לזכות רפואת רבי רחמים עצמון בן מרסל
ור' יצחק חיים יחיאל בן אסתר
בכריתות (דף ו' ע"א): ת"ר קטורת היתה נעשית שס"ח מנה: שס"ה כנגד ימות החמה, שלשה מנין שמהן מכניס כהן גדול מלא חפניו ביום הכיפורים.
ור' יצחק חיים יחיאל בן אסתר
בכריתות (דף ו' ע"א): ת"ר קטורת היתה נעשית שס"ח מנה: שס"ה כנגד ימות החמה, שלשה מנין שמהן מכניס כהן גדול מלא חפניו ביום הכיפורים.
The Sages taught in a braisa: The incense was prepared from ingredients amounting to the weight of 368 maneh, i.e., 368 units of one hundred dinars. Of these, 365 of them correspond to the days of the solar year. The additional three maneh are those from which the High Priest would bring in to the Sanctuary his handful required on Yom Kippur (see Leviticus 16:12), and the rest, i.e., the incense that left over from the three maneh, was given to the artisans as their wages.
The Maharsham was asked about the opinion of Rashi in Zevachim [109b] that the shiur of פרס [half a מנה] in the morning and פרס for the afternoon is a rabbinic dictum but according to the Torah, a כזית suffices. If so, it would be forbidden to burn more than a כזית on Shabbos because Chazal made their decree as a stringency but not as a leniency. If so, how does the Braisa say that there are only 3 extra מנה for Yom Kippur, there is actually a lot more left over from the 365 מנה from every Shabbos when only a כזית is burned.
The Maharsham answers simply based on the Ran [ריש פ"ב דביצה] that on Shabbos ריבוי בשיעורין [increasing the shiur of the melacha above and beyond what is needed to save a life] is אסור מן התורה on Shabbos but on Yom Tov it is only אסור מדרבנן. The rationale is that Shabbos is only דחויה משום פיקוח נפש - with great difficulty overrides Shabbos in life threatening cases. Therefore, to increase the shiur unnecessarily is אסור מן התורה. Since the primary shiur is אסור מה"ת, adding on to it is similarily אסור מן התורה. But on Yom Tov when it is permitted to cook for food and thus the primary melacha is permitted, adding unnecessarily is only אסור מדרבנן.
Now, in Yoma [46b] we see that when it comes to doing the עבודה, Shabbos is הותרה [completely permitted without difficulty as opposed to דחויה which is more of a "push"]. If so, according to the logic we just presented, ריבוי בשיעורין is only אסור מדרבנן [since the primary, basic shiur is permitted]. And since מדרבנן the required shiur of the ktores is a פרס, it is permitted to burn the entire מנה [one פרס in the morning and the second half in the afternoon]. So there will be nothing left over from all of those Shabbosim during the year.
והנה הגאון מהרש"ם זצ"ל בתשובותיו מביא שנשאל על שיטת רש"י זבחים (דף קט ע"ב) דשיעור פרס בשחרית ופרס בין הערביים דקטורת הוא רק מדרבנן ומדאורייתא סגי בכזית. א"כ הוה אסור להקטיר בשבת אלא שיעור כזית דהא חז"ל לא תקנו להקל על ד"ת, וא"כ איך קתני בברייתא דשלשה מנים יתירים, הא מכל שבתות השנה היה נשאר עד שיעור מנה. והגאון הנז' מתרץ בפשיטות ע"פ דברי הר"ן ריש פ"ב דביצה דבשבת ריבויא בשיעורא אסור מן התורה, אבל ביום טוב אסור מדרבנן וטעמא משום דדחויה היא אצל פקו"נ ולא הותרה לכן ריבויא אסור מה"ת, אבל ביום טוב שהותר בו אוכל נפש כל שבטורח אחד עושה תוספתו כמוהו. והנה ביומא (דף מו ע"ב) מבואר דבעבודה הותרה שבת ולא דחויה, וא"כ גם ריבוי בשיעורו אין בו איסור תורה לכו"ע אלא מדרבנן, וכיון דמדרבנן בעינן שיעור פרס שפיר הותר להקטיר גם בשבת שיעור פרס ולכן לא היה אלא שלשה מנין יתירים ולא קשה מידי, עכ"ד.
This answer is not compelling because it is assuming that everyone holds that שבת is הותרה when it comes to the עבודה but Rav Ashi [Shabbos 132b] holds that it is דחויה. And since Rav Ashi is a later 6th generation Amora, the halacha probably follows him. So we need to find another answer.
