אין מושחין מלכי ישראל בשמן המשחה אלא בשמן אפרסמון, ואין ממנין אותם בירושלים לעולם אלא מלך ישראל מזרע דוד, ואין מושחין אלא זרע דוד. במש"כ הרמב"ם שאין מושחין אלא זרע דוד, כבר כ' הלח"מ שאין הכונה שאין מושחין כלל, שהרי יש בהם משיחה בשמן אפרסמון כמבואר בסוגיות הגמ' בכריתות ובהוריות, וכמוש"כ הרמב"ם עצמו לעיל מינא, אלא הכונה היא שאין מושחין בשמן המשחה אלא מזרע דוד, עיי"ש בלח"מ, וצ"ב שהרי כבר כתבו הרמב"ם בריש דבריו ומ"ט חזר וכתבו שוב, וכן מ"ט הפסיק באמצע מש"כ ענין משיחה, לענין שאין ממנין אותן בירושלים לעולם אלא מלך מזרע דוד, ולא כתב כל דיני משיחה דמלכי בית דוד, ואח"כ יבאר ענין זרע דוד בירושלים, וכן צ"ב במש"כ אין ממנין אותן בירושלים אלא מלך ישראל מזרע דוד, דמה הוסיף במש"כ מלך ישראל, ומ"ט לא כתב כמוש"כ להלן לענין משיחה דאין מושחין אלא זרע דוד, ולא כ' שם מלך ישראל מזרע דוד, ומ"ש.
ונראה בזה, דהנה במש"כ הרמב"ם משיחה במלכי ישראל בשמן אפרסמון, עיין בכס"מ עפ"י סוגיית הש"ס דהיינו דוקא בשיש מחלוקת בישראל, ובלא מחלוקת אין צריך משיחה, והרמב"ם סתם ולא פירש ענין זה, ואע"פ שכתבו להלן בהי"ב, מ"מ שם מיירי במשיחת שמן המשחה במלכי בית דוד, וגם הדוגמאות שהביא הרמב"ם הם ממלכי בית דוד והשמיט הדוגמא שהובאה בגמ' מיהוא, שהי' ממלכי ישראל ולא נמשח אלא משום מחלוקת יורם בן אחאב, וביותר שהרי מבואר בגמ' שם דאע"פ דמלכי בית דוד אין מושחין אלא מלך בן מלך ומצד ירושה, אבל מצד עצמו מלך ראשון בעי משיחה, מ"מ מלכי ישראל שנמשחין בשמן אפרסמון גם מלך ראשון כיהוא שלא הי' מלך ע"י ירושה אין בו משיחה אלא מחמת המחלוקת, וא"כ דין הרמב"ם בהי"ב לגבי מלך בן מלך רק במלכי בית דוד הוא, דבמלכי ישראל אינו תלוי בזה אלא אם יש או אין מחלוקת, ונמצא שלא הובא ברמב"ם כלל ענין משיחה זו של מלכי ישראל, ואדרבא מדסתם משמע בכל גווני איכא משיחה, וזה סותר המבואר בסוגיות הש"ס הנ"ל, והכס"מ הק' לפי דעתו שגם שאול נמשח בשמן אפרסמון שכיון שלא היתה שם מחלוקת, מ"ט הוצרך למשיחה, ועיי"ש שכ' וז"ל וי"ל שיש לחלק בין מלך ראשון בערך עצמו, לראשון בערך כל ישראל, כשאול שלא קדם לו מלך בישראל, עכ"ל, ואינו מובן מה לי ראשון ומה לי אחרון וסו"ס אין דין משיחה בשמן אפרסמון אלא מפני המחלוקת ואצל שאול לא היתה מחלוקת, וכק' הכס"מ.
