The Secret Of The Parah

WOW!!!

זאת חוקת התורה

"זאת חוקת התורה - חוקה חקקתי גזרה גזרתי ואין לך רשות להרהר אחרי" 

מדרש

המיתה העדר השלימות
וטומאתה ביטוי ההעדר
וכל שההעדר גדול ביטויה גדול
לא הרי טומאת מת ישראל שמטמא אף באהל
כהרי טומאת עכו"ם שאינו מטמא באהל
ולא הרי טומאת מת שמטמא טומאת שבעה
כהרי טומאת נבלות שאינו מטמא אלא טומאת ערב

ולא הרי טומאת נבלת בהמה שמטמאה במגע ובמשא
כהרי טומאת נבלת עוף טהור שאינה מטמאה במגע ובמשא
ולא הרי טומאת נבלת עוף טהור שמטמא בבית הבליעה
כהרי דגים וחגבים שאינם מטמאין

זה הכלל כל שערך חייו מעולה ומשובח - גילוי העדרו גדול יותר
כל שערך חייו נכבד - ביטוי העדרו קשה יותר והגמרא בסנהדרין צ"א שואלת כתיב "בלע המות לנצח" וכתיב "כי הנער בן מאה שנה ימות"
ומתרצת "כאן בישראל כאן בעכו"ם".
שלמותן של ישראל - ביטול המיתה בכלל.
שלמותן של עכו"ם - אינה אלא אריכות ימים בלבד. כי המיתה חסרון ואי-שלימות בישראל
ואין המיתה חסרון ואי-שלימות בעכו"ם
והכתוב אומר "וחרפת עמו יסיר" - "עמו" דייקא.
כי המיתה חרפה בישראל ואין המיתה חרפה בעכו"ם.

סודה של פרה אדומה
טהרת טומאת מת.
ביטול גילוי העדר השלמות.
סילוק השפעת העדר השלמות.
וביאורו של רז זה שמור אך ורק - לשלמים. כבמדרש חוקת
"לך אני מגלה טעם פרה אבל לאחרים חוקה".
לך - למשה.
לבעל השלמות המירבית, לבעל ותחסרהו מעט מא-להים".

ואילו אצל שלמה אע"פ ש"ויחכם מכל האדם" ואפילו מהימן זה משה.
בכל זאת: "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" - זה פרה.
כי: לא בחכמה תליא מילתא אלא בשלמות ורק למשה נתגלה טעם פרה אבל לכל ישראל "חוקה חקקתי גזירה גזרתי ואין לך רשות להרהר אחריה".

[עפ"י דברי מרן הרב זצ"ל] 

Rapping Anti Semitism

Rap and hip-hop music now routinely incorporate anti-Semitic lyrics and themes of Jews as oppressors — note the lyrics of rappers such as Malice, Pusha T, The Clipse, Ghostface Killah, Gunplay, Ice Cube, Jay-Z, Mos Def, and Scarface. More recently, LeBron James, the Los Angeles Lakers basketball legend, tweeted out the anti-Semitic lyrics of rapper 21 Savage: “We been getting that Jewish money, everything is Kosher.” LeBron was puzzled about why anyone would take offense, much less question him, a deified figure. He has a point, given that singling out Jews as money-grubbers, cheats, and conspirators has become a sort of rap brand, integral to the notion of the rapper as Everyman’s pushback against the universal oppressor. The music executive and franchise owner is the new Pawnbroker, and his demonization is often cast as no big deal at best and at worst as a sort of legitimate cry of the heart from the oppressed.

Marquee black leaders — from Keith Ellison to Barack Obama to the grandees of the Congressional Black Caucus — have all had smiling photo-ops with the anti-Semite Louis Farrakhan, a contemporary black version of Richard Spencer or the 1980s David Duke. Appearing with Farrakhan, however, never became toxic, even after he once publicly warned Jews, “And don’t you forget, when it’s God who puts you in the ovens, it’s forever!”

Commentary Magazine

Is Seeing The Nega 'Zman Grama'?

There is a discussion in the Rishonim and Achronim as to the proper definition of the concept "Mitzvas Aseh She-hazman Grama". Does this mean only mitzvos that time alone creates the obligation, that when a certain time comes these mitzvos must be fulfilled, with no other external causes, such as shofar, lulav etc. etc.? Or does it include even mitzvos where additional factors are necessary, such as Bris Milah, where the 8th day is not sufficient and one also needs a baby to fulfill the mitzva?   

Let us assume like the opinion that Milah is a mitzvas aseh she-hazman grama [the "additional factor" opinion] and so is the mitzva to burn the leftover kodshim meat [which is time bound but is not based exclusively on time because one also needs to have leftover meat]. According to that opinion, why did the gemara not list the mitzva to bring the נגע [tzaraas] to the kohen to pasken about it as one of the time bound mitzvos in which women are obligated [together with the mitzva of simcha on Yom Tov and Hakhel] for it cannot be done at night or on a holiday? The answer MUST BE that since the mitzva is not exclusively engendered by time, but other factors are involved as well [one must have a נגע], it is not considered time bound. 

OR MAYBE NOT??  

Link

Thoughts on this - here. 

Changing Clocks

People complain that they lost an hour of sleep because they now moved the clocks ahead an hour. But it didn't affect me because I was so refreshed from the extra hour of sleep the last time they moved the clocks back an hour. 

BARUUUUCCHHHHH HASHEEEEMMMMMM!!!!!!

Korban Pesach For A Mumar And Goy

לזכות ידיד נפשי הרב הגאון רבי אליעזר זאב בן דבורה לברכה והצלחה בכל מעשי ידיו ולכל משפחתו 

לזכות רפואת רבי דוד העניך מרדכי בן פרידה שמחה בתוך שח"י 

המאכיל כזית מן הפסח בין מפסח שני למומר לע"ז או לגר תושב או לשכיר הרי זה עובר בלא תעשה ואינו לוקה אבל מכין אותו מכת מרדות. ובן נכר האמור בתורה זה העובד אל נכר. ואין מאכילין ממנו לנכרי אפילו גר תושב או שכיר שנאמר תושב ושכיר לא יאכל בו: [קרבן פסח ט' ז']

One who gives an olive-sized portion of a Paschal sacrifice - whether the first Paschal sacrifice or the second - to an apostate who worships false deities, to a resident alien, or a gentile worker, violates a negative commandment,but is not liable for lashes. He is, however, liable for lashes for rebellious conduct. The term "foreigner" mentioned in the Torah refers to one who worships alien deities. One may not give a portion of the Paschal sacrifice to a gentile, even a resident alien or a worker, as Exodus 12:45 states: "Neither a resident, nor an alien should partake of it." [Rambam Korban Pesach 9-7]

How does the Rambam know that the pasuk forbids us the Jews to FEED the Korban Pesach to the Mumar or Goy when the pasuk states that they themselves are not allowed to eat? The Kesef Mishna explains that the Goy won't listen to the Torah so the pasuk must be referring to the Jew. But that is a wonder because they must listen to the Torah and keep the 7 mitzvos so how is this different?? And what about a Mumar? He is a Jew who has to keep the Torah so the explanation of the Kesef Mishna doesn't seem to hold water 

And why would the pasuk say that they must not eat if the איסור is to feed them? 

Why is there no Malkus?? 

And why does the Rambam have to tell us that this law applies to the Pesach Sheni, too? Does the Pesach Sheni have less Kedusha than the Pesach Rishon? It is PASHUT that the law is the same?!

The Rambam seems to mention twice, both at the beginning and the end of the halacha, that we make not give a portion of the Korban Pesach to the Gentile. Why  the repetition? At the beginning he says the shiur [כזית] and at the end he does not.  

What is going on here??

Matza For An Uncircumcised Person Or Goy

ערל שאכל כזית מבשר הפסח לוקה שנאמר כל ערל לא יאכל בו בו הוא שאינו אוכל אבל אוכל הוא מצה ומרור וכן מותר להאכיל מצה ומרור לגר תושב ולשכיר {קרבן פסח ט' ח'] 

An uncircumcised person who ate an olive-sized portion of the Paschal sacrifice is liable for lashes, as it states: "No uncircumcised person shall partake of it." That verse can also be interpreted as meaning: He may not partake "of it"; he may, however, partake of matzah and bitter herbs. Similarly, it is permitted to feed matzah and bitter herbs to a resident alien, or a gentile worker. [Rambam Korban Pesach 9-8]. 

Why does the Rambam have to tell us that an ערל and a גוי may eat matza? Does matza have kedusha??

Free Will Under Attack

The belief in man's elevation over the animals is under assault in the West. Denial of free will -- and with it the possibility of morality -- is central to that attack. If man does not possess the freedom to choose, he is no more morally culpable for his actions than a lion for eating its prey. At the end of the day, he is just another animal whose actions are determined by his instincts.

Writing recently in The New York Times, Dennis Overbye takes off from his inability to resist molten chocolate cakes on the dessert menu to consider a "bevy of experiments in recent years suggest-[ing] that the conscious mind is like a monkey riding a tiger of subconscious decisions. . . frantically making up stories about being in control."

