א.
יום העצמאות של מדינת ישראל מעורר בכל שנה שאלות. מה צריך
להיות היחס ליום הזה, לכל הסיפור של מדינת ישראל.
השנה סיבב הקב"ה שבעיצומו של יום העצמאות, בלילה שבדרך
כלל חוגגים בו בזיקוקים ובטקסים שונים, המדינה בוערת באש ויש
חששות כבדים לנזקים קשים מאוד. בחסד ה' לא היו נפגעים בנפש
וה' יעזור הלאה. אך אין ספק שיש כאן אמירה משמים.
הנושא של המדינה הוא מורכב מאוד. אי אפשר להתעלם מכך
שאנחנו חיים בנס, נישאים ברחמים ובחמלה על ידיו של הקב"ה,
וחסדו חופף על הישוב בארץ ישראל בצורה שלא היתה מעולם
בשנות הגלות. אך מצד שני, אי אפשר להתעלם מהחטאים הרבים
שנעשים במדינה הזאת לאור השמש.
יש גישה שאומרת שמכיון שהמדינה נוסדה כהתרסה כלפי שמיא,
ומכיון שגם כיום היא ממשיכה לחטוא בפרהסיא, אי אפשר לראות
בה נחמה והתגשמות הניסים, אלא כל כולה מעשה של סיטרא
אחרא. יש גישה הפוכה, שאומרת שמכיון שהמדינה מתנהלת בחסד
ה' עצום ומתקיימת בה שיבת ציון לעינינו, בהכרח שהיא רצון ה',
ובהכרח שגם החטאים הרבים שהיא נוסדה עליהם וממשיכה לבצע
אותם – הם איכשהו סוג של דרך לתיקון, זו דרך שבה הרע משרת
את הטוב ומתקדש על ידי שהוא מרכבה אל השכינה.
לכאורה הדרך שקיבלנו מרבותינו )כלומר הציבור החרדי בכללו(
הינה פשוטה. מצד אחד יש רצון השם בישוב בארץ ישראל, זה חסד
ה' ולא סיטרא אחרא חלילה. מצד שני יש חטאים רבים במדינה הזו
שהם נגד רצון השם, והקב"ה מאריך אפו ברחמים וחמלה. הקב"ה
מצידו משפיע שפע של רחמים וחסד על הישוב היהודי בארץ
ישראל, זה לא אומר שהוא מסכים ומרוצה עם מדינת ישראל.
אין בתורה מושג של "מדינת ישראל", יש מושג של "עם ישראל",
והקב"ה רוצה את העם שלו ואוהב אותו גם כשהם חוטאים,
כמבואר בגמרא, "אע"פ שחוטאים קרויים בנים". הקב"ה מעוניין
בנו, ולכן הוא גומל עימנו חסדים אינסופיים, מצד שני הוא דורש
מאיתנו שנהיה בנים נאמנים, ואין דרך אחרת להיות יהודי חוץ
מלשמור תורה ומצוות בשלמות. זו הנוסחה היחידה לחיים נכונים
כפי רצון השם.
האם מדינת ישראל כיום היא דבר טוב או לא? המילים "מדינת
ישראל" כוללות בתוכן את הישוב היהודי הגדול בעולם שחי על
ארץ הקודש, וכוללות בתוכן התאגדות חילונית שמנסה ולמרבה
הצער מצליחה לנהל את עם ישראל בצורה מעוותת. החלק הראשון
של הענין הוא נפלא ונשגב, והחלק השני הוא טראגי. איננו
משתתפים בחגיגות יום העצמאות לא משום שאנו סבורים שאין
כאן ניסים, או משום שמבחינתנו אין בעיה להישאר באיישישוק.
