תגובות רבות ומיוחדות שמענו על הגיליון הקודם אשר עסק בענין
מצוות "אהבת ישראל", בו נתבאר בס"ד מראשונים ואחרונים
רבים, שיש קיום מצוות אהבת ישראל ע"י "אהבת הלב" גם אם
אינו עושה בפועל מעשים של הטבה וחסד.
ונתבאר בס"ד ישוב לתמיהתו של השואל שנתקשה בדברי הרמב"ם
)דעות ו, ג( דמשמע מדבריו שאין מצוה באהבת הלב לבד, דכתב
'מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו שנאמר
ואהבת לרעך כמוך, לפיכך צריך לספר בשבחו' וכו'. ומשמע לכא'
דקיום המצוה הוא רק ע"י שעושה מעשים של הטבה וחסד, ולא ע"י
אהבת הלב בלבד. וביארנו דבריו על פי הא דאיתא במסכת כלה
רבתי )ד, י) דהדרך להגיע לאהבת הלב זה ע"י עשיית מעשים של
הטבה וחסד.
היו שהעירו והאירו שיותר פשוט לפרש דברי הרמב"ם, דכוונתו
לכלול בדבריו גם את המצוה של אהבת הלב, וגם את המצוה לעשות
מעשיים ופעולות של הטבה וחסד, דבתחילה כתב 'מצוה על כל אדם
לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו שנאמר ואהבת לרעך
כמוך', וזה בודאי "אהבת הלב" כיון שהומשג אהבה הוא בלב, ]וכמו
שהוכחנו בגיליון הקודם[, ומש"כ אח"כ לפיכך צריך לספר בשבחו
וכו', כונתו בזה להוסיף, דלא מספיק אהבת הלב לבד בלי לעשות
מעשים של חסד, אלא צריך שיעשה גם מעשים של הטבה.
מצינו חשיבות מיוחדת במצוות אהבת ישראל, בתנדב"א )פכ"ח( 'בני
אהובי כלום חסרתי דבר שאבקש מכם אלא שתהיו אוהבים זה את
זה ותהיו מכבדים זה את זה ותהיו יראים זה את זה'...
יש לדעת דכמו שמוטל על האדם לעמול לקנות בנפשו אהבת כל
ישראל בלבו, כמו כן חייב כל אדם להיטיב לחבירו ע"י עשיית
מעשים, כמו שכתב רבינו יונה )שער ג, יג) 'כי חייב אדם לטרוח
בדרישת טוב לעמו ולשקוד בעמל נפשו על תקנת חברו אם דל ואם
עשיר, וזאת מן החמורות ומן העקרים הנדרשים מן האדם, שנאמר
"הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט
ואהבת חסד".
והגר"א אמר )מובא ב'עץ החיים' שבסוף נפה"ח( 'שעיקר העמל של אדם
צריך להיות על עבירות שבין אדם לחבירו בכל הדקדוקים'. ובאגרת
הגר"א איתא 'ורוב התורה לשמח לאדם'. ובניו של הגר"ח וואלוזין
כתב )בהקדמה לנפה"ח( בשמו, 'כה היה דברו אלי תמיד, שזה כל האדם
לא לעצמו נברא רק להועיל לאחריני ככל אשר ימצא בכוחו לעשות'.
והחפץ חיים כתב )בהגהה שבסוף הפתיחה לאהבת חסד( 'שהאדם אינו
זוכה "לשום מדריגה" עד שירגיל נפשו מתחילה ללכת בדרכי
טובו של הקב"ה להיות רחום וחנון וגומל חסד'.
ולכן בודאי חובה גדולה מוטלת עלינו להתבונן כיצד נוכל לקיים
בשלימות את המצוות שבין אדם לחבירו, וללכת בדרכי הבורא
ולהידבק במידותיו הקדושות.
דוגמאות מצויות לקיום מצוות ואהבת לרעך כמוך
---
כפי שנתבאר שהדרך לקיים את המצות עשה של "ואהבת לרעך
כמוך" אינה רק ע"י "אהבת הלב" אלא גם ע"י "עשיית מעשים".
בכל פעם שאדם מיטיב עם חבירו באיזה דבר שיהיה, הוא
מקיים בזה מצות עשה דאורייתא, וכמבואר ברמב"ם )אבל יד, א,
וסה"מ שורש ב אחרי שהביא דעת בה"ג).
מה שנדרש מן האדם זה רק התבוננות ושימת לב. וכתב באהבת
חסד )ח"ג פ"ח) 'כל איש ואיש יוכל לקיים מדת החסד בעניניו,
ולפעמים גם בדברים נקלים וקלים, עד שכמעט זה נהנה וזה אינו
חסר, ובני אדם מזלזלים בהם בעוה"ר'.
כתב באהבת חסד )שם) דמצות חסד שבגופו אפשר לקיים בשלשה
דרכים, דיבור ומעשה ומחשבה.
