במאמר זה נברר מדוע נדמה שהעולם מידרדר, אף על פי שבמציאות באמת הוא מתקדם. נציע שתי סיבות לכך: הראשונה, היא האשליה הגדולה של המדיה. המדיה הופכת את הנדיר לתופעה ואת המיעוט שאינו מצוי למצוי, ויוצרת אשליה שהרוע מרובה על הטוב. הנקודה השניה היא שהשחיתות והעוול היו קיימים מאז ומעולם, אך בעבר לא היו כלי-תקשורת לחשוף אותם. אך כיום הרוע אינו יכול להסתתר מהתקשורת ולכן אנו שומעים היום יותר מתמיד על שערוריות ופשעים.
האשליה הגדולה של המדיה
לפעמים לפני שעומדים לצרוך את כלי-התקשורת, אנו לוקחים נשימה עמוקה ושואלים את עצמנו בחשש, אלו דברים נוראיים קרו מאז הפעם האחרונה ששמענו חדשות? נשמע מוכר? לעיתים אנו מקבלים תחושה שהעולם הוא מקום ממש לא סימפטי ומלא ברוע. אבל האם זה נכון? האם באמת הרע מרובה על הטוב? ואם לא, איך ייתכן שאנו שומעים רק על הדברים השליליים? האם זו נאיביות להתמקד בטוב?
הרב יונתן זקס מספר על ניסוי שנהג לערוך בהרצאותיו. הוא היה לוקח דף לבן שסימן בו מראש נקודה שחורה, מראה את הדף לקהל ושואל "מה אתם רואים?" הוא מעיד שרוב האנשים אמרו שהם ראו נקודה שחורה ואז היה שואל אותם 'אם רוב הדף – לבן, מדוע להתמקד בנקודה שחורה קטנה?'
הרב זקס מסביר שזו האשליה הגדולה של המדיה. נניח שבאמת העולם היה ברובו רע" האם היינו מתרגשים כשהיינו שומעים על פשעים ועבריינות? סביר להניח שלא" לכן דווקא משום שהעולם ברובו הוא טוב" אנחנו מוטרדים בכל פעם מחדש כאשר קורה דבר רע. ככל שהמאורע נדיר יותר" כך ההתעניינות גדולה יותר. המדיה עוטפת אותנו באשליה שהעולם הוא רע" רק משום שהיא מדווחת על הדברים השליליים שקורים. אם הכול הוא רק "מעגל קסמים" של 'רייטינג-פרסומות-כסף' אז מדוע להראות מציאות אמיתית?! הרי הטוב אינו יוצר 'סקופים' גדולים במיוחד.
הרמב"ם כותב במורה נבוכים (חלק ג פרק י"ב) שטעות גדולה לחשוב "שהרע במציאות יותר על הטוב". הרע שקיים אינו מגיע מטבע הבריאה, אלא מגיע בעיקר מהרוע שהאדם מביא על עצמו ועל הזולת. הרמב"ם כותב שכאשר מתבוננים בכלליות על העולם, מתפעלים מכל החסד והטוב שהקב"ה עושה בעולם ומבינים שהטוב מרובה מן הרע.
אין ספק שאסור לנו להיות נאיביים, הרע בעולם הוא ממשי ונשקף ממנו איום גדול אם לא נתקומם ונלחם נגדו. אך דווקא משום שאנו יודעים שהטוב מרובה מן הרע, אנו שואבים אמונה וכוחות למגר את הרוע מן העולם.
הרוע אינו יכול להסתתר
לפעמים ישנה תחושה שאנו חיים כיום בעולם המלא בשחיתות וברשע ואנו מתבוננים בנוסטלגיה לעבר, אך האמת היא שהדורות שעברו לא היו טובים יותר מהיום (ראה: קהלת ז י). גם בדורות עברו הייתה שחיתות והיה רוע, אך ההבדל הוא שבעבר בני האדם היו יכולים להתנהג בעריצות וברשעות בפינות אפילות בעולם ואיש לא היה יודע על כך, השחיתות הושתקה והרוע הודחק. אך כיום הרגישות הציבורית התפתחה והרף המוסרי עלה ובני האדם לא מוכנים לסבול יותר מעשי שחיתות ורשע. כיום אפילו שליטים דיקטטוריים ותיקים חוששים מדעת הקהל הבינלאומית.
אמנם לעיתים המדיה אינה אובייקטיבית ונגועה באינטרסים ובחד-צדדיות אך המגמה הכללית היא שהעולם התפתח בכיוון חיובי. כאשר המדיה חושפת פרשיות שחיתות ופשעים והציבור מתקומם, זהו סימן שהעולם התקדם. כאשר אי אפשר לעשות פשעים ללא דין וחשבון, זהו סימן שהעולם התקדם.
חז"ל הודיעו לנו שזהו אחד הסימנים המובהקים לגאולה: "דאמר רבי יצחק: אין בן דוד בא עד שתתהפך כל המלכות למינות. אמר רבא: מאי קרא – 'כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן טָהוֹר הוּא' (ויקרא יג" יג)" (סנהדרין צ"ז" א). אך יש לשאול: מדוע כאשר המלכות נהפכת למינות זה סימן לגאולה?
לפי ההבנה הפשוטה מדובר בסימן שלילי כאשר המצב נהפך להיות גרוע כל כך, עד שאין אפשרות לרדת יותר – זה סימן לגאולה. אך הרבי מלובביץ' מציע הסבר נוסף ברובד עמוק יותר שהפיכת המלכות למינות היא הוראה על בירור וזיכוך העולם שהעולם מצד מצבו ראוי לגאולה ובמילא בן דוד בא (ליקוטי שיחות כרך ל"ב עמ' 82).
לפי ההבנה העמוקה יותר מדובר בסימן חיובי כאשר גלוי לעין כל שישנם שלטונות המבוססים על רודנות ודיכוי והעולם נעשה רגיש יותר ואינו מאפשר להם לגיטימציה זהו סימן שהאכפתיות של בני האדם מתגברת. דווקא כאשר המינות והשחיתות אינן יכולות להסתתר באפילה אלא האנושות מכריחה אותן להיחשף לאור השמש – זהו הסימן שהעולם בדרך להיות מוכן לגאולה.
ר' נתן קוטלר