Mark Hallett, a neurological researcher, informs Overbye that free will is nothing more than an illusion, a sense that people have. Philosophy professor Michael Silberstein points out that all physical systems that have been investigated turn out to be either deterministic or random. Either alternative is inconsistent with free will.

Many find it convenient to use the compulsion defense to avoid the moral censure of their own conscience or of others.

Hallett is right that no one consistently experiences life as lacking all choice -- even Overbye could resist the chocolate cake if the reward were great enough or the punishment immediate enough. Many, however, find it convenient from time to time to use the compulsion defense to avoid the moral censure of their own conscience or of others. ("The heart wants what it wants," said Woody Allen of his affair with his lover's 17-year-old adopted daughter.)

Life without the sense "that things are really being decided from one moment to another and that it is not the dull rattling off of a chain that was forged innumerable ages before," wrote William James, would lose all its "sting and excitement."

The Torah identifies the act of moral choice with life itself: "I have placed before you life and death, the blessing and curse; choose life" (Deuteronomy 30:19). True life is to be able to choose the blessing over the curse. Isaac Bashevis Singer got it right when he told an interviewer that free choice is humanity's "greatest gift," a gift that itself makes life worth living.

DIFFERENT THAN ANIMAL

Fortunately, those who treasure their sense of themselves as choosing beings need not concede that our choices are illusory or that man is nothing more than an animal driven by instinct. Man differs in myriad ways from every member of the animal kingdom. Only man can imagine a variety of future possibilities and guide his actions in accord with those imagined futures.

Hans Jonas points out in Tool, Image, and Grave: On What is Beyond the Animal in Man three ways in which man is distinguished from animals. Only man designs tools to achieve particular purposes. Only man creates physical images to recall past events or to contemplate future possibilities. And only man buries his dead, and is moved by a lifeless form to contemplate something beyond the physical universe. "Metaphysics arises from graves," Jonas informs us.

Nor can the workings of the mind be reduced to the rules of the physical universe, or the mind conflated with the electrical impulses of the brain. The laws of the physical universe, of which Prof. Silberstein speaks, allow us to predict future events. There can be no parallel charting of a human life. What, for instance, would be the parallel in the laws of the physical universe to the phenomenon of the ba'al teshuva (returnee to Judaism) -- someone who has chosen a life at odds with his entire education and upbringing?

In his Laws of Repentance, Maimonides describes an act of complete repentance: "He had forbidden relations with a woman, and after a period of time, he finds himself alone with her. His love for her is unabated; he is undiminished in his physical capacities... Yet he separates himself and does not sin." Everything remains the same, except for the choice of the actor involved. Who has not experienced a comparable internal struggle and, hopefully, a similar triumph?

None of this is to argue that the range of our choice is unlimited. Each of us is a product of his education. And each of us is born with a unique personality, as any parent of more than one child knows. Nor is the exercise of our choice random. If people did not find themselves repeating familiar behavioral patterns, no one would ever go to a therapist.

Finally, the human mind is not a tabula rasa, as Chomsky's work on linguistic structures and Piaget's on the stages of moral reasoning demonstrates. Harvard psychologist Daniel Gilbert shows in Stumbling on Happiness all the ways that we make systematic mistakes when we project ourselves into the future.

In his Discourse on Free Will, Rabbi Eliyahu Eliezer Dessler describes how the area of free will differs for each and every person, based on education and other factors, and how it shifts constantly. It is only possible to speak of the exercise of free will, he writes, at that point where a person's apprehension of the truth, i.e., what is right, is in perfect equipoise with a countervailing desire. Precisely at that point, nothing besides the person himself determines the outcome.

Rabbi Dessler employs the spatial metaphor of a battlefield to capture the process. The point at which the battle is joined is the point of free will. Behind the battle line is captured territory -- the area where a person feels no temptation to do other than what he perceives as right. And behind the enemy lines are all those areas in which a person does not yet have the ability to choose.

The battlefront moves constantly. With every victory -- every choice to do what is right -- a person advances. And he retreats with every defeat. Pharaoh provides the paradigm of the latter. By repeatedly hardening his heart, he finally lost the capacity to exercise his free will.

In a contemporary context, Rabbi Dessler remarked that those who deny the possibility of free will do so because by failing to develop their own will power through the positive exercise of their free will they have lost their freedom.

"You deny free will because you are in fact unfree; you have enslaved yourselves to the evil within you."

J. Rosenbloom 

The Depth Of Self Hatred

"…a Jew may be conscious of his Jewishness and yet reject his patrimony. However, we should not dismiss this level of identification entirely. While full identification embraces acceptance as
well as awareness, even self-hatred reflects a sense, at times both profound and perverse, of one’s roots. Blasphemy, Eliot often contended, is more religious than indifference."

A Trap

“Apathy is a trap. There is no challenge... so there is no reward. Remember, there is always free cheese in a mousetrap.”

Translate Compassion To Action

“Compassion is an unstable emotion. It needs to be translated into action, or it withers. The question of what to do with the feelings that have been aroused, the knowledge that has been communicated. If one feels that there is nothing 'we' can do -- but who is that 'we'? -- and nothing 'they' can do either -- and who are 'they' -- then one starts to get bored, cynical, apathetic.”

Rabbi Meir Kahane speaks about "Making Jews a PRIORITY" in NY, 1971

Caveat - The posting of this video does not imply that I necessarily agree with everything said or how it was said [and certainly not with the style of dress...:-)]. 

I was born in NY in 1971 so I am surprised he doesn't mention me. 

Foodways

By Rabbi Joshua (gastronomically known as The Hoffer) Hoffman z"l 

In this week’s parsha, we read of the tragic death of Nadav and Avihu, sons of Aharon, who were killed by a fire that descended from heaven after they brought a strange fire in the mishkan on the day of its inauguration. The Torah then presents various laws that arose in the aftermath of this event. These laws include, among others, the prohibition for a kohein to drink intoxicating wines before performing service in the mishkan or rendering halachic decisions, as well as the laws regarding the consumption of the various sacrifices that had been brought that day. These laws regarding consumption of the sacrifices were important since Aharon and his sons had the status of onein, or one whose close relative died and has not yet been buried. Usually, an onein cannot consume meat or wine, but in the case of Nadav and Avihu, the situation was different, since their deaths occurred on a day of general rejoicing. After these laws are presented, followed by a dialogue between Moshe and Ahron about the consumption and burning of the sacrifices, the Torah goes on to present the kosher dietary laws, describing which animals, birds ands fish we are permitted to consume. Why did the Torah choose to present these laws at this juncture, after the deaths of Nadav and Avihu? Is there any inherent connection between that tragic episode and these laws?

Rabbi Don Yitzchak Abarbanel, in his commentary to parshas Shemini, writes that the laws of kashrus are connected to the laws prohibiting the drinking of intoxicating wine before rendering an halachic decision. The Torah describes the rendering of these decisions as ‘ teaching and separating.’ (Vayikra 6:10 ). The laws of kashrus, as well, required the halachic decisors to be able to separate, or to differentiate, between the kind of animal that is permitted for consumption and the kind that isn’t. In fact, the midrash, as cited by Rashi (Vayikra 11:2) tells us that Hashem held up each of the animals and showed them to Moshe so that he would be able to identify them properly. If the kohein drank wine or similar drinks before engaging in these matters, he would not be able to discern the differences between the various animals, birds and fish that were kosher and those that were not kosher, and therefore would be unable to render a correct decision. For this reason, says Abarbanel, the laws of kashrus follow the laws that curb the drinking of wine that were given in the aftermath of the deaths of Nadav and Avihu. This explanation, while it may conform with the strictly literal understanding of the text, does not tell us anything about the essence of the laws of kashrus that may connect them with the tragic events of the day on which they were presented. I would like to suggest another explanation, that will, hopefully, provide us with some insight into the nature of these laws. 

Rabbi Joseph B. (Yosef Dov) Soloveitchik, zt"l, in an essay entitled “An Exalted Evening : The Seder Night", which is included in a recently published collection of his writings, Festival of freedom : Essays on Pesach and the Haggadah, writes that the Pesach Seder is the prototype of the halachic ‘seudah,’ or meal, a seudah par excellence. All of the elements which make the seder such an exalted event are, in fact, existent in the halachic definition of the everyday seudah, an important halachic institution. While man shares with animals the neeed to take in nourishment, there are several elements that differentiate man’s consumption of food and animal’s consumption of it. Through the halachos of the seudah, man can convert his act of eating into an institution which is uniquely human, freely willed and meaningful. Most importantly, man must realize that he is eating before God. Two key elements involved in eating before God are the factor of selectivity in what one eats, as defined by the halachos of kashrus, and the element of joining with others while eating, rather then eating in isolation. By following the laws of kashrus in preparing his seudah, a Jew differentiates himself from the animal, who eats whatever it wants to indiscriminately. When he then realizes that others are in need, either of food itself, or of companionship in eating their food, even if they have all the food they need, he invites them to his meal and thereby joins in a ‘chesed community,’ a community of people not interested solely in their own gratification, but in the needs of others, as well. In this way, one can exalt the act of eating into a seudah that one partakes of before God. With this approach to the seudah in mind, we can return to our parsha, and better understand the placement of the laws of kashrus within it.

