היום לצערנו הרב יש הרבה רחוקים שהם דור שלישי ורביעי, ונחשבים מזיד ולא
שוגג, כי יודעים שיש יהודים דתיים, ואסור לעשות כך וכך, ובכל זאת עושים. אלא
שיש ויכוח אם הם בגדר תינוקות שנשבו בין הגוים או לא, הרב ואזנר כתב בשו"ת
שבט הלוי )ח"ב סי' קעב וח"ט סי' קצח(, שבימינו אין תינוקות שנשבו, אלא הם בגדר
אפיקורסים, כי אתה רואה דתיים, למה אתה לא בודק, והרי הרמב"ם )פ"ה מהל'
תשובה ה"ב( כותב שהאדם הוא בחירי, תתעניין מהי התורה שלנו ומה ההלכות, ואז
תירשם לסמינר ערכים או הידברות ותחזור בתשובה. אבל לא איכפת לו. ותינוק
שנשבה הוא ילד שנחטף לכפר ערבי, כגון אשה שהתקלקלה לצערנו הרב, עבדה
בסופר והיה שם איזה ערבי, ולקח אותה לכפרים שלהם, ונולד ילד, והתינוק הזה
יהודי שגדל בין הגוים, הוא נחשב תינוק שנשבה, אבל לא החילונים של ימינו.
לדבריו אין מחללים עליהם את השבת, כי הם בגדר 'מורידין ולא מעלין' )ע"ז כו:(,
אבל ההלכה לא כך ח"ו. יש בורות שהעירייה חופרת, ועכשיו בכל ירושלים עושים
שיפוצים, איזה ביטול תורה עושים לנו... ואם מישהו הלך ברחוב בשבת, ונפל
לתוך בור שלא סגרו אותו טוב, וצועק: 'הבעל עננו, הבעל עננו'... ומתברר שהוא
מחלל שבת, וכי נאמר ח"ו "באבוד רשעים רינה" )משלי יא, י(... ישראל אף על פי
שחטא ישראל הוא )סנהדרין מד.(. ולדעת החזון איש )יו"ד סי' ב אות כח( ומרן זצ"ל
הרחוקים של ימינו רובם ככולם בגדר תינוקות שנשבו, חינכו או תם בבית ספר
חילוני, ואפילו פסוק " שמע ישראל" לא יודעים, המורים והמורות שלהם ריקים
מתורה ויהדות, ומה יעשה הנער ולא יחטא?! ולא רק זה, "שריך סוררים" - רואה
אנשי ציבור מחללי שבת שהגיעו לתפקידים בכירים, מדוע דרך רשעים צלחה,
שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, ובצירוף ההסתה הנוראה שעושים בתקשורת על
הדתיים והחרדים, לכן הם בגדר תינוקות שנשבו.
ביביע אומר )ח"ח חיו"ד סי' כא אות ט, ובח"י חאו"ח סי' נה בהערות על הר"פ ח"ג אות יא( יש
סתירות בנושא הזה, יש מקומות שתפס כמו החזון איש, ויש מקומות הביא את
דברי הרב ואזנר בשתיקה. וצריך לומר לגבי צירוף למנין לומר קדיש, החשיבו
כתינוק שנשבה ומצטרף, אבל לומר חזרה וקריאת התורה חשש לברכות לבטלה,
שאולי לא נקרא תינוק שנשבה. וכן לגבי כיבוד אב ואם לאבא או אמא חילוניים
והבן חזר בתשובה, הרב חושש לחזון איש שנחשבים תינוקות שנשבו, ופוסק לנו
הספרדים, שאף שאביו בלי כיפה ואמו בלי ידיים... יש מצוה לכבדם ולעמוד
בפניהם, וכדעת מרן השלחן ערוך )סימן רמ סעיף יח( שקיבלנו הוראותיו, ואילו
האשכנזים פוסקים כדעת הרמ"א )שם(. ובאופן כללי הרב נקט כדברי החזון איש.
