כל סבוכי הדעות שבבני אדם וכל הסתירות הפנימיות שכל יחיד סובל בדעותיו באים רק מפני הערפלים המצויים במחשבה ע"ד המושג האלהי, שהוא ים שאין לו סוף. וכל המחשבות כולן, בין המעשיות ובין העיוניות, ממנו הן נובעות ואליו הן שבות.
All the complexities of human opinions and all the internal contradictions that each individual suffers in their thoughts arise only from the mists that exist in the mind regarding the concept of God, who is an endless sea. All thoughts, both practical and theoretical, originate from Him and return to Him.
תמיד צריך לזכך את המחשבה, שתהיה ברורה בלא סיגים של דמיונות כוזבים, של פחדי שוא, של תכונות רעות, של העדרים וחסרונות. אמונת אלהים מאשרת את בני האדם רק כפי אותה המדה שהגדולה האלהית נחקרת ונלמדת מאותו החלק החשוב שלהם, שהוא ראוי לכך. אז מאירה הנשמה מאור העליון על ידי הדבקה באהבה ודעה שלמה לחיי החיים, וכל ההרגשות, הדעות והמעשים מתעדנים. כפי גדל הזכוך של יסוד היסודות הזה בתוכיות הנפש, כן תגדל ביותר הפעולה שתפעל גם הדבקות האלהית שברגש ושבהתפעלות הלב לנהל את כל מהלך החיים באורח ישרה.
One must always purify the mind so that it is clear without the dross of false imaginations, of vain fears, of bad qualities, of shortcomings and deficiencies. Faith in God empowers human beings only to the extent that Divine greatness is explored and learned from that important part of them which is worthy of it. Then the soul shines with the light of the Most High through attachment to the love and complete knowledge of the Life of Lifes, and all feelings, thoughts, and actions are refined. As the purity of this fundamental element within the soul increases, so too will the action that will also bring about Divine attachment in feeling and in the heart's arousal to guide the entire course of life in a straight manner.
עיקר האמונה היא בגדולת שלמות אין סוף. שכל מה שנכנס בתוך הלב הרי זה ניצוץ בטל לגמרי לגבי מה שראוי להיות משוער, ומה שראוי להיות משוער אינו עולה כלל בסוג של ביטול לגבי מה שהוא באמת. אם אומרים על דבר הטוב או על דבר החסד, המשפט, הגבורה, התפארת, וכל מה שהוא חיים ופאר החיים, או על דבר האמונה והאלהות, - הכל הוא מה שהנשמה כוספת במקוריותה למעלה מן הכל. גם כל השמות והכנוים, בין העבריים ובין הלועזיים, אינם נותנים כי אם ניצוץ קטן וכהה מאור הצפון, שהנשמה שוקקת לו ואומרת לו : "אלהים". כל הגדרה באלהות מביאה לידי כפירה, ההגדרה היא אליליות רוחנית, אפילו הגדרת השכל והרצון ואפילו האלהות עצמה ושם אלהים הגדרה היא, ומבלעדי הידיעה העליונה שכל אלה אינם כי אם הזרחות ניצוציות ממה שלמעלה מהגדרה היו גם הם מביאים לידי כפירה. ובאנשים שנעתקו לגמרי מהדעה המקורית הזאת מביאים הם באמת לידי כפירה גסה. אם הכרת הלב קרועה ממקורה זה הרי היא מתדלדלת ואין לה שום ערך, ואין תקנה שתהיה מאירה בצורה חיה, כי אם על פי הקישור בהארת האמונה, שהיא הארה כללית למעלה מכל ערכים ובזה היא מבססת את הערכים כולם. הענינים שחוץ מזו של גדולת אין סוף, שהם הסברות להגיע על ידן למקור האמונה, הנם בגדר "אברין דמלכא", ויש מהם בגדר "לבושין דמלכא". ומאן דבזע לבושין דמלכא גם הוא מרים יד ומתחיב בנפשו, ומכל מקום צריכים לבאר בהדרגה את ההבדלים שבין עיקר האמונה ובין הסברותיה, וגם בין ההסברות עצמן - את חלופי המדרגות שבהן.
