לרפואת חיים דב בן ריסה שושנה
אסתר רות בת נעמי שרה
הודי-ה בת סיגל הדסה
The standard halacha is that a child need not spend his own money to honor his parents - "משל אב ולא משל בן". HOWEVER, if the parents are poor then ALL of the child's tzdaka money must go to his parents first. Normally we don't give all of our tzdaka to one person but parents are the exception. This is not considered that the child is spending his own money on his parents because he is giving tzdaka money that would otherwise go to poor people.
אסתר רות בת נעמי שרה
הודי-ה בת סיגל הדסה
The standard halacha is that a child need not spend his own money to honor his parents - "משל אב ולא משל בן". HOWEVER, if the parents are poor then ALL of the child's tzdaka money must go to his parents first. Normally we don't give all of our tzdaka to one person but parents are the exception. This is not considered that the child is spending his own money on his parents because he is giving tzdaka money that would otherwise go to poor people.
Also, one shouldn't be cheap and try to save on his phone bill by not calling his parents. Doing so runs the risk of being in the category of ארור מקלה אביו ואמו - Cursed is one who disgraces his parents. Not calling them when this is expected is a disgrace. In order to avoid an ארור one must spend his own money - lots of it!
The Chasam Sofer says a pele-dika chiddush: Min Hatorah if one has enough money to live for that day he must give the rest away. Afterwards, the Rabbis made a decree in Usha that one may not give away more than a fifth.
That is a hard pill to swallow - min hatorah one is not allowed to put aside a few dollars for the rest of the week/month?? What is the source for that??
Here is the teshuva of the Chasam Sofer and a related teshuva where this teshuva is challenged:
שו"ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן רכט
נשאול נשאלתי מההוא מרבנן דדחיקא שעתא טובא לאבותיו והמה מכובדים בני טובים ואינם יכולים להתפרנס מקופה של צדקה והבן אין ידו משגת לתת להם כל צרכם כי טיפולו וצרכי ביתו מרובים מהו שיכול ליתן להם מעשרו שרגיל להפריש מממונו מבלי תת לשום עני אחר הן קרוב הן רחוק עד שיתפרנסו אבותיו בכבוד בריווח ולא יכשל במה שאחז"ל כל הנותן מתנותיו לעני א' מביא רעב לעולם כבש"ע י"ד סימן רנ"ז סעי' ט'.
נשאול נשאלתי מההוא מרבנן דדחיקא שעתא טובא לאבותיו והמה מכובדים בני טובים ואינם יכולים להתפרנס מקופה של צדקה והבן אין ידו משגת לתת להם כל צרכם כי טיפולו וצרכי ביתו מרובים מהו שיכול ליתן להם מעשרו שרגיל להפריש מממונו מבלי תת לשום עני אחר הן קרוב הן רחוק עד שיתפרנסו אבותיו בכבוד בריווח ולא יכשל במה שאחז"ל כל הנותן מתנותיו לעני א' מביא רעב לעולם כבש"ע י"ד סימן רנ"ז סעי' ט'.
לע"ד לא מבעי' דאיסורא ליכא אלא חיובא נמי איכא ואינו רשאי לתת מעשרו לשום עני טרם שיהיה לאבותיו מסת די פרנסתם וראי' ממ"ש תוס' פ"ק דקידושין ל"ב ע"א ד"ה אורו לי' וכו' בשם שאלתות פ' יתרו וכ"כ הרא"ש דהא דקיי"ל כיבוד משל אב היינו דאית לי' לאב אבל כי לית לי' ורווח לבן צריך הבן לתת לאב ומייתי מהירושלמי דמפיק לי' נמי מקרא ועל זה העלו והסכימו פוסקים דהיינו מתורת צדקה וכופים על זה כדרך שכופין על הצדקה כבפ' נערה שנתפתתה שכופין לזון בניו וקשה כל האריכות הזה למה ומה צורך לראי' פשיטא שכופין על הצדקה כפי השג יד וליתן צדקה ומעשר וממילא כל הקרוב קודם כדכתיב את העני עמך ומי קרוב יותר מאביו אע"כ לומר אף על גב דבשארי עניים קרובים מצוה לחלק אבל באביו צריך ליתן לו את הכל והטעם נראה פשוט דהאיכא למ"ד נמי משל בן ונהי דלא קיי"ל כוותי' אלא משל אב מ"מ פשוט דלאו דוקא משל אב אלא שלא יהיה בו חסרון כיס לבן וכיון דהאי מעות צדקה אין בו חסרון כיס לבן כלל והוא ממון שאין לו תובעים ורק טובת הנאה להבן וממילא מחויב לתתו לאב משום מצות כיבוד וכן משמע מלשון רמ"א בש"ע סי' ר"מ סעי' ה' ע"ש ומלשונו משמע שכל מה שחייב ליתן לצדקה צריך לתתו לאביו וא"ש השתא דמייתי ליה ירושלמי מקרא דכיבוד וקשה כיון דאינו אלא מטעם צדקה מאי שייטי' דקר' דכיבוד הכא ולהנ"ל ניחא שיהי' צרי' ליתן לו כל מתנותיו.
