Core anger arises when a boundary has been crossed and mobilizes us to take protective action.
When anger is buried, it can resurface as shame, self-doubt, people-pleasing, anxiety, or depression.
Understanding your anger can help you make sense of your reactions and what they're protecting.
When was the last time you gave your anger the benefit of the doubt?
----
So many of us are quick to question or disown our anger. We see it as something dangerous, unacceptable, or evidence that we’ve failed to keep it together.
From an early age, we may have been taught to keep it quiet, to be polite, to push it down. But from both a psychological and neurobiological perspective, anger isn’t inherently destructive. In fact, when understood and supported, it can be one of the most adaptive emotions we have.
As a core emotion, anger helps us recognize when our boundaries have been crossed. It mobilizes us to protect ourselves and restores a sense of integrity and dignity.
Not All Anger Is the Same
If you’ve ever felt confused by your own anger, you’re not alone. For some, it explodes unexpectedly or maybe it's even disappeared entirely. This confusion often has roots in childhood, where many of us were taught directly or indirectly that anger wasn’t safe to feel.
Because young children depend on caregivers for survival, they often suppress anger to preserve those essential bonds, even at the cost of emotional authenticity. Well-meaning parents may have shamed anger, punished emotional outbursts, or said things like “calm down” or “we don’t talk like that in this house.” Over time, we learned not to feel our anger, but to shut it down, redirect it, or turn it inward.
Recognizing the different forms of anger can help us respond more intentionally and reconnect with the full range of our emotional experience.
1. Protective Anger (Core Emotion)
Protective anger is a biologically hardwired response that originates in the body before conscious thought is even possible. When we perceive a threat to our safety, dignity, or sense of fairness, the nervous system reacts instantly. The amygdala (often referred to as the brain’s alarm system) detects potential danger and signals the body to prepare for action.
This type of anger mobilizes us quickly, often before we have words to describe what we’re feeling, and it’s designed to help us set boundaries and restore a sense of safety. Protective anger may feel intense, but it serves a clear purpose: to help us respond appropriately to a threat.
Examples of protective anger:
Lila was mid-sentence in a meeting when her coworker jumped in and presented her idea as his own. Her shoulders tensed and her chest tightened with anger as she saw her work taken.
At a family dinner, Jamie’s brother mocked his career path in front of the whole table. Jamie felt his jaw clench and a sharp, hot feeling in his chest.
Carla was telling her sister about something unsettling that had happened to her on the subway. Her sister cut her off sharply and said, “You’re overreacting.” Carla froze. A wave of heat moved through her torso. Her anger was triggered by the dismissal.
This type of anger restores boundaries and often brings a sense of empowerment, not chaos. Core emotions like anger are meant to move through us. When felt and processed in the right context, they can restore safety and help regulate the nervous system.
2. Reactive Anger (Secondary Emotion)
Reactive anger surfaces when more vulnerable emotions, like shame, fear, or sadness, are too overwhelming to feel directly. This type of anger is often disproportionate to the situation and can be misdirected. This type of anger can feel disorienting and intense, both for the person experiencing it and for those on the receiving end, especially when its deeper emotional roots aren’t immediately visible.
Examples of reactive anger:
Chloe's boss gave her a negative performance review. When her partner asked what was wrong, she snapped, “Why do you always need to talk the second I walk in the door?” The anger shielded her from the sting of embarrassment and feelings of helplessness.
Sam often feels like an afterthought in his family. When his siblings talk over him or ignore his input, he grows irritable and withdrawn. Under his sarcastic edge is a quiet ache to feel respected and included.
Theo’s partner forgot an important anniversary. Instead of saying he felt hurt and let down, he picked a fight about something small. The anger helped him avoid the deeper fear that he and his needs might not really matter to his partner.
Reactive anger is often shaped by early experiences. If you grew up in a household where sadness, vulnerability, fear, or disappointment were dismissed or punished, you may have learned to express those feelings through irritation, sarcasm, or sudden outbursts instead. In fact, a meta-analysis found that anger linked to suppression, avoidance, and rumination strategies is more likely to surface as reactive anger.
3. Defended or Internalized Anger (Defense)
When anger is chronically suppressed, it doesn't disappear. It turns inward. This defended form of anger can look like emotional flatness, people-pleasing, self-criticism, chronic anxiety, or depression. Over time, it reshapes how we see ourselves and how we relate to others.
