ואלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. כתיב (דברי הימים א' כ"ח,ט') אם תדרשנו ימצא לך, הדרישה הוא אאע"ה והמציאה הוא יצחק, כי ענין אברהם אבינו היה שהיה משתוקק תמיד לד"ת מאד מאד ושיתפרסם בעולם כי הש"י מלך עליהם, וזאת הוא מדות האהבה. ומדות יצחק הוא מדות גבורה, היינו אחר שנתברר זאת וירד התגלות הש"י בעוה"ז, וזאת יקרא גבורה כמו דאיתא בגמ' (מגילה ל"א:) כך שמע משה מפי הגבורה. ויצחק היה ג"כ נקרא גבורת הש"י בעולם. וזש"ה ואלה תולדות יצחק בן אברהם וכו' היינו תולדות יצחק אבינו הוא פרסום התגלות הש"י בעוה"ז, אברהם הוליד את יצחק היינו ע"י תשוקת אברהם היתה זאת, כי התשוקה הוא מדות אברהם, וכן כל ד"ת אמיתיים אין להם הולדה רק אחר גודל תשוקה שישתוקק האדם להם. וזה ג"כ ענין הגמ' (בבא מציעא מ"ד.) מתני ליה רבי לר"ש בריה בילדותיה, הכסף קונה את הזהב, ובזקנותיה הזהב קונה את הכסף. היינו כי בילדות של האדם יש גודל תשוקה וחמדה לד"ת ועי"ז קונה את הזהב היינו ד"ת לאמיתם יקראו בשם זהב, וכסף היינו תשוקה וכסיפה. אבל בזקנה צריך האדם לבקש שלא יוסר ממנו החשק לד"ת, כי לעת הזקנה כל כחות התשוקה של האדם מתחלשין, ע"כ שינה לו הזהב קונה את הכסף, והוא תפלה שהתפלל לה' שע"י ד"ת יבא בלבו חשק להוספת עוד ד"ת, והוא למשל לאדם ששבע מאכילה ואעפ"כ אם בא לפניו מאכל טוב המאכל הזה ממשיך לו תאוה וחשק לאכול יותר, וכן הוא הענין בד"ת. וזה שאנו מתפללין בכל יום, והערב נא ה' אלקינו את דברי תורתך בפינו, היינו שימתקו לנו הד"ת, שיהיה לנו בכל פעם תשוקה יותר אליהם. וזה פי' הפסוק (יואל ב',כ"ו) ואכלתם אכול ושבוע וכפילת הלשון מורה על זה, דע"י האכילה יבא לך חמדה יותר והוא למשל לד"ת כמו שנתבאר.
“And these are the generations of Yitzchak, son of Avraham. Avraham begot Yitzchak.” (Bereshit, 25:19)
It is written (Divrei haYamim 1, 28:9), “If you seek it, you will find.” The seeking is Avraham Avinu, and the finding is Yitzchak. The main point of Avraham Avinu was that he always had a great yearning for Torah, and a great desire to make the reign of God known in the world. This is the attribute of love. The attribute of Yitzchak is that of Gevurah (strength, severity), when this became clear and the revelation of God descended into the world. This is called Gevurah, as it is written (Megillah, 31b), “thus Moshe heard from the mouth of Gevurah,” and Yitzchak is also called the Gevurah of God in the world.
This goes according to the verse, “and these are the generations of Yitzchak, son of Avraham …,” which means that the generations, or results of Yitzchak Avinu, are the proclamation of the revelation of God in this world. Thereby, “Avraham begot Yitzchak,” for this came about by means of Avraham’s yearning, for yearning is the attribute of Avraham, and so it is that all true words of Torah are born into the world only after the great desire of those who long for them.
This also concerns what is said in the Gemara (Baba Metsia, 44a), “In his younger days Rabbi Yehuda haNasi taught his son, ‘silver buys gold,’ and in his old age, ‘gold buys silver.’” In a man’s youth he has great desire and yearning for words of Torah, and by means of this, he is “buying gold,” which means acquiring words of Torah in their true form that are called gold, by means of silver (Kesef), which is desire and yearning (Kesifa). Yet, in his old age a man must ask that his desire for words of Torah not be taken from him, for in old age the powers of desire weaken. Therefore he taught that “gold buys silver.” The silver is the prayer that he offers to God, that by means of the very words of Torah the desire may come to him for an increase in more words of Torah. This may be compared to a man who is satisfied from eating, and nonetheless, if more good food were placed before him it would draw his appetite to eat further.
