Kiddushin Through A Maamad Shloshton

לזכות אבי מורי ואמי מורתי שיחיו 

The Tur [סימן כ"ח] writes that if someone is owed money by someone else and says to a woman "הרי את מקודשת לי בחוב שיש לי ביד זה" - "You are married to me with the debt that I have on this person" in the presence of this woman and the borrower, called מעמד שלשתן, she is married, even if this loan was not recorded in a document but orally.  The Beis Yosef quotes Rabbeinu Yeruchem who says that this kiddushin is מדרבנן, since the whole concept of מעמד שלשתן is only מדרבנן. The Beis Yosef comments that this is not necessarily so, because we can argue that since the rabbis decreed that she acquires the money, it is as if she actually received it and is thus מקודשת מדאורייתא. 

א) בטור אה"ע (סי' כ"ח) כתב, היה לו מלוה על אחרים ואמר לה הרי את מקודשת לי בחוב שיש לי ביד זה במעמד שלשתן מקודשת אפילו היא מלוה על פה עכ"ד. ובבית יוסף הביא מרבינו ירוחם, דהא דמקודשת היינו מדרבנן, כיון דמעמד שלשתן תקנתא דרבנן היא, וכתב עליו הבית יוסף דאינו מוכרח, דהא איכא למימר כיון דתקינו רבנן נקנו לה המעות, וכיון שנקנו לה הוי ליה כאילו נתן לה כסף והויא מקודשת דאורייתא עכ"ד. 

We must understand. Some Acharonim say that even though the rule is that הפקר בית דין הפקר - what Beis Din makes ownerless becomes ownerless - that only empowers them to remove money from the possession of its holder. But Beis Din doesn't have the power to transfer the money to a third party. If so, מעמד שלשתן, the capacity to transfer money in the presence of the three involved parties, which works because of the rule הפקר בית דין הפקר, should only work to remove the money from the borrower but how does the money get to the woman? So it should not be effective even מדרבנן??! We have to say that the woman is given the right collect the money from the borrower who has no right to oppose the collection, since the money was removed from his possession by the Beis Din on behalf of the woman. It emerges that she has the right to collect which is obviously worth a פרוטה, and with this she is מקודשת, even though in practice she has not yet acquired the money.     

ב) ויש לעיין, למאי שדנו האחרונים ז"ל דאע"ג דהפקר ב"ד הפקר, היינו רק שהב"ד יכולין להפקיר ולהפקיע את ממון מן המחזיק בו, אבל אין בכחם להקנות את הממון לאחרים - עיין בזה בס' מחנה אפרים (ה' קנין משיכה סי' ב') ובס' מקור חיים (סי' תמ"ח) - א"כ במעמד שלשתן דהוי רק תקנתא דרבנן ומועיל מטעם הפקר ב"ד הפקר, א"כ נהי שהפקיעו את הממון מבעליו, הן מן המלוה והן מן הלוה, מכל מקום אכתי איך קנתה האשה את המעות כיון דעדיין לא קבלה בידה כלום, אלא שהלוה חייב ליתן את הממון להאשה, אבל האשה עדיין לא קנתה את הממון כלל, כיון שאין ביד הפקר ב"ד להקנות את הממון להאשה, וא"כ איך היא מקודשת כיון שלא קבלה ממון כלל, וא"כ נימא דאף מדרבנן אינה מקודשת כיון שלא קבלה שום ממון לידה. וצריך לומר דהואיל דהאשה יכולה לגבות את הממון מיד הלוה, ואין הלוה יכול להתנגד לגבייה, דהא רבנן הפקירו את הממון לגבי האשה, נמצא דזכות גבייה זו שוה פרוטה, ובזה היא מקודשת, ואף שבפועל עדיין לא זכתה במעות הללו, מכל מקום כיון שיש לה זכות לגבות ממון זה, הנה זכות זו עצמה שוה פרוטה ובזה היא מקודשת. 

But according to this, where she acquires only through a מעמד שלשתן only a שוה פרוטה, she shouldn't be מקודשת because it makes sense that the right to collect a פרוטה is not worth a פרוטה. So it would seem that she is only married if the man gave her more than a פרוטה. In such a case, the right to collect is worth a פרוטה and she is thus married.  

ג) אלא דלפי זה יש לעיין היכי שקנתה מדין מעמד שלשתן פרוטה אחת גרידא, דבזה מסתבר שהזכות לגבות פרוטה זו אינה שוה פרוטה, דממון שאינו בידה ממש, שוה פחות מממון שיש לה זכות עליה לגבות, וא"כ נימא דאינה מקודשת במעמד שלשתן, אלא אם הקנה לה המקדש יותר מפרוטה, דאז יש לומר דהזכות של גביית יותר מפרוטה שוה עכ"פ פרוטה, ובזכות זו מקודשת וצ"ע. 

Now according even according to Rabbeinu Yeruchem who holds that she is מקודשת מדרבנן because the קנין was only מדרבנן [and not as we said because she has the right to collect which is worth a פרוטה], once she takes the money into her possession in a דאורייתא fashion [such as taking it in her hand] she is then מקודשת מדאורייתא, because at the end of the day - she made a קנין מדאורייתא on the money.

ד) ובאמת יש לומר, דמה שכתב רבינו ירוחם דבקידשה במעמד שלשתן לא נתקדשה אלא מדרבנן, היינו רק במעמד שלשתן כיון דעדיין לא הגיע הממון לידה, וסבירא ליה דבאמת יש כח ביד חכמים להפקיר וגם להקנות, ומכל מקום מה שקנתה את הממון אינו אלא מתקנת חכמים, ולכן אינה מקודשת מן התורה, אבל היכי שהממון כבר נמצא בידה, אף על גב דלא קנתה מעיקרא אלא מדרבנן, מכל מקום השתא שהממון הוא בידה הרי עשתה בו קנין יד או חצר, דזה הוי קנין מדאורייתא, בזה מודה רבינו ירוחם דמקודשת גם מן התורה, כיון שהקנין שעשתה הוא קנין דאורייתא, וצריך עיון. 

[עפ"י שו"ת להורות נתן י"ד צ"ט]