חננאל בן יצחק
הצעת הסוגיא
א] אומרת הגמרא [חולין ל"א: למטה]: אמר רבא שחט פרה ושחט בהמה אחרת עמה לדברי הכל פסולה [דברי הכל - פרה פסולה מחמת מלאכה האחרת ובהמה כשרה: ה"ג שחט פרה ושחט בהמה אחרת עמה דברי הכל פסולה נשחטה בהמה אחרת עמה לר' נתן פרה פסולה בהמה כשרה לרבנן פרה כשרה בהמה פסולה[. נשחטה בהמה אחרת עמה [עם הפרה אדומה בלא מתכוין – רש"י] לרבי נתן [דמכשיר שחיטת חולין בלא כוונה בהמה כשרה ופרה פסולה ואע"ג דשלא בכוונה לא מסח דעתיה ולא מיקרי מתעסק במלאכה אחרת, הואיל ושחיטתו כשרה מיפסלא משום ושחט אותה ולא אותה וחבירתה – רש"י] פרה פסולה בהמה כשרה, לרבנן פרה כשרה [דהא שחיטת בהמת חולין לאו שחיטה היא ומשום מלאכה ליכא למיפסל דשלא במתכוין לא מיקרי עוסק במלאכה אחרת, דטעמא דמלאכה אחרת משום דמסח דעתיה מפרה הוא והיכא דלא איכוין למלאכה אחרת ליכא היסח הדעת. והכי אמרינן לקמן נחתכה דלעת עמה דברי הכל כשר- רש"י] פרה כשרה בהמה פסולה. פשיטא? נשחטה בהמה אחרת לרבי נתן איצטריכא ליה, סד"א ושחט אותה אמר רחמנא ולא אותה וחבירתה והיכי דמי כגון ששחט שתי פרות בהדי הדדי אבל בהמה דחולין אימא לא קמ"ל [דחולין נמי משמע אבל רישא דנתכוין לאחרת לא איצטריכא דנהי נמי דאותה וחבירתה משמע שתי פרות אדומות מיהו כיון דנתכוין למלאכה אחרת מיפסלא משום היסח הדעת דלא גרעה מחתיכת דלעת - רש"י]. חתך דלעת עמה דברי הכל פסולה נחתכה דלעת עמה דברי הכל כשרה ע"כ.
אני הקטן הצעיר באלפי ישראל, גוזל שלא נפקחו עיניו, נבער מדעת, אציג כמה הערות בדברי הסוגיא מפי ספרים וסופרים, מתוך תקוה שהלומדים החשובים והאהובים שליט"א, יאירו את עיניי, ותתרבה דעת [זו סדר טהרות – שבת ל"א] ומנאי ומכם יתקלס עילאה. וכמובן שהרבה יותר ממה שכתבתי מונח בסוגיא ואין אני אלא ככלב המלקק מים הגדול.
גירסאות אחרות בסוגיא
ב] והנה מש"כ רש"י ה"ג היינו שבא לאפוקי מגירסת הרמב"ם הביאה הכ"מ בפ"ד מפרה אדומה הלי"ח דז"ל הרמב"ם שם "שחט את הפרה ונשחטה בהמה אחרת עמה או נחתכה דלעת עמה כשרה שהרי לא נתכוין למלאכה אע"פ שהבהמה שנשחטה עמה כשרה לאכילה שאין שחיטת החולין צריכה כוונה וכו'"
וכתב הכסף משנה "יש לתמוה על רבינו שפסק בפ' ב' מהלכות שחיטה כרבי נתן דשחיטת חולין בלא כוונה כשירה, וכאן פסק דנשחטה בהמה אחרת עמה פרה כשירה וזה היפך דברי רבא. וצ"ל שרבינו היה גורס נשחטה בהמה אחרת עמה לר"נ שתיהן כשירות לרבנן פרה כשירה בהמה פסולה פשיטא סד"א ושחט אותה אמר רחמנא ולא אותה ואת חבירתה ואפילו בהמת חולין נמי, קמ"ל עכ"ד. [ופלא על הכס"מ שהביא ממרחק לחמו להוכיח שהרמב"ם פסוק כרבי נתן מהלכות שחיטה, שהרי כאן בגוף ההלכה מוכח שפוסק כמותו, מכך שכתב "שאין שחיטת חולין צריכה כוונה" וכמו שהעיר התפארת יעקב].
