Women Earns Husband Money By Returning Items To Target

LAKEWOOD NJ - Local Sofer Stam R' Moishe Bayer was reportedly welcomed home Tuesday by his wife, Sara'le, who proudly announced that she had earned $484.50 that afternoon by successfully returning items to Target.

According to sources, the earnings were generated after Sara'le spent two hours driving to Target, standing in the customer service line, and returning a decorative throw pillow, a scented Havdala candle, and three dresses she had purchased four days earlier for an upcoming simcha.

"I made almost $500 today!" Sara'le told her husband as he walked in after Mincha/Maariv. "It was a lot of work, but a pretty solid payday, Baruch Hashem, right? You're not the only breadwinner around here, haha."

Moishe, who had spent the day writing Mezuzos for 9 hours to earn an actual parnassah, sat in quiet contemplation as he digested the financial windfall.

"So… we are down $25 and two hours of gas?" Moishe asked carefully.

"No, silly," Sara'le clarified. "We basically got a free $484. If you think about it, I'm practically funding our Yom Tov expenses!"

At publishing time, Sara'le had informed her husband that she had used the proceeds to help cover the cost of a $300 set of Linen & Towel bedding for the guest room.

 

מטרת כתיבת המ"ב

הרב טולנפלד מרמת שלמה סיפר לי שאביו למד אצל מרן החפץ חיים. באחת השבתות הזמינו החפץ חיים לסעוד על שולחנו הוא ראה שהחפץ חיים נוהג בהלכה מסויימת לא כפי שהוא עצמו כתב בספרו 'משנה ברורה' לכן הוא שאל בעדינות ובדרך כבוד את החפץ חיים, הרי בספר 'משנה ברורה' כתוב לא כך? השיב החפץ חיים - ספר זה נכתב למי שאין לו מסורת מאבותיו איך לקיים את ההלכה. 

Communication Diet

 In this post, I am going to make an unusual and seemingly counterproductive recommendation for better mental health. I am going to recommend that you do less of things that are interesting, informative, and entertaining.

But all these activities foster personal growth. Why would I suggest you do less of them? Read on as I explain.

What I’ll discuss here are the choices we must make to thrive in Western culture without falling victim to its excesses. The choices I have in mind are about things that educate, enlighten, interest, and entertain us. This will not be about major life choices such as our health, relationships and careers. As I think you’ll agree, we are now bombarded by content of all kinds that can leave us quite overwhelmed and psychologically unwell. We need a way of dealing with this without leaving quality content behind.

The solution is a practice of intentional simplicity. That will include electing not to pursue things that may enlighten, interest, inform, or entertain us. We can do this and still maintain our quality of life, personal development, and good citizenship.

To better understand this, let’s look at some recent human history: how dietary habits changed during the 1950s, 60s, and 70s. For all human history prior to those decades, there was never an excess of food. Food always existed on the edge of scarcity. No one worried about eating too much or even eating the wrong things. Just eating was enough to worry about.

But in the decades mentioned above, something happened that has never been the case in human history. There was an excess of food throughout Western culture. You could live comfortably, have a full belly, and do virtually no exercise. This combination made for some very unhealthy people.

The conclusion of the medical establishment and the citizens of Western society was that they had to eat less and choose what they ate more carefully. That seems completely normal to us now, but considered in the grand sweep of history, it was a remarkable and unprecedented change. What I propose is similar but instead of food, it deals with certain facets of our mental life. What’s at stake is our emotional well-being.

We are currently bombarded with choices in all forms of information and expression. The internet has caused an explosion of articles, videos, blogs, and podcasts that make the printing press look like a small increment in production. Ideas, counter-ideas, and counter-counter-ideas now exist for every corner of human experience. We must make serious attempts to prune the investment of our attention just as we carefully choose how much and what we eat.

Let’s begin with an example from the news. This may be a newspaper, social media, podcast or wherever you get your news. Imagine you see an article whose headline is: a politician you know has voted in favor of a policy you endorse. Normally, you might open and read the article, but judging from the headline, you’re probably not going to learn more than what the headline and subtitle stated. You’ll likely learn some details which you will quickly forget. There will be other examples in your news source that may look just as interesting on the surface, perhaps entertaining or novel.

