I chanced upon this recent article in the YU Commentator:
A few months ago I realized why most Yeshiva University students don’t study abroad. At the time, I was celebrating Purim in Shanghai. For my Purim seudah, I had invited my closest friends (both Jewish and non-Jewish) to share a meal of mac and cheese and wine with me. After briefly explaining the cultural significance of Purim to them, I leaned back and enjoyed their company.
The previous Purim, I had eaten my seudah in YU’s Heights Lounge with ten friends, all of whom were Orthodox Jews, all of whom studied for at least a year in Israel before coming to YU, and all of whom were male. This Purim, I observed, I was eating my seudah on the 17th floor of an apartment high-rise in Shanghai with seven friends who represented five different nationalities, three different religions, and two different genders. The difference between this year and last year was amazing, almost absurd. I was struck then by how much my life had changed because of my decision to study abroad.
I will spare you the rest but he then goes on to extol the virtues of studying abroad and opening up to other cultures and concludes by posting his email address to help other students who are interested in studying abroad..
SO SPECIAL!!! SO MULTI-CULTURAL!!! Eating his Purim seuda with non-Jewish women [and men]!! Who would have thought of such an original idea:-).
The Shulchan Aruch [Yo"d 152/1] actually thought of it and forbade it. It is forbidden to party with Goyim - even if they are all male and even not on Purim. Do you think Mordechai and Esther had a party with people representing 3 different religions in mind when they decreed to make a seuda on Purim? MASTER OF THE UNIVERSE - THAT IS WHAT GOT US IN TROUBLE IN THE FIRST PLACE. Why the decree to annihilate the Jews, asked the gemara. Answer - They partied with Goyim!!
And wine? The moment those idol worshipping friends of his touch the wine it isn't kosher!! So a non-kosher Purim seuda with non-Jewish women. This from the YU Commentator. YU - The flagship institution of Modern Orthodoxy. Of course, most Modern Orthodox Jews [and certainly all rabbis] would [I hope] be opposed to drinking non-kosher wine with Buddhists on Purim but it is still a disgrace that such an article is printed [and that people think and act that way].