So it is with words of Torah. This is as we pray each day in the blessing over the Torah, “and may God make words of Torah desirable in our mouths,” that is, may words of Torah become sweetened in such a way that we always have a greater and greater desire for them. This is the meaning of the verse (Yoel, 2:26), “and you shall eat food and be satisfied.” The doubling of the language teaches of this, for by means of the very eating there will come greater desire. This is all an allegory for words of Torah, as explained above.
ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו. ונתפרש (בראשית רבה פרשה ס"ג,י') שהיה צד את אביו האיך מעשרין את המלח ואת התבן. והנה אין לחשוב את הדבר כפשוטו כי בטח לא טעה יצחק אבינו בו, באם היה רמאי מפורש. אך שמתחילה היו שניהם שוים אנשים גדולים, ורק שדעת עשו היה ליפות את עצמו לפני אביו כדי שישא חן בעיניו למען יתפלל עבורו להש"י שיתן חכמה בלבו, ויעקב הלך בתומו ואמר למה לי זאת, אם אני הגון בעיני הש"י יתן בלב אבי יצחק שיתפלל עבורי אליו, ולא היה ישר בעיניו דרכו של עשו כי דרך זה צריך בירר כי מי יאמר שכוונתו רצויה פן הוא רק לרמאות. וביען כי יעקב אבינו הפריש את עצמו מכל ספק ורק בה' לבדו בטח לבו, ובאמת בכל מקום שהאדם מכניס את עצמו בספיקות בעבודת הש"י ובדברים הצריכים בירור, אם יתברר לטוב אז הוא גדול ממי שסילק עצמו מספיקות, רק זאת היא בזרע יעקב לפי שיש להם מבטח עוז בהש"י שיברר הכל לטוב זה מותר לו להכניס עצמו בספק. אבל מי שאין לו מבטח עוז אסור להכניס עצמו בספק, כמו שעשו הכניס עצמו בדברים שנתבררו אח"כ שהיו רעים, כי לא מברר הקב"ה לטוב רק את ישראל, כמו שנתבאר בפסוק וצדקה תהיה לנו [פרשת ואתחנן] וכל מי שאינו מזרע יעקב טוב לפניו לצמצם את עצמו בכל מיני צמצומים כמו שנתבאר בענין גרים שאסורים להכניס עצמם בספיקות, ולפיכך יצחק כאשר ראה שעשו מכניס עצמו בדברים כאלו אמר אם יתברר זה יהיה גדול מיעקב, אך הש"י העיד עליו אח"כ שלא היתה כוונתו לשם שמים. וכן גם בישראל נמצאו נפשות שמותרים להכניס עצמם יותר בספיקות מנפשות אחרות אף שאלו ואלו מזרע יעקב, כמו הענין של שמעון ודינה, כי לוי לא חפץ לקחתה כי ירא לנפשו פן אין כוונתו בעומק לש"ש, כי כל שבט לוי הם ביראה והסתלקות מספק אצלם כמ"ש אצלם (מלאכי ב',ה') ואתנם לו מורא וכו' ועי"ז יצאו מאתם כהנים שנכנסים לפני ולפנים, וע"כ נתברר החיים שלהם מיד כמו שיתבאר בפ' קרח בהמטות [ד"ה ויאמר ה']. אבל שמעון הכניס עצמו בספק ואמר ח"ו שאני מחזיק עצמי לנואף, ונשא את דינה והכניס את עצמו בדבר הצריך בירר, כי אמר שהוא בטוח בה' שיבררו לטוב שכוונתו לא היתה רק להוציאה משכם וכל כוונתו היתה רק לשם שמים, וע"כ היה צריך כל שבט שמעון לברורין בדברים כאלה, כגון זמרי שהיה אומר ג"כ שכוונתו טוב כמו שיתבאר במקומו [פרשת בלק ד"ה והנה] ולעתיד כשיתברר שבט שמעון יהיה מעלתו גדול משל לוי.