Our society is awash in sources of communication and entertainment. Cities are buzzing with opinions, artistic expression, and new experiences. Going down each rabbit hole will deteriorate your attention as you’re spending it on making your way through this tangle of words and images rather than benefiting from it.

Attention is not something we have an infinite amount of. It is very much like energy. You only have so much and when you spend it, it’s gone. If you spend too much of it over a long period of time, the chronic deficit will cause some damage. This may be a stress related illness such as migraines, irritable bowel disease, fatigue, or hypertension; or more commonly psychological effects on your mood, level of tension, relationships, and overall sense of well-being. On a deeper level, your vulnerability to mental disorders such as depression goes up significantly.

There is certainly nothing wrong with delving into interesting articles. In fact, you may benefit and enjoy all of them. The important thing, and the point here, is that the communication world is now an ocean of such articles. You could spend your entire day with one news source going through perfectly interesting or entertaining articles. But we now live in a different world. Rather than dive into everything that piques our interest, we must make decisions and actively curtail these efforts.

Now, when I read the paper, I look over a group of articles and decide which are most likely to inform me about something important or show me content that is entertaining or new. Out of perhaps 10 articles I look at I will read only one or two. And even those I may read just the beginning because that’s where the basic information is.

The pruning process is twofold. First, I am deciding which information sources are likely to truly increase my knowledge and understanding (or entertain). Second, I am simply choosing fewer sources irrespective of their potential value. So better sources and less content overall is the goal to take an active role in simplifying your life.

In addition to news articles, we could consider books, new restaurants, and other examples of possible sources of novelty or interest. I would use the same decision process to prune all these down.

This may sound like a formula for a boring life. A rule more fit for a monastery than modern life. It may also raise the question as to whether a simple life makes you simple-minded. Just like the food diet which leaves you with more energy than over-eating; the communication diet leaves you with a calmer mind that is not lost in the jungle of opinion and expression. It also opens the gates of your mind to wander, reflect, and calmly notice what and who is around you.

This should not be taken to the point of changing your quality of life. Each person will be different in how this works for them. Some, like me, value simplicity. Others enjoy the wilds of opinions and originality. The goals of better choosing and few choices overall remain the same, but the final product will be different for everyone. The effects of simplicity on a calmer and more open mind are really what we are looking for.

Life in our modern era has brought new and unexpected challenges to maintain our humanity. In an age of excess, simplification will be a bigger part of that effort. In any of these efforts, it is vital to understand that less is more. Our humanity will shine through if we do not obstruct it.

---

For us Jews - the charge not to waste our time and mind space on nonsense is especially critical.

Dozens Of New Shiurim BS"D!!!

 Here!

The Need To Believe

המסד העיוני-אינטלקטואלי של האמונה ברור: אין אנו מכוננים אמונה מתוך צורך פסיכולוגי להתמודד עם עולם כאוטי. אנו יודעים באופן מולד, מתוך המסורת ההיסטורית העוברת מדור לדור מאז מתן תורה, ומתוך התבוננות במורכבות המתוכננת של הבריאה, כי ה' קיים ומנהיג את התבל.

עם זאת, הכרת האמת האובייקטיבית היא רק מחצית מן המשוואה. תפיסת התורה מזהה כי ה' טבע בנפש האדם תלות רגשית עמוקה באמונה. האמונה אינה פוזיציה אינטלקטואלית גרידא או חישוב היסטורי; היא חבל הצלה קיומי וחיוני הנדרש ליציבות רגשית, לחוסן ולסדר פנימי.

צורך הנפש בסדר: הקבלה רוחנית וביולוגית

כשם שהגוף האנושי אינו מסוגל פיזיולוגית לשרוד ללא חמצן ותזונה חומרית, כך הנשמה והפסיכה האנושית אינן יכולות לתפקד בריק קיומי המרוקן מתכלית אלוהית. החיים הפיזיים דורשים הזנה כדי למנוע כשל אורגני; באופן דומה, המנגנונים הרגשיים והקוגניטיביים שלנו דורשים את המסגרת הכוללת של ההשגחה האלוהית כדי לקיים שיווי משקל פנימי.

