הרב אהרן גרז זצ"ל

הרב אהרן גרז, שהיה ראש ישיבת בר-אילן בתל אביב, הישיבה התיכונית בה למדתי, נפטר במהלך החג בשיבה טובה והובא למנוחות.

רק לפני שבוע, בליל הסדר, סיפרתי לבני משפחתי שהרב גרז היה מספר שכשמשפחתו עזבה את מזרח אירופה לכיוון פלשתינה (אינני זוכר מה גרם להם לעזוב, אך ממה שאני זוכר זה לא היה מבחירה אלא מכורח השלטונות. הרב גרז עצמו היה תינוק או ילד מאד קטן בזמן הסיפור.) כל הקהילה המקומית ליוותה אותם לתחנת הרכבת כאילו מלווים את המת, והשיח ברחוב היה על כמה מסכנה המשפחה הזאת שצריכה לעזוב את ביתם. תוך שנים בודדות כל הקהילה חרבה בשואה, ומשפחת גרז שהגיעה לארץ ניצלה.

בעיני התכונה הייחודית ביותר של הרב גרז כראש ישיבה תיכונית היתה ההכרות שלו עם כל תלמידי הישיבה. אמנם, במושגים של ישיבות תיכוניות, ישיבת בר אילן היתה קטנה יחסית, עם פחות מ400 תלמידים, ואעפ"כ רמת ההכרות של הרב גרז עם כל אחד מהתלמידים היתה שם דבר. הוא לא רק הכיר כל תלמיד בשמו, הוא היה בדרך כלל ער למצבו הלימודי, למצב הכלכלי של משפחתו, זיהה את הוריו (לפעמים גם זכר את שמם הפרטי). עבור רבים מאיתנו, הדברים נכונים רק לא למשך שנות לימודנו בישיבה, אלא גם שנים אחרי שסיימנו את לימודינו.

התכונה השניה, שליוותה ועדיין מלווה אותי שנים רבות, היתה תפילתו של הרב גרז. הרב היה מגיע בשעת בוקר מוקדמת לישיבה. אם אני זוכר נכון התפילה התחילה בשעה 7:00. הרב היה מגיע לפני תחילת התפילה, היה מניח תפילין במשרדו ואז נכנס לבית המדרש עטור בטלית ותפילין לפני תחילת התפילה. הוא היה מתפלל את כל התפילה בקול רם, למעט תפילת עמידה כמובן, והחזן היה צריך להיות מתואם לקצב של הרב. לאחר התפילה הוא היה קורא הלכה יומית, ואז התלמידים היו יוצאים לכיתות להפסקה, והוא היה נשאר לשבת במקומו וקורא תהילים עוד 10-20 דקות. ההתרשמות מהתפילה שלו היתה עמוקה מאד. עד היום יש פסוקים שאופן ההגיה (האשכנזי-ליטאי) שלו מצלצל באזני כל כך חזק, שאני צריך לחשוב פעמים על מנת לבטא אותם בהגיה הספרדית שאני מורגל בה. למדנו ממנו מה זה להתפלל "כמונה מעות", מה זה להשמיע לאוזנו, ומה זה אומר להסתכל "לפני מי אתה עומד".

תכונה שלישית בולטת היתה ההקפדה שלו על הופעתו. נעליים מצוחצחות, חליפה (ולא מכנס וז'קט לא תואמים) כהה ונקיה, חולצה לבנה מגוהצת וללא רבב, עניבה מהודקת (יתקנו אותי חברי, אך נדמה לי שחוץ מטיולים שנתיים, שהוא עדיין היה לבוש בחולצה לבנה, לא ראינו בתוך כותלי הישיבה את הכפתור העליון בחולצה שלו פתוח), וזקן מסודר. כשגדלתי וקראתי על תפיסת "גדלות האדם" של ישיבת סלבודקה, הבנתי שהייתי עד למישהו שממש גדל על ברכי השיטה והפנים אותה לחלוטין. אולי השיחה עליה הוא חזר הכי הרבה פעמים, והיו שיחות רבות שהוא חזר עליהם, היתה על כך שעבור האנשים שעוברים ברחוב הסמוך לישיבה ורואים אותנו אנחנו באותו רגע מייצגים מה זה להיות בן-תורה. אם אנחנו מצטיירים כאנשים טובים הרי שקידשנו את השם, ואם איננו מתנהגים כיאות הרי שחיללנו את השם. בהליכותיו הוא היה דוגמא חיה לכך.

הרב גרז היה לא רק מנהל מחונן, אדם ירא שמים, ונוח לבריות, הוא גם היה מורה בחסד. הוא היה קבוע המחנך של אחת מכיתות י"ב בישיבה. אמנם, בשל עיסוקיו כראש ישיבה, הוא לא תמיד היה מגיע לשיעורים, אבל כשהוא היה נכנס לכיתה ללמד ידע כל תלמיד שישב בכיתה שהוא יבין לחלוטין את מה שנלמד תוך זמן קצר. הרב היה מסביר ברהיטות, בקצרה, ובדייקנות את דברי הגמרא. כשיצאנו לטיול שנתי להרי אילת, הוא עמד על כך שניקח איתנו גמרות, כי גם כשמטיילים צריך ללמוד תורה, ובאכסניה שישנו בה לאחר ארוחת ערב הוא נעמד ומסר שיעור בגמרא.

צריך לומר, כשאני למדתי אצל הרב גרז לפני כ30 שנה, זו היתה תקופה אחרת מהיום. הרב גרז, שהיה מעשן כבד, היה לעיתים קרובות שולח תלמידים לקנות לו סיגריות מהמכולת הקרובה לישיבה (כן, קראתם את זה נכון!), או להפקיד עבורו צ'קים בבנק. כמעט כל הר"מים בישיבה היו חרדים. הרבה ערכים ציונים-דתיים לא למדתי מהרב גרז, שהיה חניך ישיבת פוניבז' והתגורר ברחוב חזון-איש עד לפטירתו. ואעפ"כ הוא ראה את עצמו כשליחם של הורינו לחנך אותנו בדרך של תורה ומדע. היום כשמדברים על אפשרות של חזרתם של ר"מים חרדים לישיבות התיכוניות, ואני נזכר בכל הטובה שקיבלתי מהרב גרז ומר"מים חרדים אחרים, קשה לי לומר שאני נחרד מהאפשרות.

יהי זכרו ברוך

פתיות מוחלטת

 שורש הכפירה היא פתיות מוחלטת. להאמין בנס גדול ומבהיל, בלא שום הכרח ותוצאה, בריאת העולם והנהגתו ע"י בורא כל בחכמה, זהו דבר מובן ופשוט מאד. כל הכבדות שיש בחקר אלוה הוא בהפרטים, איך לקרב אל השכל את הענין האלהי ואת ההתקשרות שבינו ובין העולמים כולם, אבל עצם הדבר שתוכן של חכמה והשקפה, יכולת וחסד, מושל בבריאה כולה - זה אין מקום לכחד, ולהיפוך ההחלטה לצייר בלב בתור אמונה, שההויה כולה, המלאה כ"כ דייקנות וחכמה, היא דבר הנעשה בלא כונה, הוא ענין ניסי כזה, שאין לו שום מבא בשכל על אפשריותו. וקריעת השכל בעל כרחו מהענין היותר מענין שבנפש, גוררת אחריה כמה קרעים אחרים, שגם הם כמותם מכאיבים לב. וטפשות זו היא נוהגת ג"כ ביחש לנצחיות החיים, בידיעת אמונת השארת הנפש, והיחש שיש בין הנהגת החיים הטובה בחכמה וצדק לאושר המוחלט של הנשמה, ובין הנהגה זו עצמה כשהיא מזולזלת. השכל נותן, שההרגל המעשי והציורי הוא נותן כח רוחני לנפש בנצח, מעין דוגמתו.

השלמות האלהית

מבינים אנו בשלמות האלהית המוחלטה שני ערכים של השלמה. ערך אחד של השלמה , שמצד גדלה וגמירתה אין שייך בה הוספה של מעלה. אבל אם לא היתה האפשרות של הוספה היה זה בעצמו ענין חסרון. כי השלמות ההולכת ונוספת תמיד יש בה יתרון ותענוג ואיזה מין העלאה, שאנו עורגים לה כל כך, הליכה מחיל אל חיל, אשר על כן לא תוכל השלמות האלהית להיות חסרה זה היתרון של הוספת הכח. 

