Shmoneh Kvatzim is an insanneeeeee gift to mankind!!
בעולם הישיבות הדתיות-לאומיות נוהגים ללמוד את כתביו הערוכים של מרן הרב קוק, ופחות את ה'שמונה קבצים'.
נוהג זה הונחל למעשה כבר על ידי הרב עצמו, שבימי חייו למדו בישיבתו את הספר 'אורות התשובה', אשר מלבד פרקיו הראשונים הינו ליקוט ואיסוף מתוך פנקסי הרב – 'הקבצים'.
בשורות הבאות אנסה להציג את החשיבות והמעלה שיש בלימוד פנקסי הרב קוק כהווייתם, בצורה מסודרת ושיטתית, לצד לימוד הספרים הערוכים והמלוקטים.
קבצים ופנקסים
כידוע הרב קוק כתב המון. בכל רגע פנוי שהיה לו, הוא כתב את הרעיונות וההגיגים התורניים שעלו במוחו. אם זה באישון ליל לאחר קימת חצות, אם זה אחר תפילת שחרית, או במהלך יום, בתוך עבודתו המאומצת כרב ראשי. במסירות רבה היה הרב אוחז בעט ומתעד את מחשבותיו, ילדי רוחו, שלא ילכו לאיבוד.
מתוך כל הפנקסים והקבצים והיומנים שכתב הרב, ערכו תלמידיו את הספרים הנלמדים כיום, רובם נדפסו במה שמכונה 'הש"ס הלבן', קרי: סדרת הספרים הרשמית של הרב קוק, בהוצאת מוסד הרב קוק, ובמשך השנים נערכו גם ספרים נוספים שיצאו בהוצאות אחרות. בין עורכי הספרים היו הרצי"ה, הרב הנזיר, הרב חרל"פ, הרב יצחק אריאלי, הרב משה גורביץ־אריאלי ועוד.
הרב עצמו רצה שהכתבים שלו ייערכו, ולכן כבר בחייו הוא תמך בעריכת הספרים 'אורות', 'אורות התשובה' וסדרת 'אורות הקודש', ואף ליווה את עריכת הספרים הנ"ל, הגיה ותיקן. אין ספק שהעריכה היא מבורכת והיא על דעתו של הרב.
דילוג מנושא לנושא
מובן אפוא מדוע הרבה מהלומדים לא חושבים ללמוד את הכתבים כפי שהם. התפיסה היא שהיומנים של הרב הם בליל של מחשבות ורעיונות ללא סדר וללא מבנה ותהליך. כל מחשבה שעלתה במוחו, הוא כתב. הוא דילג מנושא לנושא, מדרשות למוסר וממנו לחסידות ולקבלה; מעיסוק בכנסת ישראל לנפשו של האדם הפרטי, ומדיון על יצר הטוב מול יצר הרע עובר הרב למתח שבין הנצרות לבין היהדות. אין ספק שהדילוג הזה מקשה על לימוד מסודר של שיטת הרב מתוך הקבצים, והרבה יותר קל לעשותו באמצעות הספרים הערוכים.
מאמרים מסודרים
אף לדעתי יש ערך גדול ללימוד בעיון של הכתבים כפי שנכתבו, כלומר לימוד הפסקאות שכתב הרב ביומניו לפי סדר כתיבתן, ומתוך תשומת לב להקשר שבו הן נכתבו.
מי שיפתח את הקבצים של הרב, ויעיין בהם אפילו בהבטה זריזה, יגלה דבר מאוד מעניין. זה נכון שיש בהן קפיצות מנושא לנושא, אבל זה לא שכל פסקה עוסקת בנושא אחר. למעשה, הרב כתב מסות מסודרות ושיטתיות, עם חלוקה לפרקים וסעיפים ופסקאות, מסות המכילות התייחסויות שונות למגוון זוויות של אותו הנושא, כאשר הדבר היחיד שחסר בהן זה כותרות ראשיות ואולי גם כותרות משנה.