אנחנו חפצים בזכות העצומה להיות חלק משיבת ציון, ואנחנו
מודים לה' על הנס היומיומי שהוא עושה לנו שמזכה אותנו לגור
כאן בשלוה יחסית לעומת מה שסבלנו במשך כל הגלות. אבל אנחנו
לא חלק מחגיגה שבאה לשמוח בהקמת מינהל לעם ישראל,
כשהמינהל אינו כפוף לתורה ואינו הולך בדרך התורה.
מאוד קל להתבלבל בעקבות המצב הנוכחי כיום, שיש כל הרבה
חילונים. נראה כביכול זה המצב הנתון, שיש יהודים חילונים, ויש
מדינת ישראל, וכאילו אלו הן העובדות הפשוטות המציאותיות,
ועכשיו אנחנו צריכים לדון איך צריך להיות היחס למציאות הקבועה
הזאת. אבל בשביל לא להתבלבל צריך פשוט לפתוח ספר תורה
ולקרוא, דברים מאוד פשוטים. הקב"ה נתן תרי"ג מצוות, הוא דורש
קיום מוחלט שלהן, ואם סוטים מאחריו הוא מעניש. זה מה שחוזר
על עצמו במשך כל ספרי הנביאים. אין מציאות של יהדות חלקית,
של שמירת תורה למחצה ולשליש, ושל קיום מדיני לעם ישראל בלי
להיות אדוק בה'. אין מציאות כזאת. היהדות היחידה הלגיטימית
היא רק יהדות שלמה בלי עיגולי פינות.
ב"ה עם ישראל נמצא בתהליך של התעוררות ושיבה אל ה', אך
עדיין יש דרך ארוכה לעשות. הקב"ה מנער אותנו בשנה וחצי
האחרונה, ועתה גם אירועי יום העצמאות בוטלו בשביל כיבוי
שרפות. כמדומה שיש כאן אמירה משמים שצריך לקחת את עצמנו
בידים. כמובן שזו לא דפיקה על החזה של השני, לא רק החילונים
צריכים לתקן, גם לנו יש הרבה עבודה בדור האחרון להכין את
עצמנו לקראת התיקון השלם של הבריאה.
ב.
בעקבות פרסומים שונים שראיתי בימים האחרונים על ישועות
בציון הצדיק רבי ישעיהלה מקרסטיר זיע"א, ומכיון שהזדמן לידי
באקראי לקרוא מאמר שפרסמתי בענין זה בעבר, עלה בדעתי
לפרסם שוב את הדברים:
כתב הרמב"ם בפרק ב' מהלכות עבודה זרה:
"עיקר הצווי בעבודת כוכבים שלא לעבוד אחד מכל הברואים – לא
מלאך ולא גלגל ולא כוכב ולא אחד מארבעה היסודות ולא אחד
מכל הנבראים מהן , ואף על פי שהעובד יודע שה' הוא האלהים,
והוא עובד הנברא הזה על דרך שעבד אנוש ואנשי דורו תחלה –
הרי זה עובד כוכבים".
לעבוד מישהו פירושו – לעשות פעולות של התרצות לפניו כדי
לשאת חן בעיניו ולהמשיך ממנו שפע. מותר לעשות פעולות של
התרצות לפני הבוס או לפני הפקיד בעיריה, כי הפעולות הללו אינן
פעולות של יחס אלוהי. לא מייחסים לפקיד כוח אלוהי. מייחסים לו
כח גשמי, דהיינו כח שיש בבריאה לכל נברא לעשות טובות או
רעות לאנשים שמסביבו. זה לא יחס אלוהי אלא יחס אנושי. וזה
מותר )אם כי כמובן יש להתחזק באמונה שהכל משמים, אבל על כל
פנים גם אם לא מרגישים שהכל משמים אין זה עבודה זרה אלא
פגם באמונה(.
אבל כשעושים פעולות מתוך מחשבה שפלוני זה יש לו כח אלוהי,
כי הקב"ה מסר בידו את ההשפעה בנושא זה או ביום זה, ועושים
פעולות של עבודה לפניו ונשיאת חן בעיניו, לשמחו ולהתרצות לו –
זו עבודה זרה גמורה.