The main point of faith is in the greatness of [G-d's] infinite perfection. Everything [trying to conceive that perfection] that enters the heart is a completely insignificant spark compared to what is worthy of being estimated, and what is worthy of being estimated does not rise at all in a kind of nullification compared to what it truly is. If something good or kind is said about justice, strength, glory, and everything that is life and the splendor of life, or about faith and Divinity - it is all what the soul yearns for in its originality, above all else. Even all the names and nicknames, whether Hebrew or foreign, only give off a small, dim spark of the hidden light, which the soul yearns for and says to it: "God." Every definition in Divinity leads to heresy; definition is spiritual idolatry, even the definition of intellect and will, and even Divinity itself. The name "God" is a definition, and without the supreme knowledge that all these are merely radiant sparks from what is beyond definition, they too would lead to heresy. And in people who are completely detached from this original opinion, they truly lead to gross heresy. If the knowledge of the heart is torn from its source, it becomes depleted and has no value, and there is no remedy for it to shine in a living way, except through connection with the light of faith, which is a general light above all values, and in this way, it establishes all values. The matters that are beyond infinite greatness, which are the explanations to reach the source of faith, are considered "limbs of the king," and some of them are considered "garments of the king." And whoever tears the king's garments also raises his hand and is liable for his life. Nevertheless, it is necessary to explain gradually the differences between the core of faith and its explanations, and also between the explanations themselves - the variations in their levels.
השממון של המחשבה ממיעוט הלמוד והידיעה מביא את האדם לחשוב הרבה במהות האלהות. וכל מה שיהיה יותר משוקע בבערות של מחשבת עזות נוראה וסכלות איומה זאת, יחשוב שבזה הוא מתקרב אל הידיעה האלהית הרמה, ששמע תמיד שכל גדולי הנפש שבעולם עורגים אליה. בהצבר הרגל כזה במשך כמה דורות מתארגים מתוך כך הבלי שוא רבים, שתוצאותם רשעות רבות ונוראות, עד שאפילו האדם הפרטי אובד את חילו החמרי והרוחני מרוב צרה ואפלה. את המעצור היותר גדול ברוח האדם, בבאו לכלל דעת, מביא מה שהמחשבה האלהית היא קבועה בצורה מיוחדת וידועה אצל בני אדם מפני ההרגל והדמיון הילדותי. זהו נצוץ מהפגם של עשית פסל ותמונה, שתמיד אנו צריכים להזהר בו הרבה מאד, וביותר בתקופת דעת יותר בהירה.
The emptiness of thought resulting from a lack of learning and knowledge leads a person to think deeply about the essence of Divinity. And the more deeply one is immersed in this ignorance of thoughts of brazen and terrifying foolishness, the more one will think that by this, one is drawing closer to the lofty Divine knowledge that one has always heard all the great souls in the world yearn for. When such a habit accumulates over several generations, many false beliefs arise from it, resulting in much wickedness and horror, until even the individual loses their material and spiritual strength due to excessive suffering and darkness. The greatest obstacle to the human spirit, when it comes to reason, is caused by the fact that Divine thought is fixed in a special and well-known form among humans due to habit and childish imagination. This is a spark from the flaw of making an idol and image, which we must always be very careful about, and even more so during a period of clearer understanding.
כל הצרות שבעולם, ביחוד הצרות הרוחניות: תוגה, קוצר רוח, בחילת החיים, יאוש, שבאמת הן הנן הצרות העיקריות של האדם, אף הן אינן באות כי אם מפני חסר דעה להסתכל הסתכלות בהירה בגאות ד'. ההכנעה מפני האלהות, שהיא דבר טבעי בכל נברא, בכל הויה שפרטיות מתגלה בקרבה, להתבטל בפני הכללות וקל וחומר בפני מקור ההויה של הכללות, שהוא חש בו עליונות של אין קץ לגבי הכלליות, - לא צער ודכדוך יש בה, כי-אם עונג וקוממיות, שלטון וגבורה פנימית מעוטרת בכל יפי. כשמתפתחת ההכרה הזאת של גאות ד' בקרב הנשמה בכל דרכיה היא מרצה את החיים בשעבודם הטבעי, ממלאתם נחת וחיים לפי אותה המדה שהפרט מכיר את גודל הכלל והדר מקורו, וכל העז וההוד שבמחזות המציאות הולך ומתעלה, מתכלל ומתאדר, על ידי הקטנתה של הנשמה לפני יוצרה. ההקטנה הטבעית הזאת מצמיחה גדלות אדירה, שלטון של הוד מלכות ונהורא מעליא, המשחקת בכל עת בענג עדנת מציאותה ועליזה בחלקה ההולך ומתרחב, הולך ומתגדל עד אין חקר, אין קץ, עד תאות גבעות עולם. אבל מתי היא טבעית ? כשגדולת האלהות מצטירת יפה בתוך הנשמה, בצורה של דעה טהורה, של שכל מתעלה מכל מהות ושל דמיון עשוי בטוב החיים ממולא בכל הוד ותפארת גדולה, שאז נתבעת ההתבטלות מכל זויות הנשמה, מכל כללותה ופרטיותיה.