ועל זה יש באלהות הכשרון של היצירה, ההתהוות העולמית הבלתי מוגבלה, ההולכת בכל ערכיה ומתעלה, ונמצא שהנשמה האלהית העצמית שבהויה המחיה אותה הוא העילוי התמידי שלה, שהוא הוא יסודה האלהי, הקורא אותה להמצא ולהשתכלל. וכל מה שהמדע הולך ומתבסס על יסוד ההתפתחות, הולך הוא ומתקרב אל האורה האלהית היותר בהירה, ובא אל החזון היותר עליון, שאין לדון על ידו את ההויה כולה מצד יחוסה החלקי. כלומר על דבר היחס שיש בין חלק אחד ממנו לחברו, כי לא בזה ימצאו הערכים האמתיים שלה כי אם עיקר דינה הפנימי הוא בדבר יחוסה הכללי של כולה וכל חלקיה אל השלמות האלהית, שהוא הוא הדבר היותר נכבד והיותר ראוי ליסד עליו את היסוד של ההויה כולה. 

וההכרה העליונה מעבדת את חוש האהבה השכלית העליונה, עד שבא האדם לידי הכרה, שאם היה האידיאל של הבריאה פחות משיגוב עליון זה של השלמות הנוראה הזאת, שהוא אתרא דיראה עילאה, לא היה לכל האידיאליות שום ערך, שום שיגוב של קודש לא היה להם, כי אם דברים של חול, פרדים יבשים, והתפעלות בהמית. אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ד' אלהיו, עשה שמים וארץ את הים וכל אשר בם, השמר אמת לעולם. זהו הכלל העליון, שכל ההסתעפויות המוסריות המדויקות יוצאות ממנו, כענפים מעץ רב דרומיה מטי עד שמי שמיא, וחזותיה לסוף ארעא. וכשם שהחשכה גדולה היא זו ההכרה שאינה יודעת רז עליון זה, של המגמה התכליתית, של השלמות האלהית ההולכת ומתעלה, על ידי היצירה כולה, לאין סוף ותכלית, כן יותר מזה אפלה מנודח היא הדעה החושבת, שאין כאן כי אם זאת השלמות של ההתעלות, ולא שלמות מוחלטה, שאין שייך עמה ומצדה שום הוספה והתעלות, מפני שהכל כבר מעולה, הכל שלם וגמור. וזאת היא האפלה. השרויה בשטתם של הפלוסופים המעפילים המודרנים, (ברגסון). ויבאו ימים ויגלה אור ד' בכל הוד מילואו, ויכירו הכל, שדוקא אז יש מקום בינה להשלמות המתברכת, שהקדש צריך לה, כשיש שלמות עליונה ועשירה. והקדש צריך ברכה, ואין צריך צדקה. והיה ביום ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד, הוא ושמו דוקא.

תיקון החול

 כשם שנשמת האדם היא יותר עליונה ויותר פנימית מהמלאכים, ודוקא מפני גדולתה ירדה עד לתחתית המדרגה, ומשם תעלה ברכוש גדול ועצום, ותכשיר את העולם כולו עמה לעליה עליונה מקורית, כן הקודש שבחול, שירד עד לידי חולין הגמורים, הוא יותר נשגב וקדוש מהקודש שבקודש, אלא שהוא מסתתר הרבה. ואין קץ ותכלית לתיקוני העולם שיבאו מכל הטוב הבא לעולם בדרך חול, שיגלה ויראה הודו והדרו לעת המאושרה, אשר לא יהיה אור יקרות וקפאון, והיה לעת ערב יהיה אור. לפני אורו של משיח שיגלה במהרה בימינו, יתעורר כח הקודש שבחול, שיעורר בראשית התעוררותו את החול, והכל ידברו בלישנא שאיניש ולא בלישנא דקודשא בריך הוא ועל זה נאמר, גם לשוני כל היום תהגה צדקתך, כי בושו כי חפרו מבקשי רעתי.

Torah Comes Out On Top

There is a massive-massive Talmid Chochom in Yerushalayim who has written no less than 43 very chashuv seforim, mostly on Shas. His mother was a hard-core, very outspoken non-Orthodox feminist leader. She had but one son. Nobody reads her stuff anymore but many בני תורה and תלמידי חכמים read her son's Torah. 

מעז יצא מתוק.

מי יתן טהור מטמא - לא אחד? [וכדברי המדרש המפורסם]. 

People can fight against Torah all they want, but at the end "ודבר א-להינו יקום לעולם". 

והתקדשתם

דאמר רב יהודה אמר רב ואמרי לה במתניתא תנא והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים כי קדוש זה שמן אני יי' אלהיכם זו ברכה:

מהרש"א ברכות נ"ג:

 והתקדשתם אלו מים ראשונים. דבא מצד הקדושה והטהרה משום סרך תרומה:

והייתם קדושים אלו מים אחרונים. גם הם באו מצד הקדושה כדאמר לעיל דכשם שמזוהם פסול לעבודה כך מזוהם פסול לברכה והא דאמרינן בפ' כל הבשר (ק"ה ע"א) מים אחרונים משום סכנה היינו לאחרים אבל למברך פסול נמי איכא כמ"ש המפרשים:

כי קדוש זה שמן ערב. גם זה מצד הקדושה להעביר הזוהמה קודם ברכה כפירש"י:

אני ה' אלקיכם זו ברכה. דכל ברכה שאין בה שם אינה ברכה ולכאורה זה המקרא הוא דפרשת שמיני דנאמר גבי איסורי מאכלות וטומאתם ושפיר נדרש האי קרא לענין קדושה וטהרה התלוי בסעודה אבל סיפא דקרא אני ה' אלקיכם לאו היינו קרא דפרשת שמיני אלא דהוא קרא דפרשת קדושים דכתיב גבי עונש דאוב וידעוני וי"ל דאזהרה דידהו משום קדושה וטהרה נמי נגעו בה ודו"ק:

ודברי המהרש"א תמוהין ומתמיהין לכל מעיין וצ"ע. 

ועי' מש"כ בפרי צדיק קדושים אות א'. 

טמטום הדעת

 Be a Partner in the Pulse of Beis Mevakesh Lev - For almost 20 years, B’chasdei Hashem, this space has been a home for seekers—a place where Torah is accessible to everyone, everywhere, without a paywall. We’ve shared over thousands and thousands of pages of learning together. But to keep the lights on and ensure this library remains free and growing for the next generation of Mevakshei Lev, I need your partnership.

Your contribution isn't just a donation; it's the fuel that keeps these shiurim reaching hearts across the globe. Whether it’s the cost of a coffee or a monthly sponsorship, you are making this Torah possible.

[Donate via PayPal/Zelle: alchehrm@gmail.com] Thank you to my beloved friends for standing with me.

We recently reached the milestone of 14,000 shiurim. Of course that means 14,000 expressions of thanks to Hashem who is Everything while we are just conduits. 

Also - thanks to all those who helped me be a conduit.

כמה מטמטמות הן העבירות את הדעת, בין הדעת של היחיד בין הדעת של הצבור, של הדור ושל התקופה. כשהירידה גורמת אותה תפיסת החיים, שיתפס בה האדם נגד רוח העליון הזורח עליו, נגד דבר ד', הבא לו מכל מוצאיו, מן התורה, מן האמונה וגם ממנהג אבות, מהסכמת הבריות, ומישרו הפנימי, - שהמשך העליוניות גם שבכל אלה הולך הוא ונמשך מכל התוכן החי והמלא שברוחניות העולם ומלואו, בחקי שמים וארץ וכל הויתם היותר יסודית, - כשנעשה האדם על ידה מדרס לצד העור שבו, לאותו הצד החלש, שאינו יכול להתגבר עד כדי האומץ של אחיזת החיים בסדורם כפי התביעה השלמה שלהם, שהיא התביעה המרחקת את האדם מן החטא, המעמידתו ישר כאשר עשהו אלהים, אז לא רק חלק אחד מחלקיו ירד ונשתקע, לא רצונו העראי נחלש, ורוחו במהותו וערכו, שכלו וכל אור החיים שבו, עומד על עמדו. לא כן הדבר, פניו כולם שונו אור השכל המבוסס, המתאחד בעומק ההויה הנשמתית עם כל כחות החיים, הארוג בחוברת עם כל הסדור המוסרי הרוחני הממשי של כל מה שהוא מסביב, ממטה וממעל זה האור נכהה. ואור זה - הוא רז החיים בעצמם, אומץ תפיסת החיים שהנשמה מוצאה בו את דם הנפש שלה. ורק בטהרה ובתשובה ישוב ויגלה האור והחיים. ולכן התשובה היא יסוד התרבות האנושית המחופשת כ"כ.