Anyone who has gone through the experience of mourning for a close relative is aware that one’s supply of food at such a time is a matter of concern for those who are engaged with caring for the mourners’ needs. The first meal consumed by the mourner, known as the ‘seudas havra’ah,’ or’ literally, the meal of condolence, must be provided by the community, and not come from the mourner himself. This is seen, by some halachic authorities, as a means of slowly bringing the mourner back into the community. Subsequent meals, as well, are often provided by members of the community, thus reflecting the notion of the ‘chesed community’ that Rav Solovetchik says is brought out in a typical halachic seudah. As we noted above, Moshe and Aharon engaged in a discussion about the consumption of the inaugural sacrifices after Nadav and Avihu died, and how that consumption fit into the general restrictions imposed upon an onein. These elements point to the role that food consumption plays even in the most tragic of circumstances, and how it relates to one's inclusion in the community. The elements of selectivity and community, as part of the halachic definition of s seudah, then, clearly play a role in the events following the tragedy of Nadav and Avihu, and perhaps this can help explain why the Torah then goes on to present the laws of kashrus immediately afterwards.

The Chazon Ish's Investment Advice

An older man had a story to tell: “I came to Eretz Yisroel during the Second World War and brought several gold bars with me. I was looking for a place to invest my gold.

“One day, I found myself on a street, known today as Rechov Chazon Ish, at the corner of Rechov Harav Dessler, and I saw the Chazon Ish taking a walk there. Since I had heard that he gave brachos and advice to people, I approached him and asked him how to invest my gold.

“He lifted his cane and pointed towards an empty hill. He said to me, ‘Reb Yaakov Halpern is going to be selling lots there. Take your gold and use it all to buy as many lots as you can afford.’

“I didn’t really know much about him and didn’t know that he was a gadol hador. I was angry at his suggestion. When he said that to me, I thought to myself, ‘What? He’s telling me to throw my gold into the sea? Into an empty desert hill?

“Out of respect, I was quiet. I said, ‘Thank you,’ and left.

“Halperin sold those lots for pennies. I took my gold and made various investments and never saw much of a return. If only I had listened to that old man, I would have become a multi-millionaire.

“Oy, if only I had grabbed those lots.”

The man told his story to Rav Nosson Einfeld, of Kollel Chazon Ish, who repeated the tale of woe to the well-known maggid, Rav Reuvein Karelenstein.

Shortly thereafter, the maggid addressed a crowd, and this is what he said:

The Rambam writes in Hilchos Teshuvah (3:4), “Even though the obligation to blow a shofar on Rosh Hashanah is given in the Torah with no reason, there is a hint, namely the posuk which states, ‘Awake you who sleep from your slumber, and those who doze off from your sleep, search your ways, return with teshuvah and remember your Creator.’ This refers to people who forget the truth and get caught up with the frivolities of the time, stumbling through their lives with silliness and emptiness, which are of no help and bring no salvation.”

The man’s story portrays the words of the Rambam. All around us here in this world are properties being sold for pennies, and each one can earn us worlds of payoffs. With a simple nice word, we can earn “shai olamos,” 310 worlds. We can grab worlds at such low prices. Every mitzvah, every word of Torah, every charitable act, yields fortunes.

That is the call of the shofar. As the Rambam says, “People forget the truth and get caught up with the frivolities of the time.”

People Are Sensitive

I never cease to be amazed by how sensitive people are [myself included]. For example, some people are offended when I don't daven in their minyan. It is really nothing personal....:-).

Lesson: Be careful. You never know when you are offending somebody. 

Why Jews Vote Leftist?

"The majority of Jews don't care about Judaism or Israel. They care about secular leftism. Which is their actual religion."

Racist?

One of the candidates for President complained about the racism in the US by noting that there are 800 percent [!! - I think that was the number] more black jail inmates than white inmates.

That is a GREAT point! But maybe, just maybe, it is because black people commit more crimes than white people. Like, would a person be more afraid to be stuck at night in a white neighborhood like Scarsdale of Beverly Hills or in a black neighborhood like Harlem. 

That doesn't mean that black people are genetically disposed to committing crimes. It DOES mean that in practice they commit more crimes.

#ilovemybrothers  

Semicha

Learning the sugyos of semicha on animals is odd. I mean, how did they pass those semicha bechinos? Were they written, oral or both? 

Amazing!! People are amazed by artificial intelligence. I am more impressed by animals who master Yoreh Deah.   

PROTEST!!

A "frum" journalist disgraced one of the Gedolei Hador ztz"l in a frightening way in one of his columns. I couldn't take it. Hashem can send people to gehenom רח"ל even if they have long beards. So I sent him the following email:

אני מוחה על כבודו של הרב ---- זצ"ל [בלי להזדהות עם הציטוט המיוחס לו שבודאי לא שמעת מפיו] - חבל שנכד של ראש ישיבה חשוב וצדיק מתבטא בצורה כזאת.

כתב הרמב"ם (בפרק ו מהלכות תלמוד תורה), עוון גדול לבזות את החכמים [גם לעתונאים] או לשנאותן, ולא חרבה ירושלים עד שבזו בה תלמידי חכמים, שנאמר (בספר דברי הימים לו) "וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו עַד עֲלוֹת חֲמַת ה' בְּעַמּוֹ עַד לְאֵין מַרְפֵּא", כלומר, היו בוזים לומדי דבריו של ה', שהם התלמידי חכמים, ובעון זה עלתה חמת ה' עד שנענשו ישראל בחורבן ירושלים.

ובמשנה במסכת סנהדרין (דף צ.) שנינו: אלו שאין להם חלק לעולם הבא, האומר אין תחיית המתים מן התורה, ואין תורה מן השמים, ואפיקורס. ובגמרא שם (דף צט:) פירשו, רב ורבי חנינא אמרו שניהם, "אפיקורס", זה המבזה תלמידי חכמים. נמצא אם כן שהמבזה תלמידי חכמים אין לו חלק לעולם הבא.

ומי שביזה תלמיד חכם ובאו עדים בפני בית דין והעידו שביזהו, בית דין היו מנדין אותו ברבים, וקונסין אותו בקנס כבד. ומן הדין תלמיד חכם שביזה אותו איזה אדם, רשאי אותו החכם לנדותו, ונידויו נידוי, וחייבים כל העם שאינם תלמידי חכמים כמו המנדה, לנהוג במנודה כל דיני נידוי, כגון שלא לצרפו למניין ושלא לשבת בתוך ארבע אמותיו. עד שימחל לו החכם ויתיר לו נידויו.

Sent From My Galaxy

I remember the good old days when "galaxies" were in outer space and not in everybody's pocket [or hand]. 

THANK G-D FOR SHABBOS!!! Then we go to outer space without machines. Just our neshamos [if we facilitate it].   

Hashem In Charge

"ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי"

For me - Hashem helps. "ואני" - One who thinks he is in it alone, אראה בשונאי - I will see that mode of thought in my enemies. 

A Second Chance

Habit

Two kids who recently threw off themselves the yoke of Heaven, go to a bar. They order beers and one of the boys habitually says "Baruch Atah Hashem ... Shehakol Nihiyeh Bidvaro". 

His friend says "WHAT ARE YOU SAYING?? We aren't frum anymore!!!" 

So the boy goes "OHHHH - Baruch Sheim Kavod Malchuso Li-olam Va-ed". 

Appreciate Your Kidneys

Sometimes you are anxiously awaiting for something. It could be a paycheck, to get married, to have a baby, to get a job, for the Chazan to start chazaras hashatz already, for traffic to clear up, for the lady in front of you in the supermarket who bought enough food for the next six months [K'NEIN A HORA!!] to check out and pay for everything, for your wife to be ready to leave to go to the wedding [hey, see how fast YOU can put on makeup], etc. etc. 

Consider this: There are over 113,000 people waiting for a kidney donor in the United States. About 20 people die EVERY DAY waiting for that kidney. 

Perspective. 

And something to think about next time you say Asher Yatzar. 

JOIN - FREE OF CHARGE!!!

I noticed that all of my readers missed out!! 

The Torah I give over בס"ד is far more valuable that ANYTHING else I have to say. Sadly, this goes somewhat underappreciated [in my biased, non-humble opinion].

There is STILL TIME to join the Talmudic Methodology series, the series on Toras Rav Shimon Shkop, on the Rogochover, on the Sfas Emes and many, many others - BS"D!!! It is free and will only enrich your mind and soul!!!!  

Drink Until You Don't Know The Difference Between ....

Michal Bas Shaul and Michal Eishes Barack.

Barack Ben Avinoam who whupped the Canaanites [Shoftim 5] and Barack ben Barack who whupped Mitt Romney. 

Michael Jordan and the Queen Of Jordan. 

Thoughts On Hair And Kinah

I think that Corey Booker and Charles Barkley use the same barber. I want to find out who he is so that I don't go to him. 