ולפי דברי הכסף משנה מובן שרש"י בא לשלול את הגירסא החילופית ברמב"ם של הכס"מ ולהעמיד הגירסא שלפנינו [כמו שהעיר הגר"י קמנצקי]. גם הצל"ח תירץ דברי הרמב"ם ע"י שינוי גירסא, ואולי רש"י בא לשלול גירסא זו עיי"ש [ועי' בחזו"א פרה סימן ח' סקי"א שתמה על גירסת הכס"מ. ועי' בילקוט ביאורים בהוצאת מתיבתא שורה של פירושים בדעת הרמב"ם. ובספרי האחרונים כתוב לאמר – פירושים נוספים....].
קושי בהבנת דברי רבנו גרשום
ג] ובפירוש רבינו גרשום כתב וז"ל שחט פרה ובדרך שחיטת פרה נשחטה בהמה עמה בלא כוונה לר"נ דאמר לא בעינן כוונה לשחיטת בהמה כשרה, פרה פסולה דכיון דבהמה כשרה, חשיבא מלאכה כו' ופסל אותה מלאכה כו' אבל נחתכה דלעת בלא כוונה אפילו לר"נ כו' מכשיר כו' דאין חשובה לד"ה מלאכה ועיי"ש. ולכאורה אין ביאור לדבריו מה זה שהכשרות תגרום שיהא ע"ז שם מלאכה ובשלמא לפירש"י דהפסול הוא מטעם אותה ולא אותה וחבירתה, העיקר תלוי בשם שחיטה אבל לדעת רבינו גרשום שמשום מלאכה הוא, מ"ש כשרות השחיטה מפסלותה? עכ"פ למדנו מדבריו שאינה פסולה משום מלאכה אא"כ השחיטה כשרה וגם שאינו פוסל משום אותה ולא אותה וחבירתה כדעת רש"י. [עי' מה שהסביר בס' אמת ליעקב חולין ל"ב ולא זכיתי לרדת לעומק כוונתו]. ועוד קשה על דברי רבינו גרשום, איך יסתדרו דבריו עם המשך דברי הגמרא שרבי נתן פוסל משום אותה ולא אותה וחבירתה [ולא משום מלאכה]? ועי' בס' ביכורי ארץ סי' קע"ב מש"כ בזה.
פשר דברי הספרי התמוהים עפ"י מורנו הרוגוצ'בר זצ"ל
ד] כתוב בפסוק "ושחט אתה לפניו" – ובספרי נאמר "מגיד שלא נתנבלה בשחיטתה פסולה". והדברים סתומים וחתומים.
וכתב הגאון הרוגוצ'ובר בצפנת פענח "ר"ל אם שחט עמה אחרת, אם השניה נתנבלה בשחיטה כשרה הפרה ואם לא נתנבלה פסולה. עיין דף ל"ב בחולין" עכ"ד.
הרי שפירש הגאון ש"ושחט אתה" בא ללמד שאם שחט אחרת עמה בשחיטה כשרה אז פסולים משום 'אתה ולא אתה וחברתה' משא"כ כשהשניה נפסלה בשחיטה, והפנה לסוגיא דנן. ובהערות על הצפנת פענח כתב שבזית רענן מפרש לפי הגירסא מגיד ש"אם" נתנבלה בשחיטתה פסולה [וכ"ה גי' רבינו הלל והגר"א] וסד"א כיון שאינה מיועדת לא אכילה ולא להקרבה היא כשרה אפילו בנתנבלה קמ"ל שפסולה. והוסיף בס' ביכורי חיים [ח"ד עמ' קצ"ט] שמצינו שעגלה בעריפה הו"א שגם פרה כשרה בנחירה, כמו שמבואר בחולין כ"ג כ"ד "ותהא פרה כשרה בערופה ק"ו מע"ע וכו'" יעו"ש וזהו כוונת הספרי ושחט מורה אשר אם נתנבלה בשחיטה פסולה שצריכים שחיטה כשרה.
