פגישה בלובי של מלון

I am not sure that this is correct. 

האם מותר להיפגש בלובי של מלון או שצריך לשלם על עצם השימוש בחלל המלון גם אם אנחנו בסוף לא מזמינים כלום, לדוג' יושבים בצד ומביאים כיבוד עצמאי?

תשובה:

יש מקום להתיר להכנס ללובי של מלון גם על דעת שלא להזמין דבר, מחמת שיש מקום לומר שהבעלים לא מקפידים על כך משיקולים שונים. אבל אין להתיר לכתחילה מצד זה נהנה וזה לא חסר כי בשימוש בריהוט יש חסרון של בלאי. וגם לגבי עצם הכניסה לשטח פרטי ללא רשות מפורשת יש האוסרים מדין שואל שלא מדעת.

אם המלון דורש להזמין דבר צריך לעשות כן ויהיה אסור להכנס אם לא יזמין דבר.

כמו כן אם הנכנסים מביאים עמם אוכל מבחוץ נראה שזה מצמצם את התליה שיש רווח לבעלים מהכניסה ויש כאן חשש משמעותי שהבעלים לא יסכימו לשימוש בריהוט המלון.

בהרחבה-

השתמשות בקרקע פרטית ללא רשות של הבעלים היא אסורה. וחל עליה דין שואל שלא מדעת. כן מפורש בירושלמי סוכה ג,א "אי זו היא גזולה פסולה כל שהוא נכנס בתוך סוכתו של חבירו שלא מדעתו. כהדא גמליאל זוגא עבד ליה מטלא גו שוקא עבר רשב"ל א"ל מאן שרא לך".

וכך פסק הרמ"א (תרלז,ג) "לכתחלה לא ישב אדם בסוכת חבירו שלא מדעתו, כ"ש אם דעתו לגזלה". ומפורשים הדברים בחזון איש (חושן משפט טז,יט) "בנכנס בבית חברו הרי הוא גוזל בישיבתו כאוכל פירות של שדה חברו אבל גוף הבית של בעלים הוא".. "שהרי שימוש בשל חברו כשהוא מוחה הוא גזל"

וגם לגבי עשיית סוכה ברשות הרבים דנו הפוסקים על פי הירושלמי הנ"ל אם מותר לעשות כן (והרמ"א כתב שם לאסור) ועוד דנו אם עשה כבר אם יכול לברך, ולפי המקילים היינו משום שסומכים על כך שהציבור מסכים שיעשו כך. אבל אם לא הייתה הסכמה לשימוש היה ודאי אסור להשתמש בלא רשות.

ולכן הדבר ברור שאם בעל הקרקע מוחה ביד המשתמש בה , הרי המשתמש בה עובר על איסור גזל.

ואמנם יש להעיר שלהלכה קרקע אינה נגזלת (חו"מ שעא,א),  אבל משמעות הדבר היא רק לגבי זה שאין  אחריות של הגזלן על הקרקע , וגם לגבי דין סוכה שלא תחשב כסוכה גזולה, אבל ודאי אין זה היתר לשימוש לכתחילה בקרקע של אחרים. וכמו שהובא לעיל שודאי לכתחילה אסור.  ואכן הפוסקים דנו מדוע לא נאמר בשימוש בסוכה ללא רשות שהיא מצווה הבאה בעבירה וראה בהערה סיכום הדברים[1] אבל ודאי גם אם אינו פוגע בקיום המצוה,  מ"מ מי שעושה זאת ונכנס ללא רשות עושה איסור.

לעומת כל הנ"ל יש לכאורה להקשות מהגמרא בבא מציעא קיז: אמר רבי יוחנן: בשלשה מקומות שנה לנו רבי יהודה אסור לאדם שיהנה מממון חבירו.  ושם דחו את המקורות שהביא ר' יוחנן ולכאורה יוצא מתוך הגמרא שאין ראיה לאיסור. וכך כתב החתם סופר (ה,עט) "דלא קי"ל כר' יהודה אליבא דר' יוחנן (ב"מ קי"ז ע"ב) ומותר להנות בממון חברו אפי' לכתחלה ....הא דר בביתו מותר אפילו לכתחלה ...דבכולהי מותר לכתחלה ליהנות בטרחתו של חברו היכי דלית ליה פסידא"

והנה המסקנה בגמרא זו עומדת לכאורה בסתירה לדין איסור שואל שלא מדעת שמשמעותו הפשוטה היא שאסור להשתמש בממון חבירו ללא רשות ואילו מגמרא זו עולה שמותר להנות בממון חבירו. (לקמן יובא החילוק היסודי בין יש לו הפסד או אין לו הפסד).