ונראה עפימשנ"ת בה"ח דיש ב' אופנים של מלכי ישראל, א' מלך ישראל כירבעם קודם שחטא שהי' לו דין מלך ישראל לגמרי, ורק לענין ירושלים לא הי' מלך בפועל כמבואר בדברי הרמב"ם בה"ח, וב' מלך על שבטי ישראל בלבד, שזה הי' גדר המלכות בכל שאר מלכי ישראל, ובהנהו תרי סוגי מלכות מיירי הרמב"ם בהלכה זו, ברישא מיירי במלך כל ישראל בגדר מלכות ירבעם קודם שחטא, וע"ז יש גדר משיחה אלא שאינה בשמן המשחה אלא בשמן אפרסמון, וע"ז הוסיף ואין ממנין אותן בירושלים לעולם אלא מלך ישראל מזרע דוד, והיינו דמלך ישראל משבטי ישראל אינו מלך על ירושלים, דמש"ה אין ממנין אותן בירושלים כיון שאינו מלך על ירושלים שנשארה ניר לדוד, כמוש"כ הרמב"ם בה"ח, ומלך ישראל שימנוהו בירושלים דהיינו שיהא מלך גם על ירושלים ליתא אלא מזרע דוד, ואח"כ מיירי הרמב"ם במלך חלקי של מלך יהודה ומלך שבטי ישראל וע"ז כ' שיש דין משיחה גם למלכי יהודה שאינו אלא מזרע דוד, וכל שהוא מלכות אם הוא מזרע דוד יש בו משיחה, ומשא"כ מי שאינו מזרע דוד דהיינו מלכי ישראל כל שאין בו דין מלך ישראל ליתא בי' משיחה כלל לא בשמן המשחה וגם לא בשמן אפרסמון, ומהטעם שיבואר להלן אי"ה, ובמילא דמשיחת יהוא לא היתה כלל דין, אלא פעולה בעלמא להשקיט המחלוקת, ולא כמשיחת מלכי יהודה שבע"כ בזמן מחלוקת דין משיחה הוא, דאל"כ איך נמעול בשמן המשחה, וכיון שאינו דין לא הביאו הרמב"ם, ומשא"כ ברישא יש דין משיחה אלא שדינו הוא בשמן אפרסמון, ומש"ה שאול שהי' לו דין מלך ישראל שהי' מלך ראשון של כל ישראל, שוב יש בו דין משיחה, ורק הבא אחריו בלא מחלוקת לא הי' צריך משיחה כשם שאין צריך משיחה מלך בן מלך במלכי בית דוד, ומש"ה הדגיש הכס"מ ראשונותו של שאול, שהכונה היא שכיון שעדיין לא מלך דוד לא היתה מלכותו סתירה לבית דוד, ושפיר הי' לו דין מלך כל ישראל, ומלכות זו ודאי דין משיחה בה, אלא שלא נאמר בה דין המשיחה המיוחד של בית דוד שהוא בשמן המשחה, אבל בשמן אפרסמון דין משיחה הוא ובהאי דינא מיירי הרמב"ם, ומה"ט נמשח שאול, וכמוש"כ הכס"מ, וא"ש היטב כל דברי הרמב"ם ושינוי הלשון שיש בהלכה זו, דכנ"ל ברישא דין מלך כל ישראל, ומש"ה הדגיש ענין זה במש"כ דין מלך ירושלים שכנ"ל אינו אלא קמ"ל במלך כל ישראל, ומשא"כ סיפא בענין אחר לגמרי מיירי וכנ"ל ענין זרע דוד שהוא מלך באיזה אופן שהוא, שיש בו משיחה, ומשא"כ במלך שאינו מזרע דוד, וכמושנ"ת.
