לזכות ידיד נפשי האהוב וידיד עליון הרב ר' שמחה דן גיסינג'ר שליט"א לברכה והצלחה בכל מעשי ידיו יחד עם כל בני ביתו החביבים!!!
The Mishna says [Pesachim 95a]:
"מה בין פסח ראשון לשני, הראשון אסור בבל יראה ובל ימצא והשני חמץ ומצה עמו בבית".
What is the difference between first [regular] Pesach and Pesach Sheni? The first is forbidden in בל יראה ובל ימצא [i.e. owning chometz] while during the second, one may have chometz with him at home".
Rashi ['בהעלותך ט' י] wrote:
"פסח שני, מצה וחמץ עמו בבית, ואין שם יום טוב, ואין אסור חמץ, אלא עמו באכילתו."
On the "Second Pesach" one may have with him unleavened and leavened bread together in his house, and there is no festival in connection with it, and the eating of leaven is forbidden only together with it (the Pesach).
From the language of Rashi it is implicit that on פסח שני one may not eat חמץ with the Pesach. The Minchas Chinuch famously wonders where Rashi got this from! Pesach Rishon - I get it! Owning and eating chometz is a HUUUGE aveirah. But not during Pesach Sheni!!
The Meshech Chochma says that source of Rashi is from the pasuk "על מצות ומרורים יאכלוהו" - On matzos and maror you should eat it [the Pesach]. This implies that it should be eaten with MATZA but not חמץ and it is thus a לאו הבא מכלל עשה - a no-no derived from a positively phrased pasuk.
Now the Avi Ezri [הלכות קרבן פסח] notes that we don't pasken that one must eat the matza together with the Pesach [as Hillel held] and can eat them separately. So by eating the Pesach with matza one is not nullifying the mitzva of eating the Pesach with matza.
Therefore, he [and many others] read Rashi differently: "אלא עמו באכילתו" doesn't mean that the eating of חמץ is FORBIDDEN with it but rather that eating chometz is PERMITTED with the Pesach!
Here are some insights and marei mekomos.
הנה ברש"י (במדבר ט, י) כתב:
פסח שני מצה וחמץ עמו בבית, ואין שם יום טוב, ואין איסור חמץ אלא עמו באכילתו ע"כ. ועי' ברבינו בחיי (פר' בהעלתך שם) שמעתיק לשון רש"י ומסיים: כן פירש"י ז"ל עכ"ל. וכנראה רוצה להדגיש החידוש שבדברים אלו ודו"ק. וידועים דברי המנחת חינוך (מצוה שפ"א) שכתב לתמוה מאוד בדברי רש"י אלו, דהיכן מצא מקור לכך שיש איסור לאכול חמץ בזמן ויחד עם אכילת הפסח שני ונשאר בזה בצע"ג ע"ש. וכתב במשך חכמה די"ל דהוא לאו הבא מכלל עשה, כיון שכתיב בתורה על מצות ומרורים יאכלוהו, א"כ צריך לאכלו דוקא עם המצה ולא עם החמץ עכ"ד. ועוד הוכיח במשך חכמה שם מהתוספתא (פ"ח דפסחים ה"ג) כדברי רש"י שיש איסור בזמן אכילת הפסח שני לאכול יחד עמו חמץ ע"ש. ולנכון העיר הגרב"ז פראג בקובץ מוריה (שנה י"א גליון ט - י עמ' ע"ב) ע"ד המשך חכמה עפ"י מה שכתבו הפוסקים דבמ"ע חיובית ל"ש למידק ענין של לאו הבא מכלל עשה כיון דקרא איצטריך לגופי' למצוה ולא לדייק מיניה איסורא ע"ש מש"כ כן מכמה וכמה מגדולי האחרונים (ערוך לנר יבמות (נ"ד ב) וסה"מ להגרי"פ פרלה עשה ע"ו (עמ' 592) ע"ש עוד) וא"כ א"א לדרוש כאן ענין של לאו הבא מכלל עשה, (וע"ש מה שהאריך עוד הרבה בדברי רש"י עוד בהשמטה לדבריו בקובץ הנ"ל שנה י"ג גליון ג - ד עמ' ס"ט ואכ"מ).