כאשר מודעות יסודית זו נעדרת או מתנפצת בעקבות סבל, תודעת האדם עומדת בפני ערעור חמור. ללא המציאות המייצבת של טובו המוחלט של ה' וידו המכוונת, הטראומה מולידה פרגמנטציה פסיכולוגית עמוקה — אובדן אוריינטציה, חרדה משקת ותחושת ריקנות משתקת.

משכך, הדירשה לתכלית אלוהית היא הרבה מעבר לתרגיל פילוסופי מופשט. זהו מנגנון חיוני של שימור עצמי נפשי ורוחני. בני האדם מתוכננים מבית ליצור סדר, משמעות ואמת מוסרית מוחלטת, וזאת מכיוון שבעולם זה ישנם סדר, משמעות ואמת מוסרית מוחלטת. נישול התודעה ממבנה מאחד זה חושף את החוויה האנושית למצב בלתי נסבל של כאוס פנימי.

הניווט בסבל: האמונה כעוגן קוגניטיבי ורגשי

החוויה האנושית ניצבת בשגרה מול מציאויות כואבות — טרגדיה, מחלה ואכזריות אנושית. בעיני מתבונן הרואה את העולם דרך פריזמה חומרית בלבד, אירועים אלה נתפסים כתיגר על מציאותו של בורא להיב, ומאיימים להפיל את הצופה לתהומות הייאוש.

בפסיכולוגיה החילונית, הדחף לקיים אמונה בלב הטרגדיה מתוייג לעיתים מזומנות כרציונליזציה או כמנגנון הגנה. אולם מנקודת המבט של התורה, שמירת האמונה מתוך הקושי אינה הכחשת המציאות, אלא הלימה עם מציאות גבוהה יותר. זוהי ההכרה בכך שהלוגיקה האנושית מוגבלת, בעוד שתכליתו של ה' מקיפה מציאות החורגת בהרבה מתפיסתנו המיידית.

במקום שבו השכל מגיע לקצה גבולו, האמונה והביטחון נכנסים לתמונה. האמונה המזקקת התמרה של כאב גולמי ומייסר למשהו בעל תכלית בתוך תוכנית אלוהית רחבה יותר. היא מגינה על התודעה מנפילה למסקנה הקודרת כי היקום מנוהל על ידי אקראיות מוחלטת או כאוס אדיש.

+-----------------------------------------------------------------------+

|                           המסד העיוני-אינטלקטואלי                      |

|      ראיות אמפיריות למציאות ה': מסורת היסטורית ותכנון בטבע            |

+-----------------------------------------------------------------------+

                                   │

                                   ▼

+-----------------------------------------------------------------------+

|                             הכרח רגשי                                 |

|          האמונה כעוגן פסיכולוגי וכמסגרת לתפיסת הסבל האנושי            |

+-----------------------------------------------------------------------+

                                   │

                                   ▼

+-----------------------------------------------------------------------+

|                            התוצאה הרוחנית                             |

|          חוסן, יציבות פנימית ובהירות בתוך הכאוס העולמי                 |

+-----------------------------------------------------------------------+

גבולות הרציונליזם ועומק האמונה

הערכת האמונה אך ורק דרך הפריזמה הבלעדית והצרה של ספקנות עובדתית צוננת מחטיאה לחלוטין את אופן פעולתה של הנפש האנושית. כאשר יחידים נתקלים באובדן מקומם, השכל הטהור מציע הסברים לדרך שבה אירועים פיזיים המתרחשים, אך הוא חסר אונים לחלוטין במתן מענה לצורך הנואש של הנפש להבין למה.

הלוגיקה הקרה מספקת אבחנה, אך אינה מציעה כל סיבה להתמיד ולשרוד. האמונה מספקת את המסגרת הטרנסצנדנטית המעניקה לסבל האנושי תכלית, ומעניקה לקיום משמעות ואת הכוח להשתקם לאחר טרגדיה.

המנגנון של העמידות האנושית

בסופו של דבר, הצורך האנושי בסדר אלוהי אינו שגיאה או תכונה מקרית בטבענו, אלא היבט יסודי בארכיטקטורה שבה ברא אותנו ה'. הדחף לדעת כי חיינו ומאבקינו שזורים בתוך תכנון אלוהי כולל הוא אבן פינה בחוסן האנושי.

