לזכות מרת הענא מרים בת חנה
What is the rationale behind the permission to violate Shabbos even in a case of safek [Yoma 85b]? The pasuk says וחי בהם meaning that one should only do mitzvos in such a way that he will definitely remain alive afterward. If there is any concern that he will die then he is exempt.
Normally we follow the majority, so the Halacha should be that if in the majority of cases he won't die then we are not מחלל שבת. The answer is that according to some Rishonim, a רוב is not a ודאי in Halacha but remains a ספק. Normally, we follow the רוב despite the fact that it remains a ספק but since the pasuk teaches us that when it comes to danger we must be CERTAIN that he will remain alive, the רוב doesn't change anything and we are still מחלל שבת.
שו"ת יביע אומר חלק ח - אורח חיים סימן לז
א) הנה ביומא (פה ב) ילפינן מקראי שפיקוח נפש דוחה שבת, ושמואל יליף לה מדכתיב ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, וחי בהם ולא שימות בהם. ומסקינן התם דהא דשמואל עדיפא מכולהו, משום דבכולהו אשכחן ודאי, ספק פיקוח נפש מנלן, אבל מקרא דשמואל ילפינן שפיר שאפילו על הספק דוחים שבת. ופירש רש"י, משום דהכי משמע אשר יעשה האדם את המצות שיחיה בהם ודאי, ולא שיבוא בעשותן לידי ספק מיתה, אלמא דמחללין שבת על הספק. עכ"ל. והוסיפו על זה התוס' שם (פה רע"א) בד"ה לפקח את הגל, אומר ר"י דמשום הכי אין הולכים בפיקוח נפש אחר הרוב, משום דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם, שלא יוכל לבוא בשום ענין לידי מיתת ישראל. ע"כ. ונראה לפרש כוונתם ע"פ מ"ש בשטה מקובצת ב"מ (ו ב) בשם הרא"ש, דאף דאמרינן כל דפריש מרובא פריש, מ"מ ספק מיקרי, אלא שהתורה התירה ספק זה באיסורין, כדכתיב אחרי רבים להטות, שנהפך האיסור להיתר ע"י ביטולו ברוב, וגזרת הכתוב היא, ומכל מקום לעולם לא יצא מכלל ספק. ע"ש. ולכן אין ללכת בפקוח נפש אחר הרוב, דבעינן וחי בהם בודאי, ולא ספק, ורוב נמי הוי בכלל ספק. וכן כתב בשו"ת עזרת יהודה (חיו"ד סי' כו). ע"ש. וע' בכרתי ופלתי (סי' סג סק"א) שכ', דבהכי פליגי רב ושמואל אם הולכים בפקוח נפש אחר הרוב, דלמ"ד הולכים בפקוח נפש אחר הרוב, ס"ל שהרוב הוא מתורת ודאי, משא"כ לשמואל דס"ל כהשטמ"ק הנ"ל דרוב נמי הוי ספק אלא שגזרת הכתוב ללכת אחריו באיסורין. ע"ש. וע"ע בישועות יעקב (אה"ע סימן ד, בפי' הארוך ס"ק יא) שכ', דהא דקי"ל ספק ממזר יבא אפילו ברוב פסולים, משום שהרוב ג"כ ספק הוא, כמ"ש השטה מקובצת ב"מ (ו ב), ורק גזרת הכתוב היא ללכת אחריו באיסורין, הילכך נאמנת להכשירו אפי' ברוב פסולים, כיון דמדאורייתא כשר לבא בקהל. ע"ש. וע"ע בספר שב שמעתתא (ש"ב פט"ו). ע"ש. וע"ע להגאון מליסא בס' קהלת יעקב אה"ע (סימן ד סעיף לג) ובשו"ת רבי עקיבא איגר מה"ת (סימן קח). ובשו"ת תפארת יוסף (חיו"ד סימן יג). ובשו"ת עונג יום טוב (סימן עא). ובשו"ת באר יצחק (חיו"ד סימן טז ענף ד), ובספרו נחל יצחק (סימן פז סק"ו). וע"ע במה שכתבנו בס"ד בשו"ת יביע אומר ח"ב (חאו"ח סימן ג). ואכמ"ל.