Corey is constantly knocking Trump out of PURE JEALOUSLY not because Donald is President and he is not, not because Donald has had 3 wives and 5 children more than Corey has but because of our Chief Of The Armed Forces ELABORATE coiffed hairstyle.

I salute you Mr. President!! You don't have an easy job and you do it with such grace, style and aplomb. You never attack your detractors and are charming and a gentleman to all.

  

Name Cleared - Back To The Books

Now that the Mueller report came out and the collusion theory has been put to rest, the President can make up the pages he missed of the Daf Yomi due to the time he had to spend clearing his name and hopefully finish Shas on schedule with the rest of Klal Yisrael.

I'll bet that his favorite seder is "Nashim". [Rumor has it that he wanted to see the famed forged Yerushalmi Kodshim, because it was "fake news at it's best"]. 

סמיכה בנשים וחצי עבד וחצי בן חורין טומטום ואנדרוגינוס

לע"נ אסתר בת שמואל
לרפואת
הרב הגאון ר' אורי אהרן בן סעדה
הרב הגאון ר' אברהם יוסף בן ר' משה חיים
ר' מרדכי בן שרה
מרים בת חי'

ראיה שנשים אינן לוקות אם סומכות

כתוב בתורה "כּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ הַזָּכָר תַּקְדִּישׁ לַי-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ לֹא תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ וְלֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ" ומכאן שאסור לעבוד עבודה בקדשים. והנה, הסתפק בעל מנחת חינוך לומר שלוקה מי שסמך והוא פטור משום שעובר על לא תעבוד, ועמ"ש הטורי אבן [בחגיגה ד א] לומר בזה דעשה דוחה לא תעשה ודן מזה לענין חצי עבד וחצי בן חורין דיכול לסמוך וכמו שהביא המנ"ח קיצור דבריו. וכתב האדרת זצ"ל להוכיח מדברי התוספות שלא כדבריהם, שהרי הקשו במנחות [צג ב] למה לי קרא דבני ישראל ולא בנות ישראל דאין סומכות ותיפוק ליה דהויא ליה מצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות, ומ"ט לא תירצו כפשוטו דאיצטריך קרא כי היכי דלילקי כשיסמכו משום לאו דלא תעבוד. אלא ודאי דפשיטא להו דליכא כלל מלקות כשיסמכו הנשים.

אין בכלל איסור עבודה בקדשים בסמיכה

והמשיך "לולי מסתפינא מרבותי, הייתי אומר דלא שייך כלל משום לאו דעבודה בקדשים בסמיכה אפילו למי שפטור וכ"ש להחייב דאין לדון בזה משום דעשה דסמיכה דוחה לא תעשה, שיש לעורר בזה כמש"כ הטורי אבן דאין עשה דוחה לא תעשה במקדש, וגם י"ל דאין שוה בכל דוחה לא תעשה השוה בכל ויש בזה עקולי ופשורי. אלא הדבר פשוט וברור דלא אסור כלל עבודה בקדשים רק מה שאינו צורך קרבנו אבל מה שהוא לצורכו לא חמיר לאו זה מלאו דמעילה, שכל דבר שהוא לצורך הקרבן לית ביה מעילה עי' ירושלמי ריש פ"ו דפסחים ומובא בתוספות שם ס"ו ב הכא נמי כיון שצריך לסמוך לתקנת הקרבן שאילו לא סמך מעלה עליו הכתוב כאילו לא כיפר א"כ לא שייך כלל לקרותו עבודה והוא ממש כשחיטת הקרבן דאין מקום להקשות שבתחילת שחיטה הרי הוא מטיל מום בקדשים משום שכן הוא המצוה והוא צורך הקרבן והוא כגוזז שער הבכור לשחוט בו דל"ש בו משום גיזה עי' בכורות כ"ד ב', ה"נ סמיכת הקרבנות אין בזה שום לתא דעבודה כיון שהוא צורך הקרבן. וממילא י"ל דאף מי שהוא פטור כיון שעושה זאת לשם מצות סמיכה רק הדיוט נוכל לקרותו ככל העושה דבר שהוא פטור ממנה לפי הגדר בפרט זה ואכ"מ אבל לא להלקותו משום לא תעבוד דאין זה עבודה כלל".

מחלוקת רעק"א והטו"א אם יש איסור עבודה בסמיכה

רעק"א בדרוש וחידוש [ד. בד"ה תוסד"ה לא נצרכה] דן בחצי עבד וחצי בן חורין וכתב וז"ל ובסמיכה ליכא איסור דכיון שמחוייב סמיכה מצד החירות לא מקרי עבודה בקדשים כלל עכ"ל ומבואר שנחלק על הטו"א וס"ל דאי"צ להגיע לדחיית הלאו דעבודה בקדשים אלא סמיכה שמחוייב בה מצד החירות שבו לאו עבודה בקדשים היא כלל אף לא בחלק הסמיכה שעושה חלק העבדות, וכוונתו צ"ב.

וביאורו עפ"י דברי התוספות בפסחים שציין אליו האדר"ת [ס"ו. בד"ה והא] שעבודה שנעשית בקרבן לצורך הקרבן אינה בכלל איסור עבודה בקדשים ויליף לה בירושלמי מפרה אדומה שעבודה פוסלת בה וכי היכי דבפרה לא חשיבה עבודה דלצרכה לפסלה הכי נמי לא חשיבה עבודה בקדשים מידי דקעביד לצורך הקדשים עכת"ד התוס'. ועל פי זה מתבארים היטב דברי רעק"א [וכדביאר בספר דברות אריאל], שכיון שהקרבן טעון סמיכה מצד חלק החירות ואי אפשר לה לסמיכה להתקיים אלא אם יסמוך גם חלק העבדות, נמצא שסמיכת חלק העבדות נמי צורך הקרבן היא כדי שיוכל חלק הבן חורין לסמוך ולקיים חובת הקרבן ונמצא שאף הסמיכה של חלק העבדות צורך הקרבן היא ומשום הכי לא חשיבה עבודה בקדשים כלל. הרי שתנא דמסייע לאדר"ת הוא הגאון רעק"א שסובר [עפ"י תוספות] שמה שנצרך לעבודת הקרבן אינה עבירה של עבודה בקדשים, ולא צריכים להגיע לסברא של עשה דוחה לא תעשה.

והוסיף בס' דברות אריאל שהטו"א שנחלק על רעק"א וס"ל שיש בסמיכת חלק העבדות משום עבודה בקדשים, לשיטתו קאזיל שבדף טז בד"ה משום נחת רוח הקשה איך מותר בכלל לסמוך ע"ג קרבנות, הרי מבואר בזבחים צ"ו שאין עשה דוחה לא תעשה במקדש וא"כ איך דוחה עשה דסמיכת קדשים לא תעשה דעבודה בקדשים. ויעויי"ש שתירץ דשאני עשה דסמיכת קדשים שמצוותו בכך דא"א לקיים העשה דסמיכה בענין אחר כיון שסמיכה בכל כוחו בעינן ולא סגי דלא עביד עבודה בקדשים בסמיכתו יעויי"ש. הרי דנקט שסמיכה חשיבא עבודה בקדשים ולא הותרה אלא מכח הא דעשה דוחה לא תעשה היכן שמצוותו בכך. ולשיטתו שסמיכה חשיבא עבודה בקדשים שפיר הוכרח לחדש גבי חציו עבד חציו בן חורין שהעשה דסמיכה של חלק הבן חורין דוחה ללאו דעבודה בקדשים של חלק העבדות. ועיי"ש בדברות אריאל שביאר את מה שהכריח את הבנת הטו"א הוא שיטתו שהבבלי [פסחים ס"ו.] חולק על הירושלמי וסובר שכל עבודה בקרבן נחשב עבודה ולכן צריכים לומר שמצותו בכך שאני, ואילו רעק"א לומד אחרת את הגמרא עיי"ש.  

כל סמיכת חצי עבד וחצי בן חורין היא רק חצי כח של איסור

והברקה נחמדה ראיתי בשו"ת דובב מישרים [חלק ג סימן צא] שכתב כך: "ואציין במה שמסתפק כעי"ז הטורי אבן בחגיגה [ד' ע"א ד"ה עוד] בחצי עבד וחצי בן חורין אי רשאי לסמוך, דמצד חלק העבדות דפטור מסמיכה א"כ נמצא עביד עבודה בקדשים, והעיר אי אמרינן דאתי עשה דסמיכה דצד חירות ודחי הל"ת דעבודה בקדשים דעובד הצד עבדות כיון דהעשה והל"ת לא הוי כמו בגוף אחד. ועי' מנחת חינוך מצוה קט"ו שהביא דבריו.

