Tuesday, December 31, 2019

Limit Spending

A proclamation put out by a number of Gedolei Torah in Bnei Brak. 

To all our brethren, beloved sons of Israel, who fear God and revere his name: From the time of our inception as a nation we were distinguished as a people of spirit and nobility, leading modest and wholesome lives... "Nothing is more beautiful than modesty", our rabbis proclaimed, and a life of modesty was the crowning pride of our people throughout the ages. As of late, the stress on luxurious living is taking a toll an ever-increasing toll on our resources of time and money, and as a result the health and stability of entire families suffer... At an assembly of the rabbis we have decided to enact the following ordinances and enforce them with all the powers vested in us by our sacred Torah...
(a) A kiddush in shul marking a family celebration should be limited to whatever extent possible.
(b) Spending on gifts for a bride and groom should be limited.
(c) Guests at a wedding supper should be limited to family and an intimate circle of friends.
(d) The wedding supper should include only one main course, fish or meat, with appropriate side dishes.
(e) No flowers should be placed on the guests' tables.

The problem is that this was 1971. I am not sure that everybody follows this....

Yevamos

Yevamos is complex because relationships are complex [well not exactly but you catch my drift...]. 

Relationships are complex because people are complex.

We are complex as individuals and when getting married that dynamic of two complex people together creates heightened levels of complexity.

Most couples would benefit from counseling - both on an individual and couple level. 

If your marriage is not what you want it to be you are in good company. MOST people do not have completely fulfilling marriages. There is ALWAYS hope but it takes work.

Like cracking a REALLY tough sugya in Yevamos.

Just MUCH harder. 

Tzaras Tzara For The Boel - Part 5

How are we to understand the היתר and מצוה of אשת אח to perform Yibum [normally one is strictly forbidden from marrying one's sister in law - אשת אח. Only if his brother died childless is this union not only permitted but a mitzva]? 

A] It is אסור but the Torah permitted it במקום מצוה.

B] If the brother had no children there is no איסור anymore. So it is not that the mitzva permits the איסור but that there is no סיבת האיסור to begin with. Until now the קורבה [relation] created an איסור but now the death of the brother removed any such איסור [for other עריות death doesn't do that so the איסור remains in place either because she is still connected to her husband after death or because their connection during his lifetime created an איסור that doesn't go away]. The death of the brother is a סיבה to connect him to his אשת אח. 

From the Gemara at the beginning of Yevamos it is implicit like A] because we try to derive a היתר for all other עריות for the sake of Yibum from the היתר of אשת אח. Now סברא B] doesn't apply to other עריות [if she is one's daughter, for example, how can the death of the brother be a סיבה that she is no longer his daughter??] so it must be that the Gemara is understanding like A]. It is אסור to be with one's sister in law but במקום מצוה it is permitted. And the Gemara tried to learn that just like the איסור of אשת אח is permitted for Yibum, let's permit all איסור עריות. 

However, from the Yerushalmi [Yevamos 1-1] it would appear that there is a machlokes about this very point.  

Says the Yerushalmi:

עד שאת למד כל העריות מאחות אשתו לאיסור למד כל העריות מאשת אחיו להיתר. א"ר מנא למידין שני איסורין משני איסורין. ואין למידין שני איסורין מאיסור אחד. ר' לעזר בשם ר' אבון כל דבר שהוא בא מחמת הגורם בטל הגורם בטל האיסור ודבר שאינו בא מחמת הגורם אף על פי שבטל הגורם האיסור במקומו. ומה אית לך אמר רבי יוסי בי ר' בון כגון אילו חמש עשרה נשים שלא תאמר בתו עד שלא נישאת לאחיו אסורה לו נישאת לאחיו מותרת לו.

Instead of learning all the עריות from אחות אשתו to forbid Yibum, learn from אשת אח to permit Yibum. Rav Mana says that we learn two איסורים from two איסורים [all עריות eligible for Yibum are אסור because of the specific ערוה and also אשת אח - so they should be derived from אחות אשתו who is also אשת אח - two איסורים]. 

R' Lezer says that any איסור that comes due to a cause, if the cause is cancelled, there is no איסור. If the איסור doesn't come because of a specific cause, if the cause is cancelled, the איסור is not. 

Cryptic. 

Some Meforshim say that after בטל הגורם, the cause [of איסור] is removed, means that the brother died. This is difficult. אשת אח is אסור even after the brothers death!

Explains Rav Avraham Yitzchak Bloch ztz"l H"yd [his lips are moving in the grave...]: Rav Mana holds like A], so there is a מציאות וסיבת איסור. She is his brother's wife and thus אסורה. Just that the mitzva of Yibum permits this union [the "state of the union" address would then be a loooong pilpul in Yevamos]. Mazel Tov. So other עריות where there is a סיבת איסור can be compared to אשת אח. But למעשה we can't derive other עריות which involve two איסורים to אשת אח which is just one.

Rav Lezer says NO! When the brother dies childless and the mitzva of Yibum applies there is no longer a סיבת האיסור of אשת אח. Thus, we can't compare that case to other עריות where there is still remains a סיבת איסור [the איסור עריות] even after the brother dies. So the "גורם" of איסור אשת אח is no longer extant, but the איסור still applies because of the other עריות problems. 

A proof for Rav Mana: Leah is married to Reuvey and he dies. She married his brother Shimmy and he also goes. She then can marry Levi. If we say like side A] then we understand. The mitzva of Yibum permits the איסור of אשת אח [and שם איסור חד הוא as we saw in a previous post]. But if we say like B] then I get how she is no longer forbidden because she was married to Shimmy. He was the סיבת איסור of her marrying Levi and now the סיבה disappeared. But there is still the סיבת האיסור of her previous union with Reuvy and that doesn't become permitted when Shimmy dies... 

[עפ"י דברי הגאון מהרא"י בלוך זצ"ל הי"ד עפ"י הבנתי הדלה וכל טעות צריכה להיתלות בי ובי בלבד ]



Dilisani

"ארוממך ה' כי דליתני"

Hashem I will exalt you because I am דל - impoverished and also "lifted up" [the word דליתני can mean both]. Hashem lifts up a person who lowers himself. 

One of the paradoxes of life. We think that in order to be great we have to show others our greatness. The reality is that in order to be great we have to lower ourselves and Hashem will take care of the rest and elevate us. No Gadol Hador became that because he "campaigned". "Choose me!! I am the TRUE Tzadik and Gadol of our generation". Not. 

They sat quietly and learned and learned and learned and Hashem made it His business כביכול to catapult them to the top. 

חכמה is a composite of two words כח מה. To be wise is to know that all of my mental and physical strength come from Hashem. "What is MY strength?" It all comes from above! 

You want renewal? Be a נער - from the word התעוררות. A נער realizes how little he has of his own so he is always looking to get השפעה from above.  


אא"ז מו"ר ז"ל הגיד בשם הרה"ק מפרשיסחא ז"ל פי' ארוממך ה' כי דליתני לשון הגבהה ולשון דלות. והוא שהקב"ה מגביה האדם כמו שהוא שפל ועי"ז נשאר אצלו כראוי. וז"ש מגביה שפלים כו'. ובזוה"ק רבי שמעון אמר, תא חזי, כתיב טוב ילד מסכן וחכם, מאן ילד מסכן, הא אוקמוה ואתמר דאיהו יצר טוב, אבל טוב ילד, הדא הוא דכתיב (תהלים לז כה) נער הייתי גם זקנתי, ודא הוא נער דאיהו ילד, מסכן דלית ליה מגרמיה כלום, ואמאי אקרי נער, בגין דאית ליה חדתו דסיהרא דמתחדשא תדיר, ותדיר איהו ילד מסכן כמה דאמרן, וחכם בגין דחכמה שריא ביה.

"ממלך זקן"-- דא הוא יצר הרע כמה דאתמר, דהא מן יומא דהוה לא נפק ממסאבותיה לעלמין, ואיהו כסיל, דכל ארחוי אינון לארח בישא, ואזיל וסטי לבני נשא, ולא ידע לאזדהרא, ואיהו אתי עם בר נש בתסקופין, בגין לאסטאה לון מארח טבא לארח בישא.תא חזי על דא אקדים עם בר נש ביומא דאתיליד בגין דיהימין ליה, דהא כד אתי יצר טוב לא יכיל בר נש למהימנא ליה, ודמי עליה כמטולא, כגוונא דא תנינן, מאן הוא רשע ערום, דא הוא מאן דאקדים לאטענא מלוי לקמי דיינא עד לא ייתי חבריה מארי דדינא, כמה דאת אמר (משלי יח יז) צדיק הראשון בריבו וגו', כגוונא דא (הוא נ"א האי) רשע ערום, כמה דאת אמר (בראשית ג א) והנחש היה ערום, והוא אקדים ושרי עמיה דבר נש, עד לא ייתי חבריה לאשראה עליה, ובגין דאיהו אקדים והא אטעין טענתיה עמיה, כד אתי חבריה דאיהו יצר הטוב אבאיש ליה לבר נש בהדיה, ולא יכיל לזקפא רישיה, כאילו אטעין על כתפיה כל מטולין דעלמא, בגין ההוא רשע ערום דאקדים עמיה, ועל דא אמר שלמה (קהלת ט טז) וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים, בגין דהא אקדים אחרא. 

