לימוד בבין הזמנים

בפרשתן נאמר (כ, א) 'ויבואו בני ישראל כל העדה

מדבר צן בחדש הראשון וישב העם בקדש ותמת שם מרים

ותקבר שם'. וכתב רש"י הק' 'ותמת שם מרים - למה

נסמכה פרשת מיתת מרים לפרשת פרה אדומה, לומר לך

מה קרבנות מכפרין אף מיתת צדיקים מכפרת'.

והנה בעוונתינו בימינו אנו דם ישראל נשפך כמים, רק

בשבוע זה נהרגו כמה יהודים בני עלייה יראי שמים ע"י

כת הרוצחים הישמעאלים, כאשר כל 'חטאם ופשעם'

הוא, שהם יהודים בני אברהם יצחק ויעקב, ובוודאי

שמיתת צדיקים מכפרת כאמור בפרשתן, אמנם בד בבד,

אנו צריכים לדעת שעלינו מוטלת החובה בעת אשר כזאת

לפשפש במעשינו, ולחזור בתשובה על כל אשר עיוותנו

וחטאנו, שהרי אין מיתה בלא חטא ואין ייסורים בלא

עוון (שבת נה.), ובוודאי אותם אנשים יקרים בני עלייה

הי"ד, שזכו ונתעלו ומתו מות קדושים על קידוש ה', הינם

קרבנות ציבור עבור כל הכלל כולו, ועל כך הנביא עומד

וקורא לבני ישראל (ירמיהו ב, ל) 'לשוא הכיתי את בניכם, מוסר

לא לקחו'. כלומר שבני ישראל צריכים ללמוד ולהפיק

מוסר השכל מן ההכאה, ולשפר את מעשיהם ואת

אורחותיהם, בכדי שלא תהא ההכאה לשוא חלילה.

וכל לב יודע מרת נפשו במה חטא ובמה עיוות, ומה

עליו לתקן, ובמה עליו להוסיף בעבודת השי"ת, אמנם

יש דבר הטעון תיקון וחיזוק השייך לכלל הציבור, והוא

לימוד התורה בימי 'בין הזמנים' הבעל"ט, שכידוע

בימים אלו זמני הלימוד מתרופפים, ופעמים שמאבדים

את הזמן לריק, וכשאנו רואים את מידת הדין המתוחה,

ואת יד ה' התקיפה, עלינו להשתדל להגביר חילים

בלימוד התורה הקדושה בדייקי, שהרי כל העולם כולו

לא נברא אלא בשביל התורה, וכמו שאמרו חז"ל במסכת

פסחים (סח:) 'אמר רבי אלעזר אילמלא תורה לא

aתקיימו שמים וארץ, שנאמר (ירמיה לג, כה) אם לא בריתי

יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי'. וכיצד יתקיים

העולם בימי בין הזמנים בלא לימוד התורה הק', ועל כן

דוקא בימים אלו צריך כל אחד ואחד להגביר חילים

בלימוד התורה הקדושה בקדושה וטהרה.

והנה בריש פרשתן נאמר (יט, יד) 'זאת התורה אדם כי

ימות באהל'. ודרשו חז"ל במסכת ברכות (סג:) 'אמר ריש

לקיש מנין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית

עצמו עליה - שנאמר (במדבר יט, יד) זאת התורה אדם כי

ימות באהל'. ואפשר לדרוש ולומר שכאשר אנו נקיים את

המאמר הזה, ונמית עצמנו באוהלה של תורה, אזי נציל

את עצמנו ואת כלל ישראל מן המיתה כפשוטה, ולא

ישמע עוד שוד ושבר בגבולנו, ותיפול על כל הגויים בני

ישמעאל אשר סביבותינו אימתה ופחד, ויחיש הקב"ה את

גאולתנו ופדות נפשינו, במהרה בימינו אמן. 

אדמו"ר שליט"א 

Where Did Shmuel Ha-kotton Disappear To??

 ת"ר שמעון הפקולי הסדיר י"ח ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה אמר להם ר"ג לחכמים כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת הצדוקים עמד שמואל הקטן ותקנה. [ברכות כ"ח-ב]

Interesting how the Rambam *edited out* שמואל הקטן from the whole story and added some things the gemara never mentions:

בימי ר"ג רבו האפיקורוסין בישראל והיו מצירים לישראל ומסיתין אותן לשוב מאחרי השם וכיון שראה שזו גדולה מכל צרכי בני אדם עמד הוא ובית דינו והתקין ברכה אחת שתהיה בה שאלה מלפני השם לאבד האפיקורוסין וקבע אותה בתפלה כדי שתהיה ערוכה בפי הכל נמצאו כל הברכות שבתפלה תשע עשרה ברכות. [הלכות תפילה ב-א] 

 How do you figure???

'יתיצב על דרך לא טוב רע לא ימאס '

כתיב בפרשתן (כ, יד-יח ) 'וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום וגו' נעברה נא בארצך וגו' ויאמר אליו

אדום לא תעבר בי פן בחרב אצא לקראתך'.

ופרש"י 'פן בחרב אצא לקראתך - אתם מתגאים בקול שהורישכם אביכם, אמרתם (דברים כו, ז) ונצעק אל ה' וישמע

קולנו, ואני אצא עליכם במה שהורישני אבי (בראשית כז, מ) ועל חרבך תחיה'.

בהמשך נאמר  'ויאמרו אליו בני ישראל במסילה נעלה וגו' רק אין דבר ברגלי אעברה. ויאמר לא תעבור ויצא

אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה '. ושם פירש"י 'וביד חזקה - בהבטחת זקננו והידים ידי עשו'.

מדוע לא יצא מלך אדום בחרבו כמו שאמר בתחילה

הנה כשנתבונן בדברי הפסוקים, נמצא שכשמשה רבינו ביקש ממלך אדום לעבור בארצו, איים עליו בחרב, וכמו

שאמר 'בחרב אצא לקראתך' . ואילו כשבני ישראל ביקשו לעבור בארצו, לא יצא אליהם בחרב , אלא 'בעם כבד וביד

חזקה . ' וצ"ע מדוע לא קיים את דברו ולא יצא אליהם בחרב כמו שאמר למשה רבינו.

והנה רש"י בתשובת מלך אדום למשה רבינו דייק וכתב 'שהורישני אבי ועל חרבך תחיה' ו. אילו לבסוף כשיצא מלך

אדום כתב רש"י 'בהבטחת זקננו והידים ידי עשו . ו' השינויים בדבריו הם פלא גדול, שבתשובה למשה רבינו נקט רש"י

לשון ירושה ' - שהורישני', וקרא ליצחק אבינו 'אבי' , וביאר שהירושה היא 'על חרבך תחיה'. ואילו בהמשך שינה רש"י

לשון ירושה ללשון הבטחה, ויצחק נקרא 'זקננו' ולא אבי, וההבטחה היא 'הידים ידי עשיו ' ולא הבטחת 'על חרבך

תחיה , ' ובוודאי יש חילוק גדול בין אב לזקן, בין הבטחה לירושה, בין חרבך לידי עשיו, והיא תימה רבתי מדוע שינה

רש"י לשונו, ומה פשר חילוקי הלשונות הללו.

בני ישראל וויתרו על ענני כבוד ונתחברו לרשע

והנה מצינו ביאור מחודש לכל אלו התמיהות בספר הקדוש 'שפת אמת ליקוטים,' שם הוסיף לתמוה כמה תמיהות

בדברי הפסוקים הללו, ותירץ ביסוד נפלא שישמש גם עבורנו, וזה לשונו 'ויאמרו אליו בני ישראל במסילה נעלה כו',

וקשה מה הוסיפו עתה על שליחות משה רבינו ע"ה, וגם מה פירוש ברגלי אעבורה אלא במאי, ויתכן לומר דאיתא

במדרש תנחומא (חקת סימן יד) ויסעו מקדש ויבאו כל העדה וגו' (כ, כב ,) זה שאמר הכתוב (דה"ב כ, לז) כ התחברך עם אחזיהו

פרץ ה' את מעשיך, על שנתחברו לרשע הזה לעבור בארצו חסרו לאותו צדיק, לכן נסמכה אסיפת אהרן אחר פרשת

מלך אדום , על ידי שנתחברו לאדום נלקח מהם אהרן, וקשה כי בודאי מה ששלח משה רבינו ע"ה היה על פי הדיבור ,

כדאיתא (רש"י במדבר יז, יג ד"ה ויעבור) אין משה רבינו ע"ה אומר כלום מפי עצמו, וגם קשה , כי הלא כל נסיעתם היה על פי

ענן ה', אם כן על כרחך שליחות משה רבינו ע"ה היה על פי הדיבור , והיו הולכים שם עם כל ענני כבוד, ולכן חזרו בני

ישראל ושלחו במסילה נעלה הוא שלא בענני כבוד , כי מחנה ישראל היה י"ב מיל (סוטה יג:) וזה אינו במסילה, רק שהיו

מרוצים לילך בלי ענני כבוד, והיינו דכתיב ברגלי אעבורה , שהיו סבורין שמיאן אדום מפני קדושת ענן ה', ועל זה

נענשו , כי לא היו צריכין להתרצות לילך בלי ענני כבוד, ואתי שפיר שנסתלק אהרן עם העננים (עי' תענית ט.) מדה במדה,

וחזרו על ידי משה רבינו ע"ה , כי הוא לא פגם בזה כמו שכתבתי' .

