ואין מושחין מלך בן מלך, אלא אם כן היתה שם מחלוקת או מלחמה מושחין אותו כדי לסלק המחלוקת, לפיכך משחו שלמה מפני אדוניה, ויואש מפני עתליה, ומשחו יהואחז מפני יהויקים אחיו. עיין בלח"מ שבגמ' הוריות וכריתות אין מבואר אלא מחלוקת, וכן ברמב"ם בהל' כלי המקדש לא הביא אלא משיחה מפני המחלוקת, וכאן כ' גם מפני מלחמה, ועיי"ש בלח"מ שהכונה שאפילו לא יהיה מחלוקת גמורה אלא שהעם מרננים קרי לי' מלחמה, וזו אף זו קתני רבנו, עכ"ד, והוא דחוק טובא דפשוטו מלחמה היא יותר ממחלוקת ולא שמלחמה היא רק רינון בעלמא, ובפשוטו מחלוקת היינו דברים בעלמא נגד מלכותו ומלחמה היינו שיש מלחמה בכח נגד מלכותו, אבל א"כ פשיטא הוא ומלחמה בכלל מחלוקת היא שאם נלחמים נגדו ודאי חולקין עליו, ולמ"ל לרמב"ם לאתויי לה מצד מלחמה, ותיפו"ל מצד המחלוקת שבזה, ובשערי יוסף לחיד"א בהוריות שם כ' בשם ס' מקראי קודש דמלחמה היינו מלחמה על ישראל ולא נגד מלכותו, וכבימי משיחת שאול, עיי"ש, והחיד"א הק' עליו שמלשון הרמב"ם משמע מלחמה עליו כמחלוקת שהיא עליו, ולא מלחמה על ישראל, וכן צ"ע מנ"ל לרמב"ם דין זה דלפ"ד דין אחר הוא ואינו שייך להך דינא כשיש עליו מחלוקת וא"כ מנ"ל כלל דבעינן משיחה בכה"ג, וכן יק' שהרי כ' הרמב"ם המשיחה כדי לסלק המחלוקת ומה תוסיף המשיחה כשהמלחמה היא נגד ישראל, וכיון שכן צ"ע כונת הרמב"ם בהאי מלחמה, וכן המקור לזה אחרי שבסוגיא לא הוזכר אלא מחלוקת.
והנה במש"כ הרמב"ם משיחה במחלוקת כדי לסלק המחלוקת, מבואר מזה שגם במחלוקת איכא ירושה והוא המלך, ולא כמוש"כ רש"י בכריתות שם בדף ה: בד"ה בזמן ששלום בישראל, וז"ל שם, הוי המלכות ירושה ולא בעי משיחה, אבל כי איכא מחלוקת לאו ירושה היא ובעי משיחה, עכ"ל, והיינו שע"י המחלוקת בטל דין ירושה והוי מינוי מחדש (ועיין במש"כ בזה באריכות לעיל בה"ז אות ב' עיי"ש), ומשא"כ שיטת הרמב"ם שאינה אלא לסלק המחלוקת, וכבר תמה בזה באבני נזר יור"ד סי' שי"ב ס"ק ג', דיק' ע"ז כק' הגמ' בכריתות והוריות שם כדס"ד שמשחו מלכי ישראל מפני המחלוקת וכי מפני המחלוקת נמעול בשמן המשחה, עיי"ש, ולדעת הרמב"ם כיון שהוא מלך מצד דיני ירושה הדר תיק' איך נמעול בשמן המשחה לסלק המחלוקת, וכן צ"ע דקרא דמייתי בגמ' שם בקרב ישראל בזמן ששלום בישראל לא מיירי כלל על משיחה אלא על ירושה שנאמר בה הוא ובניו בקרב ישראל, שע"ז דרשינן בזמן ששלום בישראל, ולדעת הרמב"ם הרי הוי הוא ובניו גם בשאין שלום בישראל והוא רק דין לסלק המחלוקת ע"י שמן המשחה ומה זה ענין לקרא דמיירי על הירושה ולא הוזכר בו כלל משיחה, עיי"ש שהאריך.
