לרפואת חיים דב בן ריסה שושנה
אסתר רות בת נעמי שרה
A very famous question [now about to become more famous] in the responsum literature is whether seeing two letters touching [against the Halacha that they be separate] only with the help of a magnifying glass counts as touching or do we say that it depends solely on how it looks to the naked eye? [The same question applies to the arba minim, fins and scales on a fish etc.]
The Chebiner Rov, Rov Dov Beirush Veidenfeld, says we follow the naked eye as does the Klausenberger Rebbe. Rav Menashe Klein was of the opinion that we follow the METZIUS, if the letters are touching, the Torah [or tefillin/mezuzah] is disqualified. We should find out if they are touching in any way we can - including a magnifying glass.
What is always so amazing is seeing where the proofs come from. The Chebiner Rov proves from [among other places] the halachos of ... Tzaraas. A real posek is an expert in all areas of Torah.
Read and become enlightened.
דובב מישרים חלק א סימן א
אולם לדעתי נראה כיון דלפי חוש הראות נראה שהוא נגיעה ממש, שפיר חשוב בכלל נגיעה. ויותר מזה מצינו בש"ע או"ח סי' ל"ב סעיף י"ג לענין הדין שצריך שיהיה הקלף שלם שלא יהא בו נקבים כדי שלא תהא האות נראית בו חלוקה לשתים, ואם אינו ניכר הנקב בראות עין רק נגד השמש, דעת המג"א בס"ק ט"ו בשם הב"ח [ד"ה ויהיה] דכשר, אלמא דלא חשיב הפסק אם אינו ניכר לעין, א"כ ה"נ חשיב בכלל נגיעה כיון דלפי חוש הראות נראית הנגיעה. ואפילו לדעת הט"ז שם [ס"ק ז'] דגם אם הנקב נראה נגד השמש פוסל, דהוא משום דלא משגחינן על חוש הראות לבד אלא חיישינן גם למה שהנקב נראה נגד השמש, אבל ודאי שהעיקר הוא חוש הראות, וא"כ בכאן שהנגיעה היא הפוסלת ולפי חוש הראות נראית הנגיעה, ודאי דהוי נגיעה ופוסל דראות העין הוא העיקר, וממילא מותר לגרור.
ועיין במשנה דנגעים פ"ד מ"ד בהרת ובו שער לבן או שחור טמא אין חוששין שמא מיעט שער שחור את הבהרת מפני שאין בו ממש, ופירש הרמב"ם [בפי' המשניות] מובא בתוי"ט שם [ד"ה מפני] לפי שהנקב אשר יצא ממנו השער מעט מזעיר ואין לו שיעור מוחש שימעט השיעור עי"ש, וה"נ כיון שאין לו שיעור מוחש לא מהני להיות נחשב מוקף גויל.
[ובכעי"ז העיר הגאון האדיר ר"י ענגיל זצ"ל בספר בית האוצר ח"א בסופו [כלל רי"ט] על השיטות האוסרים אתרוגים המורכבים מטעם חסר, עי' ט"ז או"ח סי' תרמ"ט ס"ק ג', וקשה דהלא קי"ל דחסרון כבעל מום דמי כמבואר במנחות ט' ע"ב, ובעל מום אינו פסול רק במקום גלוי, ועיין מנחות דף ו' [ע"א] ובכמה דוכתי, וזה החסרון מצד היותו מורכב הלא איננו ניכר לעין. ותירץ עפי"ד הגמ' בבכורות דף מ' [ע"א] דאינו ניכר מחמת עצמו אבל ניכר מחמת מלאכה חשוב כניכר, וה"ה הכא כיון שניכר ע"י סימני השקיעות והבליטות מבחוץ חשוב כניכר.