ומה שהקשה בד"מ דמלשון שאין הבן צריך להחזיר על הפתחי' לא משמע כן דהרי אפי' אי אינו צריך להחזיר על הפתחי' נמי אינו מחוייב לתת צדקה כל כך לא ידעתי מנ"ל הא דודאי משמע מדין תורה כל שיש לו פרנסת יומו צריך ליתן המותר לעני רק חייו קודמים אבל כל שיש לו די פרנסת יומו יתר שאר ממונו לעני הצריך רק באושא התקינו שלא יבזבז אדם יותר מחומש וסמכוהו אקרא עשר אעשרנו לך ובמקום כיבוד אב לא תקנו והניחו על דין תורה שאם אינו צריך להחזיר על הפתחים כל שיש לו די חייו יתן הנשאר לאבותיו.
תשובות והנהגות כרך ג סימן רפו
שאלה: הבן חייב להחזיק הוריו וצריך לתת כל המעות מעשר שלו
נשאלתי מבן שאביו או אמו צריכים להיות במושב זקנים, וצריך לזה הון רב, והדין יבואר לפנינו שהבן חייב לתת עבורם כל כסף צדקה שיש לו למצות כיבוד אב ואם מן הדין, אפילו שלא יישאר לו מאומה לעניים ונצרכים אחרים, וכופין אותו ליתן, וכמ"ש בשו"ת חתם סופר (יו"ד רכ"ט) שהבן חייב לתמוך אביו לכל מחסורו בכל כסף צדקה שלו וקודם ליתן לכל עניים, ואין בזה משום נותן מזונותיו לעני אחד, וגם לא שייך בזה הדין דכיבוד אב משל אב ולא משל בן, כיון שבלא"ה אינו נותן לו מכספו הוא ואין לו בזה חסרון כיס אלא טובת הנאה ומחוייב לתת, וכופין אותו לתת הכל לאביו, וגדולה מצות כיבוד אב ואם מכל המצוות.
מיהו אם יש לבן די כסף לשלם משלו והולך ומחזיק אביו ממעות מעשר שלו תבוא לו מארה על כך כמבואר ברמ"א ר"מ סעיף ז', אבל כשאין לו ומוכרח לתת מצדקה ודאי יתן הכל מהאי כסף וכמ"ש.
מיהו לענ"ד עיקר דברי ה"חתם סופר" שם צ"ע טובא, שמבסס דבריו שמה"ת אם יש לאדם פרנסה ליומו צריך ליתן המותר לעני, דבאותו יום חייו קודמין, וכל שיש לו פרנסת יומו מה"ת יתן שאר ממונות לעני הצריך, רק באושא התקינו שלא יבזבז יותר מחומש וסמכוהו אקרא עשר אעשרנו לך, אכן במקום כיבוד אב לא תיקנו האי תקנתא, וע"כ נשאר הדין כדין תורה שאם יש לו פרנסת יומו ואינו צריך לחזור על הפתחים הנשאר יתן לאבותיו. ע"ש שדבריו חידוש גדול.
