'מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך (תהלים
צב, ו) , בא וראה כמה מיני בהמות ומיני חיות ומיני
עופות יש בעולם , וכמה מיני דגים יש בים , קולו של
זה דומה לזה , או מראה של זה דומה לזה , או שמא
דעתו של זה דומה לזה , או שמא טעמו של זה דומה
לזה , הא לא קול ולא מראה ולא דעה ולא טעם של
זה דומה לזה , וכך שנו חכמים במשנה (סנהדרין לז.)
להגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה שאדם
טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומות זה
לזה , ומלך מלכי המלכים הקב"ה טבע את כל אדם
בחותמו של אדם הראשון ואין אחד דומה לחבירו ,
לכך נאמר מה גדלו מעשיך ה '.
ומצינו בירושלמי (סנהדרין פ"ד ה"ט ) תוספת דבר
חידוש בזה, שאמרו 'אמר רבי יצחק אפילו
תינתא או חיטתא לא דמייא לחבירתה'. היינו
שכל הנבראים כולם, לא נברא האחד בדמות
חברו, וכל אחד הוא בריאה מיוחדת בדמות
מיוחדת, ואפילו כל רבוא רבבות גרגרי החיטים
בעולם, אין בהם אחת שדומה לגמרי לחברתה,
ובאמת הוא דבר תימה ופלא, מה הקפידה
הגדולה בענין זה, וכי היה נגרע בשלמות העולם
אם היו ב' חיטים דומות זו לזו, עד שהוצרכו לנס
גדול ומופלא אשר כזה, שאין לך חטה אחת
בעולם שדומה לחברתה, ובפרט יש להבין מה
שאמר אליהו הנביא זל"ט וכן דברי הירושלמי,
שזו כוונת הכתוב 'מה גדלו מעשיך ה'', שבזה
ניכר גדולתו של מלך מלכי המלכים, ומה
הרבותא בענין זה דייקא, יותר מכל הגדולות
והנפלאות שנעשים בעולם.
כיוצא בזה יש להבין בדברי הגמרא (ברכות נח:)
'הרואה אוכלוסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים ,
שאין דעתם דומה זה לזה , ואין פרצופיהן דומים
זה לזה'. ויש להבין מה השבח הגדול שאין
פרצופותיהן שווין זה לזה, וכך אין דעותיהן שווין
זה לזה, ולכאורה יש להבין, הלוא כל המחלוקות
הקנאות והשנאות, באים מחמת ענין זה של שינוי
הדעות, מוטב היה אילו כל בני האדם היו
נבראים שווים בקומתם שווים בצביונם ושווים
בדעותיהם, ושוב לא היו מעמדות בבני אדם,
אלא הכל היו שווים בבחינה אחת בלא חילוק
כלל וכלל, ולא די שלא נבראו כך, אלא שתיקנו
ברכה מיוחדה למי שזוכה לראות אוכלסי
ישראל, שיברך ברוך חכם הרזים על ריבוי
הדעות והפרצופים, והוא דבר תימה ופלא,
שנראה כמי שמברכין על היפך הברכה .
והנה הרה"ק מקאצק זיע"א אמר מאמר קצר
ועמוק מאד כדרכו הקדושה, במה שאמרו חז"ל
(עי' תנחומא פנחס י) 'כשם שאין פרצופיהן שווין כך
אין דעותיהן שוות'. שהשוו פרצופיהן לדעותיהן,
ועומק המכוון בזה אמר הרה"ק מקאצק זיע"א,
שכשם שאין מפריע לאדם שיש לחבירו פרצוף
ודמות פנים שונה ממנו, כך אין צריך להפריע לו
שינוי דעותיו של חבירו, ונראה שזו הכוונה גם
במה שאמרו בגמרא (סנהדרין לח.) 'מפני מה אין
פרצופיהן דומין זה לזה , שלא יראה אדם דירה
נאה ואשה נאה ויאמר שלי היא'. נמצא שענין
שינוי הפרצופות נעשה לקיום העולם, וא"כ יש
לומר שגם ענין שינוי הדעות הוא הדבר המעמיד
את העולם, לפי שדייקא מתוך ריבוי הדעות יכול
האדם לבוא לכדי שלמות גמורה, ודייקא מפני
שאלו מחייבין ואלו מזכין , אלו אוסרין ואלו
מתירין, יכולים לבוא לכדי מיצוי כל הענינים,
ותשועה ברוב יועץ, ומינאי ומינך יתקלס עילאה,
אבל אם יהיו כל העולם בדעה אחת, שוב לא
יוכלו דרי מטה לבוא לשלמות האמיתית.
