כפיות טובה

 בני אדם מבויישים על ידי טובות. אם אני מקבל טובה, יש לי מחוייבות לנותן, יש לו תביעה כלפי משום שאני חייב לו. כולנו מתביישים להיות חייבים. אנשים בעלי נפש אצילה מסרבים לפיכך לקבל טובות, כדי שלא להפוך עצמם לחייבים. אבל הגישה הזו מטה את הנפש לכפיות טובה. אם האדם המאמץ אותה הוא בעל נפש אצילה – טוב ויפה; אולם אם הוא גאה ואנוכי ובמקרה זכה לטובה, ההרגשה שהוא אסיר תודה למיטיבו פוגעת בגאוותו, ובהיותו אנוכי הוא איננו יכול להסתגל לרעיון שהוא חייב משהו למיטיבו. הוא הופך למלא בוז ולכפוי טובה. כפיות הטובה שלו אף עשויה ללבוש ממדים כאלה שאין הוא מסוגל לסבול את מיטיבו, והוא הופך לאויבו. כפיות טובה כזאת היא מהשטן.