ה. בנות אשכנז נוהגות לברך ע ל סוכה ולולב, אבל הספרדיות לא מברכות,
וכדעת הרמב"ם )פ"ג מהל' ציצית ה"ט, ופ"ו מהל' סוכה הי"ג( שנשים לא מברכות על מצוות
שהזמן גרמא, כי איך יברכו "וציוונו", מי ציווה אותך?! זה שקר וברכה לבטלה.
והרמב"ם לא יחיד, יש למעלה מעשרה ראשונים כמלאכים הסוברים כמותו,
מהם רש"י – הובא בהגמ"י )פ"ג מהל' ציצית אות מ( - ורבינו ישעיה מטראני הא', וכן
הראב"ד )בפירושו לתורת כהנים פרשתא ב אות ב(, שבולי הלקט )סדר ר"ה סימן רצה(, רבינו
אפרים בתשובה שבספר הישר לרבינו תם )סימן סה אות ד( - אם כי ר"ת עצמו
)בתוס' קידושין לא. ד"ה דלא( חלק. וכן כתבו הסמ"ג )עשין מב(, רבינו מנוח )בספר המנוחה פ"ב
דשופר(, הרב המגיד )פ"ו מהל' סוכה הי"ג(. וכן פסק ב שלחן ערוך )סי' תקפט ס"ו( שנשים
אסור להן לברך על מצוות שהזמן גרמא, כמו שופר לולב וסוכה, וגם מי
שתוקע בשבילן לא יברך. ורק הרמ"א )שם( הוסיף, שנהגו אצלם שהנשים
מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא - כי מברכות על הציווי שיש בעולם -
ועל כן גם כאן תברכנה לעצמן. אבל לדעת מרן פסק ו רוב הראשונים זו ברכה
לבטלה. וכן כתב הרדב"ז )מכת"י סי' סד(.
בנים הגונים
5 ו. גם האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג
כתב בשו"ת דברי יציב )בליקוטים סימן סו אות ב(,
מקובל אצלנו מזקני האדמו"ר מצאנז בעל הדברי חיים - לפני כ200- שנה –
בשם החכם צבי, ש נשים לא יחמירו לקיים מצ וות עשה שהזמן גרמא.
ובישועות יעקב ) סי' יז סק"א( כתב, שהעידו לפניו אנשים כשרים שהחכם צבי
מיחה בנשים שלא יברכו. והדברי חיים הוסיף ואמר שהוא מבטיח בנים הגונים
לכל אשה שתקבל על עצמה שלא לברך על הסוכה ועל הלולב. והוא מדבר
על האשכנזים, כל שכן לספרדיות שזו ברכה לבטלה, אבל גם בספרדים
תתקיים ההבטחה לבנים הגונים... איזו הבטחה חשובה זו! לכל הפחות חסידי
צאנז צריכים לעשות כמו הרב'ה שלהם, שמבטיח בנים הגונים, ואכן יש להם
בנים הגונים ב"ה, ועל כל פנים ספרדי שהולך לתקוע לזקנות במושב זקנים,
לא יברך להן לשמוע קול שופר. ונשים אשכנזיות הגם שיכולות לסמוך על
הרמ"א, אבל החכם צבי, הישועות יעקב, הדברי חיים מצאנז – שהם גאונים
אשכנזים – סוברים שלא יברכו, כדאי שלא יברכו. ובלאו הכי הברכות לא
מעכבות את המצוות , וגם אם רוצה להרוויח מצוה, אבל לברך עליה זה ספק
ברכה לבטלה.
לא יענה אמן
השומע אשה שמברכת על לולב או סוכה, כגון שאירח אשכנזים בבית שלו,
יש היום ב"ה הרבה נישואי תערובת היתר בהיתר... ספרדים ואשכנזים, כי
כולנו בני עם אחד אנחנו, ואם יש לו כלה אשכנזיה שמברכת על הלולב, יגיד
לה שתלך אחר בעלה הספרדי ולא תברך. ואם בכל זאת שומע אותה מברכת
לא יענה אחריה אמן, כי ספק אמן לבטלה להחמיר, ויש שקוראים לזה
"להקל", והכוונה אחת שלא לענות אמן באופן זה. וכיוצא בזה מי ש מברכת
על נר שבת לאחר ההדלקה, לא יענה אחריה אמן, שזו ספק ברכה לבטלה.