“And Yitzchak loved Eisav because of the taste of the meat he would trap [or, he would trap with his mouth].” (Bereshit, 25:28)
The Midrash (Bereshit Rabba, 63:10) tells us, “that he would deceive his father into thinking that he was a scholar with fancy dilemmas in Torah, like how can one tithe salt and straw.” You cannot understand this literally, for surely Yitzchak Avinu was not mistaken in thinking he was actually genuine, when he was clearly cheating him. Yet from the beginning, Yaakov and Eisav were two men equal in their greatness. However, it was Eisav’s mind to make himself more appealing in his father’s eyes, so he would find favor in his father’s sight, and then accordingly pray to God to give his son Eisav more wisdom. Yaakov, however, went in the way of simplicity and said, “what need have I of this? If I am worthy in the sight of God, He will cause the heart of my father Yitzchak to pray for me.”
Eisav’s way was not honest in Yaakov’s view, for this way needs birrur [clarification/purification], for who can say if this way will be accepted, and perhaps he is only doing it to deceive. Since Yaakov Avinu had separated himself from all uncertainty, his heart trusted only in God. And truly, everywhere that one enters himself into uncertainties in the service of God and into matters that need birrur, if the matter is clarified for the good then he is greater than one who just removed himself from all doubts. Yet this is only for the seed of Yaakov, since they have found a stronghold in God, that He will clarify all for the good, so it is permitted for him to enter into uncertainties. Yet whoever does not have this stronghold, it is forbidden for him to enter into uncertainty in the way that Eisav did with matters that were later clarified as being evil. For the Holy One, blessed be He, only clarifies Israel for the good, as is explained in the verse, “it will be tsedaka for us” (Parshat Vaetchanan). For all who are not from the seed of Yaakov, God would rather they limit themselves with all kinds of constrictions, as is explained concerning converts, for whom it is forbidden for them to enter into uncertainties.
So therefore, when Yitzchak saw that Eisav was entering himself into these matters, he said that if they are clarified for the good, then Eisav would become greater than Yaakov, yet God then showed him that Eisav’s intentions were not for the sake of Heaven. Also within Israel, we find that there are some souls who may permit themselves to enter into uncertainty more than others, even though they both come from the seed of Yaakov. Take, for instance, Shimon and Dinah. Levi did not want to take her because he feared that maybe his intentions were not completely for the sake of Heaven, as the fear of God is always before the tribe of Levi and they are careful to remove themselves from all doubts. This as it is said (Malachi, 2:5), “and I gave them to him for the fear,” etc. Because of this He brought out of them Cohanim who would enter “before Me and inside [the Holy of Holies],” and therefore their life was clarified immediately as explained in Parshat Korach (with the tribes, on the verse “and God said”). Shimon, however, entered himself into uncertainty, saying, “God forbid I would consider myself licentious,” and marrying Dinah.
Thus he created a situation that needed birrur, saying he trusts that God will make it clear that it was good, that his intention was not only to take her out from Shchem and all his intentions were for the sake of Heaven. Therefore the tribe of Shimon needed all these kinds of birrurim, such as Zimri who also said that his intention was good, as explained in its place (Parshat Balak). And in the future, when the tribe of Shimon will be clarified, its level will be greater than that of Levi.
וישאלו אנשי המקום לאשתו ויאמר אחתי היא. איתא בגמ' פ' הזהב (בבא מציעא נ"ט.) אוקירו לנשייכי כי היכי דתתעתרו, וזה נרמז גבי אדם הראשון שנאמר ויקרא האדם שם אשתו חוה וכו' ומיד נאמר ויעש ה' לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, היינו אחר שנתמעט השפעתו ע"י הנחש, וע"י כתנות עור חזרה אליו ההשפעה מפני שהוקיר לחוה וקראה ע"ש אם כל חי. וכן מצינו גם באברהם שאמר על שרה אחותי היא כשהלך למצרים ויצא משם ברכוש רב, וכן יצחק שאמר על רבקה אחותי היא נאמר תיכף ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא מאה שערים.