וכלל הענין כי מי שירא תמיד מעצת היצה"ר והולך תמיד בסכנה ויראת חטא עי"ז יש לו תמיד התחדשות. כי מי שיושב בטח נתיישן לו הכל. וז"ש ילד מסכן וחכם. שעי"ז דבק בשורשו. חכמה פי' בסה"ק כח מה שעיקר החכמה לידע ולהבין כי כל הכח מהשי"ת. כמ"ש ראשית חכמה יראת ה'. [וי"ל שגם זה נכלל בדליתני לשון ילדתנו כנ"ל] וי"ל שז"פ והוא נער מלשון התעוררות שיש לו תמיד התחדשות. וגם בחנוכה ע"י שהיו במדריגה תחתונה ושפילה והשי"ת עזר לנו בנסים ונפלאות. עי"ז יש התחדשות וכל נס נמשך משורש החיות שלמעלה מהטבע. וכ' קוה קויתי כו' ויעלני מבור שאון מטיט היון כו' ויתן בפי שיר חדש כו' כנ"ל:

Prediction

In the next few days there will be articles about the beauty and inspiration of the Siyum Hashas and those who were zocheh to finish.

There will ALSO be articles about how women are excluded, Modern Orthodox are excluded, Conservative and Reform are excluded, it is all about the "Ultra Orthodox" etc. etc. 

Meaning - find what you perceive as negative and get angry about it and spread hostility. 

Bad way to live.  

More On The Power Of The Daf



א. הצטרפתי ללימוד בתחילת המחזור הקודם. ביום הולדת 30 שחל באותו זמן, החלטתי לתת מתנה לעצמי - להתחבר ללימוד תורה דרך לימוד הדף היומי. כמוך, גם אני לא יכול ללמוד בלי שוטנשטיין. לאחד השכנים שלי יש עסק לספרי קודש, ויש לנו הסכם: לקראת כל סיום מסכת הוא מניח לי את הכרך הבא של המסכת ליד הדלת, ואני מעביר לו תשלום (בהתחלה בהעברה בנקאית ובהמשך כשפותחה אפליקציית paybox – דרך הסלולרי). לפני כמה שבועות, בכרך השני והאחרון של מסכת נידה, הודעתי לו בשמחה רבה שיחפש הכנסה מלומד חדש של הדף היומי...

ב. אני לא מסוגל ללמוד בשיעורים, אף שיש רבים כאלה באזור מגוריי. למה? בגלל שאם אני מאבד מהלך אחד אני מרגיש שאיבדתי את הכיוון וכבר לא מתרכז עד סוף השיעור. אבל השוטנשטיין נותן לי ביטחון שמתאים לרמת הידע שלי ולקצב שלי, מאפשר לי לשאול את השאלות שלי (ולענות עליהן) ולהתעכב או לרוץ.

ג. במשפחה שלי יודעים ששמונה בערב זה הזמן הקדוש שבו אבא לומד, אחרי השכבת הילדים. זה הזמן שבו בין 30 ל-45 דקות (תלוי בדף ובקצב הלימוד) – לא מפריעים לאבא. זה משפיע בצורה חיובית מאוד על הבית.

ד. קורה שיש אירועים שלא מאפשרים את הלימוד באותו יום. בשביל זה יש את שבת, יום ההשלמה. אין זמן לקריאה של סתם עלונים כי חייבים להשלים דף יומי. רק לחשוב כמה פוליטיקה מגזרית נחסכה ממני... ואני ממש לא מצטער על זה.

ה. הדף היומי משפיע על כל חיי המשפחה, על העבודה ויותר מהכול משפיע על עצמך. ממלא אותך בסיפוק. הנה אני, כן, אני, שלא גדול בתורה ולא עילוי, זוכה לסיים מסכת אחרי מסכת. החיים שלי מתחלקים לשניים: עד שהתחלתי את הדף היומי ומאז שהתחלתי ללמוד, ויש בי שמחה ושינוי פנימי שקשה להסביר. אבא שלי היה נהג משאית שעבד קשה לפרנסתו, אבל דבר אחד אני זוכר בבירור: מגיעים הביתה ויוצאים בערב לשיעור דף יומי. ואיזו אנרגיה זה היה נותן לו! פתאום זה העיר אותו לאחר עמל יומו הקשה. כשהייתי ילד לא הבנתי למה במקום לנוח הוא יוצא ללמוד. היום אני מבין".

With All Of Your Atzmiyus

"כל עצמותי תאמרנה, השם מי כמוכה"

Not JUST with all of your bones say הם מי כמוכה, but with all of your עצמיות, all of your talents, say that there is none like Hashem!!! 

You sing well? Sing for Hashem! 

You write well? Write well for Hashem! 

You are good with money? Use the talent to build Torah and chesed!

You have a good head? Learn and teach Torah!  

[Rav Yosef Leib Bloch] 


The Power Of The Daf - Learning Even When It Is Hard!



אחרי המסגרת הישיבתית ניסיתי כל מיני אופנים של קביעת עיתים לתורה, אבל תמיד היו חורים. לפני כמה שנים, אחרי שהתחייבתי ללמוד מסכת מגילה לאיזה יארצייט, גליתי שאם אני דוחף את עצמי אני יכול ללמוד בקצב. התחלתי ללמוד את הדף בתקופה מאוד קשה בחיים, צער גידול בנים, בעיות פיננסיות ובעיות רפואיות בתוך המשפחה הקרובה. הדף ליווה אותי בחדרי המתנה לרופאים, בבתי חולים ובנסיעות לטיפול בחו"ל, בתור בבנק לבקשת הלוואה ובסוף ימים של מתח, דיכאון ופחד.




מצאתי בהתמדה בלימוד הדף היומי את הביטוי לסיסמה שאימצתי באותן שנים: 'עבדו את ה' בעקשנות'. על תפילה, אפילו בציבור, שמרתי, הרי יש שולחן ערוך. אבל אין חיוב בשולחן ערוך ללמוד את הדף היומי. ואז, כמו השטן שלפי המדרש לבש צורה ופשט צורה בניסיונותיו לעצור את אברהם אבינו בדרכו לעקידה, בכל יום שמעתי קולות חדשים שניסו למנוע אותי מלהמשיך. מהעבר הישיבתי שמעתי: 'זה לא לימוד, מה זה שווה? למה אתה מתחיל דף חדש? אתה בקושי זוכר מה שלמדת אתמול!'. מההווה של החיים שמעתי: 'מה זה עוזר לך? כל יום קללתו מרובה מחברו'. עד שיום אחד ראיתי את הוורט הבא שלא השתיק לגמרי את הקולות האלה, אבל בהחלט הוסיף אומץ לעקשנותי ועזר לי להחזיק ב'דף של ספינה' למרות כל הגלים.




בפרקי אבות נאמר: 'אל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תיפנה'. הפירוש הסטנדרטי בעצם אומר: אל תחכה ללמוד עד שתצא לפנסיה, כי אולי ביום שתצא לפנסיה תקבל חלילה התקף לב וזהו... אבל בשם הרבי מקוצק שמעתי פירוש אחר לגמרי. האדם אומר: ריבונו של עולם, אני מכבד את התורה שלך ואני יודע מה זה לימוד תורה, אבל מה לעשות? יש לי חיים מלאים צרות וטרדות. אם אני יושב מול ספר אני לא מרוכז, אם אני יושב בשיעור אני נרדם מרוב עייפות. אז 'לכשאפנה' – כשתיתן לי חיים פנויים, בלי כל הלחצים והקשיים – 'אשנה'. אז אני אלמד כמו שצריך, בריכוז, בשמחה. ועל זה אומרת המשנה – 'שמא לא תיפנה'. כאן צריך לשים סימן שאלה, לא נקודה. האם לא חשבת שאולי התפקיד שלך זה ללמוד תורה מתוך חיים של 'לא תיפנה' שנתן לך הקב"ה? הרי הוא זה ששלח לך חיים כאלה, חיים בלי פניות ויישוב דעת. הוא יודע איזו תורה אתה מסוגל ללמוד הן בכמות והן באיכות. ואם תוך כדי הבנת המגבלות שלך הוא רוצה שתלמד תורה - תבין שלימוד התורה שלך, עם כל החסרונות, מתוך ההתמודדויות, זו התורה שהקב"ה רוצה. וזה יקר מאוד בעיניו.

