Saturday, August 31, 2024
Thursday, August 29, 2024
קדושת ישראל
בדברי גאון המקובלים שבדורנו רבי שלמה אלישוב בספרו הקדו"ש.. שער ו פרק ט: "..כל היעודים אחרונים דימות המשיח וחיי העולם הבא הנה הם תלויים באמת רק בברית ולא בזכות, והוא ברית אבות וישראל, והברית לא תופר לעולם, וכן אומר רבנו תם, בתוספות שבת נה. ד"ה ושמואל, דזכות אבות תמה אבל ברית אבות לא תמה.. וכן שם בסנהדרין.. ולבסוף שתק רבי אליעזר.. והרי הודה רבי אליעזר.. וכן מורה כמה פסוקים ביחזקאל לו לז..". כן באור החיים ויקרא כה, כה: "כי קץ הגלות ישנו אפילו יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו".
המגמה האחרונה בחיים היא הקדושה. הקדושה היא חטיבה עליונה, שאין בה כלום מהחולשה שבמוסר. הקדושה אינה נלחמת כלל נגד האהבה העצמית, הטבועה עמוק במעמקי נפש כל חי, אלא שהיא מעמידה את האדם בצורה עליונה כזאת, שכל מה שיותר יהיה אוהב את עצמו, ככה יתפשט הטוב שבו על הכל, על כל הסביבה, על כל העולם, על כל ההויה. אין בתכונה של קבוץ צבורי בשום אופן אפשרות לנטיה של החלשת האהבה העצמית, ואיננה בה כי אם הירוס מוסרי, אם יזדמן, ורקבון פנימי, האוכל כל. על כן אי אפשר כלל לדרוש שיהיה בעולם עם מוסרי, כי אם עם קדוש, עם שכל מה שיגביר את עצמו, כל מה שירומם את ערכו בפנים ובחוץ, כן ירומם ויגביר את האור והטוב בעולם. ונמצא שתמצית הטוב שבמוסר כלולה היא כבר בהקדושה, בצורה יותר מפוארה, יפה ומענגת.
כל מה שאנו מדברים מתשוקה א-להית, מדבקות קדושה, משמחת אור עליון, הכל בא לנו על ידי הלבוש של כנסת ישראל, שנשמתנו בה דבוקה, ממנה שואבת אורה, והיא בית לד', היכל מלך מלכי המלכים, מילוי השם הקודש באורותיו, אשתו כגופו, אחותי, רעיתי, יונתי, תמתי, מלכת עולמים, השלמת ההופעה האורית החיה והמפוארה, הטהורה והעזיזה, בכל הנשמות, בכל הבריות, בכל העולמים. והאידיאה הלאומית הישראלית חודרת בעצמת חייה בכל פרט ופרט מישראל, ובכל מעשיו ותנועותיו, שיחיו ושיגיו, שאיפותיו וקניניו הפרטיים. אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם, בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל, מזוינו מלאים מפיקים מזן אל זן, צאנינו מאליפות מרובבות בחוצותינו, אשרי העם שככה לו אשרי העם שד' אלהיו. ואשרי האיש שעם זה הוא עמו, אשריך ישראל, אשריך ישראל כולך בכללותך, ואשרינו מה טוב חלקנו בפרטיותנו, שהננו בנים לעם קדוש זה, עם מפואר זה, עם עולמים זה, עם אור עולמים חי ומאיר בלבו, עם יסוד הרוממות והגודל, הזוהר האידיאלי, לכל האדם, עם יסוד עמים ולאומי, עם זיו העולם וכבודו. הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא.
אליהו יושב בכל מוצאי שבת קודש תחת עץ החיים וכותב זכויותיהם של ישראל. על כן ראוי לכל מי שיש שייכות של תשוקה לרזי תורה, שהיא מדת גלוי אליהו, באיזה דרגא, אפילו אם היא רק בדרך דמיון, או הרגשה, או השגת השכל האנושי, וקל וחומר אם עלה בחסד עליון למדרגות יותר גבוהות, שבכל מוצאי שבת קודש יעשה גם הוא כמעשיו של אליהו, ויעסוק בזכויותיהם של ישראל. ויכיר בהכרה שכלית ובהשגה בהירה וברורה את קדושת ישראל, ויקרת מעלתו, וידבק עצמו בכללות עם קדוש, עם ד', וסגולת נחלתו, שאין קץ ותכלית להופעת אור קדשו של כל יחיד ויחיד שבהם, שגם הריקנים שבישראל כל העולם משותת עליהם. ויש להתרעד ביראה קדושה, מקדושת הנשמה הא-להית העליונה של כל נפש מישראל. ולהיות מלא שוקקות וחמדת עולמים לקדושת רוממות קרן ישראל בכלל, ולהצלחתו של כל יחיד מישראל בכל מעשי ידיו, בחומריות וברוחניות, ובכל טוב. ומתוך מעמקי נשמתו ירנן ויקרא. אשריכם ישראל, אשריך ישראל, מי כמוך עם נושע בד'. אהבתיך עמי, ולאומי, איויתיך בכל לבי, ובכל נפשי, אחמדך בכל חום לב, בכל אש עצמותי, אשתוקק לראות כבודך, יפיך, והדרך, עת תרומם ותנשא, עת תגדל ביפי צביוניך, ויצאו כל סגולותיך, והנפלאות הכמוסות בך, מן הכח אל הפועל, עת תנטע ותתאזרח בארץ צביונך, בארץ פארך, ויגלו לצפון ולים, לקדם ולמערב, תפארת עוזך, וגובה קרנך. וראו גוים צדקך וכל מלכים כבודך, וקרא לך שם חדש אשר פי ד' יקבנו, והיית עטרת תפארת ביד ד', וצניף מלוכה בכף א-להיך.
Points To Ponder
It's human nature to seek love from those who withhold it and to take for granted the love from those who share it readily.
We'll be happier if we do the opposite – if we lean into the relationships with the people who love us unconditionally and love us for who we really are.
---
"Clarity is freedom. Know what is important to you and it will grant you the freedom to ignore everything else."
----
"Dreams are fun when they are distant. The imagination loves to play with possibilities when there is no risk of failure.
But when you find yourself on the verge of action, you pause. You can feel the uncertainty of what lies ahead. Thoughts swirl. Maybe this isn't the right time? Failure is possible now.
In that moment—in that short pause that arises when you stand face to face with your dream—is the entirety of life. What you do in that pause is the crucible that forges you. It is the dividing line between being the type of person who thinks about it or the type of person who goes for it.
When I really think about it, I want that moment to be my legacy. Not that I won or lost. Not that I looked good or looked like a fool. But that when I had something I really wanted to do, I went for it."
---
"All sins are attempts to fill voids."
----
"It's dark because you are trying too hard. Lightly child, lightly. Learn to do everything lightly. Yes, feel lightly even though you're feeling deeply. Just lightly let things happen and lightly cope with them. I was so preposterously serious in those days, such a humorless little prig.
Lightly, lightly – it's the best advice ever given me... So throw away your baggage and go forward. There are quicksands all about you, sucking at your feet, trying to suck you down into fear and self-pity and despair. That’s why you must walk so lightly."
----
When are you seized by the thrill of what you are trying to accomplish?
---
Writer and philosopher Robert Pirsig on enjoying the journey:
"Mountains should be climbed with as little effort as possible and without desire. The reality of your own nature should determine the speed. If you become restless, speed up. If you become winded, slow down. You climb the mountain in an equilibrium between restlessness and exhaustion. Then, when you're no longer thinking ahead, each footstep isn't just a means to an end but a unique event in itself. This leaf has jagged edges. This rock looks loose. From this place the snow is less visible, even though closer. These are things you should notice anyway. To live only for some future goal is shallow. It's the sides of the mountain which sustain life, not the top. Here's where things grow."
----
Economics professor Tyler Cowen on raising the aspirations of others:
"Yesterday I had lunch with a former Ph.D student of mine, who is now highly successful and tenured at a very good school. I was reminded that, over twenty years ago, I was Graduate Director of Admissions. One of my favorite strategies was to take strong candidates who applied for Masters and also offer them Ph.D admissions, suggesting they might to do the latter. My lunch partner was a beneficiary of this de facto policy.
At least two of our very best students went down this route... neither realized that it was common simply to apply straight to a Ph.D program, skipping over the Masters. I believe this is now better known, but the point is this.
At critical moments in time, you can raise the aspirations of other people significantly, especially when they are relatively young, simply by suggesting they do something better or more ambitious than what they might have in mind. It costs you relatively little to do this, but the benefit to them, and to the broader world, may be enormous. This is in fact one of the most valuable things you can do with your time and with your life."
השחיתו כרם ה' - עיר הנדחת!!
מאמרי הראי"ה עמ' 511 למקדש מעט – לאחינו ב״י קהילות הקודש והיחידים האהובים באה״ב באמעריקא וקנדה.. באה אלי שמועה, ממצב היהדות הנאמנה במדינותיכם, ולבי נשבר בקרבי, כי עלה הפורץ, של אלה אשר השחיתו את כרם ד׳ צ-באות בית ישראל, וידיחו רבים מאחרי ד' א-להי ישראל ותורתו הנאמנה, המתחדשים הריפורמיים.. עד שנמצאו כאלה ששלחו יד בהמסורה הקדושה לכל ישראל קדושים מאז ומעולם לעשות בבתי הכנסיות עזרת אנשים לבד ועזרת נשים לבד, ואשר המהרסים הראשונים אשר התחילו לבטל את הסדר הקדוש והמחויב הזה, יודעים אנחנו מה עלתה בידם, שרובם ככולם נשתכחו מהם ומזרעם כל יסודי האמונה וכל קדושת ישראל, והרבה מהם נשתמדו ונבלעו בין גויי הארץ ונכרתו לגמרי מבית ישראל.. וכשמשוררות נשים בענין סדר של תפילה הוי זמרי נשי ועני גברי, דגרע מפריצותא בעלמא והוי כאש בנעורת.. ובמקום קדוש צריכים יותר להתרחק מכל דבר המביא לידי עבירה, או הרהור, שבמקום שהקדושה מתגברת מתגבר לעומת זה גם היצה״ר.. שכל דבר שאסור משום סרך יצה״ר במקום אחר נעשה איסורו יותר חמור ויותר מזיק במקום קדוש, ופוגם עי״ז את כל מעלות הקודש של גוי קדוש, ומפסיד את הכונה ואת רוממות הנפש של קדושת התפילה והעבודה הטהורה. ומה שמחמיר את הענין של האיסור הוא, מה שנעשה בתור פעולה של קהל ועדה וישראל, שכבר כתב ע״ז הרמב״ם במו״נ (ח״ג פמ"א), שבכל איסור ובכל עבירת מצוה שנעשה ביד רמה ע״י עדה מישראל יש לזה דין עיר הנדחת. וחלילה לזרע קודש שיכנסו במצודה רעה כזאת.. ואיסור גמור מעיקר הדין להכנס ולהתפלל בבתי כנסיות כאלו. וכאשר כבר בררו זה, וגם גזרו בכל חומר גדולי עולם בדורות שלפנינו.