All the troubles in the world, especially spiritual troubles: sadness, impatience, weariness of life, despair, which are truly the main troubles of man, also come only from a lack of understanding to look clearly at the glory of God. The submission to Divinity, which is natural in every created being, in every existence where particularity is revealed within it, to be nullified before the generalities, and all the more so before the [Divine] Source of the existence of all generalities, where one senses an infinite superiority [of Divinity] over the generalities - this submission is not accompanied by sorrow and depression, but rather by delight and upliftment, inner dominion and strength adorned with all beauty. As this awareness of the Divine glory develops within the soul in all its ways, it makes life content in its natural servitude, filling it with tranquility and life according to the measure by which the individual recognizes the greatness of the whole and the splendor of its Source. And all the strength and glory in the spectacles of reality become elevated, integrated, and adorned by the soul's humility before its Creator. This natural diminishment gives rise to immense greatness, a dominion of royal majesty and glorious light, which at all times delights in the bliss of its existence and rejoices in its ever-expanding portion, growing and increasing without measure or end, until the desire of the eternal hills [see Breishis 49-26 w/ commentaries]. But when is it natural? When the greatness of the Divine is beautifully imprinted within the soul, in the form of pure thought, of intellect transcending all essence, and of imagination made of the goodness of life, filled with all majesty and great glory, then the soul is called upon to be nullified from all its angles, from its entirety and its particulars.
לרגלי המניעה הכללית של הלמוד הרוחני בענינים האלהיים הולך מושג האלהות ונחשך, מאין עבודה שכלית והרגשית מטוהרה. עם זה הפחד החיצוני והאמונה הטבעית והשעבוד של ההכנעה נשארים בלבבות רבים בתור השפעת ירושה מאותן התקופות, שהדעה וההרגשה האלהית היתה מאירה בהן בעזה, עד שהיתה ראויה מצד גדלה לשעבד אליה את כל הנפשות. וכיון שנקודת התוך של ההכרה האלהית עמומה היא הרי המהות האלהית כלולה בהמון, וגם ביחידים שהם ראוים להיות למאירי דרך להם, רק בתור כח תקיף שאין להמלט ממנו והכרח הוא להשתעבד אליו. כשבאים להשתעבד לעבודת אלהים על פי המצב הריקן הזה, של הציור האפל המלא תהו ובהו שמתהוה ברעיון כשחושבים על דבר אלהים בלא השכלה ובלא תורה, יראה תתאה הנתוקה ממקורה, שהוא יראה עילאה, האדם הולך ומאבד את זהר עולמו על ידי מה שהוא מקשר את עצמו לקטנות המוחין. אין גאות - אלהים מתגלה אז בתוך הנפש כי-אם שפלות דמיונות פרועים, המציירים תכונה של איזו מציאות בדויה מטושטשת, מדולדלת וקצופה, שמבהלת את כל מאמין בה ומדכאת את רוחו, מטמטמת את הלב ומונעת את עדינות הנפש של האדם מלהתגבר, ועוקרת את הזיו האלהי שבנשמתו. ואף אם יאמר כל היום כולו שאמונה זו היא בד' אחד היא מלה ריקה שאין הנשמה יודעת ממנה כלום, וכל עדין רוח מוכרח הוא להסיח את דעתו ממנה, וזאת היא הכפירה שבעיקבא דמשיחא כשאזלו מים מני ים הדעת האלהית בכנסת ישראל - ובעולם כולו.
At the root of the general prevention of spiritual learning in these divine matters, the concept of Divinity becomes obscured, lacking purified intellectual and emotional work. With this, external fear, natural faith, and the subjugation of submission remain in the hearts of many as a legacy from those times, when the Divine opinion and feeling shone brightly, until it was worthy in its greatness to subjugate all souls to it. And since the central point of Divine consciousness is obscure, the Divine essence is assumed to be according to the multitude, and even in individuals who are worthy to be their guides, only a powerful force from which there is no escape and to which it is necessary to submit. When one comes to serve God according to this empty state, of the dark picture full of chaos and void that forms in the mind when thinking about God without knowledge and without Torah, the lower fear, detached from its source, which is the higher fear, appears. Man gradually loses the radiance of his world by connecting himself to the smallness of the intellect. There is no glory of God but rather wild, imaginary imaginations, which depict a blurred, diminished, and agitated characteristic of some fictitious reality, which terrifies every believer in it, depresses the spirit, dulls the heart, prevents man's delicate soul from overcoming, and uproots the Divine radiance within the soul. And even if he says all day long that this belief is in One God, it is an empty word from which the soul knows nothing, and every delicate spirit is forced to turn its attention away from it, and this is the heresy that will exist in the end of days, when the waters of Divine knowledge will have flowed away from the sea of Israel [Iyov 11-14] and from the entire world.