And besides - YU is located in the HEART of the Dominican Republic, so everybody who studies at YU is essentially studying abroad.
Here is a teshuva from Chacham Ovadiah permitting participation in a Muslim wedding in order to prevent hostility and encourage the host to continue being nice to us. Muslims are not idol worshippers so the איסור might not apply to them.
שו"ת יביע אומר חלק י - יורה דעה סימן יג
לכבוד הרה"ג רבי יונה דברת שליט"א, הרב דמושב בית חורון. שלום וברכה.
אודות שאלתו בערבי מוסלמי שהוא מחסידי אומות העולם, והרבה להיטיב ליהודים אשר במושב בית חורון, מתוך אהבה והוקרה. ועתה השיא את בנו, ומבקש לערוך סעודה ומשתה ליהודים בחדר מיוחד, ותחת השגחה מיוחדת לכשרות למהדרין בימי השמחה של בנו. ואם יסרבו לו יש לחוש משום איבה. האם יכולים מצד הדין להעתר לבקשתו. הנה בע"ז (ח א) איתא, תניא ר' ישמעאל אומר ישראל שבחוץ לארץ עובדי ע"ז בטהרה הם. (כלומר, בלי כוונה ואינם שמים על לב. רש"י). כיצד עובד כוכבים שעשה משתה לבנו, וזימן את כל היהודים שבעירו, אף על פי שהם אוכלים ושותים משלהם, ושמש יהודי עומד לפניהם, מעלה עליהם הכתוב כאילו אכלו מזבחי מתים, שנאמר וקרא לך ואכלת מזבחו. ואימא עד דאכיל, אמר רבא א"כ לימא קרא ואכלת מזבחו, ותו לא, מאי וקרא לך, משעת קריאה. ואמרינן התם שאפילו לא אמר להם שמזמינם מחמת משתה בנו, אסור. ופירש רש"י, משום שכל ימי ההלולא והמשתה מקריב קרבנות לע"ז. וכן פסק הרמב"ם (פ"ט מהל' ע"ז הט"ו), והטוש"ע (סי' קנב ס"א). והנה ידוע מ"ש הרמב"ם (בהל' עכו"ם פ"י ה"ו): כל נכרי שאינו עובד ע"ז, "כגון אלו הישמעאלים", יינם אסור בשתיה ומותר בהנאה. וכן הורו כל הגאונים. ע"כ. וכ"כ הרמב"ם בתשובה (ירושלים תרצד סי' שפב), ושכן הורו כל גאוני המערב הלכה למעשה. ושם בתשובה (סי' שסט) האריך הרחיב להסביר דבריו, שבאמת הישמעאלים אינם עובדי ע"ז כלל. וכ"כ הגר"ח בן עטר בספר פרי תאר יו"ד (ס"ס ד). ומ"ש בספר טהרת המים (מע' י אות כז) שיש מקשים על זה ממ"ש הראב"ע בסוף ספר דניאל, שהישמעאלים עובדי ע"ז הם, שהולכים למכא ומשליכים אבנים בעת עבודתם, דהיינו זורק אבן למרקוליס וכו'. ונדחק בזה. נעלם ממנו מ"ש הרמב"ם בתשובה (סי' שסט) הנ"ל, שאף שכן היו עושים הישמעאלים מלפנים, אולם כיום האם אומרים להשליך האבנים בפני השטן וכו'. ולעולם אינם עובדים ע"ז. וע"ע למהר"א ישראל בשי"ת עוגת אליהו (סי' כד). ובשו"ת נחפה בכסף ח"ב (חיו"ד סוף סי' ד). ובשו"ת שער אשר קובו (חיו"ד סי' ד). ובשו"ת ויאמר יצחק (חיו"ד סי' נב). ע"ש. ומכיון שכל האיסור של השתתפות במשתה בנו של הגוי, הוא משום עבודה זרה, וכדאמר ר' ישמעאל "עובדי ע"ז בטהרה הם", וכן פירש רש"י, שהגוי מקריב קרבנות לע"ז בכל ימי המשתה. וכן מפורש בתורה: "ולקחת מבנותיו לבניך וזנו בנותיו אחרי אלהיהן, והזנו את בניך