Wednesday, August 28, 2024
גלגל חוזר
באחר הביקורים שערך רבינו כ"ק מרן אדמו"ר הבית ישראל מגור זצוק"ל זי"ע במעונו בשכונת בית וגן שאל ממנו הגר"י אברמסקי שיבאר לו את הכתוב במצות הצדקה "על כן אנכי מצוך לאמר פתוח תפתח את ידך" מה פשר המלה "לאמור" בצווי זה? השיבו הרבי, יש לכם פה שכן טוב הוא האדמו"ר מאמשינוב הרבי מאיר"ל קאליש זצ"ל. סב סבו היה הצדיק מווארקי רבי יצחק זצ"ל. וכך פירש צדיק זה בכתוב דנן - "מאי לאמר? לעני" כלומר מלבד הנתינה גופא מצוה עליך לפייסו בדברים ולומר לו אל תיפול ברוחך גלגל חוזר הוא בעולם עוד יבואו ימים שתתעשר ואתה בעצמך פתוח תפתח את ידך אחיך, עוד תפזר הרבה לצדקה.
ראה!!
סוף בין הזמנים. אני מתיישב בחורשה קטנה בירושלים ליד שולחן עץ וכותב.
ולמה אני מתרגש מהשולחן הזה, בחיק הטבע?
גם הוא היה עץ, כמו אלה הנטועים פה סביבו.
גם הוא היה פעם ענפים.
במקום שיבנו ממנו ארון בדירה אפלה,
עשו ממנו שולחן, ונטעו אותו שוב
ליד חברי הילדות שלו, פה בשדה.
אבל בלילה, באין רואה, הוא מדבר עם העצים בשפתם…
רוח אלול מנשבת פה בגן. שנה שהתחילה באסון ואחריו מלחמה. ראינו אחדות, ראינו גבורה. לצערנו גם הרבה מדי הלוויות. אחד אמר לי: "השנה לא יכולתי לקרוא את הקינות". אחד אמר לי שכבר לא צריך ללמוד על חומות שנפרצו, הכל הוסרט ורץ ברשת. גם את קול השופר, בעצם, כבר שמעתי השנה הרבה, מתוך קולן של האלמנות הצעירות ליד הקבר הפתוח. שברים-תרועה, ואחר כך שברים של כולנו.
אבל רוח התשובה מתחדשת כל פעם. תמיד יש תשובה על התשובה.
השבוע קיבלתי פתאום שיחה מיובל מקיבוץ בצפון. "אהרן, יש לך אצלי גיטרה ישנה שאני רוצה להחזיר לך". נזכרתי שלפני עשר שנים מסרתי לו את ה'גיבסון' הישנה שאבי שיחי' היה מנגן לנו עליה לפני השינה… "מחילה, הגיטרה עדיין שבורה, אבל פשוט החלפתי מקצוע. כבר לא מתקן כלי נגינה. היום אני בתחום הטיפול. עדיין משתדל לתקן כלים שבורים, אבל בבני אדם". וכך היא חזרה אליי, עוד יותר מפורקת ממה שהייתה… גם זה מבשר לי את אלול. אלול מבקש להחזיר לנו את הדברים למקומם, לשורשם. התשובה מחזירה את הזיכרונות, את הרצונות, את עצמנו לעצמנו, וגם אם לא הצלחת לתקן, תבוא עם השברים.
בפרשה שלנו, ה' אומר לנו "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה". ולפני ראש השנה, בפרשת ניצבים, שוב התורה תכתוב "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע… ובחרת בחיים".
במחנה קיץ בו ניגנתי לפני שנים, דרש הרב ברוך מרדכי אזרחי זצ"ל: "הלא ברור שאבחר בחיים! אם מונחים לפניך שתי צלחות, וליד אחת מהן מונח פתק: 'רעל', האם יש טיפש שיטעם ממנה?"
שתק, ואז בקולו הדרמטי אמר:
"ראה!!! זו המשמעות העמוקה של הבקשה. ראה, התבונן בן אדם היטב היטב איפה החיים ואיפה המוות! לא תמיד מונח פתק 'רעל' ליד אותה צלחת 'לא נכונה'…".
עכשיו אני חושב שוב על השברים והתרועה ששמעתי בהספדים… גם להם, כמו תקיעות השופר, יש הרבה משמעויות. עלינו לקחת את אותם קולות ולהמליך את ה'. להמשיך מהם את הרוח המדהימה של עם ישראל, ולבחור בחיים.
ר' אהרן רזאל
נשמות ומלאכים
קבלו סיפור צדיקים:
בסניף אחד ביישוב אחד היה ילד אחד.
הסניף יצא לפעילות חפש את המדריך בקניון אחד בעיר אחת.
האבא של הילד חשב שקניון זה לא מקום שמתאים לבן שלו להסתובב בו מכל מיני סיבות (מעצבן האבא הזה, הרי גם ברחוב יש כל מיני סיבות והילד הולך ברחוב. בכל זאת האבא חשב ככה).
האבא אמר לילד: "לא".
הילד מאוד התבאס, אבל עמד בניסיון ולא הלך.
לא רק שהוא לא הלך, הוא גם התגבר על הבאסה.
נכון סיפור צדיקים מיוחד?
תשמרו אותו בסטנד-ביי.
*
אם יום אחד בצהריים,
היה מתגלה אליכם מלאך,
ומבקש מכם להחליף איתו,
אתם זורמים?
*
תרשו לי להסתייג עוד לפני שהתחלתי.
פעם קראתי מעשה נורא מאיזה יהודי שהיה יהודי קדוש וסיים לא משהו, באמת משהו פחד פחדים.
מתוארים שם מפגשים שלו עם מלאכים, את ההכנה שהוא עשה בשביל לפגוש אותם, ואת רגע הפגישה.
כמה שפחדתם פעם בחיים שלכם, הכי מפחיד שיש, זו כנראה פגישה עם פודל חמוד ומתוק ליד הפחד שמתואר שם. אחרי חודשי הכנה כמעט בלי אוכל וכו' הוא נופל על פניו ולא יכול להסתכל, ובטח לא לדבר, מרוב פחד.
זהו. הפער בינינו לבין המלאכים הובן.
עכשיו, אחרי שאמרתי את זה, אפשר להמשיך.
*
נו, מה אתם אומרים? אתם זורמים איתו?
בעצם, למה לא? זה נשמע אחלה.
תבינו, מלאך נברא עם רגש מאוד מסוים לה', וזה ה'טבע' שלו. יש מלאך שאוהב את ה' באש בוערת מהרגע שהוא נברא עד שה' יחליט להפסיק את קיומו. הוא לא עשה משהו כדי לאהוב אהבה יוקדת כזו, הוא לא היה צריך להתאמץ, לעבוד, להתייגע, הוא פשוט נברא ככה, בוער. אהבת ה' שלו טבעית כמו שטבעי לפרה לאכול, להבדיל אלף אלפי אלפים ורבי רבבות הבדלות.
יש מלאך שירא מה' יראה מתוך הבנה כמה הוא אין ואפס ליד ה'. ככה הוא נברא, פשוט ירא.
אם תיקחו את זה הלאה תגיעו גם אתם למסקנה שיש אין-סוף מלאכים, שלכל אחד יש רגש מאוד מסוים שהוא מרגיש כלפי ה', והרגש הזה ממש 'טבעי' לו.
*
אז בואו נעשה כזאת טבלת יתרונות וחסרונות.
יתרונות:
דבר ראשון, אין למלאכים יצר הרע. רק תדמיינו את החיים שלכם בלי ניסיונות בכלל. כל מה שבא לכם לעשות כל היום זה רק לעבוד את ה' כמה שאתם יכולים.
אתם גם נמצאים בעולם שמרגישים בו את ה' הרבה יותר מהעולם המעצבן והמתיש שלנו.
מלאכים לא צריכים אוכל וכאלה.
בקיצור, יופי של הצעה.
*
חסרונות:
דבר ראשון, אין למלאכים יצר הרע. רק תדמיינו את החיים שלכם בלי ניסיונות בכלל. כל מה שבא לכם לעשות כל היום זה רק לעבוד את ה' כמה שאתם יכולים.
אתם גם נמצאים בעולם שמרגישים בו את ה' הרבה יותר מהעולם המעצבן והמתיש שלנו.
מלאכים לא צריכים אוכל וכאלה.
בקיצור, לא כדאי.
*
למה זה נראה כאילו יש לכם קצר במוח?
מה לא ברור?
בדמיון שלנו עולם בלי התמודדויות הוא עולם מושלם. יש רק בעיה אחת, ה' לא חושב ככה.
לנשמה שלנו יש את הקשר הכי פנימי ועמוק עם ה', קשר שאין לאף נברא, גם לא מלאכים. כחלק מהקשר העמוק שלנו עם ה' הוא נתן לנו משהו שיש רק לו ולא לאף אחד אחר – בחירה!
כדי שתהיה לנו בחירה ה' שם אותנו בעולם שמרגיש רחוק ממנו, ונתן לנו יצר הרע אטרקטיבי. אבל זה בדיוק היתרון שלנו: כל פעם שאנחנו אומרים לא ליצר הרע אנחנו עושים לה' נחת רוח שאף נברא, כולל מלאך, לא יכול לעשות.
זוכרים את סיפור הצדיקים מההתחלה? זה בדיוק הקטע, כל אחד מאיתנו יכול לייצר סיפור צדיקים כזה בכל רגע, ולעשות לה' יתברך נחת רוח מיוחדת.
*
חוצמזה שגם ביחס לרגשות בסוף אנחנו יכולים להגיע גבוה יותר ממלאכים. רגש שמתעורר ממחשבה עמוקה ולא מרגש טבעי, הוא גבוה יותר מרגש טבעי של מלאך.
וגם רגש טבעי שאנחנו מעוררים מה'אהבה המסותרת' שלנו הוא גבוה יותר כי הוא מוביל אותנו לבחירות הנכונות, אלו שהמלאכים לא יכולים לבצע.
בסוף צריך לזכור שאיש הישראלי נברא כדי שתהיה לו ממשלה על המלאכים,
רק צריך לעבוד בשביל זה.