The Security Guard Who Is Finishing Shas

I have a friend named Itzik Wechsler. He used to be a security guard [he has that "security guard look" - if you know what I mean.. Big biceps and the like. He looks like a REALLY TOUGH GUY but is in fact a sweet, gentle, kind, friendly Jew]. He presently runs an exercise/diet business. I saw this story about him on Arutz Sheva. He came to the last Siyum Hashas as a security guard and was so inspired that he decided to join the fun and learn the Daf. He is coming to this Siyum not as a security guard but as a mesayeim!!:

לפני כמה שנים פגשתי את איציק וקסלר, מאמן כושר ותזונה, שסיפר לי איך בכל יום, אפילו עוד לפני ריצת הבוקר, הוא מקפיד לאמן את השכל שלו עם הדף היומי. שאלתי אותו מתי הוא הצטרף, ואז הוא סיפר לי את הסיפור הבא: "בשנת תשע"ב היה בבנייני האומה בירושלים אירוע גדול של סיום הש"ס של הציונות הדתית. עבדתי כמאבטח ביחידה לאבטחת אישים ושיבצו אותי באותו ערב ללוות את שר המשפטים, יעקב נאמן ז"ל, שהגיע להשתתף באירוע. הוא ישב, ואני עמדתי לידו והקשבתי לכל הנאומים והשירים. האירוע מאוד נגע בי, והחלטתי שגם אני רוצה להיות חלק מהסיפור. למחרת פתחתי מסכת ברכות".

הסיפור הזה ריגש אותי, כי זכרתי היטב את האירוע, הייתה לי הזכות להנחות אותו, ואני יודע כמה מאמץ ומחשבה השקיעו המארגנים כדי שהוא באמת יהיה מוצלח ויעשה רושם על המשתתפים. אני לא חושב שהם חלמו שלא רק המשתתפים באירוע יתרשמו ויתרגשו, אלא גם המאבטחים שמקשיבים לנאומים באוזן אחת (הרי בשנייה יש אוזנייה). לסיום הש"ס שיתקיים ביום חמישי השבוע בבנייני האומה, וקסלר מתכון להגיע, לא כמאבטח אלא כמסיים ש"ס מן המניין. 


I would like to add that Itzik has a brother in law [his wife's triplet], Yishai Weisberg, who lost an eye in a war against our enemies. He gave his eye so that we can live in safety.... 

הכנסת ספר תורה לישיבת הכותל, חשון תשמ"ט

Rav A.Y. Bloch

Recently we have been blogging בס"ד about the sugya of "Tzaras Tzara For The Boel" [and there is soooo much more to say!!!!] based on the Torah of Ha-Rav Avraham Yitzchak Bloch ztz"l Hy"d, the last Rosh Yeshiva in Telz.

Here are words about his life and times.

מרטיט!  

The Last Moments Of Telz Jewry

טלז ליטא תש"א

יהודי טלז מילאו את רחובה הראשי של העיר אנשי הס"ס העמידום שורות שורות הרבנים ובעלי הזקן נדרשו להתייצב בראש הטור. הגרמנים עצמם עמדו סביב מתלוצצים ועוסקים בצילום המובלים לעקידתם עוד לפני שהוצא מביתו הזהירו את רב העיר הגאון רבי אברהם יצחק בלוך לבל יעז להביט לאחוריו. הם צווחו לעמוד זקופים אבל הרב היסב פניו כלפי העדה והתחיל מעוררם לתשובה. הקדושים שלא הרגישו כלל את עלבון השפלתם ע"י הצוררים התחילו לומר וידוי ונתרוממו כל כך ע"י התעוררותם עד שלא חשו כלל באימת המוות. עוד מעט יגיע זמן קבלת שבת. התרוממות הרוח של יהודי טלז עשתה כנראה איזה רושם על הרשעים. ליצנותם פסקה ואבד השחוק מעל פניהם. כבר לא צילמו את היהודים רק עמדו בעיניים תמיהות על כוחה של אומה זו ועל גבורת עמידתה. 

בתשובה לדברי החיזוק של המרא דאתרא הזדקף מפקדם של הצוררים והאשים את יהודי טלז בהחזקת כלי ירי ברשותם וטען כאילו הפעילום נגד הגרמנים. עת נכנסו לעיר הרב בלוך אזר אומץ יצא מהשורה והכחיש את העלילות כדי לתת תוקף להצהרתו אף נשבע לגרמנים שכל דבריו אמת ואחריו הרימו ידיהם כל היהודים כהסכמה על שבועתו. זה היה המבוא לדרכם האחרונה. 

[חיה בלוך אוזבנד ירחון בית יעקב גל' תמוז תשכ"א עמ' 24]

Blacks And Jews

By Michael Benjamin 

New York’s epidemic of anti-Semitic attacks is horrifying. It’s also maddening that city leaders won’t address the elephant in the room — that the suspects in these heinous acts are black.

African-Americans and Jews share a history of oppression. They were allies during the last century’s long struggle for freedom and civil rights. Black anti-Semitism is a shonda — a shame.

The alleged perpetrators might be criminals, sociopaths and mentally ill persons. Even so, it is incumbent on black elected officials, clergy and community leaders to speak out against these horrible crimes — including their ideological dimension — before they come to stain our entire community.

An old colleague, state Sen. Kevin Parker of Brooklyn, disagrees. He says that the strong presence of Brooklyn lawmakers and black clergy at Mayor Bill de Blasio’s Sunday presser denouncing anti-Semitism demonstrated that African-American leaders are standing up against hatred no matter who is doing the hating. But like de Blasio, he put much of the blame squarely on President Trump.

Said Parker: “When the boys in khaki were marching [in Charlottesville] with their tiki torches and chanting, ‘We won’t be replaced,’ they were talking about Jews, not blacks, replacing them.” Parker believes Trump didn’t denounce those white nationalists strongly enough.

Perhaps. But that doesn’t excuse the city’s black leadership for their failure to denounce the anti-Semites in our community directly and forcefully enough.

Like so many African-Americans, my wife, Susie, and I have close friends who are Jewish. Though she isn’t Jewish, Susie belonged to a business networking group founded to promote Jewish entrepreneurship, charity and professional growth. Acting like a surrogate mother, the group’s founder, Jodi Samuels, helped Susie transition to life in New York.

Recent reporting makes it appear that the Monsey machete slasher, Grafton Thomas, may have been infected by the same strain of virulent anti-Semitism that polluted the Jersey City duo who murdered three people in a Jewish grocery store earlier this month. Feds say Thomas had filled pages in his journal with writings expressing affinity with the Black Hebrew ­Israelites — the same anti-Semitic outfit that allegedly inspired the Jersey City shooters.

Among the Black Hebrew Israelites are a group of street crazies masquerading as a religious sect. The Southern Poverty Law Center lists that sect as a black separatist hate group because of its anti-white and anti-Semitic beliefs.

If Thomas and the Jersey City pair were radicalized by an association with the Black Hebrew Israelites, that would give credence to ­attorney Brad Gerstman’s belief that a “radicalization of Jew-haters” is happening on social media and nontraditional settings, thereby making it harder for law enforcement to keep tabs on them to thwart attacks.

To counter the growth of the hate, we need models of interfaith dialogue and solidarity. Consider the good works of Sheikh Musa Drammeh in Parkchester to bring together Jews and others outside of his Muslim faith. Drammeh worked closely with the Young ­Israel Congregation to ensure that his Jewish neighbors had a place to worship freely.

“If we can make smoking socially unacceptable and outlaw foie gras, surely we can make racism and ­anti-Semitism socially unacceptable,” he tells me.

The Rev. Loren Russell, a friend and Baptist pastor in The Bronx, told me that black churches across the city should open their doors to Hasidic and other Jewish leaders to learn more about their faith. “We need to stand with them against hate.”

Like many in the black community, I’m unsure where this strain of anti-Semitism is coming from and why now. But I know that we need to call it and the perpetrators by name if we are going to eradicate it.

I owe it to my great-uncle Ishmael Bough, who was a black Jew and whose style of dress bore witness to his faith. Uncle Ishmael could have easily been targeted by these deranged haters for his religion based on his dress.

But most of all, African-Americans owe it to our Jewish neighbors, co-workers and friends — as well as to our children and their children — to stand up forcefully to the anti-Semitism that is percolating to the surface in our community.


Philo Semitism

Robert Nicholson

American Christians must organize in defense of their Jewish neighbors. If not now, when? A massacre at a Pittsburgh synagogue. Another in Poway, Calif. A shootout at a kosher supermarket in Jersey City. Ten anti-Semitic attacks just last week, topped off by Saturday night’s grisly machete attack in Monsey.