Please Daven For A Young Mother Of Many

 אריאלה חוה בת חנה מלכה

Kedoshim Tihiyu

I saw a sefer that was talking about how every Jew can achieve Kedusha unlike the גויים. To prove this the author quoted the Rambam at the end of הלכות שמיטה ויובל. I thought that odd given that it says the exact opposite... 

So צ"ע. Not on the Rambam but on the contemporary author. 

Be a Partner in the Pulse of Beis Mevakesh Lev - For almost 20 years, B’chasdei Hashem, this space has been a home for seekers—a place where Torah is accessible to everyone, everywhere, without a paywall. We’ve shared over thousands and thousands of pages of learning together. But to keep the lights on and ensure this library remains free and growing for the next generation of Mevakshei Lev, I need your partnership.

Your contribution isn't just a donation; it's the fuel that keeps these shiurim reaching hearts across the globe. Whether it’s the cost of a coffee or a monthly sponsorship, you are making this Torah possible.

[Donate via PayPal/Zelle: alchehrm@gmail.com] Thank you to my beloved friends for standing with me.

We recently reached the milestone of 14,000 shiurim. Of course that means 14,000 expressions of thanks to Hashem who is Everything while we are just conduits. 

Also - thanks to all those who helped me be a conduit.

ואיך לא ישמח?????????????

 כפי האוטם הגופני, ככה אין אדם יכול לשאוב נחת ותנחומים מהעתיד המאושר של העולם, ולפי הפירוד הנפשי איננו יכול לחוש את אותו האושר העתיד, כי באמת הרי הוא הוה, כי האור האלהי לעולם הרי הוא במילואו וטובו, אם כן העולם ולמעלה ממנו הכל מאושר, הכל טוב. ואיך לא ישמח ויעלוז כל יש ברוב העונג, ברוב הטוב, שכל מה שהוא חוץ לו ומשולל מטובו אינו נחשב אלא לקלפת השום ולאפס ממש. וגם זה היש הדמיוני משולל הטוב אינו כי אם נושא להבלטת אור הטוב, ברוח יותר בולט, יותר חסון ויותר רענן.

Be a Partner in the Pulse of Beis Mevakesh Lev - For almost 20 years, B’chasdei Hashem, this space has been a home for seekers—a place where Torah is accessible to everyone, everywhere, without a paywall. We’ve shared over thousands and thousands of pages of learning together. But to keep the lights on and ensure this library remains free and growing for the next generation of Mevakshei Lev, I need your partnership.

Your contribution isn't just a donation; it's the fuel that keeps these shiurim reaching hearts across the globe. Whether it’s the cost of a coffee or a monthly sponsorship, you are making this Torah possible.

[Donate via PayPal/Zelle: alchehrm@gmail.com] Thank you to my beloved friends for standing with me.

We recently reached the milestone of 14,000 shiurim. Of course that means 14,000 expressions of thanks to Hashem who is Everything while we are just conduits. 

Also - thanks to all those who helped me be a conduit.

Whose Proposal is it Anyway? The Money And The Message #3/ Shmonah Kevatzim 8/184

 HERE!!:-)!

Be a Partner in the Pulse of Beis Mevakesh Lev - For almost 20 years, B’chasdei Hashem, this space has been a home for seekers—a place where Torah is accessible to everyone, everywhere, without a paywall. We’ve shared over thousands and thousands of pages of learning together. But to keep the lights on and ensure this library remains free and growing for the next generation of Mevakshei Lev, I need your partnership.

Your contribution isn't just a donation; it's the fuel that keeps these shiurim reaching hearts across the globe. Whether it’s the cost of a coffee or a monthly sponsorship, you are making this Torah possible.

[Donate via PayPal/Zelle: alchehrm@gmail.com] Thank you to my beloved friends for standing with me.

We recently reached the milestone of 14,000 shiurim. Of course that means 14,000 expressions of thanks to Hashem who is Everything while we are just conduits. 

Also - thanks to all those who helped me be a conduit.

Over 200 New Shiurim!!

 Here!!

שמעו ותחי נפשכם!!

ויתבוננו חסדי השם

 

Whose Proposal is it Anyway? The Money And The Message #1/ Shmonah Kevatzim 6/244-248

 HERE!!:-)!

Be a Partner in the Pulse of Beis Mevakesh Lev - For almost 20 years, B’chasdei Hashem, this space has been a home for seekers—a place where Torah is accessible to everyone, everywhere, without a paywall. We’ve shared over thousands and thousands of pages of learning together. But to keep the lights on and ensure this library remains free and growing for the next generation of Mevakshei Lev, I need your partnership.

Your contribution isn't just a donation; it's the fuel that keeps these shiurim reaching hearts across the globe. Whether it’s the cost of a coffee or a monthly sponsorship, you are making this Torah possible.

[Donate via PayPal/Zelle: alchehrm@gmail.com] Thank you to my beloved friends for standing with me.

We recently reached the milestone of 14,000 shiurim. Of course that means 14,000 expressions of thanks to Hashem who is Everything while we are just conduits. 

Also - thanks to all those who helped me be a conduit.

טקס מעבר

The transition from Yom HaZikaron to Yom Yerushalayim is a study in curated sentimentality. By decreeing exactly when grief ends and when jubilation begins, the State attempts to automate the human spirit. This 'manufactured holiness' relies on a transition ceremony—a piece of performance art meant to bridge two human inventions. It is a strange irony of modern identity that these artificial milestones are guarded with a zealotry once reserved for the holiest nights of the year.

[This is not a comment on the sacrifice of our fallen brothers and sisters or the gratitude we should have that we are living in Eretz Yisrael after 2,000 years and are in many ways flourishing materially and spiritually]

Be a Partner in the Pulse of Beis Mevakesh Lev - For almost 20 years, B’chasdei Hashem, this space has been a home for seekers—a place where Torah is accessible to everyone, everywhere, without a paywall. We’ve shared over thousands and thousands of pages of learning together. But to keep the lights on and ensure this library remains free and growing for the next generation of Mevakshei Lev, I need your partnership.

Your contribution isn't just a donation; it's the fuel that keeps these shiurim reaching hearts across the globe. Whether it’s the cost of a coffee or a monthly sponsorship, you are making this Torah possible.

[Donate via PayPal/Zelle: alchehrm@gmail.com] Thank you to my beloved friends for standing with me.

We recently reached the milestone of 14,000 shiurim. Of course that means 14,000 expressions of thanks to Hashem who is Everything while we are just conduits. 

Also - thanks to all those who helped me be a conduit.

Lashon Hara

Be a Partner in the Pulse of Beis Mevakesh Lev - For almost 20 years, B’chasdei Hashem, this space has been a home for seekers—a place where Torah is accessible to everyone, everywhere, without a paywall. We’ve shared over thousands and thousands of pages of learning together. But to keep the lights on and ensure this library remains free and growing for the next generation of Mevakshei Lev, I need your partnership.

Your contribution isn't just a donation; it's the fuel that keeps these shiurim reaching hearts across the globe. Whether it’s the cost of a coffee or a monthly sponsorship, you are making this Torah possible.

[Donate via PayPal/Zelle: alchehrm@gmail.com] Thank you to my beloved friends for standing with me.

We recently reached the milestone of 14,000 shiurim. Of course that means 14,000 expressions of thanks to Hashem who is Everything while we are just conduits. 

Also - thanks to all those who helped me be a conduit.

 Rabbi Daniel Z. Feldman

Lashon Hara, one of the many principles taught in this week’s Torah reading of Kedoshim, is a well-known and frequently emphasized concept in Judaism, and yet is a challenging one to understand. It is commonly taught (based on the writings of Maimonides and of the Chafetz Chaim) that Lashon Hara refers specifically to disparaging remarks that are true, in contrast with motzei shem ra, which is slander. However, if that is the case, it is difficult to understand why it is prohibited. What is wrong with telling the truth, if indeed that’s what it is? Even if it leads to negative results for the subject, wouldn’t they be appropriate and deserved?

There are many elements to draw upon to explain this, beginning with the postulate that the distinction between lashon hara and motzei shem ra is somewhat overstated. Lashon Hara may be factual in some sense, but that does not mean it is actually true, whether in its content or in the impact that it brings about.

The content may be misleading, or flatly wrong, for countless reasons that don’t involve overt lying, including subjectivity, partial truth, faulty memories, and the myriad cognitive biases to which mortals are vulnerable.

Further, the impact can be false, in numerous other ways. The consequences are often disproportionate- and sometimes knowingly so. Often a sliver of negative truth will be seized as a pretext to justify mistreatment of the subject, a falsity and injustice in practice.

It is not only the subject that suffers from disproportionate negativity; society as a whole does as well. It is vitally important that a belief exists in the general decency and moral behavior of the average citizen; without that, the people live down to the perception of what they think the baseline is, a phenomenon detailed in Timothy Wilson’s book “Redirect: The Surprising New Science of Psychological Change”.