ועיין בלח"מ בהי"ב הק' באמת מ"ט לא כ' הרמב"ם שם משיחת יהוא, ויותר מזה הק' עמש"כ הרמב"ם בפ"א מכלי המקדש הי"א וז"ל שם, ואם היתה שם מחלוקת מושחין אותו וכו', כמו שמשחו שלמה מפני מחלוקת אדוניהו, ויואש מפני עתליה, ויהואחז מפני יהויקים אחיו, וזה שמשח אלישע ליהוא לא בשמן המשחה משחו, אלא בשמן אפרסמון, ודבר זה מסורת ביד החכמים, עכ"ל, ומשמע מזה דהשלושה שהוזכרו לעיל בשמן המשחה נמשחו, וזה אינו, דלהדיא מבואר בגמ' שיהואחז נמשח בשמן אפרסמון משום שבימיו כבר נגנז שמן המשחה, ועיי"ש בלח"מ דאה"נ כן הוא, ולא בא הרמב"ם אלא ליישב מש"כ לעיל מינא שאין מושחין בשמן המשחה אלא מלכי בית דוד דיק' ע"ז ממשיחת יהוא, וע"ז כ' הרמב"ם שלא היתה אלא משיחה בשמן אפרסמון, והוא דחוק טובא דדין שמן המשחה במלכי בית דוד כתבו הרמב"ם שם בה"ו, ומ"ט נטר עד הי"א ליישב שלא יק' מיהוא, אכן למש"כ מבואר היטב, שהרי למשנ"ת במלכי בית דוד יש דין משיחה אע"פ שאינו מלך ישראל, וכשא"א בשמן המשחה עכ"פ יש דין משיחה וקיום דין זה, גם בשמן אפרסמון, כדחזינן במלך ישראל משאר שבטי ישראל שיש בו דין משיחה, ומתקיים דין משיחתו גם בשמן אפרסמון, ומשא"כ במלך משאר שבטי ישראל כיהוא אין כלל דין משיחה אפי' במחלוקת, ועיין ערל"נ בכריתות שם כ' באמת דיהוא נמשח מציווי מיוחד, דמצד מלכי ישראל ליכא משיחה אפי' במחלוקת, עיי"ש, וזהו שכ' הרמב"ם דיהוא לא נמשח בשמן המשחה אלא בשמן אפרסמון, דאע"פ שכן הי' גם אצל יהואחז, מ"מ יהואחז דין משיחה הי' ועיקר דברי הרמב"ם לאשמעינן דיני משיחה מיירי, אבל יהוא קמ"ל לאו דין משיחה כלל, ושמן אפרסמון גרידא שמו עליו, וכנ"ל שאין במלך בכה"ג שום דיני משיחה, ועין בס' שער יוסף לחיד"א ז"ל להוריות שם הביא גירסת היפה מראה בירושלמי שקלים פ"ו ה"א, דתני התם שאין מושחין מלך בן מלך אלא מפני המחלוקת, ומייתי משלמה יואש יהואחז ויהוא, ומק' מקרא דקום משחהו כי זה הוא, זה טעון משיחה ואין מלכי ישראל טעונין משיחה, ומשני דתני רק יהואחז, ואח"כ מק' והלא יאשיהו גנזו בזמן יהואחז, ומשני הדא אמרה באפרסמון נמשח, וכיון דבלא"ה מיירי באפרסמון שוב יק' דמ"ט לא תני ג"כ יהוא שנמשח באפרסמון, עיי"ש שנדחק בגרסאות הירושלמי שם, ועיין ג"כ בס' הר המורי' לפ"א מכהמ"ק מש"כ בזה, ולמשנ"ת א"ש היטב, שהרי גם משיחה באפרסמון הוא מדין זה טעון משיחה, דליכא כלל במלכי ישראל, ויהוא או מציווי מיוחד או מעשה בעלמא להשקיט המחלוקת, ומש"ה גם למסקנא א"א לחשוב יהוא בברייתא דתני דין משיחה מפני המחלוקת.