סתירה ברש"י
ה] רש"י אצלנו [ד"ה לרבי נתן] כותב "ולא מיקרי מתעסק במלאכה אחרת ... מיפסלא משום ושחט אותה ולא אותה וחבירתה" ומבואר בדבריו שהפסול של עשיית מלאכה שונה וחלוק מהפסול של ושחט אותה ולא אותה וחבירתה. ואילו רש"י ביומא [מ"ב: ד"ה שלא יאמרו] כה כתב: "וקי"ל שכל המלאכות הנעשות עמה פוסלות אותה .... ולקמן [מ"ג.] נמי אמרינן ושחט אותה שלא ישחוט אחרת עמה עכ"ד. הרי שהפסול מלאכה והדרשה מהפסוק "ושחט אותה" – שלא ישחוט אחרת עמה, היינו הך. עיי"ש ביומא בתוספות ישנים ובס' היקר שיבת ציון [עמ' קפ"ו-קפ"ח] מה שהאריך בזה.
מיעוטים "אותה ואותם" ממעטים גם סוג אחר וקושיא על המנ"ח
ו] שנינו במשנה [מנחות צ"ד] כי חלות שתי הלחם היו נילושות ונאפות כל אחת לעצמה, ואילו חלות לחם הפנים, אף שנילושות כל אחת לעצמה, הריהן נאפות בתנור שתים שתים. ומבררת הגמרא : מנא הני מילי? דתנו רבנן [על הכתוב "ולקחת סולת ואפית אותה שתים עשרה חלות שני עשרונים יהיה החלה האחת. ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת על השולחן הטהור לפני ה'". ודיוק הכתוב "שני עשרנים] יהיה החלה האחת" מלמד שנילושות כל אחת [משתים עשרה החלות] אחת אחת [לעצמה] .
ומנין שאף בשתי הלחם כך [הוא הדין, שנילושים אחד אחד?[ תלמוד לומר "יהיה [לרבות אף את שתי הלחם לענין זה]. ומנין שאפייתן [של חלות לחם הפנים הריהי] שתים שתים [ולא אחת אחת]? תלמוד לומר "ושמת אותם [ומיעוט רבים שנים]. יכול אף בשתי הלחם כן] ששניהם נאפים כאחד]? תלמוד לומר "אותם [למעט, דווקא לחמי הפנים נאפים שנים שנים, ואין שתי הלחם נאפים שנים שנים].
ובמנחת חינוך [פרשת אמור מצוה שז אות ג] כה כתב: "עבש"ס פ' שתי הלחם ובר"מ כאן דשתי הלחם נילושות אחת אחת דהיינו שלא ילושו ביחד ואחר כך יחלקו ונאפות ג"כ אחת אחת דהיינו שלא יהי' שנים בתנור ולחה"פ נילוש א' א' ונאפה שתים שתים ובש"ס ילפינן זה מקרא.
ומצד הסברא נראה דוקא שתי הככרות של שתי הלחם אסור לאפותם יחד אבל אם אופה ככר א' משתי הלחם ואופה ככר אחר עמו שפיר דמי, דהתורה הקפידה דוקא על שתי הככרות הללו דהיינו שתי הלחם אבל ככר אחר שרי לאפות עם ככר של שתי הלחם ביחדכנ"ל" עכ"ל.
והנה, מגמרתנו רואים ש"אותה ולא חבירתה" אינה באה ללמד שדווקא שחיטה אחרת הדומה לה [דהיינו שחיטת קדשים] פסולה אלא כל בהמה אחרת פסולה.
