There was an on-line conversation about the issue of girls going to seminary in EY.
The reason NOT to go [he said] is b/c it is much too expensive. They can go to seminary in Brooklyn or in Cleveland or in other places and save a lot of money for the poor parents who literally can't pay the bills even when they make hundreds of thousands of dollars a year [an insane matzav!!].
On the other hand [he claimed] - it is very hard to get a shidduch if one didn't learn in Seminary in EY.
WOW!
Open up a Tanach. Read from beginning to end. What is one theme that repeats itself more times than just about any other theme? More than Shabbos. More than Kashrus. More than Taharas Hamishpacha. More than learning Torah, More than just about anything else.
ERETZ YISRAEL!!!
[As an aside, I was struck as a young bachur by a famous essay written by a pre-war Rosh Yeshiva זצ"ל הי"ד who was a strong opponent of the Mitzrachi-Tziyoni movement. He said that we don't have "Dati-Shabbos" "Dati-Tefillin" or any other "Dati" with a dash or slash, so why "Dati" and "Zionist". He had a point, which was that the "nationalism" became the whole religion b/c it was overemphasized and that is dangerous. Just like in certain Chasidic groups where the entire Judaism is about the Rebbe and not about Hashem [bordering on עבודה זרה and sometimes even crossing the line]. On the other hand, now I understand that EY is the basis and backdrop for everything we do as Jews and if that is lacking then the עיקר is lacking. And sadly, many people miss out on this point and think that they are living full religious lives in חו"ל. So the singling out of EY makes sense to reawaken people to where Am Yisrael is meant to be. Nobody questions that we have to keep Shabbos or wear Tfillin. But sadly the חשיבות of א"י is often downplayed.]
Ditto in תורה שבעל פה which is based in a good part in EY - all of זרעים קדשים and טהרות and a lot in the other סדרים as well.
The reason girls should go to Seminary in א"י [if the parents can afford it somehow or get a scholarship] is b/c Hashem wants every Jew ideally living in א"י. The odds of a girl moving here for life are much greater if she spends a year here. And even if she doesn't there is tremendous value in being here for the time they are. Chu"l is affectionately called טומאת ארץ העמים with attendant Halachic Nafka Minos.
A few sources.....:
כבר בימי אברהם אבינו (אבי האומה) אנו רוצים שהציווי הראשון שהוא הצטווה זה ללכת לארץ כנען (ארץ ישראל), כפי שמופיע בפסוקים (בראשית פרק יב פסוק א):
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ:"
רק בארץ ישראל ה' מבטיח לאברהם את הבטחת הארץ (בראשית פרק יב פסוק ז):
"וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת:"
בהמשך סיפור התורה, בשעה שבני ישראל נמצאים עוד במצרים, ה' מבטיח לעם ישראל על ידי משה, שיזכו לרשת את ארץ ישראל (שמות פרק ו פסוק ח):
"וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה':"
לאחר מכן, בפרשת שלח לך בו מופיע חטא המרגלים, ניתן לזהות את שבחה של ארץ ישראל. אחר שהמרגלים הוציאו דיבה על ארץ ישראל, ה' החמיר מאוד בעונשם, והטיל עונש של מוות לכל הפוגעים והמשמיצים את ארץ ישראל (במדבר פרק יד פסוק כט – לז):
"בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם עָלָי:... וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וְנָשְׂאוּ אֶת זְנוּתֵיכֶם עַד תֹּם פִּגְרֵיכֶם בַּמִּדְבָּר... וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה':"
בהמשך ספר במדבר, מופיע הציוויו של ה' לעם ישראל לרשת את ארץ ישראל ולשבת בה (במדבר פרק לג פסוק נג):
"וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ":
גם בספר דברים, מרבה משה לצוות על כיבוש ארץ ישראל, ולא לפחד כנגד הגויים הנמצאים שם (דברים פרק כ פסוק א – ב):
"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:"
וכן מתאר משה את שבחה של ארץ ישראל (דברים פרק ח פסוק ז-ח):
"כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר: אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ:"
גם בקרב חז"ל ניתן לזהות את האהבה שהייתה להם ארץ ישראל, כפי שמתואר במדרש (ספרי, דברים פסקה פ):
"מעשה ברבי יהודה בן בתירה ורבי מתיה בן חרש ורבי חנניה בן אחי רבי יהושע ורבי יונתן שהיו יוצאים חוצה לארץ והגיעו לפלטום וזכרו את ארץ ישראל זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם... ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה."
בתוספתא מובא שהישיבה מחוץ לארץ ישראל פגיעה בקבלת הנהגתו של ה' את העולם (תוספתא עבודה זרה פרק ד הלכה ה):
"הרי הוא אומר: "ושבתי בשלום אל בית אבי" שאין תלמוד לומר: "והיה ה' לי לאלהים" ואו' לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים כל זמן שאתם בארץ כנען הריני לכם לאלוה, אין אתם בארץ כנען כביכול איני לכם לאלוה."