כאמור זה לא משנה כלל מי הוא נשוא העבודה, אם זה משה רבינו
או כוכב מאדים, אם זה רחל אמנו או הירח, אם זה רשב"י או
השמש, זה גם לא משנה מה היא העבודה – אם זה הקרבת קרבן,
או פתיחת כולל על הציון, או שפיכת שמן או ניסוך יין. ההגדרה
היא אחת: כל עשיית פעולה לפני כל נברא שהוא מתוך ייחוס
כוחות אלוהיים )דהיינו כוחות של הנהגת הבריאה( לאותו נברא –
הינה איסור גמור של עבודה זרה.
הרמב"ם ממשיך שם )הלכה ד(:
"מצות עבודת כוכבים כנגד המצות כולן היא שנאמר וכי תשגו ולא
תעשו את כל המצות וגו' ומפי השמועה למדו שבעבודת כוכבים
הכתוב מדבר, הא למדת שכל המודה בעבודת כוכבים כופר בכל
התורה כולה ובכל הנביאים ובכל מה שנצטוו הנביאים מאדם ועד
סוף העולם שנאמר מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם... והוא
עיקר כל המצוות כולן".
עכשיו, מה המחשבות הרצות בלב הקורא? "מה הוא רוצה להגיד,
שעובדים עבודה זרה במירון?" לא זו הכוונה.
ניתן להניח שישראל קדושים ולא מתכוונים לעבוד לא לרשב"י ולא
לקבר רחל ולא לר' שעיה'לה ולא לשטר הנחת של הגר"ח. לא
מייחסים אליהם כוחות אלוהיים, מבינים שלא הם מנהיגים את
העולם אפילו לא בכל שהוא, ומפתח של פרנסה או של זיווגים לא
באמת מסור בידים של אף אחד במובן שהוא שולט ובעל השפעה.
וגם כל הביטויים הנאמרים בראש כל חוצות, כגון "מה הקב"ה לכל
אף רשב"י לכל, מה הקב"ה מלא כל הארץ כבודו אף רשב"י, אל פני
האדון ה' דא הוא רשב"י", לא מתכוונים לומר חלילה וחלילה
שרשב"י או רחל אמנו או ר' שעילה הם משהו מעין אלוהות חס
וחלילה. מתכוונים רק לומר שלצדיקים יש כח להמשיך שפע מאת
הקב"ה על פי רצון ה' בלבד.
ומן הסתם גם כששרים "ענני רשב"י ענני" לא מתכוונים שרשב"י
ימשיך עלינו שפע, אלא מתכוונים שרשב"י ימליץ עלינו יושר לפני
הקב"ה והקב"ה בלבדו יושיע אותנו.
ומסתמא גם כשכותבים על גבי מודעות ענק "מפתח של פרנסה
בידים של... עכשיו הוא הזמן לעשות רצונו... והוא יושיע אותך מכל
הצרות", הכל בהשאלה ולתפארת המליצה בלבד. הכוונה רק שהוא
יבקש השפעה מאת ה'.
וגם כשכותבים בעלונים "מספרים לאמא רחל את הצרות שלנו
והיא שומעת ועונה, כי אמא לא משאירה את הילד שלה לבד, גם
כשאבא כועס", הכל הוא לתפארת המליצה בלבד. לא מתכוונים
לומר חס וחלילה באמת שהקב"ה לא רוצה לתת לך אבל אמא רחל
כן תיתן לך, ישראל קדושים לא חשודים על עבודה זרה. הכוונה היא
שרחל אמנו תבקש מה' שיתן לך והוא יתרצה לבקשתה.
אבל אחרי כל הלימוד זכות, עדיין נשארת השאלה העצומה: איך
יתכן שהיחס שלנו לכל התעשיה הזאת שהתפתחה בשנים
האחרונות הוא כל כך סלחני?