“And the men of the place asked of his wife, and he said, she is my sister .…” (Bereshit, 26:7)
It is written in the Gemara (Bava Metsia, 59a), “Rava said to the men of his city Machoza, honor your wives, for in the merit of this you will become rich.” This is hinted at with Adam haRishon, where it says (Bereshit, 3:20), “and Adam called his wife Chava,” and then follows it immediately by saying, “and God made for Adam and his wife garments of skins and dressed them.” The meaning is, after God’s influence was reduced through the snake, His influence then returned by means of the garments of skins, since the man proclaimed the preciousness of Chava and called her the mother of all life. Similarly we find with Avraham who said of Sarah, “she is my sister” (in an effort to protect her) when he went to Egypt, and afterwards left with great wealth. It is also so of Yitzchak, who said of Rivka, “she is my sister,” that immediately after it is said, “and Yitzchak sowed in that land, and found a hundredfold in return, and God blessed him.”
וישב יצחק ויחפר את בארת וכו'. כתיב (תהלים קמ"ז,י"ז) משליך קרחו כפתים וכו' ישב רוחו יזלו מים. משליך קרחו כפתים היינו שהש"י נתן כח באומות למשול על ישראל. ישב רוחו שהקב"ה יתרצה אח"כ לישראל, כי ישב הוא לשון משיבת נפש, אז יזלו מים מתוקים. מגיד דבריו ליעקב היינו שמגיד להם החטא והחסרון הנמצא בם שעי"ז יש כח באומות למשול עליהם, ויחזרו מיד בתשובה. לא עשה כן לכל גוי כי להם אינו מודיע כוונתו כלל. וזה היה הענין ג"כ כאן, כאשר ראה יצחק שאמר לו אבימלך לך מעמנו לפי שחשב אשר יצחק מתגאה עליהם, ובאמת אצל יצחק לא היה נחשב זאת לשום חסרון מה שהוא מתגאה על אבימלך, כי היה אצלו כמו אדם המתגאה על הבהמה, אשר כן היתה הבריאה שהאדם גדול מהבהמה, ע"כ הרע מאד בעיניו, אחרי כי היה בן אברהם אבינו שהיה מלך בעולם כמ"ש (בראשית כ"ג,ו') נשיא אלקים וכו' והיה חשוב בכל העולם וטבעו יצא ומדוע יעיקו לו עד שהוצרך להגלות מגרר. והתישב בדעתו אשר בוודאי פגם וחיסר בעסקי עבודת אביו היינו מדות אהבה שהוא חמדה ותשוקה לד"ת, ואבימלך לא היה רק שליח שעל ידו יוודע ליצחק שיתן זאת על לבו, ואבימלך בעצמו לא הבין כלום מה שהש"י מנהיג על ידו כי משפטים בל ידעום. וכאשר הבין יצחק את זאת נאמר מיד וישב ויחפור את בארות המים אשר חפרו עבדי אביו, היינו שעי"ז בא למדות אהבה מחמת שראה בעצמו החסרון וממילא בא לו חשק חדש לד"ת. וזה היה ענין בשלמה המלך ע"ה כמו שאיתא בגמ' (סנהדרין כ"א:) אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה וכתיב ויתן שלמה את הכסף כאבנים ומשני כאן קודם שנשא את בת פרעה כאן לאחר שנשא את בת פרעה. כי תחילה מחמת שהיה לו השפעה הרבה בד"ת ע"כ לא היה אצלו כ"כ חשק לד"ת הנקרא כסף, כי כסף היינו חשק ולאחר שנשא את בת פרעה אשר זאת היה נחשב אצלו לחסרון וממילא נתהוה לו חשק חדש ע"כ לא נאמר כאן למאומה כי אח"כ נתהוה לו חשק.
“And Yitzchak returned and digged the wells of water ….” (Bereshit, 26:18)
It is written (Tehilim, 147:17), “He sends His ice like crumbs … He causes the wind to blow and the waters to flow.” “He sends His ice like crumbs,” meaning that God gives the nations the power to rule over Israel. “He causes the wind to blow,” that is to say that afterwards the Holy One, blessed be He, is reconciled with Israel, for “blows” is a term denoting meshivat nefesh, “restoring the soul.” Then sweetened waters will flow. “He speaks His word to Yaakov,” meaning that He tells them the sin and deficiency that exists within them, by means of which the nations have the power to rule over them, and then they immediately return in teshuva. “He did not do this to every nation,” for He does not reveal His intention to them at all.