אורי צוקר
Buffalo Burgers And The Zebu Controversy
Fish need to have fins and scales;[1] while
Domestic land animals (beheimos) must chew their cud (ruminant) and have completely split hooves;[2]
Non-domestic land animals (chayos) share the same basic set of rules to be considered kosher, but have slightly differing halachos. Some of the more well-known ones include that they do not have the prohibition of eating forbidden fats (cheilev) that a domestic land animal does, but there is a requirement to cover its blood immediately after slaughtering (kisui hadam), similar to a fowl but unlike a beheimah.[3]
BuffaloBurgers
Our question is what a buffalo is considered. Can we partake of a nice juicy buffalo burger? Although the Shulchan Aruch himself rules that a buffalo is considered a kosher beheimah,[4] it is quite certain that he was not referring to our American Buffalo - which was unknown at the time and is truly a Bison - but rather the Asian Water Buffalo.[5]
Still, it is clear that the American Buffalo / Bison chews its cud and has split hooves, the signs of a kosher animal. Surely that should be enough to let us start grilling!
But, if so, why is its meat not more common? And, on an anecdotal level, this author has never seen Buffalo (Bison) Burgers advertised in Eretz Yisrael in any Mehadrin supermarket, butcher, or even fast food joint! So, as the expression goes, “Where’s the beef?”
Cryptic Comments and Fowl Play
The reason for the lack of American Buffalo (Bison) meat is based on a cryptic comment of the Shach, where he compares the kashrus status of the chaya to that of fowl.
The Torah enumerates 24 various non-kosher “birds”.[6] Since so many thousands of avian species exist, Chazal specify four necessary anatomical indicative features (simanim) that identify a specific type of fowl as kosher: an extra toe, a crop, a peelable gizzard (meaning the gizzard’s inner lining can be peeled from the outer muscle wall), and being non-predatory (‘doreis’).[7]
However, as the exact translation of the non-kosher birds listed in the Torah is unknown, as well as the fact that we cannot be assured of the absolute non-predatory nature of any given species of bird, many early authorities contend that we do not rely on our understanding of these simanim, but rather only eat fowl that we have a tradition (mesorah) that this specific species is indeed kosher. Indeed, Rashi cites precedent from the case of the ‘Swamp Chicken’ (Tarnegolta D’Agma), with which even Chazal made a mistake, not realizing at first that it is truly predatory in nature (doreis) and therefore non-kosher.[8] He therefore maintains that since we are not experts, we additionally need a mesorah to allow fowl to be eaten. The Rema[9] in fact, and concurred by virtually all halachic authorities, definitively rules this way lemaaseh, that we may not eat any species of bird without a mesorah.
Concerning the laws of a kosher chaya, the Shulchan Aruch discusses the different types of horns which distinguish a chaya from abeheimah.[10] The Shach[11] enigmatically comments that “I did not elaborate, since nowadays we only use what we received as a mesorah, similar to the laws of kosher fowl”. The basic understanding seems to be that the Shach is implying that just as for a bird to be considered kosher it needs to have a mesorah even if it fits all other requirements, so too a chaya would also need to have a mesorah to allow it to be eaten, even though it is technically kosher! This would imply that the American Bison would be on the verboten list, as if it was an unknown animal, by definition it could not have had a mesorah.
Mandating Mesorahs?
The Pri Megadim,[12] foremost commentary on the Shach, categorically rejects such a possibility, as it would run counter to the Gemara’s ruling[13] that identifying features are sufficient to determine a chaya’s kashrus status. Additionally, there is no mention of such a requirement in any of the early authorities. He concludes that the Shach must have meant something else entirely; namely regarding the differences between a beheimah and a chaya: Since the defining distinctions between a beheimah and a chaya are often unclear, one should not eat the cheilev of any species (permissible by a chaya, prohibited by a beheimah) unless we have an oral tradition that said species is indeed a kosher chaya. In other words, the Shach was referring to the need of a mesorah to allow a nuance in halacha, but not in actually identifying a kosher animal. The majority of later authorities agree with the Pri Megadim’s understanding of the Shach’s comment and rule likewise, that mesorah plays no factor in whether or not an animal (domestic or not) may be eaten; the only necessary requirements being that it chews its cud and has split hooves.[14] This would mean that buffalo burgers can be on the menu!
However, before you get that grill fired up, you might want to “Hold Your Horses (er… Buffalo)”. Two major later authorities, the Chochmas Adam and the Aruch Hashulchan[15] both seem to accept the Shach’s words at face value, and not like the Pri Megadim’s interpretation, implying that an oral tradition is needed to allow any land animal to be eaten. In fact, the renowned Chazon Ish[16] ruled this way explicitly in 1950, regarding the importing of the Zebu (“The Indian Humpbacked Cow”) to Israel, stating that the Chochmas Adam’s interpretation of the Shach’s comment is the correct one! He therefore maintained that any “new” land animal may not be eaten unless there is a mesorah. He added that since the sefer Chochmas Adam was considered in Lithuania (Lita) as the authoritative work on Yoreh Deah, we must follow his ruling relating to this.[17] The Chazon Ish concludes that the only known animals that we eat are “cows, sheep, and goats”. This understanding would obviously not permit the Buffalo / Bison either.
In fact when the “New Zebu Controversy” broke out in 2004, many wished to have Zebu meat banned (which would logically be extended to buffalo as well), based primarily on the Chazon Ish’s strongly worded ruling from over 50 years prior.[18]
Grounds for Leniency
However, several contemporary authorities[19] pointed out many potential flaws with making such an argument, including:
If the Shach truly meant to qualify the permissibility of eating a chaya, he would have written it in the previous chapter (Y.D. 79), which discusses which animals are kosher, and not where he actually commented, where only identifying features were being discussed.
The Chochmas Adam and Aruch Hashulchan are not really any clearer in his ruling than the Shach himself; thus allowing their comments to be interpreted like the Pri Megadim’s opinion as well.[20]
The Chazon Ish himself only restricted an animal that is considered a “new species”; it has since been proven that the Zebu has been eaten and considered kosher for a long time in many different countries.[21] In fact, due to this reasoning, the Chazon Ish himself ate turkey, the quintessential ‘New World’ fowl, based on a responsum of his father’s, Rav Shemaryahu Yosef Karelitz.
Rav Yaakov Kamenetzky has been quoted as maintaining that the Pri Megadim was considered the authoritative work in Lita, and not necessarily the Chochmas Adam.[22]
Even if we would assume that the Chochmas Adam’s ruling would be binding for those in Lita, it most definitely would not be obligatory to any other communities, who would be free to follow their own halachic authorities.
The Chochmas Adam himself writes that deer (venison) is permissible, and as mentioned previously, the Shulchan Aruch ruled that Water Buffalo is kosher, proving that the Chazon Ish’s rule of only eating “cows, sheep, and goats”, is not absolute.
The Chochmas Adam and the Aruch Hashulchan both wrote explicitly that only a chaya needs a mesorah, not a beheimah. The Zebu (being a humpbacked cow) however, is considered a beheimah, not a chaya, and therefore should not require an oral tradition.
The Chazon Ish himself, in a later letter,[23] accepts that the Zebu is technically a kosher animal, but reiterates that we need to have a proper mesorah to permit it to be eaten. Yet, he concludes that “in our times, with Reform making inroads into authentic Torah Judaism, it is impossible to allow new things to be considered permitted if in the past they were deemed prohibited... as one breach (of tradition) leads to subsequent breaches”. Nowadays, it can be debated that this logic might no longer be applicable.[24]
Buffalo To Go?
Due to these rationales, as well as the facts that currently most milk cows in Israel are descended from Zebu, and that many Tefillin and Sifrei Torah are written on parchment (klaf) made from their hides, and although initially reported otherwise,[25] Rav Yosef Shalom Elyashiv zt”l, and other contemporary poskim, later concluded that these humpbacked cows are essentially permitted.[26]
Therefore, even if one wishes to be stringent with eating the Zebu or Buffalo itself (as Rav Elyashiv himself favored), nevertheless, regarding potential related offshoot issues, such as crossbred offspring and the halachic status of their milk, as well as Sifrei Torah and Mezuzos written on their hides, etc. the final psak is that these are certainly permitted.
Conclusively Kosher?
All this said, are we going to see Buffalo Burgers or ‘Zebu Zurprize’ in our local supermarket any time soon? In America, perhaps. In Israel, probably not.
As even though many contemporary authorities rule that there is no real kashrus issue with them and that they may be eaten by even those stringent on the highest levels of kashrus, on the other hand, authorities maintain that out of respect and in deference to the great Chazon Ish, and especially in Eretz Yisrael, “the land of the Chazon Ish”, it is preferable to abstain from partaking of them.[27] For this reason Buffalo / Bison Burgers apparently won’t be found in Israel with a Mehadrin hashgacha, although more easily obtainable in the land “where the buffalo roam”.
This article was written L’Iluy Nishmas Yisrael Eliezer ben Zev a"h - my dear Great-Uncle Larry Spitz, who was niftar this month, L’Zechus for Shira Yaffa bas Rochel Miriam v’chol yotzei chalatzeha for a yeshua teikif umiyad, and l’Refuah Sheleimah for Shoshana Leah bas Dreiza Liba, Mordechai ben Sarah, and Shayna bas Fayga.
Rabbi Yehuda Spitz, author of M’Shulchan Yehuda on Inyanei Halacha, serves as the Sho’el U’Meishiv and Rosh Chabura of the Ohr Lagolah Halacha Kollel at Yeshivas Ohr Somayach in Yerushalayim. He also writes the ‘Insights Into Halacha’ column for Ohr Somayach’s website: https://ohr.edu/this_week/insights_into_halacha/.
For any questions, comments or for the full Mareh Mekomos / sources, please email the author: yspitz@ohr.edu.
[1] Vayikra (Parashas Shemini Ch.11: 9 - 13). The specifics of defining and discerning which animals are considered kosher are also presented in Parashas Re’eh (Devarim Ch. 14: 9 - 10). This topic is discussed at length in a previous article titled “Fish With Legs?!”.
[2] Vayikra (Parashas Shemini Ch. 11: 1 - 3) and Devarim (Parashas Re’eh Ch. 14: 6).
[3] See Vayikra (Parashas Acharei Mos Ch. 17: 13 and Mishnah and Gemara Chullin (83b and 89b).
[4] Shulchan Aruch (Y.D. 28: 4). The Rema (ad loc.) however, is unsure and classifies it as a possible chaya. The main difference between these two positions is whether one should cover its blood after slaughter without a bracha.