מדברי השפת אמת הללו נמצינו למדים דבר חידוש פלא עצום, והוא, שבני ישראל חזרו והציעו על דעת עצמם

לפני מלך אדום שיעברו בארצו ללא ענני הכבוד, אותם ענני כבוד שנשאו אותם ושמרו עליהם מכל משמר, וזו היתה

כוונתם באמרם 'ברגלי אעבורה', היינו שלא יהיו נישאים על גבי הענן , אלא ילכו ברגליהם הם, ובכך שנתרצו בני

ישראל לוותר על ענני הכבוד ולהסיר את המחיצות שביניהם לבין כל העולם כולו, נתחברו לרשע הזה מלך אדום, לעו

כן נענשו ונחסרו את הצדיק הזה אהרן כהנא קדישא , על כן נסתלקו ענני הכבוד שבאו בזכותו של אהרו, וחזר אח"כ

בזכותו של משה רבינו , שהוא לא פגם בזה, שהוא לא העלה על דעתו להתרצות לילך ללא שמירת הענן.

כל זמן שהקול קול יעקב אין הידים ידי עשיו שולטות

על פי דברים מופלאים אלו , נוכל להבין שכשמשה רבינו ביקש ממלך אדום לעבור בארצו יחד עם ענני הכבוד,

נענה מלך אדום ואמר לו 'בחרב אצא לקראתך' , וכפירש"י ' – אצא עליכם במה שהורישני אבי ועל חרבך תחיה'. וזאת

משום שבאותה שעה היו כל העדה כולם קדושים, ואז לא היה יכול מלך אדום קליפת עשיו לשלוט בהם בידיו ידי

עשיו, שהרי כבר אמרו חז"ל (עי' ב"ר סה, כ) 'כל זמן שהקול קול יעקב , אין הידים ידי עשיו שולטות' . ועל כן חשב מלך

אדום שאם יבוא כנגד עם בני ישראל בכוח הירושה שירש מאביו 'על חרבך תחיה ,' יוכל לצאת כנגד עם ישראל ולנצחם

רח"ל , אפילו בזמן שהקול הוא קול יעקב .

ובאמת כשנתבונן בפרשה בה נתן יצחק אבינו את הברכות ליעקב ועשיו, נשים לב שתיבות אלו 'הידים ידי עשיו',

לא נאמרו בתורת הבטחה, אלא נאמרו בתהייה, שיצחק אבינו תהה האם העומד לפניו הוא יעקב כיון שהקול קול

יעקב, או שמא הוא עשיו כיון שהידיים הם ידי עשיו, נמצא שתיבות אלו 'הידים ידי עשיו' נאמרו בכדי לתאר את

דמותו ומהותו של עשיו, משא"כ ברכת 'ועל חרבך תחיה' , זו היתה ברכה מפורשת שיצחק אבינו בירך את עשיו,

שהוריש לו את הכוח לשלוט על החרב, ונמצא שברכת החרב באה לעשיו ולבניו בתורת ירושה, ועל כן חשב מלך

אדום שעל אף שלא יצליח לנצח את עם בני ישראל בכוח ההבטחה של 'הידים ידי עשיו' שנאמרה באופן כללי, מ"מ

יצליח לנצחם אם יצא בכוח הירושה המפורשת 'של על חרבך תחיה .'

והיינו טעמא לכך שכאשר דיבר רש"י על הירושה של 'על חרבך תחיה' השתמש בתואר 'אבי', להורות שירושה היא

זו שבאה לו מיד אביו, ואילו כאשר דיבר על ההבטחה הכללית של 'הידים ידי עשיו' שנאמרה מקופיא ובאופן דממילא,

השתמש בתואר 'זקננו', לפי שאין זה בגדר ירושה, אלא בא להם באופן דממילא.

והנה 'על חרבך תחיה' נאמר בלשון יחיד, וזאת משום שירושה עוברת אך ורק ליחידים באופן פרטי מאב לבן, וזאת

ועוד שהמכה מכת חרב חייב המכה להיות קרוב אל המוכה, וצריך להכות כל יחיד ויחיד בפני עצמו, ואילו 'הידים ידי

עשיו' נאמר בלשון רבים, וזאת משום שהבטחה זו שנאמרה באופן דממילא אינה שייכת בירושה , וניתנה לכל אשר

בשם 'עם עשיו ' יכונה, גם אם אינו בן אחר בן לעשיו הרשע, וזאת ועוד 'ש , הידים ידי עשיו ' מתייחסים לכל מכה הבאה

מכוח עשיו, גם מכות כאלו שמשפיעות מרחוק, שלא כמו מכת החרב המוכרחת לבוא מקירוב מקום, לכל יחיד ויחיד

בפני עצמו.

פן בחרב אצא לקראתך – לקראת משה לבדו

עפי"ז נבין שכאשר אמר מלך אדום למשה רבינו 'פן בחרב אצא לקראתך ,' נתכוין לומר שהוא לבדו יוכל לצאת

כנגד משה רבינו לבד ובכוח החרב , לפי שידע שלא יוכל להשתמש בכוח עמו בהבטחת 'הידים ידי עשיו כ ' נגד כל

ישראל, לפי שבאותו זמן היו כל ישראל בגדר של 'הקול קול יעקב ש ,' אז אין הידיים ידי עשיו שולטות, ועל כן חשב

שעל כל פנים בכוח ירושת החרב יוכל להתנגד למש"ר עצמו.

אמנם כאשר בני ישראל התרצו לילך בלא חומת ענני הכבוד שהפרידתם מעשיו, ופנו למלך אדום ואמרו 'ברגלי

אעבורה', הנה אז כיון שחטאו וויתרו על חומת המגן, יכל מלך אדום לצאת לקראת כל ישראל ולא רק כנגד משה

רבינו , וזהו שנאמר 'ויצא בעם כבד וביד חזקה ,' בעם כבד היינו שיצא בכוח כל עמו , שהוא כוח ביד חזקה - ההבטחה

של 'היד ים ידי עשיו', שכיון שחטאו וויתרו על ענני הכבוד, הבין שבני ישראל יצאו מגדר 'הקול קול יעקב', ומעתה

לכיו ו הידיים ידי עשיו לשלוט בהם, ואינו צריך לירושה מפורשת זו של על חרבך תחיה ולצאת רק נגד משה רבינו .

ומעתה מובן היטב, מדוע אמר מלך אדום למשה רבינו 'לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך' , ומדוע ביאר רש"י

שזוהי ירושת 'על חרבך תחיה' , ומדוע כתב 'אבי', ומובן גם מדו ע כשפנו אליו בני ישראל , מיד יצא בעם כבד וביד

חזקה , כי חשב שכבר יוכל להשתמש בכוח אותה הבטחה של הידיים ידי עשיו, על ידי כל עמו נגד כל עם ישראל.

שבעה ענני כבוד היו

מעתה אחר שהכל בא על מקומו בשלום, נוכל לבוא לעיקר הענין וללמוד מפרשתא הדא לקח טוב עבורנו, דהנה

חז"ל גילו לנו שענני הכבוד היו מגינים על ישראל מכל צדדיהם וצידי צדדיהם , וכמו שאמרו בספרי (בהעלותך פיסקא פג הובא

ברש"י לעיל בפר' בהעלותך עה"פ (י, לד) וענן ה ' עליהם יומם) 'שבעה עננים היו, ארבעה מארבע רוחותם ואחד מלמעלה ואחד מלמטה ואחד מלפניהם , הגבוה מנמיכו והנמוך מגביהו ומכה את הנחשים ואת העקרבים ומכבד ומרבץ לפניהם'.

'מכה את הנחשים והעקרבים' היינו, שהענן היה משמר את בני ישראל מכל דבר הרהור חטא ועוון שהנחש הקדמוני

משיא את האדם לחטוא, וכאשר ויתרו בני ישראל על השימור הזה, ונתרצו לילך בארץ אדום בלא אותה שמירה

מעולה שזכו לה בגשמיות ורוחניות, הנה בריצוי זה עצמו נתחברו לרשע, ונענשו שנחסרו את הצדיק הזה.

והנה מלחמת הקליפה בקדושה נערכת בב' האופנים הנזכרים לעיל, האופן הראשון הוא מלחמת 'על חרבך תחיה'

- מכת חרב הבאה מקרוב, והאופן השני הוא מלחמת 'הידים ידי עשיו' – מכות הבאות מכוח מעשי ידיו של עשיו

שמשפיעים גם למרחוק, וההגנה מפני ב' המלחמות הללו, נעשית גם היא בב' אופנים , קודם כל בהתרחקות הרחק

כמטחוי קשת מכל ענין של הפך הקדושה, ובנוסף בהקמת גדרים וסייגים, שישמרו מפני מכת החרב .

ונמצינו למדים מפרשה זו , שהאדם המוכן לוותר על שמירת הריחוק, או על שמירת הגדרים והסייגים , אזי אף אם

עדיין לא נכשל במאומה, הנה ריצוי זה לוותר על השמירה, הוא כבר בגדר 'התחברות לרשע', וריצוי זה הינו פתיחת

פתח עבור אותו שטן המשחית שיוכל להיכנס בלבבנו רח"ל.

הסכמה לוויתור על החומות היא חיבור לרשע

והוא לימוד גדול לזמנינו אנו, וביותר בימי הקיץ, כי במשך כל השנה כולה האדם שמור פחות או יותר בין כתלי

ביתו וכתלי בית המדרש, אם זה בחור היושב בישיבה, ואם זה אברך היושב בכולל, או אדם היוצא להביא פרנסה

לביתו, הנה עול התורה וטרדות הפרנסה משמרין בדרך כלל, אך בימי הקיץ שבהם כוחו של אותו רשע היצר הרע

גובר, וביותר בימי בין הזמנים עצמם, הנה אז עלול האדם ליפול מטה מטה רח"ל, כיון שאין לו את הסדרים הרגילים

המשמרים אותו, ובכדי להינצל מחרב ו ומידי ו של עשיו הרשע , עלינו לעמוד על המשמר, ולהזהר בכל מיני זהירות

לשמר את כל החומות הגדרים והסייגים כולם, שלא רק שלא יהיו בהם פרצות, אלא אפילו שלא תהיה שום הסכמה

מועטת לזלזול באיזו שהיא מחיצה מן המחיצות הסובבות אותו, כגון לילך למקום שיש בו סכנה לראיה או שמיעה

שאינה הגונה, וכל כיוב"ז. כי כאמור בהסכמה זו לבדה נפתח הפתח לאותו רשע שיבוא ויכנס בתוך לבבו.