In cases of trauma, especially when the anger is toward someone we had to remain connected to, like a caregiver or family member, the suppression can become more extreme. Rage may be buried beneath layers of fear, shame, and grief.
Examples of defended or internalized anger:
Marissa struggles with chronic depression and anxiety that began in adolescence. As a child, she learned to suppress her anger after years of being ignored and invalidated in a chaotic, emotionally unpredictable home.
Leo is outwardly kind and accommodating. Growing up with a parent who reacted harshly to any disagreement, he learned early on that expressing anger risked punishment or withdrawal, so now he puts his own needs aside to keep the peace in relationships.
Jordan was abused by his stepfather throughout childhood, but still sees him at family events. As an adult, he lives with persistent depression, shame, and self-loathing. He's cut off from the rage at being harmed and betrayed by someone who should have protected him.
Internalized anger can live on in the body long after the original wound is forgotten or denied. It can manifest as chronic fatigue, muscle tension, depression, or a vague but persistent sense of disconnection from the self. In fact, recent neurophysiological research shows that suppressing anger can intensify internal distress, especially among those with chronic, unexplained physical symptoms.
Left alone with these feelings, many people begin to believe something is wrong with them. But often, what they need is a safe space to feel what was once off-limits.
Getting Curious About Your Anger
Anger, like all core emotions, is trying to protect something. Sometimes, it's pointing to a violated boundary. Other times, it's signaling grief, fear, or unspoken needs. When we learn to recognize the form our anger takes– protective, reactive, or internalized–we can respond with greater awareness and care. And while the process of facing anger can feel daunting, it can also be clarifying, empowering, and deeply healing.
Sometimes, the most intelligent part of you is the one you’ve learned to silence. Your anger might be smarter than you think.
References
Bowlby, J. (1988). A secure base: Parent-child attachment and healthy human development.
Hendel, H. J. (2018). It’s not always depression: Working the change triangle to listen to the body, discover core emotions, and connect to your authentic self.
Lee, S., Kim, H., & Kim, J. J. (2025). Neurophysiological evidence of suppressed anger under interpersonal stress in patients with functional somatic syndromes. Scientific Reports, 15, Article 91646. https://doi.org/10.1038/s41598-025-91646-0
Pop, G. V., Nechita, D.-M., Miu, A. C., & Szentágotai-Tătar, A. (2025). Anger and emotion regulation strategies: A meta-analysis. Scientific Reports, 15, Article 6931. https://doi.org/10.1038/s41598-025-91646-0
(ברכות ז.): "מנין שאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו, שנאמר פני ילכו והניחותי לך, א"ל הקב"ה למשה המתן עד שיעברו פנים של זעם ואניח לך".