וכתבתי לו מאז דלפי שיטתו יותר היה לו להביא דמיון מתוס' ב"ק דף צ"ח [ע"א ד"ה מתיב] שהקשו אמאי בהכה לעבד על אזנו וחרשו יוצא לחרות, הלא לא הוי מום בגלוי, ותירצו דנהי שאין ניכר בו כלום כשישן, מ"מ לפי מנהגו שמתנהג והולך ניכר שהוא חרש חשיב מום שבגלוי. ועי' עוד בש"ס גיטין דף פ"ט ע"ב עדיין לא הגיע לפלגות ראובן אעפ"י שגופו ארוך ניכר הוא לבריות במעשיו, עיין שם ברש"י ז"ל. אבל בעיקר הדבר יש לעיין מדברי התוס' בפסחים דף ל"ח [ע"א] ד"ה אתיא לחם שכתבו דבאתרוג של טבל לא יצא משום דבעינן שיהיה כל האתרוג שלו, ובאתרוג של טבל צריך ליתן חלק ממנו לכהן יע"ש. ולהנ"ל יקשה דנימא דל מהכא החלק שצריך ליתן לכהן אכתי הו"ל רק חסר, וכיון שלא ניכר החסרון עדיין יכשר וצ"ע. והסכים הגאון הנ"ל לדברי. ועיין במג"א סי' תרמ"ח ס"ק ט' שכתב דבניטל כל שהוא לא מקרי חסר דאין זה חסרון הניכר, וכן בס"ק ט"ז שם לענין חזזית כתב והוא שיהיה נראה לעין כשאוחזו בידו. ועיין בשו"ת רע"א בדרוש וחידוש דף פ"ח [ע"ב] מה שכתב שם בפירוש דברי המג"א הנ"ל, ועיין ברשב"א בקדושין דף נ"א [ע"א ד"ה שאני מעשר בהמה] דבהקדיש חציה חציה את לחמי תודה הוי כהקדיש פרוסה].
שו"ת דברי יציב חלק אורח חיים סימן לח
ועכ"פ במ"ש מעכ"ת דנראה ע"י זכוכית מגדלת שאין התג נוגע להאות, בזה ודאי דיש לסמוך על מ"ש המשנה ברורה בבה"ל בסעיף כ"ה, דבאם ההפסק דק מאד עד שאין נראה רק כנגד השמש כשר וא"צ לשום תיקון וכו', והרוצה להחמיר בהפסק דק כזה די שיחמיר להצריכו תיקון אבל חלילה לפסול התפילין משום זה עיין שם, ושם מיירי בנראה נגד השמש, אבל בנראה רק ע"י זכוכית מגדלת פשיטא דקיל טובא, ובודאי דכשמתקן עליו ליזהר מאוד שלא יקלקל ביותר.
שו"ת משנה הלכות חלק ז סימן ט
נגיעה הניכרת ע"י זכוכית מגדלת אי הוי פירוד
ב"ה, כ"ג סיון התשל"ה בנ"י יצו"א.
גם ברוך יהיה ה"ה הרב הגאון המפורסם ג"א בע"ת איש אשכולות, צ"ת ראש בשמים, חסיד ועניו, כג"ת מוה"ר ברוך שמעון שניאורסון שליט"א, ר"מ דישיבת הגאון מטשעבין ירושלים עיה"ק ת"ו. אחדשכ"ג בידידות נאמנה.
יקרת ספרו ברכת שמעון על מס' קידושין קבלתי בשמחה, והנני בזה לברכו בברכת ידידות נאמנה שיזכה להרבות תורה בישראל ולהעמיד תלמידים הרבה בדרכו בקודש כלו נאה כולו יאה, חדושים נפלאים כמעין המתגבר עדי יבא ינון ולו יקהת עמים כמים לים מכסים כאות נפשו ונפש ידידו דושכ"ג בלב ונפש.