וכעין זה זכיתי לשמוע ממרן הבית ישראל עזי "א, ששח לי פעם תחת אחד השיחים, שדוד המלך כתב בספר תהלים

דיליה (לו, ה) 'יתיצב על דרך לא טוב, רע לא ימאס'. ודייק הרבי, דהנה דוד המלך לא אמר 'רע יעשה', אלא 'רע לא

ימאס', וכוונתו היתה לגלות לנו, שהמתייצב על דרך לא טוב, אינו בדווקא מי שעושה רע, אלא מי שאינו מואס ברע ,

כי הגם שלא נכשל ולא עבר שום עבירה, מ"מ אין לו את התריס המגן מפני הפורענות שהיא המאיסות מן העבירה,

וכשאדם אינו מואס בעבירה , הוא פותח פתח בלבבו לשטן המשחית שיוכל להיכנס בקרבו , וסופו לבוא לידי עבירה,

ועל כן מי שאינו מואס ברע , הוא כבר מתייצב על דרך ה'לא טוב' רח"ל .

שוחט משום מאי חייב משום צובע

והנה כבר נודע בשם הבעל שם טוב זיע"א, (עי' בן פורת יוסף קכז.) ש פירש את דברי חז"ל (שבת עה.) ' שוחט משום מה מיחייב משום צובע , ' השוחט היינו היצר הרע, שהוא חייב משום שהוא צובע את העבירה בצבעים המושכים ומפתים את לב

האדם .

ואנו צריכים ליקח ממנו לעבודת ה', שאם היצר הרע צובע את העבירה בצבעים המושכים את האדם, אזי עלינו

לצבוע את החומות הגדרים והסייגים בצבעים כאלו שימשכו אותנו ואת כל אשר לנו לתוך החומות, וכמה וכמה

נפשות שיקעו בחומות הללו, ש כיון שמאסו בחומות הגבוהות והבצורות, יצאו ורעו בשדות אחרים, ואילו רק היו

צובעים להם את החומות בצבעים המושכים את הלב, והיו מראים להם שהחומות הם חומות של כבוד, והם מחיצות

המבדילות בין טינופת סחי ומאוס, לבין כל חמודות תבל, כחומות בצורות של ארמון , אזי לא היו פורצים את החומות

והולכים לרעות בשדות זרים.

ובוודאי שלראש לכל אנו עצמנו ההורים והמחנכים צריכים לראות בחומות אלו, חומות שמצילים נפשות כפשוטו,

ואז נוכל לפעול גם בלב ילדינו שישמחו לישב בתוך החומות הללו.

אדמו"ר שליט"א 

Mamdani Clarifies He Is Not A Communist, He Merely Wants To Seize The Means Of Production And Put All The Capitalists In Gulags

NEW YORK, NY — In response to growing questions about his political leanings, New York City mayoral candidate Zohran Mamdani issued a statement to clarify that he is not a communist, but only wants the government to seize the means of production, abolish private property ownership, and put capitalists in gulags.

After becoming the target of heavy criticism following his victory in the Democratic Party primary, Mamdani was forced to defend his philosophy against allegations of communist influences and instead explain that he simply stands in full alignment with communism's platform, values, and agenda.

"To label me a Communist is absolutely ridiculous," Mamdani told reporters. "I am most certainly not a Communist. I just want to let the ruling classes tremble at our revolution, help the proletarians lose their chains, and unite the workers of the world, that's all. Also, how can I be a Communist and a proud Muslim Jihadist at the same time? Totally incompatible world views! What people are saying about me is just outright lies. It is not true that I am against American values such as Capitalism. The truth is that I am just a Socialist who wants to defund the police and redistribute all wealth."

"Oh, I also plan to murder all the billionaires. And put the Capitalists in gulags. But that's pretty much it."

"And the claim that I am antisemitic is patently absurd. I don't hate Jews. Just Zionists and anybody who believes that Jews have the right to live ..... in Palestine, that is."

Mamdani's detractors had sounded the alarm over what they described as "extreme left-wing views," accusations he flatly denied. "Just more fear-mongering and smear tactics from my opponents," he said. "I want the state to have complete power, society to be leveled into total equity across the board, government to make all decisions for the people, no private ownership of any businesses or property, and for anyone who disagrees with my political philosophy to be rounded up, imprisoned in camps, and executed. But that doesn't mean I'm some kind of Communist or anything. I don't even speak Russian and my favorite color is not even red but charcoal black - which will also be the color of my closest advisors. No Whiteys in my cabinet. Too much privilege."

At publishing time, Mamdani had issued a follow-up statement saying that his plans to build a miniature Mount Rushmore-style monument in lower Manhattan featuring Karl Marx, Mao Zedong, Joseph Stalin, and Che Guevara should not lead anyone to believe he is a Communist. "How", he argued, "can someone who holds the Nazis in such high esteem be a Communist??"

נתן הוא ואמר הוא

 לכבוד החתן יחי', נאמר איזה דבר הדרכה,

איתא בגמרא (קידושין ה :) ' נתן הוא ואמרה היא

אינה מקודשת'. ובטעם הדבר אמרו (שם ד:) ד כתיב

גבי קידושין (דברים כד, א) 'כי יקח איש אשה', ולא

שתקח האשה, אלא כל מעשה הקידושין צריך

שיהיה על ידי הבעל לבדו, וידועים דברי הר"ן

שכתב (נדרים ל. ד"ה ואשה) ' התורה אמרה כי יקח

איש אשה ולא אמרה כי תלקח אשה לאיש , לא

כל הימנה שתכניס עצמה לרשות הבעל וכו',

ומכיון שהיא מסכמת לקדושי האיש, היא

מבטלת דעתה ורצונה ומשוי נפשה אצל הבעל

כדבר של הפקר והבעל מכניסה לרשותו '.

והנה על דבר זה, אומות העולם והפוקרים מבני

ישראל משיבים וטוענים כנגד יראי ה', היאך

אפשר שתיתן התוה"ק את כל הסמכות והשלטון

לאנשים, ואילו הנשים אינם אלא בבחינת שב

ואל תעשה, והיאך מקפחים כך את זכויות

הנשים, שאין להם דעה וסמכות כלל, ומה

הסברא בזה, ובאמת שכלפי אומות העולם

ועוכרי ישראל אין צורך להשיב כלל, ולאפיקורס

ישראל אין בו ענין של ודע מה שתשיב

לאפיקורס, דכ"ש שפקר טפי, (סנהדרין לח:) ואין אנו

צריכים לבאר את חוקי התוה"ק לכל שוטה, אך

מכל מקום פעמים שגם בקרב מחננו ישנם

השואלים כן בתמימות ומבקשים להבין הדבר.

ובדרך הפשט הביאור בזה, ע"פ מה שאמרו

חז"ל (קידושין פ:) 'נשים דעתן קלות עליהן'. וכך טבע

הקב"ה את טבע הבריאה, שהאשה דעתה קלה

עליה ונפשה רכה, ויותר בניקל היא יכולה

להתפתות ולהתיר לעצמה איזה קולא בחוקים

דינים וקנינים, וראיתי זה מכבר מאמר שכתב

מלומד אחד, שחוקר נכרי בדק וחקר בכל העולם

כולו את אופן נתינת השוחד לשופטים,

במשפטים בל ידעום מחוקות הגויים, והעלה ענין

מבהיל על הרעיון, שבכל מדינות העולם שנהוגים

שם בתי דין ומשפט,

הנשים המשמשות כשופטות קיבלו שוחד יותר

ויותר מן האנשים השופטים, ונחלקה נתינת

השוחד בעולם כולו ששני שליש ניתן לנשים

ושליש לאנשים, וניכר בזה בהדיא עומק דברי

חז"ל שהנשים דעתן קלות, והן נוחות להתפתות,

ונוחות יותר לילך אחר הרגשת לבן .

ועל כן אף שהפליגו חז"ל במעלת האשה ובציווי

כבודה, עד שאמרו (יבמות ):סב ' אוהב את אשתו

כגופו ומכבדה יותר מגופו'. והוא דבר חידוש

גדול, שהלוא קיי"ל בכל מקום (ב"מ סב.) 'חייך

קודמין לחיי חברך'. מכל מקום לגבי אשתו צריך

אדם לכבד את אשתו עוד יותר מגופו, ואעפ"כ

לגבי דינים חוקים ומשפטי קנינים, נתנה התוה"ק

את הכוח והשלטון רק בידי האיש ולא ביד

האשה, מתוך שדעתה קלה עליה, ובענין זה

צריכה האשה להיות בבחינת שב ואל תעשה.

וענין זה היא הדרכה ברורה לכל המקים בית

נאמן בישראל, שאף שצריך להיות אוהב את

אשתו כגופו ומכבדה יותר מגופו, ולעולם יהיה

זהיר באונאת אשתו, וכל אחד מתחייב בכתובה

התחייבויות רבות לאשתו, 'ואנא אפלח ואוקיר

ואיזון ואפרנס יתיכי כהלכות גוברין יהודאין

דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין לנשיהון

בקושטא'. ובשטר התנאים מתחייב כל אחד 'ואל

יבריחו ואל יעלימו לא הז וזמ ולא זו מזה רק

ישלטו בנכסיהון שוה בשוה וידורו באהבה

ואחוה בשל םו וריעות'. עם כל זה ציותה התוה"ק

(בראשית ג, טז) 'והוא ימשול בך'. וצריך כל אחד

להיות שורר בביתו, ואמרו חז"ל (ביצה ):לב ' מי

שאשתו מושלת עליו וחיי אינם חיים'. ובעניני

חוקי התורה והנהגת הבית, צריך האדם למשול

בביתו, כפי הוראות והדרכת רבותיו ומוריו.

