ובירושלמי גיטין (פ"ט ה"א) "למה זה דומה, לאחד שאמר לאשתו הרי זה גיטך ע"מ שתבעלי לאיש פלוני, בתחילה הוא אסור לבעול עבר ובעל הותר הגט למפרע", ונראה ג"כ כמו שפירשו המפרשים דהאיסור בביאה הוא משום דאותה הביאה היא סבה לחלות הגט, וכל סבה, כאמור, צריכה להיות קודם המסובב, ונמצא דעצם הביאה עדיין היתה באיסור, דחלות הגט באה רק בתור תולדה ממנה.
אולם בנד"ז כבר אין הדבר כל כך פשוט, דלכאורה בתנאים כבר אי אפשר ללכת בהכלל שהסבה צריכה להיות קודם המסובב הנ"ל, שהרי בכל תנאי של מעכשיו כשנתקיים התנאי חל אח"כ הדבר למפרע, ואם קיום התנאי משמש לנו בתור סבה? הרי נמצא דבזה באה הסבה אחרי המסובב [הנה בפשטות אין קיום התנאי משמש בתור סיבה, והסיבה היא המעשה גירושין או הקנין, והתנאי הוא מעכב בחלות הקנין. אכן דעת הגר"ש שקאפ בשערי יושר ש"ז פי"ב כתובות סי' א שתנאי הוא עצמו סיבת הדבר. וראה גם קובץ ביאורים סי' מד. הגאון המחבר מרחיב על זה לקמן במדה ב, וכדכתב לקמיה]. אלא שבתנאי של מעכשיו, ע"כ שלא עצם המעשה של קיום התנאי משמש לנו בתור סבה, אלא ה"קמי שמיא גליא" שכן יקויים התנאי בעתיד זהו הסבה *ראה בדברי הגאון המחבר להלן מדה ב סוף אות ב., מפני שכל תנאי הדבר תלוי ברצונו של המתנה וכך הוא רצונו שע"י הקיום שלעתיד יחול הדבר למפרע [עיי"ש בחי' הגר"ש שקאפ שאין להקשות שבכל התורה מצינו שהסיבה פועלת בזמן מאוחר, מכל מקום מצינו כמה מקומות שהסיבה פועלת גם בזמן קדום, כבהפרת נדרים וחליצת מעוברת ועו"מ, עיי"ש. ולפי זה אינו דומה לסברת הגאון המחבר שלשיטתו סיבת הדבר היא בזמן הקדום. ולקמיה כתב הגאון המחבר להסתפק אם אכן צריך את הקיום בפועל.], זאת אומרת, שלא קיום התנאי בפועל הוא הסבה לחלות הדבר, אלא קיומו בכח הוא הסבה ובאופן שכזה לא היה צריך להיות איסור בהביאה [כבר קדמו בקושיא זו הרשב"א גיטין פד, א. ויישב שאפשר שהירושלמי סבירא ליה שכל האומר על מנת לאו כאומר מעכשיו דמי. ועיין בתוס' רי"ד שם להדיא דהטעם שמותר הוא משום דהגט והבעילה באין כאחד.]
אולם לפי "דרך הקודש" הידועה אשר להרמב"ם (בפרק ב' מהלכות גירושין הל' כ') נראה שכוונתו לדברי הרמב"ם בפרק ח הכ"ב ובמגיד משנה שם, וכך מכנה דרך זו הגר"ש אייגר בתשובתו שבשו"ת רע"א סי' קכו, וראה להלן מדה ב אות ב. שזה גופא ספוקי מספקי ליה להגמ', אי סגי קיום התנאי בכח או שבעינן דוקא בפועל - ועל מדוכא זו, איך אפשר שני הדברים יחד, קיום בפועל דוקא בשעה שחלות המעשה באה מעכשיו, כבר ישבו האחרונים, עי' בתשובת רעק"א (סי' קכ"ו) *עיין בדברי הגר"ש שקאפ שם מה שדן בדברי הר"ש איגר שבשו"ת רעק"א הנ"ל. - עלינו להוסיף שהירושלמי סובר כאן דבעינן דוקא בפועל, או שעכ"פ ספוקי מספקי ליה בזה ואסור מטעם הספק.
ועי' בהמדה הבאה "סבה והעדר סבה", שבזה גופא יש ספק אי קיום התנאי משמש בתור סבה ובטול התנאי בתור העדר הסבה, או להיפך, ואם נימא, שלהיפך בטול התנאי משמש בתור סבה והקיום זהו רק העדר הסבה, ממילא לפי הכלל הנ"ל בהמושג ד"באים כאחד" גם בזה היה צריך להיות מותר, דבנ"ד אין הביאה סבה לחלות הגט, אלא שלילת הביאה היתה סבה לבטולו, וכיון דע"י הביאה אין כאן הביטול, ממילא אמרינן באים כאחת גם קיום התנאי וגם חלות הגט.
ועי' במפרשי הירושלמי הנ"ל שיש שפרשו שכל האיסור בזה הוא רק מדרבנן, ולפי דרכנו, אם נאמר דקיום התנאי משמש בתור סבה יהיה בזה איסור דאורייתא, ואם זהו רק העדר הסבה ע"כ דיש בזה רק איסור דרבנן.