בעוד שהאהבה כובלת אותנו ליחידים מסוימים, האמונה כובלת אותנו לעצם הקיום, ומונעת מהעצמי להיכנע לייאוש. זוהי לנו כוח פעיל וחיוני להישרדות ועמידות — המעניק לאדם את התעצומות הנפשיות והרוחניות לעמוד איתן מול הסערות העזות ביותר של החיים ולהמשיך לצעוד קדימה מתוך תכלית.

The intellectual baseline of emunah is clear: we do not construct belief out of a psychological need to cope with a chaotic world. We know innately and through historical mesorah spanning generations from Matan Torah, and through observing the intricate design of Creation, that Hashem exists and governs the universe.

However, acknowledging objective truth is only half the equation. The Torah perspective recognizes that Hashem crafted the human soul with a profound emotional dependence on belief. Emunah is not merely an intellectual posture or a historical calculation; it is a vital, existential lifeline required for emotional stability, resilience, and inner order.

The Soul’s Need for Order: A Spiritual and Biological Parallel

Just as the human body is physiologically incapable of surviving without oxygen and physical nourishment, the neshamah and human psyche cannot function in an existential vacuum stripped of divine purpose. Physical life requires nourishment to prevent organic failure; similarly, our emotional and cognitive faculties require the overarching framework of Hashem’s Providence (hashgachah) to sustain internal equilibrium.

When this foundational awareness is absent or shattered by suffering, the mind faces severe destabilization. Without the grounding reality of Hashem's ultimate good and guiding hand, trauma yields deep psychological fragmentation—disorientation, debilitating anxiety, and a paralyzing sense of emptiness.

Seeking divine purpose is therefore far more than an abstract philosophical exercise. It is a vital mechanism of psychological and spiritual self-preservation. Human beings are inherently wired to seek order, meaning, and ultimate moral truth, because this world HAS order, meaning and ultimate moral truth. Stripping the mind of this unifying structure exposes the human experience to an unendurable state of internal chaos.

Navigating Suffering: Faith as a Cognitive and Emotional Anchor

Human experience is routinely confronted with painful realities—tragedy, illness, and human cruelty. To an observer viewing the world purely through a physical lens, these events appear to challenge the presence of a Benevolent Creator, threatening to plunge the observer into despair.

In secular psychology, the drive to maintain belief amidst tragedy is often labeled as rationalization or defense. From a Torah view, however, maintaining emunah through difficulty is not a denial of reality, but an alignment with a higher one. It is the recognition that human logic is limited, while Hashem’s plan encompasses a reality far beyond our immediate perception.

Where intellect reaches its limits, emunah and bitachon step in. Faith transforms raw, agonizing pain into something purposeful within a greater divine plan. It protects the mind from falling into the dark conclusion that the universe is governed by total randomness or indifferent chaos.

+-----------------------------------------------------------------------+

|                         INTELLECTUAL FOUNDATION                       |

|   Empirical evidence of Hashem: Innate, Historical Mesorah & Design in Nature |

+-----------------------------------------------------------------------+

                                   │

                                   ▼

+-----------------------------------------------------------------------+

|                          EMOTIONAL NECESSITY                          |

|    Emunah as a psychological anchor & framework for human suffering   |

+-----------------------------------------------------------------------+

                                   │

                                   ▼

+-----------------------------------------------------------------------+

|                           SPIRITUAL RESULT                            |

|      Resilience, inner stability, and clarity amidst world chaos      |

+-----------------------------------------------------------------------+

The Limits of Rationalism and the Depth of Emunah

Evaluating faith solely through the narrow lens of cold factual skepticism fundamentally misses how the human soul operates. When individuals encounter devastating loss, pure intellect offers explanations of how physical events occur, but it is utterly incapable of answering the soul’s desperate need to understand why.

Cold logic provides a diagnosis, but offers no reason to persevere. Emunah provides the transcendent framework that gives human suffering purpose, granting personhood meaning and the strength to rebuild after tragedy.

The Mechanism of Human Endurance

Ultimately, the human need for divine order is not a quirk in our nature, but a fundamental aspect of how Hashem designed us. The drive to know that our lives and struggles are woven into an overarching divine design is a cornerstone of human resilience.

While love tethers us to specific individuals, emunah tethers us to existence itself, preventing the self from surrendering to despair. It is an active, indispensable force for endurance—granting a person the psychological and spiritual strength to stand firm amidst life’s fiercest storms and continue moving forward with purpose.