אחרי אלהיהן", מוכח דבמשתה של ישמעאל שאינו עובד ע"ז לית לן בה. וכל שכן היכא דאיכא איבה. וכבר כתב הדרישה (סי' קנב) לצדד דשמא נאמר שמשום איבה מותר לשמוח עמו, כמו שמבואר בדברי רבינו הטור לעיל (ס"ס קמח), דהא דאמרינן שבימי אידם אסור לשאת ולתת עמהם, ואסור להכנס בביתו של העכו"ם ביום אידו ולתת לו שלום, האידנא הכל מותר, משום דלאו עובדי ע"ז הם, (כלומר, שאינם יודעים בטיב ע"ז כל כך, כדאמרינן בחולין (יג ב) עכו"ם שבחו"ל לאו עובדי ע"ז הם, אלא מנהג אבותיהם בידיהם. ב"י), ולא אזלי ומודו. ועוד שמכיון שעיקר פרנסתינו מהם, ואנו נושאים ונותנים עמהם בכל ימות השנה, אם היינו פורשים מהם ביום אידם הוה להו איבה, הילכך שרי. וה"נ אמרינן בירושלמי (ריש ע"ז) הנכנס לעיר וראה אותם שמחים ביום אידם ישמח עמהם, משום איבה. וכ"כ הרמ"א שם. ע"כ. וראיתי להט"ז (סי' קנב סק"א) שהביא דברי הדרישה שנסתפק אם יש להתיר כאן משום איבה, וכתב, ותמיהני על גברא רבה דכוותיה שאיך נסתפק בזה, והרי מקרא מפורש, פן תכרות ברית ליושב הארץ, וזנו בנותיו אחרי אלהיהן, והזנו את בניך אחרי אלהיהן. הרי שהתורה גזרה אומר שתהיה לנו איבה עמהם משום הרחקת בנותיהם. וא"כ היאך נתיר משום איבה וכו'. ע"כ. אולם בנקודות הכסף שם השיג על הט"ז, דמה שתמה על הדרישה, לק"מ, כי המעיין בש"ס שם יראה, שטעם האיסור הוא משום שהעכו"ם אזיל ומודי לע"ז, ובאזיל ומודי כתבו הפוסקים דשרי משום איבה, וקרא דמייתי הש"ס אסמכתא בעלמא הוא, תדע, שהרי גם אם אוכל במשתה עכו"ם לא מחייבינן ליה מלקות, והיינו דקאמר ר' ישמעאל, ישראל שבחו"ל עובדי ע"ז בטהרה הם. מוכח שכל האיסור הוא משום דאזיל ומודי לע"ז. ע"כ. וכן כתב בהגהות צבי לצדיק, והעיר על דברי הט"ז, מדברי רש"י (ע"ז ח ב) שהטעם מפני שמקריב קרבנות לע"ז כל ימי השמחה, ומוכח דהיינו דוקא בזמנים הראשונים שהיו אדוקים בע"ז, אבל בזה"ז לא מקריבים קרבנות כלל, א"נ כשיש איבה, ויש שמש מיוחד להיכר שאין תערובת במאכלים המיוחדים ליהודים, יש מקום לדברי הדרישה. ע"כ. ואמנם מד' הט"ז נראה שעיקר האיסור משום בנותיהן, ולפ"ז אין הבדל אם העכו"ם עובד ע"ז או לא. וכן כתב בפשיטות הגר"ח פלאג'י בשו"ת חיים ביד (סי' כט), שאין חילוק בזה בין נוצרים לבין ישמעאלים. ע"ש. אולם בחי' הריטב"א (ע"ז ח א) ד"ה ואימא, כתב, ונראה שאפילו בזמן הזה אסור, ואפילו אם יש לחוש לאיבה. כיון דהוי איסור תורה, דהוי כאילו אוכל מתקרובת ע"ז. ומיהו הני מילי כשהולך לבית הגוי לאכול ולשתות במשתה שעושה הגוי, אבל אם הגוי שולח לו דורון, אין כאן אלא איסור דרבנן, משום דאזיל ומודה לע"ז, ובזמן הזה מותר. ע"ש. ומוכח שהאיסור הוא משום ע"ז, הא בישמעאל שאינו עובד ע"ז, מותר. וע"ע בשו"ת הרדב"ז ח"ד (סי' כא). ומ"ש עליו בשו"ת עמודי אש (דף כט סע"א). ע"ש. [ומ"ש הט"ז שאפילו אם שולח הגוי לבית ישראל, כששולח לרבים