ולפ"ז נראה עוד דה"ט דמתני' (יומא פג א), דתנן: "מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם, ספק חי ספק מת, ספק עכו"ם ספק ישראל, מפקחין עליו את הגל", משום דהא דקי"ל בעלמא להקל בספק ספיקא בדאורייתא, ה"ט כמ"ש בשו"ת מהרימ"ט (חיו"ד סימן ב), דבחד ספיקא הוה ליה פלגא ופלגא, ובתרי ספיקי הוה ליה רוב גמור, ומשום הכי אזלינן לקולא. ע"ש. וכ"כ הפרי חדש (סימן קי ס"ק מט). ע"ש. וזהו כמ"ש הרשב"א בתשובה (סימן תא) דס"ס הוי רוב, ועדיף מרוב. וכ"כ באיסור והיתר (כלל כו דין ד'). ע"ש. וכ"כ בשו"ת רעק"א מה"ת (ר"ס נו) בד"ה והנה, שלרוב הפוסקים הס"ס הוי כרוב או עדיף מרוב. וכ"כ בשו"ת בנין ציון ח"א (ס"ס יד). וכ"כ בשו"ת תורת חסד מלובלין (חאו"ח סימן ג אות ד). ובשו"ת האלף לך שלמה (חיו"ד סימן סו). ע"ש. ומכיון שאף הרוב אינו אלא ספק, וכמ"ש השטמ"ק הנ"ל, גם ס"ס שהוא מטעם רוב, חשיב ספק, וספק נפשות דוחה שבת ויוהכ"פ, ולכן מפקחים עליו את הגל. ושוב ראיתי כן בשו"ת משאת משה ח"א (חיו"ד סימן ה, דף לה ע"ג). ע"ש. (ואמנם ראיתי להגאון מהר"י טייב בספר ווי העמודים (דף לו רע"ג), דס"ל דבס"ס להחמיר חשיב ודאי, ולכן טומטום מוציא את האיש י"ח בהמ"ז, משום ס"ס, שמא זכר הוא, ואת"ל נקבה, שמא גם האשה חייבת בבהמ"ז, ומכיון שיש שני צדדים להיתר, וצד אחד להיפך, אין זה חשוב ספק כלל, והוי כודאי. ע"ש. ואפשר דקאי אליבא דהחולקים על שטמ"ק, וס"ל דרוב הוי ודאי. וכמש"כ בשו"ת יביע אומר ח"ב (חאו"ח סימן ג) הנ"ל, בשם כמה אחרונים. ומ"ש שם בשם תשובת הרא"ש כלל כו, דס"ס הוי כרוב, משום שיש שני צדדים של היתר, כעת לא מצאתי דבר זה שם, אך כן הוא באיסור והיתר (כלל כו סימן ד). ואולי נפל ט"ס בדבריו. ועכ"פ מדאשכחן דלא מהני ס"ס למנוע מלחלל שבת לפקוח נפש, מוכח דלא הוי ודאי גמור. ומש"ה סוגיאן דעלמא דלא מהני ספק ספיקא בברכות. וכמ"ש בשו"ת מכתם לדוד פארדו (חאו"ח סימן ג). ומרן החיד"א בברכ"י ובמחב"ר (סימן ז). והפרי מגדים (א"ח סימן רעא מש"ז סק"ד, ויו"ד סימן כח במש"ז ס"ק כה). וכ"כ בשו"ת תורת חסד מלובלין (חאו"ח סימן ז אות ד). ובשו"ת אהל יצחק הכהן (פי"א מהל' ברכות). ובשו"ת מכתב לחזקיהו (ס"ס ג דט"ו ע"ד). ובשו"ת הסבא קדישא ח"א (חאו"ח ס"ס ג). ובספר ברכת יוסף ידיד ח"ב (דף קב ע"ב). ועוד. ומוכח שגם כשיש ס"ס הו"ל בכלל ספק ברכות להקל, ולא חשיב ודאי. ואכמ"ל). ונראה עוד בפשוטו, דכיון דגלי קרא וחי בהם ולא שימות בהם, ואפי' ספק פקו"נ דחי שבת ויוהכ"פ, מה לי חד ספקא מה לי תרי ספיקי. וכמ"ש כיו"ב התוס' ב"ב (נה ב) אהא דתנן בטהרות (פ"ו מ"ד), כל שאתה יכול לרבות ספקות וספקי ספקות ברשות היחיד טמא, דה"ט משום שאף בחדא ספיקא הוה לן לאוקומה בחזקת טהרה, אלא דילפינן מסוטה דספקה טמא, א"כ מה לי חדא ספקא מה לי תרי ספקי. ע"ש. וע"ע בפני יהושע (כתובות ט א). ובקונטרס החזקות להגאון בעל שמן רוקח (סימן ז דף ט ע"ג). ע"ש. וע' בלשון הרמב"ם (פ"ב מה' שבת הי"ח) ובה"ה ולח"מ שם. ודו"ק.