The book argues that the most effective way to change our behavior and improve our lives is not through massive willpower or long-term therapy, but through "story editing."

Wilson suggests that we all have internal narratives—stories we tell ourselves about who we are and how the world works. By using small, scientifically proven prompts to nudge these narratives in a healthier direction, we can create lasting personal and social change.

Here is a summary of the book’s core concepts and key takeaways:

1. The Core Concept: Story Editing

Wilson’s central thesis is that our interpretations of events matter more than the events themselves. If you fail a test and tell yourself, "I'm stupid," you will likely give up. If you tell yourself, "I didn't study hard enough," you are likely to try again.

Story editing involves redirecting these internal narratives. Wilson highlights three main ways to do this:

Story Prompting: Providing people with information that nudges them toward a more positive interpretation of their situation.

Writing Exercises: Using specific writing techniques to process trauma or clarify goals.

The "Best Foot Forward" Approach: Changing your behavior first, which eventually forces your internal story to change to match your actions (self-perception theory).

2. The Power of the Writing Exercise

One of the book's most practical takeaways is based on the research of James Pennebaker. Wilson explains that writing about a problem for as little as 15 minutes for three or four consecutive nights can significantly improve physical and mental health.

Why it works: Writing forces us to organize our thoughts and turn a chaotic, distressing experience into a coherent narrative. Once an experience is "labeled" and "filed away" as a story, we stop ruminating on it.

3. Why "Common Sense" Interventions Often Fail

Wilson spends a significant portion of the book debunking popular social programs that "sound" like they should work but actually cause harm because they reinforce the wrong stories:

D.A.R.E. (Drug Abuse Resistance Education): Wilson notes it was largely ineffective because it inadvertently sent the message that drug use was common and exciting.

Scared Straight: These programs often backfire because they make the "tough" lifestyle look glamorous to at-risk youth or make them feel like they are destined for prison.

Critical Incident Stress Debriefing (CISD): Forcing trauma victims to talk about an event immediately after it happens can actually "freeze" the trauma in their minds, preventing the natural healing process.

4. Applications in Real Life

Education and Achievement

Wilson discusses "Attributional Retraining." In one study, struggling college students were told that most students struggle at first but improve over time. This small "nudge" changed their story from "I'm not college material" to "I'm just going through a transition." This tiny shift led to better grades and lower dropout rates.

Parenting

Wilson emphasizes that the stories parents tell their children become the children's internal monologues.

Avoid Labels: Instead of saying "You’re a good helper," say "You helped a lot." This focuses on the action rather than a fixed identity.

The Praise Trap: Over-praising children for their "intelligence" can make them afraid of failure. It is better to praise their "effort" (Growth Mindset).

Happiness

The book suggests that we are remarkably bad at predicting what will make us happy ("affective forecasting"). To improve well-being, Wilson suggests:

Do Good, Be Good: Helping others changes our internal story to "I am a helpful, kind person," which increases long-term happiness.

Step Back: When thinking about negative past events, try to view them as a "fly on the wall" (distanced perspective) rather than reliving them.

5. Summary of Key Principles

Small changes, big results: You don't always need a massive intervention; you need a narrative shift.

Be a scientist: Wilson advocates for "evidence-based" living and policy-making. We should only use interventions that have been proven to work through randomized controlled trials.

Edit your story: If you are stuck in a cycle of failure or unhappiness, look at the story you are telling yourself. Use writing or behavior changes to "redirect" that story.

Conclusion

The "surprising science" Wilson refers to is the discovery that human behavior is driven by our subjective interpretations of the world. By becoming the "editors" of our own stories, we can redirect our lives toward better health, higher achievement, and greater happiness.

In fact, R. Yehoshua Leib Diskin understood that this is the reasoning behind the imperative to judge others favorably, also taught in this week’s reading . Rather than a service extended to those others, he posits, it is a necessity for the one judging: he will feel no motivation to maintain a standard of behavior if he doesn’t believe there is one.

The destructive impact of such attitudes is on display in the contemporary trend to try to tear down (figuratively and literally, in the case of statues) heroes of American and European history. This has been extended even to figures such as Winston Churchill, in the book “The War on the West”:

“If what Churchill did in his life doesn’t count for anything, then it is hard to see how any human action counts for anything. If Churchill’s good points cannot outweigh any bad points, then no one can ever do enough good in their lives. In other words, if we cannot get Churchill right, and get him in a proper perspective, then there seems little point in trying to do so with anyone else. Finally, there seems little point in trying to do anything good ourselves. The attacks on Churchill make all human endeavor seem futile, because if even defeating the greatest evil in history will count as nothing, and you will not be lauded for it in your own country even half a century after your death, then what good deed could ever count for anything?”

The damage wrought by both types of unfair impact are on full display through the treatment too often directed at the State of Israel. It is no coincidence that Israel is also the subject of its own prohibition of disparagement, dibat ha-aretz, the sin of The Spies.

No human being is perfect; Israel, however, is the only nation that it is expected to be perfect so as to be entitled to exist. Any flaw, real or imagined, is invoked to justify vilification not leveled at Earth’s most despotic regimes.

Quite the contrary; in many circles, the most evil actors on the planet are held in higher regard. This complete moral absurdity is a natural result of the distorted lens directed at Israel: if the noble achievements and aspirations of this nation of heroism and benevolence can be dismissed, what moral standard can exist for humanity?

Mamdani Orders Visiting Teams To Redistribute Some Of Their Runs To The Mets

 NEW YORK, NY — In a bold new effort to address what he referred to as "run inequality," Mayor Zohran Mamdani ordered that a percentage of runs scored by each visiting MLB team be redistributed to the struggling New York Mets.

In order to achieve equity on the baseball diamond, Mamdani stated that city officials would seize 40% of all runs scored by visiting teams and give them to the Mets, who are currently on an 11-game losing streak.

"It's time to even the playing field for our less-fortunate teams," Mamdani said at a press conference held outside Citi Field. "Baseball has for too long been a system where a small number of teams hoard runs while others, specifically the Mets, are left struggling to meet even their most basic scoring needs. It's not fair that some teams can collect lots of wins while some teams — again, we're talking about the Mets — can't collect any."

While many baseball fans criticized run redistribution as antithetical to sports competition, Mamdani stated that the old method of teams earning runs themselves is broken. "Some teams just are not capable of earning their own runs. And by some teams, I mean the New York Mets," said Mamdani. "For decades now, people have tried to tell the Mets to just 'play better' to score runs. But that kind of thinking ignores the structural barriers preventing them from scoring runs — like the other team's pitching, defense, and overall competence. These barriers cannot be overcome, at least not by the Mets."

At publishing time, the Kansas City Royals had petitioned the mayor of their city to adopt the same run redistribution policy.

Be a Partner in the Pulse of Beis Mevakesh Lev - For almost 20 years, B’chasdei Hashem, this space has been a home for seekers—a place where Torah is accessible to everyone, everywhere, without a paywall. We’ve shared over thousands and thousands of pages of learning together. But to keep the lights on and ensure this library remains free and growing for the next generation of Mevakshei Lev, I need your partnership.

Your contribution isn't just a donation; it's the fuel that keeps these shiurim reaching hearts across the globe. Whether it’s the cost of a coffee or a monthly sponsorship, you are making this Torah possible.

[Donate via PayPal/Zelle: alchehrm@gmail.com] Thank you to my beloved friends for standing with me.

We recently reached the milestone of 14,000 shiurim. Of course that means 14,000 expressions of thanks to Hashem who is Everything while we are just conduits. 

Also - thanks to all those who helped me be a conduit.

האשליה שבכפייה והאמת שמאחורי עולם התורה

יש משהו אנכרוניסטי, ואולי אף מתנשא, במסע ה"התעוררות" של קבוצות שובע מרמת השרון והרצליה, המבקשות להלביש את הציבור החרדי במדים בתואנות של "שוויון". הרצון לכפות, לאנוס אוכלוסייה שלמה שכל הווייתה, אמונתה ואורח חייה עומדים בסתירה מוחלטת למבנה הצבאי ולתרבותו, הוא מעשה שאינו רק אנטי-דמוקרטי בעליל, אלא מנותק לחלוטין מהמציאות הישראלית ומהבנת המהות היהודית.

