דאמר רב יהודה אמר רב ואמרי לה במתניתא תנא והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים כי קדוש זה שמן אני יי' אלהיכם זו ברכה:
מהרש"א ברכות נ"ג:
והתקדשתם אלו מים ראשונים. דבא מצד הקדושה והטהרה משום סרך תרומה:
והייתם קדושים אלו מים אחרונים. גם הם באו מצד הקדושה כדאמר לעיל דכשם שמזוהם פסול לעבודה כך מזוהם פסול לברכה והא דאמרינן בפ' כל הבשר (ק"ה ע"א) מים אחרונים משום סכנה היינו לאחרים אבל למברך פסול נמי איכא כמ"ש המפרשים:
כי קדוש זה שמן ערב. גם זה מצד הקדושה להעביר הזוהמה קודם ברכה כפירש"י:
אני ה' אלקיכם זו ברכה. דכל ברכה שאין בה שם אינה ברכה ולכאורה זה המקרא הוא דפרשת שמיני דנאמר גבי איסורי מאכלות וטומאתם ושפיר נדרש האי קרא לענין קדושה וטהרה התלוי בסעודה אבל סיפא דקרא אני ה' אלקיכם לאו היינו קרא דפרשת שמיני אלא דהוא קרא דפרשת קדושים דכתיב גבי עונש דאוב וידעוני וי"ל דאזהרה דידהו משום קדושה וטהרה נמי נגעו בה ודו"ק:
ודברי המהרש"א תמוהין ומתמיהין לכל מעיין וצ"ע.
ועי' מש"כ בפרי צדיק קדושים אות א'.