וצריך שיהיה שלטון הבית באהבה וחיבה,

בהתחשבות וכבוד, ואל יעשה האדם דבר בלא

שיוועץ באשתו, וכבר אמרו חז"ל (ברכות ):כז

במעשה דרבי אלעזר בן עזריה, שביקשו למנותו

לנשיא, ואמר ראש לכל 'איזיל ואימליך באינשי

ביתי '. אך עם כל זה צריך שיהיה בבחינת נתן

הוא ואמר הוא, ולא בבחינת נתנה היא ואמרה

היא, וכאשר נתחזק בענין נכבד זה, להנהיג בתי

ישראל בדרך ישראל סבא, נזכה בעזר הש"ית

שהקב"ה שהוא כ'חתן היוצא לקראת הכלה '

יקיים בנו בחינת נתן הוא אמר הוא, ויתן ויחזור

ויתן, ובמהרה יבוא ויאמר ענוים הגיע זמן

גאולתכם אכי"ר.

אדמו"ר שליט"א 

דעותיהם שונות - מעלה או חסרון??

 'מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך (תהלים

צב, ו) , בא וראה כמה מיני בהמות ומיני חיות ומיני

עופות יש בעולם , וכמה מיני דגים יש בים , קולו של

זה דומה לזה , או מראה של זה דומה לזה , או שמא

דעתו של זה דומה לזה , או שמא טעמו של זה דומה

לזה , הא לא קול ולא מראה ולא דעה ולא טעם של

זה דומה לזה , וכך שנו חכמים במשנה (סנהדרין לז.)

להגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה שאדם

טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומות זה

לזה , ומלך מלכי המלכים הקב"ה טבע את כל אדם

בחותמו של אדם הראשון ואין אחד דומה לחבירו ,

לכך נאמר מה גדלו מעשיך ה '.

ומצינו בירושלמי (סנהדרין פ"ד ה"ט ) תוספת דבר

חידוש בזה, שאמרו 'אמר רבי יצחק אפילו

תינתא או חיטתא לא דמייא לחבירתה'. היינו

שכל הנבראים כולם, לא נברא האחד בדמות

חברו, וכל אחד הוא בריאה מיוחדת בדמות

מיוחדת, ואפילו כל רבוא רבבות גרגרי החיטים

בעולם, אין בהם אחת שדומה לגמרי לחברתה,

ובאמת הוא דבר תימה ופלא, מה הקפידה

הגדולה בענין זה, וכי היה נגרע בשלמות העולם

אם היו ב' חיטים דומות זו לזו, עד שהוצרכו לנס

גדול ומופלא אשר כזה, שאין לך חטה אחת

בעולם שדומה לחברתה, ובפרט יש להבין מה

שאמר אליהו הנביא זל"ט וכן דברי הירושלמי,

שזו כוונת הכתוב 'מה גדלו מעשיך ה'', שבזה

ניכר גדולתו של מלך מלכי המלכים, ומה

הרבותא בענין זה דייקא, יותר מכל הגדולות

והנפלאות שנעשים בעולם.

כיוצא בזה יש להבין בדברי הגמרא (ברכות נח:)

'הרואה אוכלוסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים ,

שאין דעתם דומה זה לזה , ואין פרצופיהן דומים

זה לזה'. ויש להבין מה השבח הגדול שאין

פרצופותיהן שווין זה לזה, וכך אין דעותיהן שווין

זה לזה, ולכאורה יש להבין, הלוא כל המחלוקות

הקנאות והשנאות, באים מחמת ענין זה של שינוי

הדעות, מוטב היה אילו כל בני האדם היו

נבראים שווים בקומתם שווים בצביונם ושווים

בדעותיהם, ושוב לא היו מעמדות בבני אדם,

אלא הכל היו שווים בבחינה אחת בלא חילוק

כלל וכלל, ולא די שלא נבראו כך, אלא שתיקנו

ברכה מיוחדה למי שזוכה לראות אוכלסי

ישראל, שיברך ברוך חכם הרזים על ריבוי

הדעות והפרצופים, והוא דבר תימה ופלא,

שנראה כמי שמברכין על היפך הברכה .

והנה הרה"ק מקאצק זיע"א אמר מאמר קצר

ועמוק מאד כדרכו הקדושה, במה שאמרו חז"ל

(עי' תנחומא פנחס י) 'כשם שאין פרצופיהן שווין כך

אין דעותיהן שוות'. שהשוו פרצופיהן לדעותיהן,

ועומק המכוון בזה אמר הרה"ק מקאצק זיע"א,

שכשם שאין מפריע לאדם שיש לחבירו פרצוף

ודמות פנים שונה ממנו, כך אין צריך להפריע לו

שינוי דעותיו של חבירו, ונראה שזו הכוונה גם

במה שאמרו בגמרא (סנהדרין לח.) 'מפני מה אין

פרצופיהן דומין זה לזה , שלא יראה אדם דירה

נאה ואשה נאה ויאמר שלי היא'. נמצא שענין

שינוי הפרצופות נעשה לקיום העולם, וא"כ יש

לומר שגם ענין שינוי הדעות הוא הדבר המעמיד

את העולם, לפי שדייקא מתוך ריבוי הדעות יכול

האדם לבוא לכדי שלמות גמורה, ודייקא מפני

שאלו מחייבין ואלו מזכין , אלו אוסרין ואלו

מתירין, יכולים לבוא לכדי מיצוי כל הענינים,

ותשועה ברוב יועץ, ומינאי ומינך יתקלס עילאה,

אבל אם יהיו כל העולם בדעה אחת, שוב לא

יוכלו דרי מטה לבוא לשלמות האמיתית.

וזה עומק הענין שתיקנו ברכה מיוחדה לרואה

אוכלסי ישראל, ברכת ברוך חכם הרזים, על

שבראן הקב"ה כל אחד בדעה שונה ומשונה

מחבירו, שרק ע"י כך יתקיים העולם, ע"י ריבוי

הדעות והמחשבות, ועפ"ז מובן שהקב"ה ברא

את העולם באופן זה, שלכל נברא נקבעה דמות

מיוחדת, ואפילו חיטה אחת אינה דומה לחברתה

בכל העולם כולו, כדי שיתבונן האדם, וישכיל

דעה להבין חשיבות כל יחיד ויחיד, ויידע

להעריך ולייקר מעלת כל יחיד, שעתו ומחשבתו

והבנתו, ולא די שלא יצטער משינוי הדעות, אלא

אדרבא ישמח ויבין את התועלת העצומה שיש

לכל העולם דייקא ע"י ריבוי ושינוי הדעות

המחולקות.

ולכך אמר אליהו הנביא זל"ט, שענין זה נרמז

בתיבות 'מה גדלו מעשיך ה'', ענין ריבוי הדעות

וחילוק הצורות בכל המינים ובכל הנבראים, לפי

שגדלות הבורא ביופי העולם , ניכרת דייקא על

ידי ריבוי הדעות וחילוק המחשבות, שעל ידי זה

באים האנשים לכדי שלמות ומיצוי חכמתם

ומעלותיהם, שכל אחד מוסיף מדיליה מדעתו

והבנתו, וכמה עלוב וקטן דעת היה העולם אילו

ההי עשוי מעור אחד ובדעה אחת, ולכך אמרו

בגמרא (סנהדרין לו.) 'דיני ממונות ודיני נפשות ודיני

מכות קידוש החדש ועיבור שנה אב ובנו הרב

ותלמידו אין מונין להן אלא אחד'. וביארו שם

בגמרא שאין נמנין הרב והתלמיד אלא לאחד,

לפי שמיירי שהתלמיד צריך לסברת הרב, ואין

לו סברא עצמית, וע"כ דעתו מתבטלת אצל הרב,

ושוב אינו יכול להוסיף לריבוי הדעות, וכמי

שאינו. ולפיכך אמרו בגמרא (שם) שאין מתחילין

בדיני נפשות מן הרב, אלא מן הקטן בחבורה,

כדי שלא יחוש לומר דעתו העצמית, לפי שרק

ע"י כך יכולים לבוא לכדי מיצוי הדין וחקר

האמת, ע"י ריבוי הדעות וחילוק המחשבות.

והנה זכינו ללמוד ענין זה במוצאי שב"ק חוקת

דייקא, ובפרשתן נמצא מקור יסוד זה, והוא ע"פ

מה שדרשו חז"ל (קידושין ל:) 'אשרי הגבר אשר

ימ לא את אשפתו מהם לא יבושו כי ידברו את

אויבים בשער (תהילים קכז, ה) , מאי את אויבים

בשער , אמר רבי חייא בר אבא אפילו האב ובנו

הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד ,

נעשים אויבים זה את זה , ואינם זזים משם עד

שנעשים אוהבים זה את זה שנאמר (בפרשתן כא, יד)

על כן יאמר בספר מלחמת ה' את והב בסופה ,

אל תקרי בסופה אלא בסופה'. ובפירש"י שם 'את

והב בסופה - הכי דריש לה ספר מלחמות,

מלחמה שעל ידי ספר, אהבה יש בסופה'.