[5] The Ba’er HaGolah (ad loc. 9) traces this to the Agur (1099), citing Rav Yeshaya Ha’acharon of Italy. This buffalo is also mentioned by Tosafos (Zevachim 113b s.v. orzulaya), the Mordechai (Chullin 653), the Shach (Y.D. 80: 3), and Aruch Hashulchan (Y.D. 80: 12). In Italy “buffalo” is still used to refer to the Water Buffalo. It would be hard to imagine that these early authorities were referring to the American Bison which was completely unknown at the time of writing their sefarim. See Rabbi Dr. Ari Z. Zivotofsky’s excellent article on www.kashrut.com titled “Kashrut of Exotic Animals: The Buffalo.” Rav Shlomo Miller of Toronto, in his second teshuva on topic (titled ‘Zebu and Bison 2’; available on his Kollel’s website - www.kollel.org), maintains that as we are uncertain whether Bison is abeheimah or chaya (or possibly the fabled koy or kviy), even if one holds that it is permitted to be eaten, it nonetheless requires kisui hadam and it may not be bred.
[6] Vayikra (Parashas Shemini Ch. 11: 13 - 24) and Devarim (Parashas Re’eh Ch. 14: 11 - 21).
[7] Mishnah and following Gemara (Chullin 59a - 61b). There is much debate among the Rishonim how to properly define these simanim, especially a ‘non-doreis’, as well as if the Gemara’s intent was that all four features are necessary to render a bird kosher, or if the three physical characteristics are sufficient proof that the fowl is non-predatory and therefore kosher.
[8] Gemara Chullin (62b) and Rashi (ad loc. s.v. chazyuha).
[9] Rema (Y.D. 82: 3). The Shulchan Aruch (Y.D. 82: 2) actually rules this way as well, but allows several more leniencies (see ad loc. 82: 3) than the Rema’s stronger language.
[10] Shulchan Aruch (Y.D. 80: 1). Speaking of horns, for a fascinating discussion of what a unicorn might be considered, see Pri Chodosh (Y.D. 80: 2) and Shu”t Beis Yaakov (41).
[11] Shach (Y.D. 80: 1). See also the Ibn Ezra’s commentary to Parashas Re’eh (Devarim Ch. 14: 5) who likewise writes an ambiguous comment related to beheimos and chayos which can also possibly be interpreted in both of these different manners. It is noteworthy that Rav Yisroel Halevi Belsky (Shu”t Shulchan Halevi, Ch. 19: 1 s.v. u’mah) writes that it is abundantly clear that the Ibn Ezra did not intend to get involved in the practical halacha of defining said animals, but is rather simply stating that he is aware that there are other kosher animals extant, yet is uncertain how to properly identify them. In other words, he is merely pointing out that these other animals were not common in his time and place (1100s, Spain).
[12] Pri Megadim (Y.D. 80: S.D. 1).
[13] Gemara Chullin (59b).
[14] Including the Kreisi U’Pleisi (ad loc. 2), Pischei Teshuva (ad loc. end 1; he is arguing on the Beis Yaakov ibid. s.v. v’gam, who opines that a chaya must have another siman in order to be considered kosher: horns; the Beis Yaakov’s opinion is rejected by many, if not all, halachic authorities), Beis Yitzchak (ad loc.Amudei Zahav 3), Mishmeres Shalom (ad loc. S.D. 1), Darchei Teshuva (ad loc. 3), and Kaf Hachaim (ad loc. 5).
[15] Chochmas Adam (36: 1) and Aruch Hashulchan (Y.D. 80: end 10).
[16] Chazon Ish (Y.D. 11: 4 and 5), Kovetz Igros Chazon Ish (vol. 1: 99; vol. 2: 83; and vol. 3: 113). These writings of the Chazon Ish were actually a series of correspondence between himself and the Chief Rabbi of Israel, Rav Yitzchak Isaac Halevi Herzog. Rav Herzog wrote a Kuntress on the topic, titled ‘Kuntress Pnei Shor’ (printed in his responsa as Shu”t Heichal Yitzchak Y.D. vol. 1: 20) concluding that the Zebu is permitted to be eaten. He also maintained that there was a mesorah in India and other countries going back centuries that the Zebu was considered a kosher cow. He suggests that anyone who argues that a mesorah is required is possibly violating the Biblical prohibition of ‘Bal Tosif’, adding on to the Torah’s commandments (Devarim, Parashas Re’eh Ch. 13: 1; see Sefer Hachinuch ad loc. Mitzva 454). See also Pe’er Hador (of the Chazon Ish; vol. 4, pg. 226 - 230), and Orchos Rabbeinu (new edition; vol. 4, pg. 9 - 16), which cite and summarize the correspondence. Rav Chaim Kanievsky was recently quoted (sefer Doleh U’Mashkeh pg. 255 - 256) regarding the ‘Bor Hahodu Shehaya B’zman HaChazon Ish’, as expressing very strongly that he considers it 100% non-kosher. The Beis Halevi is quoted as being of the same opinion as the Chazon Ish - see Contemporary Halakhic Problems (vol. 5, pg. 255, footnote 15).
[17] The Chazon Ish’s brother-in-law, the Steipler Gaon (see Orchos Rabbeinu; new edition, vol. 4, pg. 91: 20) also held this way, that Rav Avraham Danzig’s classic halachic works, Chayei Adam on Orach Chaim and Chochmas Adam on Yoreh Deah were ‘sifrei yesod lehoraasav v’hanhagosav’. His son, Rav Chaim Kanievsky, follows this as well, telling people who were nichshal in a Bassar B’Chalav matter, to relearn and review the halachos with the Chochmas Adam. See sefer Doleh U’Mashkeh (pg. 258 - 259) and Rabbi Yaakov Skoczylas’ Ohel Yaakov (on Issur V’Hetter, revised edition pg. 222, footnote s.v. v'shamaati).
[18] See Orchos Rabbeinu (new edition; vol. 4, pg. 9 - 16) at length. Likewise, Rav Shlomo Miller wrote a strongly worded teshuva on topic dated 8 Shevat 5766 (titled ‘Zebu and Bison’; available on his Kollel’s website - www.kollel.org) stating that although there are kashrus agencies who grant hashgacha to Zebu and / or Bison meat, nevertheless the psak of the Chazon Ish was already accepted, and based on this, Rav Elyashiv and other poskim of Eretz Yisrael prohibited this meat, and therefore it should not be eaten. However, in a later (albeit undated) teshuva on topic (titled ‘Zebu and Bison 2’; also available on his Kollel’s website) and possibly due to the arguments raised above, Rav Miller backtracks somewhat on his prohibitory psak, writing that his intention is simply to raise awareness for those who follow the Chazon Ish, that nowadays they should not eat Zebu and Bison, as the same issues should still apply.
[19] Including Rav Yitzchak Isaac Halevi Herzog (ibid.), Rav Meshulem Roth (‘The Hordonka Iluy’; Shu”t Kol Mevasser vol. 1: 9), Rav Shalom Krauss (Shu”t Divrei Shalom vol. 7: 38), Rav Shmuel Halevi Wosner (Shu”t Shevet Halevi vol. 10: 114), Rav Yisroel Halevi Belsky (Shu”t Shulchan HaLevi, Chelek HaBiurim 19), Rav Yechezkel Roth (Shu”t Eimek HaTeshuva vol. 6: 305), and Rav Asher Weiss (Minchas Asher al HaTorah, Shemini, 14). Although not all bring the same arguments, nevertheless, each of these authorities cites at least one of these reasons. This was also the opinion of Rav Moshe Feinstein (see Mesores Moshe vol. 1, Y.D. 13, pg. 211 and footnote 22, and vol. 2, Y.D. 15, pg. 169), that the ikar is to follow the Pri Megadim’s understanding and that buffalo is a kosher animal. See also Rabbi Dr. Ari Z. Zivotofsky’s article on topic published in Kovetz HaMe’ayen (Teves 5768, vol. 48: 2, pg. 16 - 18).
[20] See for example, the Beis Yitzchak (ibid.) and Kaf Hachaim (ibid.), who cite their opinions this way as basic understanding.