שיתאספו לאכול ולשתות לכבוד השמחה אסור. מדברי הריטב"א (ע"ז ח א) הנ"ל לא משמע כן, שהרי כתב, שאם שולח לו הגוי דורון, אין בזה איסור מדאורייתא, אלא רק איסור מדרבנן, משום דאזיל ומודי לע"ז. ובזמן הזה מותר. ע"כ. וכבר העיר כן הרב ערך השלחן (סי' קנב) ע"ד הט"ז. ע"ש]. אולם לפ"ד הש"ך בנקה"כ מבואר יוצא שבישמעאל שאינו עובד ע"ז אין שום איסור כלל. אמנם ראיתי להגאון רבי אברהם אלקלעי בשו"ת חסד לאברהם (חיו"ד סי' כו, דף קכז ע"א), שכתב, שאם בעל השמחה הוא ישמעאלי שאינו עובד ע"ז, אפשר דליכא שום איסור כשאוכלים בשלחן נפרד מאכלים כשרים. וכן נראה מפשט הגמרא (ע"ז ח א), שהוא משום עבודה זרה. אלא שמהט"ז לא משמע כן, שנראה מדבריו שהאיסור משום בנותיהם, ולדעתו נראה שגם בישמעאל איכא איסורא. ויש להעיר מד' הירושלמי (פ"ק דע"ז סוף ה"ג), גרדאי שאלון לר' אמי, יום משתה של נכרים מהו, סבר משרי לון מפני דרכי שלום, ודחי ליה שאסור משום דאזיל ומודי לע"ז. אלא דהתם לא קאי במשתה של בנו. וסיים, ואין בי כח לחלוק על הט"ז ולהתיר. ע"כ. ולא ידעתי למה נחבא אל הכלים בראותו דברי הט"ז, ולמה לא סמך על הנקודות הכסף שמבואר דס"ל להתיר בישמעאל שאינו עובד ע"ז. וכן מוכח גם מד' הריטב"א הנ"ל. והרי אפילו להט"ז עכ"פ בישמעאל מיהא אין איסור אלא מדרבנן, גזרה משום בנותיהן. (ע"ע בשו"ת הרא"ש סוף כלל יט). ומכיון שבנ"ד היהודים נמצאים בחדר מיוחד ואוכלים מאכלים מיוחדים הכשרים, אין לך היכר גדול מזה. וספקא דרבנן לקולא. ושוב ראיתי להרה"ג מהר"ח פרץ בספר זכרנו לחיים ח"ב (יו"ד, דף לט סע"ב), שנשאל אודות שר ישמעאלי מרואי פני המלך שהזמין אל משתה חופת בנו את גבירי ישראל שבעירו, אם יש מקום להתיר ללכת שם לכבוד השר, שמכין להם מאכלים כשרים כדת, ובתחלה כתב שנראה שכל הטעם שאסור להשתתף במשתה של בעל השמחה, הוא משום לתא דעבודה זרה, ובנ"ד שהוא שר ישמעאלי שאינו מאמין בעבודה זרה, ואדרבה לועג הוא על המאמינים בע"ז, י"ל דבכה"ג לא אסרו. ומה גם דבנ"ד אין המשתה בביתו של השר, אלא בבית של ישראל, אלא שהוא ג"כ נמצא שם לכבוד האורחים המוזמנים. ואפילו למ"ד דלא שרינן בכה"ג משום איבה, מ"מ אפשר דבנ"ד שהוא שר וחשוב ומושל בכל העיר וגלילותיה, ואם לא ילכו לשם, קרוב לודאי שיהפך לבבו להיות נוקם ונוטר, ויבא היזק לבני ישראל המסתופפים בצלו, יש להתיר. ושכן נראה בשו"ת מעשה אברהם (דף עח ע"ד), שכל היכא דליכא לתא דע"ז מותר. ושוב בראותו דברי החסד לאברהם הנ"ל, נרתע ונסוג אחור שלא לעשות מעשה נגד מסקנת החסד לאברהם הנ"ל. ע"ש. ולפע"ד העיקר כמו שכתבתי. הילכך מותר להעתר לבקשת הערבי שהוא מחסידי אומות העולם ולברכו ביום שמחת לבו, לעודדו להמשיך להיטיב לישראל ביתר שאת ויתר עוז. והנלע"ד כתבתי.
הדוש"ת באה"ר עובדיה יוסף ס"ט
לכבוד הרה"ג רבי יונה דברת שליט"א, הרב דמושב בית חורון. שלום וברכה.
