Wednesday, July 30, 2025

אם חל תשעה באב ביום ראשון והוא חולה הצריך לאכול אם רשאי להבדיל ולשתות היין

 ע"ד שהסתפק אם חל תשעה באב ביום ראשון והוא חולה שצריך 

לאכול, אם רשאי להבדיל על היין ולשתותו בעצמו. וכת"ה צדד

להבדיל על היין וכהא דמבואר בשו"ע (סי' תקנ"ט ס"ז) גבי ברית

מילה שאם היולדת מצויה במקום המילה יברך על הכוס ותשתה

ממנו היולדת, וכן מהא דמבואר ברמ"א (סי' תקנ"א ס"י) דבמוצ"ש

חזון אם אין תנוק ישתה כוס הבדלה בעצמו עכ"ד.

ולענ"ד מהבדלה במוצ"ש חזון אין ראיה, דשתיית יין בשבוע שחל

בו ט"ב אינו אסור מדינא ואיסורו אינו אלא ממנהגא, וברמב"ם

(פ"ה מתענית ה"ו) כתב דכבר נהגו ישראל שלא לאכול בשר בשבת זו

עיין שם, ולא הזכיר שנהגו גם שלא לשתות יין. וכן בס' שדה חמד

(אסי"ד מע' בין המצרים סי' א' אות ב') הביא מנהג כמה מקומות שנוהגים

לשתות יין עד סעודה המפסקת עיין שם. וא"כ פשיטא דבהבדלה

של מוצ"ש חזון אם אין לו תנוק מותר לו לשתות בעצמו דאדעתא

דהכי לא נהגו. אבל בתשעה באב עצמו ששתיית היין אסור

מדינא דגמרא וכמבואר בתענית (ל ב) כל האוכל בשר ושותה יין

בט"ב עליו הכתוב אומר ותהי עונותם על עצמותם. ואף בסעודה

המפסקת אמרו שם (ל א) שלא יאכל בשר ולא ישתה יין עיין שם,

ומכל שכן בט"ב עצמו פשיטא דאף חולה שצריך לאכול מ"מ אסור

לו לאכול בשר ולשתות יין, אם לא שהבשר והיין עצמם נצרכים לו

לרפואה. ורש"י פירש דהא דהאוכל בשר ושותה יין עליו הכתוב

אומר וכו' מיירי בסעודה המפסקת, והוצרך לפרש כן דאלו בט"ב

עצמו הלא כל אכילה אסורה, ולא פירש דמיירי בחולה משום דאין

זו מילתא דפסיקא שהרי אם נצרך לו הבשר והיין לרפואה ודאי

שרי. ועיין חי' מהר"צ חיות שם.

ופשוט דאף שהותר לחולה לאכול בט"ב, אבל לא בשר ויין שאסור

משום שמחה. ומכש"כ לדידן שנהגינן שלא לאכול בשר ולשתות

יין מראש חודש, ואפילו במוצאי ט"ב מנהג כשר שלא לאכול בשר

ולשתות יין וכמבואר בשו"ע (סי' תקנ"ח ס"א) עיין שם, א"כ פשיטא

דאף החולה שהותר לו לאכול בט"ב מ"מ אסור בבשר ויין, דגם

לחולה לא הותר לאכול אלא כפי ההכרח, וכמש"כ בתשו' זקיני

החת"ס (או"ח סי' זק"ן) שלא הותר לחולה אלא כדי צרכו וחיותו

ואם די לו בשתיה לא יאכל, ואם די לו באכילה אחת לא יאכל

שתי פעמים ולא יותר ממה שצריך עיין שם. ויתירה מזו כתב

בשו"ת מהר"ם שיק ז"ל (או"ח סי' רפ"ט) בשם חת"ס הנ"ל, דאי

סגי ליה בפחות משתיית רביעית ובפחות מאכילת כזית ולשהות

בינתיים כדי אכילת פרס, אסור לו לאכול יותר עיין שם. [ובאמת

בחת"ס שלפנינו אינו מפורש כן. ופלא שהמהר"ם שיק בתשובה

(סי' ר"צ) כתב דבחולה אין צריך לאכול פחות פחות מכשיעור עיין

שם, ותשובה זו נכתבה יום אחד אחרי התשובה הקודמת, ושתי

התשובות סתראי נינהו. ואולי מיירי בתשובה הראשונה כשברור לו

דסגי בפחות פחות מכשיעור, ובתשובה השניה מיירי כשמספקא

ליה אם סגי בפחות פחות מכשיעור דבכה"ג קיי"ל דאין צריך אומד

עיין שם, ואכמ"ל]. ועכ"פ פשוט דלא הותר לחולה אלא מה שהוא

כדי חיותו, וא"כ כשאין לו צורך בבשר ויין ודאי דאסור בט"ב עצמו,

לא רק ממנהגא אלא מדינא דגמרא, דבבשר ויין איכא משום ותהי

עונותם על עצמותם שאוכל דרך שמחה...

ומעתה מכיון ששתיית היין אסור בט"ב מדינא דגמרא, מנלן להתיר

לחולה לעשות הבדלה על היין בט"ב ולשתותו בעצמו, ולא מבעיא

שאם יש תנוק ודאי דצריך ליתן לתנוק וכמו בשבת חזון, ואין בזה

חשש דאתי למסריך דהרי מבואר בטור או"ח (סי' תקנ"ט) דאי לאו

דאתי למסריך הוה אמינא שצריך להבדיל בכל ט"ב שחל להיות

במוצ"ש וליתן לתנוק לשתות, אלא משום דהוי קביעות לכן חששו

דאתי למסריך עיין שם, וא"כ בחולה דלא הוי קביעות ליכא משום

דאתי למסריך. וכעי"ז מצאתי בברכי יוסף (סי' תקנ"ו אות ג') עיין שם.

וכן היכי שיש לו משקין אחרים שהם חמר מדינה ודאי שיבדיל

עליהן.


ברם היכי שאין לפניו תנוק ואין לפניו חמר מדינה אלא יין, נראה

שיאכל בלא הבדלה על הכוס מתרי טעמא. חדא, דהרי דעת הרבה

ראשונים שבט"ב שחל להיות ביום ראשון ליכא חיובא דהבדלה

כלל, וכמבואר ברמב"ן (שלהי תענית) והובא ברא"ש שם ובטור

וב"י (סי' תקנ"ו), דכיון דאין כוס ליכא חיוב הבדלה, והו"ל כהא

דברכות (לג א) בתחלה קבעוהו בתפלה העשירו קבעוה על הכוס

חזרו והענו קבעוה בתפלה, וט"ב שחל להיות במוצ"ש כל ישראל

עניים מרודים ובכה"ג לא התקינו על הכוס כלל עיין שם. וא"כ

אף אם יתרמי חולה שצריך לשתות יין לרפואתו, מ"מ לא יבדיל

בט"ב שחל להיות במוצ"ש על הכוס, שהרי בשבת זו לא התקינו

חכמים הבדלה על הכוס כלל, והו"ל כמי שיש לו יין בשעה שהענו

דודאי דאינו מבדיל על הכוס כיון דבשעה שהענו בטלו חכמים

לתקנתייהו להבדיל על הכוס, וא"כ המבדיל על הכוס באותה שעה

מברך ברכה שאינה צריכה. וכשיטת הרמב"ן ס"ל גם להרשב"א

והריטב"א והרדב"ז (ח"ב סי' תרמ"ב), והב"ח בשם ר"י, עיין בס' כף

החיים (סי' תקנ"ו) שציין עליהם, וכן הביא בשערי תשובה שם בשם

גן המלך (סי' קמ"ד) שאם הבדיל בתפלה אינו מבדיל כלל על הכוס

עיין שם. וברדב"ז שם מבואר שכך היה מנהג שלא להבדיל כלל,

וכתב שרוב האחרונים הסכימו שלא להבדיל על הכוס, וכל מקום

שיש מחלוקת בברכות שב ואל תעשה עדיף דאיכא ספק הוצאת

שם שמים לבטלה ע"ש. ואף דאנן נהגינן כהמחבר בשו"ע (סי' תקנ"ו)

דבחל ט"ב במוצ"ש עושין הבדלה על הכוס במוצאי ט"ב עיין שם,

ובשערי תשובה שם הביא מהברכ"י שהביא מתשו' כנה"ג דחולה

שאוכל בט"ב יבדיל תיכף במוצ"ש עיין שם, ברם לא נזכר שם

שיבדיל על היין וישתה בעצמו. ואיך נתיר לו לשתות יין בט"ב דבר

שהוא אסור מדינא דגמרא, משום הבדלה שלדעת ראשונים רבים

אינו חייב בה כלל, וכן נהגו במקומות הפוסקים הנ"ל שלא הבדילו

כלל בט"ב שחל במוצ"ש. ואנן דנהגינן כהבה"ג והרא"ש דחייב

בהבדלה, היינו דחיישינן לדעתם דחייבים בהבדלה, אבל לא בשביל

זה נימא שיעשה הבדלה בדרך איסור ע"י שתיית יין בט"ב...