לפני כ25- שנה הייתי בשבת בצפון תל אביב, ברמת הטייסים, ובזמנו היתה שם
בית כנסת גדולה, ורובם מסורתיים לא דתיים, אמר לי רב בית הכנסת: כבוד הרב,
יש לי בקושי מנין שומרי שבת, ומה אעשה בקריאת התורה, רובם מחללי שבת
ובאים ברכב – היום זה השתנה, יש היום במקומות הללו פעילו ת של ארגון
הידברות או ערכים, שמחזירים בתשובה – אמרתי לו, תעלה שבעה עולים שומרי
שבת, ובנוסף בתור 'גם העולה' תעלה את המחללי שבת, וכמו בשמחת תורה
שעושים מוסיפים... אמר, כל שבת יעלו אותם אנשים?! אמרתי לו, יש לך ברירה
אחרת?! אין ברירה. באמצע שאנחנו מדברים, ניגש מישהו לרב בית הכנסת ולחש
לו: הרב, עכשיו יש כאן בר מצוה – החתן בר מצוה היה עם קוצים וטבעות... והעלו
אותו לתורה – והייתי כאן מוקדם בשעה שש בבוקר, וראיתי רכב נעצר ומביא את
כל הבורקס . נכון שקנו אותו ברחוב נחמני במקום כשר, וגם הטמפו והקולה והכל
כשר, אבל הביאו את הכיבוד בשבת ברכב, ואיך אפשר לאכול? אולי הרב ידפוק
על השלחן ויגיד לכל הציבור, רבותי, לא לגעת באוכל. אבל מי ישמע לו, רובם
חילוניים שבאים להתפלל, אשריהם ישראל, לאט לאט יחזרו בתשובה. רב בית
הכנסת שאל, הביאו מקרוב או מרחוק? אמר, הם גרים רחוק בשכונת התקוה, ולא
יכלו להביא ברגל. הרב היה נבוך, לא ידע מה לעשות, בהתחלה התבייש לשאול,
ואחר כך שאל אותי: הרב, מה נעשה? אמרתי לו: אנחנו לא נאכל, 'אני והו הושיעה
נא', אבל לציבור אל תגיד כלום, כי דעת הריטב"א בעירובין )מא:( והרשב"א )שבת
קל.( שכל דבר שלא נעשה מעשה בגופו, אין בזה איסור הנאה ממעשה שבת. ורק
לאצטרופי, וכל שכן כשהאיסור מדרבנן. אני אומר את הדבר ים בקיצור, בכל
דבר יש הרבה מה להאריך, אבל למסקנא, מותר למכור אוכל בי"ז בתמוז
ב'מעיין אלפיים'... כי אולי קונה לאשתו החולה או לידיו הקטנים, וגם אם קונה
לעצמו, מי אמר שקונה לאכול עכשיו, וגם אם כן, אולי כשיש לו אפשרות
לקנות בחנות אחרת מותר, ואולי למומר מותר למכור, ולכן זה מותר.
דבר שנשתנה בגופו, כמו נתבשל בשבת, רק בזה יש איסור הנאה ממעשה שבת.
וכאן האוכל היה מוכן מערב שבת, ורק הביאו את זה ברכב בשבת. כך פוסק החיי
אדם, ומביאו הביאור הלכה בריש סי' שיח. יש חולקים על זה. בדעת השלחן ערוך
)סי' תה ס"ט( זו מחלו קת, הגאון רבי אליהו ישראל )כסא אליהו ס"ס תנד( כותב שדעת
מרן כמו הרשב"א והריטב"א, ורק בעירובי תחומין, מי שעבר על איסור זה,
החמירו עליו שאפילו אם הוציא חוץ לתחום בשוגג, רק אם החזיר למקומו מותר
לאכול, כי איסור זה קל בעיני הבריות ומזלזלים בו, לכן החמירו בו, אב ל כל דבר
שלא נעשה איסור בגופו, אין בזה איסור מעשה שבת. אבל רבי יצחק טייב )ערך
השלחן סימן שיט סק"ג( לומד בדעת מרן שגם אם לא נעשה מעשה בגופו יש בזה
איסור הנאה ממעשה שבת. על כל פנים כיון שמעשה שבת אסור רק מדרבנן,
שהרי מן התורה "היא קודש" – ואין מעשיה קודש )כתובות לד. ב"ק עא.(, ספק דרבנן
לקולא.
}והנה במלחמת יוהכ"פ הובא אוכל לחיילים הנמצאים בתעלת סואץ, בעיצומו
של יום שבת ברכב. ומרן זצ"ל השיב בזמנו להתיר לאכול את מה שהובא בשבת,
שכל שלא נעשה מעשה בגופו אין לאוסרו משום מעשה שבת. ומחבר אחד חלק
בספרו על מרן האבא זצ"ל ]אוצ"י סי' שיח סי' ב[, ונמשך אחר מנוח"א ח"א )עמוד
תרג, פכ"ה ס"ז(. אולם כל מה שהקשו, הנה ביבי"א חלק י', ובחזון עובדיה שבת כרך
ד', כתב לבאר הדבר בטו ב טעם, דהנה העירו מהרמב"ם )פ"ו מהל' שבת הכ"ד( שכתב,
פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו, בשוגג יאכלו בשבת, שהרי לא נעשה בגופן
מעשה ולא נשתנו, במזיד לא יאכלו עד מוצאי שבת. ע"כ. הרי דאף שכתב כסברת
הרשב"א והריטב"א הנ"ל, דכל שלא נעשה מעשה בגופו שרי מעשה שבת, לא
התיר אלא בחזרו למקומן. וזה דלא כהרשב"א והריטב"א ]ורבינו יונה[ דבכל אופן
שרי' משום מעשה שבת בכה"ג.