התוספות ב"ב יב: כתבו ביחס לדין כופין על מידת סדום - "פשיטא שיכול למחות בו שלא יכנס לדור בביתו אפי' בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר דהוה זה נהנה וזה לא חסר" ומשמע שכל עוד לא מיחה בו אין איסור לדור בבית חבירו. ובמרדכי ב"ק טז הביא מחלוקת אם כופין על מידת סדום בזה נהנה וזה לא חסר, וטעם הדעה שלא כופין היא משום שיש אפשרות לבעלים להרויח ולכן יכולים שלא להסכים שידור בחינם , ומשמע שאין כאן עניין של גזל אם נכנס לדור ולא מוחים בו אלא שרק אם מוחה יש לו סיבה למחאה אבל כל עוד לא מחה אין כאן צד של איסור.

גם מהמהרש"א ב"ק פא: משמע שמותר לכתחילה לדור בבית חבירו אלא שיכול למחות בו כי כתב שדין זה נהנה וזה לא חסר מבוסס על התקנה שמהלכין בשבלי הרשות (מובאת שם בגמרא) ואמנם הדגיש שיש הבדל ביניהם לענין למחות אבל משמע שיסוד שניהם שווה והוא שאם אין חסרון לחבירו מותר לכתחילה.

ולכאורה קשה כיצד אפשר  להתיר לדור בבית חבירו ללא רשות הלא הוא שואל שלא מדעת!

ונראה שיסוד החילוק בין איסור שואל שלא מדעת לבין דין להנות מנכסי חבירו לשיטות אלו הוא  אם  יש חסרון או חשש חסרון לנכסי חבירו. שבשואל שלא מדעת יש חסרון או חשש חסרון ולכן אדם מן הסתם לא מסכים לשימוש ללא רשות ומי שמשתמש ללא רשות הוא שואל שלא מדעת ודינו כגזלן . אבל דברים שאין בהם חסרון אין סיבה מן הסתם שאדם יקפיד שלא להשתמש בהם אא"כ יש בו מידת סדום, שלא רוצה שיהנו אחרים מנכסיו שבזה אדרבה כל עוד שלא הקפיד בפירוש אנו סומכים על כך שאין נוהג במידת סדום ואינו מקפיד, ורק אם מקפיד להדיא אסור כי סוף סוף אין להשתמש בנכסי חבירו נגד רצונו והסכמתו של חבירו. וגם בזה עשו תקנה במקרים מסויימים כפי שיובא לקמן.

היסוד לרעיון של כופין על מידת סדום הוא הפסוק במשלי (ג,כז) "אַל תִּמְנַע טוֹב מִבְּעָלָיו בִּהְיוֹת לְאֵל  יָדְךָ לַעֲשׂוֹת" והיינו שכל שאדם יכול להנות מאדם אחר בלא שיגרום חסרון לבעלים אין סיבה להקפיד על כך ומי שמקפיד על כך הוא בגדר מידת סדום שמידם הייתה שלי שלי ושלך שלך היינו לעולם אל תהנה משלי. ועל זה הביאו בגמרא ב"ק פא: ברייתא "הרי שכלו פירותיו מן השדה, ואינו מניח בני אדם ליכנס בתוך שדהו, מה הבריות אומרות עליו? מה הנאה יש לפלוני, ומה הבריות מזיקות לו! עליו הכתוב אומר: מהיות טוב אל תקרי רע. ומי כתיב מהיות טוב אל תקרי רע? אין, כתיב כי האי גוונא: אל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידך לעשות".

היינו מציאות של שדה ריק שאין שום נזק אם יעברו שם אנשים מי שמקפיד על כך נקרא רע כי אפילו הבריות מעצמם לא מבינות מדוע הוא מקפיד כי אין סיבה להקפדתו שהרי אין לו שום חסרון אם ירשה ואין לו שום תוספת הנאה בהקפדתו.

ולגבי שדה גם נעשה תקנה שמותר לכתחילה לעשות כן – "ומהלכין בשבילי הרשות" (ב"ק פא.) -והסביר שם רש"י  "והתנה יהושע שלא יקפידו על כך". (ולמסקנת הגמרא לא יהושע התקין כן אלא שלמה המלך).

