מקום הצפון בשחיטה
שחיטת קדשי קדשים היא בצפון, כמו שמבואר במשנה [זבחים נ"ז]. מהו
מקום הצפון? נחלקו בזה תנאים [כ.]:
דתניא: איזהו "צפון" [הראוי
לשחיטת החטאת?] מקיר מזבח צפוני ועד כותל עזרה צפוני,
וכנגד כל המזבח כולו, [הרי הוא צפון], דברי רבי יוסי ברבי יהודה [שהרי נאמר
"ושחט אותו על ירך המזבח צפונה", ורק הקטע הצפוני לירך המזבח הצפוני
נקרא "ירך המזבח צפונה"].
רבי אלעזר ברבי שמעון מוסיף אף [את כל
הצד הצפוני - מערבי של העזרה ש]בין האולם למזבח [שיש לו דין צפון. אבל לצדו השני
של המזבח, לכוון שער ניקנור שבו היו נכנסים, שהוא צדה הצפוני מזרחי של העזרה לא
היה דין צפון משום שקדושתו של צד זה היא קלושה, שהרי באחת עשרה אמות הראשונות שמן
שער ניקנור היה מקום דריסת ישראל, ומשם ועד המזבח היו אחת עשרה אמות של דריסת
הכהנים].
רבי מוסיף אף [את צידה הצפוני מזרחי של
העזרה, שבו] מקום דריסת רגלי הכהנים ומקום דריסת רגלי ישראל.
אבל [בפינה הצפונית מערבית של העזרה,
הנמצאת] מן ה"חליפות" ולפנים, הכל מודים שפסול [לשחוט בה!
ה"חליפות" הן שני מבנים שהיו צמודים לאולם משני צדיו ובו היו הכהנים
מצניעין את סכיני השחיטה [הנקראים "חילוף"]. מבנים אלו, שהיה אורך כל
אחד מהם חמש עשרה אמה, היו מסתירים את הפינות המערביות של העזרה מעין הרואה העומד
סמוך למזבח.
ולכן נפסלה הפינה הצפונית מערבית
שמאחורי בית החליפות הצפוני משום שאי אפשר להחשיבה כ"על ירך המזבח
צפונה" עקב הסתרתה על ידי בית החליפות הצפוני!].
בטעם ר"י בר רבי יהודה שמכשיר
כנגד המזבח, כתב רש"י וז"ל ואע"פ שהוא בחצי חלק עזרה הצפוני לאו
כשר הוא לשחיטת חטאת, דבעינן על ירך המזבח וליכא עכ"ל.
וא"כ צריך לבאר הטעם של התנאים המרחיבים את מקום השחיטה, שהרי
"בעינן על ירך וליכא"!?
וזה מתבאר מהמשך דברי רש"י שם וז"ל "ואשמועינן דמאחורי
האולם לאו צפון הוא לשחיטת קדק"ד, דכיון דלא מתחזי מזבח התם, לא קרינן ביה על
ירך עכ"ל. והיינו שהם סוברים, דעל ירך נקרא בכ"מ שהמזבח נראה שם, וממילא
אף שלא כנגד המזבח הוי בכלל ירך המזבח.
אבל עי' רש"י לעיל י"ד
בד"ה בין האולם שכתב וז"ל אע"ג דלא קרינן ביה על ירך המזבח צפונה,
דהא במערבו של מזבח הוא, הוי צפון לענין שחיטת קדשי קדשים עכ"ל ומשמע קצת
מדבריו שבאמת בשוחט בין האולם ולמזבח לא מתקיים דין ירך וצ"ע.
ומה שר"א ב"ר שמעון מוסיף רק
בין האולם ולמזבח ואינו מכשיר אף במקום דריסת רגלי הכהנים ובמקום דריסת רגלי ישראל
כתב רש"י שם, דס"ל דכיון דהוי מקום דריסת
רגלי כהנים וישראל קילא קדושתיה.
למה לדעת רש"י קבלה במקום שחיטה
ולכאורה, לפרש"י יש כאן תמיהה
רבתי, שהרי דין ירך נאמר רק בשחיטת קדק"ד ולא לגבי קבלה וכמו שמבואר בזבחים
כ"ו א' שחיטה על ירך ולא קבלה על ירך עיי"ש. הרי שאע"פ שלענין דין
צפון דין הקבלה כדין השחיטה ושניהם צריכים צפון, מ"מ אין דין ירך בקבלה
וכמש"נ. וא"כ צע"ג שהרי קבלה נמי עבדינן במקום השחיטה וכדמבואר
ברמב"ם להדיא עיי"ש [ונביאו לקמן], ולפרש"י הרי מה ששחיטה כשירה רק
כנגד המזבח לר"י ב"ר יהודה ומה שפסולה לכו"ע מן החליפות ולפנים,
הוא משום דין ירך וכמש"כ רש"י, וא"כ התינח שחיטה שצריכה ירך, אבל
קבלה דלא נאמר בה דין ירך, מאי איכא למימר וצע"ג.