ומרן בש"ע )סי' תה ס"ט( כתב: פירות שהוציאו חוץ לתחום והחזירום, אפילו במזיד,
לא הפסידו מקומם, שכל העיר להם כארבע אמות, וחוצה לה אלפים אמה לכל
רוח כבתחלה, אם הוא יום טוב. ואם הוא שבת, מותרין באכילה במקומם, ואפילו
לאותו ישראל שהחזירם לצרכו במזיד, דאנוסים הם. וכל זמן שלא הוחזרו והם
חוץ למקומם, אם הוציאן בשוגג מותרים לאכלם, ואסור לטלטלם חוץ לד"א, ואם
הוציאם במזיד אסור לאכלם אפי' מי שלא הוציאם. ויש מתירים למי שלא
הוציאם. ע"כ. הרי שלענין הוחזרו למקומן ס"ל להקל אף במזיד, ודלא כהרמב"ם
שהיקל רק בשוגג. ואם לא הוחזרו למקומן אין להקל אף שלא נעשה מעשה בגופו.
ומעתה היאך מרן זיע"א התיר בילקו"י שבת כרך ג' )סי' שיח( לאכול מה שהובא
ברכב לתעלת סואץ, שבודאי היה הרבה מחוץ לתחום.
והנה השגה זו היא נוראית, כביכול נעלם ממרן זיע"א דברי הרמב"ם וש"ע להדיא,
דלא ס"ל כסברת הרשב"א והריטב"א הנ"ל וא"כ היאך התיר דבר זה. אולם בודאי
שלא נעלם ממרן דברי הרמב"ם והש"ע, ואדרבה המשיג הנ"ל היה צריך לעיין, הרי
הרב המגיד הסביר זאת, והובא בשו"ת יבי"א ח"י )או"ח סי' כה(, דלעולם הרמב"ם
והש"ע יסכימו לעיקר סברתם של הרשב"א והריטב"א דכל שלא נעשה מעשה
בגופו אין לאוסרו משום מעשה שבת, ושאני בהוצאה חוץ לתחום, דבהיות ואיסור
זה קל בעיני הבריות, הוצרכו חכמים להחמיר דוקא בו ולאוסרו כל שלא חזר
למקומו. ועשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה. וכמ"ש ה"ה דהחמירו בתחומין
דדבריהם יותר מד' אמות דרה"ר דאורייתא, לפי שדבריהם צריכין חיזוק. ע"כ.
נמצא שאין כאן כל הערה על מרן אאמו"ר זיע"א. {
אם מצרפים מחלל שבת למנין בתענית והוא עשירי, ורוצים לעשות קדושה,
מהרלב"ח )סי' טו( כותב, שהש"ץ יאמר עד "האל הקדוש" בקול, ואחר כך ימשיך
"אתה חונן" בשקט, ובין גואל לרופא יגביה קולו ויאמר "עננו" כברכה בפני עצמה,
כי יש רוב מנין מתענים. אמנם הביאור הלכה )סי' רלב( חולק, אבל העיקר כדברי
מהרלב"ח )ראה ילקו"י סי' רלב ס"ד(. וגם בשבת, אם מחלל שבת מ שלים להם מנין יעשו
קדושה. ומנהגנו שכולם מתחילים את העמידה יחד, ורק הש"ץ מגביה קולו.
והאשכנזים נוהגים אחרת, שהש"ץ מתחיל, ואומרים קדושה, ורק אחר כך כולם
מתחילים את העמידה. אבל נמצא שהש"ץ מתפלל יחיד, וכי לא איכפת להם
ממנו?! אם הם דואגים לו צריכים לעשות כמונו, להתחיל כולם יחד, ורק עד "האל
הקדוש" אומר הש"ץ בקול רם. ובכל אופן צריך לדעת איך לקרב רחוקים, ולשקול
כל דבר.