מאכלות אסורות בשעת מלחמה

 בשעת פשיטה לילית בעומק שטח האויב, מנות הקרב של לוחמי הסיירת אזלו. מול היחידה נמצא מחסן מזון עשיר של האויב, אך כולו נבלות וטרפות. חייל רעב שיכולתו המבצעית עלולה להיפגע, או חייל שפשוט חושק בבשר שלפניו כדי לשמור על מורל גבוה - האם מותר להם לאכול?

בעוד שבימים כתיקונם דיני הכשרות הם מנושאי היסוד של הבית היהודי, בשעת מלחמה התורה פותחת צוהר להלכות שונות לחלוטין, כאשר אחת ההלכות המיוחדות היא היתר אכילת מאכלות אסורות.

בפרשת השבוע מתוארת הכניסה לארץ ישראל כשעת שפע גדול:

וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֶת לָךְ עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת אֲשֶׁר לֹא בָנִיתָ. וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב אֲשֶׁר לֹא מִלֵּאתָ וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא חָצַבְתָּ כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נָטָעְתָּ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ. הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים.[1]

מפשט הפסוקים נראה שמדובר על אזהרה לעם ישראל שלא ירום לבבם ולא ישכחו את ה' מתוך השפע הכלכלי שימצאו בארץ, 'הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה''. אולם, חז"ל[2] למדו שמדובר בחידוש הלכתי, שהתורה התירה לאכול מאכלים אסורים שמצאו בשלל האויב.

הראשונים נחלקו בגבולות הגזרה של היתר זה.

לדעת הרמב"ם,[3] יש ליישם את ההיתר בכל המלחמות, לא רק במלחמת מצווה לכיבוש הארץ והצלת ישראל אלא גם במלחמת הרשות בהם חיילי ישראל נלחמים מחוץ לגבולות הארץ.[4] לעומת הרחבה זו, צמצם הרמב"ם את ההיתר רק ללוחמים בחזית ולא לאנשי הלוגיסטיקה,[5] וכן ההיתר מוגבל רק למקרה בו הלוחם רעב ואין לו אוכל כשר.[6]

ממכלול פרטים אלו, נראה שהרמב"ם רואה בהיתר הזה דין שנועד לחייל שנמצא בלחץ המלחמה. התורה מבינה את הקושי הפיזי והנפשי של הלוחם בשטח ולכן היא מתירה לו, ורק לו כלוחם, לאכול מאכלות אסורות בעת המלחמה כשהוא רעב ואין לו מה לאכול, שכן ההיתר הוא לאדם הלוחם בעת מלחמה.

לעומת זאת הרמב"ן[7] מסביר שלא מדובר על הטבה לחייל הרעב, אלא בדין מיוחד בהפקרת שלל האויב בעת כיבוש ארץ ישראל.[8] לדבריו, התורה התירה את כל הרכוש שנמצא בבתי הגויים שנכבשו בארץ ישראל. לפיכך, ההיתר מוגבל רק במלחמת כיבוש ארץ ישראל כדברי התורה, אך הוא מורחב לא רק לחייל הלוחם אלא גם לאזרחים שנכנסו לגור בבתים האלה, וכן ההיתר אינו מוגבל רק כשהחייל רעב אלא אפילו אם החייל שבע ויש לו מחסן מלא אוכל כשר, הוא יכול לאכול מהטרפות של השלל כי הן הותרו בעצמותן. הסברה לשיטתו היא, שהתורה רצתה להשליט את עם ישראל באופן מוחלט על השפע של הארץ, 'ובתים מלאים כל טוב', למעט עבודה זרה שאותה יש להשמיד.

כאשר נבקש לחדד את המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן, נראה שהרמב"ם מיקד את ההיתר ביחס לאדם (גברא) הלוחם שעבורו הותרו איסורים בעת המלחמה, ואילו הרמב"ן מיקד את ההיתר במאכלים עצמם (חפצא).[9]  

 

יסוד ההיתר לדעת הרמב"ם

כאשר נבקש לשוב לדעת הרמב"ם שהתיר לחייל הלוחם לאכול מאכלות אסורות בעת המלחמה, עלינו לשאול מדוע המלחמה מתירה לחייל לעבור על איסורי תורה? באחרונים מצינו שני כיוונים מרכזיים בדעת הרמב"ם.