ומכאן תסתער הקושיא על המנ"ח הסובר שאפשר לאפות ככר אחד מלחם הפנים יחד עם ככר אחר, הרי "אותם" ממעט לא רק הדומה לו [כמו שרואים אצלנו] אלא גם סוג אחר. וא"כ צריך להיות אסור לאפות ככר משתי הלחם יחד עם ככר אחר ודלא כדבריו. ועי' בדברי הגאון בעל החלקת יואב [בהערותיו על המנ"ח] שחיזק קושיא זו עפ"י תוספות כאן ד"ה אבל. וצ"ע. ועי' שו"ת משנה הלכות [חט"ו סי' קס"ו].
מה הדין בשני כהנים השוחטים שתי פרות כאחת?
ז] הרמב"ם כתב [פרה אדומה "אין שוחטין שתי פרות אדומות כאחת שנאמר ושחט אותה". הצל"ח חולין ל"א ומנ"ח מ' שצ"ז דייקו שהוא רק דין של לכתחילה. והק' במנ"ח שם מדוע לא כתב הרמב"ם שאם שחט "פסולות" וכתב לשון של לכתחילה ע"ש והניח בצ"ע. ובחי' הגרמ"ד הלוי [הובא באמרי חן עמ"ס פרה סי' ג' עיי"ש] רצה לומר שאין זה דין על השוחט שלא ישחט פרה אחרת עמה אלא דין בסדר עשיית הפרה שאין שוחטים שתים כאחת, ושייך אפילו בשני כהנים. ולפי העלה בגדר "אולי" שלכן הרמב"ם סובר שזה רק דין לכתחילה עיי"ש. ועוד צ"ע.
ויש עוד להאריך בסוגיא זו אבל אין כאן מקום. ונזכה בקרוב לראות בטהרתן של ישראל ובזיכוך העולם מטומאת המוות אכי"ר!
הצעת הסוגיא
א] אומרת הגמרא [חולין ל"א: למטה]: אמר רבא שחט פרה ושחט בהמה אחרת עמה לדברי הכל פסולה [דברי הכל - פרה פסולה מחמת מלאכה האחרת ובהמה כשרה: ה"ג שחט פרה ושחט בהמה אחרת עמה דברי הכל פסולה נשחטה בהמה אחרת עמה לר' נתן פרה פסולה בהמה כשרה לרבנן פרה כשרה בהמה פסולה[. נשחטה בהמה אחרת עמה [עם הפרה אדומה בלא מתכוין – רש"י] לרבי נתן [דמכשיר שחיטת חולין בלא כוונה בהמה כשרה ופרה פסולה ואע"ג דשלא בכוונה לא מסח דעתיה ולא מיקרי מתעסק במלאכה אחרת, הואיל ושחיטתו כשרה מיפסלא משום ושחט אותה ולא אותה וחבירתה – רש"י] פרה פסולה בהמה כשרה, לרבנן פרה כשרה [דהא שחיטת בהמת חולין לאו שחיטה היא ומשום מלאכה ליכא למיפסל דשלא במתכוין לא מיקרי עוסק במלאכה אחרת, דטעמא דמלאכה אחרת משום דמסח דעתיה מפרה הוא והיכא דלא איכוין למלאכה אחרת ליכא היסח הדעת. והכי אמרינן לקמן נחתכה דלעת עמה דברי הכל כשר- רש"י] פרה כשרה בהמה פסולה. פשיטא? נשחטה בהמה אחרת לרבי נתן איצטריכא ליה, סד"א ושחט אותה אמר רחמנא ולא אותה וחבירתה והיכי דמי כגון ששחט שתי פרות בהדי הדדי אבל בהמה דחולין אימא לא קמ"ל [דחולין נמי משמע אבל רישא דנתכוין לאחרת לא איצטריכא דנהי נמי דאותה וחבירתה משמע שתי פרות אדומות מיהו כיון דנתכוין למלאכה אחרת מיפסלא משום היסח הדעת דלא גרעה מחתיכת דלעת - רש"י]. חתך דלעת עמה דברי הכל פסולה נחתכה דלעת עמה דברי הכל כשרה ע"כ.
