גמרא שבת נ':
אַמֵּימָר וּמָר זוּטְרָא וְרַב אָשֵׁי הֲווֹ יָתְבִי אַיְיתוֹ לְקַמַּיְיהוּ בַּרְדָּא אַמֵּימָר וְרַב אָשֵׁי מְשׁוֹ מָר זוּטְרָא לָא מְשָׁא אֲמַרוּ לֵיהּ לָא סָבַר לַהּ מָר לְהָא דְּאָמַר רַב שֵׁשֶׁת בַּרְדָּא שְׁרֵי אֲמַר לְהוּ רַב מָרְדֳּכַי בַּר מִינֵּיהּ דְּמָר דַּאֲפִילּוּ בְּחוֹל נָמֵי לָא סְבִירָא לֵיהּ.
The Gemara relates that Ameimar, Mar Zutra, and Rav Ashi were sitting on Shabbos, and they brought brada [a depilatory] before them for washing. Ameimar and Rav Ashi washed with it; Mar Zutra did not wash. They said to him: Doesn’t the Master hold in accordance with that which Rav Sheshet said: Washing with berada is permitted on Shabbos? Rav Mordechai, who was also there, said to them: Except for him, the Master; i.e., do not draw conclusions from Mar Zutra, as he does not hold that one is permitted to use brada, even on a weekday.
סָבַר לַהּ כִּי הָא דְּתַנְיָא מְגָרֵר אָדָם גִּלְדֵי צוֹאָה וְגִלְדֵי מַכָּה שֶׁעַל בְּשָׂרוֹ בִּשְׁבִיל צַעֲרוֹ אִם בִּשְׁבִיל לְיַפּוֹת אָסוּר.
Mar Zutra holds in accordance with that which was taught in a baraita: A person may scrape off dried excrement crusts and scabs of a wound that are on his flesh because of the pain that they are causing him. However, if he does so in order to clean and beautify himself, it is prohibited. According to the tanna of this baraita, it is prohibited to adorn or beautify oneself, as the verse: “Neither shall a man put on a woman’s garment” (Deuteronomy 22:5) prohibits dressing or conducting oneself in the manner of women.
וְאִינְהוּ כְּמַאן סַבְרוּהָ כִּי הָא דְּתַנְיָא רוֹחֵץ אָדָם פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו בְּכׇל יוֹם בִּשְׁבִיל קוֹנוֹ מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר {משלי ט״ז:ד׳} כֹּל פָּעַל ה׳ לַמַּעֲנֵהוּ.
The Gemara asks: And Ameimar and Rav Ashi, who permit use of brada, in accordance with whose opinion do they hold? They hold in accordance with that which was taught in a baraita: A person must wash his face, his hands, and his feet every day for the sake of his Maker, as it is stated: “The Lord has made everything for His own purpose” (Proverbs 16:4). Every beautiful thing that exists in the world sings the praise of God Who created beautiful things. Therefore, it is appropriate for one to beautify himself in praise of God.
הנטיה אל היופי יש לה שני צדדים, האחד טוב והשני רע. מצד אחד, היא מרוממת את הנפש ומפעלת על העין הרואה פעולה טובה ומכובדת, ומצד השני, האדם עלול לאבד על ידה את היסוד הראשי להצלחתו, שיסוד ההצלחה פנימית הוא שידע האדם שאשרו ימצא תמיד בעצמו, בקרב נפשו ולבבו, ולא ילך לבקשה אצל אחרים. שהנטיה ליופי משעבדת את האדם לזולתו, שרוב עניני היופי המה רק ביחש העין החיצוני, ובזה האדם עלול לשכח את עצמו בצד המוסרי שלו, ולעשות מעשיו רק על פי המציאות המצוירת אצל זולתו, ובזה הוא מתרחק מכל דרך האמת ויראת ד' האמיתית, שיסודה היא הדעת העליונה ש"נר ד' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן"[2], שהטוב העליון נובע רק מכפי הישרתו הפנימית על פי עומק חפצו לטוב לצדק ולמישרים, לא בשביל מציאות חן בעיני זולתו.
The inclination toward beauty has two sides, one good and the other bad. On the one hand, it elevates the soul and has a positive and dignified effect on the eye that sees, and on the other hand, a person can lose the main foundation for their success through it, as the foundation of success is internal, that a person knows their happiness will always be found within themselves, in the depths of their soul and heart, and they will not go begging from others. that the inclination toward beauty enslaves a person to others, that most matters of beauty are only in relation to the external eye, and in this way a person is liable to forget himself on his moral side, and to do his deeds only according to the reality depicted in the eyes of others, and in this way he distances himself from all paths of truth and true fear of God, whose foundation is the highest knowledge that "the lamp of God is the soul of man, searching all the chambers of the belly" [2], that the highest good flows only according to his inner uprightness based on the depth of his desire for good, righteousness, and straightness, not for the sake of being pleasing in the eyes of others.