And so it was here, when Yitzchak saw that Avimelech said to him, “go away from us,” since he thought that Yitzchak was feeling superior over them. Truly, Yitzchak’s feelings of superiority over Avimelech was not at all considered a deficiency, for it was as if a man felt superior to an animal, and it is simply the order of creation that man is greater than the animal. Therefore Avimelech’s response was very evil in his eyes, since he was the son of Avraham Avinu, who was a king in the world, as it was said (Bereshit, 23:6), “a prince of E-lohim.” Avraham’s prestige was widespread, and his nature well known, so why did they have to antagonize his son until he had to be banished from Gerar? Once he had regained composure, he realized that certainly he was blemished and lacking in the way of service of his father, meaning the attribute of love, which is desire and longing for words of Torah. Avimelech was but an instrument to insure that Yitzchak would take this to heart.
Avimelech himself did not at all understand how God was conducting affairs through him, for (Tehilim, 147), “they have not known His judgments.” Once Yitzchak understood this, it says immediately (Bereshit, 26:18), “and Yitzchak returned to dig the wells of water that the servants of his father had dug.” That is to say, by means of this he arrived at the attribute of love, seeing the deficiency in himself, and then of itself a new desire for words of Torah came to him (water and wells are often a symbol for Torah).
We find this concerning Shlomo haMelech. It is written in the Gemara (Sanhedrin, 21b), “silver was considered as nothing in the days of Shlomo” (Divrei HaYamim 2, 9:20), and it is written, “Shlomo gave out his silver in Jerusalem like stones” (Kings 1, 10:27). But there is a difference. The first verse refers to before he married Pharaoh’s daughter (and then silver was as having no value); the second is after he married Pharaoh’s daughter (and had the value of a stone, i.e., “shaveh pruta.” Rashi). At first, when he had great influence in Torah, then therefore he had less desire for words of Torah, which is called cessef, “silver.” Cessef, silver, is related to Cisuf, longing. Then after he married Pharaoh’s daughter, which was considered a deficiency, then of itself a new desire materialized within him. This is why after he married Pharaoh’s daughter it does not say, “considered as nothing,” regarding money (i.e., longing), for afterwards the desire had taken hold within him.
ויכרו שם עבדי יצחק באר. ענין הבארות של יצחק אבינו, כי יצחק השתדל לבחור במדה שעל ידה יהיה הפרש והבדל בינו ובין אומות העולם, וע"ז מרמז חפירות הבארות. הבאר הראשון היה ד"ת שבחר בד"ת והכרה שיש בורא ולאלו אין שייכת לאומות, ויריבו רועי גרר לאמור לנו המים, היינו שאמרו שגם להם יש שייכת באלו כי גם להם יש הכרה בה' וגם שבע מצוות שנצטוו. והבאר השני היינו שבחר בעבודה היינו קרבנות ואמרו שגם להם יש שייכת בזה כי נדרים ונדבות מקבלין מהם. ואח"ז נאמר ויעתק משם ויחפור, וענין הבאר הזה היינו שבחר בסבלנות ויסורין, רצונו לומר לסבול עבור עבודת הש"י כדאיתא במדרש (בראשית רבה פרשה ס"ט, ח') יצחק חידש יסורין, ולא רבו עליה כי מיד שחפר הבאר הזאת ברחו הכל כי הם בעטו בזה, וזה שאמר בזה הבאר כי עתה הרחיב ה' לנו, היינו שבקש שלא יבוא ח"ו ליסורין גדולים רק תכלית יסורין כמו שמבואר בגמ' (ערכין ט"ז:) בקש לעלות דינר זהב ועלה בידו דינר כסף. ופרינו בארץ היינו שהש"י יחזיר לנו את כל מה שסבלנו טובה מרובה על זה, וזהו שקרא שם הבאר הרביעי שבעה כי שבעה רומז על עתיד כידוע, היינו כי לעתיד יחזיר הקב"ה לכל מי שסבל יסורין בעבור קדושת שמו ית'. וזה פי' המדרש (בראשית רבה פרשה ס"ד,י') ויבואו עבדי יצחק אין אנו יודעים אם מצאו מים אם לא מצאו, כשהוא אומר וימצאו שם באר מים חיים הוי שמצאו מים חיים, פירוש שאינו ידוע אם מצאו מים חיים, כשהוא אומר בבאר הראשון וימצאו באר מים חיים כ"ש בבאר הרביעי שרומז על טוב הצפון לעתיד, וע"ז גם בבאר השלישי אמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ.