הרי באיזשהו מקום הולכים כאן על פי תהום, על הקשקש, על חוט
השערה שבין גן עדן לגיהנום!
עבודה זרה היא האיסור החמור ביותר. לא שוה כל התורה וכל
המצוות וכל התפילות אם האדם עובד עבודה זרה. הרהור עבודה
זרה אחד - מחריב את הכל! כך מבואר בגמ' קידושין מט,: שהמקדש
אשה בתנאי "על מנת שאני רשע גמור" – היא מקודשת אפילו
אפילו אם המקדש הוא צדיק גמור, כי חוששים שמא הרהר דבר
עבודה זרה בליבו. כלומר, גם אם אדם הוא צדיק גמור, מתמיד
עצום, פרוש, מתפלל באריכות, לא מוציא מילה של לשה"ר מהפה –
אם הוא נכשל בהרהור עבודה זרה הכל הולך לאבדון!
מעוררים על כמויות הגניזה שהולכות לאשפה במירון. מה יותר
חמור, מה יותר מכאיב לקב"ה – שם המפורש שמושלך לפח
האשפה רח"ל, או יהודי שמתפלל לרשב"י? כאמור, מן הסתם זה לא
קורה, אבל הרי זה עלול מאוד שיקרה, זה קרוב כל כך לשם – איך
על זה לא מעוררים?
מדברים כל כך הרבה על גיוס בני ישיבות, שלא ילך בחור ישיבה
אחד לצבא עקב חשש הקלקול. מה יותר חמור, להתגייס לצבא או
לעבוד עבודה זרה? להתגייס לצבא זה עלול להביא לג' עבירות. ומה
הם ג' עבירות?
ישראל קדושים, יודגש בפעם העשירית. אין שום צד בעולם שעם
ישראל נכשל בעבודה זרה. כולם מבינים שלא באמת עובדים את
הצדיקים.
אבל נעשה תרגיל פשוט: ניקח עלון פרסומת מהסוג של עלוני
הישועות, ונחליף את השם של הצדיק שהוא מרכז העלון במילה
"שמש". כלומר, זה יישמע בערך כך: "לעשות רצון השמש... כידוע
בשנים האחרונות נוהר גל של המונים לציון שהוקם לכבוד השמש...
רבים מעמך ישראל מספרים סיפורי מופת נוראים שנעשו לאחר
ההשתטחות על ציונה של השמש. כידוע השמש אמרה: כל איש
ישראל שסובל מקושי בזיווגים או בפרנסה יפנה לציון שהוקם
לכבודי ואני אושיע אותו מכל צרותיו. ואכן ניתן להיווכח כמה
גדולה השמש ואין דבר מדבריה חוזר ריקם, כי כל כלל ישראל כבר
יודע - השמש היא פועלת ישועות בקרב הארץ".
נשמע מזעזע נורא. ולמה כשכל זה נאמר ביחס לנברא אחר זה
מתקבל בסלחנות? כי התרגלנו.
אין אני משמש כמוכיח בשער. אני אדם מן השורה, ובאופן כללי אין
דרכי להתריע ולצעוק. אבל יש הרי כל כך הרבה מעוררים על כל כך
הרבה דברים חשובים. מה לא טופל בשנים האחרונות? ריבית,
עירובין, גניזה, הקפת הראש, ועוד הרבה מצוות שהוזנחו מבלי
משים עד שקמו מעוררים נפלאים ובשיתוף עם תלמידי חכמים
גדולים זיכו את הכלל בתיקון גדול שנעשה.
צריך לפנות לגדולי ישראל ולבקש את התייחסותם לתופעה
שהולכת ומתפשטת ומתגלגלת במורד בלי שאנחנו שמים לב. צריך
למצוא מישהו בעל ממון שינהל קמפיין על הדבר הזה, כי זה באמת
עצם קיומנו.
הרב בוצ'קובסקי