ואמנם האשכנזים ממשיכים במנהגם, אבל אנחנו הספרדים עושים כדעת
הרמב"ם )פ"ה מהלכות שבת ה"א( ועוד שלושים ראשונים, שיש לברך לפני ההדלקה,
ולדעתם אשה שמברכת לאחר ההדלקה ספק עושה ברכה לבטלה.
להלכה ולמעשה התוקע אצל אשכנזים בראש השנה, לא יברך שהחיינו
ביום השני, ויותר מכך, לא יענה אמן על ברכתם, וגם לא יאמר את הפסוק
"ברוך ה' לעולם אמן ואמן", כי בשבילו זה הפסק בין ברכת "לשמוע קול
שופר" לתקיעה. ואמנם בעצם תקיעות השופר שלהם יוצא ידי חובה, ואף
שעושים את השברים אחרת, אין זה מעכב, וכל הקולות כשרים. על כל פנים
אם אפשר לארגן מנין לספרדים עדיף, וזה תלוי בראש הישיבה, ולא יתכן
שבחור שנכנס לישיבה, נהנה מהישיבה, לומד תורה מפי הרבנים, לא יעשה
מה שראש הישיבה אומר לו. אדם צריך להתרגל לשמוע לרבנים, ואחר כך
כשיתחתן ישמע לאשתו ויהיה לו שלום בית, ואם לא ישמע לרבנים, אחר כך
גם לאשתו לא ישמע ולא יהיה לו שלום בית... לכן אם ראש הישיבה לא
מסכים שיארגנו מנין נפרד, בטענה שיש בישיבה מאה בחורים, ואם כל
הספרדים ילכו, בפרט שהם הכי חזקים שם... כמה יישארו, ישמעו לו ויישארו.
אבל בישיבה כמו חברון שיש 1,500 בחורים, ולא מרגישים בחסרונם, יארגנו
להתפלל אצל ספרדים, אך ורק ברשות ראש הישיבה.
אחות לנו קטנה
כשהיינו צעירים בגיל ,17 ,18 למדתי בישיבה אצל אשכנזים, ולא היו הרבה
בני תורה ספרדים, ב"ה היום התורה התרחבה כל כך, אשרינו ואשרי חלקנו
שזכינו שהתורה התרחבה. בערב ראש השנה רציתי לנסוע לבית להתפלל
אצל ספרדים, בישיבה קטנה התפללנו בישיבת פורת יוסף בקטמון אצל חכם
שלום והרב בעדני, איזה יופי התפלות שלהם, התקיעות שופר, נפלא! ורציתי
לנסוע לשם. אבל ראש הישיבה אמר לי: לא, אתה לא נוסע , גם הספרדים
נשארים בישיבה! והיה קשה לי, איפה יש " אחות קטנה" לאשכנזים, יש להם
אחות קטנה... אבל לא את המנגינה שלנו... וכי יודעים לפייט " עת שערי
רצון", " אמר לשרה" ... מאיפה יודעים את המנגינות שלנו, אם היו מכירים היו
גונבים לנו אותן... אדם שרגיל מקטנות להתפלל אצל ספרדים זה קשה.