Anti-Semitism is a reliable bellwether of the moral health of a nation, and its spread signals something is very wrong, indeed. America’s Christian majority needs to nip it in the bud.

Yet even as everyone talks about fighting anti-Semitism, it isn’t clear that anyone knows how. Most of the discussion tends toward superficial clichés.

To fight anti-Semitism, we need to understand its spiritual sources. This isn’t just any old hatred or racism. It is a grand anti-myth that turns Jewish chosenness on its head and assigns to the people of Israel responsibility for all the world’s ills.

Anti-Semitism is a perversion of Christianity. Portraying the Jews as uniquely sinful, this upside-down gospel has spurred frequent outbursts of anti-Semitic violence in Christian and post-Christian societies. For this reason, many Jews implicitly associate the Cross with pogroms and persecution.

Which is why America’s Christians must lead the way. Anti-Jewish sentiment among Christians, though different in nature from modern, racial anti-Semitism, nevertheless marred historic Christianity across millennia. With that bitter history in mind, American Christians today are best poised to combat anti-Semitism in both white and black society, on the left and right sides of the aisle. Only American Christians have the numbers.

The best response to anti-Semitism isn’t anti-anti-Semitism. It is philo-Semitism, love of the Jewish people. But a philo-Semitism of words will do nothing; it must be incarnated and turned to action.

Pastors and priests around the country should dedicate one sermon, just one homily, to explaining the tragic history of Jewish-Christian relations and expounding on a proper view of the Jewish people based on a careful reading of New Testament texts and church documents. Leaders with platforms on radio and television can do even more.

Every church should appoint a liaison to the local Jewish community whose job is to establish rapport and build friendships for no other purpose than to show solidarity. The message is simple: You aren’t alone.

But American Christians can go even further by resolving to protect — physically protect — local Jewish institutions and individuals. It is impossible to ensure the safety of every Jew at every moment, but the massive size of the American Christian community allows more than enough bandwidth to provide the comparatively minuscule Jewish population an extra layer of security.

An all-volunteer, grassroots neighborhood-watch network manned by Christians and deployed to stand guard at local Jewish synagogues and community centers, especially during periods of worship, would do more for Jewish-Christian relations than doctrinal debates ever could. It would showcase what Christian love means in action.

The idea sounds complicated, but it can start small. Even one Christian standing outside the door of a synagogue with cell phone in hand will send a message to people inside and outside that this community has friends. Christian veterans and off-duty police officers can turn a neighborhood-watch program into a coordinated system of neighborhood defense. In the process, valuable relationships will be formed that could lead to new and unexpected outcomes.

It is time to stop talking and start doing. I for one stand ready to act.

Robert Nicholson is president of the Philos Project, an organization that promotes serious Christian engagement with the Middle East.

Escape To Israel?

Some people say that in order to escape danger, Jews should move to Israel. 

There are MANY MANY GREAT reasons to move to Israel. Like, it's a mitzva....😊. And many many more reasons. 

But escape danger? We are surrounded by hundreds of millions of Arabs who would LOVE to have us dead. In order to enter my city one needs to pass through a security barrier [!!]. 

This is a dangerous place to live. A Jew has always been the subject of hatred and often violence wherever he or she is.  

עד כי יבוא שילה ולו יקהת עמים!!!! 

Quick Release - Justice?



Suspects arrested in last week’s spree of eight anti-Semitic attacks are being quickly released right back into the neighborhoods they terrorized thanks to “bail reform” legislation — which doesn’t even take effect until Jan. 1.

The most recent case of revolving-door justice came Saturday morning, with the release, with no bail, of a woman charged with punching and cursing at three Orthodox women, ages 22, 26 and 31, in Crown Heights, Brooklyn at dawn the day before.

The accused assailant, Tiffany Harris, was hauled in handcuffs before a Brooklyn judge on 21 menacing, harassment and attempted assault charges.

“---- U, Jews!” Harris, 30, of Flatbush, allegedly shouted during the attack.

“Yes, I was there,” Harris later admitted to cops, according to the criminal complaint against her.

“Yes, I slapped them. I cursed them out. I said ‘----- U, Jews.”

As she stood before a judge in Brooklyn Criminal Court with the hood to a navy blue jacket over her head, Harris was in familiar territory.

She still has an open harassment and assault case on the Brooklyn docket from November 2018.

And last month, she was sentenced to no jail time for felony criminal mischief in Manhattan, court records show — a case for which she had repeatedly failed to make court appearances.

Brooklyn prosecutors didn’t even bother requesting bail Saturday, as they could have, given that the reform law, approved in April, technically doesn’t take effect until Jan. 1.

“The de Blasio administration has made it clear that we all need to get into compliance with bail reform now,” said a law enforcement source.

“If prosecutors had asked for bail, corrections would release them immediately,” or they would be sprung on Jan. 1, the source said.

But the de Blasio administration responded that the DOC does nothing without a court order and can’t decide to release anyone.

Brooklyn Criminal Court Judge Laura Johnson even made mention of the coming bail reform legislation in ordering Harris freed.Enlarge ImageAyana Logan, the suspect in another recent anti-Semitic attack.Kevin C. Downs For The New York Post

“So I’m releasing her on consent and also because it will be required under the statute in just a few days,” the judge said.

“Ms. Harris you’re being released on your own recognizance.”

She was issued an order of protection barring contact with the three victims — and a court date of Jan. 10.

Harris broke into a grin when approached by a reporter. “Why do you want to know?” she said. ”Goodbye.”

The legislation requires arraignment judges to set free suspects in any non-sexual assault that doesn’t actually cause a physical injury, even in cases of hate crime attacks.

“If there is an injury, then bail could be requested, because then it would be considered a violent felony,” explained Insha Rahman, who, as director of strategy and new initiatives at the Vera Institute of Justice, worked closely with legislators and the governor’s office in drafting the controversial reforms.

The no-injury loophole will mean a quick get-out-of-jail-free card for all but one of the accused attackers in the eight Hanukkah-timed, anti-Semitic bias crimes that have terrified the city’s Orthodox communities.

“You have to beat the hell out of somebody — or murder them — for there to be any consequences,” said former state lawmaker Dov Hikind, founder of Americans Against Anti-Semitism. 
He continued: “It’s open season in New York — open season on innocent people. On Jews, on Muslims, on gay people. It applies to anybody. But it’s the Jewish people in particular who have been targeted.”

Only one of last week’s eight attacks resulted in an actual physical injury — that of a 65-year-old Jewish man who was punched and kicked on Monday morning at East 41st Street and Third Avenue in Manhattan.

“---- you, Jew -----!” the petrified victim told cops his assailant shouted.

The suspect in that crime, Steven Jorge, 28, is indeed alleged to have injured his victim, and so was ordered locked up with no bail pending a psychological examination.

Jorge, though, is the exception.

On Friday night, a suspect in another of the hate attacks was similarly sprung with no bail, though in her case she was at least ordered to attend twice-monthly mental health appointments.

“You ----- Jew, the end is coming for you!” that suspect, Ayana Logan, 43, allegedly shouted as she swung a handbag at a 34-year-old Orthodox mom in Gravesend.

The mother had been holding the hand of her 3-year-old son when the unprovoked attack happened, according to the criminal court complaint against Logan.

By Saturday night, Logan, Harris, and Jorge remained the only suspects apprehended in the hate spree. The assailants in the remaining five attacks remain at large.

Rahman and other reformers argue that the vast majority of suspects in minor assaults are quickly released anyway — and that the new bail reform lets judges set conditions for release that can address the underlying mental health issues.

“That can be mental health counseling, a stay-away order, which wasn’t readily available before, as conditions for release,” said Rahman.

Suspects are getting none of that during their pretrial stays in city jails, Rahman noted.

“Money bail, and keeping someone temporarily detained with no care, doesn’t address at all the long term concerns” of community safety and the well-being of suspects, she said.

But in the city’s Orthodox neighborhoods, there was outrage in learning that even when violent bigots are caught, they’ll be immediately released.

“They were released on no bail?” a 32-year-old Orthodox man asked a Post reporter near where the three women were attacked. “Disgusting.”

Steve Benjamin, 30, of Borough Park, said, “We’re scared to walk at night in the street.

“There is a lot of hate here and I don’t know why. People in the community are scared. It’s very dangerous. It’s just like remembering the days before World War II. I don’t let my kids out alone.

“It should be more justice — they arrest them, but they let them out of jail a day later.”

Monday, December 30, 2019

Tzaras Tzara For The Boel - Part 4

The Mishna says:

ואשת אחיו שלא היה בעולמו ... הרי אלו פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן הייבום עד סוף העולם

And the same applies to the wife of a brother with whom he did not coexist, i.e., the wife of a man who died before his brother was born. As will be explained, the obligation of levirate marriage does not apply to the yavam in this case. Since levirate marriage does not apply to him, the yevama remains forbidden to him as his brother’s wife.