ונראה בזה בהקדם דברי הרמב"ם בפיה"מ בכריתות שם, וז"ל שם לאחר שכ' דין מלך בן מלך שאינו צריך משיחה, אבל אם נזדמן שתהא קטטה ומריבה בין בני דוד על איזה מהן ימלוך הזה או זה, ואח"כ הסכימו על אחד מהן או שנגררו אחריו הרוב, או שמינוהו סנהדרין או נביא או כה"ג באיזה צד שיזדמן לעלות המלוכה ביד אחד מהם, הרי זה נמשח בשמן המשחה כדי לסלק המריבה ולהסיר המחלוקת מן ההמון, כדי שיידעו שזהו משיח ה' וייראו מפניו, והראי' על זה ממה שנאמר בקרב ישראל אמרו בזמן שהשלום בישראל, ר"ל אז אין צריך משיח ישראל משיחה, אבל בזמן מלחמה מושחין אותו, ואמר מפני מה משחו את שלמה וכו', עכ"ל, ובאבנ"ז שם אות ב' תמה על המבואר בדברי הרמב"ם דמחלוקת היינו רק מצד בני דוד, אבל מי שאינו ראוי למלוכה לאו מחלוקת היא, והרי מבואר בגמ' שמשחו ליואש מפני עתלי' שלא היתה כלל מזרע בית דוד ואינה ראויה למלוכה מצד מלך ולא מלכה, וא"כ מ"ט הוצרך יואש למשיחה, עיי"ש, ואמנם ראיתי בחי' מהרי"ל דיסקין להוריות נסתפק אם מחלוקת היא דווקא בראויין למלוכה מבית דוד, והוכיח באמת מעתלי' שמשחו מפני' את יואש אע"פ שלא היתה ראוי' למלכות, עיי"ש, אמנם הרי ברמב"ם מבואר להדיא דאינו אלא במחלוקת מבני דוד, ויק' כנ"ל מעתלי', וכן צ"ע לשון הרמב"ם שפתח במחלוקת ולאחר שהביא קרא דשלום בישראל מיעט מינא מלחמה, והרי מחלוקת לאו מלחמה היא, ואמנם אי בעי שלום בישראל שפיר ממעיט מינא מחלוקת שסו"ס אין זה שלום בישראל, אבל הר"מ שכ' מלחמה כניגוד לשלום הרי אין כאן מיעוט כלל על מחלוקת.
ונראה במש"כ הרמב"ם שהמשיחה היא כדי שיידעו שזהו משיח ה' וייראו מפניו, שאין זה מעשה בעלמא לעשות יראה מפניו, אלא למשנ"ת בעז"ה לעיל בה"ב שיראת מלכות הוא גוף המלכות וקבלתה כמלכות על אלו שהם תחת שלטון המלך, ובלא יראה אין כאן כלל קיום דין מצות מינוי מלך, עיי"ש, ובמילא שאע"פ שיש ירושה ונעשה מלך כלפי עצמו וכל דיני מלך עליו, אבל מ"מ חלות קיום מצות מלכות שהוא בעם המקבלים מלכותו ל"ש כל שיש מחלוקת ואין קבלת מלכות ויראתה על כל העם, ובמילא שהוא חסרון בגוף מלכותו שאינה שלמה לגמרי, ומחלוקת בישראל אע"פ שכנ"ל הוא מלך מ"מ מקרא דשלום בישראל ילפינן שחסר בשלמות מלכות ע"י שלא קיבלו כולם את מלכותו, ובמילא דבעי אשוויי בי' מלכות שלימה שתהא מלכות של קבלה על עצמם, שכשיש מחלוקת לא חלה מלכות זו ע"י הירושה, ומש"ה שייך בו דין משיחה לאשוויי מלכות מכח משיחה ולא ע"י ירושה גרידא, ומלכות שע"י משיחה שאין בה המיעוט שנאמר בירושה שהיא בזמן ששלום בישראל הוי מלכות שלימה כיון שע"י משיחה תסתלק המחלוקת, ובפרט למש"כ הרמב"ם שאין המשיחה אלא לאחר שהסכימו עליו או ע"י רוב או ע"י נביא וסנהדרין, ושפיר הוי המשיחה אשוויי במלכות ולא פעולה סתם שע"ז ודאי יק' וכי מפני מחלוקת נמעול בשמן המשחה כק' האבנ"ז הנ"ל, שהרי כנ"ל הוא חסרון במלכותו בכה"ג, והמשיחה מוסיפה ומשלימה מלכותו, ואשוויי במלכות הרי זהו דין שמן המשחה לאשוויי מלכות בית דוד, ומש"ה אינו ענין למעילה בשמן המשחה.
