לימוד תורה לנשים

 Here!

פטריארכיה פמיניסטית

 הפסיכולוג ד"ר גבריאל בוקובזה, מחבר הספר 'הדרמה של הגבריות החדשה', מדגים את הרוע שבפמיניזם, במאמרו 'ליפול מקצה הפטריארכיה', להלן חלק מתוכן דבריו:

הדוגמה הפטריארכלית מציבה את הגבר כתוקפן אולטימטיבי, ואת האישה כקורבן. גברים נחשבים על ידה כבעלי פוטנציאל לאלימות, בין אם מסיבות ביולוגיות, חברתיות או אישיותיות. העדויות לאלימות גברים מועלות ללא הרף: גברים נלחמים בצבא, שליטים גברים שולחים את עמיהם למלחמות, ישנם יותר גברים רוצחים מנשים רוצחות. תפישת העולם הזו משפיעה במישרין על החלטות במציאות ועל גורלות של בני אדם. כך למשל, גברים שהורשעו במעשי אלימות יקבלו עונשים חמורים יותר מנשים שהורשעו באותה עבירה. ההצדקה היא שלראשונים אלימות היא לכאורה טבע ויש להענישם קשות על כך, בעוד שלאחרונות זו תאונה או תוצאה של נסיבות יוצאות דופן שיש לקבל בהבנה. במקביל, גברים שיואשמו באלימות כלפי בני משפחתם יקבלו יחס נוקשה וחמור – הכולל את הוצאתם מבתיהם והרחקתם מילדיהם, גם ללא ראיות או משפט. זאת משום שתפישת העולם מסבירה שניתן לצפות מהם לאלימות בכל רגע, ולכן מספיקה הטלת אשמה בכדי לחרוץ את דינם. במקביל, אֵם אלימה תקבל יחס מכיל וסלחני, וכמעט שלא יעלה על הדעת להענישה בהרחקתה מילדיה.

עובדות סותרות הנוגעות לסוגיית האלימות לא יילקחו בחשבון. העובדה שגברים נשלחים לצבא בלית ברירה מתוקף תפקיד חברתי שיועד להם ושקשה לחמוק ממנו לא תקבל הכרה. העובדה שנשים מנהיגות אחראיות לשליחת צבאות למלחמה או לפעולות אלימות אחרות לא פחות ממנהיגים גברים – תקבל משמעות שולית. העובדה שגברים הם קורבנות לאלימות פיזית בשיעורים גדולים הרבה יותר מנשים בכל חברה – לא תקבל התייחסות, או שתשמש כעדות נוספת לאלימותם של גברים, ללא הבחנה בין קורבנות לתוקפים. מזווית אחרת, העובדה שמחקרים מכל העולם ומישראל הראו שגברים ונשים נוהגים באלימות פיזית בבית בשיעורים דומים – לא תישמע כלל. נתונים אלה מוסתרים מעין הציבור, משום שהם מאיימים על תפישת העולם המתעקשת לראות בגבר את הצד האלים היחיד במשוואה. בשיאה של גסות הלב יושמו גברים שהותקפו פיזית על ידי נשים, או שפגעו בעצמם, או שנפגעו מינית, ללעג ולקלס, שהרי הם אפילו לא נמצאים במשבצת הנכונה שייעדה להם הפרדיגמה.