ההסבר הראשון נשען על פיקוח נפש, אך הוא מתחלק בין פיקוח נפש אישי לפיקוח נפש ציבורי.

יש שהסבירו את דעת הרמב"ם שההיתר לחייל לאכול מאכלות אסורות במלחמה נשען על היתר משום פיקוח נפש אישי.[10] התורה הגדירה שכל הקפדה על כשרות המאכלים בשעת חירום עלולה להביא לסכנת נפשות. החידוש כאן בהשוואה לחולה שיש בו סכנה שאוכל רק כדי קיום הנפש, שבמלחמה הותר לחייל לאכול ללא חשבון מדוקדק כדי לשמור על בריאותו ותפקודו.[11] אולם, הסבר זה נדחה ע"י הפוסקים. לדבריהם, אם אכן מדובר על היתר משום פיקוח נפש של הלוחם שזקוק לאכול כדי לא להסתכן, מדוע א"כ הרמב"ם3 התירו לו אף לשתות יין נסך האסור משום עבודה זרה?[12] יתרה מכך, אם מדובר על פיקוח נפש, מדוע הגביל הרמב"ם את ההיתר רק ללוחמים ולא לתומכי הלחימה, הלא גם תומכי הלחימה נמצאים במציאות של פיקוח נפש?[13]

לאור קשיים אלו ניתן לומר שלא מדובר על היתר פיקוח נפש אישי של החייל הלוחם, אלא על היתר מכוח פיקוח נפש ציבורי. כלומר, החייל עצמו אינו בסכנת רעב מיידית, אך אם יצטרך לטרוח ולחפש אוכל כשר, הוא יסכן את עצמו או יפגע בכושר הלחימה שלו. פגיעה בכושר הלחימה של הצבא פירושה סכנה לכלל האומה, פיקוח נפש של רבים. סברה זו מסבירה מדוע התיר הרמב"ם לחייל לשתות יין נסך האסור משום עבודה זרה, כי פיקוח נפש של הציבור דוחה הכל, וכן בכך מובן מדוע ההיתר נוהג בכל סוגי המלחמות, אך הוא מוגבל רק ללוחמים עצמם ולא לכל העם.[14]

ההסבר השני בדעת הרמב"ם שהתיר לחייל לאכול מאכלות אסורות בעת המלחמה מבוסס על התחשבות ביצר הרע ובחולשת האדם. לאחר ההלכה בה התיר הרמב"ם לחייל הלוחם לאכול מאכלות אסורות במלחמה, הוא המשיך והביא את ההיתר של אשת יפת תואר,[15] עליו נאמר "לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע".[16] בכך, בשעת מלחמה, כשהחייל נמצא בתנאים קיצוניים ותאוותו למאכל גוברת, התורה העדיפה להתיר לו את המאכל באופן זמני ומבוקר, לשבור תאוותו, מאשר שיעבור על האיסור בטומאה, בדיוק כמו ההיתר של אשת יפת תואר.[17]

לפיכך טוען הרמב"ם שהיתר אכילת מאכלות אסורות מוגבל רק ללוחמים עצמם המתמודדים עם המצב הנפשי בעת הזו, ורק במצב קיצון בו החייל מתאווה לאכול מאכלים אלו ואין לו מאכלים אחרים.[18] מאידך, הרחיב הרמב"ם היתר זה לכל סוגי המלחמות, מלחמת מצווה ורשות, כמו בהיתר אשת יפת תואר שם לא הבחינה התורה בין סוגי המלחמות,17 וכן הרחיב היתר זה לשתיית יין נסך האסור משום עבודה זרה, כפי שהתירו איסור חמור של גילוי עריות באשת יפת תואר בעת המלחמה.[19] לאור היתר זה המתחשב בחולשת האדם ותאוותיו בעת המלחמה, חידש הרב יחזקאל לנדא[20] שאם לחייל יש מאכל כשר אך הוא אינו חביב עליו, ותאוות נפשו היא דווקא למאכל האסור שלפניו, מותר לו לאכול את המאכל האסור, מכיוון שהתורה ביקשה שלא יחסר לו שום 'טוב' החביב עליו שימנע ממנו להילחם כראוי.