ואני תמה שלפי זה נראה שחיוב צדקה מדינא היא שצריך לתת הכל ובלבד שלא יצטרך לחזור על הפתחים, ולא הבנתי דבריו כלל, שמה"ת מהיכי תיתי שיהא אדם מחוייב לתת כל כספו שאינו צריך לעצמו רק מה שצריך שלא לחזור על הפתחים והנשאר לתת לעניים, שהרי החיוב הוא רק כפי שידו משגת או מעשר וחומש, אבל כל מה שצריך להוצאות עצמו ובני ביתו אף לימים הקרובים אינו חייב ליתן כלל, וא"כ אין חיוב ליתן כל מה שיש לו חוץ מפרנסת יומו, וצע"ג. ומה עוד שהחת"ס שם כותב במסקנתו שחייב ליתן מעשר וצדקה לאביו, ולדבריו היה לו לומר שחייב לתת הכל כצדקה כל היכא שלא יצטרך ביומו לחזור על הפתחים וצ"ע טובא, ולכן נראה עיקר שכספי צדקה שלו חייב לתת לאביו, רק לא נתבאר עד כמה החיוב צדקה מדינא לתת לאביו.
ולמעשה נראה שהחיוב הוא כפי שידו משגת, והיינו שיכול להשאיר כסף למסחרו וכן בבנק לעת הצורך, אבל אסור לו לבזבז כספים על דברים שהם למעלה מכדי צרכו וב"ב כשעליו חוב ליתן לצדקה או בנידון דידן להחזיק אביו, וזהו העיקר למעשה בנידון דידן שמעכב כל כספי צדקה לשלם למושב זקנים או כל צרכי כיבוד שיונעם לאביו, וכן לא יבזבז כספו, בשעה שאביו צריך וכמ"ש. ובמק"א הבאנו שלא יודיע לאביו שמחזיקו בכסף צדקה שלו, שעל כגון זה נאמר יש מאכיל לאביו פסיוני וטורדו מן העולם, ובזה גורם לאביו עגמת נפש שצריך לקבל מצדקה.
אמנם נראה שכאן בלא"ה חייב לשלם הכל, שהרי חייב לכבד אביו בגופו ולטפל בו שאין גבול לחיוב גופו במצוה זו, רק כדי להקל על עצמו הוא מעבירו למושב זקנים, ולכן כאן אין פטור צדקה של אב ולא של בן כיון שעושה לתועלת עצמו. וידוע בשם הגר"ח מבריסק זצ"ל על יהודי מבריסק שרצה לפטור עצמו מלנסוע לאביו לוורשא כיון שכיבוד משל אב ואינו חייב לשלם דמי הנסיעה, ופסק לו הגר"ח דאף שפטור מלשלם לנסוע ברכבת מ"מ חייב אתה ללכת ברגל לשם, א"כ נמצא דהתשלום לנסיעה ברכבת היא לצורך עצמו כדי לפטור א"ע מלילך ברגל, וה"נ חייב לשמש את אביו בגופו ובלבד שלא יצטרך לחזור ביומו על הפתחים וכמבואר בש"ע, ע"כ חייב לשלם עבור החזקת אביו או אמו במוסד מושב זקנים, שבזה פוטר עצמו מחיובו יום יום בגופו. (עיין היטב ב"תשובות והנהגות" ח"ב סימן תמ"ו מה שהבאנו בזה).
והאמת שאני נבוך בעיקר דין זה, דמה דאמרינן כיבוד אב אינו אלא משל אב היינו כשהדבר תלוי בכסף והיינו כמו מזונות לאביו דהוא חובת ממון, ובזה הדין דאינו צריך לשלם משל עצמו דכיבוד אב משל אב ואינו צריך לתת מכספו, ואכתי כיבוד אב זוהי מ"ע ככל מ"ע שצריך לעסוק בגופו, והאי חיוב דבגופו אינו נפטר כשצריך לשלם על כך, ולכן אי מחובת כיבוד לנסוע לעתים לאביו לבקרו ולכבדו בכך ועולה הוצאת הנסיעה, בזה אין דין משל בן, אלא כאן תלוי עד כמה חייבין לשלם למ"ע אם חייב לנדוד לעיר אחרת, אכן כיבוד אב מ"ע חמורה היא ששוה לכבוד המקום והחיוב בגופו גם לנדוד לקיים מצות כיבוד אב וכפי הצורך.