ולאות שעיינתי קצת בדבריו היקרים לי מאד אחת הנה ואחת הנה בקונטרוס ההערות (על שו"ת דובב מישרים אות א') הביא דברי מרן הגה"ק שר התורה רבש"י שדן בספרו בסימן א' בס"ת שיש נגיעה בשם הק' וע"י זכוכית המגדלת ניכר הפירוד אי כה"ג צריך לתקן שלא הוי מוקף גויל כיון שלא נראה לעין הפירוד או לא מקרי נגיעה, ודעתו ז"ל דכיון דלפי ראות העין נראה שהוא נגיעה צריך לתקן. ובס' שארית ישראל להגרי"ז מינצבערג זצללה"ה סימן י"א וי"ב חלק עליו וכ"ת ציין עוד לס' עקבי חיים סי' א' להגרי"ח קלפהולץ ז"ל מה שהשיב על דברי שארית ישראל והספר הזה לא ראיתיו, וכ"ג לאחר חיזוק דברי כבוד חמיו הגה"ק זצלה"ה הביא בטובו דברינו בספר משנה הלכות ח"ד סימן קכ"ח שבעניותינו ג"כ דנתי בנידון זה להגר"י וועלץ זצל"ה והבאתי ראיה מדברי שו"ת הריב"ש סימן ק"כ הביאו הב"י בסימן ל"ו, מהני ספרי דווקני דהוי תלוי ליה לכרעיה דה"א והקשה הריב"ש ז"ל דהא לעיכובא הוא בכל הסופרים ומה הוסיפו הני סופרי דווקני ולכן פירש דבכל הסופרים הפסיקו כחוט השערה וסופרי דווקנאי היו תולין הרבה ומינה דקדקנו שם דבהרחקת כ"ש לא היה נראה לעינים ובאו סופרי דייקני והרחיקו שיהא נראה לעין כל וכשהביאו הדברים לפני הגה"ק זצלה"ה נענה לן ראשו.
ועתה יצא כ"ג בתמיה עלי דברינו דכיון דבנגיעה ממש פסול א"כ היכי נימא דהסופרים כלומר סתם הסופרים כתבו בהסתכלם במיקראסקאפף לצמצם שלא יהיה נגיעה ממש ומ"מ לא יהיה נראה לעינים, ומה שהגה"ק מר חמיו זצ"ל נענה לן ראשו כתב כ"ג דלמי שהכיר את דרכו בקודש ואת טוהר מידותיו הנפלאים אין בזה מן החידוש, אבל כמובן אין בדחיות כאלו לשנות את ההלכה עכ"ל כ"ג.
והאמת כי ח"ו לי לומר קבלו דעתי נגד דעת הגה"ק מטשעבין אשר שבילי דרקיע נהירין ליה, ומה לננס נגד הארי החי פוסק הדור. אמנם אי בשביל תמיהתו לפענ"ד אין כאן כדי דחיה והדברים חוזרין ונראין דמה שקשה ליה ואטו הסופרים כתבו בהסתכלם במיקראסקאפף תקשה ליה הא קושיא גופיה לנפשיה דאטו כל הסופרים כתבו בדיוק אך ורק בהפסק ופירוד כל שהוא ושלא יהא נראה לעינים והסופרים הדייקנים כתבו בהיכר גדול הנראה לעינים, אבל האמת יורה דרכו דסתם סופרים לא דייקו וכתבו לפעמים היה מרחקים הרגל עד שהיה נראה לעין כל ופעמים היו מקרבין לגגו של ה"א עד שלא היה ניכר ונראה לעין כל ובאו סופרי דייקני ודקדקו לעולם להפריד עד שיהא נראה לעין כל וא"כ לדידן נמי הכי פירושא דסתם סופרים כתבו ולא דקדקו בכרעיה דה"א להפריד הרבה כדי שיהא נראה לעין ופעמים היה נראה ופעמים לא היה נראה אלא כיון שידעו שיש כאן פירוד כ"ש במציאות אף שלא היה נראה מ"מ סמכו דלא דקדקו בזה ובאו סופרי דייקני ודקדקו שלעולם עשו מרחק גדול להכיר הפירוד.