 

ההיתר בזמן הזה

כעת נשוב לשאלה בה פתחנו, האם בימינו מותר לחיילי צה"ל לאכול מאכלות אסורות בעת מלחמה?

ראשית, מדברי התורה אנו למדים על כך שההיתר הוא רק במלחמות ישראל ולא במלחמות צבאות זרים בהן משתתפים חיילים יהודים. לכן, כאשר נשאל הרב יצחק הרצוג[21] האם חיילי 'הבריגדה היהודית', חיילים יהודים ששירתו בצבא הממלכה הבריטית, יכולים לאכול מאכלות אסורות, הוא אסר להם משום שלא מדובר על 'מלחמה ישראלית'.

אך כאשר נשוב למלחמות ישראל, נראה פשוט שאם מדובר במציאות בה החייל מסתכן אם הוא לא יאכל מאכלים כאלו, מותר לו לאכול משום היתר פיקוח נפש. אך השאלה המעשית היא במקרה והחייל אינו נמצא במצב של פיקוח נפש, אך אין לו אוכל כשר בהישג יד ועליו לטרוח כדי להשיג אוכל כשר, ואילו אוכל שאינו כשר נמצא לפניו בזמינות. כאן יש לבחון היכן מתקיימת המלחמה, בגבולות הארץ או מחוץ לגבולות הארץ, שכן הדבר יהיה תלוי במחלוקת הרמב"ם והרמב"ן - לדעת הרמב"ן ההיתר לאכול מאכלי איסור מוגבל רק למלחמת כיבוש הארץ ולא מחוץ לגבולותיה, ואילו לרמב"ם ההיתר הוא דווקא מחוץ לגבלות הארץ שם יש קושי בהשגת אוכל כשר. בעניין זה, כתב הרב יצחק הרצוג[22] שיש להכריע כדעת הרמב"ם. ולכן, כיון שהרמב"ם הגביל את ההיתר לאכול מאכלי איסור רק כאשר הצבא פולש למדינת אויב, 'חלוצי צבא כשיכנסו בגבול העכו"ם ויכבשום' ואין לחייל שום אפשרות לקבל אספקה כשרה מהעורף, אז מותר לו לאכול מאכלות אסורות משלל המלחמה. אבל כל עוד הלחימה מתקיימת בתוך גבולות הארץ, 'שאז לא קשה להביא מאכל כשר ממקומות ישראל', אסור לחייל לאכול מאכלי איסור.

אולם, יש שכתבו כיון שמדובר על מחלוקת הראשונים, הרמב"ם והרמב"ן באיסורי תורה, אז כאשר חיילי צה"ל נלחמים מעבר לקווי האויב, כל עוד אין חשש לפיקוח נפש, אסור להם לאכול מאכלי איסור, משום שספק איסורי תורה להחמיר.[23]

לעומת זאת, הרב שלמה גורן[24] הרחיב את ההיתר בשעת דחק קיצונית, במלחמת השחרור בעת המצור על ירושלים, והתיר שימוש בבשר לא כשר שהשאיר הצבא הבריטי עבור חולים, זקנים ובתי הבראה, מתוך הבנה ששמירת בריאות הציבור בעורף היא חלק בלתי נפרד מחוסן המלחמה, "אבל את זה נעשה רק כשיגיעו מים עד נפש, כשהמצב יהיה ממש חמור ולא נוכל לספק אפילו את המינימום". בכך הוא מרחיב את ההיתר בתוך גבולות הארץ ולא רק ללוחמים.

שאלה זו של אכילת מאכלי איסור בעת מלחמה שבה ועלתה במלחמת יום הכיפורים, אז הורה הרב מאיר שלזינגר[25] ראש ישיבת שעלבים לתלמידיו שכאשר יש חשש לפגיעה בכושר הלחימה או סכנה בחיפוש אחר מזון, מותר לאכול מאכלי איסור. אך כאשר אין סכנה או פגיעה בלוחמה, אלא סתם חוסר נוחות - לדעת הרמב"ן אסור לאכול מאכלים אלו מדין תורה, ולדעת הרמב"ם הדבר אמנם מותר אך 'אינו משובח', בדומה להיתר אשת יפת תואר שאינה דבר רצוי לכתחילה, ולכן יש להימנע.