הקבצים של הרב, על אלפי פסקאותיהן, מכילים גם רצפי-פסקאות. אני רוצה להדגים זאת באמצעות שלוש פתיחות אקראיות בקבצים וביומנים של הרב, ותראו איך מה שנראה במבט ראשון כאוסף פסקאות, הוא למעשה מאמרים מסודרים שכל אחד מהם מכיל כמה פסקאות. זה יכול להיות שתים-שלוש פסקאות, וזה יכול להגיע אפילו לעשרים פסקאות. לפעמים עמודים שלמים רציפים ב'שמונה קבצים' הם בעצם מאמר אחד, מאמר שכל מה ש"חסר" בו, ואשר גורם לאי-הבנת המבנה, הוא חסרון הכותרת.
חוליה בשרשרת
עם כל המעלה הגדולה של הספרים הערוכים מכתבי הרב, שכאמור הרב עצמו חפץ בהם, אי אפשר שלא לראות את המגבלה הנובעת מעצם העריכה והליקוט. מתוך רצף פסקאות בנושא תורה, אשר בונות יחד מהלך שלם, נלקחה פסקה אחת ויחידה, והושמה במקומה החדש – פרק בתוך 'אורות התורה'. ודאי שברובד מסוים אפשר להבין כראוי את הפסקה כשהיא נטועה בסביבתה החדשה, אבל כאשר נתבונן בהקשר המקורי שלה בקבצים, נגלה שהיא רק חוליה בשרשרת; תחילת הסוגיה היא בפסקאות הקודמות, ואילו מסקנת הפסקה מצויה בפסקאות שבאו אחרי אותה פסקה.
לאור זאת, מי שלומד בעיון את ספריו הערוכים של הרב, ורוצה להבין עד הסוף את הפסקות המובאות בהן, כדאי לו מאוד לפתוח אותן במקורן, בקבצים ובפנקסים, ועל ידי כך לימודו יתעשר ביתר הבנה ובהירות.
האתגר בלימוד כתבי הרב
בכתבי הרב קוק יש אתגר כפול, שאינו קיים בחיבורים מחשבתיים אחרים.
ראשית, קשה להבין את כתיבתו, כי היא עמוסה בציטוטים ובביטויים מכל רחבי הספרות התורנית, מפסוקים בספר איוב ותהילים ועד ספרי ר"ח ויטאל וכתבי החסידות, דרך המדרשים וספרות הזוהר. מי שלא מכיר את מגוון המקורות הללו (ועכ"פ 'אוצר החכמה' לא נגיש לו) לעיתים יתקשה להבין דברים מסוימים שכתב הרב, וגם לא יבין כיצד הוא מבאר את המקורות הקדומים ומה הוא בא לחדש על גביהם.
שנית, בגלל שהרב כתב את הדברים לעצמו, בפנקסיו וביומניו, והם לא נכתבו מראש על מנת לפרסמם כפי שהם, קשה להבין בהרבה מאוד פסקאות על מה הרב מדבר. כלומר, מהו האירוע שעורר אותו לחשוב את הדברים, ושבגינו הוא כתב אותם. זאת אומרת, גם אם אנו מזהים את המקורות המבצבצים בדבריו, אך איננו יודעים את הסביבה והרקע שבה דברי הרב נכתבו, וכנגד מה הוא כתב את חידושיו, לא נבין אותם עד הסוף.
לעומת זאת בספרים המעטים שכתב הרב לשם פרסומם, כגון הספר 'נבוכי הדור', רואים שהדברים יותר ברורים לקורא, כמעט אין עליו לעמול להבין כלפי מה הדברים אמורים. למשל, כשהרב מתייחס ב'נבוכי הדור' לפולמוס על הצעת אוגנדה, אז הוא כותב בפירוש שעליה הוא מדבר, וזאת כדי שהקורא יבין זאת.