וביאור הדבר בהנהו ב' גדרי משיחה שיש בהם נפק"מ למלך משאר שבטי ישראל הוא, דקרא דקום משחהו כי הוא זה, זה טעון משיחה ואין אחר טעון משיחה, תרתי נאמר בו א' שיהא כזה דהיינו מלך כל ישראל כדוד, וב' דכל שהוא כדוד דהיינו מבית דוד יש בו משיחה, ולדרשה דמלך כל ישראל, הוא ילפותא על עיקר דין משיחה, שמלך כל ישראל כדוד טעון משיחה, אבל דין שמן המשחה שנאמר בהאי קרא נאמר רק בדוד ובית דוד, והיינו דין משיחה מצד מלכות כל ישראל, ודין משיחה מצד דוד ובית דוד, ושמן המשחה נאמר רק מצד דוד ובית דוד, והכי קיבלו חז"ל בילפותא מהאי קרא, ומש"ה כנ"ל דין משיחה בשאול מצד מלך כל ישראל, וגם בירבעם כ' בס' שער יוסף להוריות בשם הקרית ספר ואברבנאל שמשחו אחי' השילוני בשמן אפרסמון עיי"ש, והוא מבואר היטב למשנ"ת דרק ירבעם הי' מלך כל ישראל קודם שחטא, אכן כ' שם מאברבנאל צד שלא נמשח ירבעם כיון שהי' רק מלך ישראל, והיינו דבעי כדוד שהי' מלך על כל ישראל כולל ירושלים, ומשא"כ ירבעם שהיתה הגבלה במלכותו ע"י הניר לדוד בירושלים, ומשא"כ שאול לדעת הכס"מ הרי מלך על כל ישראל ממש, ומש"ה שפיר הי' בו דין משיחה, ועיין במאירי הוריות דף יא: שהק' איך המליכו לשאול על הכל והרי אמרו אין ממנין בירושלים אלא מזרע בית דוד, ועיי"ש במגיה שהק' והרי לא המליכו לשאול בירושלים ומאי קשיא לי' למאירי, אכן למשנ"ת ענין ירושלים עיקרו במה שהוא מלך בפועל בלא הגבלה כלל, דמה"ט יש בו דין משיחה, ושאול שנמשך בע"כ מלך בלא הגבלה כלל הי', וע"ז שפיר קשיא למאירי ששאול שלא הי' מבית דוד איך מלך בלא שום הגבלה, וע"ז תירץ כשיטתו שם, ששאול מלך כממלא מקום לבית דוד, ומש"ה חייל בו דין מלכות דבית דוד ממש שהיא מלכות בלא הגבלה, ומשא"כ ירבעם שלא מלך בירושלים כיון שעל ירושלים מלכו זרע בית דוד, מש"ה לא נמשך, וכמושנ"ת.
ובזה י"ל קראי דשמואל א' כ"ד ז' וי"א, שאמר דוד חלילה לי מה' אם אשלח ידי במשיח ה' עיי"ש, ומה ענינו למשיחה דווקא, וממנ"פ אי שאול מלך ומש"ה אינו רודף בלא"ה אסור להורגו, ואם רודף הוא הרי מצוה להורגו ואיך ימנע המצוה משום ששאול הוא משיח ה', וכבר הארכנו בזה לעיל בה"ז אות א' עיי"ש, ולמבואר כאן י"ל, דכיון ששאול לא מלך אלא כממלא מקום למש"כ המאירי, הרי כל שנמשך דוד כבר אין מקום למלכות של ממלא מקום ובטלה מלכותו, ושוב רודף הוא ומצוה להורגו, אכן להנ"ל יש ב' סוגים של ממלא מקום, א' כשאול שהי' ממלא מקום וחל עליו דין בית דוד ממש, דמש"ה מלך בלא הגבלה והי' בו דין משיחה, וב' כירבעם שהי' ממלא מקום לבית דוד, אבל לא חל בו דין מלך מבית דוד דמש"ה לא מלך בירושלים, ומש"ה לא נמשח וכנ"ל, וא"כ שאול שהי' בו דין בית דוד לא בטלה מלכותו ע"י שנמשח דוד, שהרי הי' לו דין מלכות כדוד עצמו, ומשא"כ ירבעם הי' מלכות רק כיון שאין מלך מבית דוד, וכשיהיה מלך מבית דוד בטלה מלכותו, וזהו שאמר דוד איך אשלח ידי במשיח ה', שכיון שנמשח בע"כ דין מלך מבית דוד עליו, ושוב לא בטלה מלכותו ע"י משיחת דוד, ואין הוא רודף, ושוב אסור לשלוח בו יד.