אני הקטן הצעיר באלפי ישראל, גוזל שלא נפקחו עיניו, נבער מדעת, אציג כמה הערות בדברי הסוגיא מפי ספרים וסופרים, מתוך תקוה שהלומדים החשובים והאהובים שליט"א, יאירו את עיניי, ותתרבה דעת [זו סדר טהרות – שבת ל"א] ומנאי ומכם יתקלס עילאה. וכמובן שהרבה יותר ממה שכתבתי מונח בסוגיא ואין אני אלא ככלב המלקק מים הגדול.
גירסאות אחרות בסוגיא
ב] והנה מש"כ רש"י ה"ג היינו שבא לאפוקי מגירסת הרמב"ם הביאה הכ"מ בפ"ד מפרה אדומה הלי"ח דז"ל הרמב"ם שם "שחט את הפרה ונשחטה בהמה אחרת עמה או נחתכה דלעת עמה כשרה שהרי לא נתכוין למלאכה אע"פ שהבהמה שנשחטה עמה כשרה לאכילה שאין שחיטת החולין צריכה כוונה וכו'"
וכתב הכסף משנה "יש לתמוה על רבינו שפסק בפ' ב' מהלכות שחיטה כרבי נתן דשחיטת חולין בלא כוונה כשירה, וכאן פסק דנשחטה בהמה אחרת עמה פרה כשירה וזה היפך דברי רבא. וצ"ל שרבינו היה גורס נשחטה בהמה אחרת עמה לר"נ שתיהן כשירות לרבנן פרה כשירה בהמה פסולה פשיטא סד"א ושחט אותה אמר רחמנא ולא אותה ואת חבירתה ואפילו בהמת חולין נמי, קמ"ל עכ"ד. [ופלא על הכס"מ שהביא ממרחק לחמו להוכיח שהרמב"ם פסוק כרבי נתן מהלכות שחיטה, שהרי כאן בגוף ההלכה מוכח שפוסק כמותו, מכך שכתב "שאין שחיטת חולין צריכה כוונה" וכמו שהעיר התפארת יעקב].
ולפי דברי הכסף משנה מובן שרש"י בא לשלול את הגירסא החילופית ברמב"ם של הכס"מ ולהעמיד הגירסא שלפנינו [כמו שהעיר הגר"י קמנצקי]. גם הצל"ח תירץ דברי הרמב"ם ע"י שינוי גירסא, ואולי רש"י בא לשלול גירסא זו עיי"ש [ועי' בחזו"א פרה סימן ח' סקי"א שתמה על גירסת הכס"מ. ועי' בילקוט ביאורים בהוצאת מתיבתא שורה של פירושים בדעת הרמב"ם. ובספרי האחרונים כתוב לאמר – פירושים נוספים....].
קושי בהבנת דברי רבנו גרשום
ג] ובפירוש רבינו גרשום כתב וז"ל שחט פרה ובדרך שחיטת פרה נשחטה בהמה עמה בלא כוונה לר"נ דאמר לא בעינן כוונה לשחיטת בהמה כשרה, פרה פסולה דכיון דבהמה כשרה, חשיבא מלאכה כו' ופסל אותה מלאכה כו' אבל נחתכה דלעת בלא כוונה אפילו לר"נ כו' מכשיר כו' דאין חשובה לד"ה מלאכה ועיי"ש. ולכאורה אין ביאור לדבריו מה זה שהכשרות תגרום שיהא ע"ז שם מלאכה ובשלמא לפירש"י דהפסול הוא מטעם אותה ולא אותה וחבירתה, העיקר תלוי בשם שחיטה אבל לדעת רבינו גרשום שמשום מלאכה הוא, מ"ש כשרות השחיטה מפסלותה? עכ"פ למדנו מדבריו שאינה פסולה משום מלאכה אא"כ השחיטה כשרה וגם שאינו פוסל משום אותה ולא אותה וחבירתה כדעת רש"י. [עי' מה שהסביר בס' אמת ליעקב חולין ל"ב ולא זכיתי לרדת לעומק כוונתו]. ועוד קשה על דברי רבינו גרשום, איך יסתדרו דבריו עם המשך דברי הגמרא שרבי נתן פוסל משום אותה ולא אותה וחבירתה [ולא משום מלאכה]? ועי' בס' ביכורי ארץ סי' קע"ב מש"כ בזה.