חסידי ברסלב כתבו ספר שנקרא 'מגיד שיחות', שבו ניתן הרקע המעשי שבו נאמרה כל שיחה ושיחה שמופיעה בספר 'ליקוטי מוהר"ן'. בעזרת הרקע ניתן להבין נכונה את כוונת רבי נחמן. אך ללומדי 'שמונה קבצים' אין חיבור־עזר מהסוג הזה, והם נותרים לא פעם כממששים באפלה, מנסים להבין על איזו תופעה או אירוע הרב מדבר.
אם כן יש בפנינו אתגר להבין את הרקע שבו כתב הרב את חידושיו בפנקסיו. המעט שיכול לעזור לנו, לשפוך אור על הרקע העלום, זה ההקשר שבו מצויה כל פסקה. במידה ויש לה זיקה תוכנית לפסקאות סביבה, יוקל עלינו להבין את ההקשר שבו כתב הרב את הדברים. תועלת נוספת נקבל בלימוד הפסקאות בתוך הקבצים המקוריים, והיא שנדע באיזו תקופה נכתבו הדברים – ימי העליה השניה, שנות מלחמת העולם הראשונה, תקופת המנדט, וכדו', ואז נבין יותר בקלות כלפי אילו תנועות ותהליכים דיבר הרב.
דוגמאות
כעת נדגים את הדברים מתוך שלושה ספרים של הרב.
ראשית, נפתח את הקובץ הראשון ב'שמונה קבצים', אשר נכתב על ידי הרב קוק בתקופת מגוריו ביפו (תרס"ד-תרע"ד).
פסקה א' פותחת במשפט: "חיים אנו עם הציורים הרוחניים שבהשאיפה של נשמת האומה". פסקה ב' מתחילה כך: " מי שבא לקוץ סעיפים הללו" – כלומר באותם ציורים שנזכרו בפסקה הקודמת. ובמה עוסקת הפסקה הבאה? "בכללותה של התורה הכתובה והמסורה, ובהשתרגות כל פרטיה, ספון הציור הרוחני היותר עליון ומקורי של חפץ האומה". שוב – הציורים הרוחניים…
פסקה ד' מתחילה במילה "והמעשים", בואו החיבור. פסקה ה'? "יש אשר יכשלו החיים במהלכם ולא יעצרו כח ללכת עם הציורים הרוחניים…". כך גם פסקות ו ("הציור הרוחני"), ז ("המחשבות העליונות"), ח ("תעופת הרעיון"), ט ("תעופת המחשבה").
פסקאות י-יא-יב עוסקות בעניין "המחשבה" ושינוייה מאדם לאדם ומדור לדור. יש מקום לעיין האם הן מאמר בפני עצמו, או שהן המשך של המאמר הקודם, וכך נראה לי בפשטות.
כלומר, לפחות שתים עשרה הפסקאות הראשונות אינן 'פסקאות' אלא יותר נכון להגדירן כמאמר עם שנים-עשר סעיפים. נושא המאמר: 'המחשבות העליונות' או 'הציורים הרוחניים'. כדאי היה להוציא לאור מהדורה חדשה של הקבצים ולתת בה כותרות לכל אותם רצפים, ואז יאירו הדברים כראוי.
בסוף הכרך של 'שמונה קבצים' נדפס לוח "הקבלות לספרי הרב זצ"ל". הבה ונבדוק מה עלה בגורלן של י"ב הפסקאות הנ"ל.
והנה אנו מוצאים שבספר אורות, שערך הרצי"ה, הובאות תשע הפסקאות הראשונות (עמ' ס-סא). שלושת האחרונות לא קיימות שם.
לעומת זאת בספר 'אורות האמונה', שערך הרב משה גורביץ תלמידו של הרב קוק, ספר אשר עריכתו הייתה קצת שנויה במחלוקת, אכן מופיעות במלואן י"ב הפסקאות!