דוגמאות לקיום מצות חסד ע"י דיבור:
כל אדם הנמצא בחברת אנשים, הרי הוא נתקל בעשרות ומאות
הזדמניות בהם יכול לקיים מצוות חסד ע"י דיבור.
א. בכל פעם שאדם אומר מילה 'טובה' לאחר, או שמשבח אותו
באיזה דבר וכד'. וכן בכל פעם שמתיחס יפה לחברים, ובמיוחד
לאשתו או לילדיו, הרי הוא מקיים מ"ע זו.
ב. המקדים לומר לחבירו 'שלום', מקיים מצוות גמ"ח, וכמש"כ
הנצי"ב )מרומי שדה ברכות יד.).
ג. כאשר אדם משבח לאבא על בנו, או לחותן על חתנו, או לאשה
על בעלה.
ד. המתפלל על אדם הזקוק לרפואה, וכן בכל פעם שמתפלל על
אדם הזקוק לאיזה ישועה. ופשוט דמקיימים את המצוה גם אם
אינו אומר 'פרק תהילים', אלא רק מבקש מהשם שיעזרהו לצאת
מהצרה. )וכן מבואר באהבת חסד שם(.
לפי"ז אדם יכול בקלות ממש, להרויח מצוות רבות, שבכל פעם
שרואה מודעה של אדם הזקוק לעזרה, וכגון להתפלל על חולה, או
על דירה להשכרה, או כל דבר אחר, יבקש מה' שיעזור לאותו אדם
להשיג בקל את מבוקשו, וכן אם רואה אדם הממהר כדי להספיק
את האוטובוס, יתפלל לה' שיעזרהו שיספיק אותו. וכן אם מתפלל
להצלחת אדם המרחיב את דירתו או בעל חנות וכד'. ומקיים עי"ז
מצות עשה דאורייתא.
ונראה לכא' שאם מבקש מה' על כמה אנשים יחד, מקיים מצות
עשה על כל אחד ואחד. וכן אם מתפלל על אנשים רבים הנמצאים
בצרה, כגון גזירה רוחנית או גשמית קשה, מקיים מצוות ואהבת
עם כל האנשים שמתפלל עליהם ומרויח בזה רבבות מצוות.
ה. העונה אמן על ה'מי שבירך' שעושים בשב"ק לעולה לתורה,
וכן בכל פעם ששומע אדם המברך את חבירו ]וכגון שמברכו על
לידת ילד וכד'[, אם עונה על זה אמן מקיים מצווה זו. )כ"כ המקור
חיים סי' רפ"ב והערוה"ש סי' רט"ו ס"א(.
ויש להוסיף דבמשנ"ב סימן רט"ו סק"ט כתב 'איתא במדרש
כששומע שאחד מתפלל דבר או מברך לישראל אפילו בלא הזכרת
השם חייב לענות אמן'.
ו. כאשר אדם לומד עם בנו. וכן המלמד תורה לאחרים הצריכים
אותו. ]ובזמנינו יש כמה ארגונים דרכם ניתן לקבוע חברותא עם
אנשים החוזרים בתשובה ורוצים ללמוד בחברותא[. ולכא' גם
בכל אחד שלומד 'חברותא' עם אחד.
ז. אם הוא רואה בחבירו שהוא עצוב מאיזה סיבה שהיא, מצוה
לדבר על לבו ולהפיגו מדאגתו.
דוגמאות לקיום מצות חסד ע"י מעשה:
א. אדם המתרגל לחייך ולהאיר פנים לכל אדם, הרי הוא זוכה
לקיים עשרות רבות של מצוות עשה, ואמרו חז"ל )כתובות קיא:(
טוב המלבין שינים לחבירו יותר ממשקהו חלב.
ב. כל אשר מחזיר ספרים בבית המדרש לארון אף שהוא לא
הוציאם. וכן כאשר מביא ספר כדי שהוא והחברותא ילמדו בו,
וחושב שעושה כן גם עבור חבירו.
ג. אדם בתוך ביתו עושה כל הזמן מעשי חסד רבים, וכגון כשמכין
אוכל לילדים, או מלביש אותם, או מביא אותם למוסדות הלימוד
וכד'. וכן כשעושה קניות או כל דבר אחר שהוא לטובת בני הבית.
ד. אדם שמעביר ילד שמחכה שיעבירו אותו כביש. וכן המפנה
מקום באוטובוס או בבית הכנסת, ]בלי שיצטרכו לבקש ממנו[.
ה. מי שלוקח ברכבו אדם המחכה ל'טרמפ'. ובפרט בזמנים או
במקומות בהם אין תחבורה ציבורית כ"כ, או ביום קר או חם
מאוד וכד', החיוב בזה גדול יותר.
ו. אדם שדואג ל'אורח' המגיע לבית הכנסת, וכגון שדואג לו
למקום לשבת, או לסידור וחומש אם הוא צריך. וכן כאשר
מגיעים שכנים חדשים, או כשיש שמחה אצל אחד מהשכנים,
והוא שולח להם עוגה או מציע עזרה אחרת.