ולפי"ז כיון שהמשיחה אינה ענין סתם של לסתום פי המקטרגים אלא הוא אשוויי בגוף המלכות שחסר בה ע"י המחלוקת וילפינן לה מקרא שהוא חסרון במלכות, וכנ"ל דקרא דשלום בישראל בדיני מלכות של ירושה מיירי ולא בדיני משיחה, שפיר כ' הרמב"ם שאין זה אלא במחלוקת שיש לה צד וטענה כיון שבאה ע"י ראויין למלכות ויש בה צד ושם מחלוקת לאשוויי מצב של אי מלכות בפועל, שבזה יש מקום לשמן המשחה להוסיף במלכות עצמה, אבל מחלוקת שאינה של בני דוד שאין זו טענה כלל, אינה מצב של אי מלכות שיהא בה חסרון בעצם חלות מלכותו להצריך משיחה, אלא שכ"ז במחלוקת סתם, אבל במלחמה שהיינו שיש שלטון בפועל נגד היורש ע"י חלק מהעם שקיבלו עליהם מלך אחר ואינם נכנעים ליורש ויוצאים נגד שלטונו למלחמה, בזה ל"ש בית דוד דווקא, שהרי סו"ס בפועל חסרה מלכותו על אלו שלא קיבלו מלכותו עד כדי יציאה למלחמה נגדו, דרק מחלוקת בעלמא הוי החסרון של שליטה רק משום שיש צד ואי מלכות של היורש ע"י שהטוען נגדו יש בו ראויות למלכות, אבל ע"י מלחמה הרי בפועל חסרה מלכותו, וודאי בעי משיחה, ועתלי' שמשלה בפועל על יהודא הוי גדר מלחמה שבזה אין צריך מחלוקת בני דוד דווקא, ומש"ה משחו ליואש נגד עתלי', וזהו דין הרמב"ם במלחמה, ומש"ה כ' בפיה"מ הניגוד לשלום, במלחמה, שעיקרו הוא באי שליטה שהוא ע"י מלחמה, אלא שמחלוקת של מי שראוי לירושה הוא ג"כ בכלל זה ע"י שיש לו טענה למלכות והוי ע"י טענתו מצב של אי שליטה כמו ע"י מלחמה בפועל, אבל עיקר הדין הוא במלחמה, ומש"ה מייתי לה הרמב"ם מקרא.
ומדוייק בזה מש"כ הרמב"ם לפיכך משחו את שלמה מפני אדוני' ויואש מפני עתלי' ומשחו יהואחז מפני יהויקים אחיו, ומ"ט לא המשיך ביהואחז כמוש"כ לעיל מינא משחו שלמה וכו' ויואש וכו' ופתח שוב ומשחו וכו' אצל יהואחז, דלמש"כ הנהו תרי קמייתא הם הדוגמא למש"כ הרמב"ם מחלוקת או מלחמה ומש"ה כללן הרמב"ם יחד, ומשא"כ יהואחז לא היתה בו מחלוקת אלא שנעשה מלך שלא כדין כיון שיהויקים שהי' הגדול הי' היורש, וכמוש"כ המלבי"ם במלכים ב' פכ"ג ל' במש"כ שם ויקח עם הארץ את יהואחז בן יאשיהו וימשחו אותו וימליכו אותו תחת אביו, עיי"ש בשם מהרי"א שהי' שלא כדין ומש"ה תלו מלכותו בעם הארץ, ומש"ה הוצרך למשיחה, הן אמנם שבגמ' כריתות והוריות מבואר שהי' כדין כיון שרק יהואחז הי' ממלא מקום אבותיו, ובע"כ שהיתה מחלוקת מצד יהויקים ומש"ה הוצרכו למשוח את יהואחז, ועיין רד"ק במלכים שם, מ"מ אולי פירש הרמב"ם כפשטי' דקרא וכמוש"כ מהרי"א, ובמילא אינו ענין לדלעיל ומש"ה כתבו הרמב"ם לענין בפנ"ע.