והביאור בזה, אע"פ שהתוה"ק החמירה עד

מאד בכיבוד אב וכיבוד רב, מכל מקום נעשים

אויבים זה לזה בעת עסק התוה"ק, כל זאת משום

שרק ע"י דעות חלוקות ומנוגדות, יכולים להשיג

עד כמה שהיד מגעת את בחינת השלמות בעסק

התוה"ק, וע"כ הפליגו חז"ל מאד בגנות הלומד

יחידי, ואמרו (תענית ז.) 'אמר רבה בר בר חנה למה

נמשלו דברי תורה כאש שנאמר (ירמיה כג, כט) הלא

כה דברי כאש נאם ה' , לומר לך מה אש אינו

דולק יחיד , אף דברי תורה אין מתקיימין ביחידי.

והיינו דאמר רבי יוסי בר חנינא מאי דכתיב (שם נ,

לו) חרב אל הבדים ונואלו, חרב על שונאיהן של

תלמידי חכמים שעוסקין בד בבד בתורה , ולא

עוד אלא שמטפשין שנאמר ונואלו , ולא עוד אלא

שחוטאין ' וכו'. לפי שעיקר עומק המכוון בתוה"ק

אינו מושג אלא בחבורה, שלומדים יחד וכל אחד

מחדד את חבירו בדעתו השונה ובסברתו

החלוקה.

ואזכיר בכאן ענין אחד לכבוד בעל הילולא

קדישא הרה"ק הלב שמחה מגור זיע"א, שמחר

בלילה בז' בתמוז הוא יו"ד דיליה, שבתחילת

הנהגתו נודע לו על פירצה בחומת הקדושה

בעיה"ק ירושלים, שפתחו איזה מקום שמראים בו

מחזות שאינם צנועים, והורה שיצאו כל החסידים

למחות במקום ההוא, והיה הדבר לפלא בעיני כל

החסידים, אחר שלא הורגלו להנהגות מעין אלו

בצל אחיו הרה"ק הבית ישראל זיע"א, שמיאן

להשתתף במחאות ובוודאי שלא לשלוח את

האברכים לרחובה של עיר במקומות רחוקים

מיהדות, אך חזקה על החסידים הוראת הלב

שמחה, ויצאו והפגינו, וכשחזרו אליו אחר מכן

ושאל מה עשו, אמרו לו שעמדו מחוץ לבנין ומחו,

והקפיד הלב שמחה ואמר וכי לכך שלחתי

אתכם?! ונתפלאו החסידים מה היו יכולים

לעשות יותר, ואמר בפשטות שהיו צריכים ליכנס

לאותו מקום ולעצור בכוח את הפירצה הנוראה,

וכששמעו גדולי החסידים בדבר , נכנסו אליו

ונצטדקו ואמרו שלא הוסכנו עד עתה בהנהגה

כזו, והנהגת אחיו הרה"ק הבית ישראל זיע"א

היתה שונה וחלוקה לגמרי, נענה הלב שמחה

ואמר בחריפות, וכי נתמניתי על מקום אחי כדי

לחקות את הנהגתו, ובלשונו הק' 'נאך צו מאכין

מיין ברודער? ו ! הן הן הדברים הנקנים באמירתנו,

שדור דור ומנהיגיו, וכל מנהיג מקבל מן השמים

את כללי הנהגתו לפי דורו, ולפי בחינתו ומידתו.

וכבר הזכרתי פעמים רבות את הנהגת האח

השלישי , הרה"ק הפני מנחם זיע"א, שבכל פעם

שעלה בדעתו איזה רעיון להנהיג בישיבתו, בעת

שכיהן כראש ישיבת שפת אמת, היה מקדים

ואומר שעלה בדעתו איזה רעיון, אבל הוא מבקש

שאם דעת אנשי הצוות שונה מדעתו, אז יפריכו

את דבריו, וכלשונו 'פרעגט מיך אפ'. ואחר

שהתחיל להנהיג את עדת חסידי גור, המשיך

בדרכו זאת, ואמר שאינו חפץ שיסובבוהו אומרי

הן, שיסכימו למה שחושב, אלא הוא מבקש

לשמוע דעות הפוכות ומנוגדות לדעתו, ומינאי

ומינך יתקלס עילאה.

ושמעתי מאדם נאמן רוח מעשה נאה, שפעם

התכנסו גדולי הדור כאן בארה"ק לאסיפה

מיוחדה, לדון ולהתייעץ בשאלה גדולה ומורכבת

בעניני היהדות כאן בארה"ק, ובראש האסיפה

ישב הגאון רבי עקיבא סופר מפרשבורג זצ"ל,

וביקשו שיחווה דעתו בענין הסבוך שעסקו בו,

ואמר שאם הוא יפתח לחוות דעתו תחילה, שוב

לא יהין מי מהנוכחים לסתור את דבריו, לפי

שהיה זקן הרבנים והמיוחס שבחבורה, ומאחר

שנצרך לשמוע את דעת כולם, ע"כ מוטב שהוא

ירשום את דעתו ע"ג נייר, וימתין עד שיחוו כל

הנאספים את דעתם, ואח"כ יראה מה דעתו, ואכן

כך עשו, ונתברר אחר כך שהיתה באמת דעתו

כנגד דעת רוב הגדולים, אחר שנסתיימה

האסיפה, אמר הרה"ק הבית ישראל זיע"א

בהתפעלות, שכך ראוי לנכד מרנא החתם סופר

זצ"ל לנהוג .

מאידך כמה עלובים האנשים הסבורים שאם

כל העולם יסכים לדעתם, תהיה זו מעלה ויתרון,

ועל כן אמר דהמע"ה (תהלים צב, ו )ז- 'מה גדלו

מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך . איש בער לא

יידע וכסיל לא יבין את זאת'. שהבער והכסיל

אינם יכולים להשיג ענין הגדלות בחילוק המינים

וריבוי הדעות, ולדידו מוטב שיהיו הכל עשויים

מעור אחד בשפה אחת ומחשבה אחת, ומחשבה

זו היא בערות וכסלות שאין כמוה.

הלימוד העולה מדברים שדברנו, נוגע לכל

אחד אחד, שלדאבוננו בדור העני והיתום שאנו

שרויים בו, שהוא מלא בקטנות המוחין צרות

המחשבה וצמצום הדעת, נופלים רבים במחשבת

הבערות הסכלות, שדעתם ודעת מחנם ודעת

רבם, היא הדעה הנכונה והראויה, וכל הדעות

האחרות בטלות אצלה ואין בהם ממש, ואינם

יכולים ומסוגלים לקבל ולהבין שיש דעה אחרת

המנוגדת להם, ובוודאי שאינם רואים את הצורך

להתחשב בדעה אחרת, ולשמוח שישנם דעות

אחרות בכלל ישראל, ונהרא נהרא ופשטיה,

והכל מסייעין לעבודת המלך, כל אחד בדרכו

ושיטתו, וכל אחד ואחד מעלה חן וריח ניחוח

כלפי מעלה במעשיו, וכמה עלובים ונבערים

אותם הסבורים כן, ויש לחנך ולעורר לכבד כל

דעה וכל שיטה בכרם בית ישראל, ועכ"פ במחנה

היראים וחרדים לדבר ה', ואע"פ שצריך כל אחד

לנהוג אך רק כדעת רבותיו ומחנכיו, מכל מקום

צריך לידע שיש גם שיטות אחרות ודרכים

אחרים בעבודת ה', וכל אחד הולך בדרכו הטובה

המסורה לו מרבותיו, ודייקא ריבוי הדעות מביא

לכדי השלמות המלאה והרצויה, ובעזה"י כאשר

נתחזק בזה, לשמוח בריבוי הדעות וחילוק

המחשבות, נזכה שיקויים בנו מאמה"כ (ישעיה יא, ט)

'מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים '.

כ"ק אדמו"ר שליט"א 

Antisemitism Uncensored: Let Them and Let Us

Rabbi Goldberg

Last week, Piers Morgan, whose show has over 4 million subscribers on Youtube, hosted virulent and unapologetic antisemite Candace Owens.  Seething with hate for the Jewish state and the Jewish people, Candace opened by calling Israel a terrorist state and falsely accusing Israel of perpetrating a genocide and a holocaust by indiscriminately and intentionally murdering innocent children in Gaza.  She described AIPAC as owning American policy and claimed that American soldiers have died and will continue to die for Israel. 

“I would say as an American that if we're going to get behind a regime change it should be in Israel first… I think [that would be] the position of a lot of people who are waking up to the fact that Zionism has brought us nothing but grief in America.  Can you name one positive thing that Zionists have contributed to America?”

At the conclusion of the interview, Piers closed by saying, “Candace, always good to have your views on Uncensored. You know that I appreciate you coming on.  Thank you.”

Good to have your views?! Would it be good to have the views of a white supremacist, a member of ISIS, a blatant racist, or anyone else filled with hate for a particular people and lies about an entire nation?

Someone shared this clip with me and I only watched a few moments, but it was enough to make me want to jump through the screen, correct the lies, and set the record straight to both the antisemitic guest and the host who has sold his soul for views by platforming such heinous individuals. Hearing them even for such a brief period of time, and then catching that conclusion about it being “good” to have her views, made my blood pressure rise, my pulse quicken, and my stomach turn.

When I calmed down it quickly struck me – why in the world did I watch that?  Why did I allow them to take up space in my head and heart?  They certainly didn’t impact my beliefs or opinions an iota and obviously, being a passive spectator, I didn’t influence their views either.  All that was accomplished was giving them another online “view” and causing me to get terribly upset.   In retrospect, there couldn’t be a worse use of time.

Hearing the distortions, lies, hate, and fake news about Israel on podcasts, viral clips, social media and even some mainstream news programs is infuriating, maddening, and ultimately unproductive.  If we care about our beloved people and our people’s homeland, the truth is that there are much better ways to use our time.