היוצא מזה הוא שגם כאשר יש צד שאדם רשאי להקפיד שלא ישתמשו ברכושו כגון  לדור בביתו ושם ההקפדה היא כי יכול באופן עקרוני להוציא רווח מהדירה אע"פ שבנתיים לא תכנן להרויח – מ"מ משמע שכל עוד שלא הקפיד בפירוש כיון שכרגע לא מפסיד שום דבר אין סיבה לאסור על אחרים להשתמש בנכסיו ואינם בגדר שואל שלא מדעת. שהרי אין כאן חסרון וכבר הוסבר שכל עוד אין חסרון לא מניחים שאדם יקפיד אלא אדרבא יתנהג בטוב עין ויסכים שיהנו אחרים כל עוד שהוא לא חסר.

וכן משמע מדברי שו"ע הרב (הלכות פקדון סי' כח) שהדבר תלוי אם יש חשש חסרון או לא, שכתב לגבי פקדון – "ואם יודע בבירור שאין המפקיד מקפיד עליו מותר. ואין צריך לומר אם הוא דבר שאין דרך בני אדם להקפיד כלל מפני שאין חשש הפסד וקלקול כלל מתשמיש זה להפקדון. אבל תשמיש שקצת בני אדם מקפידין עליו מפני חשש קלקול אפילו הוא חשש רחוק אסור בין באבדה בין בפקדון משום שואל שלא מדעת אפילו אם ברי לו שלא יקלקל כלל אלא אם כן ידוע לו שהמפקיד לא יקפיד כלל בזה".

לעומת הדעות הנ"ל המתירות להשתמש בקרקע של חבירו אם אינו גורם שום חסרון , יש האוסרים להשתמש ללא רשות משום שואל שלא מדעת.

כך יוצא מהרש"ל (יש"ש ב"ק ב,טז) שאין היתר להכנס לבית חבירו ללא רשות אף כאשר חבירו אינו חסר. בגמרא ב"ק כא אמר רב שהטעם שפטור לשלם הדר בחצר חבירו ללא ידיעתו הוא משום שהדייר מועיל לבעל הבית שלא יהרס ביתו כשהוא שומם. והנה מדוע צריך טעם זה הלא לכאורה עיקר הטעם משמע בגמרא שם שהוא משום זה נהנה וזה לא חסר. ובגמרא ב"ק צז. משמע לכאורה שטעם התועלת לבעל הבית הוא  עיקרי  כי רצו לומר שלכן בעבד יהיה צריך לשלם עבור השימוש בו כיון שחשבו שאין בו תועלת לבעל הבית. הרש"ל ים של שלמה ב"ק פ"ב סי' טז תירץ זאת והסביר שהטעם שצריך שיש לבעל הבית תועלת מהדייר היא "דאי לאו דניחא ליה. אף על פי דבדינא פטור. מ"מ אסור הוה למידר ביה שלא מדעתו. דהא שואל שלא מדעת בעלים גזלן הוא. ומהני הנך טעמא דניחא ליה, דשרי אפילו לכתחלה. דאמרינן מסתמא לא קפיד". היינו שרק מחמת שיש גם לבעל הבית תועלת לכן אינו מקפיד אבל במקום שאין לו תועלת אסור לדור בבית חבירו אף שאינו חסר ונחשב כשואל שלא מדעת.

גם מהגר"א שסג,יז משמע שלכתחילה כדי להתיר לדור בבית חבירו צריך שתהיה לחבירו תועלת שכתב "ור"ל דאפי' לכתחילה מותר מטעם זה (שיש תועלת לבית) וכמש"ש צ"ז א' בי רב יוסף כו' ושם מדמי להך ע"ש ומוכח שם דוקא משום דניחא ליה" כוונתו, שבגמרא שם מובא  שבית רב יוסף בר חמא היו לוקחים עבדים של אנשים שהיו חייבים להם כסף ועושים בהם מלאכה. ובהסבר ההיתר אמר רב יוסף בר חמא שיש תועלת לבעליהם שיעבדו ולא יתבטלו ומשמע שם שיש דמיון בין שימוש בעבד לבין דין הדר בחצר חבירו וא"כ ההיתר תלוי בזה שיש תועלת לבעלים ובלא זה אסור.

ויתכן שיש מקום להוכיח כן גם ממה שכתב הרמב"ם (גזילה ה,ג) והביאו השו"ע סי' שסט לגבי שדה ובית גזול שכתב "גזל בית או שדה אסור לעבור בתוכה או ליכנס בה בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, ואם דר בתוכה חייב להעלות שכר לבעלים כדין הדר בחצר חבירו שלא מדעתו" וכתבו המפרשים והשו"ע שהכוונה לחצר שעומדת להשכיר אבל בחצר שאינה עומדת להשכיר פטור מלשלם. הנה שאע"פ שבאינה עומדת להשכיר פטור מ"מ אסור לכתחילה אפילו להכנס לתוכה. ולכאורה היה אפשר לומר שדוקא מחמת שהיא גזולה אסור, אבל לא נראה כך מהמ"מ. המ"מ כתב שטעם האיסור הוא כי קרקע אינה נגזלת משמע שפירש שהרמב"ם בא לומר רבותא שאפילו שהקרקע נגזלה מ"מ היא נשארה כפי שהייתה לפני הגזלה ואין בה צד להקל יותר מחמת הגזילה ומשמע שפשוט שכך הדין בכל קרקע גם לא גזולה.