“… and there Isaac’s servants dug a well.” (Bereshit, 26:25)
Concerning the wells of our Forefather Yitzchak, Yitzchak strove to live the attribute whereby he would be distinguished and separated from the nations of the world, and the digging of the wells hints at this.
The first well was words of Torah, that He had chosen words of Torah and the recognition of the Creator, and this understanding is not found among the nations. “And the herdsmen of Gerar quarreled with the herdsmen of Yitzchak, saying, the water is ours” (Bereshit, 26:20). This means that they asserted that they also have this understanding, for they too have the recognition of God and the seven mitzvot that were commanded of them.
The second well signifies that he chose the form of Divine service with the Temple sacrifices, and the nations asserted that they too have a part in this, for the Temple would also accept certain offerings from Gentiles. On this it says (Bereshit, 26:22), “and he removed from that place, and dug another well, over which they did not argue.” This well shows how he chose the attribute of patience and accepting suffering, that is to say, to suffer for the service of God, as it says in the Midrash (Bereshit Rabba, 69:8), “Yitzchak reinstituted the way of suffering.” “And over this they did not argue,” for immediately after this well had been dug they ran away, scorning it. This is why of this well it is said, “for God has made room for us, and we will be fruitful in the land.” This means that he asked of God that he not have to undergo great suffering, God forbid, but only to receive Divine visitations (punishment from God alone). What is the nature of Divine visitation? The Gemara explains (Arachin, 16b), “even if he intended to pull three coins out of his pocket, and he only pulled out two [it is counted as a Divine visitation].” “And we will be fruitful in the land” means that for all we have suffered, God will return to us good far greater than our loss. This is why the fourth well is called “Sheva,” (Bereshit, 26:33) for Sheva hints at the future, as is known. That is, in the future the Holy One, blessed be He, will return goodness to all those who suffered over the sanctification of His blessed name.
This is the explanation of the Midrash (Bereshit Rabba, Bereshit, 65:10), “And Yitzchak’s servants came” (Bereshit, 26:32). We do not know if they had found water or if they did not find water, but from what it says (verse 19), “and found there a well of living water,” we take it that they found living water.” The explanation of “we do not know if they found living water” is that if it says with the first well, “and they found a well of living water,” then it is all the more so concerning the fourth well, which hints at the good that is hidden in the future. On this, also of third well he said, “for now God has given us expansion and made us fruitful in the land.”
וירא אליו ה' וכו' ויבן שם מזבח וכו' ויכרו שם עבדי יצחק באר. ולא כתיב כאן קריאת שמה, והיא על דרך משל למה הדבר דומה אם מודיעין לאדם שיבוא אליו המלך ביום פלוני והוא מכין בכל מיני הכנות ובתוך כך בא אליו המלך הוא משליך הכל ומקבל פני המלך, כן כאן כאשר הראה אליו ה' לא היה פונה לשום דבר.
“And God appeared to him that same night, and He said, I am God of Avraham your father … and he built there an altar … and the servants of Yitzchak dug a well ….” (Bereshit, 26:24–25)
It does not say that he gave it a name. We can understand this by means of a parable. A man finds out that the king will come and visit him on a certain day. He begins to prepare all kinds of food, and during his preparations the king comes and visits. Then the man drops all that he is doing and receives the king. It is also like this here, for when God appeared to him, he did not turn to do anything else.
ויהי עשו בן ארבעים שנה ויקח את יהודית וכו' ואת בשמת וכו' ותהין מרת רוח. הנה עשו היה פושט טלפיו והראה שלקח את יהודית אשר שמה מורה על המשכה כמו אות יו"ד שהוא מוכן לעשות ממנו כל האותיות, כי היה לה גוון שהיה לה רך לבב להיותה נמשכת אחר יצחק ורבקה. ושם בשמת מורה על ישוב הדעת כי הוא לשון מבושם ואיתא בגמ' (יומא ע"ו:) חמרא וריחני פקחין, ע"כ נאמר תיכף שבאמת לא היה כן, רק מורת רוח מלשון זקן ממרא, היינו בריח רע. וזה שתרגם אונקלוס מסרבן ומרגזן, מסרבן הוא נגד שם יהודית היינו שאין לה שום המשכות ומרגזן נגד שם בשמת שמורה על נייחא וישוב הדעת.