ובזה י"ל במש"כ האבנ"ז שם בס"ק י' לשיטת רש"י שבמחלוקת ליכא ירושה דמ"מ מחוייבים להשלים עמו ולמנותו עיי"ש שהוכיח לה, והק' מנ"ל הא הרי בכה"ג לא נאמר דין ירושה לשיטת רש"י, ועיי"ש דילפינן לה מירושת כהן גדול שלא נאמר בו דין בקרב ישראל, ומצד זה איכא דין ירושה במלכות גם כשיש מחלוקת, אלא ששוב צריך משיחה כבירושת כה"ג, וכבר כ' מזה באריכות לעיל בה"ז אות ב' עיי"ש, ולכאורה צ"ע דמ"ש לענין שלום בישראל לא ילפינן ירושת כה"ג מירושת מלכות, ולענין ממלא מקום אבותיו דכתיבי קראי גבי כה"ג ילפינן מלך מכה"ג, וע"ש במש"כ בזה. אכן למש"כ י"ל דגם לשיטת רש"י יסוד החסרון דמחלוקת הוא שבכה"ג הוא חסרון במלכות וכנ"ל לדעת הרמב"ם, אלא שלרמב"ם חסרון זה אינו מפקיע הירושה ורק מחייב להשלים החסרון ע"י משיחה, ולשיטת רש"י כל שחסר במלכות היורש בטל דין ירושת מלכות מיני', וכ"ז שייך רק בירושת מלכות, אבל בכה"ג שאין דין אימתו עליך בגוף הכהונה גדולה אין כלל חסרון במחלוקת, ומש"ה ל"ש למילף לה מירושת מלכות, ואדאתן להכי י"ל יותר בהקדם מה שצ"ע ואח"כ ראיתי בחקרי לב סי' ט"ו שעמד בזה, דאיך ילפינן מקרא דבקרב ישראל בזמן ששלום בישראל, והרי בספרי פ' שופטים יליף מהאי קרא לכל שררות דאיתנהו בירושה דכל זמן שהם בקרב ישראל בנו עומד תחתיו, עיי"ש, ולמש"כ י"ל דבאמת מקרב ישראל משמע כדרשת הספרי דכל שהוא בקרב ישראל יש בו ירושה, אכן משמע מזה רק ירושה מצד בקרב ישראל שהוא השררה שבישראל, ולגבי שררה הרי ליכא חסרון דמחלוקת כיון שאינה מלכות שיש בעצם מציאותה ענין של קבלת עול מלכות וכנ"ל, ומשא"כ במלכות כל שהיא במחלוקת אינה אלא מצד ירושת שררה בעלמא שמצד זה מחוייבים להמליכו כמוש"כ האבנ"ז הנ"ל אבל דין מלכות בירושה לא חייל עלי', ומש"ה בעי משיחה לאשווי למלך, ונמצא דעיקר קרא דבקרב ישראל הוא שגם במלכות יש צד של ירושת שררה דעלמא והוא כשאין המלכות בשלום בישראל שאז אינה אלא ירושת שררה, ושפיר ילפינן מהכא לכל ירושת שררות, וי"ל.