ולע"ד אין דבריו מספיקים לתרץ הקושיא על הברייתא דפיטום הקטורת. דהרי כל עיקר תירוצו על סמך ההיא דיומא (דף מו) דאמרו: שבת דהותרה בציבור סופו נמי דחייה, והנה כד נעיין לאו דכו"ע היא, ועכ"פ הלא יקשה למאן דס"ל דשבת הודחה בצבור ולא הותרה. וראיתי להגאון ר' יצחק אלחנן מקאוונא בספרו עין יצחק שמביא מסוגיא דשבת (דף קלב ע"ב): אלא אמר רב אשי היכי אמרינן דאתי עשה ודחי ל"ת כגון מילה בצרעת וכו' הכא בעידנא דמיעקר לאו לא מקיים עשה. הנה רב אשי קאי לתרץ דברי רבא דאמר שבת חמירא מן צרעת, ואי נימא דעבודה הותרה בשבת וא"כ כש"כ צרעת דקילא מן שבת ודאי דהותרה בעבודה ולא בתורת דחייה, א"כ קשה מאי קאמר רב אשי על זה דלכן צרעת אינו דוחה עבודה אף דלא שייך גברא לא חזי משום דלא הוי בעידנא הא בהותרה לא בעינן בעידנא וכמוש"כ בשאג"א (סימן כ"ט) דמה"ט כלאים בבגדי כהונה אישתרי אף שלא בשעת עבודה משום דכלאים בבגדי כהונה הותרו ולא דחויה ובהותרה לא בעינן בעידנא, ומוכח דסוגיא דשבת ס"ל דשבת גבי עבודה לא הותרה אלא דחויה ורב אשי דהוא בתראה מסתמא דהלכתא כוותיה. ולפ"ז הדרה קושיא לדוכתא דאמאי אמרינן גבי קטורת דנותר רק שלשה מנין והא משבתות השנה אם לא הקריבו רק כזית בכל הקטרה כדין תורה הו"ל למימר דנותרו קרוב לארבעה מנין.
To answer the question we can say as follows: The gemara in Shabbos [133] says - One who circumcises on Shabbat, as long as he is engaged in the circumcision, he may return and remove shreds of skin that were not cut properly. This is the ruling both for shreds of skin and flesh that invalidate the circumcision if they are not cut, i.e., the child is not considered circumcised if they remain, and for shreds that do not invalidate the circumcision if they are not cut. But if the circumcisor has withdrawn from engaging in the mitzva of circumcision, he may return for shreds that invalidate the circumcision if they were not cut, as the mitzva has not yet been properly performed, but he may not return for shreds that do not invalidate the circumcision if they are not cut. Consequently, when the mishna refers to all the requirements of circumcision, it means that as long as one is still involved in the act of circumcision, one may go back and remove even pieces of skin that do not invalidate the circumcision.
The question is that even if he is still engaged in the circumcision it should be forbidden to cut the shreds that don't invalidate the circumcision. If they are not critical to the fulfillment of the mitzva, how do we allow their removal on Shabbos when it involves a melacha?? We must say that as one is involved in fulfilling the mitzva, everything he does, even the non-critical parts, are included in the primary mitzva. Indeed Rashi there explains:
"דכולא חדא מילתא היא והרי ניתנה שבת לידחות אצלה"
It is all considered part of the process and mitzva, and thus overrides Shabbos.
According to that, we can also say that everything used for the ktores is part of the mitzva - even according to the opinion that Shabbos is דחויה. So one is permitted to burn not only the כזית mandated according to Biblical law but more because even the Rabbinic shiur is appended to the Torah mitzva. Just as the shreds that don't invalidate the ברית may be cut on Shabbos because the act of cutting them is appended to the primary mitzva of cutting the necessary parts.
והנלענ"ד בישוב קושיא זו דבברייתא דפיטום הקטורת, בהקדם ההיא דשבת (דף קלג) דת"ר: המל כל זמן שהוא עוסק במילה (בשבת) חוזר בין על הציצין המעכבין את המילה בין על ציצין שאין מעכבין את המילה, פירש, על ציצין המעכבין את המילה חוזר, על שאין מעכבין את המילה אינו חוזר , דלכאורה קשה כקושיא הנ"ל, דגם בדלא פירש אמאי חוזר על ציצין שאין מעכבין ולמה ידחו את השבת אחרי שכבר קיים מצות מילה. אלא עכצ"ל שכל שעוסק במצות עשה שדוחה את השבת גומר גם ההידורין שאינם דוחים את השבת, וכמוש"כ שם רש"י ד"ה כל זמן: דכולא חדא מילתא היא, והרי ניתנה שבת לדחות אצלה. ולפ"ז גם במעשה דהקטרת הקטורת אף דמקטיר יותר משיעור שחייבה תורה אבל מכיון שניתנה קטורת לדחות את השבת - התוספת שהוא מוסיף להידור מצוה לא הוי חילול שבת, ומכש"כ דבמעשה אחד הוא מקטיר את התוספת עם העיקר וגם התוספת נכללת יחד עם המצוה שכבר דחתה שבת. ומעתה אין אנו צריכים לתירוצו של הגאון מהרש"ם דהטעם הוא משום דהותרה קטורת ולכן אינו חייב על ריבוי השיעור, אלא אפילו למ"ד דדחויה היא נמי שריא דהתוספת אינה חילול שבת בפני עצמה אלא שהשבת כבר נדחה מפני עיקר חיוב דאורייתא של הקטרה, וממילא נדחית שבת גם בפני התוספת.