הגיון זה פועל באופן דומה בנוגע לכסף והון. מן המפורסמות שעשירי העולם הגדולים ביותר הם רובם ככולם גברים. זהו נתון נכון, אך הוא מייצג שברירי אחוזים בודדים מהגברים בכל חברה. למרות זאת, נעשה בו שימוש כדי לטעון שלכל הגברים יש יתרון בחלוקת ההון. העובדות המנוגדות שאינן מסתדרות עם הפרדיגמה – מודחקות ומושתקות. כך למשל, הרוב המוחלט של גברים בעולם אינו בעל משאבים עצומים אלא עובד לפרנסתו כל חייו ולא מצליח לצבור רכוש רב; רובם כפוף למרותם של בעלי ובעלות ההון; מאות מיליוני גברים במדינות מתפתחות הם עניים, ומתפרנסים משכר של בין 50 ל 100 דולר לחודש; בביקורי האחרון באפריקה ערכתי רישום משכורות של אנשים שפגשתי. אני זוכר איך באוגנדה התגאה בפניי בעליו של "בודה-בודה" – מונית אופנוע מקומית, במשכורתו. הוא הרוויח כמעט 100 דולר לחודש מעבודה סיזיפית בדרכים, ועוד השוויץ בכך שאין הרבה גברים בעיירה שמתקרבים אליו במשכורתם. מגברים יש ציפייה מעוגנת בדת ובחוק להיות מספקים ולממן כל דבר עבור בנות זוגם וילדיהם; רבים מהם עובדים קשה מאוד אך אינם הנהנים העיקריים מפרי מאמציהם; אחרים מוותרים על זמן יקר עם בני המשפחה כדי להבטיח פרנסה יציבה; בנוסף, גברים עובדים בעבודות מסוכנות, שלעתים שכר גבוה בצדן, אך גם סכנת פציעה ומוות. עובדות אלה ואחרות רבות כלל אינן נלקחות בחשבון, משום שאינן מסתדרות עם הדוגמה.

בעניין הכסף, הפרשנות הפטריארכלית קוצרת הצלחות פנומנליות על בסיס מידע כוזב או מוטה. כך למשל, הטענה שגברים מרוויחים שכר גבוה יותר בעבור אותה עבודה נעשתה לעובדה שאין עליה מחלוקת. החישוב נעשה באמצעות השוואת ממוצעי השכר של כל הגברים והנשים העובדים במדינה. חישוב זה מציג את הגברים כבעלי משכורת ממוצעת גבוהה יותר, שכן הם עובדים יותר שעות, לאורך יותר שנים, ובמקצועות מכניסים יותר. אולם נדיר עד בלתי אפשרי למצוא משרות שבהן עבור אותה הגדרת עבודה יקבל גבר משכורת גבוהה יותר רק בשל זכריותו. אני עובד כעשרים שנה במגזר הציבורי במגוון עבודות כמרצה ומטפל. מעולם לא ראיתי בתלוש השכר שלי שורה שבה מופיעה תוספת זכריוּת, וכסף בצדה. להפך, בישראל נקודות זיכוי מגדריות במס הן פריווילגיה השמורה לנשים בלבד. המיתוס המומצא על פער השכר מעורר זעם בקרב נשים שחשות שנעשה להן עוול. אי אפשר להאשים אותן. זה אכן היה צריך להכעיס נורא, לו רק זה היה נכון.

 מה לגבי סקס? הפרדיגמה הפטריארכלית רואה בגבר מקרבן, נצלן, ואנס. העובדות שמובאות לתמיכה בכך הן כי יש מקרים שבהם גברים אונסים. זה נכון. משרד המשפטים האמריקאי דיווח כי בארה"ב נפגעים בכל שנה כ-0.1 אחוז מהאוכלוסייה מאונס. מדובר ב 170 אלף איש – נשים וגברים, והם נפגעים בעיקר על ידי גברים. בישראל ישנם, על פי נתונים של דוברות שירות בתי הסוהר, כ-1100 אסירים השפוטים בגין עבירות מין, מכל הסוגים. אלה נתונים חמורים שיש לפעול כדי לצמצמם. אולם הם רחוקים מלהוות הוכחה לכך שאוכלוסיית הגברים הבוגרים – המונה מיליונים – הם אנסים פוטנציאליים. הרוב המוחלט של הגברים לעולם לא יכפה יחסי מין על אדם אחר. אולם כאן שוב, הפרדיגמה הפטריארכלית אינה שמה לב לעובדות. הגבר מוצב בעמדת המקרבן המיני המעודד את "תרבות האונס" המדומיינת. בתל אביב הושק השנה קמפיין חוצות בחסות העירייה שבו נראים גבר ואישה מבלים בדייט, ובצללית מראים את הגבר תוקף את האישה מינית. הטקסט לא משאיר מקום לדמיון ומפציר בגבר "אל תהיה הגבר הזה". למרות השיעור הזעום של מורשעים בעבירות מין, רוח הזמן מאפשרת, באופן מקומם, לערוך פרופיל של תוקפן מיני לכל גבר.