ז. מי שמשאיל את דירתו לשבת, לצריכים לכך. זה מצוות חסד
גדולה מאוד, ולכא' מקיימים בזה גם מצוות "הכנסת אורחים".
דוגמאות לקיום מצות חסד ע"י מחשבה:
א. כאשר מתבונן כיצד יכול להיטיב לאחרים, באיזה דבר שהוא,
ובמיוחד כאשר מתבונן כיצד יכול להיטיב ולהועיל לאשתו וילדיו.
ב. כאשר חושב ומחפש למצוא 'שידוך' לאדם המחכה לשידוך.
ודבר זה יש בו חשיבות גדולה מאוד, חוץ ממה שיכול להועיל
לאותו אדם אם השידוך יהיה מתאים. הרי הוא מקיים גם חסד
עם המשפחה, בזה שהם רואים שאנשים חושבים עליהם ורוצים
לעזור להם. ]רק צריך להיזהר שלא להציע הצעות שעלולות לפגוע[.
כוונה לשם מצווה
קיימא לן בשו"ע סימן ס' שמצוות צריכות כוונה. ובמצוות אלו
לא שייך מה שכתב במשנ"ב )סק"י( בשם הח"א דהיכא שמוכח
לפי הענין שעשייתו הוא כדי לצאת יוצא בדיעבד, אע"פ שלא כיון
בפירוש. כי במצוות שבין אדם לחבירו, זה לא מוכח. ולענין
לכתחילה בלא"ה הרי כתב המשנ"ב שם, 'אבל לכתחילה צריך
ודאי ליזהר לכוין קודם כל מצוה לצאת ידי חובת המצוה'.
וכתב באהבת חסד )ח"ב פכ"ג בהגהה( דגם במצות שבין אדם לחבירו,
צריך ג"כ כונה לשם מצוה. ועי"ז כח קדושת המצוה שנעשית על
אופן היותר נעלה, נתעורר למעלה עי"ז מדת החסד מאוד ומאוד,
ונמשך מדת החסד על כל מציאות הבריאה.
ויש לשים לב שכאשר אדם עושה קניות לבני ביתו, או שמביא את
הילדים למקום הלימודים וכד', או שמכין להם אוכל, וכן בכל
פעולה שעושה, יכוין לקיים את המ"ע של ואהבת לרעך כמוך.
גם מקיים ע"י שעושה מעשים של הטבה וחסד, מצוות 'והלכת
בדרכיו', וכן מצוות 'והודעת להם את הדרך ילכו בה'. גם מקיים
מצווה מדברי קבלה 'הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי
אם עשות משפט ואהבת חסד'.
עשיית חסד בכל יום
כתב באהבת חסד )ח"ב פרק יב( 'ומאד צריך ליזהר שלא יחסר לו
מדת החסד אפילו יום אחד מימי חייו, כמו שצריך איש הישראלי
ליזהר לענין קביעת עתים לתורה בכל יום. וכזה מצאתי בספר
שער הקדושה למהרח"ו שכתב שהאדם צריך להתאונן בכל יום
ולומר אוי לי שהלך היום בלי תורה וגמילות חסדים'.
השכר הגדול שזוכה האדם כשמחשב להיטיב לאחרים
בילקוט שמעוני )משלי רמז תתקמט( בשם ר' זעירא 'כל מי שישן על
מטתו בלילה ומחשב בלבו ואומר למחר אני משכים ואעשה טובה
עם פלוני, עתיד לשמוח עם הצדיקים לעתיד לבא, שנאמר וליועצי
שלום שמחה'. ומזה יש ללמוד שעצם הרצון להיטיב וההחלטה
להיטיב לאחרים, כבר זוכה לשכר גדול.
הזכויות הגדולות בהם זוכה מי שרגיל 'תמיד' במידת החסד
איתא בגמרא ב"ב ט: ר' יהושע אומר כל הרגיל לעשות צדקה
זוכה לבנים בעלי חכמה בעלי עושר בעלי אגדה וכו'. וכתב
באהבת חסד )ח"ב פ"ה בהערה( ז"ל ומן התימה על האנשים שמחפשין
סגולות וכו', יותר טוב שיעשו סגולה הנמצאת בחז"ל, היינו
שיתעסקו תמיד במידת הצדקה וכו', ויתעסקו בו תמיד, כי עיקר
המצוה היא העסק התמידי, שהאדם מרגיל גופו לזה, וכמו
שמורה לשון הכתוב רודף צדקה וחסד וגו'. ע"כ. וא"כ ע"י שאדם
ירגיל עצמו תמיד בחסד בדיבור ובמעשה ובמחשבה, יזכה בכל זה.
ע"י קביעות הלימוד בספר 'אהבת חסד' יזכה האדם לקיים כראוי
את דיני ועניני מצוות החסד, ולהידבק כראוי במידת החסד.