וכבוד בני הרה"ג ר' יעקל ז"ל הי"ד העירני די"ל דבכה"ג בחצי עבד וחצי בן חורין בלאו הכי ליכא איסור עבודה בקדשים בסמיכתו, לפי המבואר בש"ס זבחים ל"ג ע"א דכל הסומך ראשו ורובו מכניס, מאי טעמא סמיכה בכל כחו בעינן, ועי' בש"ס חגיגה ט"ז ע"ב אמר רמי בר חמא ש"מ סמיכה בכל כחו בעינן וכו', מיתיבי וכו', אמר ר"י סח לי אבא אלעזר פעם אחת היה לנו עגל של זבחי שלמים והביאנוהו לעזרת נשים וסמכו עליו נשים, לא מפני שסמיכה בנשים אלא כדי לעשות נחת רוח לנשים, ואי ס"ד סמיכה בכל כחו בעינן משום נחת רוח דנשים עבדינן עבודה בקדשים וכו', דאמר להו אקפו ידייכו ע"כ. ולפ"ז בחצי עבד וחצי בן חורין דמצד חציו שהוא בן חורין הרי שפיר סמיכתו כדין, וא"כ אפילו כשהוא סומך בכל כחו אין האיסור נעשה בסמיכת כל כחו, דבחצי כחו הרי סומך בהיתר, וא"כ לעולם לא תמצא אצלו האיסור בסמיכה ושפיר סומך כמו שנשים סומכות, ודפח"ח".

חילוק בין אנדרוגינוס וחצי עבד וחצי בן חורין – שני סוגי תערובת

והנה כתב המנ"ח "והנה טומטום ואנדרוגינוס שהם ספק אשה בודאי אין סומכין כי הוא ספיקא דאורייתא דעבודה בקדשים וכ"ה בתוס' חגיגה ד' ע"א ד"ה אלא ע"ש. ולכאורה טוב שלא ידרו וינדבו עולות מחמת ביטול מצות סמיכה ע"ש בתוס' וגם אינו ראוי לבילה מספק ובאמת דלמא הוא זכר וצריך סמיכה. אך ע' תוס' [שם ע"ב ד"ה כי] ותוס' גיטין כ"ח [ד"ה והא כתבו] באותו שאין לו תקנה יכול להביא בלא סמיכה ע"ש וה"נ [כוונת המנ"ח שהתוס' בחגיגה שם כתבו שערל וטמא מביאים נדרים ונדבות ומבואר שאף לענין קרבנות שמחייבים הם את עצמם שייכת סברא זו]. ובפרט דא"א דלא עבר בעשה כמבואר בזבחים א"כ מותר להביא קרבן אף לכתחלה אף שמבטל מסמיכה ע"ש. ובט"א בחגיגה מפלפל אי ח"ע וחב"ח אי יכול לסמוך על קרבן מצד עבדות שהוא פטור ועביד עבודה בקדשים. [ויש לפלפל אם הוא למשנה ראשונה דוקא או אף למשנה אחרונה] אך כ' דהעשה דסמיכה שמוטל על צד חירות דוחה הל"ת של עבודה המוטל על צד עבדות ול"ש אין עדל"ת שבמקדש, וגם דהעשה והל"ת אינם בצד א' דהעשה היא של צד חירות והל"ת עובר מצ"ע מ"מ דוחה ע"ש אכול דבש. ולפ"ז גם באנדרוגינוס להסוברים דהוא חצי זכר וח"נ מ"מ דוחה העשה וסומך א"כ מ"ש דאנדרוגינוס אינו סומך היינו להסוברים דהוא ספק ומספיקא ודאי אינו סומך ע"כ.

ויש לחלק בין חצי עבד וחצי ב"ח לאנדרוגינוס אף אם נחשב חצי זכר וחצי נקיבה עפ"ד התשב"ץ והובאו דבריו בתחילת הקדמת השב שמעתתא שישנם ב' סוגי תערובות, תערובת שכונית וזוהי תערובת ששני המינים מעורבים יחד ושוכנים בסמיכות זה לזה. אך יש תערובת עדיפה, "תערובת מזגית" הנקראת בלשון תקרובת. וע"פ הגדרות אלו מבאר מדוע ח"ע וחב"ח אסור לבוא על ח"ש וחב"ח לעומת פרד שמותר בפרדה, על אף שהם חצי סוס חצי חמור וכתבו תוס' דיש חילוק בין דיני כלאים לאיסורי ביאה, ומבאר התשב"ץ דח"ע וחב"ח הוא תערובת שכונית שבגוף האדם יש חלק עבדות לצד חלק חירות ואתי צד עבדות ומשתמש בצד חירות. לעומת זאת פרד ופרדה הם מין המורכב מסוס וחמור ונוצר בריה חדשה מעורבת ומותרים זה בזה וז"ל הש"ש שם מ"ש שהפרדה איננה כלאים אע"ג שבא מסוס וחמור ומשום דהוי הרכבה מזגית והוי צורה חדשה אבל חציו עבד וחציו בן חורין אינו יכול לישא מינו משום דאתי צד עבדות ומשתמש בצד חורין וזה אינו רק הרכבה שכונית וצד עבדות לחודא קיימא ע"ש. ולפ"ז כתב בס' בעקבי מנ"ח, אף אנדרוגינוס מה שהוא חצי זכר וחצי נקבה היינו תערובת מזגית כפרדה ולא כחצי עבד וחצי ב"ח דהיא תערובת שכונית וא"כ יתכן שבו לא שייך למימר דאתי עשה ודחי ל"ת דאין בו עשה דצד חיוב שהצד חיוב אינו נבדל ושוכן יחד עם צד פטור אלא מעורב בו בתערובת מזגית עיי"ש עוד מש"כ בס' עקבי מנ"ח. ועי' בס' מנחת מאיר סי' ד'.

וברור שכל החילוק הזה הוא לפי סברת הטורי אבן שסמיכה של מצוה נחשבת עבודה בקדשים וההיתר הוא רק משום דחיה אבל לדעת הסוברים שא"צ להגיע לדין דחיה אלא טעם ההיתר הוא שאינו נחשב שעובד בקדשים לצורך עצמו כי צורך הקרבן הוא אף במקום שאין כאן צד חיוב גמור מ"מ רשאי לסמוך ואינו נחשב כעובד בקדשים [כפי שהעיר לנכון בס' בשולי המנחה].

NO YE-USH!!

For השלמת הדברים to this  and this post see נאות דשא ח"ב עמ' רע"ח-רע"ט. 

שחיטה וקבלה בצפון

לע"נ אסתר בת שמואל

לרפואת

הרב הגאון ר' אורי אהרן בן סעדה 

הרב הגאון ר' אברהם יוסף בן ר' משה חיים

ר' מרדכי בן שרה 

מרים בת חי'

מקום הצפון בשחיטה

שחיטת קדשי קדשים היא בצפון, כמו שמבואר במשנה [זבחים נ"ז]. מהו מקום הצפון? נחלקו בזה תנאים [כ.]:

דתניא: איזהו "צפון" [הראוי לשחיטת החטאת?] מקיר מזבח צפוני ועד כותל עזרה צפוני, וכנגד כל המזבח כולו, [הרי הוא צפון], דברי רבי יוסי ברבי יהודה [שהרי נאמר "ושחט אותו על ירך המזבח צפונה", ורק הקטע הצפוני לירך המזבח הצפוני נקרא "ירך המזבח צפונה"].

רבי אלעזר ברבי שמעון מוסיף אף [את כל הצד הצפוני - מערבי של העזרה ש]בין האולם למזבח [שיש לו דין צפון. אבל לצדו השני של המזבח, לכוון שער ניקנור שבו היו נכנסים, שהוא צדה הצפוני מזרחי של העזרה לא היה דין צפון משום שקדושתו של צד זה היא קלושה, שהרי באחת עשרה אמות הראשונות שמן שער ניקנור היה מקום דריסת ישראל, ומשם ועד המזבח היו אחת עשרה אמות של דריסת הכהנים].

רבי מוסיף אף [את צידה הצפוני מזרחי של העזרה, שבו] מקום דריסת רגלי הכהנים ומקום דריסת רגלי ישראל.

אבל [בפינה הצפונית מערבית של העזרה, הנמצאת] מן ה"חליפות" ולפנים, הכל מודים שפסול [לשחוט בה! ה"חליפות" הן שני מבנים שהיו צמודים לאולם משני צדיו ובו היו הכהנים מצניעין את סכיני השחיטה [הנקראים "חילוף"]. מבנים אלו, שהיה אורך כל אחד מהם חמש עשרה אמה, היו מסתירים את הפינות המערביות של העזרה מעין הרואה העומד סמוך למזבח.

ולכן נפסלה הפינה הצפונית מערבית שמאחורי בית החליפות הצפוני משום שאי אפשר להחשיבה כ"על ירך המזבח צפונה" עקב הסתרתה על ידי בית החליפות הצפוני!].

בטעם ר"י בר רבי יהודה שמכשיר כנגד המזבח, כתב רש"י וז"ל ואע"פ שהוא בחצי חלק עזרה הצפוני לאו כשר הוא לשחיטת חטאת, דבעינן על ירך המזבח וליכא עכ"ל.

וא"כ צריך לבאר הטעם של התנאים המרחיבים את מקום השחיטה, שהרי "בעינן על ירך וליכא"!?

