Just jaw dropping!!! Astounding!!!! NOT of this world!:-)!
Literally.
(שבת פט:): "אמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, מ"ד כי אתה אבינו, כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ד' אבינו גואלנו וגו'. לע"ל אומר לו הקב"ה לאברהם בניך חטאו, אומר לפניו, רבש"ע, ימחו על קדושת שמך. אמר, אימא ליה ליעקב דהו"ל צער גידול בנים. אפשר דבעי רחמי עלייהו. א"ל, בניך חטאו, א"ל, רבש"ע, ימחו על קדושת שמך.
ההכרה הפנימית במחשבתן של ישראל וסוד יצירתה העליונה של כנסת ישראל במציאותה הפנימית, - שהוא חמדת כל העולמים, פאר כל ההויה, העומד למעלה למעלה מכל אפשרות של שינוי וירידה, תהפוכות וקלקולים, - זהו רז עליון, רז קודש, החקוק אך בסוד ד' עליון, בעזוז חסדיו לבית ישראל, העמוסים מני בטן ונשואים מני רחם 1 , שורק זרע אמת 2 , ילידי בית 3 האמת והאמונה העליונה, כעצם השמים לטוהר 4 . רק היחש המתגלה הוא מותנה עם תנאי המציאות המוגבלה, שיש לו קשר עם המצאת העמדת העולם המעשית, שאינו יכול לעמד בהוד המחשבה העליונה, שמדת הדין האיתנה מלאתי זוהר אלה נורא הוד, היא המדה הראויה להיות הקו המחשבתי, להמציא את ההויה הנגלית. שתהיה מפוארה כ"כ. עד ההשתוות עם ההויה הגנוזה בסתר עליון, שהתרחבות מציאותה זהו האושר והטוב הגנוז שאין למעלה הימנו, בפעולה והופעה נאצלת. מדת החסד אמנם חפצה היא להצדיק את הברואים כולם, אבל מאחר שכבר הנם ונבראו, ראוי להמשיכם חסד. אבל אין לה זה הטוהר להעמיד רז העולם על המחשבה הקדומה 4א , לפאר את העולם בהמלכתה של נשמתם של צדיקים 5 , גדרה ויושבי נטעים, אשר עם המלך ישבו במלאכתו קודם שנברא העולם. ואם החשבון המתגלה אומר, שכנס"י, בתור חטיבה מיוחדת, נקודה אחת מיוחדה בחיובים נעלים, הראויים להמשיך עז הקודש העליון בעולמים כולם, לא באו המאורעות המעשיים לידי מדה זו, אז התכלית העליונה עלומה היא, ונשאר אור התשוקה של החסד העליון, הכולל את כל המעשים, את כל הגויים וכל האדם, שהם כולם עכ"פ ראויים להמשכה של הויה חסדית. ובזה כבר יש קדושה של שם השם, המלא חסד ורחמים כלליים, ומחיה מוחלטת להפרצוף המיוחד של כנסת ישראל, וירידה חלוטה לכל האידיאל הפנימי של ההויה, ע"פ תפארת עזו של כח המחשבה המפוארה, המתנשאת מימות עולם. אמנם בשאיפתו המתגלה של אברהם אבינו, נתבלטה שאיפת החסד העליון המקיף וסובב ושומר.. 7 . ולא בא עדיין הזמן עד לידי פירוטה של החטיבה המדוייקת של כנסת ישראל בחמדתה העליונה, רק ביעקב, שהיה המטפח את שבטי יה עדות ישראל 8 , אבל מצד המזגתה של מדת המשפט, המתחשבת עם המציאות אחרי הגלותה, ראוי עכ"פ לצרף את ערך ההויה אחרי שכבר ישנה, ולהעריך ע"פ חשבון מגולה זה את הריוח המעשי של ישראל בעולם. וזה לא ימצא בהגלותו, כי כבודו כבוד אלהים הוא, שהוא הסתר דבר, העולה הרבה מאד למעלה למעלה מכבוד מלכים של חקור דבר 9 . ע"כ גם במדתו של יעקב, ע"פ המית הרחמים המוכרחת להתפשט על כל ההויה, לא יכולה האמתיות העזה להתגלות, מפני אומץ פחדה ומוראה הנורא ועזיז לאין קץ. והתשובה מוכרחת לבא, ימחו על קדושת שמך , השם שנתגלה כבר, אחר שעבר התור 10 של קודם שנברא העולם, שהיה רק הקב"ה הוא ושמו בלבד, שהוא המקור העליון של הקודש המקורי, שכל הקדושות ממנו נובעות עדי עד, עד תאות גבעות עולם.