ובמשנ"ת נראה לבאר במה שדן באבנ"ז שם אות י"ב וי"ג במשיחת דוד שמצינו שנמשח ע"י שמואל, ולאחר מות שאול שהמליכו אותו אנשי יהודא עליהם חזרו ומשחוהו, ואח"כ כשהמליכו אותו ישראל עליהם חזרו ומשחו אותו כמבואר בקראי בס' שמואל, וכיון שמשחוהו אח"כ לאחר מות שאול בע"כ דקודם לכן לא הי' לו דין מלך דאל"כ כיון שכבר נמשח ונעשה מלך מה מקום למשיחה נוספת, וא"כ מה הי' הגדר במשיחה ראשונה שלא נעשה מלך על ידה, והוי מעילה בשמן המשחה, עיי"ש במש"כ בזה, ועיי"ש ג"כ באות ט"ו מש"כ בזה, ועי' במש"כ בזה לעיל בה"ז אות ד', אכן למש"כ י"ל דע"י משיחת שמואל נעשה מלך, וכדמוכח מסוגיית הגמ' במגילה דף יד. וית' אי"ה להלן בפ"ג ה"ח, ועיין בהגה"ה מבן המחבר באבנ"ז שם אות כ"ז, אלא שכנ"ל עפ"י דעת הרמב"ם יש דין משיחה מיוחד על מה שנוסף במלכות ע"י הקבלה למלך ע"י העם שמעכשיו ייראו מפניו, וענין זה נוסף אצל דוד בקבלת בני יהודא ביחס לבני יהודא, ועל הוספה זו במלכות יש דין משיחה, ואח"כ כשנוסף במלכות קבלת המלכות ע"י בני ישראל שפיר שייך דין משיחה על ההוספה בגוף המלכות שחלה ע"י קבלה זו, ומש"ה הי' מקום לכל הנהו משיחות, ועיי"ש באות ט"ו בהגהת בן המחבר שהק' מ"ט לא נמשח דוד לאחר מות אבשלום כיון שקודם לכן מרדו בו רוב ישראל, עיי"ש, ולמש"כ כ"ז רק מקרא דבקרב ישראל שנאמר על חלות מלכות בלא קבלה, וכן הי' אצל דוד לאחר מות שאול שלא היתה הקבלה אלא בתחילה ע"י בני יהודא ואח"כ ע"י כל ישראל, אבל כל שכבר חלה המלכות עם קבלה שלימה כדוד לאחר שכבר קיבלוהו כל ישראל, שוב ליכא דין משיחה לאשוויי קבלה וביטול המחלוקת דלא זהו הדין המבואר מקרא דבקרב ישראל.
אלא שהאבנ"ז שם נקט שבזמן מרידת אבשלום בטל מדוד דין מלכות ונעשה הדיוט, עיי"ש שכ' עפ"י הירושלמי בהוריות דכל הששה חדשים שהי' דוד נרדף מאבשלום הי' מתכפר בשעירה כהדיוט (ועיי"ש בהגה"ה מבן המחבר באות כ"ז שהאריך שהוא דין מיוחד בכפרת שעיר שבעי אין על גביו אלא ה' אלוקיו עיי"ש), וא"כ הוי עכשיו מלכות חדשה ומ"ט לא משחוהו כיון שהיתה במחלוקת, אכן לכאורה כל דין משיחה במחלוקת שכנ"ל הוא לאשוויי חלות קבלה ע"י המשיחה, הוא רק כשסיבת המחלוקת קיימת שבזה המשיחה מבטלת את חסרון המלכות שבאה ע"י המחלוקת שהיתה עם טענה, וכנ"ל דבעי מחלוקת של בני דוד, אבל כאן לאחר מיתת אבשלום בטלה סיבת המחלוקת ואין עוד צורך במשיחה שגם בלא המשיחה המלכות שלימה, ואם משום מינוי מלך שלא בירושה דבעי משיחה, בלא"ה לק"מ למשנ"ת בה"ז דיורש לא בעי משיחה כיון שחלה בו משיחת מורישו וק"ו שנשארה אצל דוד משיחתו בשעה שמלך דלא גרע דוד עצמו מבניו, ושו"ר בכלי חמדה עה"ת פ' שופטים שדוד הי' יורש של מלכות אבשלום כיון שלא היו לו בנים וירשו אביו דוד, ומש"ה לא הוצרך למשיחה עיי"ש, והוא כעין מש"כ שבמלכות שזכה בה עכשיו מירושת אבשלום לא היתה מחלוקת, אלא שא"כ שוב אין צורך לירושה, וכמושנ"ת.