ותמוה בעיני מה שסיפר לי יהודי אחד כאן, שאביו בארץ ישראל ולדבריו הורה לו רב אחד כיבוד אב משל אב, ואינו מחוייב להוציא ממון לטלפן לאביו, שאינו מחוייב להוציא כסף שלו ואפילו בולים למכתב פטור מן הדין, ורק ממדת חסידות לזכות בהמצוה ראוי כן, ולע"ד ח"ו לומר כן, ומלבד מה שאביו מצטער כשאינו שומע מבנו ונכנס לחשש ארור מקלה אביו ואמו ח"ו, דהרי דרך בני אדם להתקשר ולשלוח מכתבים לידידים ובהמנעות מלעשות כן לאביו מראה שאין אביו חשוב לו ומבזהו בכך, ולהמנע ממקלה אביו ואמו צריך להוציא ממון רב, ועוד נראה שגם מדין כיבוד לא גרע כיבוד אב מכל מ"ע, ואם בגופו חייב כ"ש מעט כסף, ורק לחייבו לפרנסו משלו אינו חיוב מדינא, וע"ז הוא דאמרינן משל אב ולא משל בן וכמש"נ.
ולמעשה כבר ביארנו שאם האב זקוק לעזרה, אזי אפילו יש לפני הבן מקרי צדקה חמורים יותר, חייב לתת כל כספי צדקה שלו לעזור לאביו מכח המ"ע דכיבוד אב, והוספנו דכשעושה כן אסור לו לספר לאביו שזהו מעות צדקה, שבזה יגרום לעגמת נפש לאביו כשישמע שמקבל צדקה, ויש מאכיל לאביו פסיוני וטורדו מן העולם עיין קידושין לא. והבן חייב רק להנעים לאביו, ע"כ לא יגלה לו שהמעות באו מכספי צדקה שלו, ואם יכול הבן להחזיק את האב בכבוד מכספו שלו, לא יקח לזה ממעות צדקה, ותבוא מארה למי שמפרנס אביו ממעות צדקה שלו, ונראה דהיינו רק לאחר שיישאר לו שיעור המספיק להוצאות ביתו, וכן מבואר בש"ך יו"ד רנ"א ס"ק ה' ע"ש. ואם יש כמה בנים ישלם כל אחד כפי אפשרותו, ואם אחד לא משלם כמצותו מוטל על השאר, וזכות רבה לקיים מצות כיבוד אב ואם, ובירושלמי איתא גבי קריעה על אביו או אמו דלא סגי בקריעה גרידא אלא צריך לקרוע כל בגדיו עד שמגלה לבו, והיינו טעמא שמעכשיו מפסיד גם מצות כיבוד אב ואם שזכותה רבה מאד, ע"כ קורע יותר להראות שמצטער גם על הפסד מצוה זו.
שאלה: הבן חייב להחזיק הוריו וצריך לתת כל המעות מעשר שלו
נשאלתי מבן שאביו או אמו צריכים להיות במושב זקנים, וצריך לזה הון רב, והדין יבואר לפנינו שהבן חייב לתת עבורם כל כסף צדקה שיש לו למצות כיבוד אב ואם מן הדין, אפילו שלא יישאר לו מאומה לעניים ונצרכים אחרים, וכופין אותו ליתן, וכמ"ש בשו"ת חתם סופר (יו"ד רכ"ט) שהבן חייב לתמוך אביו לכל מחסורו בכל כסף צדקה שלו וקודם ליתן לכל עניים, ואין בזה משום נותן מזונותיו לעני אחד, וגם לא שייך בזה הדין דכיבוד אב משל אב ולא משל בן, כיון שבלא"ה אינו נותן לו מכספו הוא ואין לו בזה חסרון כיס אלא טובת הנאה ומחוייב לתת, וכופין אותו לתת הכל לאביו, וגדולה מצות כיבוד אב ואם מכל המצוות.