In her bestselling book, “The Let Them Theory,” Mel Robbins describes an almost universal phenomenon of wanting to control everyone and everything around us.  We want to dictate what people say, believe, and do, and when we can’t, it frustrates us enormously often leaving us feeling stuck.  The Let Them Theory teaches how to stop wasting energy on what you can't control and start focusing on what you can: YOU.

The theory is made up of two parts, Let Them and Let Me.  When you find someone speaking, behaving, or believing things that bother you, frustrate you or disappoint you, say to yourself - Let Them.  Let them think that, let them say that, let them do that.  Let them.  But the theory only works when followed by Let Me.  Let Me focus on myself, my life, my happiness, what I can control, what I am supposed to do, who I am supposed to be. 

Robbins writes: “When you say Let Them, you make a conscious decision not to allow other people’s behavior to bother you. When you say Let Me, you take responsibility for what YOU do next.”  Let Them: Have their opinions, judge your choices, think what they want, talk behind your back. Let Me: Live authentically, focus on growth, find happiness.  The brilliance of the theory is its simplicity and in the book she provides science-backed evidence for why it works. 

 Reflecting on the recent Israeli triumph over Iran and its success fighting on seven fronts over the last almost two years, one marvels at Israel’s capacity to practice Let Them and Let Me.  Shutting out all the noise from around the world, Israel has focused on what it needs to do and the results are stunning.  By saying “Let them,” let the haters make noise and “Let us,” let us eliminate our enemies, neutralize existential threats, and take a leadership role in providing security for the Middle East and the world, Israel has earned both the fear and respect of unlikely sources.  We hope and pray that it comes to fruition but even the prospect and rumor of several countries that were previously hosts to Israel’s enemies now open to joining the Abraham Accords is welcome great news. 

Rav Soloveitchik commented that slavery and subjugation come in two different forms – both the physical component and also a mentality.  Physical slavery means that a person is literally under the control of somebody else who decides what he can and cannot do.  The Jewish people who were under the rule and control of the Egyptians were released from this form of bondage at the time of Yetzias Mitzrayim.  Nevertheless, they still were not freed from their slave mentality.  They still felt inferior, subservient to the opinion and perspective of other people.  They not only assumed that others viewed them as “grasshoppers,” as small and inferior, they allowed that projection to overwhelm them with fear, hold them back, and ultimately keep them from the Promised Land.

For 2,000 years we have been fighting to survive, subjugated by our host countries who orchestrated pogroms, attempted to exterminate us, or expelled us.  Today, with endless gratitude to Hashem, though we remain in a state of galus, we are physically and religiously free.  Yet, the long conditioned galus mentality breeds a feeling of inferiority, a concern for what others think of us.  We seek validation for something as simple as a right to exist.  The truth is, the opinion we should be most obsessed about is that of Hashem and the question of if we are fulfilling His vision and mission for us. 

In the beracha with which we conclude the maggid section of the seder on Pesach, we express our hope to experience our final redemption, when we will praise Hashem al ge’ulaseinu v’al pedus nafsheinu – “for our redemption and the redemption of our souls.”  Rav Soloveitchik explained that we anticipate the time when we will experience not only ge’ulaseinu, physical redemption, freedom from those who oppress and exert control over us, but also pedus nafsheinu – mental freedom, the freedom from our insecurities and our sense of inferiority, so that we will have the confidence to act as we are supposed to act without worrying how we will be perceived and what others are thinking and saying.

When Hashem summoned Moshe back to the top of Mount Sinai to receive the second set of tablets, He commanded, v’ish lo ya’aleh imach – “and no man shall ascend with you” (Shemos 34:3).  The Degel Machaneh Efrayim, grandson of the Ba’al Shem Tov, comments that whenever we “ascend,” seeking to grow and lift ourselves higher, we should not bring anyone else with us; we should not be worrying about what other people are thinking or saying about us.  What others think about us is their problem, not ours.  We should live with the freedom to “climb the mountain,” to rise to the greatest heights we can, without worrying at all what people are thinking.

It is true that we rely on the help and support of others and therefore it is critical to engage in lobbying and advocacy with those in elected office. If we are in a position to have our voices heard, we must use those voices as much and as loudly as possible. But when it comes to watching, listening and reading the news, we must be judicious and mindful in distinguishing between staying informed and aware of the news, and becoming aggravated and infuriated by the lies.  

Let them! Let them make noise and spew hate. 

And let us!  Let us climb higher and higher in our unity, our love, or faith, fighting for our people and spreading Hashem’s light. 

שוויון בנטל??

 

 

Bill Clinton's Teshuva Drasha

Transcript of a talk given by Bill Clinton in 1998 in the White House at the annual Prayer Breakfast [after it emerged that he was less than careful about his *שמירת הברית* and then lied about it]:

(APPLAUSE)

Thank you. Thank you very much. Thank you.

Thank you very much, ladies and gentlemen. Welcome to the White House and to this day to which Hillary and the vice president and I look forward so much every year.

This is always an important day for our country for the reasons that the vice president said. It is an unusual -- and I think unusually important -- day today.

I may not be quite as easy with my words today as I have been in years past, and I was up rather late last night thinking about and praying about what I ought to say today.

And rather unusually for me, I actually tried to write it down.

So if you will forgive me, I will do my best to say what it is I want to say to you. And I may have to take my glasses out to read my own writing.

First, I want to say to all of you that, as you might imagine, I have been on quite a journey these last few weeks to get to the end of this, to the rock bottom truth of where I am and where we all are.

I agree with those who have said that, in my first statement after I testified, I was not contrite enough.

I don't think there is a fancy way to say that I have sinned. It is important to me that everybody who has been hurt know that the sorrow I feel is genuine -- first and most important, my family, also my friends, my staff, my Cabinet, Monica Lewinsky and her family, and the American people.

I have asked all for their forgiveness. But I believe that to be forgiven, more than sorrow is required. At least two more things: First, genuine repentance, a determination to change and to repair breaches of my own making. I have repented.

Second, what my Bible calls a broken spirit. An understanding that I must have God's help to be the person that I want to be. A willingness to give the very forgiveness I seek.

A renunciation of the pride and the anger, which cloud judgment, lead people to excuse and compare and to blame and complain. Now, what does all this mean for me and for us?

First, I will instruct my lawyers to mount a vigorous defense using all available, appropriate arguments. But legal language must not obscure the fact that I have done wrong.

Second, I will continue on the path of repentance seeking pastoral support and those of other -- and that of other caring people so that they can hold me accountable for my own commitment.

Third, I will intensify my efforts to lead our country and the world toward peace and freedom, prosperity and harmony. And in the hope that with a broken spirit and a still strong heart, I can be used for greater good for we have many blessings and many challenges and so much work to do.

In this, I ask for your prayers and for your help in healing our nation. And though I cannot move beyond or forget this, indeed I must always keep it as a caution light in my life. It is very important that our nation move forward.

I am very grateful for the many, many people -- clergy and ordinary citizens alike -- who have written me with wise counsel. I am profoundly grateful for the support of so many Americans who somehow, through it all, seem to still know that I care about them a great deal, that I care about their problems and their dreams.

I am grateful for those who have stood by me and who say that, in this case and many others, the bounds of privacy have been excessively and unwisely invaded. That may be. Nevertheless, in this case, it may be a blessing because I still sinned. And if my repentance is genuine and sustained, and if I can then maintain both a broken spirit and a strong heart, then good can come of this for our country, as well as for me and my family.

(APPLAUSE)

The children of this country can learn in a profound way that integrity is important and selfishness is wrong. But God can change us and make us strong at the broken places.

I want to embody those lessons for the children of this country; for that little boy in Florida who came up to me and said that he wanted to grow up and be president and to be just like me. I want the parents of all the children in America to be able to say that to their children.

A couple of days ago when I was in Florida, a Jewish friend of mine gave me this liturgy book called "Gates of Repentance." And there was this incredible passage from a Yom Kippur liturgy, and I would like to read it to you.

Now is the time for turning. The leaves are beginning to turn from green to red to orange. The birds are beginning to turn and are heading once more toward the south. The animals are beginning to turn to storing their food for the winter.

For leaves, birds and animals, turning comes instinctively.

But for us, turning does not come so easily.

It takes an act of will for us to make a turn. It means breaking old habits. It means admitting that we have been wrong, and this is never easy.

It means losing face. It means starting all over again. And this is always painful. It means saying I am sorry. It means recognizing that we have the ability to change. These things are terribly hard to do.

But unless we turn, we will be trapped forever in yesterday's ways. Lord help us to turn from callousness to sensitivity, from hostility to love, from pettiness to purpose, from envy to contentment, from carelessness to discipline, from fear to faith.

Turn us around, oh, Lord, and bring us back toward you. Revive our lives as at the beginning. And turn us toward each other, Lord, for in isolation, there is no life.

I thank my friend for that and I thank you for being here. I ask you to share my prayer that God will search me and know my heart, try me and know my anxious thoughts, see if there is any hurtfulness in me and lead me toward a life everlasting. I ask that God give me a clean heart, let me walk by faith and not sight.

I ask once again to be able to love my neighbor -- all my neighbors -- as myself, to be an instrument of God's peace, to let the words of my mouth and the meditations of my heart, and in the end, the work of my hands, be pleasing.

This is what I wanted to say to you today. Thank you, God bless you.

(STANDING OVATION)

CLINTON: Thank you very much.

---

And see here. 

The Rebuffed Desire Of Bnei Yisrael To Pass Through The Land Of His "Brother" Edom

 ONE AND TWO!!!

Trump Understates - For Once

President Donald Trump weighed in on the big political upset in his former hometown, calling state Assemblymember Zohran Mamdani “a 100% Communist Lunatic” in a Wednesday afternoon post to his Truth Social platform.

מקצת שבחו לפניו. 

Candace Learned How To Read!!!