וכתבו כמה מהאחרונים (ראה באמבוהא דספרי פר' בהעלתך אות ל"ז, ובהקדמת המו"ל (הרה"ג מפלאוונה ז"ל) לספר אהל שלמה - על הרה"ק מרדומסק זצ"ל) די"ל הפי' ברש"י: ואין איסור חמץ. אלא (שרי לאכול) וזה"פ: עמו, היינו, החמץ יכול להיות עם האדם - באכילתו - בעת שאוכל הפסח שני עכ"ד. וכ"כ באבי עזרי (הל' קרבן פסח פ"י הלכה ט"ו) ובספרו גליוני המנחת חינוך (שם) ע"ש מש"כ בזה באריכות. וכדברים הנ"ל בביאור דברי רש"י כתב גם בכלי חמדה ע"ש.
אכן הפני יהושע בחי' לקדושין (ל"ח. בתוד"ה אקרוב וכו') לומד בפשיטות הפי' ברש"י דאה"נ יש איסור אכילת חמץ בעת אכילת הפסח שני ע"ש, וכן נראה מאוד מלשון רש"י סוכה (מ"ז: ד"ה ופנית וכו') שכתב: פסח שני אינו אסור בחמץ אלא שטעון מצה למצוה ואוכל חמץ מיד עכ"ל. ומזה שנקט ואוכל חמץ מיד, משמע דר"ל מיד אחרי שאוכל הפסח יכול לאכול המצה אבל לא יחד ובאותה עת וז"ב ופשוט לכאורה, ועי' בקובץ מוריה (שנה י"ט גליון ז - ט ע"ט) מש"כ בזה.
ויש לדקדק ראי' להפנ"י הנ"ל ממה שנאמר במשנה (בפסחים צ"ה א): והשני חמץ ומצה עמו בבית ע"כ ומדוע לא נקטה המשנה: עמו באכילתו, ומוכח לכאורה מזה דבעת האכילה ממש אסור ודו"ק. וע"ע בספר פרדס שמאי פר' צו (ויקרא ו, י) שרצה לומר שהאיסור כאן לאכול חמץ הוא בגלל המצה ולא בגלל הפסח, דחמץ הוי סתירה למצה והפכו ע"ש היטב וי"ל. וראה עוד בחמדת ישראל להגאון בעל הכלי חמדה (מ"ע קכ"ד) מש"כ לבאר בדברי רש"י כאן ובשו"ת אהל משה [צוויג] ח"א סי' נ"ב ס"ק ב וח"ב סי' ס"ו ס"ק ד ע"ש. ובספר מזבח אבנים [וואלפיש] סי' ס"ג ס"ק ד נקט ג"כ דהפי' ברש"י דבעת אכילת הק"פ אסור לאכול החמץ ע"ש.
ובקובץ כתר תורה (קובץ ב עמ' מ"ה) האריך בזה ידי"נ הרה"ג ר' שמואל חיים דומב שיחי' והביא ממה שכתב בפירושו על המשך חכמה בזה, והביא כמה הערות חשובות בענין זה ע"ש. ושם הביא מספר מדות טובות על המכילתא (עמ' קכ"ח) שהאריך בענין זה ורצה להביא ראי' מהתוספתא (וכדברי המשך חכמה הנ"ל) שאסור, ומהתוספתא יש לדייק דבכל יום ט"ו דפסח שני אסור לאכול חמץ ולא כרש"י שנקט רק בעת אכילת הפסח וכנ"ל וע"ש עוד שהאריך בזה בטוב טעם ודעת. וע"ע בהגדה שלמה לר"מ כשר ז"ל (עמ' 198) באריכות. וראה בחומש היכל הברכה להרה"ק מקומרנא (באוצר חיים) שכתב בענין המצות שבפרשתנו: אסור לאכול חמץ ומצה כאחד בפסח שני עכ"ד ובודאי למה כך הפי' ברש"י הנ"ל.