Along the same line of thought we can ask - When one eats more than the necessary כזית at the Pesach seder, is every extra bit of matza part of the mitzva? The gemara in Brachos [35b] says that Rava would drink wine on Erev Pesach so that "וניכול מצה טפי" - he will eat more matza. Why? Maybe because the more you eat, the bigger the mitzva?! In Pesachim [107b] the text is a bit different: "דנגרריה לליביה דניכול מצה טפי לאורתא" - So that his heart would be drawn to eat matza more at night. Maybe it is not that he is eating more matza but that he has a bigger appetite. Rashi says on the first mishna of Arvei Pesachm that to eat matza with an appetite is a הידור מצוה. So our question of whether it is a mitzva to eat extra matza depends on the two גירסאות.
ובהאי ענינא נסתפקתי באכילת מצה בליל ראשון של פסח דשיעורא הוא בכזית, אי אוכל יותר מכשיעור אי גם התוספת על יותר מכזית נכנס בכלל מצות עשה דבערב תאכלו מצות. ולפו"ר רציתי להוכיח מההיא דפסחים (דף קז ע"ב): רבא הוי שתי חמרא כולא מעלי יומא דפסחא כי היכי דנגרריה לליביה דניכול מצה טפי לאורתא. ולכאורה תמוה מה תועלת יוצא מזה שיאכל טפי מכיון דשיעור אכילת מצה הוא בכזית ולמה יהדר לאכול מצה טפי, אלא משמע דכשאוכל טפי גם התוספות על השיעור נכנס בכלל מצות עשה דאכילת מצה. אולם אחרי העיון יש לפקפק בהוכחה זו דהא בריש ערבי פסחים תנן: ערב פסח סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך ופירש"י: כדי שיאכל מצה של מצוה לתיאבון משום הידור מצוה. ומכיון דבמצות עשה דאכילה יש הידור לאכול לתיאבון א"כ י"ל דלא נתכוין רבא לאכול הרבה אלא רצה לקיים מצות אכילת הכזית בהידור, ומדוייק מאד לשון הגמרא: כי היכי דנגרריה לליביה דניכול מצה טפי, כלומר לא שיאכל טפי אלא דנגרריה לליביה טפי ויאכל הכזית בתיאבון. אך בברכות (דף לה ע"ב) יש קצת שינוי לשון דבפסחים הגירסא דניכול אפשר לפרש דרצה דנגרריה ליביה שיהיה לו תיאבון לאכול הרבה אבל לא שיאכל באמת הרבה רק שיהא תאב הרבה, אבל בברכות גרסינן: וניכול מצה טפי, משמע דרצה שיאכל טפי, ומזה יש משמעות דאכילת יותר מכשיעור נעשה חלק מגוף המצוה.
The Sdei Chemed cites the Maharal who wrote that one fulfills the mitzva of בערב תאכלו מצות with a כזית but if he eats more then he gets a mitzva. But then we have a question from the Tosfos in Kiddushin [38a] who answer the question of the Yerushalmi why the Jews who came into Eretz Yisrael didn't eat matzos on Leil Pesach because of the איסור of חדש, they should have eaten and the עשה of eating matza would override the לא תעשה of חדש? Answered Tosfos, that they didn't eat the first כזית which is a mitzva lest they eat the second כזית which is not a mitzva. But based on the Maharal, the second כזית is ALSO included in the mitzva, so again we can say עשה דוחה לא תעשה?!
But if we think about it, there is no problem. They didn't eat the first כזית lest they eat the second כזית during a DIFFERENT seuda which is not connected to the original כזית and thus there is no mitzva.
שוב ראיתי בשדי חמד (אסיפת דינים מערכת חמץ ומצה סי' י"ד סוף אות י') שמביא בשם מהר"ל מפראג שבספר גבורות ד' (פרק מ"ח) כתב דהגם שמקיים המצוה דבערב תאכלו מצות בכזית, מ"מ אם אוכל יותר מקיים ג"כ מצוה וכו', ע"כ. אלא דא"כ יקשה על דבריו מתוס' קדושין (דף לח ע"א) שמתרצים קושית הירושלמי שהקשה אמאי לא אכלו מצות בליל פסח משום איסור חדש דהו"ל למימר עשה דוחה ל"ת דחדש, ותרצו דאסרו משום גזירה כזית ראשון אטו כזית שני, ולפמש"כ מהר"ל, הרי כזית שני ג"כ מכלל המצוה ושוב נאמר עשה דוחה ל"ת. אבל כד נעיין זה לא קשה, דגזרו על כזית שני שמא יאכלנו בסעודה שניה ובהפסק מכזית הראשון שכבר יצא ידי חובתו שוב אין מצוה באכילה שניה שאינה מצורפת לאכילת מצוה.
[הר צבי ח"א סי' ב']
[הר צבי ח"א סי' ב']