למדנו כיצד היתר אכילת מאכלות אסורות במלחמה נע בין היתר ממוקד לחייל המצוי במצוקה ובקרב, לבין היתר רחב השייך לשלל האויב בכיבוש הארץ, וסיימנו בבחינת היישום המעשי של מחלוקת זו במציאות הביטחונית של ימינו. בין היתר הבנו, כיצד דרישות הכשירות המבצעית והצלת הכלל מעצבות את ההלכה בשדה הקרב המודרני.

 

[1] דברים (ו, י-יב).

[2] חולין (יז ע"א).

[3] רמב"ם (הל' מלכים פ"ח ה"א).

[4] רדב"ז (הל' מלכים פ"ח ה"א); דרך מצותיך (ח"ד שופטים דף כב ע"ב); ערוך השולחן (העתיד ח"ח סימן עז סעיף א). כ"כ: החינוך (מצווה תקכז); מאירי (חולין יז ע"א ד"ה כל זמן).

[5] מנחת חינוך (מצווה תקכז אות ו).

[6] כסף משנה (הל' מלכים פ"ח ה"א).

[7] רמב"ן (דברים ו, י).

[8] האחרונים נחלקו בדעת הרמב"ן, האם היתר אכילת מאכלות אסורות הוא הוראת שעה בכיבושי יהושע ואין ללמוד ממנה לדורות, כדעת טורי אבן (ראש השנה יג ע"א ד"ה וראיתי). או שמא ההיתר לדורות בכיבוש הארץ המובטחת, כדעת מנחת חינוך (מצווה תקכז אות ו ד"ה ולדעת). ביחס לכיבוש הארץ בגבולות עולי בבל, המנחת חינוך (מצווה תקכז אות ו ד"ה ואני מסופק) הסתפק, ראו: שו"ת ציץ אליעזר (חלק יח סימן ע אות ז). אך נראה שדין כיבוש הארץ שייך גם בזמן הזה, כשיטת הרמב"ן עצמו (השגות לספהמ"צ לרמב"ם, שכחת העשין מצווה ד; במדבר לג, נג), כ"כ: הרב אברהם מרדכי הורוביץ (נועם, כרך טו עמוד רכד); הרב עמיהוד לוין ('מאכלות אסורות במלחמה - תגובה', בתוך: מורשה, גיליון ט עמוד 132).

[9] הרי"ז סולובייצ'יק (בתוך: חידושי הגר"ח על הש"ס, חולין יז ע"א).

[10] רמב"ן (דברים ו, י), בדעת הרמב"ם.

[11] העמק דבר (דברים ו, י-יא).

[12] ערוך השלחן (העתיד ח"ח סימן עז סעיף ג).

[13] רדב"ז (הל' מלכים פ"ח ה"א).

[14] רדב"ז (הל' מלכים פ"ח ה"א); משפט המלחמה (עמוד קלז); הרב משה צבי נריה (מלחמות שבת, עמוד יב); הרב גד נבון (תחומין, כרך ה עמוד 55-56).

[15] רמב"ם (הל' מלכים פ"ח ה"ב).

[16] קידושין (כא ע"ב).

[17] שו"ת הרמב"ם (סימן ריא); חתם סופר (חולין יז ע"א ד"ה והמעיין); הגהת היעב"ץ (בתוך: רבינו בחיי, דברים ו, יא הוצאת מוסד הרב קוק); תורה תמימה (דברים כא, יא הערה עב); כתר אפרים (סימן ב אות ג).

[18] מהר"ץ חיות (חולין יז ע"א ד"ה גמרא כתלי).

[19] אור שמח (הל' מלכים פ"ח ה"א).

[20] צל"ח (חולין יז ע"א ד"ה שם בעי).

[21] שו"ת היכל יצחק (או"ח סימן מב); פסקים וכתבים (או"ח ח"א סימן נו אות א).

[22] תחוקה לישראל על פי התורה (ח"א עמוד 115-119).

[23] הרב מרדכי הלפרין (רפואה מציאות והלכה, סימן יב).

[24] בעוז ותעצומות (עמוד 129).

[25] הרב מאיר שלזינגר (המעין, גיליון יד תשרי תשל"ד, עמוד 8).

הרב נתנאל אוירבך