Writes Rashi:

ואשת אחיו שלא היה בעולמו - כגון ראובן שמת בלא בנים ונולד לו אח לאחר מיתה ושמו לוי ועמד שמעון וייבם אשתו ולו אשה אחרת ומת בלא בנים ונפלו שתיהן לפני לוי שתיהן פטורות לפי שאשת ראובן שנשאת לשמעון אסורה ללוי וענוש כרת עליה לפי שאשת אח בכרת כשאר עריות שבפרשה דכתיב בכולהו כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו ובמקום מצות יבום כשמת בלא בנים שריה רחמנא ואשת אחיו שלא היה בעולמו שמת קודם לידתו לא שרא ליה דכתיב כי ישבו אחים יחדיו שהיתה להם ישיבה אחת בעולם והלכך משמת ראובן נאסרה על לוי איסור עולם כאשת אח שיש לה בנים ואפילו עכשיו שנפלה לפניו מכח נשואי אחיו שמעון שהיה בעולמו אסורה לו בשביל ראובן וכשם שהיא אסורה לו כך צרתה אשת שמעון האחרת אסורה דילפינן לקמן על כל העריות העומדות עליו בכרת שנפלו לפניו לייבום עם צרותיהן ששתיהן פטורות ואם נשאן ענוש כרת שמאחר שפטרן הכתוב עומדות עליו באיסור אשת אח שיש לו בנים:

We see from Rashi a yesod: Yibum permits the איסור of אשת אח that pertains to the brother before whom she presently stands to do Yibum but DOESN'T PERMIT the איסור אשת אח that applies from a different brother. 

The question is WHY? There is ONE basic שם איסור of אשת אח [this emerges from Tosfos 8a ד"ה תרי איסורי] and the היתר to perform Yibum should permit both איסורים [even the one that applied because of her marriage to the first brother] at once?!  

Says Rav Bloch: It MUST BE that there is no היתר at all for an אשת אח שלא היה בעולמו. So the היתר of יבום never applied to "לוי" [in Rashi's example] at all. Not for her being אשת שמעון [when לוי was alive when he died] and of course not for her being אשת ראובן [where לוי was not alive when he died]. Once this women becomes אסורה to לוי as אשת אח שלא היה בעלמו she is "outted" [as they say today] permanently and can never have a relationship with Levi [except being invited to his Smachos or Chanukah parties]. Marrying again and being widowed from Shimon won't help... 


Tzaras Tzara For The Boel - Part 3

Says the Gemara [3b]:

מנה"מ דת"ר (ויקרא יח, יח) אשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה בחייה עליה מה ת"ל


From where are these matters, that if one’s forbidden relative comes before him for levirate marriage he is prohibited from marrying her or her rival wife, derived? It is as the Sages taught with regard to the verse: “And you shall not take a woman to her sister, to be a rival to her, to uncover her nakedness, with her in her lifetime” (Leviticus 18:18). What is the meaning when the verse states the apparently superfluous phrase: “With her”?

לפי שנאמר (דברים כה, ה) יבמה יבא עליה שומע אני אפי' באחת מכל עריות האמורות בתורה הכתוב מדבר נאמר כאן עליה ונאמר להלן עליה

The baraita explains: Since it is stated with regard to the wife of a deceased brother: “Her brother-in-law will have intercourse with her” (Deuteronomy 25:5), I would derive that when the verse speaks of the mitzva of levirate marriage, it includes even any one of those with whom relations are forbidden, as mentioned in the Torah. Therefore, one derives a verbal analogy: It is stated here, with regard to a wife’s sister: “With her,” and it is stated there, with regard to a levirate marriage: “With her.”
מה להלן במקום מצוה אף כאן במקום מצוה ואמר רחמנא לא תקח

The baraita explains the verbal analogy. Just as there, a levirate marriage involves the performance of a mitzva, so too, here, the statement “uncover her nakedness with her” includes the performance of a mitzva, and the Merciful One states in the Torah: “You shall not take.” The phrase “with her” teaches that even in a case where there is an obligation of levirate marriage, the Torah prohibition proscribing forbidden relatives remains in force.

ואין לי אלא היא צרתה מנין ת"ל לצרור ואין לי אלא צרתה צרת צרתה מניין ת"ל לצרור ולא לצור

The baraita continues: And I have derived only that she, his wife’s sister, is exempt from levirate marriage; from where do I derive that her rival wife is also exempt? The verse states: “To be a rival to her” (Leviticus 18:18), which indicates that not only is she prohibited, but so too is her rival wife. And I have derived only her rival wife; from where is it derived that the rival wife of her rival wife is also exempt? The verse states: “To be a rival [litzror],” using the full spelling with a double reish, and not latzor; this indicates that there are several rival wives, one after another.

Asked Rebbe Akiva Eiger: Once you have a pasuk to forbid her צרה, then the צרה has the status of אשת אח שלא במקום מצוה, so OF COURSE the צרת צרה will be forbidden, as she is the צרה of an ערוה!! Why then do we need a לימוד from the pasuk?


Tzaras Tzara For The Boel - Part 2

But we are not out of the woods yet!! 

Why is a צרת ערוה forbidden? It is NOT because the ערוה forbids her צרה but rather because she makes her צרה to be פטורה מן היבום at which point she then becomes אסורה because of אשת אח [as emerges from Rashi and Tosfos 3a]. One is not allowed to marry his late brother's wife unless there is a מצוה of יבום. If there is a פטור יבום then we revert back to the original איסור אשת אח. So a צרת ערוה is פטורה מן היבום resulting in an איסור אשת אח. If so, in our case, if the צרה of the ערוה ["Dinah"] is אסורה because of אשת אח then it makes sense that her צרה ["Sarah"] should similarly be forbidden as the צרה of an ערוה.  

So Tosfos may be correct that we can't forbid Sarah as the צרת צרה of the בועל [because there is no איסור of צרת צרה for the בעל and the בועל can't be more stringent] but let's forbid her as the צרה Of an אשת אח שלא במקום מצוה which spells ערוה. 

Tzaras Tzara For The Boel

לרפואת ר' עמיחי ישראל בן לאה 
ר' מיכה חיים בן שרה
בתוך שח"י


Says the mishna at the beginning of Yevamos [daf yomi people - start learning Yevamos on the side so that by the time daf yomi gets there you have already completed the masechta and this will be chazara!! Or maybe you shouldn't already start and we can apply the rule of "דיה לצרה בשעתה" because Yevamos is so full of "צרות".... ]: 

חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום עד סוף העולם

Fifteen categories of women constitute familial relations that are forbidden as incestuous, and consequently, these women exempt their rival wives and the rival wives of their rival wives from ḥalitza and from levirate marriage forever, i.e., they also exempt rival wives of rival wives of rival wives, and so on.

We skip a bit...


כיצד פוטרות צרותיהן היתה בתו או אחת מכל העריות האלו נשואות לאחיו ולו אשה אחרת ומת כשם שבתו פטורה כך צרתה פטורה הלכה צרת בתו ונשאת לאחיו השני ולו אשה אחרת ומת כשם שצרת בתו פטורה כך צרת צרתה פטורה


The mishna explains: How do these women exempt their rival wives? If, for example, his daughter or any one of those women with whom relations are forbidden was married to his brother and this brother had another wife, and the brother died, then just as his daughter is exempt from levirate marriage, so too her rival wife is exempt. If his daughter’s rival wife subsequently went and married his second brother, to whom she is permitted, and he had another wife, and he died childless as well, which means that his wife comes before the first yavam, the daughter’s father, for levirate marriage, then just as his daughter’s rival wife is exempt, so too the rival wife of her rival wife is exempt.

Says the Gemara:

דרישא למעוטי מאי ומנינא דסיפא למעוטי מאי

The Gemara asks a question with regard to the language of the mishna: The enumeration of the first clause of the mishna: Fifteen women, which indicates that those women alone are included in this list, serves to exclude what? Which other cases might have been included? And the enumeration of the latter clause, which states: These exempt their rival wives, again meaning these and no others, serves to exclude what? Since the mishna specifies only these women and no others, the Gemara asks which other women might have been included in these lists.

למעוטי דרב ודרב אסי לרב ולרב אסי למעוטי מאי

The Gemara answers that these enumerations come to exclude those additions of Rav and of Rav Asi. Rav added the rival wife of a woman suspected by her husband of adultery [sota], while Rav Asi added the rival wife of an aylonit. The Gemara asks: And according to the opinion of Rav and according to the opinion of Rav Asi, the enumeration of the mishna comes to exclude what?