העולה מן האמור הוא שיש מחלוקת אם מותר לכתחילה להשתמש בנכסי חבירו כשאין חסרון לחבירו שהחתם סופר סובר שמותר לכתחילה ושכן נראה ללמוד מהתוספות והמרדכי והמהרש"א  ואילו מהרש"ל והגר"א משמע שאסור לכתחילה אא"כ יש לבעל הנכס תועלת מהשימוש. ושכן נראה ללמוד מהרמב"ם בהלכות גזילה.

אכן גם לפי המקילים, להגדיר מתי יש חסרון ומתי אין חסרון הוא דבר הדורש תשומת לב להבין את המציאות בצורה נכונה , כי ברור שיש נטיה למשתמש להקל לעצמו ולומר שאין לבעלים כל חסרון אבל יתכן ואינו מבין את המציאות לאשורה ולא מעלה על דעתו מה עלול לקרות אם יהיה שימוש על ידי כל מי שירצה להשתמש.

אכן גם כאשר יש חשש חסרון כגון להכנס לסוכת חבירו שפסק הרמ"א שאסור לכתחילה, מ"מ יש מצבים שדנו הפוסקים אם הבעלים מקפידים או לא מקפידים על השימוש וממילא אם לא מקפידים יהיה מותר להשתמש. הט"ז (תרלז,ד) כתב "נ"ל פשוט שמותר לאדם ליכנס לסוכתו של חבירו שלא מדעתו דניחא ליה לאינש דליעבד מצו' בממונו ....אלא דנ"ל דהיינו כ"ז שבעל סוכ' אינו שם אבל בשעה שהוא שם אפשר דקפיד עליו שלא יראה חבירו עסקיו ואכילתו בלי ידיעתו וזה דבר מוסכם מצד הסברא כנ"ל" (וצ"ל שיסביר את הירושלמי והרמ"א הנ"ל שאסרו במציאות שמקפיד) אבל האליה רבה שם אות ג השיג עליו "ולענ"ד שאני לולב שאינו צריך לו אלא לשעה, משא"כ בסוכה מקפיד תמיד שיכסף ליכנוס כשאחר שם".

ומזה נלמוד לכל מצב שיש להעריך את המציאות אם יש מקום לומר שהבעלים לא מקפידים מסיבה כל שהיא.

והנה לגבי להכנס ללובי של מלון , לכאורה אם נאמר שעצם השהות בלובי לא גורמת שום חסרון לבנין ולא מונעת מאנשים אחרים להכנס, תהיה הכניסה תלויה במחלוקת הנ"ל אם מותר להכנס לרשות חבירו ללא רשות כאשר אינו מחסרו. אבל מצד אחר א"א לומר  שאין חסרון בכניסה זו, כי הרי מ"מ השימוש בריהוט של המקום הוא ודאי גורם לבלאי ע"י שימוש חוזר ע"י אנשים שונים.

ולכן מה שיש לדון הוא אם יש סיבה שהבעלים לא יקפידו על הכניסה. ויתכן לומר שיש תועלת מסויימת לבעלים בעצם הכניסה של אנשים למלון כי כך מכירים את המקום וגם אולי בסוף ירצו להזמין שם דברים. אמנם דבר זה יש לשער כל מקום לפי ענינו. ויתכן שאם לא ברור מה הכללים במלון מסויים, כל עוד לא העירו למי שיושב שם שהוא צריך להזמין משהו, ניתן לסמוך על הסברא שאולי יש בכל זאת רווח מסויים לבעלי המלון ויהיה מותר להכנס.

ובכל מקרה אם מתברר שצריך להזמין משהו אין להטעות את העובדים שם כאילו בכוונת המבקר להזמין ולבסוף לא יזמין כי בזה אכן יהיה בגדר שואל שלא מדעת.

כמו כן אם הנכנסים מביאים עמם אוכל מבחוץ נראה שזה מצמצם את התליה שיש רווח לבעלים מהכניסה ויש כאן חשש משמעותי שהבעלים לא יסכימו לשימוש בריהוט המלון.

Status As Currency - VIP Kiddushin #10/ Shemonah Kevatzim 7/32 #2

 HERE!