ודבר זה מדויק בלשון הריב"ש שכתב וז"ל, כי הם לא די להם בהפריד כרעיה דה"א מן הגג כחוט השערה אלא היו תולין אותה הרבה בדרך שעושין הסופרים בכתיבת הגט הה"א וכו' ואף על פי שכל שלא תדמה לחי"ת כשר הם מדקדקים להרחיקה הרבה שיהא פתח נראה לעינים וכו'. הנה מדכתב שיהא פתח נראה לעינים משמע דכחוט השערה שאמר לעיל לא היה נראה לעינים בסתם אלא למי שדקדק מאד וא"כ נראה דאפילו דלא היה נראה לעינים מ"מ כשר הוא, ומדדייק הריב"ש ז"ל כי הם לא די להם בהפריד כרעיה דה"א מן הגג כחוט השערה וכו' פשוט נמי דאין הכונה דהסופרים שלא דייקו מ"מ דייקו שלא יהיו מן הגג אלא כחוט השערה דוקא אלא הכונה כיון שלא דקדקו בכיון להיפוך אפשר שלא יהיה אלא כחוט השערה ממש שאין עין האדם רואהו ולכן דייקו להרחיק יותר.
וקצת יש לדייק מתוס' חולין דף מ"ז ע"א ד"ה ואי לאו טריפה שכתבו בשם ר"ג דכחוט השערה טרפה ובשני חוטין כשר ועיין יש"ש שם פ"ג סימן כ"ז שרף בב' בועי דסמכי דחוט השערה אינו ניכר, ובספר הארוך לרבינו הש"ך סימן ל"ז כתב כתבו התוס' בשם ר"ג דאם יש ביניהם הפסק כחוט השערה אחד טריפה ודקדקו מדבריו דכשני חוטין לא מקרי סמוכין וכשרה וכו' ומה שטען מהרש"ל דאין אנו בקיאין וכו' לא ידעתי מה בקיאות שייך בכאן וכו' ומיהו מודינא שאין אנו בקיאין בין שער אחד לשנים אפיל' בספק אי איכא ב' שערות ע"ש, ועכ"פ נראה דכחוט השערה אי ניכר לעין הוא לא ברור כ"כ ואפשר היה תלוי במחלוקת הנ"ל, ועכ"פ לפענ"ד חוזרים ונראים דברינו מקושית מעכ"ג ומיהו לעצם דינא כמו שכתבתי אין אני אומר קבלו דעתי ח"ו וכ"ש שמיראי הוראה אני, ואני שמח אם אין סומכין עלי בשום מקום.
וקצת יש לדייק מרש"י מנחות כ"ט ד"ה שאין גויל מוקף פי' וז"ל, שמודבקת באות אחרת והיינו דקתני כתב אחד מעכבתן כלומר הלכות משפט אות אחת (הדבוקה לחברתה נמק"י) מעכבנו למזוזה ותפילין. ולכאורה הי"ל לרש"י לפרש שאין גויל מוקף לה שאין נראה גויל סביב האות ומדדייק שמדובקת באות אחרת אולי דכוונתו שמדובקת דוקא במציאות אבל כל זמן שאינו מדובק אף שאינו נראה מוקף גויל מ"מ מקרי מוקף גויל כיון שבמציאות הוא מוקף גויל ואינו דבוק וצ"ע. ומש"כ כ"ג דדיני תורה נתנו לבנ"א כפי שנתפסים להם בחושם הטבעי ולא לפי ההתחדשות הנה אני מודה לכ"ג בזה, ובאמת בעצמי כתבתי שם בספר הנ"ל בסימן קכ"ט ימחול נא לעיין שם אלא שכתבתי חילוק בזה דהתורה הקפידה על כתיבה תמה וכל שהיא כתיבה תמה הרי זה כתב כשר מדין תורה כנלפענ"ד.
ידי"נ המברכו בסל מלא ברכות ים ודרום ירשה, דושכ"ג בלב ונפש. מנשה הקטן