וזה עומק הענין שתיקנו ברכה מיוחדה לרואה
אוכלסי ישראל, ברכת ברוך חכם הרזים, על
שבראן הקב"ה כל אחד בדעה שונה ומשונה
מחבירו, שרק ע"י כך יתקיים העולם, ע"י ריבוי
הדעות והמחשבות, ועפ"ז מובן שהקב"ה ברא
את העולם באופן זה, שלכל נברא נקבעה דמות
מיוחדת, ואפילו חיטה אחת אינה דומה לחברתה
בכל העולם כולו, כדי שיתבונן האדם, וישכיל
דעה להבין חשיבות כל יחיד ויחיד, ויידע
להעריך ולייקר מעלת כל יחיד, שעתו ומחשבתו
והבנתו, ולא די שלא יצטער משינוי הדעות, אלא
אדרבא ישמח ויבין את התועלת העצומה שיש
לכל העולם דייקא ע"י ריבוי ושינוי הדעות
המחולקות.
ולכך אמר אליהו הנביא זל"ט, שענין זה נרמז
בתיבות 'מה גדלו מעשיך ה'', ענין ריבוי הדעות
וחילוק הצורות בכל המינים ובכל הנבראים, לפי
שגדלות הבורא ביופי העולם , ניכרת דייקא על
ידי ריבוי הדעות וחילוק המחשבות, שעל ידי זה
באים האנשים לכדי שלמות ומיצוי חכמתם
ומעלותיהם, שכל אחד מוסיף מדיליה מדעתו
והבנתו, וכמה עלוב וקטן דעת היה העולם אילו
ההי עשוי מעור אחד ובדעה אחת, ולכך אמרו
בגמרא (סנהדרין לו.) 'דיני ממונות ודיני נפשות ודיני
מכות קידוש החדש ועיבור שנה אב ובנו הרב
ותלמידו אין מונין להן אלא אחד'. וביארו שם
בגמרא שאין נמנין הרב והתלמיד אלא לאחד,
לפי שמיירי שהתלמיד צריך לסברת הרב, ואין
לו סברא עצמית, וע"כ דעתו מתבטלת אצל הרב,
ושוב אינו יכול להוסיף לריבוי הדעות, וכמי
שאינו. ולפיכך אמרו בגמרא (שם) שאין מתחילין
בדיני נפשות מן הרב, אלא מן הקטן בחבורה,
כדי שלא יחוש לומר דעתו העצמית, לפי שרק
ע"י כך יכולים לבוא לכדי מיצוי הדין וחקר
האמת, ע"י ריבוי הדעות וחילוק המחשבות.
והנה זכינו ללמוד ענין זה במוצאי שב"ק חוקת
דייקא, ובפרשתן נמצא מקור יסוד זה, והוא ע"פ
מה שדרשו חז"ל (קידושין ל:) 'אשרי הגבר אשר
ימ לא את אשפתו מהם לא יבושו כי ידברו את
אויבים בשער (תהילים קכז, ה) , מאי את אויבים
בשער , אמר רבי חייא בר אבא אפילו האב ובנו
הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד ,
נעשים אויבים זה את זה , ואינם זזים משם עד
שנעשים אוהבים זה את זה שנאמר (בפרשתן כא, יד)
על כן יאמר בספר מלחמת ה' את והב בסופה ,
אל תקרי בסופה אלא בסופה'. ובפירש"י שם 'את
והב בסופה - הכי דריש לה ספר מלחמות,
מלחמה שעל ידי ספר, אהבה יש בסופה'.
