למה משה רבינו פרש מאשתו

I have never tried cocaine before but I can't imagine it making me any higher than reading this...  Just astonishing-breathtaking-scintillating. 

(שבת פז.): "ופרש מן האשה".

התוכן המיני הוא היסוד המנצח באדם העושה אותו לחי וקיים לעד כשם שהחיים הקיימים עדי עד מתגלים ע"י כח זה בהגלמתם הגופנית כן הוא פועל בתכנו בערך הרוחני הקיים בעצמיותו. שרשו של כח זה בפנימיותה של הנשמה הרי הוא היסוד המקיים את אור החיים המזריח ומבריק אותו לכל שלל צבעיו הרבים המתנוצצים בבהירותם הנפלאה ומתוך שבהתגלמות החיים אין הזוהר המקורי הזה מתכנס באישיות מיוחדת, קצר הוא הכח המחזיק של הפרטיות להכיל בתוכו מעין נובע זה המתגבר בשפעת אורות חייו עדי עד הרי הוא מנביע מיניות ודורי דורות. 

מתעלה על כל היא האישיות העליונה של אבי כל הנביאים המתעלה על כל נבואה חזיון והופעה, אין מצר לגודל נשמת נשמות זו. דורי דורות ומיניות מוחלטה המתפצלת לאלפי דור הרי הם טבועים בים אורים אחד גדול ומלא נהרה אין די. אין צורך של התפשטות מחולקה, אין תביעת התגלמות זוקקת לתכונת מיניות מגולמת וחיי השבת אשר להם זקוקה יצירת עולם ומלאו אשר לא תוהו בראה בתוכנם המתנשא לשיגוב דור דורים במקוריותם אין להם יחש ותביעה בחיי האישיות הנערצה הכוללת בקרבה את כל הוד המיניות של שפעת דורי דורות שהם רק עתידים להיות שואבים ממעינו שאינו פוסק רק מתגבר והולך. גדולה מיוחדת זו מסלקת וסלקה את הערך המיני לגמרי מיסוד האידיאליות אשר לנשמה ותוצאתה היא העובדה, שפירש מן האשה. 

פלאיייייייייייי פלאוווווותתתתת!!!

 "מאי דרש".

עומק דעת כזה [המעלה] את האדם למרומיו וקובע את אור שורש נשמתו העליונה בקרבו, עד כדי הכרתו הבהירה בערכה המתעלה, הוא נדרש בכ"ז לשאוב את חותם האמת של החלטת חיים זו, באמת המוחלטה של אור אלהי עולם בעולמיו, זו היא האמת היוצאת מדבר ד' אשר בתורת אמת. ובזה באה תביעה של מקור הדרישה של עובדה נשאה זו לכלל שאלה, מאי דרש.

 "נשא ק"ו בעצמו".

הק"ו הוא מגלה את העושר המפורט שיש באוצר גדול כללי, שמפני גדלו איננו נראה, מפני שהזיק היחידי כלול הוא ונטבע כולו באור האבוקה הגדולה. אכן מוצאים נקודה זו בעינה באוצר אור פחות, שאין השטף של הגלים כ"כ גדול ואמיץ עד כדי לכסות על הנקודות הפרטיות, ומשם באים ומחליטים, מכירים ומבררים, את הנקודות הללו שבתוך האוצר הגדול העליון, שמתוך שפעת רוב אוריו ובהירותם לא יוכלו להראות. וביחוד מתבלט הדבר לגבי ערכי מוסר מעשיים, הנובעים מתוך עולם עשיר קדוש ונשא עליון, שיבאו בירוריהם רק כשהאורה מתקטנת ומתגלמת באיזו הגבלה צמצומית. אבל החמדה הפנינית שנמצאת בשדרת האורה שהושפלה, מתגלה לפנינו מיד באור המתעלה מדין ק"ו, המתנשא משפל אל רום, נשא ק"ו בעצמו.

"אמר, ומה ישראל שלא דברה שכינה עמהם אלא שעה אחת, וקבע להם זמן, אמרה תורה "אל תגשו אל אשה", אני שכל שעה ושעה שכינה מדברת עמי [ואינו קובע לי זמן] על אחת כמה וכמה".

הטבעיות החמרית שהיא מושלת באדם למטרת ההמשכה של החיים האישיים הגופניים והמיניים, היא מעכבת את האור העליון שהוא הרבה למעלה מן הטבעיות, אור ד', מהופיע באדם בשליטתו המלאה. אבל למרות העיכוב הגדול הזה, אין זה מוכרח שלא יוכל איזה זמן קצר לבא, שהאדם, למרות חומריותו וקישורו הגופני האמיץ, שוכח הוא את הכל ומתעלה עם נשמתו אל המקור העליון שממנו חוצבה. מובן הדבר שלא יוכל ענין נשגב כזה להמשך זמנים גדולים. החומריות השלטת תחדור לעמקי ההכרה וחגוי הרצון, ואז יועם האור העליון ולא יראה עוד בכליל הודו. אבל על שעה אחת הדבר אפשרי מאד. ולפעמים יש שההסכמה האישית [היא] מכוונת את הדעה אל אותה השעה הרוממה, והרוח הכללי שבעולם יש ג"כ שמסתגל הוא לאיזו רוממות רוחנית נשגבה שאין אנו יכולים לדעת את גלגלי הסבות העליונות הללו שהזמן הקבוע גורם להם, ועת רצון מילתא היא 1 . 

והנה ראינו שהיחש הבשרי הוא כ"כ מעיק על ההזרחה האלהית, עד שישראל שלא דברה עמהם שכינה כ"א שעה אחת, שאפשר לנשמה למרוד בכל תפקידי הגוף לשעה, וקבע להם זמן, שאפשר לרכז את הרעיון בהכשרה, ואפשר שהסביבה גורמת ג"כ התנשאות רוחנית עליונה ע"פ הסדרים הנעלמים שהופעות הזמן מתגלגלות על ידם, ועם כל זה אמרה תורה "אל תגשו אל אשה". הרושם הגופני מעכיר הוא, הזיקוק התולדתי יש בו משום הכהות הכמותית המנגדת להגדולה האיכותית המתאצרת בגודל של אישיות מיוחדה, והרושם הנטייתי פועל את החשכתו. ודין ק"ו הוא, שהוא אינו הולם למעמד עליון של גדולה נפלאה, העולה מגדרי הטבעיות כולם, גם מגדרים הרוחניים שלה, שבכל שעה ושעה מדבר עמי, ולא קבע לי זמן, המעמד האישי והאיכותי שולט בו תמיד ולא ישפל גם לרגע אל הכמותיות ותולדותיה הטבעיות, מדין ק"ו, על אחת כמה וכמה . 

1. עיין ברכות ח, א. יומא סט, ב. תענית כד, ב. יבמות עב, א. סנהדרין סד, א.