אי סבירא להו דהדדי חדא למעוטי צרת ממאנת וחדא למעוטי צרת מחזיר גרושתו

The Gemara responds: If each maintains in accordance with the opinion of the other, then one enumeration of the mishna comes to exclude the rival wife of a wife who performed refusal. If the deceased brother had two wives, one of whom was a minor, and she refused the yavam, her rival wife is prohibited from levirate marriage with him. However, the latter is not entirely exempt and must perform ḥalitza. And the other one comes to exclude the rival wife of the wife of one who remarries his divorcée, i.e., a woman who was illicitly remarried by her former husband after she had been married to another man.

ואי לא סבירא להו דהדדי חדא למעוטי דחבריה וחדא למעוטי או צרת ממאנת או צרת מחזיר גרושתו

And if Rav and Rav Asi do not each maintain in accordance with the opinion of the other, then one enumeration comes to exclude the opinion of the other, as they do not agree that the halacha stated by the other should be included in the mishna, and the other one comes to exclude one of the above suggestions, either the rival wife of a wife who performed refusal or the rival wife of the wife of one who remarries his divorcée.
לרב ולרב אסי ליתנינהו

The Gemara asks: If so, according to the opinion of Rav and according to the opinion of Rav Asi, let the tanna teach these cases. Since in their opinions there are more than fifteen women to whom the principle of the mishna applies, why weren’t they all stated by the tanna of the mishna? The Gemara answers: They were not taught because they do not completely fit all of the halachic rulings here.

לפי שאינה בצרת צרה

The Gemara elaborates: This is because they do not involve the case of a rival wife of a rival wife. With regard to the fifteen women listed, the discussion of the mishna concerning rival wives and rival wives of rival wives is appropriate. However, the two cases cited by Rav and Rav Asi do not leave room for such deliberations, as both a sota and an aylonit are exempt and forbidden equally to all of the brothers, because their prohibition does not result from a familial relation to one of the living brothers but from a personal issue relating to the women themselves. Since none of the brothers may marry her rival wife, there is no possibility of a rival wife of a rival wife, and consequently these cases were omitted from the mishna’s list of fifteen women.

Tosfos asks that we have a ציור [case] of צרת צרה regarding a בועל so the mishna could have listed צרת סוטה. We quote:


וא"ת דמשכחת לה צרת צרה לענין בועל שנשאת לאחיו ולו אשה אחרת ומת בלא בנים

Question: We find the case of Tzaras Tzarah regarding a Bo'el (Reuven had Bi'ah with a married woman, Shlomis), if she married his brother (Shimon), and he (Shimon) has another wife (Dinah), and he (Shimon) died without children;


דפוטרת צרתה מן הבועל דלענין בועל נמי טומאה כתיב (הגהת הב"ח) בה כמו לענין בעל

She (Shlomis) exempts her Tzarah (Dinah) from the Bo'el (Reuven), for Tum'ah is written also regarding the Bo'el, just like regarding the husband;

ואם הלכה הצרה ונשאת לאחיו השני ולו אשה אחרת ומת כשם שהיא פטורה כך צרתה פטורה

If she (Dinah) married his second brother (Levi), and he has another wife (Sarah), and he died, just like she (Dinah) is exempt, so her Tzarah (Sarah) is exempt.


וי"ל דכיון דלגבי בעל לא משכחת צרת צרה אין לנו להחמיר בטומאה דגבי בועל יותר מטומאה דגבי הבעל

Answer #1: Since regarding the husband, we do not find the case of Tzaras Tzarah, we should not be more stringent about Tum'ah regarding the Bo'el than Tum'ah regarding the husband.

Why is it that we can't be more מחמיר regarding the טומאה of the בועל than we are regarding the טומאה of the בעל?

Explains Rosh Yeshivas Telz Rav Avraham Yitzchak Bloch ztz"l H"yd [he was killed by the Nazis ym"sh] in a shiur in the fall of 1937 [for the record, that year the Yankees beat the NY Giants (before they decided to become a football team - maybe they became a football team because they kept losing to the Yankees in baseball...) in the World Series in five games]:

".... דהטומאה לגבי בועל אינה דין בפ"ע אלא היא תולדה מדין טומאה לנעשה על ידו לגבי בעל, ומהאי טעמא א"א שיהא באיסורה לבועל דין שאינו נוהג באיסורה לבעל".

The טומאה [and איסור] of a woman towards her בועל is an outgrowth of the טומאה towards her בעל, and for this reason her status towards the בועל can't be more stringent than it is towards the בעל. 

To buttress this thesis he quotes the מהר"א ששון who says that if a woman cheats on her husband with a second man, she is not forbidden to this second בועל since their relationship didn't create an איסור לבעל which was already in place because of her first forbidden fling. [Gotta love the alliteration!!😄]

So we see that the איסור לבועל is only created because of the איסור לבעל. 

However we need not limit this yesod to the opinion of the מהר"א ששון. Even those who argue and say that she is אסורה to the second בועל, the reason can be that this second relationship ALSO forbids her to the בעל and thus she is אסורה לבועל. So EVERYBODY can hold that the איסור לבעל is a תולדה of the איסור לבועל. [Can this be? אין איסור חל על איסור?? How can she become אסורה לבעל now if she already was previously??]
 

Egocentric People SUFFER!!

האדם צריך להחלץ תמיד ממסגרותיו הפרטיות, הממלאות את כל מהותו, עד שכל רעיונותיו סובבים תמיד רק על דבר גורלו הפרטי, שזהו מוריד את האדם לעומק הקטנות, ואין קץ ליסורים גשמיים ורוחניים, המסובבים מזה. אבל צריך שתהיה מחשבתו ורצונו, ויסוד רעיונותיו נתונים להכללות, לכללות הכל, לכללות העולם, לאדם, לכללות ישראל, לכל היקום. ומזה תתבסס אצלו גם הפרטיות שלו בצורה הראויה. וכל מה שהתפיסה הכללית היא יותר חזקה אצלו ככה תגדל שמחתו, וככה יזכה יותר להארת האור האלהי, כי שם מלא חל על עולם מלא, ולית שכינתא שריא באתר חסיר, וכיון דבאתר חסיר או פגים לא שריא, איך תשרה באתר שהכל נטול וחסר, ואין שם כי אם נקודה דלה מצערה ואפסית, שהיא הפרטיות האנכית לבדה. והתביעה הזאת להיות תמיד נתון ביסוד הכללי, בצרורא דלעילא דביה חיי כולא, הוא יסוד נשמת הצדיקים, המתהלכים לפני האלהים, ומתענגים על ד'. והם צריכים להתחזק לדעת את עצמות רצונם, ושלא לעזבו משום מניעה שבעולם, רק תמיד יגדלוהו יקדשוהו ויפארוהו, ויזכו לברכת ד', מיסוד בכל מכל כל.

Don't Be Sad Or Angry

וְעַתָּ֣ה׀ אַל־תֵּעָ֣צְב֗וּ וְאַל־יִ֙חַר֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם כִּֽי־מְכַרְתֶּ֥ם אֹתִ֖י הֵ֑נָּה כִּ֣י לְמִֽחְיָ֔ה שְׁלָחַ֥נִי אֱלֹהִ֖ים לִפְנֵיכֶֽם׃

Now do not be sad, nor angry with yourselves, that you sold me here, for God sent me before you to preserve life.

ועתה אל תעצבו וגו׳ – צריך לדעת א׳ אומרו ועתה מה בא לשלול. ב׳ למה כפל לומר אל תעצבו ואל יחר, ועוד הם ב׳ דברים הפכים העצבון יורה על שברון הלב, וחרון אף יגיד על הגאוה. עוד צריך לדעת למה דקדק לומר תיבת הנה.

אכן פי׳ של דברים הוא על זה הדרך יודע אני כי אתם נעצבים על המכר וכמו שגילו דעתם באומרם (מ״ב) אבל אשמים אנחנו, גם לפי המדרש (ב״ר פ׳ צ״א) שאמרו שירדו לפדותו בדמים יקרים, לזה אמר להם ועתה פירוש כיון שמבוקשם מצוי להם בהודעה זו תסירו העצבון, ונתכוין גם כן בזה לרמוז להם ולהודיעם כי יודע בהם שדעתם קרובה אצלו והם נעצבים עליו עד עתה ובזה יצדיקו כי לבו נכון עמם.

ואומרו אל יחר בעיניכם פירוש לטעם שמכרתם אותי הנה שגרמתם לעצמיכם כל התגלגלות הענינים ההשתחויות אשר בשבילם נתחכמתם למכור דכתיב (וישב לז) ונראה מה יהיו וגו׳ ודבר זה יסובב הכעס כאדם שבא לתקן דבר ונמצא מקלקל ויחר אפו על אשר גרם לעצמו, ונתן טעם לזה כי אדרבא מעשיהם גרמו להם טובה גדולה כי למחיה שלחני אלהים לפניכם כי זה וגו׳ לשום לכם שארית וגו׳ ומעתה לא יחר בעיניכם על הדבר.