והביאור בזה, אע"פ שהתוה"ק החמירה עד
מאד בכיבוד אב וכיבוד רב, מכל מקום נעשים
אויבים זה לזה בעת עסק התוה"ק, כל זאת משום
שרק ע"י דעות חלוקות ומנוגדות, יכולים להשיג
עד כמה שהיד מגעת את בחינת השלמות בעסק
התוה"ק, וע"כ הפליגו חז"ל מאד בגנות הלומד
יחידי, ואמרו (תענית ז.) 'אמר רבה בר בר חנה למה
נמשלו דברי תורה כאש שנאמר (ירמיה כג, כט) הלא
כה דברי כאש נאם ה' , לומר לך מה אש אינו
דולק יחיד , אף דברי תורה אין מתקיימין ביחידי.
והיינו דאמר רבי יוסי בר חנינא מאי דכתיב (שם נ,
לו) חרב אל הבדים ונואלו, חרב על שונאיהן של
תלמידי חכמים שעוסקין בד בבד בתורה , ולא
עוד אלא שמטפשין שנאמר ונואלו , ולא עוד אלא
שחוטאין ' וכו'. לפי שעיקר עומק המכוון בתוה"ק
אינו מושג אלא בחבורה, שלומדים יחד וכל אחד
מחדד את חבירו בדעתו השונה ובסברתו
החלוקה.
ואזכיר בכאן ענין אחד לכבוד בעל הילולא
קדישא הרה"ק הלב שמחה מגור זיע"א, שמחר
בלילה בז' בתמוז הוא יו"ד דיליה, שבתחילת
הנהגתו נודע לו על פירצה בחומת הקדושה
בעיה"ק ירושלים, שפתחו איזה מקום שמראים בו
מחזות שאינם צנועים, והורה שיצאו כל החסידים
למחות במקום ההוא, והיה הדבר לפלא בעיני כל
החסידים, אחר שלא הורגלו להנהגות מעין אלו
בצל אחיו הרה"ק הבית ישראל זיע"א, שמיאן
להשתתף במחאות ובוודאי שלא לשלוח את
האברכים לרחובה של עיר במקומות רחוקים
מיהדות, אך חזקה על החסידים הוראת הלב
שמחה, ויצאו והפגינו, וכשחזרו אליו אחר מכן
ושאל מה עשו, אמרו לו שעמדו מחוץ לבנין ומחו,
והקפיד הלב שמחה ואמר וכי לכך שלחתי
אתכם?! ונתפלאו החסידים מה היו יכולים
לעשות יותר, ואמר בפשטות שהיו צריכים ליכנס
לאותו מקום ולעצור בכוח את הפירצה הנוראה,
וכששמעו גדולי החסידים בדבר , נכנסו אליו
ונצטדקו ואמרו שלא הוסכנו עד עתה בהנהגה
כזו, והנהגת אחיו הרה"ק הבית ישראל זיע"א
היתה שונה וחלוקה לגמרי, נענה הלב שמחה
ואמר בחריפות, וכי נתמניתי על מקום אחי כדי
לחקות את הנהגתו, ובלשונו הק' 'נאך צו מאכין
מיין ברודער? ו ! הן הן הדברים הנקנים באמירתנו,
שדור דור ומנהיגיו, וכל מנהיג מקבל מן השמים
את כללי הנהגתו לפי דורו, ולפי בחינתו ומידתו.
וכבר הזכרתי פעמים רבות את הנהגת האח
השלישי , הרה"ק הפני מנחם זיע"א, שבכל פעם
שעלה בדעתו איזה רעיון להנהיג בישיבתו, בעת
שכיהן כראש ישיבת שפת אמת, היה מקדים
ואומר שעלה בדעתו איזה רעיון, אבל הוא מבקש
שאם דעת אנשי הצוות שונה מדעתו, אז יפריכו
את דבריו, וכלשונו 'פרעגט מיך אפ'. ואחר
שהתחיל להנהיג את עדת חסידי גור, המשיך
בדרכו זאת, ואמר שאינו חפץ שיסובבוהו אומרי
הן, שיסכימו למה שחושב, אלא הוא מבקש
לשמוע דעות הפוכות ומנוגדות לדעתו, ומינאי
ומינך יתקלס עילאה.