[21] See Shu”t Meishiv Davar (Y.D. 22). Although referring to the turkey, the symbolic New World fowl which the vast majority of world Jewry eats, even though a mesorah pre-Columbus would be a seeming impossibility, nonetheless, the Netziv permits it to be eaten on this basis, that it has been eaten for a long time and is now considered having a mesorah. For more on the topic of the kashrus status of turkey, and its more kashrus-wise complicated companion fowl, the Muscovy Duck, Posen Hen, Guineafowl, and / or Cochin, and how they are / were viewed from a halachic perspective through the ages, see Nachal Eshkol (on the Sefer HaEshkol, Hilchos Beheima, Chaya, v’Of 22: 10; he understands there to be an Indian mesorah on the turkey), Knesses HaGedolah (Y.D. 82: 31), Shu”t Shoel U’Meishiv (Mahadura Telita’ah vol. 1: 149 and Mahadura Chamisha’ah vol. 1: 69), Shu”t Chasam Sofer (Y.D. 74), Shu”t Divrei Chaim (O.C. 9 and Y.D. vol. 2, 45 - 48), Shu”t Maharam Schick (Y.D. 98 - 100), Shu”t Tuv Ta’am V’Daas (Mahadura Telita’ah 150 - 152), Shu”t HaElef Lecha Shlomo (Y.D. 111), Shu”t Beis Yitzchak (Y.D. vol. 1: 106), Shu”t Yehuda Yaaleh (vol. 1, Y.D. 92 - 94), Shu”t Tzelosa D’Avraham (7), Shu”t HaRim (Y.D. 8), Shu”t Tzemach Tzedek (Y.D. 60), Shu”t She’eilas Shalom (Y.D. 22), Arugas Habosem (Kuntress HaTeshuvos 16), Shu”t Ori V’Yishi (vol. 1: 11), Damesek Eliezer (51: 84 and Ch. 4, 12: 73), Shu”t Binyan Tzion (vol. 1: 42), Shu”t Dvar Halacha (53), Rav Yissachar Dov Illowy’s Shu”t Milchemos Elokim (pg. 162 - 165; also citing teshuvos from Rav Samson Raphael Hirsch and Rav Nosson Adler, the first Chief Rabbi of England - regarding the Muscovy Duck), Shu”t Avnei Nezer (Y.D. 75), Shu”t Michtav Sofer (Y.D. 3), Shu”t Melamed L’hoyeel (vol. 2 - Y.D. 15), the Maharsham’s Daas Torah (Y.D. 82: 3), Shu”t Mei Ba’er (19; who opines that the turkey actually came from India and even has a mesorah dating back to Moshe Rabbeinu!!), Zivchei Tzedek (82: 17), Darchei Teshuva (82: 26), Rav Yehuda Leib Tzirelsohn’s Ma’archei Lev (Chelek HaTeshuvos, Y.D. 30 - regarding the Posen Hen), Shu”t Divrei Malkiel (vol. 4: 56), Rav Yosef Aharon Teren of Argentina’s Zecher Yosef (pg. 1a - 6b; regarding the Muscovy Duck), Shu”t Nishmas Chaim (Y.D. 63), Kaf Hachaim (Y.D. 82: 21), Shu”t Igros Moshe (Y.D. vol. 1: 34; also citing the opinions of Rav Naftali Carlebach and Rav Yosef Eliyahu Henkin - regarding the Posen Hen), Shu”t Har Tzvi (Y.D. 75 - regarding the Muscovy Duck), Shu”t Minchas Yitzchak (vol. 5: 31), Kovetz Mesorah (vol. 3, pg. 60 - 65; in a maamar from the Beis Avi, Rav Yitzchak Isaac Liebes, regarding Rock Cornish Hens), Shu”t Shulchan Halevi (Ch. 19: 1), Rav Shmuel Salant’s posthumously published Aderes Shmuel (222; pg. 225 - 228), Sichas Chullin (pg. 429, on Chullin 63a; who astoundingly posits that the turkey mesorah possibly came from the Ten Lost Tribes who might have been early American Natives, as per Rav Menashe ben Yisrael’s unsubstantiated theory, who then contacted Indian and English Poskim!!), and Rav Yaakov Yedidyah Adani’s fascinating halachic history of the Muscovy Duck, published in Kovetz Eitz Chaim (vol. 26; Elul 5776, pg. 430 - 455). Additionally, and quite interestingly, we find that several Acharonim, including the Bach (O.C. 79, s.v. kasav B”Y), Magen Avraham (ad loc. 14), Ateres Zekeinim (ad loc.), Ba’er Heitiv (ad loc. 12), Aruch Hashulchan (ad loc. 16), and Mishnah Berurah (ad loc. 26), understand the Yerushalmi’s (Eruvin Ch. 3, Halacha 5) ‘Red Chickens’ (Tarnegolim Aduma), which we must distance ourselves from its excrement while davening (see Shulchan Aruch ad loc. 6; as opposed to the understanding of red excrement from a chicken), to be referring to a turkey; giving implicit consent that it is indeed a kosher bird (however, and quite interestingly, it remains unclear how an American New World fowl was seemingly extant in Eretz Yisrael at the time of the writing of the Yerushalmi). In fact, the Chazon Ish himself ate turkey, based on a teshuva of his father’s, Rav Shemaryahu Yosef Karelitz [this teshuva was recently published in Shu”t V’Chiddushim Chazon Ish (132)]. See Orchos Rabbeinu (new edition; vol. 4, pg. 9: 1). The mainstream opinion that turkey is considered an acceptable fowl is also seen by the contemporary Poskim who allowed it being eaten on Thanksgiving. This issue was discussed at length in a recent article titled ‘Thanksgiving: Harmless Holiday or Chukos HaGoyim?’.
[22] Shu”t Shulchan Halevi (ibid., pg. 282, s.v. v’yoser).
[23] Printed in Pa’er Hador (ibid, pg. 228 - 230), and later reprinted in Kovetz Igros Chazon Ish (vol. 3: 113), and Orchos Rabbeinu (ibid, pg. 12 - 13).
[24] It is worthwhile to note that another of the issues the Chazon Ish prohibits for the same reason is slaughtering meat in another country and importing it to Eretz Yisrael. This author is not entirely sure why that proviso is widely ignored (as even the most Mehudar Badatzim perform shechitah in foreign countries), but the Zebu issue erupted in renewed controversy, even as both are part and parcel of the same letter the great Chazon Ish wrote.
[25] ‘Hoda’ah L’Tzibbur’, B’sheim Rav Elyashiv and Rav Nissim Karelitz, dated 21 Adar 5764 – interestingly signed by three ‘Talmidim’ - Rav Yitzchak Mordechai Rubin, Rav Dovid Aryeh Morgenstern, and Rav Moshe Mordechai Karp, and not Rav Elyashiv himself; originally published in the Israeli daily Yated Ne’man newspaper on March 19, 2004. See Orchos Rabbeinu (ibid.), Kovetz Yeshurun (vol. 22, pg. 934 s.v. uv”g), Rav Shlomo Miller’s first teshuva on topic (ibid.), Contemporary Halakhic Problems (vol. 5, pg. 260), Rav Yirmiyohu Kaganoff’s recent From Buffalo Burgers to Monetary Mysteries (pg. 217 - 218, “Anyone For a Buffalo Burger?”), and Halachic World (vol. 2, pg. 162, “Bison Blues”).
[26] See Shu”t Shulchan Halevi (ibid, pg. 284: 2), Minchas Asher (ibid, pg. 82, s.v. hinei), Rav Shlomo Miller’s second teshuva on topic (titled ‘Zebu and Bison 2’), and Shu”t Videbarta Bam (vol. 2: 235 and 236 s.v. v’shamaati; citing Rav Dovid Feinstein). This is because although these animals may not have a true mesorah, and according to some, may therefore not be eaten, nonetheless, they still have simanei kashrus, and are therefore definitively considered kosher animals. As such, the potential problematic issues with their offspring regarding ‘Zera HaAv’ (GemaraChullin 79a) should not apply in our case, as there is a Safek Derabbanan on a disputed prohibition that is clearly at worst, a minhag. [See Gemara Bechoros (7a), Rambam (Hilchos Maachalos Asuros Ch. 1: 13), Lechem Mishnah (ad loc.), Tosafos (Chullin 58a s.v. m’kaan), and Shu”t Avnei Nezer (Y.D. 75: 8).] See also Orchos Rabbeinu (ibid.) which details several fascinating conversations between its author, Rav Avrohom Halevi Hurvitz and Rav Ezriel Auerbach, Rav Elyashiv’s son-in-law, on this topic. He concludes that lemaaseh, Rav Elyashiv held that the Israeli hashgachos should not perform shechitah on Zebu to import it davka to Eretz Yisrael, as the ikar hanhagah should be according to “Rabban shel Yisrael” the Chazon Ish, but even so, notes that Rav Elyashiv held that the Chazon Ish’s psak is not the “psak hakavua b’davar issur achilas beheimos bli mesores”, and therefore was essentially meikil regarding other Zebu-related issues, such as chashashos of offspring, milk, Sifrei Torah and Tefillin, etc.
[27] See Shu”t Shevet Halevi (ibid.), Orchos Rabbeinu (ibid.), Minchas Asher (ibid.), and Shu”t Videbarta Bam (ibid., citing Rav Dovid Feinstein).
Disclaimer: This is not a comprehensive guide, rather a brief summary to raise awareness of the issues. In any real case one should ask a competent Halachic authority.
L'iluy Nishmas the Rosh HaYeshiva - Rav Chonoh Menachem Mendel ben R' Yechezkel Shraga, Rav Yaakov Yeshaya ben R' Boruch Yehuda.
Tuesday, August 27, 2024
Culture Of Bittul
"R. Hutner devoted the first discourse of Pachad Yitzhok on Purim to the ethos of leitsanus. His point is that leitsanus, by its very nature, is destructive. It expresses the desire to negate, to deny significance; it cheapens the world. In permissible leitsanus, the destructive element is secondary to the creative impulse; negation and denial of significance are in the service of affirmation. Value is enhanced.
R. Hutner’s remarks force us to consider how we are to know when derision is secondary to a positive goal and thus useful in enhancing that goal and when derision and disparagement become primary and are to be shunned. It seems that one-sided denigration, in its failure to appreciate what is valuable and admirable in the object satirized, is liable to become an end in itself and thus is essentially destructive of meaning. Many in our Orthodox society resemble, and sometimes outdo secular society in their cynicism and constitutional inability to appreciate and revere.
In our generation, if we are to nurture the fundamental religious impulses of praise and gratitude and sheer appreciation of innocent human achievement, we must be especially anxious to avoid feeding a culture of bittul.
When Caliban, the savage in Shakespeare’s The Tempest, who has become an emblem of the baleful effects of colonialism, turns against the veneer of civilization to which he has been subjected, he accuses his would be mentor, the magician Prospero: “You taught me language, and my profi t on ‘t / Is I know how to curse. The red plague rid you / For learning me your language!” We who would benefit the younger generation with our wisdom and gestures, we who would instruct them about the society in which we are embedded, and lead them on the path to reverence and love for the good, should beware of cheering ourselves too uncritically, lest one day the message will be flung in our face: “You taught me Musar, and my profit on’t / Is I know how to sneer!”
אלול - א'יש ל'רעהו ו'מתנות ל'אביונים
Recently [after this letter was written] there have been mounting medical [she has a baby son with very serious medical issues] and other expenses she needs help with. Please-please-please help.
-----
Shaaallooommmmm swwweeetest and most beloved friends!
Would you like to save the hostages from the hands of the barbaric Hamas? Sadly, that is not within our physical power [tfillos are another thing altogether! Keep the tehillim flying!!] But we do have the power with the click of a computer mouse to help a holy Jewish woman and her children who are also in dire straits and free them from their distress and bondage.
First, I would like to make a personal request: I ask that you read until the end. Even if you choose not to donate [which is understandable given the volume of requests you receive], there is tremendous value in just feeling for another Jew. It purifies the soul. So thank you in advance for dignifying me and this letter:-)!
I would like to introduce you to a very special young woman I will call "Chani". I am calling her that because it is actually her name 😊. I want to say that I know Chani [through her father who is a good friend of mine] personally and have verified that every word I am about to write is absolutely true, without any exaggeration [I am actually CONSIDERABLY understating the case] .
Chani had a very difficult childhood. How difficult? Auschwitz difficult. In some ways - not as bad as Auschwitz. She had more food [not always but usually] and there were no gas chambers in town. But in many ways - it was WORSE than Auschwitz. I cannot go into detail for Tzniyus purposes and other reasons as well [one being that if I tell you, you might not be able to sleep properly anymore - as has happened to me], but suffice it to say that it was 20 years of unremitting Gehenom on many different levels.
Imagine the most traumatic childhood possible - hers was worse. The pain was so unbearable that Chani attempted suicide three times in three different ways [I will spare you the details] and EACH TIME she was miraculously found and saved in time. BARUCH HASHEM!!
Then she was pressured into marrying a boy - but not before he said that, well, she is too fat so she has to lose weight and he also doesn't like the way she dresses. So after a massive diet, exercise regimen, throwing her clothing in the garbage and a new wardrobe - they got married. She wasn't excited about the wedding, but she attended because, you know, some weddings you HAVE to attend, even if you don't feel like it... They subsequently moved to the US.
