סמיכה בנשים וחצי עבד וחצי בן חורין טומטום ואנדרוגינוס

לע"נ אסתר בת שמואל
לרפואת
הרב הגאון ר' אורי אהרן בן סעדה
הרב הגאון ר' אברהם יוסף בן ר' משה חיים
ר' מרדכי בן שרה
מרים בת חי'

ראיה שנשים אינן לוקות אם סומכות

כתוב בתורה "כּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ הַזָּכָר תַּקְדִּישׁ לַי-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ לֹא תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ וְלֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ" ומכאן שאסור לעבוד עבודה בקדשים. והנה, הסתפק בעל מנחת חינוך לומר שלוקה מי שסמך והוא פטור משום שעובר על לא תעבוד, ועמ"ש הטורי אבן [בחגיגה ד א] לומר בזה דעשה דוחה לא תעשה ודן מזה לענין חצי עבד וחצי בן חורין דיכול לסמוך וכמו שהביא המנ"ח קיצור דבריו. וכתב האדרת זצ"ל להוכיח מדברי התוספות שלא כדבריהם, שהרי הקשו במנחות [צג ב] למה לי קרא דבני ישראל ולא בנות ישראל דאין סומכות ותיפוק ליה דהויא ליה מצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות, ומ"ט לא תירצו כפשוטו דאיצטריך קרא כי היכי דלילקי כשיסמכו משום לאו דלא תעבוד. אלא ודאי דפשיטא להו דליכא כלל מלקות כשיסמכו הנשים.

אין בכלל איסור עבודה בקדשים בסמיכה

והמשיך "לולי מסתפינא מרבותי, הייתי אומר דלא שייך כלל משום לאו דעבודה בקדשים בסמיכה אפילו למי שפטור וכ"ש להחייב דאין לדון בזה משום דעשה דסמיכה דוחה לא תעשה, שיש לעורר בזה כמש"כ הטורי אבן דאין עשה דוחה לא תעשה במקדש, וגם י"ל דאין שוה בכל דוחה לא תעשה השוה בכל ויש בזה עקולי ופשורי. אלא הדבר פשוט וברור דלא אסור כלל עבודה בקדשים רק מה שאינו צורך קרבנו אבל מה שהוא לצורכו לא חמיר לאו זה מלאו דמעילה, שכל דבר שהוא לצורך הקרבן לית ביה מעילה עי' ירושלמי ריש פ"ו דפסחים ומובא בתוספות שם ס"ו ב הכא נמי כיון שצריך לסמוך לתקנת הקרבן שאילו לא סמך מעלה עליו הכתוב כאילו לא כיפר א"כ לא שייך כלל לקרותו עבודה והוא ממש כשחיטת הקרבן דאין מקום להקשות שבתחילת שחיטה הרי הוא מטיל מום בקדשים משום שכן הוא המצוה והוא צורך הקרבן והוא כגוזז שער הבכור לשחוט בו דל"ש בו משום גיזה עי' בכורות כ"ד ב', ה"נ סמיכת הקרבנות אין בזה שום לתא דעבודה כיון שהוא צורך הקרבן. וממילא י"ל דאף מי שהוא פטור כיון שעושה זאת לשם מצות סמיכה רק הדיוט נוכל לקרותו ככל העושה דבר שהוא פטור ממנה לפי הגדר בפרט זה ואכ"מ אבל לא להלקותו משום לא תעבוד דאין זה עבודה כלל".

מחלוקת רעק"א והטו"א אם יש איסור עבודה בסמיכה

רעק"א בדרוש וחידוש [ד. בד"ה תוסד"ה לא נצרכה] דן בחצי עבד וחצי בן חורין וכתב וז"ל ובסמיכה ליכא איסור דכיון שמחוייב סמיכה מצד החירות לא מקרי עבודה בקדשים כלל עכ"ל ומבואר שנחלק על הטו"א וס"ל דאי"צ להגיע לדחיית הלאו דעבודה בקדשים אלא סמיכה שמחוייב בה מצד החירות שבו לאו עבודה בקדשים היא כלל אף לא בחלק הסמיכה שעושה חלק העבדות, וכוונתו צ"ב.