ועתה אל תעצבו, "and now do not be sad, etc." We must first understand what Yoseph meant when he said: "and now;" what did he want to exclude? Why did he tell the brothers neither to be sad nor to be angry? Besides, psychologically speaking, the feeling of sadness is the opposite of the feeling of anger. A sad person is humble whereas an angry person is arrogant, self righteous. Why would Joseph ask the brothers to be neither?

We must assume that Yoseph meant that he was well aware that at present the brothers were saddened by the fact that they had sold him as they had indicated at the time they said to each other: "but we are guilty, etc." We also know from Bereshit Rabbah 91,3 that the brothers were prepared to pay a very substantial ransom to buy Joseph's freedom when they found him in Egypt. Taking this into consideration Yoseph told the brothers: "do not be sad now seeing that you have located the subject of your search." He hinted that he was aware that they felt positive towards him and had been sincerely saddened by what they had done to him.

He added that they should not become angry at themselves for having set in motion all the developments which had led to this reunion. He supported his argument by saying that actually what the brothers had done had resulted in their now being able to rely on him to see them through the famine, and not become impoverished, etc.

The Need To Be Watched

This is another way of saying that in order to be moral, men must inhabit stories that have no end. For if we are not immortal, and do not fear a judgment beyond ourselves what will we not do to satisfy our desires? Of what are we not capable? The life of the world we know is dependent on one we can only guess at, and this invisible world (or our belief in it) is necessary in order for the world we inhabit to continue. Without faith in a God who cares about us, “not only love, but also any living power to continue the life of the world would at once dry up: nothing would be immoral any longer; everything would be permitted.” 

The idea that we must be watched in order to behave is unflattering, and atheists find it repugnant. But does that make it false? Atheists may deny that we must fear judgment in order to act morally, but an agnostic can wonder all the same. What assurance is there that we will make virtuous choices in an existence that is brief, and unrequited, and full of temptation? Has there ever been in the history of humanity a community able to maintain order without the threat of punishment, whether here or in the hereafter? 

It is true, as atheists will observe, that we often behave well when no one is watching. But will we? Will we do so when our backs are to the wall, and our survival is at stake? If the circumstances are right, who among us can be certain of his limits? On the fields of war where no law exists to keep men in check, it is well known that they will engage in unspeakable depravities. Each of us will want to regard ourselves as exceptions to the rule, and many will refrain from committing the worst of 
crimes. Perhaps there are even saints who walk among us. But what of it? It is still the rule. 

Atheists will also object that religion is no cure for our sins since those who believe will act as badly as those who don’t. But who would deny that a religious faith is no proof against sin? It is a truth the faithful themselves concede and make the focus of their concern. Moreover, the objection does not begin to address the question of whether human beings can be moral without the prospect of a judgment. In our daily lives we can hardly commit a selfish act without fearing discovery. Unless our moral compass is broken we will care what others think, and eyes will peep about in our heads to track what we do. We will even care about others’ opinions of us after we are dead. How inexplicable is that?

[The Point In Time]

Learning How To Serve Hashem Not From The Torah!!!

הנה עיין נא בישעי' פרק ל' פסוק כ"א "ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו כי תאמינו וכי תשמאילו". הענין בזה הוא כי לפעמים יש אשר האדם עומד על הנהגה בדרכי העבודה לא מתוך דברי תורה גופם אלא מתוך ענין במילי דעלמא באופן הראשון כשאדם לומד הנהגה ידועה מתוך דברי תורה הרי זה כאדם השומע קול מדבר אליו באופן ישר פנים אל פנים. ואילו בזמן שאדם לומד הנהגה בעבודת ה' מתוך ענין במילי דעלמא הרי זה כאילו הקשיב לקול שנשמע מאחריו שלא נפנה אליו באופן ישר. וזה הוא ענין הכתוב הנ"ל ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו כי תאמינו וכי תשמאילו, כלומר שיש זמנים שצריך להקשיב להקול הנשמע מאחור וללמוד מתוך זה הנהגות בדרך העבודה. והנה בזמנינו נתחדש אופן בהנהגת המלחמות שלא נשמע כזה מקודם כונתי בזה לענין הנקרא בלע"ז fifth column [גייס חמישי] דהיינו הנצחון על השונא על ידי הכניסה בתוך המחנה של השונא עצמו. 

[מורינו ראש הישיבה זצ"ל]


Erchin Bi-zman Ha-zeh - Bomb Kashya!

חולין דף קל"ט ע"ב מסקינן אמר רב המנונא הכל מודים בערכין אע"ג דלא אמר עלי מיחייב דכתיב ונתן את הערכך חולין הן בידך עד שיבואו לידי גזבר יעוי"ש ונמצא דבערכין יש חידוש דין מיוחד דאי אפשר לה לקדושה לחול עלייהו בהפרשה בעלמא.

וקשה לפי זה האיך נפרנס את דברי הברייתא המובאה בעבודה זרה דף י"ג ע"א אין מקדישין ואין מחרימין ואין מעריכין בזמן הזה ואם הקדיש והחרים והעריך בהמה תיעקר פירות כסות וכלים ירקבו והיינו משום תקלה דמעילה כמבואר שם. והשתא תינח מקדישין ומחרימין דמצי קדושה לחול עלייהו בהפרשה שפיר איכא למיחש למעילה אבל מעריכין מאי תקלה שייכת בהו מאחר דבין כך ובין כך אין בהן קדושה מבלי נתינה לידו של גזבר וצריך עיון. ועיין עוד בסוגיא דערכין דף ה' ע"ב בהא דאמר שם וערכו נגנז ופריך דליהוי כחטאות המתות דגם התם איכא לאקשויי כנ"ל.

[מדברי ראש הישיבה זצ"ל]

Holy Thoughts On Holy Man

Tonight is the Yahrtzeit of Moreinu Rosh Hayeshiva Ha-Rav Chaim Shmuelevitz ztz"l. 

Here and here are the reflections of Moreinu Rosh Hayeshiva Ha-Rav Hutner upon Rav Chaim's passing. 

A "Gemara Yid" And Yiddish



I wished a friend a "freilichin Chanukah". He didn't like it and told me that Yiddish is a corruption of German etc. etc. 

I shared with him a thought of Rav Soloveitchik [not one suspect of remaining in the ghetto...]:

וועגן ייִדיש

איך בין ניט קיין ייִדישיסט, וועלכער גלייבט, אַז דאָס לשון אַליין שטעלט מיט זיך פֿאָר אַן אַבסאָלוטן ווערט. אָבער אַ גמרא–ייִד בין איך יאָ, און איך וויס אַז הייליקייט און אַבסאָלוטקייט זײַנען ניט אַלע מאָל אידענטיש.

די הלכה האָט פֿאָרמולירט צוויי אידעען פֿון קדושה: 1) גופֿי–קדושה, 2) תּשמישי–קדושה. זי האָט אָפּגעפּסקנט, אַז מען דאַרף ראַטעווען פֿון אַ שׂריפֿה שבת ניט נאָר די ספֿר–תּורה, נאָר אויך דאָס מענטעלע אין וועלכן זי איז אײַנגעוויקלט; ניט בלויז די תּפֿילין, נאָר אויך דאָס זעקל אין וועלכן זיי ליגן. ממילא, ייִדיש ווי אַ שפּראַך, ניט קוקנדיק וואָס זי איז ניט פֿאַררעכנט צווישן גופֿי–קדושה, געהערט זיכער צום קלאַס פֿון תּשמישי–קדושה, וועלכע זײַנען אויך הייליק, און וועלכע מען מוז באַשיצן מיט אַלע כּוחות.

איז דען דאָ אַ שענערער ׳׳תּיק׳׳, אין וועלכן די הייליקסטע ספֿרי–תּורה זײַנען געווען, און זײַנען נאָך אַלץ, אײַנגעוויקלט, ווי ייִדיש? אויף דער שפּראַך האָט דער רמ׳׳אָ, דער מהרש׳׳ל, דער ווילנער גאָון, ר׳ חיים וואָלאָזשינער און אַנדערע גדולי–ישׂראל מיט זייערע תּלמידים תּורה געלערנט. אויף ייִדיש האָט דער בעל–שם–טובֿ, דער מעזעריטשער מגיד און דער אַלטער רבי סודות פֿון מעשׂה–בראשית דערקלערט. אויף פּשוטן מאַמע–לשון האָבן די ייִדישיע מאַסן זייער אמונה, פּשוטע ליבע און טרײַשאַפֿט אויסגעדריקט. עד–היום זאָגן גרויסע ראשי–ישיבֿות זייערע שיעורים אויף ייִדיש.