אודות שאלתו בערבי מוסלמי שהוא מחסידי אומות העולם, והרבה להיטיב ליהודים אשר במושב בית חורון, מתוך אהבה והוקרה. ועתה השיא את בנו, ומבקש לערוך סעודה ומשתה ליהודים בחדר מיוחד, ותחת השגחה מיוחדת לכשרות למהדרין בימי השמחה של בנו. ואם יסרבו לו יש לחוש משום איבה. האם יכולים מצד הדין להעתר לבקשתו. הנה בע"ז (ח א) איתא, תניא ר' ישמעאל אומר ישראל שבחוץ לארץ עובדי ע"ז בטהרה הם. (כלומר, בלי כוונה ואינם שמים על לב. רש"י). כיצד עובד כוכבים שעשה משתה לבנו, וזימן את כל היהודים שבעירו, אף על פי שהם אוכלים ושותים משלהם, ושמש יהודי עומד לפניהם, מעלה עליהם הכתוב כאילו אכלו מזבחי מתים, שנאמר וקרא לך ואכלת מזבחו. ואימא עד דאכיל, אמר רבא א"כ לימא קרא ואכלת מזבחו, ותו לא, מאי וקרא לך, משעת קריאה. ואמרינן התם שאפילו לא אמר להם שמזמינם מחמת משתה בנו, אסור. ופירש רש"י, משום שכל ימי ההלולא והמשתה מקריב קרבנות לע"ז. וכן פסק הרמב"ם (פ"ט מהל' ע"ז הט"ו), והטוש"ע (סי' קנב ס"א). והנה ידוע מ"ש הרמב"ם (בהל' עכו"ם פ"י ה"ו): כל נכרי שאינו עובד ע"ז, "כגון אלו הישמעאלים", יינם אסור בשתיה ומותר בהנאה. וכן הורו כל הגאונים. ע"כ. וכ"כ הרמב"ם בתשובה (ירושלים תרצד סי' שפב), ושכן הורו כל גאוני המערב הלכה למעשה. ושם בתשובה (סי' שסט) האריך הרחיב להסביר דבריו, שבאמת הישמעאלים אינם עובדי ע"ז כלל. וכ"כ הגר"ח בן עטר בספר פרי תאר יו"ד (ס"ס ד). ומ"ש בספר טהרת המים (מע' י אות כז) שיש מקשים על זה ממ"ש הראב"ע בסוף ספר דניאל, שהישמעאלים עובדי ע"ז הם, שהולכים למכא ומשליכים אבנים בעת עבודתם, דהיינו זורק אבן למרקוליס וכו'. ונדחק בזה. נעלם ממנו מ"ש הרמב"ם בתשובה (סי' שסט) הנ"ל, שאף שכן היו עושים הישמעאלים מלפנים, אולם כיום האם אומרים להשליך האבנים בפני השטן וכו'. ולעולם אינם עובדים ע"ז. וע"ע למהר"א ישראל בשי"ת עוגת אליהו (סי' כד). ובשו"ת נחפה בכסף ח"ב (חיו"ד סוף סי' ד). ובשו"ת שער אשר קובו (חיו"ד סי' ד). ובשו"ת ויאמר יצחק (חיו"ד סי' נב). ע"ש. ומכיון שכל האיסור של השתתפות במשתה בנו של הגוי, הוא משום עבודה זרה, וכדאמר ר' ישמעאל "עובדי ע"ז בטהרה הם", וכן פירש רש"י, שהגוי מקריב קרבנות לע"ז בכל ימי המשתה. וכן מפורש בתורה: "ולקחת מבנותיו לבניך וזנו בנותיו אחרי אלהיהן, והזנו את בניך אחרי אלהיהן", מוכח דבמשתה של ישמעאל שאינו עובד ע"ז לית לן בה. וכל שכן היכא דאיכא איבה. וכבר כתב הדרישה (סי' קנב) לצדד דשמא נאמר שמשום איבה מותר לשמוח עמו, כמו שמבואר בדברי רבינו הטור לעיל (ס"ס קמח), דהא דאמרינן שבימי אידם אסור לשאת ולתת עמהם, ואסור להכנס בביתו של העכו"ם