Not surprisingly, her husband turned out to be a very abusive person. Just an example: She found herself out on a Brooklyn street one night, after her husband threw her out of the house and locked the door. Or another - her husband recently sent her an email [they are separated] saying that he wishes she had actually succeeded in her suicide attempt. He sends similar messages all the time. He goes on and on and on cursing her in every which way. [She has to read them because in the middle of his diatribes he supplies important information about their daughter whom he stole]. There are many worse stories but I will spare you the trauma I experienced hearing them. I am 52 years old. I have never experienced anything nearly as traumatic as hearing these stories from the person who experienced them. I have had trouble sleeping, lost weight [about 10 pounds - sakanas nefashos for a man with my physique:-)] and have constant crying spells.
To make the situation even more difficult, about five years ago she was diagnosed with cancer and is battling that. [When she had a serious operation, her husband didn't come to the hospital because, well, he doesn't like hospitals].
To make a much much longer story short - she is now living in Europe with her baby boy and young daughter. Her husband is holding another daughter hostage. Lovely guy.😊
She was recently late with her rent [mostly because she didn't have the money to pay it] and I found out JUST BEFORE she was thrown out to the street - with her two young children, in a country where she doesn't even speak the language. Fortunately, I found somebody [מי כעמך ישראל!!] willing to cover the rent for that month and she was saved at the last minute. Buzzer Beater!!!! Baruch Hashem!!!🤗👍
She also was literally starving [until I found out and as a result got some holy Jews to send help]. Once, after not having eaten for 30 hours [!!], she prepared herself two pieces of chicken. Right before she was going to eat, her little daughter, who usually doesn't like chicken [she prefers schnitzel], asked for the chicken. She gave her daughter BOTH PIECES [😳😳] and continued starving. A woman with cancer. This is a story right out of Bergen Belsen which just happened recently. And that was just one fast. There were many others. She went at least once [I am not exaggerating] SEVEN DAYS without eating [only drinking] for lack of funds. [Her reaction? Baruch Hashem I had what to serve my children (!!!). I asked her how she managed to take care of her children under such circumstances. Her response "היה קשה" - It was (indeed) difficult. I have this all documented and am planning to save until my dying day. And a lot, lot, lot more].
My request: PLEASE HELP CHANI AND HER CHILDREN. It could be by paying a month or 6 months or a year's rent. It is only 310 Yuro - $336.55 in dollars. Bubkes. [For that amount - you can imagine what her "apartment" looks like. A "Trump Tower Deluxe"]. Or by paying her food bill for a month. Or her utilities. Or anything. For various reasons - she is unable to work, so she is completely dependent on YOUR help. Her family can't help because they are heavily, heavily in debt themselves.
You can donate via "zelle quick pay" to alchehrm@gmail.com and I will pass it on to her or I can give you my bank info in the US or Israel and you can make a transfer.
Chani is an incredibly bright, talented, beautiful inside and out, spiritual, kind and thoughtful girl. She is FILLLLLLLED with Emunah like nothing I have ever seen. She is so incredibly positive. She expresses no anger or bitterness. [Pain, yes. Lots of pain 😢😢]. It is nothing less than a miracle that she is normal after all of the horrors she has experienced. As we all anxiously await the safe return of our hostages, this is a great time to help those in their own captivity whom we have the capacity to help. Chani is our sister. PLEASE HELP!!
If anyone has any questions [or ideas how to help more], I would be happy to answer, either via email [alchehrm@gmail.com], telephone [0548512588] or zoom.
וגדולה צדקה שמקרבת את הגאולה [בבא בתרא י,א]!!!
Hashem will repay you with interest many times over. I promise. Both in this world and most certainly in the next world where it really matters.
Thank you for your time and the dignity you afforded me.
With much love and blessings,
Ally Ehrman🤗😊🧡🌅🤓
ו/או
במדבר ט':י"ג
וְהָאִישׁ֩ אֲשֶׁר־ה֨וּא טָה֜וֹר וּבְדֶ֣רֶךְ לֹא־הָיָ֗ה וְחָדַל֙ לַעֲשׂ֣וֹת הַפֶּ֔סַח וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵֽעַמֶּ֑יהָ כִּ֣י׀ קׇרְבַּ֣ן יְהֹוָ֗ה לֹ֤א הִקְרִיב֙ בְּמֹ֣עֲד֔וֹ חֶטְא֥וֹ יִשָּׂ֖א הָאִ֥ישׁ הַהֽוּא׃
אבן עזרא במדבר ט':י"ג
ובדרך לא היה – או בדרך, וכן: ומכה אביו ואמו (שמות כ"א:ט"ו).
מה הפריע לו כפשוטו???
Monday, August 26, 2024
Sunday, August 25, 2024
מנפלאות הגר"א שליט"א
בשיעורו של רבי אשר משתתפים מידי יום מאות רבות של בחורים ואברכים
השיעור נאמר בחרדת קודש
כמעט שאין שום התערבות של השומעים
לפעמים ישנה איזו שהיא הערה קצרה וטלגרפית ע"י א' המצויינים
הגישה היא שכאן שומעים תורה מסיני
בכל קצוי ארץ שומעים את הקלטות השיעורים
לא אתפלא אם שיעורים אלו הם הפופולריים ביותר בקול הלשון
מבלי עיון כל הצורך לא נראה לי שקיימת כזו כמות והיקף של הרבצת תורה בדורינו אצל אף אחד ממרביצי התורה.
---
א] לפני עשרים ויותר שנים שמעתי ממו"ר הגרמ"י ליפקוביץ זצוק"ל שלימדו בבחרותו שהוא 'מיחידי הדור ממש'.
ב] מהמשגיח של ישיבת פוניבז' לצעירים, הג"ר יהודה גוטרמן שליט"א, ד' ישלח דברו וירפאהו, שמעתי כי מנהג אחד מן הרמי"ם בישיבה היה שהיה שואל ובוחן את הבחורים על הנלמד תוך כדי השיעור, ולעיתים קרובות היה אחד הבחורים נתפס בקלקלתו כאשר לא הקשיב היטב או לא שלט בחומר. היו כמובן את הבחורים בעלי מידות בלתי מתוקנות ששמחו לאיד, חייכו וכדומה, היו את אלו ששתקו במבוכה וכל כיוצא בזה. אחד המיוחד היה שהיה נראה כאילו אינו נמצא בחדר, רצה כאילו לברוח לגמרי מן המחזה, זה היה הג"ר אשר שליט"א! והפטיר המשגיח, זה סוד ההצלחה.
ג] כתבו מקודם על טהרת העינים, המשגיח הדגיש את טהרת המידות, ובאמת שניהם מקור אחד להם בטהרת וקדושת הנשמה, ומי שמכיר את ר' אשר מקרוב יודע כי גם רחוק הוא בתכלית מתאוות האכילה ושאר עניני הנאות עולם הזה והבליו. יחד עם זאת, הוא מקיים בתכלית ההידור את משפטו הידוע של אבי תנועת המוסר הגרי"ס זי"ע, הגשמיות של השני - הרוחניות שלי. לא אשכח איזו שבת בילדותי, אחת מני רבות שהתארחתי במחיצתו, כל תפילה מתפילות השבת הוא שירך את רגליו לבית כנסת אחר על מנת להנעים לי ולאחי - אורחיו את שהותנו, שיהיה לנו מעניין...
פעם הוא 'גילה' אותי באיזה מקום, וברצוני שהדבר לא יתוודע להוריי, לחשתי באזניו כי הייתי מעוניין שזה לא ידווח. הוא נדהם מהחשד, 'וכי אני אומר בלא שאהיה בטוח שאתה מעונין'?
ד] מעיקרי עבודת ד' שלו זה ה'גוטסקייט' הנדיר שלו, הוא טוב ומטיב, בעיקר לקרוביו ומשפחתו שמבשרו אינו מתעלם, ומשם לסביבתו, וכו', אחד מהם לא נעדר, ומתייחד בדאגה כנה לכל הנצרך. לאחותי שיחי' היה פעם תינוק שסבל קשות ממיחושי מעיים, הוא היה מתקשר כסדר לברר מה קורה כעת וכו'. הוא באופן כללי דואג במסירות לכל עניני הרפואה של אמו שתחי' ולכל צרכיה בצורה מעוררת השתאות, וחרד לכל מוצא פיה. כן להבחל"ח חמותו ע"ה, היה סמוכה ובטוחה בכל עניניה עליו, הוא לסעד ולמשענת בסודיות ובדיסקרטיות מדהימה לכל המשפחה המורחבת - מנער ועד זקן.
ה] ה'שנאת חנם' הנוראה הפושה בשנים האחרונות בקרב המחנה פנימה נוגעת מאוד ללבו הטהור, וכבר נפל למשכב בעטיה של רדיפה מסוימת לאי מי מבני משפחתו. הוא כמובן מאליו לא מתערב בעצם חילוקי הדעות, ומתבטא לעתים קרובות: זה הכל 'הסתר פנים' ונסיונות גדולים, משיח צייט'ן, קשה להבין את מה שקורה פה, 'והמשכיל בעת ההיא ידום'... בנוסף, פעמים רבות התקשר לנרדפים לעודדם ולתומכם, ואף לבקש מהם ברכה בפרוס ימי הדין והרחמים.
ו] אבל עיקר העיקרים, כמובן, זה 'תורה'. על השיעורים כבר הורחב בכתבה הנ"ל, שהיא באופן יחסי תואמת את המציאות. מה שבכל זאת לא נכתב, זה על ההתמדה וה'ליגט אין לערנען' מנעוריו ועד עתה, בלי שום הפסקים והיסח הדעת של בין הזמנים וכד'. זכורני שבעבר היה מגיף תריסים ויושב בדד בביתו בבין הזמנים (בני משפחתו המצומצמת שהו בנופש), ומעלה על הכתב בבהירות ובתמציתיות בכתב ידו הנאה והמסודר, שיעור אחר שיעור... מן הזכרון.
משנתו קב ונקי, ובאופן כללי, הנקיות על כל ענפיה היא בעצם תמצית משנתו: בתורה - נקיות ובהירות הסברא, בלי בלבולים ופיתולים, הגדרות חדות וברורות. דקדוק ב'נקיות' כמצרף כסף בלשונם הזהב של הראשונים, כמורשתם הנאמנה של חותנו הגאון הנורא ר' נחום זי"ע, ועמו בדומה לו אביו זקני זצ"ל, שהיה במשך כמה שנים תלמיד חבר להגרנ"פ זצ"ל.