תפישה זו מטילה כתם על הגברים כולם, ויש לה השלכות אינספור. פסיכולוגים ממין זכר למשל, צריכים לקבל אישור על כך שהם אינם עברייני מין, אם ברצונם לעבוד עם ילדים. אפשר לחיות עם החוויה הלא נעימה – ועברתי אותה פעמיים במשך השנים למען הבטחת ביטחונם של הילדים. אולם מדוע פסיכולוגיות אינן נדרשות לעשות זאת? ובכן, בישראל, אין בספר החוקים עבירת אינוס שיכולה להיות מופנית כלפי אישה שכפתה יחסי מין על גבר. לפי הדין הפלילי המקומי אישה אינה יכולה לאנוס גבר, נער או ילד. האשמה כזו לא תעלה בקנה אחד עם הנרטיב המקובל ולכן היא אינה קיימת. זו שערורייה, משום שבכל שנה אנו שומעים על נשים הפוגעות מינית בילדים ובנערים. אולם הנרטיב הפטריארכלי הכוזב משתיק את האפשרות הזו, ומפנה את חיציו כלפי גברים בלבד.

אפשר להביא עוד עדויות אינספור בנוגע לכרעי התרנגולת עליהן מושתת הסיפור הפטריארכלי, חוסר ההסתברות שלו, והנזק שהוא מסב לחברה. אולם יש להפנות את המבט לנקודה משמעותית נוספת. כל עוד מחזיקים בתפישת העולם המוטית הזו, נבלמים שינויים פוטנציאליים אפשריים בהגדרות המגדר וביחסים מיטיבים בין המינים. כך למשל, תפישת עולם הרואה באישה קורבן תמידי מחלישה את מעמדה ומונעת את העצמתה. מעבר לכך, היא מסתירה את העובדה שנשים רבות הן בעלות כוח ושואבות כוח מהמבנה החברתי הקיים. שאלו את עצמכם מי הם אלה שדואגים לביטחון ומשלמים בחייהם, בונים בתים, מפנים את הזבל, סוחבים משאות, סוללים כבישים, מפרנסים, ודואגים לרוב תנאי הנוחות של החיים המודרניים – ומי מרוויחות מכך. מעבר לכך, היא מסתירה את העובדה שישנן נשים שמדכאות גברים ולעתים גם נשים אחרות בדרך. ההיסטוריה של הפמיניזם מלאה בדוגמאות שבהן נשים חזקות שאבו מעמד וכוח על חשבונן של נשים חלשות מהן. התנועה הפמיניסטית בישראל, למשל, נשלטת בעיקר בידי נשים יהודיות, אשכנזיות, ילידות הארץ, אקדמאיות, סיסג'נדריות, מהמעמד הבינוני ומעלה. בנוסף לכך, הפרדיגמה הקיימת משליכה על גברים תכונות שליליות ביותר אשר, מעוררות תגובות של התנגדות,מגננה וכעס. אין פלא שכאשר מספיק זעם כזה מצטבר, אנו עדים לריאקציות אולטרה שמרניות כמו אלה שהתבטאו בבחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות בארה"ב.