ההתישבות הנפשית הגסה, על דבר מציאות התכן האלהי בעצם המלים והאותיות בלבדן, זאת היא שמחפירה את האנושיות, והכפירה באה כעין צעקה מעצמת מכאובים לגאול את האדם מבאר צרה נכריה זו, להעלותו מחשכת האותיות והפתגמים למאור הרעיון והרגש, עד שהיא מוצאת מקום לעמוד גם במרכז המוסריות. יש לכפירה זכות הקיום הארעי, מפני שהיא צריכה לעכל את הזוהמא שנתדבקה באמונה מאפס דעת ועבודה. זוהי כל תעודתה במציאות - להסיר את הצורות המיוחדות מהמחשבה המהותית של כל החיים ושרש כל המחשבות כולן. כשנמשך המצב הזה משך של דורות מוכרחת הכפירה לצאת בצורה תרבותית לעקור את זכר אלהים ואת כל המוסדים של עבודת אלהים, אבל לאיזו עקירה מכוונת ההשגחה העליונה? לעקירת הסיגים שהם רק חוצצים בין האדם ובין אור אלהי אמת, ועל משואות החרבות שהכפירה מחרבת תבנה דעת אלהים הנשגבה את היכלה. כדי לטהר את האויר מזוהמת החוצפה והרשעה של המחשבה במהות האלהות, הצצה המביאה לידי עבודה זרה, באה הכפירה המוחלטת, שגם היא אינה טובה מהראשונה אבל מתנגדת לה תכלית נגוד. מתוך ההתנגשות של שני ההפכים האלה תעזר האנושיות עזר גדול, להתקרב לדעת ד' ידיעה מאירה, המקרבתה לאשרה הזמני והנצחי.
This crude mental settlement, regarding the existence of Divine content solely within the words and letters themselves, is what degrades humanity. And disbelief comes as a kind of cry from the depths of pain, to redeem man from this foreign pit of distress, to raise him from the darkness of letters and proverbs to the light of idea and feeling, until it finds a place to stand even at the center of morality. Heresy has a right to temporary existence because it needs to digest the filth that has clung to faith due to a lack of knowledge and action. This is its entire reality - to remove the special forms from the essential thought of all life [i.e. that we should stop thinking about G-d's essence in human terms] and the root of all thoughts. When this situation continues for generations, heresy is bound to emerge in a cultural form to uproot the memory of God and all the institutions of Divine worship, but to what kind of uprooting is Divine Providence intending? To remove the dross that only separates man from the true divine light, and upon the Holocaust of destruction [משואות החרבות - the word משואות from the word שואה] that heresy destroys, to build the exalted knowledge of God as its sanctuary. To purify the air from the contamination of the arrogance and wickedness of thought in the essence of divinity - a glimpse that leads to idolatry - absolute heresy came, which is no better than the first but is in complete opposition to it. From the collision of these two opposites, humanity will receive great help, drawing closer to the luminous knowledge of God, which brings it closer to its temporal and eternal happiness.
במקום המחשבה השוממה של ההתפרצות אל מהות האלהות תבא בלבו מחשבה בהירה של המוסר הטהור והגבורה העליונה, המתנוצצים מאור האלהי וקשורים תמיד במקורו, שהיא מתוה לאדם את דרכי החיים ומציגתו באור ד'. הרוח החזק יבא מארבע רוחות ויקים בסערתו בעל כרחם את הקבורים בקברי החלחלה של האלהיות הדמיונית החולנית : "וידעתם כי אני ד' בפתחי את קברותיכם", "והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל". יטהר רוח הפרצים של הכפירה את כל הסחי שנתקבץ בשטח התחתון של רוח האמונה, ומתוך כך יטהרו השמים ויראה האור הבהיר שבתכונת האמונה העליונה, שהיא שירת העולם ואמת העולם.
Instead of the desolate thought of erupting into the essence of divinity, a clear thot of pure morality and supreme heroism will come into his heart, shining from the Divine Light and always connected to its source, which shows man the paths of life and presents him in the Light of God. The strong wind will come from the four winds and in its storm will unwillingly raise those buried in the tombs of the morbid imagination of the Divine: "And you shall know that I am the Lord, when I open your graves," "And I will bring you up out of your graves unto my people, and bring you into the land of Israel." [When we return to Eretz Yisrael, we will have a rebirth of correct theological ideas]. The spirit of heresy will purify all the filth that has accumulated in the lower realm of the spirit of faith, and from this, the heavens will be purified and the bright light within the essence of the highest faith, which is the song of the world and the truth of the world, will be revealed.
יסורין ממקרין