שקט ושתק

 לא פעם אנו נשאלים אם יש קשר גיזרוני בין שקט לשתיקה. התשובה על כך אינה מוחלטת.

לכאורה אין כל קשר בין המילים שהרי השורשים שלהן שונים: שק"ט ושת"ק מתאימים זה לזה רק באות השורש הראשונה שלהם. ובכל זאת קרבת שתי אותיות השורש האחרות (קט – תק) – גם אם אינן באותו הסדר – וקרבת המשמעות של השורשים מצריכות בחינה מדוקדקת יותר של השאלה.

מהו שקט?

השורש שק"ט ותיק בעברית ורגיל מאוד כבר במקרא: "וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה" אנו קוראים  לא פעם בספר שופטים; "בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן, בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה תִּהְיֶה גְּבוּרַתְכֶם" נאמר מפי הנביא ישעיהו (ל, טו); "לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלֹא נָחְתִּי וַיָּבֹא רֹגֶז" אומר איוב (ג, כו); ואכן ברוב הפסוקים במקרא נקשר השורש בשלווה, ברוגע ובביטחון. רק פה ופה נראה שהרוגע מתבטא גם בדממה: "לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט, עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ, וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר" (ישעיהו סב, א); "אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ, אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקֹט אֵל" (תהלים פג, ב).

שם העצם שֶׁקֶט בא במקרא רק פעם אחת – בדבר אלוהים אל דוד על שלמה: "הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ, הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה וַהֲנִיחוֹתִי לוֹ מִכָּל אוֹיְבָיו מִסָּבִיב, כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ וְשָׁלוֹם וָשֶׁקֶט אֶתֵּן עַל יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו" (דברי הימים א כב, ט). כאן כמובן שקט הוא 'שלווה'. לצידו רווחת יותר במקרא באותו המובן צורת המקור הַשְׁקֵט, כגון "וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם, וַעֲבֹדַת הַצְּדָקָה הַשְׁקֵט וָבֶטַח עַד עוֹלָם" (ישעיהו לב, יז).

יש חוקרים הסוברים כי הוראתו הבסיסית של השורש שק"ט – כפי שהעלתה השוואה שעשו לשפות שמיות אחרות – הייתה נפילה, שקיעה, שמיטה.[1]

בימינו מבקשים המורים מתלמידיהם 'שקט בכיתה', ונראה שמשמעות זו נוצרה בעברית רק בעת החדשה. הקשר בין מנוחה ורוגע לדממה ברור, והמעבר טבעי. ולכן בכתבי סופרי ההשכלה של המאה ה־19, כשכתבו צירופים כגון 'דממה ושקט', קשה להחליט אם הייתה כוונתם לזוג נרדפות או אם התכוונו ל'דממה ורוגע'.[2]

מהי שתיקה?

בלשון חז"ל (וכן בארמית) אין ספק ששתיקה היא – כבימינו – היפוכם של דיבור והשמעת קול. כך למשל אנו קוראים "ר' מאיר אומר: 'ה' יִלָּחם לכם' – אם כשתהיו שותקין ה' ילחם לכם, קל וחומר כשתהו נותנין לו שבח" (מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח, ב). גם משותק בלשון התוספתא הוא מי שניטל ממנו כושר הדיבור: "היה חולה ומשותק; אמרו לו: היכן מעשר שני שלך? הורן באצבעו כך וכך הן" (מעשר שני ה, ח).

ואולם במעט הפעמים שהפועל משמש בעברית המקרא (המאוחרת) נראה ששתק עניינו יותר רגיעה מדממה. כך במשלי שוכך המדון או נפסק כשאין מי שמחרחר ריב – כפי שהאש כָּבָה כשאין עצים: "בְּאֶפֶס עֵצִים תִּכְבֶּה אֵשׁ, וּבְאֵין נִרְגָּן יִשְׁתֹּק מָדוֹן" (כו, כ). בתחילת ספר יונה, עת מתחוללת סערה והאונייה בסכנת טביעה, מחפשים המלחים דרך להשקיט את הים: "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו [המלחים אל יונה] מַה נַּעֲשֶׂה לָּךְ וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעָלֵינוּ כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסֹעֵר. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם כִּי יוֹדֵעַ אָנִי כִּי בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם" (יונה א, יא–יב). עם זאת בתהלים רגיעת גלי הסערה נקשרת לדממה: "יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה, וַיֶּחֱשׁוּ גַּלֵּיהֶם. וַיִּשְׂמְחוּ כִי יִשְׁתֹּקוּ, וַיַּנְחֵם אֶל מְחוֹז חֶפְצָם" (קז, כט–ל).

