העונג היותר גדול הוא מה שמתענגים על העונג של ד' מצד עצמו. זה תפיס ברעותא דלבא, אף על גב דלא תפיס בשום מחשבה.
We experience the greatest delight when we take delight in Hashem’s delight—“which is comprehended by the desire of the heart” (Zohar 1:103b), although it is not comprehended by any thought.
וכל מגמת השכליות התורניות והעבודות כולן הן כדי לפתח שבילין לעונג בהיר עליון זה שאין קץ להעילויים שבו, ומדרגותיו אין להן תכלית וקץ.
The entire purpose of all Torah concepts and ways of service is to open up trails for this bright, supernal delight, whose ascents have no end and whose levels have no limit and end.
ובכל עת שהנשמה מציירת נטף אחד מעדן עליון שבעליונים. זה נעשית מדושנת עונג, ואור האהבה ממנו הוא נובע.
Whenever a person’s soul visualizes one drop of this most supernal of Edens, it is suffused with delight, as the light of love comes from that drop.
ושיר השירים מיוסד על נקודה זו, המתגלה באהבה בתענוגים. שכל עדוני עולמים הם רק ניצוצים קלים מאור זוהר עדן נחלי תענוגיה.
The Song of Songs is based on this point, which is revealed in “love in delights” (Song of Songs 7:7). And all delights of all worlds are only slight sparks of the radiant light of the Eden of the streams of that point’s delights.
אשרי המחכה לאור עדן זה, עין לא ראתה אלהים זולתך, יעשה למחכה לו.
Happy is the person who awaits the light of this Eden. “No eye has seen a god except You Who performs for the one who waits for Him” (Isaiah 64:3).