וזה מתבאר מהמשך דברי רש"י שם וז"ל "ואשמועינן דמאחורי האולם לאו צפון הוא לשחיטת קדק"ד, דכיון דלא מתחזי מזבח התם, לא קרינן ביה על ירך עכ"ל. והיינו שהם סוברים, דעל ירך נקרא בכ"מ שהמזבח נראה שם, וממילא אף שלא כנגד המזבח הוי בכלל ירך המזבח.

אבל עי' רש"י לעיל י"ד בד"ה בין האולם שכתב וז"ל אע"ג דלא קרינן ביה על ירך המזבח צפונה, דהא במערבו של מזבח הוא, הוי צפון לענין שחיטת קדשי קדשים עכ"ל ומשמע קצת מדבריו שבאמת בשוחט בין האולם ולמזבח לא מתקיים דין ירך וצ"ע.

ומה שר"א ב"ר שמעון מוסיף רק בין האולם ולמזבח ואינו מכשיר אף במקום דריסת רגלי הכהנים ובמקום דריסת רגלי ישראל כתב רש"י שם, דס"ל דכיון דהוי מקום דריסת רגלי כהנים וישראל קילא קדושתיה.

למה לדעת רש"י קבלה במקום שחיטה  

ולכאורה, לפרש"י יש כאן תמיהה רבתי, שהרי דין ירך נאמר רק בשחיטת קדק"ד ולא לגבי קבלה וכמו שמבואר בזבחים כ"ו א' שחיטה על ירך ולא קבלה על ירך עיי"ש. הרי שאע"פ שלענין דין צפון דין הקבלה כדין השחיטה ושניהם צריכים צפון, מ"מ אין דין ירך בקבלה וכמש"נ. וא"כ צע"ג שהרי קבלה נמי עבדינן במקום השחיטה וכדמבואר ברמב"ם להדיא עיי"ש [ונביאו לקמן], ולפרש"י הרי מה ששחיטה כשירה רק כנגד המזבח לר"י ב"ר יהודה ומה שפסולה לכו"ע מן החליפות ולפנים, הוא משום דין ירך וכמש"כ רש"י, וא"כ התינח שחיטה שצריכה ירך, אבל קבלה דלא נאמר בה דין ירך, מאי איכא למימר וצע"ג.

במקדש דוד [סימן ז' ג'] כתב שבאמת חלוק מקום שחיטת קדשי קדשים ממקום קבלת הדם, ואותו מקום שנפסל בשחיטה משום דין ירך, כשר הוא לקבלה כיון דנפסל רק משום ירך ובקבלה לא בעינן ירך. אבל כבר העירו שא"א לומר כן, דלהדיא נאמר בתוספתא קרבנות פ"ו סוף ה"א לאחר שהובא שם המחלוקת דאיזהו צפון "וכשם שהשחיטה בצפון כך קבול הדם בצפון" ע"ש ומשמע להדיא שמקום השחיטה ומקום הקבלה אחד הוא וכשם שנחלקו לענין שחיטה ה"ה לענין קבלה וצ"ע.

לומדים "מקום" קבלה מ"מקום" שחיטה

והנה בגמרא [כ"ו] נאמר: תלה [את הבהמה באויר] וקיבל מהו א"ל [שמואל] פסולה. א"ל [אבוה דמשואל] אישתבשת, שחיטה על ירך ולא קבלה על ירך ע"כ. ונראה לבאר פלוגתא דאבוה דשמואל ושמואל, עפ"י מה שכתב בס' מנחת אברהם לחקור בדין דבעי ירך המזבח ולכן תלה ושחט פסול דבעינן על ירך המזבח, האם הוא דין "מקום", דהמקום הוא על הירך או שאין זה כלל דין מקום אלא הוא דין ב"שחיטה" דבעי על ירך המזבח אבל אין זה כלל דין מקום.

ונפ"מ למה שלמדנו במעילה דף ב' ע"ב דשחיטת דרום אם עלו ירדו דכמאן דחנקינון דמי, והיינו משום דשחט שלא במקום השחיטה, וא"כ יש לדון בשוחט שלא על ירך המזבח אם יהא עלו לא ירדו או דעלו ירדו, דאם הוי דין מקום הוי כשחטן בדרום דכמאן דחנקינהו דמי וירדו. אבל אם אינו דין מקום, ורק דין דבעי על ירך המזבח הוי כשאר פסולים, דאם עלו לא ירדו.

נחלקו אבוה דשמואל ושמואל אם ירך הוא דין ב"מקום" או ב"שחיטה"

וכתב המנחת אברהם דבזה הוא דפליגי אבוה דשמואל ושמואל, דהנה בהא דאמרינן דקבלה בעינן בצפון, הנה יעויין לשון הרמב"ם בפ"ה ממעה"ק סוף ה"ג שכתב ומקום השחיטה הוא מקום הקבלה עכ"ל, ומשמע שמה שיש דין קבלה בצפון היינו שהדין הוא ש"מקום" שחיטה הוא מקום קבלה, ולכן מקום קבלה הוא בצפון. ולפ"ז י"ל דשמואל ס"ל דדין על ירך הוא דין במקום השחיטה ולכן אמרינן דמקום שחיטה הוא מקום הקבלה, ולכן גם קבלה צריכה להיות על ירך. אבל אבוה דשמואל ס"ל דהדין על ירך אינו דין מקום, ורק הלכה שהשחיטה צריכה להיות על ירך וא"כ בזה לא שייך ללמוד קבלה משחיטה והוי רק הלכה בשחיטה ולא בקבלה.

ולפמש"נ דהא דס"ל לאבוה דשמואל דתלה וקיבל כשר הוא משום דדינא דעל ירך דפסול באויר אינו מדין "מקום" ורק דין בשחיטה שצריך בקרקע, ולכן לא ילפינן מיניה לקבלה. אבל הדין שלומדים מעל ירך שצריך כנגד המזבח הרי ודאי הוי הלכה דמקום, ובודאי יהא כשחיטת דרום דלמ"ד אם עלו ירדו גם בזה יהא הדין דירדו, וא"כ בזה ודאי ילפינן בקבלה משחיטה דמקום שחיטה הוא מקום קבלה וכל המחלוקת דאבוה ושמואל הוא רק בשחט באויר וכש"נ עכ"ד. ויש להאריך. וע"ע בס' מדת הקודש סי' א'.  

Link

We are continuing our VERY IMPORTANT discussion of אי עביד לא מהני!!

DOMO!!!

[DOn't Miss Out] 

Arthur Brooks: The Moral Case for Capitalism

Frightening Statistics

 In 2007, a study by Steven Cohen and Ari Kelman entitled “Beyond Distancing” asked American Jews whether the destruction of Israel would be a personal tragedy for them. The study, we should note, asked about the destruction of Israel, not its gradual disappearance, or the slow withering away of the State. The study asked about a cataclysmic disappearance, and with it, presumably, a good portion of the six million Jews (itself a highly ironic number) who now dwell there. Among Jewish Americans sixty-five years of age and older, more than 80% said that Israel’s destruction would, indeed, be a personal tragedy for them. Amazingly, among those aged thirty-five and younger, a full 50% said that it would not.

Consistent And Lasting

Historian Barbara Tuchman notes that of all the peoples who lived in the Western world three thousand years ago, it is only the Jews who live in the same place, speak the same language and practice the same religion now as they did then.

Not Just A Jewish Issue

Esther: We have been sold, I and my people, to be destroyed, to be killed, and to be wiped out. 

Haman: This is not a parochial Jewish issue. There are other minorities too. Jews are beneficiaries of white privilege. Look at the blacks - their lives matter too. And Islamaphobia. Terrible. People believe that just because someone is Muslim, they believe in Shariya and want people's head chopped off if they don't keep the Koran. And what about the poor Mexicans who innocently want to cross the border to enhance Shushan's economy by bringing over various substances that are bought and sold with incredible frequency and are being prevented from doing so by a puppet king who is controlled by the Jews. Stop whining. 

Hidden Tzadikim

Collusion In The Megilla

A recent statement released by Trump about the Megilla: 

"Congress, led by Memuchan [his name is fake news. He is really Haman. He is too big a coward to use his real name. Ha-man is no man. He is a wimp. Ha-wimp], passed legislation criminalizing women who don't speak the language of their husbands. That is why Melania speaks only English at home. Isn't she beautiful? But I don't let her speak Serbo-Croatian. Only English. Memuchan and Beto should be investigated for collusion and their emails should be inspected. "Big beautiful coal ish so rare b'Beto umidaber collusion amo" - everybody knows that. But the media LOVES Beto, so they cover up for him. The press is horrible. The WORST. Except for Fox news. They love me because they are my type of people. Winners. Not like Beto and Memuchan who are losers. Big losers. Make Shushan great again!! Only I can do that. I am a winner. It is all in the art of the deal. I know how to make deals. I would would NEVER turn down 10 thousand silver talents if they were offered to me. I got talent. That is why I hosted a reality show. But I can always use more money. I am SICK of losing to China. The money and jobs should stay in the USA." 

Anti-Semitism

In one of the frum publications they featured a number of sidebars with people relating anecdotes of Anti-Semitic incidents that they had experienced. 