ובעיקר מש"כ, מצאתי במלבי"ם תהילים קל"ב י"א, נשבע ה' לדוד, אמת לא ישוב ממנה, מפרי בטנך אשית לכסא לך, אם ישמרו בניך בריתי ועדתי זו אלמדם, גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך, כי בחר ה' בציון אוה למושב לו, דבחירת דוד והשבועה שלא תסור המלכות מזרעו היתה מחמת בחירת המקדש בציון עיי"ש, ובמש"כ המלבי"ם במלכים א' ח' כ"ז עיי"ש, והיינו דנשבע ה' מפרי בטנך אשית לכסא לך היינו אותו כסא של דוד שהי' מלך כל ישראל, אכן ע"ז נאמר שהוא בתנאי אם ישמרו בניך בריתי וכו', וכשלא התקיים התנאי אצל שלמה בטלה השבועה, אמנם כי בחר ה' ציון אוה למושב לו לעולם קשור לבית דוד, ואינו ענין לתנאי דאם ישמרו, וכנ"ל שעל ירושלים לעולם מלך רק מזרע דוד, ובזה מוסבר המבואר ברש"י סנהדרין דף צח: בביאור סוגית הגמ' שם, דלעת"ל יהי' מלך מזרע דוד, אכן דוד עצמו יהי' ג"כ מלך בגדר של פלג קיסר, עיי"ש ונת' בעז"ה לעיל בה"ח, ולהנ"ל עיקר המלכות ניתן לשבט יהודא ומשבט זה נבחר בית דוד, אבל בירושלים ענין מיוחד מצד דוד עצמו דמש"ה אפי' כשיש מלך ישראל אחר, אין לו מלכות בירושלים, וא"כ מלכות ירושלים ענין מיוחד לדוד עצמו, וכשאין דוד שייך לבית דוד, אבל לעת"ל שיהי' דוד עצמו הדר דינא שירושלים יש בה מלכות מיוחדת לדוד עצמו, וזהו פלג קיסר, וכמושנ"ת לעיל בה"ח שהוא תחת מלך כל ישראל, ומיוחד שלטונו למקום מסויים, והאי מקום הוא ירושלים שכנ"ל שייכת לדוד עצמו.
אכן בעיקר מש"כ שירבעם הי' מלך כל ישראל קודם שחטא, ורחבעם רק בגדר פלג קיסר על ירושלים, צ"ע מהמבואר בסנהדרין דף קא: אמר רב נחמן, גסות הרוח שהיתה בו בירבעם טרדתו מן העולם, שנאמר ויאמר ירבעם בלבו, עתה תשוב הממלכה לבית דוד, אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושלים, ושב לב העם הזה אל אדוניהם אל רחבעם מלך יהודא, והרגוני ושבו אל רחבעם מלך יהודא, אמר גמירי דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית יהודא בלבד, כיון דחזו לרחבעם דיתיב ואנא קאימנא, סברי הא מלכא והא עבדא, ואי יתיבנא מורד במלכות הואי וקטלין לי ואזלו בתריה, מיד ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב וכו', ע"כ סוגיית הגמ', וצ"ע כיון שלא הי' לרחבעם דין מלך איך ישב בעזרה אחרי שאינו אלא שלטון בפועל ולא מלך בחפצא, אכן אדרבא נראה מכאן ראי' למשנ"ת, ובהקדם מה שיש לדקדק מ"ט דווקא כאן בסנהדרין נקטו גמירי דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית יהודא, ולא נקטו כבשאר סוגיות הש"ס ביומא וסוטה ועוד, אלא למלכי בית דוד, ולכן נראה בהקדם מה שצ"ע טובא במה שאמר ירבעם ואי יתיבנא מורד במלכות הואי וקטלין לי, דמה ענינו למורד במלכות שפירושו שהוא מלך ורחבעם אינו מלך, והרי אפי' אם הוא מלך סו"ס אינו מבית דוד ואין לו ישיבה בעזרה, וא"כ אין זה ענין נגד מלכות אלא נגד האיסור של ישיבה בעזרה, ומה ענין מיתת מורד במלכות להכא, ומזה נראה מבואר שדין ישיבה בעזרה אינו ענין מיוחד לבית דוד, אלא למלך ירושלים, שעי"ז הוא מלך גם במקום המקדש, ומש"ה הותרה לו הישיבה בעזרה, ועיין מד"ר קהלת א' ב' אשרי מי שזוכה למלוך במקום מלכות וכו', הכא מלך בירושלים במקום מלכות, והיינו שם מיוחד של מלך במקום מלכות שהוא מלכות הקב"ה בבית המקדש, ומלך של מקום זה הותרה לו ישיבה, ולמעשה ליכא מלכות בירושלים אלא לבית דוד, ומש"ה הוזכר בכל הש"ס היתר הישיבה לבית דוד, אבל כאן שמבואר ענין מורד במלכות אי יישב ירבעם, היינו שע"י ישיבתו יראה עצמו כמלך גם בירושלים ששוב גם לו מותרת הישיבה בעזרה אע"פ שאינו מבית דוד, ומש"ה הו"ל מורד במלכות, ומש"ה הודגש כאן ענין מלך יהודא ולא בית דוד, ומש"ה שפיר היתה ישיבה בעזרה לרחבעם אע"פ שלא הי' מלך ישראל, דכנ"ל תלוי במלך ירושלים, ובירושלם ודאי הי' רחבעם המלך, ושו"ר במלוא הרועים בענין ישיבה בעזרה אות ז' שג"כ כ' שהישיבה תלוי' במלך ירושלים ולא בבית דוד דווקא עיי"ש לענין שאול המלך אם היתה לו ישיבה בעזרה, והוא כמוש"כ.