-----
סיכום הנקודות העיקריות לכאורה:
1. השאלה על תוספת ה"מלחמה" ברמב"ם
הקושי: הגמרא (הוריות יב.) קובעת שמלך בן מלך אינו זקוק למשיחה אלא אם יש "מחלוקת". הרמב"ם בהלכות מלכים מוסיף: "אלא אם כן הייתה שם מחלוקת או מלחמה".
ההבדל בין מחלוקת למלחמה:
מחלוקת: ריב פנימי בתוך משפחת המלוכה (כמו אדוניה מול שלמה).
מלחמה: מצב שבו גורם חיצוני או מורד תפס את השלטון בפועל, גם אם אינו ראוי למלוכה (כמו עתליה מול יואש).
2. יסוד המשיחה: "יראת המלכות"
רה"י מסביר את שיטת הרמב"ם (על פי פירוש המשנה שלו): מטרת המשיחה אינה רק טקסית, אלא ליצור יראה בקרב העם.
החידוש הלמדני: לפי הרמב"ם, ה"יראה" של העם היא חלק מהותי מהגדרת המלוכה. אם יש מחלוקת או מלחמה, חסר במלכותו של היורש את מרכיב ה"קבלה" והיראה של הציבור. המשיחה בשמן המשחה באה "להשלים" את המלכות ולהפוך את היורש ל"משיח ה'" באופן שאינו מוטל בספק, ובכך מחזירה את היראה והסדר.
3. יישוב שאלת "מעילה בשמן המשחה"
ה"אבני נזר" הקשה: אם המשיחה היא רק פתרון חברתי לסילוק מחלוקת, איך מותר להשתמש בשמן המשחה הקדוש? (הרי זו "מעילה" אם אין צורך הלכתי גמור).
תשובת רה"י: כיוון שהיראה והשלמת המלכות הן חלק מדין המצווה של מינוי מלך, השימוש בשמן הוא צורך מצווה גמור ולא מעילה. המשיחה לא יוצרת את המלוכה (כי היא עוברת בירושה), אלא משלימה את תוקפה כלפי חוץ.
4. דוגמאות היסטוריות
שלמה: נמשח מפני מחלוקת בתוך בית דוד (אדוניה).
יואש: נמשח מפני "מלחמה" – שלטון זר של עתליה שתפסה את הכס בכוח.
יהואחז: נמשח באופן חריג כי הוא לא היה הבכור (יהויקים היה גדול ממנו), ולכן היה צורך לחזק את מעמדו באמצעות משיחה.
5. המשיחות המרובות של דוד המלך
דוד נמשח שלוש פעמים: על ידי שמואל, על ידי שבט יהודה, ועל ידי כל ישראל.
ההסבר: בכל פעם שנוסף נדבך חדש של "קבלה" ושלטון (מפרטי לכללי), היה מקום למשיחה חדשה כדי ליצור את ה"יראה" והתוקף ההלכתי של אותה דרגת שלטון.
אחרי אבשלום: דוד לא נמשח שוב לאחר מרד אבשלום, כי ברגע שאבשלום נהרג, הסיבה למחלוקת בטלה והמלכות חזרה לתוקפה המקורי ללא צורך בחיזוק נוסף.
סיכום תמציתי של המהלך:
רה"י מיישב את דברי הרמב"ם על ידי הגדרת המשיחה ככלי הלכתי שנועד לייצר קבלה ציבורית ויראה. לכן, גם כשמלך יורש את אביו כדת וכדין, אם יש "מלחמה" (ערעור על שלטונו בפועל) או "מחלוקת" (ערעור על זכותו), המשיחה הופכת לחובה כדי להשלים את חלות המלכות. זהו ההסבר להבדל בין הרמב"ם לבין רש"י, ולסיבה שדוד נמשח פעמים רבות ככל שהתרחבה מלכותו.