וביאורו עפ"י דברי התוספות בפסחים שציין אליו האדר"ת [ס"ו. בד"ה והא] שעבודה שנעשית בקרבן לצורך הקרבן אינה בכלל איסור עבודה בקדשים ויליף לה בירושלמי מפרה אדומה שעבודה פוסלת בה וכי היכי דבפרה לא חשיבה עבודה דלצרכה לפסלה הכי נמי לא חשיבה עבודה בקדשים מידי דקעביד לצורך הקדשים עכת"ד התוס'. ועל פי זה מתבארים היטב דברי רעק"א [וכדביאר בספר דברות אריאל], שכיון שהקרבן טעון סמיכה מצד חלק החירות ואי אפשר לה לסמיכה להתקיים אלא אם יסמוך גם חלק העבדות, נמצא שסמיכת חלק העבדות נמי צורך הקרבן היא כדי שיוכל חלק הבן חורין לסמוך ולקיים חובת הקרבן ונמצא שאף הסמיכה של חלק העבדות צורך הקרבן היא ומשום הכי לא חשיבה עבודה בקדשים כלל. הרי שתנא דמסייע לאדר"ת הוא הגאון רעק"א שסובר [עפ"י תוספות] שמה שנצרך לעבודת הקרבן אינה עבירה של עבודה בקדשים, ולא צריכים להגיע לסברא של עשה דוחה לא תעשה.

והוסיף בס' דברות אריאל שהטו"א שנחלק על רעק"א וס"ל שיש בסמיכת חלק העבדות משום עבודה בקדשים, לשיטתו קאזיל שבדף טז בד"ה משום נחת רוח הקשה איך מותר בכלל לסמוך ע"ג קרבנות, הרי מבואר בזבחים צ"ו שאין עשה דוחה לא תעשה במקדש וא"כ איך דוחה עשה דסמיכת קדשים לא תעשה דעבודה בקדשים. ויעויי"ש שתירץ דשאני עשה דסמיכת קדשים שמצוותו בכך דא"א לקיים העשה דסמיכה בענין אחר כיון שסמיכה בכל כוחו בעינן ולא סגי דלא עביד עבודה בקדשים בסמיכתו יעויי"ש. הרי דנקט שסמיכה חשיבא עבודה בקדשים ולא הותרה אלא מכח הא דעשה דוחה לא תעשה היכן שמצוותו בכך. ולשיטתו שסמיכה חשיבא עבודה בקדשים שפיר הוכרח לחדש גבי חציו עבד חציו בן חורין שהעשה דסמיכה של חלק הבן חורין דוחה ללאו דעבודה בקדשים של חלק העבדות. ועיי"ש בדברות אריאל שביאר את מה שהכריח את הבנת הטו"א הוא שיטתו שהבבלי [פסחים ס"ו.] חולק על הירושלמי וסובר שכל עבודה בקרבן נחשב עבודה ולכן צריכים לומר שמצותו בכך שאני, ואילו רעק"א לומד אחרת את הגמרא עיי"ש.  

כל סמיכת חצי עבד וחצי בן חורין היא רק חצי כח של איסור

והברקה נחמדה ראיתי בשו"ת דובב מישרים [חלק ג סימן צא] שכתב כך: "ואציין במה שמסתפק כעי"ז הטורי אבן בחגיגה [ד' ע"א ד"ה עוד] בחצי עבד וחצי בן חורין אי רשאי לסמוך, דמצד חלק העבדות דפטור מסמיכה א"כ נמצא עביד עבודה בקדשים, והעיר אי אמרינן דאתי עשה דסמיכה דצד חירות ודחי הל"ת דעבודה בקדשים דעובד הצד עבדות כיון דהעשה והל"ת לא הוי כמו בגוף אחד. ועי' מנחת חינוך מצוה קט"ו שהביא דבריו.

וכבוד בני הרה"ג ר' יעקל ז"ל הי"ד העירני די"ל דבכה"ג בחצי עבד וחצי בן חורין בלאו הכי ליכא איסור עבודה בקדשים בסמיכתו, לפי המבואר בש"ס זבחים ל"ג ע"א דכל הסומך ראשו ורובו מכניס, מאי טעמא סמיכה בכל כחו בעינן, ועי' בש"ס חגיגה ט"ז ע"ב אמר רמי בר חמא ש"מ סמיכה בכל כחו בעינן וכו', מיתיבי וכו', אמר ר"י סח לי אבא אלעזר פעם אחת היה לנו עגל של זבחי שלמים והביאנוהו לעזרת נשים וסמכו עליו נשים, לא מפני שסמיכה בנשים אלא כדי לעשות נחת רוח לנשים, ואי ס"ד סמיכה בכל כחו בעינן משום נחת רוח דנשים עבדינן עבודה בקדשים וכו', דאמר להו אקפו ידייכו ע"כ. ולפ"ז בחצי עבד וחצי בן חורין דמצד חציו שהוא בן חורין הרי שפיר סמיכתו כדין, וא"כ אפילו כשהוא סומך בכל כחו אין האיסור נעשה בסמיכת כל כחו, דבחצי כחו הרי סומך בהיתר, וא"כ לעולם לא תמצא אצלו האיסור בסמיכה ושפיר סומך כמו שנשים סומכות, ודפח"ח".