Let me offer some perspective: Every day there are MILLIONS of interactions between Jews and non-Jew in the United States. Of those, a tiny fraction of one percent may involve Anti-Semitism. That means that 99.9999 percent plus of our interactions - are NOT Anti-Semitic. A few random anecdotes reflect the exception and not the rule.  

That doesn't mean that things cannot or will not change. It just means that for now things are VERY GOOD for us.   

In all of the years I have lived and visited there and countless thousands of interactions with non-Jews, I experienced about ZERO Anti-Semitism. 

Except for one incident. We played basketball against another team and the ref told us to remove our yarmulkes because the BOBBY PINS posed a danger to the other team because they might poke their eyes out. Besides that - all of the Anti-Jewish sentiments I heard came from the mouths of Jews.... By the way - we lost the game. Ostensibly because we didn't have our bobby pins to poke their eyes out and with their eyes in their sockets they were a far better team. For the record - they put a box and one on me [meaning a zone for four players and one guy following me]. The guy guarding me was far my superior and made me look BADDD. It should be a kappara.  

No Mexicans In Shushan

There is no question that Trump kept the 15th of Adar for Purim because there is no bigger fan than him of walled cities. It is also significant that there were NO MEXICANS in Shushan - because the wall kept them out. 

The Holy Maharal

Michael Cohen was asked if he had ever been in Prague in connection with the investigation into the charges against his former client, Donald J. Trump. 

He said that he has never been there. 

How can a Yid publicly admit that he has never been to the kever of the Maharal?? Isn't he EMBARASSED??

I hope he gets there soon.

זכותו יגן עלינו!!!!

My Melatonin Effect

I was recently invited to give a drasha in a shul between kabollas Shabbos and Maariv. When I arrived I saw a Rosh Yeshiva there which made me a tad bit nervous [not everybody appreciates my style....]. 

I started to talk and within a very short time he was OUT COLD. A deep sleep.

Problem solved. 

Rejected

I applied to the Electoral College but was rejected because my SAT scores were too low.

I am reapplying hoping to get in on an athletic scholarship.   

Huge Collusion Charges

There are new reports from CNN that Trump colluded with 60 million Americans in order to be elected President. 

However, Fox reported that Hillary colluded with 60 million plus herself [that explains how she got more of the popular vote].

There is a new bill in Congress that would require every American to have bars on their windows at home to simulate a jail because it is nigh impossible to imprison 120 million plus Americans. 

Stay tuned for new developments.  

You Have To Drink Until You Don't Know The Difference Between...

Ramaz And the Yeshiva Ketana Of Passaic

YU and Chaim Berlin

Rav Avrohom Schorr and R' Shlomo Riskin 

Corey Booker and Charles Barkley 

Fox news and CNN

Mistake

I am afraid I made a big mistake but nobody will tell me....

On the other hand - to err is human. To forgive is Divine. 

בדין קביעת שם כלי ובגדר רובו ככולו

לע"נ מרת אסתר בת ר' שמואל

חננאל יצחקי 

מכשירין פ"ב מ"ג: ברזל טמא [הבא מכלי נשבר] שבללו [שערבבו] עם ברזל טהור [ועשה מהתערובת כלי] אם רוב מן הטמא [אם רובו של הכלי הוא מן הברזל הטמא] טמא ואם רוב מן הטהור טהור ע"כ.

דין זה המבואר במשנה הוא לענין טומאה דרבנן, שכלי מתכות שנשברו וחזר ועשה מהם כלים חדשים חזרו לטומאתם הישנה [כלים י"א א] וכמבואר בשבת [ט"ז ב] שזוהי גזירה מדרבנן. ובהקשר זה נאמר כאן במשנה שאם רוב מן הטמא טמא ואם רוב מן הטהור טהור.

ובמשנה בכלים מבואר אופן נוסף שנוגע לדין דאורייתא והוא בעושה כלי מן החלמא [טיט עבה] ומן הגללים, שכלי חלמא מקבלים טומאה וכלי גללים אינם מקבלים טומאה, וכשכלי מעורב משני המינים אם רובו מן הטמא טמא ואם רובו מן הטהור טהור.

ובמשנה אחרונה בכלים שם הקשה מאי טעמא אם רוב מן הטהור טהור הא דבר שיש לו מתירין לא בטל ברוב וכאן שדנים אנו אם הכלי טמא או טהור שהרי אפשר לטובלו עיי"ש מה שדן בישוב קושיא זו. ועכ"פ מבואר מדבריו שמפרש שיסוד דין זה הוא מדין ביטול ברוב שמיעוט הברזל הטמא או החלמא מתבטל ברוב הטהור, וע"ז קשיא ליה דדבר שיש לו מתירין ולא בטל ברוב. וכך מבואר בשו"ת עמודי אור סי' ע"א עיי"ש.  

ומסברא נראה דאין זה מדין ביטול ברוב שמתבטל המיעוט וגם אין זה שייך לדין הלך אחר לרוב אלא הוא דין חדש בהלכות רוב, שכשאנו באים לקבוע שם דבר המורכב משני חלקים, נקבע שם הדבר לפי רובו, ושייך דין זה להא דרובו ככולו דרובו נחשב ככולו לקבוע על פיו דיני הדבר השלם.

ומרגלא בפומיה של הגאון רבי שמעון שקאפ זצ"ל [כעדות תלמידו הגדול מרן הג"ר חיים שמואלביץ זצ"ל], דדין רובו ככולו לא שייך לפסוק "אחרי רבים להטות" אלא מהפסוק יגלחנו והיינו שחייב לגלח כל שערו ולא סגי ברובו [נזיר מ"ב] הא בעלמא רובו ככולו. וגדר דין זה אינו מהלכות ביטול אלא ששם הדבר נקבע ע"פ רובו. ולדוגמא בשחיטה שמספיקה שחיטת רוב סימן, הגדר בזה הוא שאם רוב הסימן נשחט, נחשב שנתקיימה שחיטה בכל הסימן, וכן בשתיית כוס הקידוש, די בשתיית רוב הכוס והגדר בזה הוא ששתיית רוב הכוס נחשבת כאילו שתה את כל הכוס.  

קושטא קאי, שיש לחלק בין דין רובו ככולו בשתיית רוב כוס ושחיטת רוב סימן לבין רוב בגד ורוב כלי [וכבר העירו בזה]. שבדין שתיית הכוס ושחיטת הסימן, באמת די ברוב ולא צריכים להגיע לכולו. לעומת זאת, בבגד או בכלי אין שייך לדון דסגי ברוב, כי אין רוב כלי נחשב ככלי ואין רוב בגד נחשב כבגד אלא הגדר הוא שכל הכלי או הבגד נקראים על שם הרוב. וכך אינו דומה לדין עומד מרובה על הפרוץ  בדין מחיצות וכדו' ששם הוא מדין רובו ככולו, כיון שרובו גדור, די בכך, וכמו שנאמר בגמ' עירובין ט"ו ב' "אמר רחמנא גדור רובא". נמצא שאין כאן דין רובו ככולו ממש אלא רק כעין כלל זה. ולסיכום: הכלי נקרא על שם הרוב, אם לטהרה ואם לטומאה, וכעין מה שמצאנו בכלל "רובו ככולו" שהמיעוט נמשך אחר הרוב.     

ונראה שזהו הגדר גם בדין המשנה, והיינו שכשהוא עושה כלי מברזל טמא וטהור והם הנותנים לו שם כלי שלם, נקבע שם הכלי השלם על פי רובו, ולא  משום לתא דביטול אתינן עלה. וכ"כ הגרש"ש [שערי יושר פ"ג כ'-כ"א] בביאור המשנה שברזל טמא וטהור שבללם, שמה שהולכים אחר הרוב אינו משום ביטול ברוב אלא משום שרוב הברזל קובע שם ותורת הכלי, והביא מהנוב"י תנינא יו"ד סי' קפ"ו שכתב ג"כ שדין המשנה אינו משום ביטול ברוב. ועי' עוד בחי' הרי"ם יו"ד סי' ט' וסי' כ', בית האוצר מערכת בי"ת לגר"י ענגל, קדשי יהושע ח"ב סי' קס"ד, ובס' בית ישי סי' קל"ח בהערה ג'.

וכחיזיון הזה חזינן במשנה בכלאים [פ"ט מ"א] "צמר גמלים [שאין איסור שעטנז לתפור עם פשתן] וצמר רחלים [שיש איסור שעטנז] שטרפן [שעירבבן] זה בזה, אם רוב מן הגמלים מותר ואם רוב מן הרחלים אסור, מחצה למחצה אסור" ע"כ. גם שם הגדר הוא ששם הבגד נקבע עפ"י רוב ולא מדין ביטול ברוב [כמו שנקטו חלק מהמפרשים]. וכעין זה במשנה בנגעים [י"ב א'] עיי"ש. וכ"כ הגאון ר' דוד רפפורט זצ"ל בקובץ ענינים סי' ז': "דבנגעים וכלים אינו מדין ביטול ברוב אלא דתלוי בשם בגד או כלי והשם בגד או כלי תלוי בחשיבות ולכן אזלינן בתר רוב אבל אינו מדין ביטול ברוב". וז"ל חזו"א [נגעים א' סקט"ו בסופו]: "ולפי זה נראה דאף אם מכיר את צמר רחלים מתבטל שאין כאן ביטול גופו אלא שאינו חשוב מטוה כיון שהוא המיעוט". וכ"כ בקובה"ע נ"ט ג' עיי"ש.