ושמעתי מאדם נאמן רוח מעשה נאה, שפעם
התכנסו גדולי הדור כאן בארה"ק לאסיפה
מיוחדה, לדון ולהתייעץ בשאלה גדולה ומורכבת
בעניני היהדות כאן בארה"ק, ובראש האסיפה
ישב הגאון רבי עקיבא סופר מפרשבורג זצ"ל,
וביקשו שיחווה דעתו בענין הסבוך שעסקו בו,
ואמר שאם הוא יפתח לחוות דעתו תחילה, שוב
לא יהין מי מהנוכחים לסתור את דבריו, לפי
שהיה זקן הרבנים והמיוחס שבחבורה, ומאחר
שנצרך לשמוע את דעת כולם, ע"כ מוטב שהוא
ירשום את דעתו ע"ג נייר, וימתין עד שיחוו כל
הנאספים את דעתם, ואח"כ יראה מה דעתו, ואכן
כך עשו, ונתברר אחר כך שהיתה באמת דעתו
כנגד דעת רוב הגדולים, אחר שנסתיימה
האסיפה, אמר הרה"ק הבית ישראל זיע"א
בהתפעלות, שכך ראוי לנכד מרנא החתם סופר
זצ"ל לנהוג .
מאידך כמה עלובים האנשים הסבורים שאם
כל העולם יסכים לדעתם, תהיה זו מעלה ויתרון,
ועל כן אמר דהמע"ה (תהלים צב, ו )ז- 'מה גדלו
מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך . איש בער לא
יידע וכסיל לא יבין את זאת'. שהבער והכסיל
אינם יכולים להשיג ענין הגדלות בחילוק המינים
וריבוי הדעות, ולדידו מוטב שיהיו הכל עשויים
מעור אחד בשפה אחת ומחשבה אחת, ומחשבה
זו היא בערות וכסלות שאין כמוה.
הלימוד העולה מדברים שדברנו, נוגע לכל
אחד אחד, שלדאבוננו בדור העני והיתום שאנו
שרויים בו, שהוא מלא בקטנות המוחין צרות
המחשבה וצמצום הדעת, נופלים רבים במחשבת
הבערות הסכלות, שדעתם ודעת מחנם ודעת
רבם, היא הדעה הנכונה והראויה, וכל הדעות
האחרות בטלות אצלה ואין בהם ממש, ואינם
יכולים ומסוגלים לקבל ולהבין שיש דעה אחרת
המנוגדת להם, ובוודאי שאינם רואים את הצורך
להתחשב בדעה אחרת, ולשמוח שישנם דעות
אחרות בכלל ישראל, ונהרא נהרא ופשטיה,
והכל מסייעין לעבודת המלך, כל אחד בדרכו
ושיטתו, וכל אחד ואחד מעלה חן וריח ניחוח
כלפי מעלה במעשיו, וכמה עלובים ונבערים
אותם הסבורים כן, ויש לחנך ולעורר לכבד כל
דעה וכל שיטה בכרם בית ישראל, ועכ"פ במחנה
היראים וחרדים לדבר ה', ואע"פ שצריך כל אחד
לנהוג אך רק כדעת רבותיו ומחנכיו, מכל מקום
צריך לידע שיש גם שיטות אחרות ודרכים
אחרים בעבודת ה', וכל אחד הולך בדרכו הטובה
המסורה לו מרבותיו, ודייקא ריבוי הדעות מביא
לכדי השלמות המלאה והרצויה, ובעזה"י כאשר
נתחזק בזה, לשמוח בריבוי הדעות וחילוק
המחשבות, נזכה שיקויים בנו מאמה"כ (ישעיה יא, ט)
'מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים '.
כ"ק אדמו"ר שליט"א