אכן עיין רש"י סוטה דף מ: בד"ה אין ישיבה שכ' היתר ישיבה דמלכי בית דוד מטעם שחלק להם המקום כבוד להראות שמלכותו שלמה, ומבואר ענין מיוחד בבית דוד דווקא, וזה לא כמושנ"ת שאילו ירבעם הי' מלך ירושלים היתה גם לו ישיבה בעזרה, אכן אי"ה ית' להלן בפ"ב ה"ד באריכות דתרתי איתנהו בה, ורש"י בסוטה דמיירי על זמן בית שני א"א לאסור על מלכי ישראל משום שאין הם מלכי ירושלים, דיעויין בגמ' סוטה דף מח: משחרב ביהמ"ק הראשון בטלו ערי מגרש ופסקו אורים ותומים ופסק מלך מבית דוד וכו', עיי"ש, ולכאורה האי ברייתא לא מיירי בסיפור דברי הימים ששוב לא הי' מלך מבית דוד, דהרבה דברים בטלו משחרב ביהמ"ק עיין יומא דף כא: בחמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני, ובע"כ דינא קתני כביטול דין ערי מגרש. וכן או"ת שלא יהא מחוסר בגדים באי לבישתם, וה"ה דין מלכי בית דוד קמ"ל שאע"פ שכנ"ל ליכא מלכות בירושלים אלא בית דוד, מ"מ אין זה אלא בזמן מקדש ראשון, ומבואר יותר עפימש"כ לעיל בשם המלבי"ם שבחירת דוד לירושלים משום ביהמ"ק הוא, וקמ"ל שהוא תלוי במקדש ראשון דווקא, וכשבטל המקדש בטל דין זה, ומה"ט א"ש מלכות בית חשמונאים שנת' לעיל בה"ח מדברי הרמב"ם בהל' חנוכה שהיתה מלכותם רצוי', וכיון שמלכו בירושלים הרי בטלו את הדין שאין מלכות בירושלים אלא לבית דוד, דמה"ט הרי כ' הרמב"ן בפי' עה"ת פ' ויחי שהיתה מלכותם שלא כדין, וכמוש"כ שם משמו עיי"ש, אכן למבואר הרי ליתא להאי דינא משחרב בית ראשון, ושפיר יכלו בני חשמונאי למלוך בירושלים אע"פ שלא היו מבית דוד, וזה מבואר במש"כ בגמ' שם ופסק מלך מבית דוד, ומ"ט לא קתני ופסקה מלכות בית דוד, ועוד שהרי הי' ריש גלותא שיש לו דין מלך כמבואר בסנהדרין דף ה. והוריות דף יא: וברמב"ם פ"ד מסנהדרין הי"ג, וא"כ הרי לא פסקה מלכות בית דוד, אכן להנ"ל אין הכונה למלכות בית דוד אלא לדין מסויים שיש שיהא מלך מבית דוד דווקא, שהוא כנ"ל דין מלכות ירושלים, ודין מסויים זה בטל וכנ"ל מבית חשמונאי, ומש"ה הוכרח רש"י לפרש טעם אחר להיתר מלכי בית דוד, דמצד מלך ירושלים שפיר יכלו המלכים שבבית שני לישב בעזרה, אלא שבזמן ירבעם לא הי' איסור זה וכמו שית' אי"ה להלן בפ"ב במקומו שם.
מו"ר זצ"ל
---
סיכום הנקודות המרכזיות שעולות מהטקסט לכאורה:
1. ההבחנה בין שמן המשחה לשמן אפרסמון
הכלל: מלכי בית דוד נמשחים ב"שמן המשחה" (השמן המקודש שעשה משה), בעוד שמלכי ישראל (משאר השבטים) נמשחים ב"שמן אפרסמון".