קלז. .1 עפ"י ישעיה מו, ג. .2 עפ"י ירמיה ב, כא. .3 שם שם, יד .4 עפ"י שמות כד, י. 4א. בכתי"ק נראית ש, כלומר: הקדושה, והנראה שהרב תיקן להקדומה. .5 ילקו"ש בראשית יג. תנחומא בובר תולדות יא. .6 דברי הימים א ד, כג. .7 הנקודות הן בכתי"ק. .8 עפ"י תהילים קכב, ד. .9 עפ"י משלי כה, ב. .10 בכתי"ק אולי ניתן לקרוא: האור. .11 בראשית מט, כו.
(שבת פט:): "אמר, לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה".
הטעם הפנימי, המרגיש וחש מהו היופי העולמי האידיאלי העולה במחשבה הקדומה, - המחשבה הראשית. שמפני גבורת חסדה היא עזיזה וחפשית מכל הכרח מוגבל, היא מחייבת לההויה שתתהוה ולעולם שיבנה, מאז מקדם טרם הבנותו, - הטעם הזה המסור להתפארת העליונה של הצייר העליון 1 , "אין צור כאלהינו" 2 , הוא מחייב שרק עולם של צביון מלא. של המהותיות העדינה של הופעת כנסת ישראל בחביון עוזה, זהו העולם הצריך להמצא, והוא ראוי ומחוייב להמצא ולהתקיים. ועולם זה מתקיים הוא ונמצא מצד עוצם הגבורה, מצד מדת הדין הקדומה, מפני האושר הגדול והפאר הנפלא של הוייתו, מפני השעשוע המלכותי שבהוד תפארתו וטוב טעמו. וזה העולם איננו העולם המתקיים ע"פ הותרנות החסדית. הבאה לאחר היצירה, כשמקבלי החסדים והנזקקים להם הם כבר בכלל ברואי עולם, קשורים בחוגה של ההויה, שאבודם מן המציאות קשה להם כמות וכשאול. והטעם הזה מוכרח להגלות ע"י יקר הסגולה הפנימית העצמית של כנסת ישראל, המתרוממת מכל שינוי, מכל המעדת רגל ומכל מוקשי רע, מכל שעבוד ומכל הגבלה. בישותה של ההויה, בהגלמה והתארה בפועל, בכל מערכותיה ומדריגותיה.
אמנם אחרי שזה העז בעצמו, וזאת הגבורה המזהירה, היא דורשת את הקשר המפעלי בכל השדרות ההולכות ומשתפלות עד כדי תחום חיי הטבע, המעשה, הבחירה היחידית והחברותית, הנה עצה עליונה צריכה להחזיר את הענפים כולם לשרשם, לטפל את כל ההתגלות, את הכמיסה האדירה, ואז החשבון מתמצה ע"י ביטול הנר באבוקה, והשאבתה של הטפה בתוך הים הגדול המוסיף לה עצמה ומהותיות עצמותית. העצה הזאת דורשת את הקיום של כנסת ישראל בכל מהלכיה, והתגלות אורה וכחה, המופיעה נהרה על כל מצעדיה מאז מעולם עד אחרית ותכלה. לא תתפייס עצה זו בפשרה של התמזגות הטוב והנעים שבאומה על פני המרחב הכללי, להאיר באור ישראל³סבא את המציאות הכללית, מבלי להצטרך להטפל באותו החוג המיוחד של "עם לבדד ישכן ובגויים לא יתחשב" 3 , אחרי שהגלוי המפעלי סבל כ"כ הרבה פעמים מלקויים גלויים בחוג המפעל וההתגלות. לא זהו הטעם ולא זו היא העצה. אנושיות בינונית הראויה לסליחת חסד מפני כללותה, אינה מבלטת את היופי והשעשוע, - היסוד של הוית העולם. וותרנות קיבוצית המניחה רק חותם כללי, היונק מההויה העתיקה של האומה בנקודות הזוהר שלה, אם אפילו איזו נקודה ממהותה העצמית ותוכנה החטוב המפורט ימחה, לא זו היא העצה הנדרשת לתקומתה האידיאלית של מחשבת יוצר כל העולמים הטובה מאד, המחשבות אשר אדון כל חושב על בית ישראל, מחשבת שלום לתת לו אחרית ותקוה 4 .
קלח. .1 ברכות י, א. .2 שמואל א ב, ב. .3 במדבר כג, ט. .4 עפ"י ירמיה כט, יא ועיין ב"ר פה, א.