במקדש דוד [סימן ז' ג'] כתב שבאמת חלוק
מקום שחיטת קדשי קדשים ממקום קבלת הדם, ואותו מקום שנפסל בשחיטה משום דין ירך, כשר
הוא לקבלה כיון דנפסל רק משום ירך ובקבלה לא בעינן ירך. אבל כבר העירו שא"א
לומר כן, דלהדיא נאמר בתוספתא קרבנות פ"ו סוף ה"א לאחר שהובא שם המחלוקת
דאיזהו צפון "וכשם שהשחיטה בצפון כך קבול הדם בצפון" ע"ש ומשמע
להדיא שמקום השחיטה ומקום הקבלה אחד הוא וכשם שנחלקו לענין שחיטה ה"ה לענין
קבלה וצ"ע.
לומדים "מקום" קבלה מ"מקום" שחיטה
והנה בגמרא [כ"ו] נאמר: תלה [את הבהמה באויר]
וקיבל מהו א"ל [שמואל] פסולה. א"ל [אבוה דמשואל] אישתבשת, שחיטה על ירך
ולא קבלה על ירך ע"כ. ונראה לבאר פלוגתא דאבוה דשמואל ושמואל, עפ"י מה שכתב בס' מנחת אברהם לחקור
בדין דבעי ירך המזבח ולכן תלה ושחט פסול דבעינן על ירך המזבח, האם הוא דין "מקום",
דהמקום הוא על הירך או שאין זה כלל דין מקום אלא הוא דין ב"שחיטה" דבעי
על ירך המזבח אבל אין זה כלל דין מקום.
ונפ"מ למה שלמדנו במעילה דף ב'
ע"ב דשחיטת דרום אם עלו ירדו דכמאן דחנקינון דמי, והיינו משום דשחט שלא במקום
השחיטה, וא"כ יש לדון בשוחט שלא על ירך המזבח אם יהא עלו לא ירדו או דעלו
ירדו, דאם הוי דין מקום הוי כשחטן בדרום דכמאן דחנקינהו דמי וירדו. אבל אם אינו
דין מקום, ורק דין דבעי על ירך המזבח הוי כשאר פסולים, דאם עלו לא ירדו.
נחלקו אבוה דשמואל ושמואל אם ירך הוא
דין ב"מקום" או ב"שחיטה"
וכתב המנחת אברהם דבזה הוא דפליגי אבוה
דשמואל ושמואל, דהנה בהא דאמרינן דקבלה בעינן בצפון, הנה יעויין לשון הרמב"ם
בפ"ה ממעה"ק סוף ה"ג שכתב ומקום השחיטה הוא מקום הקבלה עכ"ל,
ומשמע שמה שיש דין קבלה בצפון היינו שהדין הוא ש"מקום" שחיטה הוא מקום
קבלה, ולכן מקום קבלה הוא בצפון. ולפ"ז י"ל דשמואל ס"ל דדין על ירך
הוא דין במקום השחיטה ולכן אמרינן דמקום שחיטה הוא מקום הקבלה, ולכן גם קבלה צריכה
להיות על ירך. אבל אבוה דשמואל ס"ל דהדין על ירך אינו דין מקום, ורק הלכה שהשחיטה
צריכה להיות על ירך וא"כ בזה לא שייך ללמוד קבלה משחיטה והוי רק הלכה בשחיטה
ולא בקבלה.
ולפמש"נ דהא דס"ל לאבוה
דשמואל דתלה וקיבל כשר הוא משום דדינא דעל ירך דפסול באויר אינו מדין "מקום"
ורק דין בשחיטה שצריך בקרקע, ולכן לא ילפינן מיניה לקבלה. אבל הדין שלומדים מעל
ירך שצריך כנגד המזבח הרי ודאי הוי הלכה דמקום, ובודאי יהא כשחיטת דרום דלמ"ד
אם עלו ירדו גם בזה יהא הדין דירדו, וא"כ בזה ודאי ילפינן בקבלה משחיטה דמקום שחיטה
הוא מקום קבלה וכל המחלוקת דאבוה ושמואל הוא רק בשחט באויר וכש"נ עכ"ד.
ויש להאריך. וע"ע בס' מדת הקודש סי' א'.