כמו כל פרדיגמה, גם התפישה הפטריארכלית נאחזת היטב בכיסאה, ואינה בוחלת באמצעים כדי לשמר את מעמדה. כל מי שיצא נגדה יחווה היטב את נחת זרועה. כאשר צוות מחקר בראשות החוקר מורי שטראוס מצא כי אלימות במשפחה מאפיינת נשים וגברים במידה שווה, הוא הפך יעד להתקפות אישיות ולהשמצות. פאט מרשל, נשיאת הארגון הקנדי למניעת אלימות נגד נשים, טענה ששטראוס בעצמו מתעלל באשתו. היא התנצלה בפניו לאחר זמן מה. סוזאן שטיינמץ – האישה בצוות של שטראוס – קיבלה יחס חמור עוד יותר: נשלחו אליה הודעות על הטמנת פצצות בביתה ואיומים הופנו כלפי ילדיה. לאחר שהחוקר האמריקאי וורן פארל פרסם את ספריו על מיתוס הכוח הגברי הוא זכה למטר גינויים ולהפגנות תוקפניות קבועות בהרצאותיו. גם לי הייתה הזכות לחוות טעימה מכך. כאשר יצא ספרי "הדרמה של הגבריות החדשה" שעוסק בחוויה הגברית, ספגתי מגוון קללות ואיומים ברשתות החברתיות. באחת הפעמים קיבלתי איום מפורש שיכתבו למקום עבודתי שאני תומך בפגיעה מינית בנשים. במקרה אחר התקשרה פעילה פמיניסטית בכירה ומוכרת לאחד מערוצי הטלוויזיה והפצירה באנשיו "לא לראיין את שונא הנשים הזה".

כאשר כתבה אולמפ דה גוז' בשנת 1791 את הסעיף הראשון בהצהרת זכויות האישה שאמר כי "האישה נולדת בת חורין ונותרת שוות זכויות לגבר" היא יצאה כנגד דיכוי חברתי על בסיס מגדרי. כאשר בל הוקס התייחסה לפמיניזם כאל "תנועה לסיום הסקסיזם, הניצול הסקסיסטי, והדיכוי", היא הלכה בדרך דומה. אולם הפרדיגמה הפטריארכלית הפסיקה זה מכבר לעסוק במאבק בדיכוי המגדרי. במקום להמשיך ולאתר מקרים של דיכוי כזה, גם ביחס לגברים, ולהיאבק בהם, היא עוסקת בשימור עצמי ובניסיון להגדיל כוח ולשלוט במשאבים.

משום שהפרדיגמה הפטריארכלית כה רעועה, בוקעות ממנה סתירות חדשות לבקרים. כל מה שצריך הוא להתבונן ולראות. כך למשל, היא יוצאת כנגד מתן זכויות הוריות שוות לאבות גרושים בתואנה שהאם עדיפה על האב כהורה. אך בו בזמן היא תומכת במתן זכויות לגברים הומוסקסואלים להביא ילדים לעולם. כלומר, גברים מסוג אחד אינם רשאים להיות הורים מעורבים בעלי זכויות, וגברים מסוג אחר כן. באופן דומה, כאשר הגיע המאבק על ביטול חזקת הגיל הרך לכנסת – נעמדו ארגונים המחזיקים בתפישת עולם זו על רגליהם האחוריות והתנגדו במלוא כוחם. זאת למרות שמטרת ביטול החזקה היא תמיכה בגברים שמעוניינים במעורבות בקשר עם ילדיהם מחד גיסא, והעצמת נשים, כך שיהיו פנויות לתפקיד שאינו אך ורק אימהי, מאידך גיסא. באופן דומה, כאשר התעורר השנה דיון בכנסת בנושא תלונות שווא בהקשר של אלימות במשפחה, מנעו אותם ארגונים את קיומו למספר ימים. זאת אף שסינון טוב יותר של תלונות שווא יבטיח טיפול מדויק ויעיל יותר של המשטרה בתלונות אמיתיות.

תומס קון הראה בספרו כי כאשר מספיק אנומליות וסתירות מצטברות ביחס לפרדיגמה, משהו מתחיל להיסדק בה. אנו אמנם רחוקים מהיום בו הפרדיגמה הפטריארכלית תיפול שדודה לארץ, אפשר אף לומר שהיא בשיא כוחה כיום, אבל נראה ששעון החול שלה התהפך. אירועים פחות סבירים מאלה כבר קרו בהיסטוריה. אחרי הכול, אפילו האפיפיור בכבודו ובעצמו, כאשר הוא יוצא למסעותיו, כבר איננו חושש ליפול מקצה העולם השטוח.

במאמר נוסף שלו בהארץ כותב בוקובזה:

 מראשית האנושות היה גופם של גברים מטרה לגיטימית לאלימות פיזית קשה. שדה הקרב הוא אמנם הזירה הקיצונית ביותר, אולם אלימות מופעלת על הגוף הגברי גם ביומיום

השנה: 1200 לפני הספירה. המקום מצרים. כתובת עתיקה מתארת את תוצאותיו של ניצחון בקרב: "פינים של גנרלים לובים: שישה. פינים שנחתכו מחיילים לובים: 6,359. הרוגים סיציליאנים, פיניהם נחתכו: 222; הרוגים יוונים, פיניהם הוענקו למלך: 6,111". בתמציתיות רשם השליש את מה שנחשב מהותי לניצחון צבאי מאז ומעולם: פגיעה בגברים ובסימני הגבריות של האויב.

זו הכרה בלתי נעימה לגברים, שמראשית האנושות היה גופם מטרה לגיטימית לאלימות פיזית קשה. שדה הקרב הוא הזירה הקיצונית ביותר, אם כי אלימות מופעלת על הגוף הגברי גם ביומיום. כאשר בשבוע שעבר הוכה מציל במלון באילת על ידי אשה ובני משפחתה, עסקו כולם בשאלה אם הוא העליב את בתה ומה מידת אחריותו לתקרית. הדיון בחוסר הלגיטימיות למכות שספג ממנה היה חרישי. מדוע הרשתה לעצמה להרים עליו יד במקום, נניח, להתלונן? התשובה – משום שהוא גבר ואפשר לחבוט בגופו בלי לתת על כך את הדין.

באותו שבוע לכדה המשטרה אב שנעלם עם בנו בן השמונה למשך ימים אחדים. ברקע היה סכסוך גירושים עצוב. האב עשה דין לעצמו ולכן המשטרה היתה חייבת להתערב. הוא עמד להעביר את הבן לאמו, וזו דיווחה על כך למשטרה וכך הקלה על עבודתה. למרות שההתנהלות היתה שקטה שלפו אותו הבלשים ממכוניתו, אזקו אותו והשכיבו אותו על הכביש, לעיני בנו. אך זה עוד כלום. בעודו כבול ומוצמד לאספלט הגיע שוטר נוסף והכה אותו באגרופיו בפלג גופו העליון. מדוע? תשובה: משום שאפשר להכותו בלי לתת על כך את הדין. השריף בא לעשות סדר וקודם כל הוא מרביץ לגבר. בדיון בבית המשפט טען בא כוח המשטרה שאין אינדיקציה להפעלת אלימות, אף על פי שסרטון המתעד את המכות כבר רץ ויראלית ברשת. השופט לא עשה מזה עניין.

בחזרה לשדות הקרב. אלה המקומות שבהם גברים נתבעים להקריב את חייהם ממש. תמיד הקריאה לעשות זאת טבולה במסרים של גבורה ותהילה, אחרת מי המשוגע שירצה בכך. "מתוק וצודק למות למען המולדת", כתב המשורר הרומי הורטיוס ("Dulce et decorum est pro patria mori"). הפתוס הזה כה עוצמתי, שלאורך ההיסטוריה הוא מצליח שוב ושוב לגייס גברים צעירים למשימה. מעטים מהם מבינים מראש שהם נשלחים להיות קורבנות יותר מאשר גיבורים. שהאלימות שמצופה מהם להפעיל, תופעל עליהם באותה המידה.

השנה: 1965. המקום וייטנאם. ארצות הברית מחליטה על פלישה קרקעית. המפקדים בשטח מצוּוים לספור גופות של חיילי אויב הרוגים, כדי להניח את דעתם של מקבלי ההחלטות בפנטגון. בדיוק כמו בכתובת המצרית הקדומה הם טורחים באיסוף אובססיבי של סטטיסטיקת מוות משדות הקטל. כאשר המספרים נמוכים, הם מוסיפים את מספרי האזרחים שהרגו בדרך.

הסיפור הזה מובא בסדרה המופתית "מלחמת וייטנאם" של רשת PBS. היוצרים קן ברנס ולין נוביק מנכיחים בה את הקלות שבה נשלחו גברים למותם, משני הצדדים. את היכולת של המדינות להכיל כל כך הרבה גברים מתים לאורך שנים רבות. את המניעים שלא ייאמנו לשליחת החיילים לחזית. למשל הווידוי של בכיר במערכת הביטחון האמריקאית כי הפלישה הקרקעית ב–1965 נעשתה כדי "למנוע השפלה אמריקאית". על סמך הטיעון הרגשי הזה נשלחו רבים כל כך אל מותם. מדוע? כי אפשר להפוך גברים לבשר תותחים ללא סיבה מוצדקת.

 

פעמי משיח

סוד ד' ליראיו הוא הוא המלמד את הכבוד אשר ירחש האדם אל הטבע, וע"י הכבוד האמתי שלו הרי הוא מעלה אותו, משגבו ומרוממו. כמו בהליכות המוסר של חיי האדם היחידי כן בהליכות עולמים. העליה המעולה בחיי המוסר היא ההתיצבות הישרת בכל הכחות, "רגלי עמדה במישור", ההתאמה המפוארה של כל נטיות החיים עד שהשכל העליון נמצא בתור גלוי עליון של סכום החיים כולם, וכל אשר מתחת לו הרי הם ענפיו המתפשטים ממנו, שבים אליו ומתרפקים עליו, מוכנים לרצונו, ולעבודתו כסופה ירדופו, וכל המהלכים הטבעיים של הנפשיות והגופניות מוארים הם באור עליון ובמהות הקדש המנצח, המלא הוד ויפעת קדשים של זיו ההשכלה הטהורה המאירה באור חכמה ודעת יסודית. 

התוכן הזה עומד למעלה למעלה מהאופי המוסרי המוכרח לאסור מלחמות פנימיות, או להסיח דעה ורעיון ממהותו הטבעית ומכל תפקידיו, אשר אז המוסר מוסר צולע הוא, מיסר מסוכן לנפילה למהמורות. על כן האידיאליות של העין הצופיה של המוסר העליון, לפחות, היא העלאת כל התוכן, התגלות כל היש, הופעת החיים בפנימיותו וכל מקיפיו. היא אמנם כלולה בתוך המערכה העליונה, מערכת הקודש, שהיא באמת כבר עולה ממעל לכל ערכים מוסריים, והיא תוכן התם, התמימות השלמה, שאין בה דופי פיסוק וקיצוץ מכל ההופעות, יושר השכל, יושר הלב, יושר הרגש, יושר הרוח, יושר הטבע, יושר הבשר, יושר ההופעה, יושר ההקשבה. 

וקול אלהים חיים דובר אז מכל מרומים ומכל תחתיות, והעינים למישרים חוזות והמעוף מתחת לרום הוא תדירי, והחזרה חלילה בשביל הופעה והארה, בשביל העלאה והתממה, היא ג"כ תדירית, קלה ובטוחה. "הקב"ה עושה להם כנפים כנשרים ושטים על פני המים, שנאמר על כן לא נירא בהמיר ארץ במוט הרים בלב ימים, ושמא תאמר יש להם צער תלמוד לומר וקוי ד' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים, ירוצו ולא ייגעו, ילכו ולא ייעפו". בפרטיות מתגלה חזון העולמים בכל תקופה שהקב"ה מחדש בה את עולמו, שהכל לקוח הוא מאלף השנים של ההחרבה הכללית, שענפיה מתפשטים בכל עת אשר תחיל ארץ ותנוע, "יהמו יחמרו מימיו ירעשו הרים בגאותו סלה, נהר פלגיו ישמחו עיר אלהים קדוש משכני עליון, אלהים בקרבה בל תמוט, יעזרה אלהים לפנות בקר". 

ואור הבקר גם בראשית קדרותו מבהיק הוא מתוכו את האורה העליונה, שהמוסר העליון דורש מהפרטיות על כללות היש ושורש המציאות, הנהגת העולם ועז החיים, סבוב העמים ותהלוכות הממלכות, "אתה הוא האלהים לבדך לכל ממלכות הארץ", והנס והטבע מתאחדים באחדות מאירה. מאור הנס העליון מתגלה איך סעיפי הטבע כולם, הבלתי מובנים מצד עצמם, הם הם ענפיו והתפשטות אורו, וכל הטבע כולו המתגלה בכל תפקידיו, בעולם ובאדם, בנפש היחיד ובנפש העמים, בדאגות החיים היומיים ובהתגדרות הלאומים והממלכות, בעליותיהם וירידותיהם בנכלי הפוליטיקה, בשגעונות המשתגעים, בערמת הערומים ובישרת לבב הישרים, בחכמת החכמים, בבינת הנכונים, בגבורת הגבורים וברוח החלש של החלשים, בכל, רק יד האורה העליונה, אור חכמת כל עולמים, רוח ד' נשמת חיי העולם היא מופיעה. והיד נטויה, והזרוע מושלת,"למשפטיך עמדו היום, כי הכל עבדיך". 

וצפית הישועה חודרת היא אז ממעל לשחקים ועד עמקי תחתיות ארץ, עולה היא ממעמקים, וערבות היא רוכבת ומכרת בסקירה אחת את כל הנפלאות ואת כל המפעלות, את כל האמת ואת כל השקר, את כל הצדק ואת כל הרשע, והנה הכל התיצב ומתיצב הכן לפקודת אור דבר אלהים חיים, והארת העולם באור ישראל, היא נשמת ההיסתוריה האנושית בגלוי, ונשמת כל היקום בחביון עוזו, "עד לא עשה ארץ וחוצות וראש עפרות תבל, בהכינו שמים שם אני, בחוקו חוג על פני תהום. באמצו שחקים ממעל בעזוז עינות תהום". ההכרה הזאת ע"י אספקלרית הקודש מתהפכת היא לכח פועל, לכח סוקר, לכח מחיה, וכל המפעלות הסבוכות אשר בקרב כל משפחות העמים מתגלות בתור מערכה סדורית, אמנם מעורפלת ומאופלת, התובעת נהרה, והנהרה תבוא ממקום אשר האורה תצא לאור עולם, מציון מכלל יופי אלהים יופיע. ורוח אלהים אמת, המתפשט על כל מערכות האדם, הרי הוא מעלה את הטבע מתחתיותו אל מרומי הקודש, ומכשיר את כל הנסיות להופיע ולהגלות, מתמם את חזון העבודה האלהית בכל הסתעפיותיה על הבסוס הריאלי של החיים, עולה ממעל לאספקלריא הבלתי מאירה, ומביט באור הקודש של אור התורה העליונה, תורת משה, "במראה ולא בחידות", המבססת את המוסר ואת הדעת על יסוד החיים והמעשה ועולה עם כולם יחד למרום הנצח והשלום, אל מקום התפארת ואמת העולמים, אל יסוד החכמה העליונה שתחיה את בעליה בכל הדרות חיים מלאים, המנצחים בת כל התמותות, אל מקום הגבורה העליונה שכל הנעימות וכל החסדים מסוכים בה. התנוצצות אורה זו בעקבות משיח היא מופעת ובצרות העולם האחרונות היא מוצצת. 