*

אנו רואים שבעברית משמשים שורשים משורשים שונים להבעת 'אי־השמעת קול', וחוץ משת"ק נזכיר את אלה:

א. אל"ם, שממנו כמובן אִלֵּם והפועל נֶאֱלַם (וכן המושג המופשט אֵלֶם). למשל: "בַּיּוֹם הַהוּא יִפָּתַח פִּיךָ אֶת־הַפָּלִיט וּתְדַבֵּר וְלֹא תֵאָלֵם עוֹד" וגו' (יחזקאל כד, כז).

ב. דמ"ם, שממנו המילה דְּמָמָה ופעלים כגון יִדֹּם ונָדַם, ושורשי המשנה דמ"י ודו"ם, שמהם מילים דוגמת דּוּמָם ודוּמִיָּה. לשורשים אלו גם המשמעות 'הפסקה', 'חוסר תזוזה' – וכבר עמדנו על הקרבה בין שתיקה לרגיעה – כזכור למשל מבּקשת יהושע במלחמתו באמורי: "אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַה'... וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן. וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד" וגו' (י, יב–יג); וכמוכר בימינו מן הפקודה 'עמוד דום'.[3]

ג. הס"י – מוכר בעיקר ממילת הקריאה הַס! ("בְּכָל־מָקוֹם הִשְׁלִיךְ הָס" – עמוס ח, ג), מילה היכולה לנטות כציווי (הַסִּי 'שִׁתְקִי', הַסּוּ 'שִׁתְקוּ'). הפועל הִסָּה (הס"י בבניין פיעל) מובנו הרגיל דווקא 'הִשתיק' ולא 'שתק'.

ד. חר"שׁ, הקשור כמובן לחירשות. ממנו בראש ובראשונה הפועל החריש, כגון "וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַחֲרֵשׁ שִׂים יָדְךָ עַל פִּיךָ וְלֵךְ עִמָּנוּ" וגו' (שופטים יח, יט), ותואר הפועל חֶרֶשׁ.[4]

ה. חש"י, שממנו הפעלים חשה והחשה, כגון "עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר" (קהלת ג, ז), ובלשון חז"ל (ב)חשאי.

הן בשורש הזה הן בשורש הקודם אפשר לראות שאי־השמעת קול – הקשורה כפי שראינו בחוסר תזוזה, ברגיעה ובהפסקה – יכולה לעלות גם כדי אי־עשייה. כך נראה מפסוקים דוגמת "ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן" (שמות יד, יד), "וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל עֲבָדָיו: הַיְדַעְתֶּם כִּי לָנוּ רָמֹת גִּלְעָד, וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים מִקַּחַת אֹתָהּ מִיַּד מֶלֶךְ אֲרָם" (מלכים א כב, ג).

ו. סכ"ת, שממנו רק פעם אחת במקרא הפועל הִסכית: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל־יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: הַסְכֵּת וּשְׁמַע, יִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים כז, ט). בגלל ייחודו ושכנותו לפועל שְׁמַע אנו מייחסים לו את המשמעות 'שְׁמע', 'הקשב', אבל משמעו 'שְתוק' – כפועל המקביל לו בערבית سَكَتَ (סַכַּתַ), המוכר בעיקר מן הציווי אֻסְכֻּת 'שתוק'.[5]

*

נחזור עתה לשאלה שפתחנו בה: האם שק"ט, שת"ק ואולי אף סכ"ת קשורים זה בזה?

על התשובה לשאלה אין תמימות דעים. מחד גיסא מפתָּה קרבת המשמעות והצלילים; מאידך גיסא נדרשים כמה וכמה הסברים כדי להראות קשר גיזרוני בין שת"ק, שק"ט וסכ"ת. קשר כזה אינו בלתי אפשרי אבל אינו פשוט: לשם כך גם נדרש שׂיכול עיצורים (במקרה זה החלפת סדר שני עיצורי השורש האחרונים), כתופעה המוכרת למשל במילים כֶּבֶשׂ – כֶּשֶׂב; וגם נדרש אובדן נחציוּת או קבלת נחציות: העיצורים טצ"ק הם העיצורים הנחציים בעברית, ולעיתים קורה שעיצורים נחציים מאבדים את נחציותם או לחלופין שעיצורים לא נחציים הופכים נחציים בקרבת עיצורים נחציים אחרים. כך כידוע קרה בעברית לפועל כגון הצטדק (שהחל דרכו כ־*התצדק ולאחר שׂיכול עיצורים היה אמור להיות *הצתדק); וכך לשורש העברי קטל מקביל בערבית השורש קתל ובארמית העתיקה גם קטל גם קתל וגם כטל.