ובזמנינו נראה דיכול להבדיל גם על שכר דהוי בכלל חמר מדינה,

ואף דבמקומינו מצוי יין לרוב אולם מבואר ברמב"ם (פכ"ט משבת

הי"ז) שמדינה שרוב יינה שכר מותר להבדיל עליו הואיל והוא חמר

מדינה. וכתב הב"י או"ח (סי' ער"ב) דמיירי גם במקום שיש בו יין.

וכ"כ בביאור הלכה (סי' ער"ב ס"ט). ובאליה רבה (סי' ער"ב ס"ט) הביא

משלטי גבורים פסחים (קו ב) דבמקום שקובעין סעודתן על השכר

ורוב שתייתן שכר הו"ל השכר חמר מדינה ומבדילין עליו עיין שם,

ונראה דזהו כשיטת הרמב"ם דאף דאיכא יין מ"מ כיון דרוב שתייתן

שכר הו"ל שכר חמר מדינה. ועיין מג"א שם שהגאונים מהרש"ל

ומוה"ר שכנא מלובלין ז"ל קדשו על השכר בשבת שחרית ואף על

פי שהיה להם יין, משום דבמדינתם השכר הוי חמר מדינה, וא"כ

אפילו יש יין בעיר רשאי לקדש עליו עיין שם. ושם (סק"ו) כתב

דמקדשין על יין שרף בשחרית כשרוב שתיית ההמון הוא יי"ש כל

יום עיין שם. והנה בזמננו זה אף על גב דמצוי הרבה יין מ"מ אין

עיקר שתיית ההמון ביין, ואף על גב דלקידוש והבדלה לוקחין יין

מ"מ כשמכבדים אורחים או בסעודות של שמחה וכדומה שותין

בעיקר שכר או מיץ פירות והוי חמר מדינה. ואף דבעינן משקה

חשיב וכמבואר בפוסקים ובמ"ב (סי' רצ"ו סק"י), ברם שכר וגם

מיץ שאין מעורב בו הרבה מים נראה דהוי חמר מדינה שיש בו

חשיבות, כי רגילין לכבד בהם גם אורחים חשובים. ועיין יו"ד (סי'

ק"ג) לענין חתיכה הראויה להתכבד. והמג"א (סי' תפ"ג סק"ג) כתב

דגם מי דבש שקורין מע"ד הוי חמר מדינה. והני הנ"ל לא גרועין

ממי דבש, ועכ"פ על שכר דהוי חשיבי טפי ודאי יכול להבדיל.

י) ולגבי חולה המבדיל בט"ב יש לצרף עוד מש"כ בתשו' מיימוני

(ה' שבועות סי' ד') במי שנדר עצמו מן היין דאפשר דחשוב לו שכר

חמר מדינה אחרי שאסור לו ביין עיין שם. והביאו הגאון מהרש"ם

ז"ל בהגהותיו לס' ארחות חיים (סי' ער"ב אות ז'). ולפ"ז בחולה בט"ב

שאינו יכול לשתות יין משום ט"ב הו"ל שכר חמר מדינה דידיה.

ואף על גב שביום אחר יכול לשתות יין, אולם הלא כתב המג"א

(סי' תפ"ג סק"ג) דאף במקום שמי דבש אינו רוב שתיית העם בכל

ימות השנה, מ"מ אם בפסח רוב שתיית העם ממנו הו"ל חמר

מדינה עיין שם. ובהגהות מהרש"ם שם כתב דאף אם אינו חמר

מדינה בימות החול אלא בשבת מקרי ג"כ חמר מדינה עיין שם.

הרי דמשכחת חמר מדינה ליומא. וה"נ בנדון דידן.

[שו"ת להורות נתן ח"ב סי' ל"ו]