שלח תשלח
בישיבה היה טלפון ציבורי אחד, וכולם עומדים בתור כדי לטלפן, והיו
אסימונים, כל עשרים שניות נופל אסימון... זה גם בזבוז כסף וגם הרבה זמן,
והיה לי קצת אומץ – למדתי מהאשכנזים... – וניגשתי לראש הישיבה ושאלתי
אותו, אפשר לבוא לבית של הרב להתקשר למרן? מרן זצ"ל היה אז הרב
הראשי לת"א, וראש הישיבה אמר לי, כן כן, תבוא... אשכנזים יודעים לכבד
מאד ייחוס. הלכתי לבית שלו וטילפתני למרן, אמרתי לו: אבא, אני לא בא
לראש השנה. למה אתה לא בא? כי ראש הישיבה לא מרשה לי, ואומר שצריך
להתפלל בישיבה. איפה הוא? לידי. תקרא לו, תן לי אותו... אמרתי לראש
הישיבה, אבא רוצה את כבודו. ומרן אמר לו, לא רק הבן שלי תשלח, אלא את
כל הספרדים, שיתפללו אצל ספרדים. והוא כיבד את הרב ושמע לו, ואכן כל
הספרדים יצאו... לכן הבחורים הספרדים יארגנו מנין לעצמם ברשות ראש
הישיבה. ואדרבה אם יש בחורים שהתרגלו להתפלל אצל אשכנזים, לא
מפריע להם, ומתלהבים מהמנגינות שלהם, "שמע קולנו חוס ורחם עלינו "...
או "שמחה לארצך" לא נורא, שיתפללו שם, וכנזכר שלא יענו אמן על ברכת
שהחיינו ביום השני.
לא תברכי
כך הדין לגבי השומע אשה שמברכת "לישב בסוכה", כאשר מרן זצ"ל היה
גר ברחוב אלקנה, למעלה בקומה שלישית היתה גרה סבתא של ניסים זאב,
שהיתה עיראקית צדיקה, ובכל שנה הרב היה שולח לה לנענע ארבעת
המינים. שנה אחת אמרו לרב שהיא מברכת על הלולב, על פי דברי הבן איש
חי (בשו"ת רב פעלים ח"א חסו"י סימן יב), והפסיק להביא לה. והיא ירדה למטה, ואמרה
לו בעיראקית : חכם, למה לא נותן לי את הלולב... שאל אותה, את מברכת? כן
ודאי. אמר, אני לא מסכים, זו ברכה לבטלה להרמב"ם ומרן, לכן לא תברכי.
והיא נכנעה וכיבדה את הרב - גם הנכד שלה הולך בעקבותיה ומכבד את מרן...
- וניענעה בלי ברכה. והיא ראויה להבטחה של בנים הגונים... ועל כל פנים
נשים ספרדיות שמברכות על מצוות שהזמן גרמא לא טוב עושות, ואם שומע
שמברכות, ואפילו אם שומע מאשכנזיות שמברכות, לא יענה אמן, ואף
שלר"ת יכולות לברך, אבל לרבותינו זו ברכה לבטלה ואין לענות אחריה אמן.
תפתחי ילקוט יוסף
כג. גם הפרי מגדים )סי' כה א"א סק"י( הסתפק בכיוצא בזה, שהשומע ברכת על
מצות תפלין מחבירו לא יענה אמן, וכן כתב בשו"ת הרמ"ץ )חאו"ח ר"ס יג(. ואמנם
רבי שלמה קלוגר )שם סימן נז( כתב שכל שיש ספק או מחלוקת בברכה יענה אמן,
וכך כתב המשנה ברורה )ביאור הלכה ס"ס רטו( , והאמת שיש סתירה בדברי רבי
שלמה קלוגר ממקום אחר )שם סימן צד, והובא בגיליון הקודם אות כה(, ששם משמע שלא
יענה אמן, וכך ההלכה למעשה, כמו שכתבו להקת פוסקים. ומה שכתב
בשו"ת בנין עולם )או"ח ס"ס ה ( - לגאון אשכנזי - שהשומע נשים שמברכות על
מצוות שהזמן גרמא יענה אחריהם אמן, זה לדידה והאשכנזים שנשים
מברכות, אבל לא לנו הספרדים. לכן אם שומע את בתו שלמדה בסמינר לברך
, לא יענה אחריה אמן, ואחר שתגמור ברוך שאמר או ברכות קריאת שמע
להתפלל, יקרא לה לחדר ויאמר לה, תפתחי ילקוט יוסף )אוצר דינים לאשה ולבת עמ'
צח( ותראי שנשים לא מברכות, ואם תגיד שהאור לציון )ח"ב פ"ה אות ג( אומר
שמברכות, יגיד לה, תראי כמה אריכות יש בילקוט יוסף לדחות את דבריו. עם
כל הכבוד שהיה מגדולי הדור שלנו, אבל אחר המחילה, השבנו על כל דבריו.