חשיבותה של ההתיישבות בארץ ישראל באה לידי גם בקריטריונים הלכתיים מובהקים. כפי שמופיע בגמרא, שישנה עדיפות לדור בארץ ישראל בעיר שרוב עובדי עבודה זרה, על פני לדור בחו"ל בעיר שרובה מעם ישראל (תלמוד בבלי כתובות דף קי עמוד ב):
"ת"ר: לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים, ואל ידור בחו"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל - דומה כמי שיש לו אלוה. וכל הדר בחו"ל - כאילו עובד עבודת כוכבים."
וכן מופיע בגמרא שבשל מעלת ארץ ישראל, בני זוג יכולים לכוף אחד את השני לעלות לארץ ישראל (תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קי עמוד ב):
"ת"ר: הוא אומר לעלות, והיא אומרת שלא לעלות - כופין אותה לעלות, ואם לאו - תצא בלא כתובה. היא אומרת לעלות, והוא אומר שלא לעלות - כופין אותו לעלות, ואם לאו - יוציא ויתן כתובה."
את שבחה של ארץ ישראל, אפשר לראות דרך ההתייחסות ללימוד התורה בחו"ל ביחס ללימוד התורה בארץ ישראל. הגמרא (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כד עמוד א) מתארת את הלימוד תורה בבל כלימוד תורה בחושך:
"(איכה פרק ג, ו) "בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם" אמר רבי ירמיה: זה תלמודה של בבל."
מעלתה של ארץ ישראל ממשיך ומופיע רבות גם בזוהר הקדוש. ואחת הדוגמאות לכך היא בדברי הזוהר (כרך ג, במדבר דף קיח עמוד א) שיש שמחה בעולמות עליונים בשעה שעם ישראל יושב בארץ ישראל, ואז עבודת ה' היא מתוך שמחה:
""שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַם וְגוֹ'", בְּגִין דְּחֶדְוָה לָא אִשְׁתְּכַח, אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל קַיְימֵי בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא. דְּתַמָּן אִתְחַבְּרַת אִתְּתָא בְּבַעְלָהּ... כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: "עִבְדוּ אֶת יְיָ בְּשִׂמְחָה", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: "עִבְדוּ אֶת יְיָ בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה". מַה בֵּין הַאי לְהַאי? אֶלָּא, כָּאן בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל שָׁרָאן בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא. כָּאן בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל שָׁרָאן בְּאַרְעָא אַחֲרָא."
יסוד זה ממשיך ומופיע גם בדברי הראשונים, כפי שכותב הרמב"ם בספרו משנה תורה (הלכות מלכים פרק ה הלכה יא) על פי מאמרי חז"ל:
"אמרו חכמים כל השוכן בארץ ישראל עונותיו מחולין...
ואפילו הלך בה ארבע אמות זוכה לחיי העולם הבא."
וכן כותב הרמב"ן (השגות לספר המצוות מצוה ד), בתמיהתו מדוע הרמב"ם לא מנה את מצוות יישוב ארץ ישראל כאחת מתוך תרי"ג מצוות, וכך מתאר:
"שנצטוינו לרשת הארץ אשר נתן האל יתברך ויתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב ולא נעזבה ביד זולתינו מן האומות או לשממה... נצטוינו בכיבושה ובישיבתה... היא מצות עשה לדורות מתחייב כל יחיד ממנו ואפילו בזמן הגלות... וחז"ל אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה".
יסוד חשיבות הישיבה בארץ ישראל מתחזק מתוך אף פסק הלכה של ר' יוסף קארו בשולחן ערוך (הלכות שבת סימן שו סעיף יא), שלמען ישוב ארץ ישראל, מותר בשבת לקנות בית מגוי בארץ ישראל, על ידי שחותם ומתחייב לכך (על ידי גוי):
"מותר לקנות בית בארץ ישראל מן הנוכרי, בשבת, וחותם ומעלה בערכאות".
ומדגיש המשנה ברורה (סימן שו ס"ק מז) שזה חידוש שקיים רק במצוות ישוב ארץ ישראל שלא קיים במצוות נוספות:
"ואף דהמחבר פסק לקמן בסימן ש"ז ס"ה דמלאכה דאורייתא אסור על ידי נוכרי אפילו לצורך מצוה, זה עדיפא".