ונפקא מינה גדולה בין אם נאמר שבאים מכוח דין ביטול ברוב לבין אם באים לקבוע שם הכלי עפ"י הרוב – אם המיעוט ניכר. שאם מדין ביטול ברוב, אין ביטול אם הרוב ניכר ואילו אם באים לקבוע את שם הכלי עפ"י רובו, גם אם המיעוט ניכר, השם יישאר כפי רובו. וכ"כ הגרש"ש שם בשערי ישר.

ובש"ך [יו"ד סי' צ"ט סקכ"ב] דן בענין כלאים בצמר גמלים ורחלים דתלוי שטרפן זה בזה, שתלוי בנידון אם שייך ביטול להיתר בהיתר, שהרי לפני שיערבם עם הפשתן שניהם היו היתר. ומבואר שלמד עם הפשתן שניהם היתר שהטעם להא דאזלינן בתר רוב הצמר הוא מדין ביטול ברוב. וכן נראה מדברי הגרע"א בחי' ליו"ד שם שדן שיהא בזה דין דבר שיש לו מתירין שאינו בטל ברוב, וכ"כ הגרע"א גם בתוס' למשניות ובשו"ת קמא סי' רמ"ז]. ומבואר שסובר שמה שאם רובו מצמר גמלים אין בו איסור כלאים הוא משום לתא דביטול ברוב.

ואמר הגרח"ש זצ"ל שלפי יסודו של הגרש"ש דאין זה משום ביטול ברוב אלא הוא דין חדש ששם הבגד נקבע לפי רובו, לא שייך בזה מה שהיתר בהיתר לא בטל, ומה שדבר שאין לו מתירין לא בטל, דכל דינים אלו שייכים רק כשאנו באים לדון אם המיעוט בטל, אבל כאן הוא דין אחר, שהרוב קובע שם ולא שייכי בזה דין דבר שיש לו מתירין ודין היתר בהיתר, משום שרק הרוב יכול לקבוע את שם הדבר השלם.

ונפק"מ כתב בס' דרך דעה [סי' ט"ו]: בדין קמא קמא בטיל, שהרי בדין ביטול ברוב יש דין דקמא קמא בטיל כמבואר בכמה מקומות, וכאן בכלים ובגדים וכדומה, לא שייך כל ענין זה, שהרי לא עסקינן בדין ביטול דבאמת אינו מתבטל מחמת עצם מיעוטו אלא ששם הדבר נקבע לפי רובו וכיון דמ"מ רובו טמא הרי הוא טמא ולא שייך בזה ענין דקמא קמא בטיל ופשוט.

עוד נפק"מ בדין אין מבטלין איסור לכתחילה, שלכאורה לא שייך בזה איסור לבטל לכתחילה, כיון דאין כאן כלל איסור ונחשב כולו היתר.

באמרי בינה [עמ' שמ"ו] ביאר המשך המשנה שמחצה למחצה טהור וז"ל: "... וע"כ צ"ל דמחצה על מחצה אין כל אחד מכריע לחבירו ונקרא כל אחד על שמו לכך טמא, ואף דא"א לצמצם, מ"מ כיון דלעינינו נראה כמחצה על מחצה נשאר כל אחד על שמו". הרי שגם למד כדברינו שאין כאן נידון של ביטול ברוב אלא קביעת שם עפ"י הרוב ובמחצה על מחצה נקרא על שם כל חצי מדין ודאי ונמצא שיש לנו כלי שהוא בודאי טמא [וגם טהור אבל זה לא מעלה ולא מוריד].

והנה, במשנה בסוכה כתוב שסוכה שחמתה מרובה מצלתה פסולה. ורש"י כתב "לפי שהמיעוט בטל ברוב והרי הוא כמו שאינו", וצ"ע דהא לא שייך ביטול אלא בתערובות ולא כשהמיעוט ניכר בפנ"ע וכן פירש"י ז"ל לקמן די"ט ע"ב בשחבטן - השפיל ענפיו למטה מעורבין עם סכך כשר ואין נראין בעין וסכך כשר רבה עליו ומבטלו עכ"ל הרי דדוקא בשאין ניכרין שייך ביטול וכ"כ התוס' לקמן ט"ו ע"ב ד"ה והא אפשר כו' אין ומה שיתבטל כו' כיון דאין מעורבין זה בזה וניכר כל אחד בפני עצמו עיי"ש.

ועינא דשפיר חזי בס' קה"י שכתב [סוכה סי' א'] דדין ביטול ברוב כתב רש"י ז"ל בחולין צ"ח ע"ב והרא"ש ז"ל פרק גיה"נ סי' ל"ז דנלמד מקרא דאחרי רבים להטות ע"ש וענין אחרי רבים להטות לא שייך אלא בדבר שאינו מבורר דבזה אזלינן בתר רובא וכהא דדיינים שאין הדין מבורר דאזלינן בתר רוב [והילפותא מאחרי רבים להטות לענין ביטול ברוב צריכא רבא ובס' שערי ישר האריך בזה טובא ואכמ"ל]. אמנם איכא דינא אחרינא ד"רובו ככולו" כגון בשחיטת רוב סימנים ובעומד מרובה על הפרוץ, והתם גדר אחר הוא לגמרי שהרי המיעוט הבלתי שחוט ניכר בפנ"ע ואפי' הכי אמרינן רובו ככולו ונלמד מקרא אחרינא בנזיר דמ"ב א' אר"א ברדר"א זאת אומרת רובו ככלו מדאורייתא ממאי מדגלי רחמנא גבי נזיר ביום השביעי יגלחנו הכא הוא עד דאיכא כולו הא בעלמא רובו ככולו ע"ש והתם מיעוט שערות שלא גלחן ניכרות בפנ"ע, ואפי"ה שייך בו רובו ככולו.

והגדר בזה הוא כשדנין על "דבר אחד" מה הוא אזלינן בתר רובו וזהו דין רובו ככולו כגון בסימנים שדיינינן אם הם שחוטים או לא אזלינן בתר רוב הסימן ואמרינן שחוט הוא. וכן בחצר שדיינינן עלי' בשלמותה אם היא גדורה או לא אזלינן בתר רובא וכשרובו גדור מחשבא החצר גדורה וכיו"ב בשאר דוכתי דאמרינן רובו ככולו היינו כשדנין על "דבר אחד" מה הוא ומה טיבו. אבל בדברים נפרדים לא שייך כלל רובו ככולו דמה ענין זה לזה אחרי שהם דברים נפרדים ואינם שייכים זה לזה אלא דבנתערבו ואינם ניכרים מה הוא מהרוב ומה הוא מהמיעוט, בזה איכא דינא דביטול ברוב, ונלמד מקרא דאחרי רבים להטות שמיירי ג"כ בשאין הכרעת הדבר מבורר ואזלינן בתר רובא. הכלל דענין רובו ככולו שייך בדבר אחד וענין ביטול ברוב שייך בתערובת דברים מיוחדים עכ"ד. ולפ"ז ביאר שסוכה שהיא דבר אחד, נידון לפי הכלל "רובו ככולו" ולכן לא מפריע לנו שהמיעוט ניכר משא"כ סכך וכשר ופסול ביחד נידון לפי הכלל של ביטול ברוב וצריך שהמיעוט לא יהיה ניכר עיי"ש.

ולפי דבריו, יש לדון כאן שמדובר בשני דברים נפרדים [ברזל טמא וברזל טהור], אם אפשר לקבוע שם הכלי ע"פ הרוב, וכדבריו "דמה ענין זה לזה אחרי שהם דברים נפרדים ואינם שייכים זה לזה". ואולי יש להשיב שהם כן שייכים זה לזה מאחר שהתערבו להיות חפצא אחת אבל א"כ למה לא אומרים רובו ככולו בתערובת סכך כשר וסכך פסול. וצ"ע.

עוד יש לדון עפ"י מש"כ בקה"י בסוף הסימן שרובו ככולו אומרים רק כשיש שינוי במציאות שהוא ההיפך ממש [כמו רובו גזוז ומיעוט שערות, רובו שחוט ומיעוט לא שחוט] משא"כ כשיש שינוי רק בדין [כגון תערובת סכך כשר יחד עם סכך פסול], שם אפשר לומר רק דין ביטול ברוב ולא רובו ככולו עכ"ד. ובנידון דידן שאין שינוי במציאות אלא בדין, איך אפשר לומר רובו ככולו וכל הכלי ייקרא ע"ש הרוב? וצ"ע. ועי' בתשובת הרי"ד סי' א' [שהובאה בהרבה ספרים]. 

וכתבתי להעיר את לב המעיינים. 

עש"ק פרשת צו תשע"ט

פה עיר התורה והשמחה גבעת זאב

ברוך הנותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה