הרב דב [ליאור] בן שרה

 Please daven!

אליאב בן חוה

Soldier injured in Lebanon defending us. 

תהילים פרק קל

א  שִׁיר הַמַּעֲלוֹת:

מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ    יְהוָה.

ב  אֲדֹנָי,    שִׁמְעָה בְקוֹלִי:

תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ, קַשֻּׁבוֹת--    לְקוֹל, תַּחֲנוּנָי.

ג  אִם־עֲוֺנוֹת תִּשְׁמָר־יָהּ--    אֲדֹנָי, מִי יַעֲמֹד.

ד  כִּי־עִמְּךָ הַסְּלִיחָה--    לְמַעַן, תִּוָּרֵא.

ה  קִוִּיתִי יְהוָה, קִוְּתָה נַפְשִׁי;    וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי.

ו  נַפְשִׁי לַאדֹנָי--    מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר, שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר.

ז  יַחֵל יִשְׂרָאֵל, אֶל־יְהוָה:    כִּי־עִם־יְהוָה הַחֶסֶד; וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת.

ח  וְהוּא, יִפְדֶּה אֶת־יִשְׂרָאֵל--    מִכֹּל, עֲוֺנֹתָיו.

Conserve Or Dismantle? Depends What

An outspoken Dati Leumi Rabbi in Israel has all these ideas. One of them is that in our times a Sukkah built under a roof should be kosher b/c of the way we build today. 

Pretty wacky. 

He recently wrote another piece lamenting the fact that in the D"L world so many Ashkenazim daven Nusach Sefard. He insists that Ashkenazim must return to the source and daven in the historical Nusach. 

People are complex. He is hyper-conservative [i.e. Charedi] when it comes to Nusach Hatefilla. He wants to "conserve" the past. But he is Conservative [in contrast to what is called today "Orthodox"] and wants to overturn the past and validate a Succah that is פסול מדאורייתא. 

דברי אב שכול

אני מובך לכתוב את זה אבל אין לי ברירה. אני מרגיש שאני לא יכול לשתוק. 

הורים שכולים צעקו על השר אופיר סופר בבית הקברות. 

הורים שכולים צעקו על השופט עמית. 

שתי קבוצות הורים שכולים התעמתו האחת נגד השניה במסדרונות בית. משפט העליון. 

חברי היקרים לשכול. 

די. 

פורום גבורה זה הילדים שלנו לא אנחנו. פורום תקווה זה העם והחיילים החיים. 

לא עשיתי שום דבר מיוחד בשביל להקרא אב שכול. סך הכל חינכתי את הבנים שלי והם החליטו על הדרך. 

לא לקחו לי את הילד ולא עשו לי. הוא בחר את הדרך. 

לא זכיתי בהארה או בחוכמת יתר כשבני נהרג.  

אין משקל יתר לדברים שלי על כל מי שמשרת בצבא או במילואים או שיש לו ילד שמשרת בצבא או נמצא עכשיו בלבנון. כל אחד מהם יכול להיות אב שכול בשנייה אחת. 

אגב, גדי איזנקוט אב שכול אבל ברגע שהוא מצטרף לפוליטיקה הוא פוליטיקאי. ביבי הוא אח שכול אבל זה ממש לא מעניין. 

ואני סומך על הרמטכ"ל ועל ראש השב"כ והמוסד וראש הממשלה ועל נשיא בית המשפט העליון.  זה מה שיש. אני גר בארץ ואלו המנהיגים. יהיו בחירות ומי שייבחר ינהיג אותי. 

ואני אב שכול של בן גיבור ואנחנו נתמודד עם הכאב ולא נהיה ממורמרים. 

נמשיך לעשות טוב לרומם את רוח העם בראייה חיובית כי החיים ממשיכים לנגן.

המנורה הטהורה

 

  

דף מקורות -

א. ויקרא כד' – וידבר ד' אל משה לאמר. צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת נר תמיד. מחוץ לפרכת העדת באהל מועד יערוך אתו אהרן מערב עד בקר לפני ד' תמיד חקת עולם לדרתיכם. על המנורה הטהרה יערוך את הנרות לפני ד' תמיד. רש"י - המנרה הטהרה - שהיא זהב טהור. דבר אחר על טהרה של מנורה, שמטהרה ומדשנה תחלה מן האפר. אבן עזרא - הידועה זהב כולה מעשה בצלאל ולא אחרת. ואשר עשוה מברזל בשעת הצורך על פי הנביאים עשוה. חזקוני - על טהרה של מנורה שלא יסמכם בקסמים וצרורות. לפני ה' שלא יתקן בחוץ ויכנס בפנים. רבינו בחיי - כתב הרמב"ן ז"ל: בפרשת ואתה תצוה לא אמר "על המנורה הטהורה" אלא: "יערוך אותו אהרן ובניו", כי אותה פרשה אינה עיקר במצות הנרות כי פירוש: "ואתה תצוה", סופך לצוות את בני ישראל, ופרשה זו היא העיקר במצוה ההיא.. שהרי כשאמר שם: "יערוך אותו אהרן ובניו", היה במשמע על המנורה או בלא מנורה אם תשבר או תאבד, כאשר היה בשובם מן הגולה ועכשיו אמר בפירוש: "על המנורה הטהורה", כי בא לבאר כאן בעקר המצוה שלא ידליקו אלא על מנורה טהורה.

ב. ויקרא כד' - ואפית אתה שתים עשרה חלות.. ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת על השלחן הטהר לפני ד'. רש"י - של זהב טהור. דבר אחר על טהרו של שלחן, שלא יהיו הסניפין מגביהין את הלחם מעל גבי השלחן. העמק דבר - בעוד כח השלחן בטהרתו אז מגיעים לתכליתו, משא"כ בסוף בית שני שנתקלקל כח השלחן בעון הדור, לא הגיע המצוה לתכליתו, שלא נאכל כזית לכל כהן כפי המצוה וכדאיתא רפ"ד דיומא.

ג. שמות לא' - ואת השלחן ואת כליו ואת המנרה הטהרה ואת כל כליה ואת מזבח הקטרת. חזקוני - לא מצינו בשום כלי שבמשכן שנקרא טהור רק המנורה והשולחן בפרשת אמור והטעם לפי שלא היה עליהם שום מתן דמים.

ד. שמות לט' - את המנרה הטהרה. בכור שור - לא היה שם כלי כולו של זהב שלא היה בו עץ, חוץ מן המנורה.

ה. מנחות כט. - א"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן, מאי דכתיב על המנורה הטהורה, שירדו מעשיה ממקום טהרה.. תניא רבי יוסי ברבי יהודה אומר, ארון של אש ושלחן של אש ומנורה של אש ירדו מן השמים וראה משה ועשה כמותם.

ו. קובץ ח' קנז' - המנורה כוללת קדושת נשמת ישראל מצד עצמה, שנראית לכאורה חיצונה לגבי התורה שבקה"ק, ובאמת היא מאירה לכל, והיא סוד עדות לישראל, אלא שהיא יכולה להאיר בחוץ ג"כ. משלי כ' - נר ד' נשמת אדם.

ז. אגרות הראי"ה ג' תשצז' - שיש להתעורר למה נעשה הנס בשמן בשביל הידור ובמנורה לא נעשה להם נס, שתמצא בשביל הידור, שהרי אמרי' התם דמלכי בית חשמונאי עשו אותה משפודין של ברזל, ולחד מ"ד מעץ, אמנם יסוד הנס דחנוכה נעשה להודיע סגולת רוח הקודש השורה בישראל, שהוא מקיים את החמריות ואינו תלוי בה, וזה אין בכח שום רוח ותרבות של חול, ע"כ אע"פ שהתיקון הרצוי הוא שהתוכן החמרי, שהוא הכלי להאופי הרוחני, יהי' בהידור ושלמות, אבל בכ"ז כשגלי צרות משברים את הצד החמרי שבישראל נשאר רוחו חי, ואור ד' יקימהו לעד וישוב ופרח בכל ערכיו. ואז היה הדבר כן, במצב של עניות חמרית נשארה האומה אבל בעושר רוחני, ע"כ עמד טעמה ונמשכה שלשלת קיומה ואור קדשה כהיום הזה, שעומדת לתחיה עליונה ומושלמת. ע"כ לא נעשה נס על הכלי, המנורה, ונסתפקו בשל ברזל מחופה בעץ או עץ, כיון שכשר עכ"פ בדיעבד, אבל בנוגע לעצם המכוון נגד הרוח הפנימיות, התוך, השמן, נעשו ניסים כדי שיהיה בתכלית ההידור.

ח. מאמרי הראי"ה דרשה לפרשת תרומה - השלמות המגיעה מהשראת השכינה בישראל, ביחוד על ידי סגולת בית המקדש, תיפרד והיתה לשלשה ראשים, שבהם תושלם שלמות האדם. ראש לכל המעלות שבהן נפלינו מעל כל העם אשר על פני האדמה היא מעלת הנבואה.. והמעלה השניה היא שמירת השכל האנושי - שאפילו הדברים שמושגים בשכל האנושי שלא באמצעות הנבואה יושגו בדרך האמת.. והיה מסגולת בית המקדש לשמור את השכל האנושי משגיאה. על כן הוא מקום הסנהדרין שמהם יוצאת תורה לכל ישראל, ודיני התורה צריכין להיות מחותכים דוקא על פי השכל האנושי מהבנתם בתורה דוקא אצל המזבח במקום המקדש.. המעלה השלישית היא מעלת ההרגש - שהלב הטוב, המרגיש הרגשת היושר והצדק מצד תכונתו, היא ברכת ד'. וכדחז"ל שמכל המדות, לב טוב עולה על כולם. והיתה סגולת המקדש לטהר לבבם של ישראל, ולקרבם אל הצדק והיושר. ונראה לע"ד, שנגד אלה ג' המעלות היו שלשת חלקי המקדש: עזרה, והיכל, וקדש קדשים. נגד המורגש, היתה העזרה.. ההיכל היה נגד ההשלמה השכלית. על כן היתה בו המנורה שמורה על אור השכל.. להציל את השכל האנושי מכל פגע והשחתה. ולמעלה מכולם קדש הקדשים שהיה מוכן להשלמת הנבואה והמדע האלקי, כמו שכתוב "ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים".

ט. אורות הקודש ג' מוסר הקודש טו' - השכל והמוסר אינם אורגנים שונים, שרק על ידי אמצעיים צריכים הם להיות מחוברים זה עם זה, נשמה אחת, עצם אחד הוא, ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם. ואותה האחדות של החכמה והמוסר מורה, שכל החשכה מוסרית היא בעצמה החשכה שכלית, לא תוכל להיות מושלמת בשום התגברות שכלית שבעולם. באותה הפנה שהרשעה מונחת שמה שם האולת שוכנת, ובאותם החיים שפגימה רוחנית שוכנת אין הזיו האלהי מתגלה כל עיקר, שכינתא לא שריא באתר פגים. על כן התשובה מכל חטא הוא תמיד תנאי עקרי בתכונת חכמת ישראל.

The Jewish Alliance With The Christian Right - Good For The Jews? #4

 HERE!!!

ביקורת קשה ועניינית על הנצרות

 רוח החמרנות העיור המצוי במציאות ברחיפותיו, כשהוא מתמלא שכרון של שקיקת הרשעה, ההיזק והחבלנות, ועמו יחד צהלולית רוח של עזות נוראה, מתנפלת על כל, הווה לרוח משחית, ועל אל אלים ידבר נפלאות, ובכחו הגס יהרס ויחבל, יוכת שער בשאיתו. ויחשוב בלבו השמים אעלה, יתפס את הקצוות בדמיונו, יתרומם עד מרומי רחמים וחסדים המכחישים גבורה של מעלה, מהפכים ורומסים כל חוקות משפט, ואין חסד ואין משפט ואין דעת אלהים בארץ. הפרושיות הבוכינית מתגברת, ומילים מפוצצות שלעד אינן מתגלמות במעשה נעשות נושא של משאת נפש, ואמונת ויתור וסליחה, המחזקת ידי מרעים, ואורגת קוי תוהו לצודד נפשות, ולהעיב זוהר שמש ומגן אשר במלא עולמים, סוערת להתגבר ולשטוף כל יש. לחמור רשע זה יש תפקיד, מקומו אחר הריחים, הוא בית מועדו. אבל העזות והרשע יבלבלו את המון נפשות רבות לחזותו עולה בסולם, דורך במתי עב, ומשים קינו בין כוכבים. יוצל אמנם אותו השביב הדק, אותו התוכן של מחיקת סאה, שהמגמה העליונה, כוננת כל עולמי עולמים, מתכונת בכל פעליה, הגנוזה גם כן בכל אותו הסיבוך רחב הידים, בכל אותן אריגות החורים אשר טווה השממית אשר בהיכלי לך תתפש. וברק חיים פנימיים הללו, שוב ישוב למקור מכורתו, אחרי אשר כל כך רוחק ונזר, אחרי אשר הושכן במעמקי שאול, ותעבוהו שלמותיו בצואה רותחת, והוקשר בכל הנעצוצים ובכל הנהלולים, אחרי אשר טומאת הנדה והממזרות עשתה את פעולתה אשר כוננה מראש. מעת היותה שם אני, עצת ד' העמוקה מידי אביר יעקב. ובאו גויים מאפסי ארץ, ויאמרו אך שקר נחלו אבותינו, הבל ואין בה מועיל. אם רחץ ד' את צואת בנות ציון, ודמי ירושלים ידיח מקרבה, ברוח משפט וברוח בער. ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, והיתה לד' המלוכה.

1. החמרנות והרשעה במסווה רוחני

"רוח החמרנות העיור המצוי במציאות ברחיפותיו, כשהוא מתמלא שכרון של שקיקת הרשעה, ההיזק והחבלנות, ועמו יחד צהלולית רוח של עזות נוראה..."

הסבר: הרב זצ"ל טוען שהנצרות, למרות שהיא נראית רוחנית, היא "חמרנית" (מטריאליסטית) במהותה. היא לקחה מושגים מופשטים והפכה אותם לבשר ודם (ההתגשמות - Incarnation). "שכרון הרשעה" ו"העזות" מתייחסים לכך שהנצרות ניסתה לרמוס את המקור (היהדות) בטענה שהיא הריבון החדש.

2. הפגיעה בתורה וביחס לאל

"...מתנפלת על כל, הווה לרוח משחית, ועל אל אלים ידבר נפלאות, ובכחו הגס יהרס ויחבל, יוכת שער בשאיתו."

הסבר: הנצרות "מדברת נפלאות" על אלוהים, אך באופן מעוות (השילוש, ביטול המצוות). הכוח ה"גס" הוא הכוח המיסיונרי והאימפריאליסטי שבו השתמשה הכנסייה לאורך ההיסטוריה כדי להרוס תרבויות ולהשליט את דעתה.

3. ניתוק החסד מהדין (ביטול ההלכה)

"ויחשוב בלבו השמים אעלה... יתרומם עד מרומי רחמים וחסדים המכחישים גבורה של מעלה, מהפכים ורומסים כל חוקות משפט, ואין חסד ואין משפט ואין דעת אלהים בארץ."

הסבר: זוהי הביקורת המרכזית של הרב על האתיקה הנוצרית. הנצרות מטיפה ל"אהבה" ו"חסד" מוחלטים (להושיט את הלחי השנייה), אך בכך היא מבטלת את ה"משפט" – את החוקים המעשיים, את הדין ואת היכולת לבנות חברה מתוקנת. חסד ללא גבורה (חוק) מוביל לאנרכיה מוסרית ולשפיכות דמים במסווה של חסידות.

4. צביעות ורגשנות ריקה

"הפרושיות הבוכינית מתגברת, ומילים מפוצצות שלעד אינן מתגלמות במעשה נעשות נושא של משאת נפש..."

הסבר: "הפרושיות הבוכינית" היא הרגשנות הנוצרית (סנטימנטליות). דיבורים גבוהים על אהבת האנושות שנותרים כ"מילים מפוצצות" ואינם מתרגמים למערכת של מצוות מעשיות המקדשות את החיים.