@RealCandaceO

... We are also officially launching the Candace Owens Book club which will meet twice monthly.

---

First book: Mein Kampf. 

שינויים בספר שמירת שבת כהלכתה

בגליון 'המעין' האחרון (טבת תשע"א [נא, ב] עמ' 112-114) נכתבה סקירה על המהדורה החדשה והמתוקנת של הספר 'שמירת שבת כהלכתה' מאת הגאון רבי יהושע ישעיה נויבירט שליט"א שיצא לאור זה עתה. לא עברתי על כל הספר המלא והגדוש הזה, שבכל הערה והערה שבו תלויים תילי תילים של הלכות; אך מן המעט שהילכתי בין שורותיו נראה שדעתו של המחבר נטתה באחרונה לחומרא, ובכמה פסקים הוא אף מכריע לכאורה כאן שלא כדעת רבו הגרשז"א זצ"ל, על פי רוב לחומרא (ועי' בפכ"ט הע' קלג שם הובאה קולא בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א, שבפשטות אינה כדעת הגרשז"א זצ"ל. וע"ע בפכ"ד הע' עב שתיקן הגרשז"א את הדברים בהערה בח"ג, ונשמט במהדורה החדשה). להלן אביא שבע דוגמאות לדבריי משני פרקים בלבד: פרק טז - משחקים בשבת וביו"ט, ופרק כג – הטיפול בדירה ובחצר בשבת וביו"ט.

א. נסיעת ילד בתלת אופן: במהדורה החדשה פרק טז סע' יח התיר לילד ליסוע בשבת בתלת אופן בתנאי "שצמיגי גלגליו עשויים מגומי מוצק", אך במהדורה הקודמת (שם סע' יז) התיר בלא חילוק להשתמש בתלת אופן "כיוון שניכר שצעצוע הילד הוא".

ב. לֶגו וקליקס: במהדורה החדשה שם סע' יט כתב ש"אין למנוע את הילדים מלבנות בקוביות ובאבני פלא על כל מיניהם שאין חיבורם בחוזק, אבל אם צריך לחבר את החלקים בברגים או לתוקעם זה בזה היטב – אסור, ולכן אין לשחק ולבנות באבני לגו או בחלקי קליקס וכד' שהרי הם נתקעים זה בזה בחוזקה". המילים המודגשות נוספו במהדורה החדשה, ולא היו במהדורה הקודמת, אולי מפני שאז לא היו קיימים לגו וקליקס. אולם החילוק בין אבני פלא למיניהם לבין לגו וקליקס וכד' לא פשוט כלל: עיי"ש סע' כ שאוסר לפרק ולהרכיב צעצוע מטוס או אוניה העשויים מפלסטיק "שהרי החלקים מתחברים זה לזה בדייקנות מרובה, ורגילים לבנותם לימים רבים"; שמע מינה שרק באופן זה אסר הגרשז"א לבנות, אך לא אסר לילדים לבנות בלגו וכד' גם אם חיבור החלקים זה לזה חזק מעט יותר מאשר אבני פלא. וכ"כ בספר בנין שבת להגר"ח כהן (עמ' מז) ששמע מהגרש"ז שהורה בפשיטות להיתר בלגו (וע"ע בשולחן שלמה סי' שיד סע' א).

ג. כתיבה ע"י אותיות מגנט: שם סע' כד במהדורה החדשה כתב ש"אין להצמיד אותיות וחלקי ציורים מגנטיים ללוח המיוחד לכך (או על דלת המקרר)", כשבמהדורה הקודמת סעיף זה לא היה קיים כלל (וציין שם לפרק כג סע' מד [עיין לקמן אות ו]. אמנם אכן מובא כך בשם הגרשז"א בשולחן שלמה סי' שמ הע' לה).

ד. משחק שעשוי להרוויח או להפסיד: שם סע' לג כתב ש"אסור לשחק בשבת כל משחק שעשויים להרוויח או להפסיד בו", כשבמהדורה הקודמת כתב (סע' לב): "טוב להימנע"; והחילוק ברור (ועיין שולחן שלמה סי' שלח הע' ח).

ה. תליית תמונה על מסמר: פרק כג סע' מד (ובמהדורה הקודמת סע' טל): "מותר לתלות תמונה על מסמר התקוע מבעוד יום", ובמהדורה האחרונה נוסף: "אך יש דעות שלפיהן יש מקום להחמיר". ועי' בהע' קמא במהדורה הקודמת שגם לפי החזו"א (כלומר ה'דעות' הנ"ל) יש לומר דשרי, כיוון שתולה את התמונה כך שיהיה נוח להסירה.

ו. הצמדת מגנט למקרר: שם סוף סע' מו במהדורה החדשה אוסר להצמיד מגנט למקרר לזמן ממושך; במהדורה הקודמת נראה שהתיר (עיי"ש הע' קמא), וכאן ואפילו לא ציין  לדעה הראשונה (המתירה) כפי שהביאה בסע' מד (ויש גם להעיר שהחזו"א אסר משום בונה ולא משום תופר כמו שנראה מלשון השש"כ, וצ"ע).

ז. מעלית שבת: שם סע' נח מתיר בשתי המהדורות לכל הדעות לעלות במעלית שבת, אך במהדורה האחרונה הוסיף: "ויש ישראל קדושים שאינם משתמשים כלל במעלית אוטומטית (מעלית שבת), הגם שמצד הדין אין לחשוש לאיסור, אלא מפני שהם חוששים וחרדים לקדושת השבת, ואשרי חלקם". ועיין בספר מאורי אש השלם (סוף חלק ב, מילואים בעניין מעלית שבת) שאמר הגרשז"א זצ"ל לבנו יבלחטו"א הגרא"ד אויערבך שליט"א שאם מותר להשתמש במעלית שבת חייבים לפרסם את הדברים, משום שהמון העם לא יעצרו עצמם מלהשתמש במעלית בשבת, ובאם יסברו שיש בכך צד של חילול שבת שהם עוברים עליו - יבואו ח"ו מתוך כך לעשות איסורים נוספים בשבת.

אני מניח שגם בשאר הספר יימצאו תופעות דומות. כמובן שאיני מביע כאן כלל את דעתי לענין הלכה.

בברכת 'משוך נועם יראתך לעם מבקשי רצונך, קדשם בקדושת השבת המתאחדת בתורתך, פתח להם נועם ורצון לפתוח שערי רצונך'.

ר' חנניה רכל

הספר שמירת שבת כהלכתה והפולמוס נגדו

ביום ראשון ג' תמוז, מלאו שתים עשרה שנים לפטירתו של הרב יהושע ישעיה נויבירט זצ"ל (תרפ"ז-תשע"ג, 1927–2013), מחבר הספר 'שמירת שבת כהלכתה'. הרב נויבירט נולד בהלברשטאדט שבגרמניה לרב ד"ר אהרן, שכיהן ברבנות במיינץ, הלברשטאדט, ברלין ואמסטרדם. אימו הייתה נינה של שני הגדולים והגאונים ברבני גרמניה, הרב יצחק דב במברגר והרב יעקב אטלינגר. הרב נויבירט עבר את תלאות השואה עם משפחתו בסתר ובמחבוא, ושניים מאחיו נספו. בשנת תש"ו עלה לארץ והחל ללמוד בישיבת 'קול תורה'. לאחר קום המדינה עלו גם הוריו לארץ.

 שמירת שבת כהלכתה

ספרו 'שמירת שבת כהלכתה', שיצא לאור בשנת תשכ"ה, הוא מהספרים המסודרים והמדויקים ביותר, והוא מפרט באופן שיטתי את פרטי ההלכות, ומקפיד להביא מקורות מדויקים לכל הלכה.

לשם כתיבת ספרו למד הרב נויבירט בעיון ובדקדוק ראשונים ואחרונים, ואף מאמרים הלכתיים של רבני הדור, ואת כולם שילב בדייקנות בספרו. לכן מלאכת הכתיבה ארכה שנים רבות, ואף על הכנת המהדורה השנייה ואחריה השלישית טרח במשך שנים רבות.

כדי שהלשון תהיה צחה ומדויקת, נעזר ברב אשר וסרטייל, שערך את הספר, הגיה אותו בקפדנות והוסיף מפתח ערכים מפורט ומדויק. הוספת המפתח הייתה חידוש גדול בספרות התורנית, ובזכות המפתח הפך הספר להיות נוח לשימוש ובו מענה זמין ומיידי לשאלות שהתעוררו במשך השבת. 

 בשל היסודיות שאפיינה אותו, הרב נויבירט נעזר ברופאים לענייני הרפואה, ובמדענים לענייני החשמל והמכונות. בירורים שיטתיים אלו על מכלול הלכות השבת היו גם הם חידוש חשוב. 

בזכות מעלותיו הרבות, הספר 'שמירת שבת כהלכתה' התפרסם במהירות ונמכר לאלפים ולרבבות ולבסוף למאות אלפים. רבנים נהנו מהדיוק הלמדני שבו, ובעלי בתים יכלו למצוא בו הדרכה מעשית.

השיטתיות והדייקנות שבהן כתב את ספרו, השפיעו על מאות רבנים, ומהם שכתבו ספרי הלכה על נושאים שונים בהשראת ספרו, אולם רק מעטים הצליחו להתקרב לרמת ההיקף, היסודיות והדיוק שלו.