ביום אידו ולתת לו שלום, האידנא הכל מותר, משום דלאו עובדי ע"ז הם, (כלומר, שאינם יודעים בטיב ע"ז כל כך, כדאמרינן בחולין (יג ב) עכו"ם שבחו"ל לאו עובדי ע"ז הם, אלא מנהג אבותיהם בידיהם. ב"י), ולא אזלי ומודו. ועוד שמכיון שעיקר פרנסתינו מהם, ואנו נושאים ונותנים עמהם בכל ימות השנה, אם היינו פורשים מהם ביום אידם הוה להו איבה, הילכך שרי. וה"נ אמרינן בירושלמי (ריש ע"ז) הנכנס לעיר וראה אותם שמחים ביום אידם ישמח עמהם, משום איבה. וכ"כ הרמ"א שם. ע"כ. וראיתי להט"ז (סי' קנב סק"א) שהביא דברי הדרישה שנסתפק אם יש להתיר כאן משום איבה, וכתב, ותמיהני על גברא רבה דכוותיה שאיך נסתפק בזה, והרי מקרא מפורש, פן תכרות ברית ליושב הארץ, וזנו בנותיו אחרי אלהיהן, והזנו את בניך אחרי אלהיהן. הרי שהתורה גזרה אומר שתהיה לנו איבה עמהם משום הרחקת בנותיהם. וא"כ היאך נתיר משום איבה וכו'. ע"כ. אולם בנקודות הכסף שם השיג על הט"ז, דמה שתמה על הדרישה, לק"מ, כי המעיין בש"ס שם יראה, שטעם האיסור הוא משום שהעכו"ם אזיל ומודי לע"ז, ובאזיל ומודי כתבו הפוסקים דשרי משום איבה, וקרא דמייתי הש"ס אסמכתא בעלמא הוא, תדע, שהרי גם אם אוכל במשתה עכו"ם לא מחייבינן ליה מלקות, והיינו דקאמר ר' ישמעאל, ישראל שבחו"ל עובדי ע"ז בטהרה הם. מוכח שכל האיסור הוא משום דאזיל ומודי לע"ז. ע"כ. וכן כתב בהגהות צבי לצדיק, והעיר על דברי הט"ז, מדברי רש"י (ע"ז ח ב) שהטעם מפני שמקריב קרבנות לע"ז כל ימי השמחה, ומוכח דהיינו דוקא בזמנים הראשונים שהיו אדוקים בע"ז, אבל בזה"ז לא מקריבים קרבנות כלל, א"נ כשיש איבה, ויש שמש מיוחד להיכר שאין תערובת במאכלים המיוחדים ליהודים, יש מקום לדברי הדרישה. ע"כ. ואמנם מד' הט"ז נראה שעיקר האיסור משום בנותיהן, ולפ"ז אין הבדל אם העכו"ם עובד ע"ז או לא. וכן כתב בפשיטות הגר"ח פלאג'י בשו"ת חיים ביד (סי' כט), שאין חילוק בזה בין נוצרים לבין ישמעאלים. ע"ש. אולם בחי' הריטב"א (ע"ז ח א) ד"ה ואימא, כתב, ונראה שאפילו בזמן הזה אסור, ואפילו אם יש לחוש לאיבה. כיון דהוי איסור תורה, דהוי כאילו אוכל מתקרובת ע"ז. ומיהו הני מילי כשהולך לבית הגוי לאכול ולשתות במשתה שעושה הגוי, אבל אם הגוי שולח לו דורון, אין כאן אלא איסור דרבנן, משום דאזיל ומודה לע"ז, ובזמן הזה מותר. ע"ש. ומוכח שהאיסור הוא משום ע"ז, הא בישמעאל שאינו עובד ע"ז, מותר. וע"ע בשו"ת הרדב"ז ח"ד (סי' כא). ומ"ש עליו בשו"ת עמודי אש (דף כט סע"א). ע"ש. [ומ"ש הט"ז שאפילו אם שולח הגוי לבית ישראל, כששולח לרבים שיתאספו לאכול ולשתות לכבוד השמחה אסור. מדברי הריטב"א (ע"ז ח א) הנ"ל לא משמע כן, שהרי כתב, שאם שולח