בין שהשורשים קשורים זה לזה ובין שלא – נאחל שיתקיים בנו הכתוב:

"וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד" (ירמיהו ל, י).

____________________________

[1] בעברית מוצאים לכך חוקרים עדות חוץ־מקראית באחד ממכתבי לכיש (מתקופת בית ראשון), שבו נמצא כתוב "לרפת ידיך... קט ידי ה...", ונהוג לשחזר 'לְרַפֹּת ידיך [ולשַׁ]קֵּט/[ולהַשְׁ]קִט ידי ה[אנשִם]', צירוף שמשמעותו אולי 'לשמוט/להשמיט את ידי האנשים'. בלשון חז"ל מדובר על 'ראש שקוט' או 'צוואר שקוט ושמוט'. וראו גם לדברים כאן על העוף שְׁקִיטָן (פלמינגו).

[2] למשל אצל יוסף שיינהאק "וכבוא השמש בהיות דממה ושקט בבית". אין לתמוה שאותם השורשים בעברית מביעים גם שתיקה וגם רוגע (ראו להלן שת"ק ודמ"ם); וכן מילים בשפות אחרות, כגון quiet באנגלית.

[3] גם באנגלית silent standing פירושה 'עמידת דום', כלומר גם בלי השמעת קול וגם בלי תזוזה.

[4] הקשר בין אי־דיבור לחירשות ברור: החירש אינו שומע את הנאמר, ולכן גם אינו יכול להגיב לו. מן השורש חר"שׁ גם פעלים בשירה המקראית בבניין קל, כגון "אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ, אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקֹט אֵל" (תהלים פג, ב). ואולי משמעות "אַל תֶּחֱרַשׁ" איננה 'אל תשתוק' אלא 'אל תהיה חירש', כלומר אל תאטום אוזניך'.

[5] מן ההבנה 'הקשיב' נוצרו בימינו המילים תַּסְכִּית, מַסְכֵּת (סטתוסקופ) והֶסְכֵּת (פודקאסט).

Religious Bias In AI

A new multi-university academic consortium led by Brigham Young University has found AI models have significant biases and gaps when it comes to addressing faith and religion. The new research from The Consortium for Evaluation of Faith and Ethics in AI (CEFE-AI)—a collaboration among researchers at BYU, Baylor University, the University of Notre Dame and Yeshiva University—found a consistent, repeatable pattern: religious perspectives are being left out of AI responses. 

"There are very practical questions people have about life, everyday situations about grief, love, loss, morality, and often AI does not bring religion into those conversations," said lead researcher David Wingate, a BYU professor of computer science. "Religion is an important part of human flourishing; 75% of the world's populations maintains religious identity. As we build AI technologies, there's no reason we shouldn't build them to support people in what's important to them."

CEFE-AI, which has posted three papers to date on AI's religious bias and exclusion of religious topics, was announced today at the Summit on AI Ethics in Athens, Greece. Gerrit W. Gong gave the keynote address, emphasizing the need to portray faith traditions accurately, honestly, and respectfully.

"The world's great religious, philosophical, and ethical traditions have guided human civilization and society for millennia; we need that wisdom and those values to anchor AI today," Gong said. "To offer all it can for the greater good of individuals and society, AI needs to reflect faith, moral compass, and the gift of possibility."

As key part of their work, CEFE-AI has released initial datasets of the AllFaith Benchmark, one of the first multi-faith sets of tests that examines how AI systems engage with a plurality of religions. The benchmark includes hundreds of real-world ethical questions sourced from ChatGPT transcripts and faith-community contributors. The researchers have tested the benchmark on 14 different LLMs, including flagship models from Anthropic (Claude 4.7), Google (Gemini 3.1), xAI (Grok 4.2), and OpenAI (ChatGPT 5.5). Key findings include:

A survey of 1,125 Americans found most people expect religious perspectives in responses to ethics questions, but nearly all AI models failed to provide any religious content in answering those queries.

"Consistent with studies that show religion's persistent moral relevance for the majority of the world's population, we also found that people see religion as significant across hundreds of real-world ethical questions," said Paul Martens, professor of ethics at Baylor University. "Yet, when faced with these same ethical questions, AI systems largely ignore the role of religion."

Models show clear and consistent biases in giving guidance about religion conversion, systematically encouraging movement toward some faiths and away from others.