הקלישאה השחוקה של "אפליה בין דם לדם", שבה מנפנפים המפגינים, מתעלמת משתי עובדות יסוד: ראשית, בחברה דמוקרטית אמיתית, זכויות האזרח אינן מותנות בביצוע מטלה כזו או אחרת, וחובותיו של אדם חייבות לעלות בקנה אחד עם השקפת עולמו ומצפונה של קהילתו. שנית, הניסיון לצייר את בני הישיבות כ"משתמטים" מתעלם מהתפיסה היהודית העתיקה, הרואה בלימוד התורה את "כיפת הברזל" הרוחנית של העם היהודי.

כדי שהציבור החרדי ישתלב במערכת הצבאית, צריכה להתרחש אחת משתי אפשרויות: או שהחרדים יוותרו על זהותם, על קדושת מחניהם ועל מסורת הדורות שלהם – דרישה שהיא בגדר התאבדות תרבותית ואינה קבילה בשום משטר חופשי; או שהצבא ישנה את פניו מן הקצה אל הקצה כדי להתאים את עצמו להלכה ולערכי התורה – דבר שהמערכת הצבאית והחילונית אינה מעוניינת בו ואינה מסוגלת לבצע. [עפ"י דברי חנה קים בעתון הארץ]

ולהרחיב:

1. הנימוק המהותי: "תורה מגנא ומצלא" (התורה מגינה ומצילה)

התפיסה התורנית אינה רואה בלימוד התורה "פריבילגיה" או "תחביב", אלא חובה קיומית להמשכיות העם היהודי. לומד התורה הוא חייל בחיל הרוחני של האומה. ללא הלימוד, אין זכות קיום רוחנית (ואף פיזית) לעם בארצו. לכן, הטיעון של "חוסר שוויון בנטל" הוא אי-הבנה של הנטל האמיתי – שימור הגחלת היהודית.

2. הנימוק הדמוקרטי-ליברלי: חופש הדת והמצפון

גם אם נניח לרגע בצד את הטיעון הדתי, מנקודת מבט דמוקרטית, לא ניתן לכפות על מיעוט מובהק אורח חיים שנוגד את מצפונו. הצבא בישראל אינו רק גוף ביטחוני, הוא "כור היתוך" חילוני שמטרתו המוצהרת היא עיצוב הישראלי החדש. דרישה מחרדי להיכנס לכור היתוך שנועד למחוק את זהותו היא מעשה דורסני שסותר ערכים של פלורליזם וסובלנות.

3. הנימוק המעשי: "הצבא אינו ערוך ואינו מתאים"

הצבא המודרני, שמשלב בתוכו תרבות מערבית ליברלית, ערבוב מגדרי וסביבה חילונית מובהקת, מהווה סכנה רוחנית עבור הצעיר החרדי. בניית "גטאות" חרדיים בתוך הצבא (כדי לאפשר שמירה על אורח החיים) היא פרויקט יקר, מסורבל ולעיתים קרובות נתקל בהתנגדות מצד ארגוני נשים וגורמים ליברליים בצבא עצמו. לכן, כפי שציינה קים, האפשרות הזו פשוט "אינה כדאית".

4. הנימוק החברתי: תרומה חלופית

החברה החרדית מפעילה רשת עצומה של גופי חסד (זק"א, יד שרה, איחוד הצלה ועוד) התורמים לחברה הישראלית כולה ללא הבדל דת וגזע. הציבור החרדי מרגיש שהניסיון לצמצם את המושג "תרומה למדינה" אך ורק לשירות צבאי הוא עוול היסטורי והתעלמות מהעשייה החברתית הכבירה שלו.

5. הנימוק ההיסטורי: שמירת הגחלת

בכל שנות הגלות, מה שהחזיק את העם היהודי היה לימוד התורה. הניסיון של "התעוררות" או קבוצות דומות לשבור את המבנה הזה לטובת מודל של "צבא העם" (שגם הוא הולך ומתפורר בחברה החילונית לכיוון של צבא מקצועי) נתפס כטעות אסטרטגית שתפגע בדנ"א היהודי לטווח ארוך.

Be a Partner in the Pulse of Beis Mevakesh Lev - For almost 20 years, B’chasdei Hashem, this space has been a home for seekers—a place where Torah is accessible to everyone, everywhere, without a paywall. We’ve shared over thousands and thousands of pages of learning together. But to keep the lights on and ensure this library remains free and growing for the next generation of Mevakshei Lev, I need your partnership.

Your contribution isn't just a donation; it's the fuel that keeps these shiurim reaching hearts across the globe. Whether it’s the cost of a coffee or a monthly sponsorship, you are making this Torah possible.

[Donate via PayPal/Zelle: alchehrm@gmail.com] Thank you to my beloved friends for standing with me.

We recently reached the milestone of 14,000 shiurim. Of course that means 14,000 expressions of thanks to Hashem who is Everything while we are just conduits. 

Also - thanks to all those who helped me be a conduit.

האם המקפידים על "מצה שרויה" (גברוכטס) יכולים להצטרף לזימון עם אלו שאינם מקפידים?

 

Be a Partner in the Pulse of Beis Mevakesh Lev - For almost 20 years, B’chasdei Hashem, this space has been a home for seekers—a place where Torah is accessible to everyone, everywhere, without a paywall. We’ve shared over thousands and thousands of pages of learning together. But to keep the lights on and ensure this library remains free and growing for the next generation of Mevakshei Lev, I need your partnership.

Your contribution isn't just a donation; it's the fuel that keeps these shiurim reaching hearts across the globe. Whether it’s the cost of a coffee or a monthly sponsorship, you are making this Torah possible.

[Donate via PayPal/Zelle: alchehrm@gmail.com] Thank you to my beloved friends for standing with me.

We recently reached the milestone of 14,000 shiurim. Of course that means 14,000 expressions of thanks to Hashem who is Everything while we are just conduits. 

Also - thanks to all those who helped me be a conduit.

מוצאי יום טוב ראשון של סוכות, תשל"ט, ברוקלין.

לכבוד ידידי היקר והנכבד, הרב אברהם דוד סטרעגובסקי שליט"א.

שלום וברכה וידידות נאמנה,

בתשובה לשאלתך: האם אנשים המקפידים לאכול רק "מצה שמורה" (משעת קצירה) ונמנעים מאכילת מצה שרויה ("גברוכטס"), יכולים להצטרף לזימון כאשר הם סועדים סביב שולחן אחד עם אנשים שאינם נוהגים בחומרות אלו?

לעניות דעתי, התשובה היא חיובית. המקורות (כמו התוספות והמאירי במסכת ברכות) דנים במקרים דומים, למשל: כהן האוכל תרומה יכול להצטרף לזימון עם מי שאוכל חולין, כיוון שהכהן יכול עקרונית לאכול גם מהחולין. כך גם במקרה של אנשים שנדרו שלא ליהנות זה מנכסיו של זה – אם אחד מהם יכול מבחינה הלכתית לאכול מהאוכל של השני, הם מצטרפים לזימון.

כבר כתבתי במקום אחר, שכל עוד צד אחד יכול לאכול עם האחרים, הם יכולים לזמן יחד, גם אם הצד השני אינו יכול לאכול מהאוכל שלו. כך פסק גם ה"רנ"ז" לגבי מי שאוכל "פת עכו"ם" (לחם של גויים) המצטרף למי שנמנע מכך. (לעיון נוסף ניתן לראות בשולחן ערוך אורח חיים סימנים קצ"ו-קצ"ז ובמשנה ברורה שם).

מכאן עולה בבירור: מכיוון שצד אחד יכול להצטרף לשני, ניתן לערוך זימון. קל וחומר במקרה שלנו, שבו ההימנעות ממצה שרויה היא חומרה בלבד ולא איסור מעיקר הדין.

מפאת קוצר הזמן לא אוכל להאריך יותר כעת, ועימך הסליחה.

אני מסיים בברכת שנה טובה ומבורכת. כפי שנאמר, "אדם נידון בכל יום", ולכן אנו זקוקים תמיד לרחמים מרובים. יהי רצון שנזכה לבשר ולהתבשר בבשורות טובות כל הימים, כמשאלת לבך וכמשאלת לבי, החותם בידידות ובנפש חפצה,

הגרא"ק זצ"ל

 אותה שעה נשק בו הקב"ה ונטל נשמתו בנשיקת-פה והי' הקב"ה בוכה: מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און (מדרש רבה דברים). מי יקום לי עם מרעים להוכיחם לשמי (רש"י סוטה י"ג).