“And Eisav was forty years old, and he took for a wife Yehudit daughter of Beeri the Hitite, and Basmat daughter of Eilon the Hitite.” (Bereshit, 26:34)
Here Eisav “put forth his hooves (showed his true colors).” The name Yehudis teaches of drawing power, for the letter Yud is a single point that is ready to be made into other letters. She had a gentle demeanor about her, and seemed to be drawn after Yitzchak and Rivka. The name Basmat teaches of peace of mind, from the word for “sweetened” mevusam (a sweetened mind is peace of mind), as it says in the Gemara (Yoma, 76b), “Rava said, wine and fragrant spices made me wise.” Therefore it follows immediately that Basmat did not have this effect, only causing a bitter spirit, “moras ruach,” for Yitzchak and Rivka (verse 35). Mara, “bitter,” is like zaken mamre, the rebellious elder. In other words, a bad smell. This is why in the Aramaic translation of Onkles it reads, “mesarvan u’margezan,” contentious and infuriating. "Contentious" in corresponding to the name Yehudis to show that in actuality she had no affinity for Yitzchak and Rivka, and "infuriating" corresponding to the name Basmat, for this was her nature even though her name signified a calm spirit.
ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת. ענין יצחק אבינו היה היפך ממשה רבינו ע"ה כי יצחק לא הורשה לצאת מהארץ אך כח הראות ניטל ממנו, ומרע"ה לא הורשה להיות בארץ ישראל אבל נאמר לו וראה בעיניך.
“And it came to pass that Yitzchak was old, and his eyesight was fading.” (Bereshit, 27:1)
Yitzchak Avinu’s circumstances were precisely the opposite of Moshe Rabeynu’s. Yitzchak was not permitted to leave the land of Israel, and yet he went blind. Moshe Rabeynu was not permitted to enter the land of Israel, and yet it was said to him in Parshat Vaetchanan, “see with your eyes that you will not cross this Jordan.”
ראה ריח בני כריח שדה וכו'. שדה רומז על התפשטות בתשוקות, ע"כ עשו נקרא איש שדה לפי שהתפשט בכל מיני חמדות ותאות רעות, אך יעקב אבינו היה לו התפשטות בקדושה, וזה כריח שדה אשר ברכו ה' היינו חקל תפוחין קדישין.
“… See, the smell of my son is like the smell of the field which God has blessed.” (Bereshit, 27:27)
“Field” hints at the expansion of desire. Therefore Eisav was called a man of the field since he extended himself into all kinds of lusts and evil desires. Yaakov Avinu, however, expanded in Kedusha, and this is “the smell of my son is like the smell of a field which God has blessed,” meaning the field of the Holy Apples. (This is a term in kabbalah denoting Malchut—sovereignty, the Shekhina, and the “workers of the field” are those involved in the study of divine mysteries.)
אחי רבקה אם יעקב ועשו. היינו כי הודיע יצחק ליעקב כי כבר נשלם ע"י כל הברורים שבין ישראל לאומות העולם, ולכך לא יהיה מעתה שום עסק בזה כי בניך יהיו כלם נקראים בשם ישראל, אך עליהם יש ברורים היותר גדולים מאלו בין נפשות מישראל עצמם לידע איזה מהם נבחר כי יש הרבה מדרגות בהם, ואפילו לעתיד שנאמר (ישעיה י"א,ט') ומלאה הארץ דעה, אעפ"כ נאמר (ירמיהו ל"א,כ"ו) וזרעתי וכו' זרע אדם וזרע בהמה, שהם מדרגות חלוקות, אך מורא רבו לא יהיה אז, כי לא ילמוד איש את רעהו, אך כל מה שיחדש כל אחד בד"ת יודיע לחבירו בפנים שוחקת, מפני שכל אחד יעמוד מבורר על חלקו בד"ת השייך לו, והרבה סבל יעקב מאלו הברורין וזה היה הענין ביוסף שהיה סבור שהוא הנבחר.