מיהו אם יש לבן די כסף לשלם משלו והולך ומחזיק אביו ממעות מעשר שלו תבוא לו מארה על כך כמבואר ברמ"א ר"מ סעיף ז', אבל כשאין לו ומוכרח לתת מצדקה ודאי יתן הכל מהאי כסף וכמ"ש.
מיהו לענ"ד עיקר דברי ה"חתם סופר" שם צ"ע טובא, שמבסס דבריו שמה"ת אם יש לאדם פרנסה ליומו צריך ליתן המותר לעני, דבאותו יום חייו קודמין, וכל שיש לו פרנסת יומו מה"ת יתן שאר ממונות לעני הצריך, רק באושא התקינו שלא יבזבז יותר מחומש וסמכוהו אקרא עשר אעשרנו לך, אכן במקום כיבוד אב לא תיקנו האי תקנתא, וע"כ נשאר הדין כדין תורה שאם יש לו פרנסת יומו ואינו צריך לחזור על הפתחים הנשאר יתן לאבותיו. ע"ש שדבריו חידוש גדול.
ואני תמה שלפי זה נראה שחיוב צדקה מדינא היא שצריך לתת הכל ובלבד שלא יצטרך לחזור על הפתחים, ולא הבנתי דבריו כלל, שמה"ת מהיכי תיתי שיהא אדם מחוייב לתת כל כספו שאינו צריך לעצמו רק מה שצריך שלא לחזור על הפתחים והנשאר לתת לעניים, שהרי החיוב הוא רק כפי שידו משגת או מעשר וחומש, אבל כל מה שצריך להוצאות עצמו ובני ביתו אף לימים הקרובים אינו חייב ליתן כלל, וא"כ אין חיוב ליתן כל מה שיש לו חוץ מפרנסת יומו, וצע"ג. ומה עוד שהחת"ס שם כותב במסקנתו שחייב ליתן מעשר וצדקה לאביו, ולדבריו היה לו לומר שחייב לתת הכל כצדקה כל היכא שלא יצטרך ביומו לחזור על הפתחים וצ"ע טובא, ולכן נראה עיקר שכספי צדקה שלו חייב לתת לאביו, רק לא נתבאר עד כמה החיוב צדקה מדינא לתת לאביו.
ולמעשה נראה שהחיוב הוא כפי שידו משגת, והיינו שיכול להשאיר כסף למסחרו וכן בבנק לעת הצורך, אבל אסור לו לבזבז כספים על דברים שהם למעלה מכדי צרכו וב"ב כשעליו חוב ליתן לצדקה או בנידון דידן להחזיק אביו, וזהו העיקר למעשה בנידון דידן שמעכב כל כספי צדקה לשלם למושב זקנים או כל צרכי כיבוד שיונעם לאביו, וכן לא יבזבז כספו, בשעה שאביו צריך וכמ"ש. ובמק"א הבאנו שלא יודיע לאביו שמחזיקו בכסף צדקה שלו, שעל כגון זה נאמר יש מאכיל לאביו פסיוני וטורדו מן העולם, ובזה גורם לאביו עגמת נפש שצריך לקבל מצדקה.
אמנם נראה שכאן בלא"ה חייב לשלם הכל, שהרי חייב לכבד אביו בגופו ולטפל בו שאין גבול לחיוב גופו במצוה זו, רק כדי להקל על עצמו הוא מעבירו למושב זקנים, ולכן כאן אין פטור צדקה של אב ולא של בן כיון שעושה לתועלת עצמו. וידוע בשם הגר"ח מבריסק זצ"ל על יהודי מבריסק שרצה לפטור עצמו מלנסוע לאביו לוורשא כיון שכיבוד משל אב ואינו חייב לשלם דמי הנסיעה, ופסק לו הגר"ח דאף שפטור מלשלם לנסוע ברכבת מ"מ חייב אתה ללכת ברגל לשם, א"כ נמצא דהתשלום לנסיעה ברכבת היא לצורך עצמו כדי לפטור א"ע מלילך ברגל, וה"נ חייב לשמש את אביו בגופו ובלבד שלא יצטרך לחזור ביומו על הפתחים וכמבואר בש"ע, ע"כ חייב לשלם עבור החזקת אביו או אמו במוסד מושב זקנים, שבזה פוטר עצמו מחיובו יום יום בגופו. (עיין היטב ב"תשובות והנהגות" ח"ב סימן תמ"ו מה שהבאנו בזה).