חכם שמת אין לו תמורתו. מה מאד אנו מרגישים היום עמוק עמוק בלבנו את מרירות אמיתותו של מאמר חז"ל זה. בזמנים אחרים, בשנים קדמוניות, כשחכם נסתלק והלך לעולמו, עלולים היינו אולי לדמות בנפשנו שחכם זה או אחר ימלא את החלל, שנתהווה באבדן הגדול. אבל בדורנו אנו, הדור־היתום, רבי אהרן הוא שהי' האחד והיחידי, והרגשת יתמותנו שנתחוללה בהסתלקותו היא כל כך גדולה ונוראה, שאין אפילו להעלות על הדעת ולחשוב אפילו בטעות שהוא השאיר אחריו מישהו שיכול למלא את מקומו ומעשיו.

"חכם שמת הכל קרוביו". בימינו נשתבשה בהרבה עצם תפישת צורתו האמיתית של החכם האמיתי. ברם רבי אהרן בכל הווייתו היווה את דמותו וצלמו של החכם התורני הראשוני והקדמון. הוא היווה שיא מיזוג כל המעלות שמנו בחכם־הדור, בנשיא־הדור, בגדול־הדור וכולנו מחוייבים היינו להיות כפופים לפניו. וכשנסתלק רבי אהרן בוודאי שכלנו קרוביו וחייבים בקריעה.

רבי אהרן הי' היחיד־השריד של הדור שעבר. וכשלקח אלוקים מאתנו בחורבן האחרון את כל גדולי ראשי הישיבות, השאיר לנו

השם לפליטה את האחד רבי אהרן, בכדי שידגים לנו בגאונותו ובצדקותו את הדוגמה העילאית של מסירות נפש עבור תורת השם; דוגמה ודמות של ראש ישיבה בכל אפיו וצביונו הראשוני.

בלעדי רבי אהרן לא היינו יודעים מה הן אוצרות התבונה והגבורה המעצבות דמות: ראש־ישיבה. לכן השאיר לנו רבי אהרן בכדי להראות כמה עוצם ושפעת הכוחות הרוחניים דרושים בכדי להיות: ראש ישיבה.

רבי אהרן לא השתייך כלל לדור שלנו. לכשעצמו הי' כולו נתון בספירת הגאונים הקדמונים. מוחו הגאוני לא הי' הולם ומתאים לריקות של עולמנו אנו. ברם מתהלך הי' בינינו בתור תובע של דור שעבר ובתור סמל לדורות הבאים.

כשנסתלק החפץ־חיים נשאר הרבי מגור. כשהלך מאתנו רבי חיים עוזר נשאר החזון איש. כשהחזון איש עזבנו נשאר הרב מבריסק. ואחרי הבריסקאי נשאר לנו אחד יחיד רבי אהרן. וכל עוד שרבי אהרן חי הוא היווה הממשיך הנאמן של הגדולים שקדמוהו. הוא שקבל ונחל את כוחותיהם וקיים את רוחם.

וכשהלך רבי אהרן לא נשאר לנו עוד אחד. ובפטירתו נעלם וגנוז אבידות־רוחם של הגדולים הקודמים.

בפטירתו של רבי אהרן אבד לו לעולם־התורה המשפיע ביותר בדורנו. והשפעתו הלא, לא הצטמצמה לדלת אמות של חוגו הצר. דבריו הי' חודרים וחותריס לחוגים רחבים ורחוקים לכל אתר ואתר. בכל אשר יפנו היו שואלים אלו לאלו. מה אומר רבי אהרן ועוד יותר: מה יאמר רבי אהרן לכך, הבה נא ונשמיע את חוות־דעתו של רבי אהרן.

ומנין עוצם השפעתו כזה?

לא הי' לו מאחורי גבו שום כח כובש שיטיל את מרותו על הכל, לא נשא על שכמו שום משרה רשמית או מנהיגות־קהלה שתכריז על גדולתו. העתונות לא הכריזה עליו ושום מפלגה פוליטית גדולה לא הפיצה ברבים אגדות מקסימות ומגזימות על גודל אישיותו. ולמרות זה השפעתו גדלה מיום ליום. אם־כן מנין כח־השפעה כזו?

והתשובה היא: תופעה נפלאה זו מעידה לנו עדות־נאמנה שכח התורה הטהור הוא הוא חולש על הכל. והיות שהרחוב היהודי, הקרובים והרחוקים, הרגישו בתת־הרגשתם שתורתו של רבי אהרן כולה טוהר וקודש וכולה לשם שמים, לכן נכנעו לפניו והאזינו לדבריו. כי כח אחר מבלעדי כח התורה לא הכיל בקרבו רבי אהרן וכל צדי דרכיו היו נובעים בקווי ישר ממקור התורה הזך.

השפעתו של רבי אהרן חרגה והשתרעה מחוץ לכתלי ישיבתו שלו. ורוחו של רבי אהרן חדרה לכל הישיבות. הגר"א מווילנא כותב: שבכל דור ודור, ניצוצו של משה רבינו שוכן ביחיד אחד שבדור, ואור תורתו של אותו היחיד מקרין ומשפיע ללבות כל התלמידי חכמים שבדור. ותורתו של רבי אהרן, השקפתו והלך רוחו השתכנו בכל ירכתי עולם התורה שבאמריקה.

עד בואו של רבי אהרן לאמריקה יודעים היו רק על ערך ומעלת התורה, אבל לא על גדלות התורה. רבי אהרן הכניס לאמריקה את המושג: גדלות התורה.

ולכן לא אפריז אם אומר שהוא שהטיל רוח־מרד בעולם־התורה האמריקאי. הוא שטען ושתבע לאידיאליזם־התורני; לא לדיפלומות ולתעודת־רבנות כי אם לתורה לשמה. ואלפי אברכים נתגייסו ונחלצו לחיי דלת־אמות של ההלכה.

זה מאות בשנים שלא ראינו מסירות־נפש לתורה שכזו ואפילו בפולין ובהונגריה לא ראינו מסירות נפשית כזו. בני נוער רעננים מוותרים על חיי עונג ורווחים גשמיים, ומחפשים את סיפוק נפשם למילוי תשוקתם הרוחנית בהתמסרות לחיי־תורה. ורבי אהרן הלא הוא שהלהיב את לבות הנוער והכניסם לכתלי בית המדרש.

ועכשיו כשנסתלק רבי אהרן, מי יהלום פעם בשולחן הגבוה שכל הלבבות יחרדו? רבי אהרן הלא הי' הבלתי נכנע והבלתי־גמיש, המשפיע והבלתי מושפע והמשמיע בגלוי את דעת התורה. במקום שאחרים היו רוצים להשמיע והיו שותקים ונמנעים קס רבי אהרן הרעיד בקולו והזהיר מפני סכנה המרחפת. רבי אהרן הי' היחיד בדורו, האי־שתקן. ומפני הכשתו בשלחן היו יראים עד מאד.

נסתלק רבי אהרן ואין לנו מי שיהלום ואשר בהלמותו ירגישו שאין זאת הלמות־היד על השלחן בלבד, כי אם הלמות דופק הלב והנשמה.

והי' הקב"ה בוכה: מי יקום לי. ובכל מקום שנכתב לי זה לשמי. (עי' רש"י תרומה) הקב"ה בוכה וסופד על פטירתו של משה. כי לא יהי' מי שיוכיח את ישראל לשמי, לשם שמים. ומול דברי תוכחתו של רבי אהרן מי יקום. כי דברי תוכחתו, תביעותיו ודרישותיו נאמרו בכוונות טהורות, כי רק כבוד שמים שימש יסוד לכל מעשיו הכבירים ושום כוונות ופניות אחרות לא שלטו בו כלל וכלל.

* * *

כבר חלפה שנה שלימה מאותו יום המר והנמהר של פטירתו, ועד היום נשארה כורסתו מרוקנת. יחיד, שני כמותו שיוכל למלאות מקומו טרם הופיע. את ה"בא השמש" כולנו ראינו אבל לה"ויזרח השמש" טרם זכינו. ולכן עמוק וטרי כל כך הכאב.

לו זכינו ורבי אהרן הי' עוד חי ומתהלך בינינו, בוודאי שעסקנות שבנו היתה ספוגה הרבה יותר אידיאליות ויותר מעוטרת בגנון של שם־שמים. ואם שמרגישים אנו בהיעדרו תוך מעשים שצריכים היו להיעשות ולא נעשו, הרי ביתר שאת מרגישים אנו את הסתלקותו אגב טיב המעשים שכן נעשו. כי לו חי הי' ר' אהרן, מובטחני, שכמה מן המעשים שנעשו לא היו נעשים. ומה שנעשה נעשה לרגלי העובדא שר' אהרן איננו אתנו עוד יותר. וכשנסתלק ר' אהרן פג הרבה מן המורא והפחד ונתבצעו בעולם החרדי־הדתי כמה מעשים שלא היו צריכים, הן באמריקה והן בארץ־ישראל.