כעת נחזור לפסקאות עצמן, ונגלה שעורכי הספר הצמידו זו לזו את תשעת הפסקאות הראשונות. זאת לעומת רוב הפסקאות בקבצים, אשר שורת רווח מפרידה בין אחת לרעותה. כלומר הם הבינו שט' פסקאות אלו, הפותחות את הספר, מהוות יחידה אחת, מאמר שלם, וכשיטת הרצי"ה.
מציאות קטן
כעת נעבור לדוגמה השנייה – הספר 'מציאות קטן'. בשער הספר (הוצאת מאבני המקום) נכתב: "פנקס ביכורים של מרן הרב קוק… שכתב בצעירותו בשנים תרמ"ט-תרנ"ה בעת כהנו כרבה של זיימל שבליטא". בהקדמה נכתב: "[זהו] ככל הנראה הקובץ הראשון שכתב הרב, ובו הונחה תשתית השיטה של כתיבת קבצים גדולים עמוסים בפסקאות כתבי יד בנושאים מגוונים, כפי מרוצת לימודו ומחשבתו… סגנון כתיבת הרב בשטף… מאפיינת גם את הקובץ הזה.. וזו כידוע המשיכה עד פנקסיו האחרונים שנכתבו בירושלים. פנקסים אלו… הינם בעלי סגנון תיעודי של כתיבה יומיומית ואינם נושאים אופי שיטתי. נטועים בהם מרוצת חיים של הכותב ואף אירועים וחוויות".
אלא שגם ב"מרוצת החיים" יש שיטה ומבנה. מדובר ביומן המתעד חידושים הערוכים לפי סדר פרשיות השבוע והמועדים, לפי סדר השנים. גם פה אפשר להוציא מהדורה שבה יופיעו לא רק כותרות אלא בעיקר תאריכים – ציון השנים וסדר השבועות לפי פרשת השבוע.
פנקס שלם בנושא אחד
הדוגמה השלישית והדרמטית מכולן היא פנקס ז'. זהו אחד מעשרות הפנקסים של הרב, שלכאורה מכיל שלל מחשבות ורעיונות בנושאים מגוונים אשר נכתבו בשנים תר"פ-תרפ"ד. אולם למעשה רוב ככל הפנקס עוסק בנושא אחד – הקודש והחול.
אמנם לפעמים הרב משתמש במושגים אחרים כדי לבאר סוגיה זו מכל ענפיה, כגון "רוח" ו"מעשה", או "נשמה" ו"גוף", אך הקו הכללי החורז את הפסקאות הוא החזון של הרב לאיחוד הקודש והחול. מי שמכיר את תולדות הרב יודע שזה בדיוק מה שעמד בבסיס תנועת 'ירושלים' שהקים הרב שנים ספורות קודם לכן, וזה מה שהעסיק אותו ביותר. ואכן על פנקס זה מתנוסס רישום בכתב ידו של הרצי"ה: "פנקס דגל ירושלים".
עובדה זו מצוינת בדרך אגב בהקדמת עורכי הספר. אני מסופק אם הלומדים בספר שלא קראו את ההקדמה יבינו כי מדובר למעשה בקובץ בעל נושא מרכזי אחד. הייתי אומר: "חצי חיבור" יש לפנינו, ולא לקט פסקאות.
סיכום
ראינו אפוא שלוש דוגמאות מזוויות שונות וממחוזות שונים בכתבי הרב, המלמדות על כך שאף כי אמנם כתבי הרב המקוריים הם בבחינת הים הגדול, אך עם זאת יש בו דרך ויש בו סדר ושיטה. מתוך הכתבים הללו נשקף נוף רחב ואדיר, אך יש בו גבולות ברורים, בין רצף פסקאות לחברו, בין מאמר מסועף לזה הבא אחריו, ורק צריכים אנו לשים לב לכך בלימודנו בקבצים. כאשר אנו לומדים את הספרים הערוכים של הרב כדאי לנו להציץ במקור – בהקשר שבו הופיעה כל פסקה בתוך הקבצים והיומנים שכתב הרב.
משה נחמני