 מורשת קהילתו הייקית

אין ספק שלבית גידולו של הרב נויבירט הייתה השפעה מכרעת על כתיבת ספרו. אביו, שהיה מורו ורבו בכל שנות נעוריו, נשא תואר דוקטור, כפי שהיה מקובל בקרב רבני גרמניה. רבים מהרבנים שציין שהתייעץ איתם בכתיבת ספרו למדו בגרמניה, ובהם הרב יוסף ברויאר, הרב ארנטרוי, הרב מרצבך והרב קונשטט. אומנם בהמשך נעשה תלמיד מובהק לרב שלמה זלמן אוירבאך, ורבות מההכרעות שבספר התקבלו על פי שיטתו, ולקראת המהדורה השנייה הוא עבר על כל הספר, ואולם הסדר, השיטתיות והדיוק במקורות הם ממה שספג בבית הוריו ובקהילתו. גם עצם הגעתו לישיבת 'קול תורה' הייתה בשל היותם של ראשיה יוצאי גרמניה. 

 מורשת אביו

אביו הרב אהרן (תרמ"ב-תשי"ח, 1882–1958) למד בבית המדרש לרבנים בברלין, והיה לדוקטור בהיסטוריה, פילולוגיה וסוציולוגיה. הוא שימש מורה, רב ודיין במשך כארבעים שנה בגרמניה ובהולנד. לאחר שזכה לעלות לארץ, שימש רב בקהילה ביפו כשש שנים, ולאחר מכן עבר לבני ברק, לימד שיעורים ליחידים ולקבוצות, והיה אומר את דבר התורה בבית כנסת איצקוביץ' בתפילת קבלת שבת. 

בהיותו בן עשרים וחמש, כתב חיבור על ההבדל בין הצומות בישראל לצומות הפגניים, שלח אותו לרב קוק שהיה אז רבה של יפו, והרב קוק השיב לו במכתב ברכה עמוק. 

בארץ כתב אביו של הרב נויבירט ספרים לחיזוק היהדות, בהם ספר על המשפחה בישראל וייעודה. במאמר ב'שערים' מסופר על אישה שבעקבות לימודו החלה לשמור דיני טהרת המשפחה. עוד כתב ספר על משמעות השבת בשם 'ישראל ושבתו'. חלקו הראשון של הספר נקרא 'השבת בישראל' ובו רעיונות מהמקרא, מחז"ל וממקורות היסטוריים, ואף דברים על ערך השבת שהביא ממנהיגי היהדות הליברלית, לדוגמה ליאו בק והפילוסוף הרמן כהן. החלק השני – 'שבתו של ישראל ויום הראשון' – עסק בהבדלה בין השבת בישראל ליום השבתון של הנוצרים. בחלק השלישי – 'הציונות, מדינת ישראל והשבת' – הביא מכתבי הוגים שונים על חשיבות השבת, והוא עורר את הציבור לשמור את השבת כהלכתה.

בשואה

בהודאה לה' סיפר הרב נויבירט (בהקדמה למהדורה שלישית) על הצלתו מהשואה. "גרתי עם משפחתי בברלין אשר בגרמניה. עליית היטלר יימח שמו לשלטון והתגברות האנטישמיות וליל הבדולח גרמו להוריי זכרונם לברכה לחוש שהאדמה - אדמת גרמניה - בוערת תחת רגליהם והחלו לחפש מפלט עבור המשפחה...". הם מילטו אותו עם שני אחיו לבלגיה. מאוחר יותר הצליחו לצאת מגרמניה להולנד ולהחזיר אליהם את הילדים. 

לאחר שהגרמנים כבשו את הולנד, הם החלו לרדוף את היהודים. "הוריי הביאו איתם מגרמניה ספר תורה שהיה שייך למשפחה ושמור בארון קודש באחד החדרים בדירתנו, וכשערכו הגרמנים חיפוש בבית גילו את ארון הקודש עם ספר התורה. הם שאלו מיד באיום: מה זה? אבי זצ"ל היה אדם חדור אמונה, ומשום כך לא פחד לפתוח את ארון הקודש ולהראותו לחיילים. מה כתוב שם? דרשו לדעת, והוא הסביר בגרמנית: כתוב 'לא תרצח'. ומה עוד? שאלו. ואבי השיב: 'ואהבת לרעך כמוך'. אנחנו הילדים רעדנו מפחד, אך בחסדי שמיים התקבל ההסבר על דעתם והם לא נגעו לא בספר התורה ולא בנו, אמרו לילה טוב ועזבו את ביתנו".

לאחר זמן נלקחו למעצר ועמדו להישלח ליעד לא ידוע. הימים היו ימי אלול ותשרי. "אבי זצ"ל לא איבד את עשתונותיו, ובזמן המעצר לקח איתו שופר שאותו החביא תחת מעילו. הוא כמובן ידע לתקוע כבעל תוקע ותיק. גם כאן מוקפים בשמירה של חיילים גרמנים לא רצה אבא לוותר על מצוות תקיעת שופר בראש השנה, ואנו כיסינו את עצמנו במעילים ואבא תקע לנו שלושים תקיעות, זכינו במצווה ולא התגלינו". 

לבסוף שוחררו מהמעצר, הסתתרו בדירת מסתור וחיו בה שלוש שנים, בלי לצאת ממנה. "זמן ארוך וקשה זה נוצל על ידי תפילות קבועות ואמירת תהילים קבועה ולימוד עם אבא זצ"ל מסכת כתובות שהייתה איתנו. וגם לבד למדתי עם מעט הספרים שהיו כגון משנה ברורה חלק ג'..." (שנכתב על הלכות שבת). מכיוון שהסכנה הייתה קרובה, אביו ביקש להציל את אחותו בשליחתה לשמש עוזרת אצל גוי, אבל כשסיפרה שהיא נאלצת לחלל שבתות, החזירה האב אליהם. לאחר כמה ימים התברר שהבית שבו עבדה נפגע בהפצצה אווירית וכל יושביו נהרגו. כך ניצלה אחותו בזכות שמירת השבת. 

בהימלטו מאירופה ארצה, נאלץ לחלל שבת בעלייה לאונייה, משום שחשש לפיקוח נפש. וכך כתב בהקדמתו: "כאשר נאלצתי לעלות על האונייה ולהסתבך בחילול שבת מפני החשש לפיקוח נפש, קיבלתי על עצמי שהקב"ה יזכה אותי ואעשה משהו עבור השבת, וכך עלה הרעיון לכתוב ספר על שמירת שבת. אחרי הולדת בני בכורי הי"ו, שמתי לב שאין ספר האוסף בתוכו את הלכות שבת בשפה השווה לכל נפש בכדי לענות על השאלות הרבות המתעוררות בכל שבת, ואז התחלתי בכתיבתו של הספר בחסד הי"ת". 

החולקים

למרות המעלות העצומות של 'שמירת שבת כהלכתה', קמו בבני ברק חולקים. רב אחד כתב שחובתו "לכתוב כאן מודעא רבא ונחוצה, כי בזמנינו דור יתום אשר איש הישר בעיניו יעשה, אין ספק שנמצאים חיבורים מאנשים שאמרו חז"ל עליהם 'כי רבים חללים הפילה', המתיימרים ללקט ולסדר הלכות דוגמת מעשה שולחן ערוך, ואסור לסמוך עליהם. כי מלבד שמלקטים הוראות [להיתרא כמובן] מכל אשר ימצאו בחיבורים וירחונים [אשר רבים מהם לאו דסמכא כלל], עוד הם מוסיפים משלהם שיבושים וסילופים למאות ביודעים או בלא יודעים, והכול במגמה להכניס קולות וקלות בדיני תורתנו הקדושה, וחלילה וחס לסמוך על חיבורים כאלו". 

גם רב אחר כיום (ראש ישיבה ידוע), שהיה אז כבן שלושים וחמש, כתב קונטרס חריף בשם 'בירור דברים' נגד הספר. בסעיף הראשון של ביקורתו כתב: "כלל ראשון ויסודי הוא, שנדרשת דייקנות מרבית, שלעיתים לא כל אחד מחונן בה, בהבאת ההלכות ובציטוטן ממקורן...". קשה להבין איך כתב זאת על אחד הספרים המדויקים ביותר בהבאת המקורות. 

בסעיף ג' האשים אותו בהתייחסות קלה כלפי חומרת השבת, כאשר מעטים קיימו את השבת במסירות נפש כמו משפחת נויבירט.

הוא גם טען שהמחבר אינו יודע ללמוד כראוי. קשה להבין את הבסיס לטענה משונה זו. אולי מפני שהיו רגילים שספר למדני הוא מלא פלפולים וספקות, ועל כן התקשו להאמין שייתכן שיהיה ספר למדני מסודר ובהיר. 

הייתה גם תרעומת על שהרב נויבירט לא פסק כמו החזון איש, ובזה אכן צדקו. הרב נויבירט, כמו רבותיו, החשיב את החזון איש לאחד הפוסקים, ולא לפוסק שכל שאר הרבנים צריכים להתבטל בפניו. בעקבות הביקורת הסיר הרב וואזנר את הסכמתו מהספר.

 הפגיעה

בעקבות הביקורת החריפה נפגע מעמדו של הספר. ראשית, אצל תלמידי הרבנים החולקים, אולם גם אצל כלל הלומדים, שכן במהדורה השנייה, שיצאה לאור בשנת תשל"ט, ארבע עשרה שנה לאחר הראשונה, שינה הרב נויבירט כמה הכרעות לחומרא. אומנם עדיין הזכיר את הדעות המקילות בהערות, אבל למעלה כתב כעיקר או כדעה יחידה את הדעות המחמירות, והלומדים אינם יודעים אם דעתו לחומרא כמו שכתב למעלה, או לקולא כפי שמובא למטה. 

ועדיין ישנה שאלה, האם הרב נויבירט החליט מיוזמתו לשנות מפני שהשתכנע מדברי החולקים, או שביקש למעט על ידי כך את המחלוקת, או שמורו ורבו הרב אוירבאך שכנע אותו לשנות, ומדוע? אם יש מהקוראים שיודע תשובה על כך, אודה אם ישתף אותנו.