והאמת שאני נבוך בעיקר דין זה, דמה דאמרינן כיבוד אב אינו אלא משל אב היינו כשהדבר תלוי בכסף והיינו כמו מזונות לאביו דהוא חובת ממון, ובזה הדין דאינו צריך לשלם משל עצמו דכיבוד אב משל אב ואינו צריך לתת מכספו, ואכתי כיבוד אב זוהי מ"ע ככל מ"ע שצריך לעסוק בגופו, והאי חיוב דבגופו אינו נפטר כשצריך לשלם על כך, ולכן אי מחובת כיבוד לנסוע לעתים לאביו לבקרו ולכבדו בכך ועולה הוצאת הנסיעה, בזה אין דין משל בן, אלא כאן תלוי עד כמה חייבין לשלם למ"ע אם חייב לנדוד לעיר אחרת, אכן כיבוד אב מ"ע חמורה היא ששוה לכבוד המקום והחיוב בגופו גם לנדוד לקיים מצות כיבוד אב וכפי הצורך.
ותמוה בעיני מה שסיפר לי יהודי אחד כאן, שאביו בארץ ישראל ולדבריו הורה לו רב אחד כיבוד אב משל אב, ואינו מחוייב להוציא ממון לטלפן לאביו, שאינו מחוייב להוציא כסף שלו ואפילו בולים למכתב פטור מן הדין, ורק ממדת חסידות לזכות בהמצוה ראוי כן, ולע"ד ח"ו לומר כן, ומלבד מה שאביו מצטער כשאינו שומע מבנו ונכנס לחשש ארור מקלה אביו ואמו ח"ו, דהרי דרך בני אדם להתקשר ולשלוח מכתבים לידידים ובהמנעות מלעשות כן לאביו מראה שאין אביו חשוב לו ומבזהו בכך, ולהמנע ממקלה אביו ואמו צריך להוציא ממון רב, ועוד נראה שגם מדין כיבוד לא גרע כיבוד אב מכל מ"ע, ואם בגופו חייב כ"ש מעט כסף, ורק לחייבו לפרנסו משלו אינו חיוב מדינא, וע"ז הוא דאמרינן משל אב ולא משל בן וכמש"נ.
ולמעשה כבר ביארנו שאם האב זקוק לעזרה, אזי אפילו יש לפני הבן מקרי צדקה חמורים יותר, חייב לתת כל כספי צדקה שלו לעזור לאביו מכח המ"ע דכיבוד אב, והוספנו דכשעושה כן אסור לו לספר לאביו שזהו מעות צדקה, שבזה יגרום לעגמת נפש לאביו כשישמע שמקבל צדקה, ויש מאכיל לאביו פסיוני וטורדו מן העולם עיין קידושין לא. והבן חייב רק להנעים לאביו, ע"כ לא יגלה לו שהמעות באו מכספי צדקה שלו, ואם יכול הבן להחזיק את האב בכבוד מכספו שלו, לא יקח לזה ממעות צדקה, ותבוא מארה למי שמפרנס אביו ממעות צדקה שלו, ונראה דהיינו רק לאחר שיישאר לו שיעור המספיק להוצאות ביתו, וכן מבואר בש"ך יו"ד רנ"א ס"ק ה' ע"ש. ואם יש כמה בנים ישלם כל אחד כפי אפשרותו, ואם אחד לא משלם כמצותו מוטל על השאר, וזכות רבה לקיים מצות כיבוד אב ואם, ובירושלמי איתא גבי קריעה על אביו או אמו דלא סגי בקריעה גרידא אלא צריך לקרוע כל בגדיו עד שמגלה לבו, והיינו טעמא שמעכשיו מפסיד גם מצות כיבוד אב ואם שזכותה רבה מאד, ע"כ קורע יותר להראות שמצטער גם על הפסד מצוה זו.