וכמובן שאין כאן המקום והצורך לפרט את כל המעשים אשר נעשו ואשר לא ייתכנו להיעשות. אלה הפעילים במערכות החיים הדתיים והתורניים והיודעים את כל המתרחש שם, אלה יודעים שלו חי הי' ר' אהרן בינינו כי אז אחרת לגמרי היו הפעולות שהופעלו. והמבין יבין.

רבי אהרן לא הי' צריך כלל להזהירנו בפיו ולאמור: כזאת אל תעשו. כי עצם קיומו והילוכו בתוכנו הי' פועל באופן אינסטינקטיבי־טבעי על מהלך מחשבותינו ומגמותינו. חייו חייבו אותו וריסנו אותנו, והזהירו אותנו מלהיסחף אחרי סטייה כל שהיא מדעת התורה.

כי גדול הי' רבי אהרן בגלל היותו קנינו של כל כלל ישראל. שייך הי' לכל אחד מאתנו, וכל דאגותיו ומשימותיו היו משתרעות בהיקף מאד רחב. ר' אהרן הגדול לא הי' שייך אך ורק ל"ישיבתו" הוא. בכל מקום תורה היתה אחוזתו. רבי אהרן לא היה שייך רק למשפחתו הוא, כל יהודי ויהודי היווה חלק מהווייתו.

בפי ויחי מצינו: וישבע יוסף את בני ישראל וגו'. למה זה — שואל המשך חכמה — השביע יוסף את בני ישראל ולא את בניו שלו. התירוץ הוא — לדעתי — מנהיג הדור, גדול הדור הוא לא קנינו של היחיד אף לא של משפחתו. גדול הדור שחי את חייו של כל דורו ושואף להעלאתו ולתיקונו של הדור, שייך הוא לכל כלל ישראל. וכשיש לו ליוסף, מנהיג הדור, בקשה הריהו פונה לא לבניו הפרטיים שלו כי אם לבני ישראל, שעבורם הקריב כל חייו.

ור' אהרן מסר נפשו על הכלל ישראל. לא התבדל בתוך ד' אמות של הלכה, כי אם עמוד עמד על המשמר ושאוף שאף לנטוע ולהחדיר את ד' אמות של הלכה לתוך הכלל ישראל, ובכל מקום בואו והופעתו הי' מביא אתו את הדלת־אמות של ההלכה. ולכן הוא נחשב ל"אבי אבי רכב ישראל ופרשיו". הוא לא השתייך רק לבניו בלבד, לישיבתו בלבד, כי אם לכלל ישראל, שהי' נהנה ומתבשם מזיוו תורתו, יראתו וקדושתו.

ואם שר' אהרן שייך הי' לכלל ישראל הרי כל אחד ואחד בחינת שותף לירושתו הרוחנית ומוטלת איפה החובה על כל אחד ואחד לשמור את משמרת הקודש, את אוצרות התורה שר' אהרן השאיר.

דוד המלך בקינתו על שאול ויהונתן אמר: איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה. והכי בהסתלקות הגבורים מתעלמים גם כלי המלחמה. הלא ייתכן שהגבורים נופלים והכלי זיין נשאר. ברם יש והכלי־זיין זהו האיש בעצמו, הוא הוא הגבור והוא הוא הכלי זיין. וכשהי' רבי אהרן אתנו הרי הוא בעצם קיומו והתהלכו בינינו הי' מהווה את הנשק־העצום ביותר. עצם קיומו והרגשת נוכחותו בינינו יצרה הרגשת הגנה והתחסנות.

ובהסתלק רבי אהרן ניטל ממנו הגבור והנשק גם יחד. ולכך כן הסתלקותו מחרידתנו כל כך.

* * *

כשלושים אלף איש באו לחלוק את הכבוד האחרון. זוהי הפעם הראשונה בקורות היהדות האמריקאית שעדה גדולה כזו תבוא ללוי'. כי רבי אהרן באשיותו, אישות זכה וספירית, רומם התורה וגם בפטירתו הביא אתו הפגנה גדולה לכבוד התורה. כי מה זה שהסב לשלושים אלפים איש מישראל לעמוד דום ובעינים דומעות שעות שלימות אם לא העדרת והיקר לתורה ולנושאיה. ואותה תמונה מרהיבה חשפה לנו את צורתה הרוחנית של היהדות האמריקאית הדתית, והעידה שקיים באמריקה קבוץ גדול של יהודים שכבוד התורה יקר ועמוק אצלם עד מאד.

[הגרש"א זצ"ל]

* * *

Words Are Powerful

The words that come out of our mouth can be so dangerously powerful.

I learned this from a woman who survived Auschwitz. She is one of the rare survivors.

A girl went to Auschwitz when she was just 15 years old, and her brother was eight, and their parents were lost.

“We were in the train going to Auschwitz,” she told me. “And I looked down and saw my brother’s shoes were missing.

And I said, ‘Why are you so stupid ? Can’t you keep your things together for goodness’ sake?’ ”

The way an elder sister might speak to a younger brother.”

…

Unfortunately, it was the last thing she ever said to him, because she never saw him again.

He did not survive.

“I walked out of Auschwitz into life and I made a vow."

”I will never say anything that couldn’t stand as the last thing I ever say.”

דוד רזיאל הי"ד

 איך מעלימים אדם שהציל עשרות אלפי יהודים, הקים אימפריה מחתרתית והרעיד את הבריטים? פשוט מאוד: מפסיקים לדבר עליו. 🤫

מישהו דאג שלא תכירו את דוד רזיאל האמיתי, ואני שילמתי מחיר כבד כדי לחשוף למה.

בתמונה הרשמית של דוד רזיאל מפקד האצ"ל, זו שנמצאת בויקיפדיה (ואביא בתגובה הראשונה), נראה לוחם גיבור ו... גלוי ראש. כך גם בבול הרשמי שהנפיקה לזכרו מדינת ישראל, הוא נראה כך.

עכשיו, תנו לי לגלות לכם סוד קטן שהממסד ההיסטורי פשוט העדיף שתשכחו: דוד רזיאל, האיש שהרעיד את האימפריה הבריטית, היה אדם שומר מצוות שהקפיד להתפלל מדי יום מנחה-מעריב במניין. לראשו הייתה תמיד כיפה או כובע קסקט. 

בהיותו מפקד האצ"ל, בימים הקשים של המלחמה נגד האויב, בכל פעם שהתלבט כיצד לנהוג היה יורד לכותל המערבי ומתפלל לבוראו. בדקות הפנויות שהיו לו - בין פעולה לפעולה - היה פותח ספר ולומד תורה.

לאחר שנהרג בפעולת קומנדו בעיראק, פתחו חבריו את מזוודתו האישית. הם השתוממו לראות שלא היו בה כלי נשק, אלא כרך משניות, חומש וסידור. הוא יצא לקרב חמוש באמונה יוקדת ועטוף במסורת הדורות.

את כל הדבר הזה מחקו מספרי ההיסטוריה שלומדים בבתי הספר. אז איך אני יודע את זה? כי במשך כמה שנים ערכתי מסע בלשי בעקבות דוד רזיאל, וגיליתי את דמותו האמיתית, זו שהוסתרה מעינינו.

כשהתחלתי את התחקיר לספרי "בכוח וברוח" על חייו של רזיאל, גיליתי קשר שתיקה בלתי נתפס. מפקד שסחף אחריו אלפים, שהציל את היישוב היהודי בארץ כשעצר את הנאצים בעיראק (שם נפל), ושניהל את עליית 'אף על פי' שהביאה לחופי הארץ למעלה מ-17,300 עולים יהודים – פשוט נעלם מדפי ההיסטוריה. בבתי הספר לא לומדים עליו. באזכרה השנתית שלו נוכחים קומץ אנשים בעיקר מבני משפחתו וידידי המשפחה. בוויקיפדיה אין זכר למפעל ההעפלה האדיר שלו, ופעולותיו מוצגות באור דל, לעיתים מעוות.

היה מי שסיפר לי שרזיאל - שחי בחשאיות מוחלטת - שרף את כל תמונותיו במו ידיו, כדי שהבריטים לא יצליחו למצוא את עקבותיו. אחרים הזהירו אותי שאין חומר, ואין מה לחקור.

אבל אני סירבתי לוותר.

כיתתי את רגליי ברחבי הארץ ונברתי בארכיונים מאובקים, קראתי עיתוני מחתרת נדירים שנדפסו בסתר, ואפילו פענחתי מאמרים מוצפנים שפורסמו בעילום שם מאימת הבולשת הבריטית. ויום אחד, באחד הארכיונים הנידחים, מצאתי את האוצר, שנחשב עד אז לאבוד. 