אנחנו משיבים על החולקים בכבוד וכדרכה של תורה לחזק את הפסקים של מרן זצ"ל,
זו הדרך שלנו. לפני יותר מארבעים שנה, בשנת תשמ"ב, תשמ"ד, תמיד הייתי מדבר
ביזדים לפני מרן, והיה נהנה מכך שאני מחזק את הפסקים שלו. פעם אחת בחודשים
האחרונים לחייו של מרן, מרן קיבל התקף לב, ולקחו אותו בשבת בבוקר לבית חולים.
אנחנו היינו בבית וגן ושמענו שאשפזו את הרב. אמר לי רבי אריה דרעי, נלך לבקר את הרב
בהדסה. הלכנו ברגל מבית וגן, וכל הדרך דיברתי אתו בלימוד, בפלפול ועיון, וכשהגענו
להדסה בצהרים, אמר לי מרן: אתה רואה איך אני נראה, עם אינפוזיה וכו', לכן תלך הלילה
לתת את השיעור. היה שם איזה אחד שאמר לו, שהוא רוצה לתת את השיעור... אמר לו
מרן: לא, אני רוצה שדוקא הוא יתן שיעור, כי הוא מחזק את הפסקים שלי, וכל מי שמקשה
עלי הוא מתרץ טוב, ולא סתם אומר: כך אמר כך אמר... אלא מחזק בסברות ובראיות.
צריך להיות דבוקים ברב שלנו, וללמוד מהאשכנזים, תראו איך חסידי חב"ד דבוקים ברבי
שלהם, איך תלמידי הרב שטיינמן, הרב חיים קנייבסקי, הרב אלישיב, רבי שלמה זלמן,
כולם דבוקים ברבותיהם, ולנו יש את מרן זצ"ל שאין כמותו.
[תראו דוגמא איך חולקים על מרן, יש אחד אמר שיעור ברדיו, ואמרו לי שחלק על מרן,
ואמר דמי שנפל למשכב שלושה ימים צריך לברך הגומל. ואמנם בחזו"ע (ברכות, עמ' שעא)
מבואר שכל שעלה וירד מהמיטה חשיב חולי ואין צריך שלושה ימים, וכמו שהביא מרן הב"י (סי' ריט) מדברי הרמב"ן. וכ"פ בתשובות הרשב"א (ח"א סי' פב) והמאירי, והרא"ה,
והריטב"א, ואוהל מועד, והארחות חיים, והערוך, והב"ח, ע"ש. ועוד אמר , שמי שראה את
ים התיכון ובירך עליו עושה מעשה בראשית, וראה באותו יום את הכינרת, לא יברך, וזה
שטויות, כי מה זה קשור, הוא בירך על הים הגדול, ואח"כ רואה את הכינרת, וכל אחד בפני
עצמו. ועוד חלק על מרן, ואמר שאם נוסע ביום שישי לבני ברק וחוזר במוצ"ש מצטרף
לתפלת הדרך ולהגומל, ופלא שלא חושש מברכה לבטלה, וצריך שיהיה באותו יום הלוך
וחזור , אבל כאן בליל שבת נשאר בבני ברק וחזר רק למחרתו, ומה שהיה אסור לנסוע
בשבת, סוף סוף לא חזר בו ביום ואיך יצטרף. עוד אמר דמי ששתה מים שלא לצמאו
בשיעור רביעית, אף שברכה ראשונה אינו צריך לברך, ברכה אחרונה יברך, וזה נגד הש"ע
(סי' רד ס"ז) דאם חנקתה אומצא ושתה מים להעביר האומצא, אינו מברך לא לפניו ולא
לאחריו. וזה רק דוגמא איך סתם חולקים על מרן זצ"ל].