פשר דברי הספרי התמוהים עפ"י מורנו הרוגוצ'בר זצ"ל
ד] כתוב בפסוק "ושחט אתה לפניו" – ובספרי נאמר "מגיד שלא נתנבלה בשחיטתה פסולה". והדברים סתומים וחתומים.
וכתב הגאון הרוגוצ'ובר בצפנת פענח "ר"ל אם שחט עמה אחרת, אם השניה נתנבלה בשחיטה כשרה הפרה ואם לא נתנבלה פסולה. עיין דף ל"ב בחולין" עכ"ד.
הרי שפירש הגאון ש"ושחט אתה" בא ללמד שאם שחט אחרת עמה בשחיטה כשרה אז פסולים משום 'אתה ולא אתה וחברתה' משא"כ כשהשניה נפסלה בשחיטה, והפנה לסוגיא דנן. ובהערות על הצפנת פענח כתב שבזית רענן מפרש לפי הגירסא מגיד ש"אם" נתנבלה בשחיטתה פסולה [וכ"ה גי' רבינו הלל והגר"א] וסד"א כיון שאינה מיועדת לא אכילה ולא להקרבה היא כשרה אפילו בנתנבלה קמ"ל שפסולה. והוסיף בס' ביכורי חיים [ח"ד עמ' קצ"ט] שמצינו שעגלה בעריפה הו"א שגם פרה כשרה בנחירה, כמו שמבואר בחולין כ"ג כ"ד "ותהא פרה כשרה בערופה ק"ו מע"ע וכו'" יעו"ש וזהו כוונת הספרי ושחט מורה אשר אם נתנבלה בשחיטה פסולה שצריכים שחיטה כשרה.
סתירה ברש"י
ה] רש"י אצלנו [ד"ה לרבי נתן] כותב "ולא מיקרי מתעסק במלאכה אחרת ... מיפסלא משום ושחט אותה ולא אותה וחבירתה" ומבואר בדבריו שהפסול של עשיית מלאכה שונה וחלוק מהפסול של ושחט אותה ולא אותה וחבירתה. ואילו רש"י ביומא [מ"ב: ד"ה שלא יאמרו] כה כתב: "וקי"ל שכל המלאכות הנעשות עמה פוסלות אותה .... ולקמן [מ"ג.] נמי אמרינן ושחט אותה שלא ישחוט אחרת עמה עכ"ד. הרי שהפסול מלאכה והדרשה מהפסוק "ושחט אותה" – שלא ישחוט אחרת עמה, היינו הך. עיי"ש ביומא בתוספות ישנים ובס' היקר שיבת ציון [עמ' קפ"ו-קפ"ח] מה שהאריך בזה.
מיעוטים "אותה ואותם" ממעטים גם סוג אחר וקושיא על המנ"ח
ו] שנינו במשנה [מנחות צ"ד] כי חלות שתי הלחם היו נילושות ונאפות כל אחת לעצמה, ואילו חלות לחם הפנים, אף שנילושות כל אחת לעצמה, הריהן נאפות בתנור שתים שתים. ומבררת הגמרא : מנא הני מילי? דתנו רבנן [על הכתוב "ולקחת סולת ואפית אותה שתים עשרה חלות שני עשרונים יהיה החלה האחת. ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת על השולחן הטהור לפני ה'". ודיוק הכתוב "שני עשרנים] יהיה החלה האחת" מלמד שנילושות כל אחת [משתים עשרה החלות] אחת אחת [לעצמה] .