היה זה אלבום ישן, חסר כריכה, ובו עשרות תמונות שצילם דוד רזיאל במצלמה שקיבל לבר המצווה. כל תמונה מספרת על אירוע אחר בחייו. ולצד כל תמונה, בכתב ידו של רזיאל – התאריכים המדוייקים וציוני המקומות! 

אוצר היסטורי! 

אז הוא לא שרף שום אלבום. ההיסטוריה פשוט חיכתה שמישהו יבוא לחפש אותה... 

בהמשך מצאתי מחברת פיזיקה שלו, כתלמיד בבית הספר, אבל בתוכה לא היו נוסחאות מדעיות אלא סיפור גבורה פרי עטו. פרסמתי אותו לראשונה בספר החדש.

ובמקום אחר מצאתי את תמונתו של רזיאל כתינוק בן חצי שנה, כשהוא לבוש בבגדים של תינוקת - נגד עין הרע... מתברר כי כבר מגיל צעיר הוא התחפש והסתתר...

ערב אחד פגשתי בבית הכנסת השכונתי יהודי בן קרוב ל-100. שאלתי אותו אם הוא הכיר במקרה את רזיאל. "בוודאי!" הוא ענה לי בחיוך. "שוחחתי אתו על ענייני המחתרת!". הוא סיפר לי איך פגש מדי יום את רזיאל, מפקד האצ"ל, בבית הכנסת. הוא שיתף אותי בשיחות הסודיות שהיו ביניהם. זה האדם האחרון עלי אדמות שחי עמנו כיום וזוכר את רזיאל. 

מכל החומרים הרבים שאספתי בעמל רב, נולד הספר "בכוח וברוח", המכיל את כל סיפור חייו של דוד רזיאל, לצד עשרות מאמרים שכתב (חלקם מתפרסמים לראשונה) וכן עשרות מאמרים בשבחו, פרי עטם של חבריו ומעריציו, בהם מנחם בגין, ר' אריה לוין, ועוד. בסוף הספר הבאתי את כל התמונות שלו, המקימות את דמותו לתחייה. 

כשהספר ירד לדפוס, אחרי שנים של השקעת דם, יזע, ולא מעט ממון – הייתי בטוח שהממסד, הגופים הרשמיים, הספריות, הארכיונים, החוקרים, או לפחות המעגלים שקשורים לדוד רזיאל, ישמחו לשמוע על הספר, ויבקשו להשיג אותו.

חשבתי לתומי שהם ירצו לגלות את האמת על הגיבור הזה, שהקדיש את חייו למען עם ישראל וארץ ישראל, ואף נהרג באחת הפעולות ההרואיות עליהן פיקד - כשעצר את הנאצים מלהגיע לארץ ישראל.

אבל במקום זה, נתקלתי בחומה של שתיקה. התעלמות מוחלטת. לא קיבלתי מהם אפילו מילה של תודה. 

האנשים שהכי מזוהים עם דוד רזיאל לא יצרו איתי קשר עד היום, ולא הביעו שום עניין בספר שלי, או במחקר המקיף שערכתי. כאילו זה לא נוגע אליהם... 

יש רגעים שבהם אתה מרגיש שאתה נלחם לבד מול מפלצת האדישות, מול זיכרון לאומי סלקטיבי שבוחר את הגיבורים שלו לפי אינטרסים פוליטיים קטנוניים.

אני מודה: היו לי רגעים קשים של ייאוש. כמעט נשברתי.

אבל אז חזרתי למסמך אחד מצמרר שמצאתי בארכיון של רזיאל, שהזכיר לי למה אסור לי להישבר.

זהו דף דק, מודפס במכונת כתיבה, ובו שיר שכתבה חנה שפיצר, מייסדת בית הספר שפיצר בירושלים. 

היא כתבה אותו על אדם קרוב לה שנהרג, אבל בגלל הצנזורה הבריטית, היה אסור לה אפילו להזכיר את שמו. 

אבל מיד כשהתחלתי לקרוא את השיר הבנתי על מי מדובר: על החתן שלה – דוד רזיאל!

בתה שושנה הייתה נשואה לו, וכל כך אהבה והעריצה אותו, עד שכאשר נהרג היא לא רצתה להתחתן שוב... עד סוף ימיה. 

וכך כתבה גברת שפיצר על חתנה הגיבור, בשיר מדהים שמתפרסם לראשונה בספר:

"מַעְלָה מַעְלָה עָלִיתָ תָּמִיד,

וּלְכָל חֲבֵרֶיךָ הָיִיתָ הָרֹאשׁ,

חָכְמָתְךָ וּגְבוּרָתְךָ עָלֶיךָ תָּעִיד,

שֶׁנִּבְרֵאתָ לְנַצֵּחַ וְלִכְבֹּשׁ...

נִקְרַע הַמֵּיתָר, נִפְסַק הַשִּׁיר,

אֵיפֹה אַתָּה בְּנִי יַקִּירִי?

נָגַע בִּי רַעַם בְּיוֹם בָּהִיר,

גָּזַל אַכְזָר אֶת בְּחִירִי.

אָרוּר הַלַּיִל שֶׁבֵּיתִי עָזַבְתָּ,

אָרוּר הַשָּׂטָן שֶׁבָּא לְהַכְשִׁיל;

נִשְׁמָתְךָ, גִּבּוֹר, עֵדֶן הֶחְזַרְתָּ,

כִּי הַכֹּל הִקְרַבְתָּ עַמְּךָ לְהַצִּיל.

כִּי לֹא גָּמַרְתָּ שִׁיר חַיֶּיךָ,

שִׁיר נִפְלָא זֶה בְּתָכְנוֹ,

כָּבוֹד, חֵרוּת אַף לְעַמֶּךָ,

בְּכֹחַ וָרוּחַ לְכוֹנְנוֹ".

מכאן נולד השם של הספר שלי: בְּכֹחַ וּבְרוּחַ.

הספר 'בכוח וברוח' הוא תעודת זהות של גיבור שלא קיבל את ההכרה הראויה לו. יש בו גילויים מפתיעים שישנו את כל מה שחשבתם על תקופת המחתרות ועל גיבוריה.

Mamdani, Obama Treat Preschoolers To Reading Of 'The Communist Manifesto'

NEW YORK, NY — Former President Barack Obama and current New York City Mayor Zorhan Mamdani delighted preschool students this week by taking turns reading passages from the Communist Manifesto.

"The history of all hitherto existing society is the history of class struggles," Obama recited to the kids. "The bourgeoisie cannot exist without constantly revolutionizing the instruments of production, and thereby the relations of production, and with them the whole relations of society. Right, kids?"

The preschoolers looked on in admiration and slight confusion as the two politicians continued their reading, pausing only to make sure the kids were listening and understanding the importance of Marx's words.

"Listen up, kiddos, this is super important," Mamdani said to the bewildered children as he launched into a particularly meaty section on the proletariat's struggle against the bourgeoisie and class antagonisms.

Mamadani explained to the kids that they should be constantly working to rise up against their adult overlords and establish a communal system of toy ownership.

"The proletarians have nothing to lose but their chains! They have a world to win," Mamdani recited from memory as the youngsters waited eagerly for snack time. "Workers of the world, unite!"

At publishing time, Obama and Mamdani were seen attempting to organize a strike in the sandbox over the unequal distribution of juice boxes.

Trump Promises To Learn From His Mistakes As Soon As He Does Something Wrong

WASHINGTON, D.C. — Facing increased criticism over the ongoing conflict with Iran, President Donald Trump promised to learn from his mistakes just as soon as he did something wrong.

"I'll be the first to admit it if it ever happens, which it won't," the president told reporters. "If I ever do anything wrong — which has never happened before in all of human history, it'd be really something if it did happen, frankly — then I promise to learn from my mistakes. I'm a very humble man — maybe even the most humble — so I'm eager to grow and change, if the occasion should call for it."

Trump was forced to commit to correcting his mistakes after repeated questions from the press about why the war with Iran had still not been resolved, his controversial tariff policies, and the rising cost of oil. In response, he reiterated that he was very eager to learn and grow in the unlikely event there would ever be a reason for him to do so.

"Only the fake news would say I ever made a mistake, but if I did, you'd be the first to hear about it," Trump explained. "I would apologize better than any president ever had — certainly better than Barack Hussein Obama. Or Sleepy Joe Biden. You could never understand him when he apologized."

At publishing time, Trump had confirmed that the closest he ever came to making a mistake was almost turning down his cameo role in Home Alone 2: Lost in New York.

He Paskened That One Shouldn't Eat From A Certain Company Chashash Chometz ... And Was Sued For 3 Million Shekel: A Scandal