לב הטוב – שורש המידות ומפתח הזהב לקנייני התורה

I know a lot of very frum people. But people who are flowing with a לב טוב are a much more rare commodity [למראית עין]. 

א. מעלת הזכויות שבצפוני הלב

יסוד מוסד הוא, כי עיקר הצלחתו של האדם בעמלו בתורה אינה תלויה אך ורק בחדות שכלו או בהתמדתו הגלויה, אלא היא אחוזה ודבוקה בזכויותיו של האדם. והנה, כשם שיש זכויות הבאות מכוח המעשים והפועל, כך ישנן זכויות הנקנות במצפוני הלב, ומסתבר כי אלו האחרונות – מעלתן רמה ונישאה יותר. הזכות הגדולה מכולן, המהווה תנאי הכרחי לקניית התורה, היא היות האדם בעל "לב טוב". לב כזה אינו רק מעלה מוסרית, אלא הוא כלי קיבול הכרחי לאורה של תורה.

ב. "בכלל דבריו דבריכם" – המידה הכוללת את הכל

בפרקי אבות שנינו, כי שאל רבן יוחנן בן זכאי את תלמידיו: "איזוהי דרך טובה שידבק בה האדם?". כל אחד מהתלמידים הציע נתיב אחר בעבודת השם, אך כאשר השיב רבי אלעזר בן ערך "לב טוב", הפליג רבו בשבחו ואמר: "רואה אני את דברי אלעזר בן ערך שבכלל דבריו דבריכם".

למדנו מכאן, כי הלב הטוב הוא המעיין המפכה שממנו נובעים כל הנחלים. כל המידות הטובות, אהבת הבריות ונועם ההליכות, אינם אלא ענפים המסתעפים משורש אחד – טהרת הלב. אלו הן הזכויות הנשגבות ביותר שיכול האדם לצבור לעצמו.

ג. המידות הטובות כתשתית לתורה

עיון במ"ח הקניינים שהתורה נקנית בהם (אבות, פרק ו') מגלה תמונה מופלאה: חלק נכבד מהם אינם עוסקים ביכולת קוגניטיבית, אלא בזיכוך האישיות. ענווה, שמחה, לב טוב, אהבת הבריות והשמחה בחלקו – כל אלו הם אבני הבניין של קומת האדם הלומד. אמנם מוזכרים שם גם אימה ויראה, אך המידות הטובות הן הבסיס וההכרח, שכן בלא תיקון המידות, אין התורה יכולה לשכון באדם ולהפרות את נשמתו.

ד. "תנה בני לבך לי" – עומק עבודת הלב

כל מערכת היחסים שבין אדם לחברו מושתתת על נטיות הלב. אם הלב הוא "לב טוב", ממילא ינבע ממנו הכבוד הראוי לכל נברא בצלם. בספרו "מסילת ישרים", בפרק העוסק במידת הטהרה, האריך הרמח"ל בחובת זיכוך הלב והביא את קריאתו של הקדוש ברוך הוא: "תנה בני לבך לי". זהו חזות הכל. עבודת האדם בעולמו מתמקדת בשאלה: עד כמה לבו טוב? עד כמה הוא חף מסיגים של אנוכיות? הקדוש ברוך הוא, הבוחן כליות ולב, דורש בראש ובראשונה את הפנימיות, ומצפה מהאדם שישתדל ויתקדם במעלות הלב הטוב, כי כל חסרון בשלמות הלב הוא חסרון בשלמות האדם.

ה. שאיפות הלב כקנה מידה למדרגת האדם

בספר "חובות הלבבות" מבואר יסוד עצום: מדרגתו האמיתית של האדם אינה נמדדת רק לפי הישגיו המוחשיים, אלא לפי רצונותיו ושאיפותיו הכמוסים. המקום אליו הלב נכסף, השאיפות המפעמות בו – הן המגדירות את מהותו של האדם, והן המשפיעות במישרין על דיבוריו ומעשיו.

ו. "תורת אלוקיו בלבו" – תורת רבי עקיבא

כאשר באו כל ישראל ללוות את בניו של רבי עקיבא שנפטרו, תמה התנא הקדוש על הכבוד הגדול. הוא הבין כי הציבור לא בא לכבודו האישי, אלא לכבוד התורה המצויה בו, שנאמר עליה "תורת אלוקיו בלבו". אין המדובר כאן בידע אינטלקטואלי גרידא, אלא בתורה שחלחלה אל הלב ושינתה את מהותו. לב של תורה הוא לב אחר – לב הפועם באהבת הבריות וברגישות לזולת.

רבי עקיבא, שקבע כי "ואהבת לרעך כמוך" הוא כלל גדול בתורה, גילם באישיותו את האיחוד שבין עומק העיון לטוב הלב. כפי שכתב בעל "שערי קדושה", שלמות התורה תלויה במידות. אדם שחסר בלבו אהבת בריות, אף אם חריף ובקי הוא, תורתו חסרה את המהות העיקרית, ואינה דומה לתורתו של בעל הלב הטוב.

ז. התפילה לזיכוך הלב על ידי התורה

בתפילתנו אנו משחרים לפתחו של מקום: "הוא יפתח לבנו בתורתו". אנו מבקשים שהתורה עצמה תהא המפתח שיפתח את סגור לבנו, ותוביל אותנו אל תכלית החכמה שהיא תשובה ומעשים טובים. רק לאחר פתיחת הלב על ידי התורה, ניתן לבקש "וישם בלבנו אהבתו ויראתו". אמנם היראה היא האוצר השומר על התורה, אך כפי שלימדונו חז"ל, החכמה והיראה אחוזות זו בזו ומשלימות זו את זו.

ח. שמחת החיים של הלב הטוב

סוף דבר, הלב הטוב הוא הערובה לאושר ולשמחה פנימית. ככתוב במשלי: "וטוב לב משתה תמיד". מי שמידותיו מתוקנות ולבו טוב, מוצא שמחה בכל עת. לעומתו, מי שחסר לב טוב, שרוי תמיד במרירות ובכעס, ושנאת הבריות מעבירה אותו על דעתו ומוציאה אותו מן העולם. אהבת הבריות ומידות טובות הן הדרך הסלולה לחיים של שמחה, שלמות ודבקות בבורא. [עפ"י דברי הגרג"א]