ומנין שאף בשתי הלחם כך [הוא הדין, שנילושים אחד אחד?[ תלמוד לומר "יהיה [לרבות אף את שתי הלחם לענין זה]. ומנין שאפייתן [של חלות לחם הפנים הריהי] שתים שתים [ולא אחת אחת]? תלמוד לומר "ושמת אותם [ומיעוט רבים שנים]. יכול אף בשתי הלחם כן] ששניהם נאפים כאחד]? תלמוד לומר "אותם [למעט, דווקא לחמי הפנים נאפים שנים שנים, ואין שתי הלחם נאפים שנים שנים].
ובמנחת חינוך [פרשת אמור מצוה שז אות ג] כה כתב: "עבש"ס פ' שתי הלחם ובר"מ כאן דשתי הלחם נילושות אחת אחת דהיינו שלא ילושו ביחד ואחר כך יחלקו ונאפות ג"כ אחת אחת דהיינו שלא יהי' שנים בתנור ולחה"פ נילוש א' א' ונאפה שתים שתים ובש"ס ילפינן זה מקרא.
ומצד הסברא נראה דוקא שתי הככרות של שתי הלחם אסור לאפותם יחד אבל אם אופה ככר א' משתי הלחם ואופה ככר אחר עמו שפיר דמי, דהתורה הקפידה דוקא על שתי הככרות הללו דהיינו שתי הלחם אבל ככר אחר שרי לאפות עם ככר של שתי הלחם ביחדכנ"ל" עכ"ל.
והנה, מגמרתנו רואים ש"אותה ולא חבירתה" אינה באה ללמד שדווקא שחיטה אחרת הדומה לה [דהיינו שחיטת קדשים] פסולה אלא כל בהמה אחרת פסולה.
ומכאן תסתער הקושיא על המנ"ח הסובר שאפשר לאפות ככר אחד מלחם הפנים יחד עם ככר אחר, הרי "אותם" ממעט לא רק הדומה לו [כמו שרואים אצלנו] אלא גם סוג אחר. וא"כ צריך להיות אסור לאפות ככר משתי הלחם יחד עם ככר אחר ודלא כדבריו. ועי' בדברי הגאון בעל החלקת יואב [בהערותיו על המנ"ח] שחיזק קושיא זו עפ"י תוספות כאן ד"ה אבל. וצ"ע. ועי' שו"ת משנה הלכות [חט"ו סי' קס"ו].
מה הדין בשני כהנים השוחטים שתי פרות כאחת?
ז] הרמב"ם כתב [פרה אדומה "אין שוחטין שתי פרות אדומות כאחת שנאמר ושחט אותה". הצל"ח חולין ל"א ומנ"ח מ' שצ"ז דייקו שהוא רק דין של לכתחילה. והק' במנ"ח שם מדוע לא כתב הרמב"ם שאם שחט "פסולות" וכתב לשון של לכתחילה ע"ש והניח בצ"ע. ובחי' הגרמ"ד הלוי [הובא באמרי חן עמ"ס פרה סי' ג' עיי"ש] רצה לומר שאין זה דין על השוחט שלא ישחט פרה אחרת עמה אלא דין בסדר עשיית הפרה שאין שוחטים שתים כאחת, ושייך אפילו בשני כהנים. ולפי העלה בגדר "אולי" שלכן הרמב"ם סובר שזה רק דין לכתחילה עיי"ש. ועוד צ"ע.
ויש עוד להאריך בסוגיא זו אבל אין כאן מקום. ונזכה בקרוב לראות בטהרתן של ישראל ובזיכוך העולם מטומאת המוות אכי"ר!
