יש משהו אנכרוניסטי, ואולי אף מתנשא, במסע ה"התעוררות" של קבוצות שובע מרמת השרון והרצליה, המבקשות להלביש את הציבור החרדי במדים בתואנות של "שוויון". הרצון לכפות, לאנוס אוכלוסייה שלמה שכל הווייתה, אמונתה ואורח חייה עומדים בסתירה מוחלטת למבנה הצבאי ולתרבותו, הוא מעשה שאינו רק אנטי-דמוקרטי בעליל, אלא מנותק לחלוטין מהמציאות הישראלית ומהבנת המהות היהודית.
הקלישאה השחוקה של "אפליה בין דם לדם", שבה מנפנפים המפגינים, מתעלמת משתי עובדות יסוד: ראשית, בחברה דמוקרטית אמיתית, זכויות האזרח אינן מותנות בביצוע מטלה כזו או אחרת, וחובותיו של אדם חייבות לעלות בקנה אחד עם השקפת עולמו ומצפונה של קהילתו. שנית, הניסיון לצייר את בני הישיבות כ"משתמטים" מתעלם מהתפיסה היהודית העתיקה, הרואה בלימוד התורה את "כיפת הברזל" הרוחנית של העם היהודי.
כדי שהציבור החרדי ישתלב במערכת הצבאית, צריכה להתרחש אחת משתי אפשרויות: או שהחרדים יוותרו על זהותם, על קדושת מחניהם ועל מסורת הדורות שלהם – דרישה שהיא בגדר התאבדות תרבותית ואינה קבילה בשום משטר חופשי; או שהצבא ישנה את פניו מן הקצה אל הקצה כדי להתאים את עצמו להלכה ולערכי התורה – דבר שהמערכת הצבאית והחילונית אינה מעוניינת בו ואינה מסוגלת לבצע. [עפ"י דברי חנה קים בעתון הארץ]
ולהרחיב:
1. הנימוק המהותי: "תורה מגנא ומצלא" (התורה מגינה ומצילה)
התפיסה התורנית אינה רואה בלימוד התורה "פריבילגיה" או "תחביב", אלא חובה קיומית להמשכיות העם היהודי. לומד התורה הוא חייל בחיל הרוחני של האומה. ללא הלימוד, אין זכות קיום רוחנית (ואף פיזית) לעם בארצו. לכן, הטיעון של "חוסר שוויון בנטל" הוא אי-הבנה של הנטל האמיתי – שימור הגחלת היהודית.
2. הנימוק הדמוקרטי-ליברלי: חופש הדת והמצפון
גם אם נניח לרגע בצד את הטיעון הדתי, מנקודת מבט דמוקרטית, לא ניתן לכפות על מיעוט מובהק אורח חיים שנוגד את מצפונו. הצבא בישראל אינו רק גוף ביטחוני, הוא "כור היתוך" חילוני שמטרתו המוצהרת היא עיצוב הישראלי החדש. דרישה מחרדי להיכנס לכור היתוך שנועד למחוק את זהותו היא מעשה דורסני שסותר ערכים של פלורליזם וסובלנות.
3. הנימוק המעשי: "הצבא אינו ערוך ואינו מתאים"
הצבא המודרני, שמשלב בתוכו תרבות מערבית ליברלית, ערבוב מגדרי וסביבה חילונית מובהקת, מהווה סכנה רוחנית עבור הצעיר החרדי. בניית "גטאות" חרדיים בתוך הצבא (כדי לאפשר שמירה על אורח החיים) היא פרויקט יקר, מסורבל ולעיתים קרובות נתקל בהתנגדות מצד ארגוני נשים וגורמים ליברליים בצבא עצמו. לכן, כפי שציינה קים, האפשרות הזו פשוט "אינה כדאית".
4. הנימוק החברתי: תרומה חלופית
החברה החרדית מפעילה רשת עצומה של גופי חסד (זק"א, יד שרה, איחוד הצלה ועוד) התורמים לחברה הישראלית כולה ללא הבדל דת וגזע. הציבור החרדי מרגיש שהניסיון לצמצם את המושג "תרומה למדינה" אך ורק לשירות צבאי הוא עוול היסטורי והתעלמות מהעשייה החברתית הכבירה שלו.
5. הנימוק ההיסטורי: שמירת הגחלת
בכל שנות הגלות, מה שהחזיק את העם היהודי היה לימוד התורה. הניסיון של "התעוררות" או קבוצות דומות לשבור את המבנה הזה לטובת מודל של "צבא העם" (שגם הוא הולך ומתפורר בחברה החילונית לכיוון של צבא מקצועי) נתפס כטעות אסטרטגית שתפגע בדנ"א היהודי לטווח ארוך.