5. עידוד הרשע על ידי סליחה אוטומטית

"...ואמונת ויתור וסליחה, המחזקת ידי מרעים, ואורגת קוי תוהו לצודד נפשות..."

הסבר: הדוקטרינה הנוצרית של סליחה וכפרה דרך האמונה בלבד (בלי תיקון מעשי של העוול) גורמת לכך שהרשעים מרגישים בטוחים להמשיך ברשעותם. "צודד נפשות" מתייחס למיסיון הלוכד אנשים בהבטחות שווא של גאולה רוחנית קלה.

6. תפקיד "החמור" בהיסטוריה

"לחמור רשע זה יש תפקיד, מקומו אחר הריחים, הוא בית מועדו."

הסבר: למרות הביקורת, הרב (בעקבות הרמב"ם) רואה בנצרות תפקיד חיובי זמני: היא ה"חמור" שנושא על גבו את מושגי התנ"ך לעולם הפגאני. "אחר הריחים" – תפקידו לעבוד קשה ולטחון את החומר הגס של האנושות כדי להכין אותה לאמונה האמיתית שתבוא מהיהדות.

7. ההטעיה שבחיצוניות

"אבל העזות והרשע יבלבלו את המון נפשות רבות לחזותו עולה בסולם, דורך במתי עב, ומשים קינו בין כוכבים."

הסבר: ההצלחה של הנצרות בעולם והפאתוס הדתי שלה גורמים להמונים להאמין שמדובר בדת עליונה וקדושה, בעוד שלפי הרב מדובר באשליה אופטית של עזות רוחנית.

8. הניצוץ שיוצל מהסיבוך

"יוצל אמנם אותו השביב הדק... הגנוזה גם כן בכל אותו הסיבוך רחב הידים... שוב ישוב למקור מכורתו..."

הסבר: בתוך הנצרות כלוא "ניצוץ" של קדושה (מקורות יהודיים, אמונה באל אחד). בסוף התהליך, הניצוץ הזה יתנקה מהקליפות הנוצריות ויחזור למקורו – ליהדות ולעבודת השם הטהורה.

9. טהרה לאחר הטומאה

"...אחרי אשר הושכן במעמקי שאול, ותעבוהו שלמותיו בצואה רותחת... אחרי אשר טומאת הנדה והממזרות עשתה את פעולתה..."

הסבר: כאן הרב משתמש בדימויים חריפים מאוד מהתלמוד (גיטין נז ע"א) המזוהים עם מייסד הנצרות. הוא מתאר את הדרך הארוכה והמזוהמת שהרוח הייתה צריכה לעבור עד שתתנקה מהסיגים של הנצרות ("טומאת הנדה והממזרות" – רמז ללידת ישו לפי המסורת היהודית).

10. הסוף: הכרת העמים בשקר

"ובאו גויים מאפסי ארץ, ויאמרו אך שקר נחלו אבותינו, הבל ואין בה מועיל."

הסבר: ציטוט מספר ירמיהו. לעתיד לבוא, העמים שאימצו את הנצרות יבינו שהדוקטרינות שלה היו שקריות ולא הביאו לתיקון עולם אמיתי.

11. התיקון הסופי ומשפט אדום

"אם רחץ ד' את צואת בנות ציון... ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, והיתה לד' המלוכה."

הסבר: "הר עשו" הוא הכינוי המקובל ביהדות לתרבות המערב/הנצרות (אדום). הסיום הוא חזון הגאולה שבו האמת היהודית מתבררת, השפעת הנצרות מתפוגגת, והעולם כולו מכיר במלכות ה' ללא המתווכים והעיוותים של הנצרות.

לסיכום: הרב רואה בנצרות ניסיון נועז אך כושל ומושחת להביא רוחניות לעולם ללא מחויבות לחוק ומשפט. הוא מבקר את הניתוק בין הרגש למעשה ואת הצביעות המוסרית, אך רואה בה שלב הכרחי (וכואב) בדרך לתיקון העולם המלא שיגיע מהר ציון.