בתפילה - עומד ומתחטא לפני קונו, את מילות התפילה בלי תוספת ומגרעת, כתינוק בן יומו, מתוך הסידור, כמונה מעות. מפליא לראותו בתנוחה קבועה: גופו מכופף, רכון קדימה, מגביה את הסידור הגדול למול עיניו, ושקוע כל כולו בעבודת התפילה, במנחת ערבו של יום רגיל כמו נעילה של יום הכיפורים.
ובכלל, נקיות בכל המובנים, בהנהגה עם הבריות - בפשיטות ובתום לבב, נקיות בכל עניני ממון, נקיות בבריחה מכל שררה והתנשאות וסלידה מגרגיר 'הנאה' כל שהיא מכבוד, נקיות בבגדיו מכל רבב ושמנונית, הכל על מקומו מסודר באופן נאות.
ואף גם זאת, מדה מיוחדת של נקיות נמצאת בו, נקיות מכל אבק ועפרורית של 'מלומדה', 'בכל יום כחדשים' ממש, בפרישקייט, ברעננות, בחיות, וב'כל עצמותי תאמרנה'.
בקולו הנעים מושך לבבות ולוקח נפשות כולם, 'כל אחד נדמה לו כאומתו', מהלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד, ממציא לו את 'עצמו' בהכנעה פשטנית וטבעית, ברוח נמוכה, בזיותניות ובמאור פנים.
הכל קרוביו, הכל מעריציו. חפצי קרבתו, דורשי פניו. מגדולי ירושלים ונקיי הדעת שבה, דוג' הגאון הנלבב ר' חיים ברים זצ"ל ויבלחט"א ר' אהרן יוס'ל בריזל שליט"א הקרלינאי, ועד ילדי חמד צמאי תשומת הלב וההתענינות הכנה.
התארכו הדברים, 'כי מדי דברי בו - זכור אזכרנו עוד, על כן המו מעי לו'. הן מחד גיסא, באמת כמה משובח ומפואר הוא אדם זה, 'מבחר המין האנושי' לפי ערך דורינו, איש חמודות, גבר שבגוברין!! ומאידך גיסא, לית דין בר נש, הרב הדומה למלאך ד', 'מתהלך בין אנשים ונשמתו בגבהי מרומים'...
---
שמעתי שהאדמו"ר מהרי"מ מראחמיסטריווקא זצ"ל כל פעם שנסע לכותל הכין א"ע לקבלת פני השכינה, וה'הכנה' היתה לא פחות ולא יותר: שמיעת קלטת משיעורו של ר' אשר!
ראו כמה צנוע האיש הנפלא הזה, שנשמע שלא יודעים כאן מתפקידו הנוסף – מלבד בישיבת מיר – בישיבה לבוגרי ישיבות תיכוניות - 'תפארת צבי'. שם זוכה להעמיד תלמידים על רגליהם ולהופכם לתלמידי חכמים מופלגים. מכיון שאני הקטן נמצא שם מעת לעת, זכיתי להכירו מעט.
רגילים לומר בשמו ששיעוריו ב'מיר' הם ה'עולם הזה' שלו ואילו בתפארת צבי זה ה'עולם הבא' שלו. וכוונתו, ששם אין לו שומעים מופלגים ות"ח וכו' אלא בחורים צעירים בודדים שבקושי יודעים ללמוד גמרא עצמאית, והוא 'מאכיל אותם בכפית' שלב אחרי שלב, בנעימות ובמתיקות. בסגנון קל הרבה יותר מב'מיר', בשילוב הומור ורוך.
הוא גם מדבר איתם בענייני השעה, והרבה על השקפה וסיפורים וכו'. אך בעיקר מחנך אותם ללימוד בהתמדה ובהעמקה, [רגיל להזכיר תוך כדי השיעור יסודות מהמסכת הקודמת – ושואל: אנחנו עוד זוכרים מאז?...], הם מתייעצים איתו בהרבה משאלות הנעורים שלהם והוא משיב באבהיות...
צריך לציין, שבישיבות התיכוניות – וכמדומה שבציבור הדתי לאומי בכללו – היחס אל הרבנים הוא יותר 'משוחרר' וישיר. ולכן, מצוי מאד לראות תלמידים מדברים איתו בגובה העיניים 'אבל למה אתה לא הולך לצבא?...' וכל מיני כאלה... הוא לעומתם עונה לכל אחד בסבלנות ובמאור פניו העדינות... ה'ישירות' הזאת מזכה אותם גם בייחס 'משפחתי' יותר, שכן הם יכולים לפנות אליו 'אפשר לאכול אצלך בשבת?..' או יותר נועז: 'אפשר לקבל את המחברת שלך על המסכת???....' [בישיבה מסתובב צילום של מחברת שלו על מסכת סוכה שרשם לעצמו (אולי בצעירותו), שמתחילה בערך כך: אמרו בשם הגר"א שיש מניין סוכ"ה סוכות כשרות ומניין סכ"ה חסר סוכות פסולות, ואמרתי למנות הסוכות הכשרות והפסולות, וזה החלי בעזה"י... וכאן מתחיל למנות את כל סוגי הסוכות...]
הנקודה הכי מרשימה לדעתי, שלעומת שיעוריו במיר המונים מאות רבות של שומעים רכונים בצפיפות למוצא פיו וכו' הרי בתפארת צבי את מספר השומעים אפשר למנות על כף יד אחת!
לפני שנים, כאשר עדיין לא התחיל למסור במיר שיעורים בעברית, אזי אותם שהיו מעוניינים לשמוע אותו בעברית דייקא, היו מגיעים ל'תפארת צבי' בשביל לשמוע אותו שם, ובאותה תקופה היתה גם בתפארת צבי צפיפות ומקומות קבועים וכו'... הוא היה מקפיד אז שהשיעור יפנה אל בחורי הישיבה הבודדים ולא אל ההמון הצובא ומקשיב... אך לאחר שלפני כעשר שנים נתייסדו שיעוריו בעברית במיר [מלבד השיעורים היומיים ביידיש], פסקו השיירות מלהגיע לתפארת צבי, ומאז חזון נפרץ הוא לראותו – ב' פעמים בשבוע! - יושב עם שני תלמידים ומרצה להם את שיעורו כאילו יושב היה בין מאות הבחורים הלמדנים במיר... לדעתי זאת גדולה אמיתית שלא להתפעל מהמספרים הגדולים שיושבים לפניו מדי יום ביומו, ולהשקיע בשיעור לבחורים בודדים מתחילים...
הבחורים הנבחרים מתפארת צבי נכרכים אחריו בעבותות של אהבה, ולאחר כמה שנים הם עוברים ל'מיר' ללמוד בחבורה היומית שלו... אלא שהבחורים כמובן אינם יודעים כלל יידיש, ולצורך זה הם משננים דפי 'מילון' למילים השימושיות בשיעורו של ר' אשר... רבים מהבחורים הינן בני עדות המזרח, ומצוי מאד לראות במיר תימני דובר יידיש, בעקבות שיעוריו של ר' אשר...
ר' נוטר דיבר על המסירות שלו לסובביו לקרוביו ולתלמידיו, אך לא הדגיש מספיק (לגודל הפשיטות אצלו) את נקודת החידוש שבזה – כמה זמניו קצובים ומדודים... סדר יומו מלא וגדוש, שקיעותו בתורה ממש ללא הסח הדעת, [לפעמים אפשר לראותו בפינת רחוב נעמד ופניו אל שיחי הנוי שבצידיו ו'מחשבן' לעצמו את הסוגיא תוך כדי נענועי ראש עדינים ואופייניים...] הוא ממש לא מצליח למצוא 'חורים' בסדרי יומו לכל מיני בקשות וצרכים...
[האגדה בישיבה מספרת שמחמת ניצול הזמן הוא מעולם לא ביקר ב'שלום זכר', ואשתו הרבנית תליט"א היתה לחוצה מכך 'מה יהיה כאשר נזכה אף אנו לערוך 'שלום זכר' – אף אחד לא ירגיש צורך לגמול לנו ולא יהיו מבקרים...' ר' אשר היה מרגיע אותה ש'תראי שלא נפסיד כלום מכך', לבסוף נולד בנו יחידו שליט"א בסמוך לשבת-יום הכפורים, שבה כמובן לא נערך 'שלום זכר' ונסתלקה הדאגה...]
ולמרות כל זאת – הוא מצליח לפנות זמן ולהפנות תשומת לב לאותם צרכים אמיתיים שנמצאים סביבו. אחד מתלמידי שיחי' שכלל לא היה קשור אליו במיוחד בישיבה, עלו נישואיו על שרטון והתלבט רבות האם לפרק את החבילה, היו הרבה צדדים לכאן ולכאן, וחיפש מי יוכל לשבת להקשיב לכל הצדדים ולהשית עצה הוגנת, הוא מצא את הכתובת אצל ר' אשר שישב איתו במשך שעה ארוכה כאילו כל זמנו בידו, ולבסוף הסיק ששאלה כזאת צריך להפנות לר' יוסף שלום, והרים טלפון למי שצריך שיכניסו את השאלה לפני הגריש"א וכו'.
אחד מידידי שליט"א, אברך-חוצניק, למד כמה שנים אצל ר' אשר במיר, הוא לא היה מקורב אליו במיוחד אלא 'אחד ממאות התלמידים'. לימים חזר אותו אברך ומשפחתו לארץ אמריקה. לפני כמה חודשים התגלתה אצל אחת מבנותיו בעיה רפואית מדאיגה (אמנם לא סכנת נפשות ב"ה אבל בעיה כרונית מטרידה), כמובן שהלחץ היה גדול, ואשתו הצדקת שלחה אותו לטוס לארץ ישראל 'לבקש ברכות' מצדיקי הדור ולהעתיר בתפילה במקומות הקדושים... הוא הסתובב בחצרות אדמורי"ם ובבתי הגדולים כדי לקבל ברכה קצרה, ובכלל זה גם הרים טלפון לר' אשר וביקש להכנס אליו, ר' אשר אמר לו שיגיע ביום פלוני בשעה פלונית. בשעה המיועדת הוא דפק בפתח ביתו והיה בטוח שהוא נכנס לברכה קצרה, לתדהמתו ר' אשר הכין לו שיעור של חצי שעה בענייני אמונה ובטחון, ואיך לחזק את עצמו ואת בני ביתו, איך לעבור את תקופת אי-הוודאות, ולהרגיע את הדאגות וכו' וכו'... הוא כ"כ התרגש שהוא פשוט ישב מול ר' אשר ופרץ בבכי שפרק את כל הדאגות שהצטברו אצלו בשבועות האחרונים... ר' אשר המשיך לחזקו ולעודדו וכו' וכו'. וכל זאת לתלמיד שכמעט ולא הכירו, שכבר כמה שנים עבר לאמריקה ואין לו שום שייכות עמו...