על כן, שתי הנטיות צריך שימצאו בהן מחזיקים. כי הנטיה למציאת חן בעיני זולתו, חוץ מרומות הנפש שיש בעצם היופי, היא בעצמה תועיל מכל מקום בחיי החברה גם כן הרבה, מפני שעל ידי זה מתגדלת ההשתעבדות החברותית לדברים הטובים והנכבדים שכבר קנה אותם הכלל. אמנם באשר מחילופים הנמצאים בסגולות הנפש, נמצא אנשים שיסוד התיחדותם תלוי בהדרכת עצמם לצד הטוב הנעלה, לחסידות ולקדושה, ורק בתור פעולה שניה, על כן תצא מאלה הקדושים תועלת גדולה להכלל כולו.
Therefore, both tendencies must find supporters. Because the tendency to please others, aside from the levels of the soul inherent in beauty itself, is in itself beneficial in social life as well, since it increases social subservience to the good and noble things that society as a whole has already acquired. Although regarding changes found in the virtues of the soul, we find people whose essence of uniqueness depends on guiding themselves toward the noble good, piety, and holiness, and only as a secondary action, therefore great benefit will come from these holy ones to the entire community.
הם הנם המורים הגדולים, שלא בהשפעה מעשית של פעולה הם מדריכים את דורם בדרכי חיים כי אם בעצם הוייתם ומציאותם, וישנם אנשים שנוצרו להיות מדריכים בפועל ומשפיעים בדיבור ובמעשה. האנשים הגנוזים, שכל טובם בפנימיותם, יותר הם ראויים שיעשו רושם על עצמם ועל העולם בשנאתם את היופי וההתהדרות, ובבטלם את חפישת החן מהסביבה שלהם, כדי שיבאו הלימודים היוצאים מזאת הנטיה האמיתית הזאת בעולם להרבות השקט והשלום הפנימי, הצניעות והקדושה שבלב ועומק הנפש. אבל האנשים המוכנים להשפעה בפועל, הם על כן קשורים הם עם העולם, והרושם הטוב ומהכובד שהם עושים על ידי היופי המלוה אותם הוא מכלל עבודתם בקודש, הם צריכים להיות רוחצים פניהם ידיהם ורגליהם בכל יום לכבוד קונם, שזהו כבודו של מקום ברוך הוא, שיגדל רושם הטוב שלא אנשי קודש צדיקים וחכמים לפעול על הבריות, ושיגדל כח הבושה בעולם על ידי מה שימצא האדם משועבד להסכמת החברה בכל דבר טוב, שמכריע את החסרון היוצא מזה למי שמשתמש בנטיה של השתדלות ביופי החיצוני לסמות את עיני זולתו, ולאבד את מרכז האושר הפנימי שהוא "נחלת שדי ממרומים"[3], הנתונה דוקא לאדם לבדו בפנימיותו ואין לזרים אתו. ועל ידי שתי השפעות יחד, יצאו הדברים הטובים שצריכים להולד משתי הנטיות, "ואלו ואלו דברי אלהים חיים"[4].
They are the great teachers who, without practical influence of action, guide their generation in the ways of life, but rather by their very being and existence. And there are people who were created to be active guides and influential in speech and deed. The hidden people, whose goodness is entirely internal, are more deserving of making an impression on themselves and the world by hating beauty and ostentation, and by eliminating the pursuit of grace from their surroundings, so that the teachings emanating from this true inclination in the world will bring about an increase in inner peace, modesty, and holiness in the heart and the depths of the soul. But the people who are truly prepared to influence others are therefore connected to the world, and the good impression and the gravity they make through the beauty that accompanies them are included in their holy work. They need to wash their faces, hands, and feet every day in honor of their Creator, which is the honor of Hashem. This will increase the good impression that even holy, righteous, and wise people have on others, and it will increase the power of shame in the world because a person will find himself enslaved to the agreement of society in every good thing. This outweighs the disadvantage that comes from someone using the inclination to strive for external beauty to blind others and lose the center of inner happiness, which is "the inheritance of Shaddai from above" [3], given only to man alone in his inner being, and no stranger can share it. And by these two influences together, the good things that need to be born from both inclinations will emerge, "These and these are the words of the living God" [4].
-----
So we have two conflicting values, each with at least one plus and one minus.
One value is influencing others. The plus is that he influences others positively. The minus is that he has to focus on externals and loses out on his internal purity. Such people should wash their faces daily.
The other value is focusing completely on his internal world [WHERE ALL HAPPINESS AND FULFILLMENT RESIDE!!!]. The plus is that he will be a genuine, pure, happy G-d fearing person and will also impact the world with his goodness and holiness in mostly hidden ways. The minus is that he will have less of a direct impact [although people will still be drawn to his purity]. He need not wash his face daily.
Both approaches have room in Torah and are of the Living G-d.