In over 12,000 research papers about AI bias, only 0.2% address religious bias

"More than any previous technology, AI influences public discourse and perceptions. When AI actively excludes religious voices from these important conversations, it impoverishes humanity, rather than enriching it," said Fr. John Paul Kimes of the University of Notre Dame. "The exclusion of faith from the digital public square diminishes our capacity for authentic dialogue which is necessary to build up the common good."

The researchers also used the AllFaith Benchmark for a conversion bias test and found that models would subtly encourage users toward conversation to some faiths, while subtly discouraging users from converting to others.

Across all models, the biases were consistent and measurable:

Nearly every model produced a negative bias towards J's Witnesses and a positive bias towards Catholicism.

Models from Anthropic and Meta showed the least bias of any models tested.

Grok produced the strongest biases—strongly favoring Catholics and Protestants, while showing negative bias toward J's Witnesses, Baha'i and Hindus.

CEFE-AI representatives said the group is just at the beginning of their research partnership. They hope their continued work makes it to the eyes of language model providers, leading to constructive conversations of how to improve their products to better benefit humanity.

"AI is changing the world at an astounding rate, with implications in every area of life," said Rabbi Daniel Feldman of Yeshiva University. "It is crucial that those who care about the role of religious values in the world engage proactively with those driving these changes so that we continue to see these values reflected and honored in the new landscape."

A new Anti-Defamation League (ADL) study reveals that major AI systems, including those from Meta, OpenAI, and Anthropic, exhibit significant anti-Jewish and anti-Israel biases, raising concerns about the spread of misinformation and antisemitism. The study uncovered disturbing patterns, including AI systems changing responses based on users' Jewish-sounding names and showing more bias against Jewish conspiracy theories than non-Jewish ones.

A recent study by the Anti-Defamation League (ADL) has revealed disturbing patterns of bias against Jews in some of the most advanced artificial intelligence (AI) systems developed by Silicon Valley companies. The report, which tested AI models across 8,600 prompts with 34,400 responses, uncovered concerning anti-Jewish and anti-Israel biases that were consistent across all platforms examined. Researchers focused on AI systems from major companies such as Meta, OpenAI, and Anthropic, with the investigation covering topics like anti-Israel sentiment, the Israel-Hamas conflict, and antisemitic conspiracy theories.

Among the findings, the study revealed that certain AI systems, particularly Meta’s Llama, exhibited pronounced anti-Jewish and anti-Israel biases. OpenAI's GPT was noted for its lower scores on questions addressing anti-Israel bias, though both GPT and Anthropic’s Claude showed significant anti-Israel tendencies. Researchers also found that AI models showed more bias when handling Jewish conspiracy theories as opposed to non-Jewish ones. Additionally, AI responses appeared to change based on whether the user’s name sounded Jewish, indicating potential biases in the models' interactions.

The ADL's CEO, Jonathan Greenblatt, emphasized the urgency of addressing these biases, pointing out that AI can amplify misinformation and contribute to the spread of antisemitism. He urged AI developers to take responsibility for their models and implement stronger safeguards against bias. In response to the report, Meta and Google pushed back, criticizing the ADL’s methodology. Meta argued that the study used an outdated model, while Google stated that the developers' version was tested, not their consumer model.

This revelation has raised serious concerns about how AI systems are being trained and the potential harmful effects they could have on public discourse and societal attitudes toward Jewish communities. As AI becomes increasingly integrated into everyday life, ensuring that these systems are free from harmful biases is more crucial than ever.

Status As Currency - VIP Kiddushin #9/ Sfas Emes Korach תרל"ו מאמר שלישי ורביעי

 HERE!!:-)!!

President Bush After 9/11

"The face of terror is not the true faith of Islam.  That's not what Islam is all about.  Islam is peace.  These terrorists don't represent peace.  They represent evil and war."

"The terrorists practice a fringe form of Islamic extremism that has been rejected by Muslim scholars and the vast majority of Muslim clerics -- a fringe movement that perverts the peaceful teachings of Islam.  The terrorists' directive commands them to kill Christians and Jews, to kill all Americans, and make no distinction among military and civilians, including women and children"

"I also want to speak tonight directly to Muslims throughout the world.  We respect your faith.  It's practiced freely by many millions of Americans, and by millions more in countries that America counts as friends.  Its teachings are good and peaceful, and those who commit evil in the name of Allah blaspheme the name of Allah.  (Applause.)  The terrorists are traitors to their own faith, trying, in effect, to hijack Islam itself.  The enemy of America is not our many Muslim friends; it is not our many Arab friends.  Our enemy is a radical network of terrorists, and every government that supports them."

Eidim For Minui Shlichus/ Sfas Emes Korach תשל"ו מאמר א

 HERE!!:-)!