אַזאַ ׳׳תּיק׳׳ איז זיכער הייליק, כאָטש זײַן קדושה איז ניט קיין אַבסאָלוטע, נאָר אַן אָפּגעלײַטעטע, אין דעם גדר פֿון תּשמישי–קדושה.

אויפֿהאַלטן דעם ׳׳תּיק׳׳ איז אַ גרויסער זכות!

בריוו אין טאָג–מאָרגן זשורנאָל, דעם 24סטן פֿעברואַר, 1961]



On Yiddish

I am not a Yiddishist, who believes that this language stands alone with its own absolute worth. But I am a “Gemore-Yid,” a Gemara Jew, and I know that holiness and absolutism are not always identical.

The Halachah formulated two conceptions of holiness:

1. Gufei-Kedushah [inherent sanctity]

2. Tashmishei-Kedushah [secondary, functional sanctity]

And ruled that one should save from a fire on Shabbos not only the Sifrei-Torah, but also the embroidered covers in which they are bundled, and not only tefillin, but also the pouches in which they lie. Therefore, the Yiddish language, despite the fact that she is not considered among Gufei-Kedushah, certainly belongs to the category of Tashmishei-Kedushah, which is also holy, and which one must protect with all one’s strength.

Is there, then, a nicer “case,” in which the holiest Sifrei-Torah were, and still are, wrapped in than Yiddish? This is the language in which the Rama, the Maharshal, the Vilna Gaon, R’ Chaim of Volozhin and other gedolei Yisroel learned Torah with their students. In Yiddish the Ba’al Shem Tov, the Maggid of Mezritch, and the Alter Rebbe explained secrets from the creation of the world. In this simple mame-loshn did the Jewish masses express their faith, simple love and devotion. Even today, prominent roshei-yeshivos give their Torah lectures in Yiddish.

Such a “case” is very holy, although its holiness is not absolute, only through its function, in the category of Tashmishei-Kedushah.
Maintaining this “case” is a huge zechus [privilege]!

Li-Shem Shomayim

פעם כאשר מאן דהו טען טענות שונות נגד הנהגתו של רבי נתן צבי פינקל זצ"ל בעניני הישיבה, ענה לו בשאלה האם אתה יודע למה קבעו שראש הישיבה ישב במזרח ליד ארון הקודש? 

הוא מקשה והוא מותיב כדי שארון הקודש יזכיר לו להתנתק מנגיעות עצמיות ולעשות את מעשיו לשם שמים.

Not Jolly

The other day I came home singing "For he's a jolly good fellow". I asked my 5 year old daughter if I am a jolly good fellow.

She said that I am not. 

I asked why.

"Because you're an Abba...."

#dumbquestion

How To Effectively Give Advice

Anna Goldfarb
NYT

A friend recently approached me in distress saying she wasn’t sure if she should dump her boyfriend or not. With wide, wet eyes, she asked what I think she should do. It gave me pause. Of course, I thought she should get rid of the guy, but I didn’t want to put our relationship at risk in case she stayed with him after I shared my opinion.

As anyone who has offered guidance knows, giving spectacular advice doesn’t necessarily mean people will take it. Advice is a gift, albeit one bundled with inherent power dynamics. That “I know your situation best and here’s what you should do” attitude is what can make advice-giving so fraught.

“Expertise is a tricky thing,” said Leigh Tost, an associate professor of management and organization at the University of Southern California Marshall School of Business. “To take advice from someone is to agree to be influenced by them.” Sometimes when people don’t take advice, they’re rejecting the idea of being controlled by the advice-giver more than anything.

Nevertheless, it’s understandable to want to help when we see people struggling or in pain. It feels good to give direction. In fact, giving advice increases one’s sense of personal power, according to a study published last year in the Personality and Social Psychology Bulletin.

Researchers identified three factors that determine whether input will be taken to heart. People will go along with advice if it was costly to attain and the task is difficult (think: lawyers interpreting a contract). Advice is also more likely to be taken if the person offering counsel is more experienced and expresses extreme confidence in the quality of the advice (doctors recommending a treatment, for example). Emotion plays a role, too: Decision makers are more likely to disregard advice if they feel certain about what they’re going to do (staying with a dud boyfriend no matter what) or they’re angry (sending an ill-advised text while fuming).

So, where does this leave caring friends and concerned co-workers — those people in our lives who aren’t necessarily experts, but want to help? You can chime in, but it’s crucial to approach the matter with sensitivity and center the person who is looking for assistance.

“It may seem obvious, but it’s surprising how often people can overlook the need to consider what the decision maker wants and why,” Dr. Tost said.

Here are other things to keep in mind to make sure the advice you give to others will land so you, and the person you’re advising, can feel good about the exchange.

Evaluate the situation

Make sure you’re actually being asked to give counsel. It’s easy to confuse being audience to a venting session with being asked to weigh in. Sometimes people just want to feel heard.

“It’s almost like people will say to you, ‘I want a strategy,’ and what they really mean is, ‘I want someone to understand,’” said Heather Havrilesky, an advice columnist and author of “What if This Were Enough?

Melody Li, an Austin, Texas-based licensed and marriage family therapist, suggests asking, “Would you be willing to hear some of my ideas, or is now not a good time?” This balances the playing field, she said. Be prepared for the person to decline your offer to give input. Respect the person’s wishes because if you don’t back off, it will come across as if you have an agenda.

Be clear on the advice-seeker’s goals. When people approach Austin Kleon, author of “Steal Like an Artist,” for advice, he drills down and identifies the exact problem: “What do you want to know specifically that I can help you with?” This way, he won’t overwhelm the person with irrelevant information.

Ms. Li suggests repeating back what you heard to be sure you’ve grasped the heart of the issue. Ask what outcome the advice-seeker hopes to see so your ideas align with the person’s desires. Next, inquire about what has been done to address the problem so your suggestions won’t be redundant.

Consider your qualifications. People often go to those close to them for advice, even if family members and friends aren’t always in the best position to effectively assist, Dr. Tost said. Ask yourself: “Do I have the expertise, experience or knowledge needed to provide helpful advice in this situation?” If you do, fantastic! Advise away. If you don’t, rather than give potentially unhelpful advice, identify someone who is in a better position to help.

“The key is to put your loved one’s needs and interests front and center,” Dr. Tost said.
Collaborate on a solution

Be friendly. Words have power. Words can heal. A recent study found that doctors who simply offer assurance can help alleviate their patients’ symptoms. It’s essential to start the advice-giving conversation with this same reassuring tone. Certified life coach and leadership trainer Dee C. Marshall makes sure to praise the advice-seeker before she offers a single suggestion. She’ll say something like, “I really applaud you for knowing to do X and knowing to do Y.” Complimenting someone’s judgment not only makes the person feel good about his or herself, but it helps keep the equilibrium intact.


Share experience. People tend to resist when advice is preachy, Ms. Marshall said. Saying, “I’ve been there and here’s what I did,” makes people more receptive. In guiding clients, she also recommends books and tools that might provide additional insight: “I’m not telling them what to do, but I’m offering them a real resource beyond me.”

Similarly, Mr. Kleon’s books and blog have the same encouraging energy: “My M.O. is to share things that I’ve learned along the way in the spirit of, ‘This worked for me, maybe it’ll work for you, too.’”

Look for physical signs of relief. Examine facial cues and body language: eyes and mouth softening, shoulders lowering or letting breath out, for example. Those are good indicators your advice is resonating. Even the word “advice” can sometimes be triggering to hear, Ms. Li said. She tends to use language like “suggestions” and “ideas” because that feels more collaborative: “I’m working with you as opposed to working on you.”
Offer support as needed

Identify takeaways (and give an out). It’s not realistic for people to act on every piece of advice you give. After discussing a problem and suggesting how to handle it, Ms. Marshall asks her clients what tidbit resonated with them the most. Then she gives them permission to disregard any suggestions she made that weren’t a good fit. Not only does this take pressure off the advice-seeker, but they both can leave the conversation on a positive note by having at least one actionable item to focus on.

Mr. Kleon agrees with this approach. He wrote the following in the introduction of “Keep Going,” his book about staying in a creative mind-set: “Your mileage may vary. Take what you need and leave the rest.”

Agree on next steps. Lastly, ask what kind of continued support is needed (if any) and what efforts should be avoided. Would checking in motivate the person, or would it feel overbearing? “There’s only one way to find out,” Ms. Li said. “Ask with an open heart.” Meeting the advice-seeker at this level further establishes the person’s autonomy. And by setting expectations for next steps and approaching the issue as a team, you’re both more likely to come away feeling empowered by the encounter.