וכבירי כח נתבעים לברר ולהסביר, לאחוז בכל כח חוסן, בכל יפעה, בכל מפעל וכל תכונה, בכל אמצעי וכל יכולת, בכל התעודדות וכל התעוררות רוח, בכל עת כושר ובכל תכונה אפשרית, לתמם את החזון העליון ההולך ומתגלה, זה החזון אשר אלפי דור הם צעדיו, והקיפו הוא אותו הרום והשפל אשר לעולם ולאדם, האחוז בהרום והשפל אשר לסגולת האדם, לסגולת העמים, לאישון האדם, "כי לד' עין אדם וכל שבטי ישראל", ורוחב הדעת, מעמק דרך ארץ, התיצבות לפני מלכים, הבעת המבוקש האדיר בכל הבלטתו, שעבוד המחשבה לרום העליון, הבעת הבטחון האלהי בכל עזת קדשו, הבטחה, שהופעת הממלכה העליונה של אמרת ד' לא תחסר את התגלותה ובכל עת שתדרש הנסיות כולה היא מוכנה על צדה, הם תכסיסיו. וקול אלהים חיים בהגלותו בלבבות הרי הוא עומד אחר כתלנו להתגלות בעולם ובכל עולמים. שרעפים הללו מביאים אורו של משיח, וחכמת ישראל המנוחלת תנצח את העולם, תעטר את התורה בעטרות עליונות ותטהר את ערפלי האמונה הכללית והפרטית מכל סבוכיהם, כאש מטהר וכבורית מכבסים, אור השלום בישראל יופיע ואור התשובה יאיר בת כל נאות יעקב. ומגדל עז שם ד' בו ירוץ צדיק ונשגב, ונשגב ד' לבדו ביום ההוא. וקרוב הוא היום, ובידינו לקרבו, רק אם נטה אוזן לשמוע קול שיח קודש ואור תורת אמת וחכמת ישראל העליונה תהיה לנו למורשת פלטה.

 

Hashem Sent The Satan To Sleep - And The Allies To Victory

During the night of June 5, 1944, Allied aircraft dropped paratroopers inland in Normandy. Their mission was to disrupt and hinder German reinforcements from reaching the coast, for one of the most diligently planned invasions in military history was about to occur. By the dawn of the next day, American, British, Canadian and other forces would invade the Norman beaches labeled (from east to west) Sword, Juno, Gold, Omaha and Utah. The key event leading to the success of Operation Overlord—the battle for Normandy—was about to take place; D-Day, perhaps the most famous military operation of World War Two, had finally arrived.

The Allies could hardly have found a better day to attack Normandy. On June 6, the German forces in Normandy were surprisingly leaderless. Erwin Rommel, who had overseen the construction of Normandy’s iconic defenses and obstacles, was away in mainland Germany to see his family. Similarly, many officers and division commanders were away from their posts to participate in war games. Nevertheless, Allied forces were spotted by German scouts as early as 0400 hours (4:00 A.M.), but very little was done with the information.

The German defense of Normandy was also crippled by none other than Germany’s own Führer. Adolf Hitler maintained enormous control over the German reserve divisions. When messages were sent to Hitler (again, around 0400 hours) in the early morning, reporting of an Allied attack at Normandy, the Führer was still sound asleep. General Alfred Jodl, the chief of operations who received the report from Normandy, was terrified at the thought of waking Hitler from his slumber. Therefore, he did not act on the request for reinforcements to be sent to Normandy, hoping that the Führer would soon wake and release the reserves. [According to a different גירסה, Hitler ימ"ש had a terrible headache and warned everyone not to wake him]. 

Once Hitler was finally awake and informed of the attack at Normandy, he largely disregarded the information. He believed the attack was a feint—a decoy—to distract German defenses from a larger invasion near Calais. The German high command was so cautious that they hesitated until the afternoon of June 6 to give the 21st Panzer Division approval to reinforce Normandy.

By this point, however, it was too late to push the Allies back to the English Channel. At the end of June 6 (D+1), it is believed that around 177,000 Allied troops had poured into Normandy.

LOOKING FOR A HUSBAND!!

Not me - I am married. 

But thanks. 

A friend of my wife. Fifty something. Very intelligent, filled with yiras shomayim, normal, other things men look for in a wife as well. Divorced plus a whole bunch. In Yerushalayim. Really wants to rebuild.

Email me if you know anyone who might be shayach.