על ההבדל בין ארץ ישראל לחו"ל אפשר ללמוד גם מדברי הגר"א שמדמה את החיים בחו"ל כקבר ביחס לחיים בארץ ישראל, וכך הוא כותב ביאורו לספרא דצניעותא (עמ' לה):
"מעת שחרב הבית יצאה רוחנו עטרת ראשנו ונשארנו רק אנחנו הוא גוף שלה בלא נפש. ויציאה לחוץ לארץ הוא הקבר ורימה מסובבת עלינו ואין בידינו להציל מן העובדי כוכבים האוכלים בשרינו... ואנחנו מקווים עתה לתחית המתים "התנערי מעפר קומי" (ישעיה נ"ב) ויערה רוח ממרום עלינו."
וכן ביאר ר' אברהם אזולאי בספרו חסד לאברהם (מעיין ג נהר יב) שהזוכה להיכנס לארץ ישראל זוכה לקבל נפש חדשה:
"והנה האדם כשהוא בחו"ל היתה לו נפש מעולם האופנים, וכשזכה ונכנס לארץ בא לו נפש חדשה מעולם היצירה ומתלבש בתוך הנפש הישנה שהיתה לו, ובלילה הראשונה שישן בארץ יוצאת ב' הנפשות ועולות למעלה, ובחזרה אינה חוזרת אלא החדשה בלבד, ולזה אינה ראויה לעונשין כי לא חטאה, ולזה אמרו רז"ל שמוחלין לו על כל עונותיו".
עוד על מעלת של ארץ ישראל אפשר ללמוד מתוך דברי הרב קוק בספרו אורות (עמ' קסו סעיף יח) שכותב שנשמת עם ישראל שורה על כל פרט מעם ישראל דווקא בארץ ישראל:
"הנשמה הכללית של כנסת ישראל אינה שורה באיש הפרטי כי אם בארץ ישראל, ותיכף כשבא אדם לארץ ישראל מתבטלת נשמתו הפרטית מפני האור הגדול של הנשמה הכללית הנכנסת לתוכו... וכל מה שיכיר יותר את ערכה ואת גדריה, לפי אותה המדה תתרחב אצלו ותופיע עליו בשלל צבעים נפלאים של אורות קודש, עשירי גוונים, להרבות לו עצמה וחדוה, גדולה ותפארת".
והוסיף הרב קוק בספרו אורות ארץ ישראל (פסקה א), שארץ ישראל איננה רק מקום גאוגרפי המשתייך לעם ישראל, אלא מקום בעל חיבור רוחני פנימי שבו מתאפשר לעם ישראל להופיע את מהותו:
"ארץ ישראל איננה דבר חיצוני, קנין חיצוני לאומה, רק בתור אמצעי למטרה של ההתאגדות הכללית והחזקת קיומה החמרי או אפילו הרוחני. ארץ ישראל היא חטיבה עצמותית קשורה בקשר חיים עם האומה, חבוקה בסגולות פנימיות עם מציאותה..."
לכל הנאמר עד עתה יש להוסיף, שאחד מהסימנים שמביאה הגמרא כדי לציין את תהליך הגאולה, הינו בכך שארץ ישראל נותנת פירותיה בעין יפה. דבר לו זכינו בשנים האחרונות בארץ ישראל. וכדברי הגמרא (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צח עמוד א):
"ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר: "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו'"".
וביאר רש"י על דברי הגמרא:
"מגולה מזה - כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר".
בדורנו שעם ישראל שב לארצו אחרי 2,000 שנות גלות, חובתנו ליישב את הארץ. וכפי שהטיב לתאר זאת הרב שלמה יששכר טייכטל בספרו אם הבנים שמחה (עמוד רד):
"הגיע השעה שנעלה לציון ולארץ אבותינו, שזהו רצון ה', שלא במקרה נעשה לנו מה שנעשה עמנו פה בגלות, אלא אצבע אלוהים היא המורה לנו לעלות מן הגולה לירושת אבותינו... וכל כוחנו ודמינו נתנו לאמנו החורגת ועכשיו לקחה מקל והלקתה אותנו הכאות אכזריות בלי רחמנות ובלי חמלה... והוכרחנו לצאת מביתה בעירום ובחוסר כל... נקומה ונעלה אל אמנו האמיתית..."
היטב לתאר זאת הרב יעקב משה חרל"פ בספרו מי מרום (מעייני הישועה עמוד קצו):
"בכל תקופה ותקופה ישנה נקודה מיוחדת שדרך הנקודה ההיא מאיר כל הטוב ומתוכה מתנוצצים כל קיומי התורה והמצוות שבתקופה ההיא... ובעקבתא דמשיחא הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל וממנה נובע הכל ומבלעדי ההתאחזות בה אין שום השפעה של קדושה בעולם, ואין פלא אם כל העמים רוצים לעכב בעד ביאתם של ישראל בארץ הקודש והתקשרותם בה, וכל כובד ההתנגדות שלהם היא בעיקר על הנקודה הזאת".
שנזכה ליישב את ארץ הקודש, "לאכול מפריה ולשבוע מטובה".