שוב מצאתי בשו"ת עני בן פחמא (סי' כ"ח) שהאריך הרבה בענין זה, והביא דברי המנ"ח הנ"ל וכתב הפי' ברש"י כמו שהבאתי לעיל - אלא עמו (עם האדם) באכילתו, ודחה הפי' הזה, דהרי רש"י כותב בתוך הדברים: ואין שום יום טוב, ויש לפרש, דבתחילה רוצה רש"י לפרש הקולות של פסח שני, היינו מצה וחמץ עמו בבית ואין שם יום טוב, ואח"כ עובר לחומרא, דאין איסור אלא עמו באכילתו, וא"כ מוכח כמו שלמד המנ"ח הפי' ברש"י וע"ש עוד באריכות רבה להוכיח מקור הדברים לאיסור ע"ש. אכן לא ידעתי לפי דרכו, מדוע לא נפרש שרש"י נקט כאן ג' קולות א. מצה וחמץ עמו בבית ב. ואין שם יום טוב. ג. ואין איסור חמץ אלא עמו (עם האדם) באכילתו וי"ל.
וראה עוד בשו"ת התעוררות תשובה (ח"ג סי' י"א) מש"כ לדון אם מותר באותה סעודה שאוכלים פסח שני לאכול קודם חמץ ולנקות עצמו ולאכול אח"כ מיד פסח ומצה ומרור, או דיש לאסור משום הרחקה ע"ש. אך למבואר לעיל מרש"י סוכה (מ"ז ב) הרי כתב: ואוכל חמץ מיד ע"כ. והיינו דא"צ להמתין וכדו' וצ"ע.
שוב מצאתי בקובץ כרם שלמה (שנה ז קו' ז עמ' י"ז) נדפס מכתב מהג"ר ראובן סגל זעהמאן זצ"ל (אב"ד אטווצק) אל הגאון הרוגאצ'ובי זצ"ל, ומביא בתוך דבריו שהגאון בעל הצפנת פענח כתב אליו לבאר דברי רש"י (שלמד הגאון הצפנת פענח שכוונתו בפשטות שאכן אסור לאכול חמץ יחד עם הפסח שני) וביאר הצפנת פענח דהטעם, דאכילת פסח היא בגדר הקטרה, דבעינן גברא דחזי לאכילה בשעת עשיית הפסח, ולכן נאסר בו חמץ באכילתו כמו בשאר הקטרות עכ"ד הגאון הצפנת פענח והם דברי חידוש.
והנה במה שכתב רש"י כאן: מצה וחמץ עמו בבית וכו'. הוכיח רבינו החיד"א בפתח עינים למנחות (מ"ה: ד"ה תוס' ד"ה קרבו וכו') דבמדבר היה לבנ"י לחם, ותמה על מה שכתבו בתוס' (שם ד"ה קרבו וכו') בשם רש"י דבמדבר לא היה להם לחם ורק מן ע"ש (ובלא"ה הרי ברש"י שם לא כתב כמו שהביאו תוס' בשמו וצ"ע). ומכאן הוכיח החיד"א דהיה להם כן לחם במדבר וע"ש עוד. וע"ע במלאכת שלמה על המשניות (פ"ד דמנחות מ"ג ד"ה קרבו כבשים וכו') שהביא כעי"ז בשם החכם סולימאן ז"ל שתמה על רש"י הנ"ל (כפי שהביאוהו בתוס') שהרי הקריבו לחם הפנים במדבר וכו', וע"ע בנחל קדומים לחיד"א (פר' פקודי) ובקרן אורה למנחות (שם) וע"ע בספר מנחת עני (ח"א עמ' ע"ד ובהג"ה ד' שם), וראה עוד באריכות בזה בתשו' מכ"ק אדמו"ר בעל האמרי אמת זצ"ל שנדפסה בשו"ת חדות יעקב (מהדו"ת סי' כ"ד ושבה ונדפסה במכתבי תורה סי' ק"מ) מה שהעיר בדברי התוס' במנחות הנ"ל ע"ש היטב, ובקובץ דגל התורה (סי' י') נדפסה ג"כ תשובה זו וראה בהערות המו"ל הגר"מ כשר ז"ל שם באריכות בזה וגם בתורה שלמה (כרך כ"ג עמוד קל"ח והלאה) באריכות רבה ואכ"מ עוד.
[ס' דף על דף]