לו הגוי דורון, אין בזה איסור מדאורייתא, אלא רק איסור מדרבנן, משום דאזיל ומודי לע"ז. ובזמן הזה מותר. ע"כ. וכבר העיר כן הרב ערך השלחן (סי' קנב) ע"ד הט"ז. ע"ש]. אולם לפ"ד הש"ך בנקה"כ מבואר יוצא שבישמעאל שאינו עובד ע"ז אין שום איסור כלל. אמנם ראיתי להגאון רבי אברהם אלקלעי בשו"ת חסד לאברהם (חיו"ד סי' כו, דף קכז ע"א), שכתב, שאם בעל השמחה הוא ישמעאלי שאינו עובד ע"ז, אפשר דליכא שום איסור כשאוכלים בשלחן נפרד מאכלים כשרים. וכן נראה מפשט הגמרא (ע"ז ח א), שהוא משום עבודה זרה. אלא שמהט"ז לא משמע כן, שנראה מדבריו שהאיסור משום בנותיהם, ולדעתו נראה שגם בישמעאל איכא איסורא. ויש להעיר מד' הירושלמי (פ"ק דע"ז סוף ה"ג), גרדאי שאלון לר' אמי, יום משתה של נכרים מהו, סבר משרי לון מפני דרכי שלום, ודחי ליה שאסור משום דאזיל ומודי לע"ז. אלא דהתם לא קאי במשתה של בנו. וסיים, ואין בי כח לחלוק על הט"ז ולהתיר. ע"כ. ולא ידעתי למה נחבא אל הכלים בראותו דברי הט"ז, ולמה לא סמך על הנקודות הכסף שמבואר דס"ל להתיר בישמעאל שאינו עובד ע"ז. וכן מוכח גם מד' הריטב"א הנ"ל. והרי אפילו להט"ז עכ"פ בישמעאל מיהא אין איסור אלא מדרבנן, גזרה משום בנותיהן. (ע"ע בשו"ת הרא"ש סוף כלל יט). ומכיון שבנ"ד היהודים נמצאים בחדר מיוחד ואוכלים מאכלים מיוחדים הכשרים, אין לך היכר גדול מזה. וספקא דרבנן לקולא. ושוב ראיתי להרה"ג מהר"ח פרץ בספר זכרנו לחיים ח"ב (יו"ד, דף לט סע"ב), שנשאל אודות שר ישמעאלי מרואי פני המלך שהזמין אל משתה חופת בנו את גבירי ישראל שבעירו, אם יש מקום להתיר ללכת שם לכבוד השר, שמכין להם מאכלים כשרים כדת, ובתחלה כתב שנראה שכל הטעם שאסור להשתתף במשתה של בעל השמחה, הוא משום לתא דעבודה זרה, ובנ"ד שהוא שר ישמעאלי שאינו מאמין בעבודה זרה, ואדרבה לועג הוא על המאמינים בע"ז, י"ל דבכה"ג לא אסרו. ומה גם דבנ"ד אין המשתה בביתו של השר, אלא בבית של ישראל, אלא שהוא ג"כ נמצא שם לכבוד האורחים המוזמנים. ואפילו למ"ד דלא שרינן בכה"ג משום איבה, מ"מ אפשר דבנ"ד שהוא שר וחשוב ומושל בכל העיר וגלילותיה, ואם לא ילכו לשם, קרוב לודאי שיהפך לבבו להיות נוקם ונוטר, ויבא היזק לבני ישראל המסתופפים בצלו, יש להתיר. ושכן נראה בשו"ת מעשה אברהם (דף עח ע"ד), שכל היכא דליכא לתא דע"ז מותר. ושוב בראותו דברי החסד לאברהם הנ"ל, נרתע ונסוג אחור שלא לעשות מעשה נגד מסקנת החסד לאברהם הנ"ל. ע"ש. ולפע"ד העיקר כמו שכתבתי. הילכך מותר להעתר לבקשת הערבי שהוא מחסידי אומות העולם ולברכו ביום שמחת לבו, לעודדו להמשיך להיטיב לישראל ביתר שאת ויתר עוז. והנלע"ד כתבתי.
הדוש"ת באה"ר עובדיה יוסף ס"ט