---
יש לי תמיד כשהוא חולף על פני תשוקה משונה להביט על זיו פניו . וההקדמת שלום לכל אדם שלו נורא נוראות. מאפיין מאד גדול אצלו הוא הרוהיגקייט שלו (הרוגע התמידי).
ואני זוכר תמיד את הערצה של רבני הישיבה זצוק"ל ויבלחט"א אליו.
ככלל א' הישיבות שאפשר לומר כיום שהיו וישנם דמויות סמל ומופת לתורה ויראה בטהרתם זו הישיבה הק' דמיר .
אם זה מו"ר מרן רה"י הגרנ"צ זצ"ל סמל הנטיה מפשוטם של חיים כפי ביאורו של החזו"א במושג להמית עצמו על ד"ת.
מורינו ר' רפאל זצ"ל ענק שבענקים.
מו"ר המובהק הגרא"ב זצ"ל ששמחת התורה שלו מלווה אותי תמיד.
מורינו המשגיח שליט"א איש אמת שונא זיופים ומתעב עקמומיות.
הגר"י אזרחי שליט"א איש שחיכו ממתקים וכולו מחמדים
מורינו הגרא"ל שליט"א ה' ירפאהו יחזקהו ויאמצהו בכראשונה ויזכה עוד רבות בשנים להנעים בקולו קול הארי החי לפני העמוד בתפילות הימים הנוראים בישיבה הק'.
ר' בנימין הצדיק שליט"א כל מילה מיותרת -תוארו אומר הכל. ופקחותו הנדירה וענוותו תרבני.
ושאר רבי הישיבה שליט"א.
---
אעלה כאן עוד קו מנחה באישיותו הרוממה אשר מקור מחצבתה בעולם האצילות.
פעם שמעתי מפיו, כי אחד סיפר שראה את המשגיח ר' ירוחם ממיר זצוק"ל בעת סעודתו, והיה נראה כאילו הוא מאכיל אדם אחר...
'ביטול העצמיות', מושג זה אינו רק ביחס לתאוות הגוף השפלות ושאר הבלי העולם הזה, אלא ניכר בו בר' אשר, כי מבחינתו כל בריאתו ויצירתו היא 'להועיל לאחריני' כיעוד ותכלית האדם שנתגלה לנו במורשה מבית מדרשו של זקנו רבינו הגר"א. הוא נברא להרביץ תורה למשתוקקים, בלי לדעת את שמותיהם אפילו, בלי להתבטא כדרכם של חכמים: זה 'תלמידי', זה שמע ממני שיעורים בשנה פלונית... כשישמע 'יישר כח' אמיתי ממישהו, התגובה שלו הספוטנית היא לא 'ברוך ד' כמקובל, אלא משהו בסגנון 'שיהיה לתועלת'. הוא שליח פשוט שעושה את רצון בוראו בכל רגע נתון, בריכוז מלא, בדריכות אפופת שלוה, ובהתמקדות במטרה העכשוית והרגעית - עשיתי ככל אשר צויתני.
-----
ומעשה שהיה היום כך היה, בני שיחי' בצוותא עם כל תלמידי ה'מכינה' הגבוהה של תלמוד תורה 'תפארת יעקב' בבני ברק על מלמדיהם נקבצו ובאו למעונו של הרב הגאון ר' יהושע שקלאר שליט"א ברמת אהרן בבני ברק.
הרה"ג ר' יהושע שליט"א, מזקני וותיקי העוסקים בהנחלת נעימות התורה לצעירי הצאן מזה שנות דור, משכבר הימים - מפקח ו'בוחן' מפורסם בבתי הספר של 'החינוך העצמאי ומקומות תורה נוספים, רתוק לביתו בחולשת איברי גופו, אבל ב"ה הדעת מיושבת ורוח נעורים מפכה בקרבו.
מפיו של ר' יהושע שיחי' קולחים השאלות בפרק השולח בגיטין, הן בסוגיות אלו רגיל הוא כ'אשרי יושבי ביתך' עשרות בשנים, וכבר יצאו מוניטין שלו בחוברות 'ילקוט מפרשים' על הפרקים השגורים בפיות ילדי החמד, ובין לבין – כדרך הבאים בימים – הוא משיח ומספר בפני הנערים את קורות חייו העשירים.
ובתוך הדברים הוא פונה לילד ברוך הכשרון שמשנתו סדורה לו, ואומר לו כדברים האלה, 'לכשתגדל אתה תהיה ראש ישיבה'... ובתוך כדי דיבור מוסיף, אני אמרתי משפט זה ל'תלמידי' הגאון רבי אשר אריאלי, הראש ישיבה של מיר, כשהיה בגיל שלך, ובחנתי אותו, ובזכות המילים האלה והעידוד הרב שהענקתי לו הוא אכן יצא ראש ישיבה גדול כזה.
ואזי הוא ממשיך לפנות אל הילד: 'שמעת ממנו? יש לו השיעור הכי גדול בעולם... והוא מחזיק את עצמו לתלמיד שלי, פעם בחורים מלונדון פנו אלי שאפעיל את השפעתי עליו שהוא יקבלם לשיעור שלו, אז לא התקבל אף אחד מחוסר מקום, אני פניתי אליו ואכן מיד הוא קיבלם...
כך, לאחר שנים רבות, התענג ר' יהושע שיחי', על ההמלכה שהמליכו הגאון ר' אשר שליט"א בנחת רוח. דעת לנבון נקל לשער את גודל הגוזמא שבדברים, אבל ראו מה כוחם של מילים טובות שנאמרו בכנות ובתמימות, בענוות חן ומקרב לב טוב השופע הוקרה ותודה.
אגב, הדבר המדהים היה שהילד המחונן הוא לא אחר מאשר נכדו בכורו חביבו של הג"ר אשר שליט"א.
----
בעת ששמעתי בעת הצהרים תיאור זה מבני שיחי', לפתע הכה בזכרוני מן העבר הרחוק הויכוח שהתנהל ביני לבין החברותא שלי, אברך מופלג, בנש"ק, הנמנה על עדת החסידים, שתחת אחד השיחים אמר לי: דודך ר' אשר חסיד הוא! לשאלתי, מנין לך זאת? הן אמת, תפילתו משתפכת ולוהטת, מתחסד הוא עם קונו ועם בריותיו, גדור ושמור הוא בעיניו ובכל אביריו, אבל רחוק הנהו לגמרי מכל גינוני חסידות, ואינו מכיר כלל אבות החסידות וגדוליה, שמותם וספריהם...
ויספר ידידי באזניי, כי שני אחים היו תושבי חוצה לארץ, שנפשם איותה להימנות על שומעי לקחו של ר' אשר. כרבים אחרים באותה תקופה, נאלץ ר' אשר להשיב את פניהם ריקם. נתאזר האחד ולבש עוז ואמר, הן אנו 'איניקלאך' של הנועם אלימלך, הרבי ר' אלימלך זי"ע, אשר הבטיח כי מי שיסייע את צאצאיו הוא יגמול עמו חסד מהעולם העליון. לשמע הדברים, התרומם ר' אשר ממקום מושבו בהדרת הכבוד, והאחים נתקבלו לשיעור על אתר.
'אין זאת אלא שר' אשר חסיד הוא, ועל כן הבטחת ר' מייל'ך השפיעה עליו לפרוץ את הגדר בעבור יוצאי חלציו - הפטיר חברי בתרועת נצחון.
השבתי לעומתו, צר לי לצנן את התלהבותך, לעניות דעתי ולמיטב הכרתי את דודי, אין במעשיה נאה זו כדי ללמד דבר בנידון. שווה בנפשך, כיצד יגיב ר' אשר אציל הנפש לנכד המציע לו כזה מין 'נדוניה' מזקנו, איני מכיר בגדולת זקנך ואיני מודע לה... בודאי גם לו שמעו של ר' מיילא'ך ותנועת החסידות לא היו מגיע לאזניו כלל וכלל, היה נעתר למען כבוד זקנו הנערץ של הדובר אליו.
הנה כי כן, סגולות יקרות ונדירות אלו: המלכה בהכנעה ובשפלות; חבירות וידידות עם כל יציר נוצר; נחת רוח בשפע ובגודש, משל יחידי סגולה הן, ואם שנים הם, ר' אשר האחד המיוחד שבהם.
---
השבוע השתתפתי בחתונת בת הגרנ''א ר''י מיר ברכפלד
והשתתף שם גם הגר''א אריאלי
ופשוט עמדתי נדהם מפשטותו של הגאון הנ''ל
הוא חיכה בכניסה לאולם משך דקות ארוכות(למעלה מ10 דק'..) עד שנכנס עוד ראש ישיבה יחד איתו ע''מ שח''ו לא ישירו לו 'ימים'
פשוט מבהיל!
----
פעם עלינו במעלית בדרך לחתונת א' מתלמידיו הקרובים, ועמנו גברא רבה נוסף. הוא אמר לר' אשר ''החתן למד אצלכם?'' ענה לו ר''א ''לא אצלי, הוא למד בישיבת מיר'', שאלו שוב ''אבל הראש ישיבה לא סתם מגיע'', כאן נזעק ר''א ''אני לא ראש ישיבה, אני מג''ש, והחתן נכנס לשיעורים שלי..''
וכ''ז בענווה אמיתית שכמעט אין לה אח ורע..
ואין אנו צריכים לכל הנ''ל, די לראות את הרעש העצום שיש בדקות קודם השיעור כאשר האולם הגדול ומבואותיו ומבואות מבואותיו מתמלאים עד אפס מקום בבני תשחורת צעירים עד בעלי זקן צח כשלג בצפיפות מופלגת, ובפתע פתאום מופיע בין ההמון אברך עדין ואציל, כמעט לא מסתכל בפני אדם כד' הרמב''ן באגרתו, הליכתו אף היא מהוססת משהו מלאת חן עד שמגיע למקומו, שם מחביא יד אחת מתחת לגמ' ויד שניה עם תנועות עדינות צמודות לגופו, קולו בינוני עד שקט, וכבר קראנו עליו לא ברעש ד' וגו'
ומכאן לסיפורו אודות שמירת עיניו המופלגת מצעירותו ועד עתה, הדברים ידועים היטב לכל באי שעריו, ומ''מ משנתינו ממקומה לא זזה שאמר הקב''ה חביבין עלי ישראל שכ''מ שאני נותן להם גדולה הם ממעטין עצמן וגו' נחנן מה וגו' ודיינו בענותנותו המופלגת ליתן לו שכר רב כזה.
Subscribe to:
Posts (Atom)