חילוק בין אנדרוגינוס וחצי עבד וחצי בן חורין – שני סוגי תערובת

והנה כתב המנ"ח "והנה טומטום ואנדרוגינוס שהם ספק אשה בודאי אין סומכין כי הוא ספיקא דאורייתא דעבודה בקדשים וכ"ה בתוס' חגיגה ד' ע"א ד"ה אלא ע"ש. ולכאורה טוב שלא ידרו וינדבו עולות מחמת ביטול מצות סמיכה ע"ש בתוס' וגם אינו ראוי לבילה מספק ובאמת דלמא הוא זכר וצריך סמיכה. אך ע' תוס' [שם ע"ב ד"ה כי] ותוס' גיטין כ"ח [ד"ה והא כתבו] באותו שאין לו תקנה יכול להביא בלא סמיכה ע"ש וה"נ [כוונת המנ"ח שהתוס' בחגיגה שם כתבו שערל וטמא מביאים נדרים ונדבות ומבואר שאף לענין קרבנות שמחייבים הם את עצמם שייכת סברא זו]. ובפרט דא"א דלא עבר בעשה כמבואר בזבחים א"כ מותר להביא קרבן אף לכתחלה אף שמבטל מסמיכה ע"ש. ובט"א בחגיגה מפלפל אי ח"ע וחב"ח אי יכול לסמוך על קרבן מצד עבדות שהוא פטור ועביד עבודה בקדשים. [ויש לפלפל אם הוא למשנה ראשונה דוקא או אף למשנה אחרונה] אך כ' דהעשה דסמיכה שמוטל על צד חירות דוחה הל"ת של עבודה המוטל על צד עבדות ול"ש אין עדל"ת שבמקדש, וגם דהעשה והל"ת אינם בצד א' דהעשה היא של צד חירות והל"ת עובר מצ"ע מ"מ דוחה ע"ש אכול דבש. ולפ"ז גם באנדרוגינוס להסוברים דהוא חצי זכר וח"נ מ"מ דוחה העשה וסומך א"כ מ"ש דאנדרוגינוס אינו סומך היינו להסוברים דהוא ספק ומספיקא ודאי אינו סומך ע"כ.

ויש לחלק בין חצי עבד וחצי ב"ח לאנדרוגינוס אף אם נחשב חצי זכר וחצי נקיבה עפ"ד התשב"ץ והובאו דבריו בתחילת הקדמת השב שמעתתא שישנם ב' סוגי תערובות, תערובת שכונית וזוהי תערובת ששני המינים מעורבים יחד ושוכנים בסמיכות זה לזה. אך יש תערובת עדיפה, "תערובת מזגית" הנקראת בלשון תקרובת. וע"פ הגדרות אלו מבאר מדוע ח"ע וחב"ח אסור לבוא על ח"ש וחב"ח לעומת פרד שמותר בפרדה, על אף שהם חצי סוס חצי חמור וכתבו תוס' דיש חילוק בין דיני כלאים לאיסורי ביאה, ומבאר התשב"ץ דח"ע וחב"ח הוא תערובת שכונית שבגוף האדם יש חלק עבדות לצד חלק חירות ואתי צד עבדות ומשתמש בצד חירות. לעומת זאת פרד ופרדה הם מין המורכב מסוס וחמור ונוצר בריה חדשה מעורבת ומותרים זה בזה וז"ל הש"ש שם מ"ש שהפרדה איננה כלאים אע"ג שבא מסוס וחמור ומשום דהוי הרכבה מזגית והוי צורה חדשה אבל חציו עבד וחציו בן חורין אינו יכול לישא מינו משום דאתי צד עבדות ומשתמש בצד חורין וזה אינו רק הרכבה שכונית וצד עבדות לחודא קיימא ע"ש. ולפ"ז כתב בס' בעקבי מנ"ח, אף אנדרוגינוס מה שהוא חצי זכר וחצי נקבה היינו תערובת מזגית כפרדה ולא כחצי עבד וחצי ב"ח דהיא תערובת שכונית וא"כ יתכן שבו לא שייך למימר דאתי עשה ודחי ל"ת דאין בו עשה דצד חיוב שהצד חיוב אינו נבדל ושוכן יחד עם צד פטור אלא מעורב בו בתערובת מזגית עיי"ש עוד מש"כ בס' עקבי מנ"ח. ועי' בס' מנחת מאיר סי' ד'.

וברור שכל החילוק הזה הוא לפי סברת הטורי אבן שסמיכה של מצוה נחשבת עבודה בקדשים וההיתר הוא רק משום דחיה אבל לדעת הסוברים שא"צ להגיע לדין דחיה אלא טעם ההיתר הוא שאינו נחשב שעובד בקדשים לצורך עצמו כי צורך הקרבן הוא אף במקום שאין כאן צד חיוב גמור מ"מ רשאי לסמוך ואינו נחשב כעובד בקדשים [כפי שהעיר לנכון בס' בשולי המנחה].