דיוק בלשון הרמב"ם: הרמב"ם כותב ש"אין מושחין אלא זרע דוד". רה"י (בעקבות הלח"מ) מסביר שהכוונה אינה ששאר המלכים לא נמשחים בכלל, אלא שרק זרע דוד נמשחים בשמן המשחה המקורי. שאר המלכים נמשחים בשמן אפרסמון.
2. שני סוגי "מלכי ישראל"
רה"י מציע חידוש כדי ליישב את הסתירות בנוגע למשיחת מלכי ישראל (כמו יהוא או שאול):
מלך "כל ישראל" (כדוגמת ירבעם בתחילתו או שאול): מלך כזה, שמוגדר כמי שתופס את מקום מלכות בית דוד באופן זמני על כל העם, יש בו "דין משיחה" מהותי (אך בשמן אפרסמון). לכן שאול נמשח למרות שלא היה מחלוקת.
מלך על "שבטי ישראל" בלבד: שאר מלכי עשרת השבטים לא נחשבו למלכים על "כל האומה" (כי ירושלים תמיד נשארה לבית דוד). אצלם המשיחה לא הייתה דין דאורייתא של "מינוי מלך", אלא רק אקט פוליטי להשתקת מחלוקות. לכן הרמב"ם השמיט את משיחת יהוא מההלכה המרכזית.
3. בלעדיות בית דוד בירושלים
הקביעה: "אין ממנין אותם בירושלים לעולם אלא מלך מזרע דוד". ירושלים אינה רק עיר בירה, אלא מהות הקשורה למלכות הנצחית.
הסבר: מלך משאר השבטים יכול למלוך על העם ("ממלא מקום"), אך אין לו דריסת רגל של מלכות בתוך ירושלים. ירושלים נשארה תמיד "ניר לדוד" (נר דולק לבית דוד). זהו ההסבר לכך שירבעם לא נמשח בשמן המשחה – כי מלכותו הייתה חסרה את השליטה בירושלים.
4. מעמד שאול המלך כממלא מקום
רה"י מיישב את דברי המאירי והכס"מ: שאול נחשב "ממלא מקום" לבית דוד עוד לפני שדוד נבחר. מכיוון שהוא מלך על כל ישראל ללא הגבלה (כולל המקום שיהיה ירושלים), חלו עליו דיני המלוכה של בית דוד והוא נחשב "משיח ה'".
זהו ההסבר מדוע דוד סירב לפגוע בשאול – כי למרות ששאול לא היה משבט יהודה, היה לו דין מלך גמור מכוח היותו ממלא מקום של המלכות השלמה.
5. ישיבה בעזרה (חצר המקדש)
הדין: "אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד".
החידוש: רה"י מציע שדין זה אינו רק זכות גנטית של זרע דוד, אלא נובע מהיותם "מלכי ירושלים". מכיוון שהמקדש נמצא בירושלים, רק מי שהוא המלך החוקי של העיר יכול לשבת שם.
זה מסביר את הפחד של ירבעם: הוא חשש שאם העם יראה את רחבעם (מלך יהודה) יושב בעזרה והוא עומד, הם יבינו שרחבעם הוא המלך האמיתי של המקום הקדוש, וירבעם ייחשב "מורד במלכות".
6. המלכות בבית שני (חשמונאים)
רה"י מציין שמשחרב בית ראשון, חלו שינויים בדינים מסוימים שתלוים בבית דוד.
לפי חלק מהמפרשים (המלבי"ם), הבלעדיות של בית דוד בירושלים הייתה קשורה למשכן/מקדש ראשון. בבית שני, כיוון שפסקה מלכות בית דוד באופן זמני, יכלו החשמונאים למלוך בירושלים מבלי לעבור על האיסור המקורי, ולכן הרמב"ם משבח את מלכותם.
סיכום תמציתי:
הטקסט מבחין בין מלכות מהותית (בית דוד – שמן המשחה, ירושלים, ישיבה בעזרה) לבין מלכות פונקציונלית (שאר השבטים – שמן אפרסמון, מחוץ לירושלים). המפתח להבנת הסתירות ברמב"ם הוא ההבנה ששאר המלכים הם "ממלאי מקום" בלבד, וסמכותם נובעת או מציווי נביא או מקבלת העם, אך הם לעולם לא מחליפים את המעמד הסגולי של זרע דוד בירושלים ובמקדש.