“… Lavan, son of Betuel the Aramean, brother of Rivka, Yaakov and Eisav’s mother.” (Bereshit, 28:5)
Yitzchak made it known to Yaakov that he had already completed all the birurim (clarifications) necessary between Israel and the nations of the world. Therefore he told his son that he need not occupy himself with this, for all his children would be called in the name of Israel. They, however, had to make even more important birurim among the souls of Israel themselves, in order to distinguish who were the select, for there are many levels among them. This is even so for the future, of which it is said (Yesahya, 11:9), “and the world will be filled with the knowledge of God,” for it is also said (Yirmiya, 31:26), “behold, the days are coming, says God, that I will sow the house of Israel and the house of Yehuda, with the seed of man, and the seed of beast.” These are conflicting levels. Then man will no longer experience dread before his teacher, for man shall no longer learn from his brethren, but all that one innovates in words of Torah will be made known to his fellow with brilliance. This is because at this time everyone will know his own portion in Torah is with perfect clarity. Yaakov suffered greatly over these birurim (in the course of Jewish spiritual history), and this was the entire matter with Yosef who asserted that he was the chosen among his brothers.
אחי רבקה וכו'. שאמר לו יצחק שיראה ויבין כמו שראה באמו שבהולדה אחת הולידה טוב ורע, כמו כן הוי זהיר בלבן שנמצא בו ג"כ מעורב טוב ורע ותראה לקבל רק הטוב.
“… Lavan … brother of Rivka ….” (Bereshit, 28:5)
Yitzchak told Yaakov that he shall see and understand, that just as his mother gave birth to good and evil at one time, so too he should be wary of Lavan who also contains a mixture of good and evil, and he should take care that he receives only the good.
וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת וכו'. ואיתא במדרש (בראשית רבה פרשה ס"ז,י"ג) מחלת מכאן שמחל לו הקב"ה על כל עונותיו, הענין בזה כי עשו היה אופיו רציחה ואופיו של ישמעאל הוא ניאוף, והנה כל החסרונות הנמצאות בעולם יש בהם צד טוב, כגון שורש הכעס אף שהוא רע מ"מ נמצא בו צד טוב כי יכעוס גם על עוברי רצון הש"י. ושורש הניאוף אף שהוא רע מ"מ נמצא בו צד טוב, כי חסרון הניאוף הוא שמיטיב במקום שאין רצון הש"י ונמצא בו צד טוב כי לטובים מותר להיטיב. וכאשר הלך עשו ולקח את בת ישמעאל בירר את עצמו שלא נמצא בו שום צד טוב, כי הוא כועס על צדיקים ומרחם על רשעים כי צירף שני החסרונות יחדו, וזה פירוש שמחלו לו כל עונותיו שלא יוצרך להשגיח על פרטי חטאיו, מאחר שבירר שאין בו שום צד טוב ואין לו חיים כלל, דרך משל מי שרוצה לנקום מחבירו זוכר כל מה שעשה לו אבל כשרואה שחבירו מרד במלכות אז הוא מוחל לו כל, מאחר שאין לו חיים כלל, וכן היה הענין כאן שמחלו לו על כל עונותיו.
“And Eisav went to Yishmael, and took Makhalat daughter of Yishmael … for a wife.” (Bereshit, 28:9)
It is written in the Midrash (Bereshit Rabba, 67:13), “we derive from the name makhalat that the Holy One, blessed be He, forgave [makhal] Eisav for all of his sins.” The main characteristic of Eisav was murder, while the main characteristic of Yishmael was licentiousness. Despite all of the deficiencies in the world, each of the two has a positive aspect. For instance, though the root of anger is evil, nonetheless there is a value in getting angry at a criminal. And though the root of licentiousness is evil, it has a positive aspect in that there it allows for amelioration in a place void of God’s will, and the good are allowed to improve. This can be understood in how Eisav went and took Yishmael’s daughter Makhalat, he made it clear that there was nothing good about him. This is because he becomes angry at the tsaddikim and showed mercy to the wicked, combining these two deficiencies together. This is the explanation of why “all his sins were forgiven,” for He no longer needed to watch over the details of his sins, since it had been made clear that he had no good side within him, and had no life at all. By way of example, a man wants to take revenge on his neighbor. He thinks about how much his neighbor wronged him. Yet when he sees that his neighbor has given himself over to rebellion against the kingdom, completely abandoned God’s law, (then he is lost, so to speak, and somehow) forgiven for all transgression. Thus it was here, that God forgave all his sins.
