הערצה אל הסבא מסלובודקה הייתה שלא כדרך הטבע! ממש שלא כדרך הטבע!
"גם מצד עילויים ברוכי כישרון, שאינם נחפזים להעריץ מאן דהוא..." - הוספתי, ור' משה מחרה ומחזיק בעזרת גילויים רבי ענין, מאת אחד המצוינים שבהם - הגאון בעל 'פחד יצחק':
תראה כמה השפיע הסבא על רבי יצחק הוטנר. אתה מכיר את המעשה מליל יום-כיפור... והוא עצמו היה מעריץ של הסבא באופן נדיר - "ניט שייך"...
וזה דבר המעשה. בליל התקדש יום הכיפורים שלח האלטר את הג"ר יחזקאל ברשטיין הנזכר, לשאול את ר' יצחק מה שם אמו, היות ורצה להתפלל עליו, ומתוך כך ליידע אותו שהוא מתפלל להצלחתו.
אמר לו ר' יצחק: "אם האלטר שואל מה שם אמי, אני בעצמי אגש להשיבו..."
על כך הקפיד הסבא. הוא ראה בזה "א שטיקל גאווה'לע [- משהו מן הגאוותנות]". ומשקרב לגשת אליו קרא לעברו הסבא: "ניט אין מיין דל"ת אמות! [- לא בתוך דל"ת אמותיי!]" רוצה לומר, אל תתקרב אלי!
אמנם השאלה הרי נשאלה, ועליו לתת מענה, אז הוא צעק ממרחק: "חנה!"
כשסיפר לי ר' יצחק את הסיפור הפטיר באוזני: "עדיין עכשיו, כשאני מדבר עמך על זה, אני מרגיש טיפש, איך שנאלצתי לצעוק לו ממרחק: 'חנה'".
את הכל חישב האלטר מיד שהבחין בו מתקרב. הוא כל כך חיבב את ר' יצחק וכה העריך את כישרונותיו העילויים, עד שהשקיע בו מאמצים עילאיים לרוממו ולשאו לרמה מוסרית גבוהה במיוחד.
בינה זאת! כיצד בחור נשאל שאלה, ומכיון שהעדיף לענות באופן אישי ולא באמצעות השליח, נאלץ לצעוק מחוץ לדל"ת אמות - "חנה!" ואף בשעה שסיפר את המעשה שנים רבות אחר כך, עדיין חש את ה'בושת-פנים' שעשה לו האלטר... והוא אכן למד את הלקח.
בידוע הוא, שהסבא השקיע רבות בעיצוב אישיותו הנפלאה של רבי יצחק...
הו, הו! בענין הזה יש לי סיפור. שמעת את המעשה על הגמרא בפרק 'מרובה'?
בכניסה לביתו של האלטר בעיר חברון היו מדרגות לא לגמרי שלמות, והיה צריך להסמוך על מישהו כדי לרדת שתי מדרגות בחדא מחתא. יום אחד הוא זימן לשם כך את רבי יצחק הוטנר. באמצע הירידה, תוך כדי שהוא נסמך עליו פנה אליו האלטר ואמר: "עכשיו אני מקיים גמרא ב'מרובה'. מָצָא אותה..."
"לא מצאתי..." התנצל ר' יצחק, והאלטר התנדב לבאר.
"זה לשון הגמרא בפרק 'מרובה' (ב"ק סד, א): 'אמור רבא, תנא אחיים קא סמיך', כלומר התנא מייסד את ההלכה על המילה 'חיים' [שנאמר 'חיים שניים ישלם'], ואילו אני נשען כעת על 'חיים', על מציאות חיה..."
רבי יצחק הוטנר באמת היה 'חתיכת חיים', מאד 'לייבנדיג', בעל כשרון עצום, עילוי גדול, ומאד 'חי' - מאד מאד! הסבא ביקש להחמיא לו בדרך מחוכמת, והמליץ עליו: "תנא א'חיים' קא סמיך"...
בבעלי כישרון - הערתי - טיפל הסבא באופן מיוחד. כך הצליח לטפח מנהיגים וגדולי תורה במקום להסתפק במספר רב של יחידים...
הוא בנה אנשים שהם בעצמם בנו והקימו אחר כך, וממילא הכל בא מכוחו. מי בנה את אמריקה?! ר' ראובן גרוזובסקי שהיה תלמיד מובהק, ר' יעקב קמנצקי שהיה תלמיד מובהק, את ר' אהרן קוטלר ור' יצחק הוטנר כבר הזכרנו.
"רבי יצחק הוטנר באמת היה 'חתיכת חיים'"
יש חוברת שיצאה על האלטר לאחר פטירתו, שם כתבו תלמידים רבים. כדאי לראות למשל מה שיהודי כמו הג"ר יצחק בן מנחם כותב על הסבא, בבאלו געגועים, בכזו הערצה. והוא היה יהודי של 'לימוד'.