הורנו, שכל המדות שחקק השי"ת בטבע האדם ונפשו, אין בהם אחת שתהי' רעה בהחלט, עד שהיתה טובה לנפש בהיותה נעדרת. כי הפועל הטוב פעל הכל לטוב, רק צריך שישתמש בכל אחת כשעתה וכמדתה. מזה יצא שאין לדחוק, אפי' המדה הרעה, יותר מדאי, באופן שלא לתן לה שום מקום. כ"א מקומה המצומצם ראוי לתן לה, ולהשתדל לתקנה. ע"כ בשעת כעסו אין מרצין לו לאדם, שהאדם השלם ג"כ אפשר שיכעוס. ע"כ צריכה מדת הכעס להמצא, וראוי להרצות מיד, אבל לאמר שלא יהי' אל הכעס שום מקום, מורה כאילו כח נברא בנפש להרע, זה לא ניתן להאמר, (ודברי החסיד במס"י פ' י"א, שכתב שמעלת הנקי המעולה היא שלא יעשה הכעס מעולם רושם בו כלל, צ"ע לע"ד.) ומכוון כפי מדת השלמות הראוי להאדם המעלה, יסד המנהיג העליון ית' בהנהגתו הכללית, שישנם כוחות שתכליתם דומה בכלל הבריאה כתכלית הכעס באדם. ואם שאפשר לכובשם ע"י תפילת צדיקים וזכיות, אבל ראוי להניח להם איזה מקום, כי מעשה ד' הכל נברא לתכלית טוב. ע"כ אמר המתן עד שיעברו פנים של זעם, ויפעלו פעולתם באיזה ערך עכ"פ, כי לא לריק נמצאו, ואניח לך. ובהיות המקום הניתן לכעס בהתעוררות האדם המעולה הוא מעט מן המעט, כמו כן ההנחה בההנהגה הכוללת מצד עצמה, בהיותה מתנהגת כראוי בלא יתרון קלקולים אינם טבעיים, היא ג"כ רק חלק מועט וקטן, מכונה בערך רגע, "כי רגע באפו", וחסד אל כל היום. והנה בנוהג שבעולם, האדם השלם ראוי לו להשתמש בכעסו רק בזמן הראוי לזה מאד, שזהו מעט במציאות. וכן בההנהגה העליונה, הכוחות המוכנים להרע, שהם לאותו התכלית עצמו שעליו נבנה יסוד הכעס באדם, הם מעט מן המעט נגד הכוחות וסיבות הטובות, כמו שהאריך הרמב"ם ע"ז במו"נ ח"ג שהרע הוא המעט מן המעט והמציאות בכללו הוא טוב. וחז"ל הוסיפו שגם המועט ההוא הוא לתכלית טוב. וקראוה רגע שהקב"ה כועס בה. והנה מי שהוא חכם גדול, אם הי' חסיד, ישתמש בחכמתו איך להיטיב ולהרבות פעולות הכוחות הטובים. אמנם אם יהי' איש רשע שנפשו איותה רע, יועיל בחכמתו להרע ולהרחיב חוג הכוחות הרעים, ובלעם הרשע הוא דמות הדעת המשולל מתכלית מוסרי, כ"א כולו פונה להרע, הוא בהיותו יודע ומשקיף על המציאות כולו, ויודע ג"כ ההכנות שיש בו להרע, השתדל להרחיב הענינים הרעים, וזהו לכוין אותה שעה שהקב"ה כועס בה. אמנם אם הי' אז מצב ישראל לפי הדרך הרגיל, אז הי' יכול להשתמש בחכמתו להשחית מאד, אבל הנהגת דור המדבר שהיתה באור פני מלך עליון ית', בניסים ונפלאות וגילוי שכינה, לא הי' יכול להשתמש בכוחות הרע שבמציאות להרע להם. ע"כ בקש דרכים רחוקים להשחית תחילה המצב המוסרי ע"י בנות מואב.
ויפה המליצו חז"ל שכל אותן הימים לא זעם ד', שלא מצאה ידיו של אותו רשע למצא כח רע שיכול לפגע בישראל אז לפי מצבם הנעלה. והנה סבות הרעות שבעולם שחלות על המין האנושי כבר ביאר הרמב"ם שעקרם המה מסבת שיטוף החומר בתאות רעות, שמזה מתהוים החלאים, והם ג"כ סבת הבורות ועניות הדעת ורוב הרעות. והנה בע"ח שאין להם דעת מתנהגים ע"פ דרך הטבע ומצולים מאלה הרעות ע"פ הרוב, אבל האדם מפני שיש לו דעת אין הטבע עוזרו, כי הוא ראוי להנהיג עצמו עפ"י דעתו הנכונה. והנה בבע"ח מצינו אלה שתי החזיונות בתרנגול, הוא מצויין בדעת, שע"ז אנו מברכים : "שנתן לשכוי בינה להבחין בין יום לבין לילה" ועם זה הוא משותף בתאוה ונותן לנשים חילו. ע"כ ציירו מקור הרעות שיוצאות ממי שיש לו כשרון דעת והוא משים עצמו כבהמה בהנהגתו וע"ז הוא אובד הודו וכחו החמרי והמוסרי. כי חוורא כרבלתא דתרנגולא וקאי אחד כרעא, הוא נוטה הרבה לצד התאוה שבו ולא לצד הדעת, ומשותף בה עד שאובד הודו, וחיוורא כרבלתא בלא שורייקי סומקי, מזה תולדנה הרעות, והכוחות הכלליים מתחלשים, ע"י הנהגה המקולקלת, וע"ז באים רעות חומריות ומוסריות. ויש עוד מקור לרעות מצד השכל המשובש שלא השלים חוקו, שמהם תולדנה המלחמות הכוללות הממיתות, וזהו בשעה שהחמה זורחת והמלכים מניחים כתריהן בראשיהם ומשתחוים לחמה, שיבוש הדעות השולט בעולם הוא גורם כל הרעות המוסריות הכלליות והחמריות, כמו שביאר הרמב"ם. ע"כ כשתמלא הארץ דעה את ד' אז "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי". ובהשגת האמת יתבטלו ג"כ המלחמות ותחדלנה הרעות היוצאות מהם.
