ביום כ“א בסיון תשפ“ה נסתלק לישיבה של מעלה הגאון הגדול רבי ישראל סוקל זצ“ל, מראשי ישיבת ’בית מדרש עליון‘
ומלפנים מראשי ישיבת ’ברכת יצחק‘ - אור
יהודה במשך עשרות בשנים, מחבר סדרת
הספרים ’קונטרס השיעורים‘. דמות מופת
לאלפי תלמידיו – בדרכי לימודו, בהנהגתו
האצילית והמלכותית, בתפילתו ואמונתו
היוקדת. תלמידים רבים שזכו לספוג ממנו
אוצרות רוח ליווהו בכאב ובצער, והתקשו
להינחם. ביריעה זו נפתח חרך צר לקורותיו
ותולדות חייו שהיו מסכת אחת ארוכה
ורצופה של דביקות במטרה העילאית
להיות עבד נאמן לבורא עולם ולקיים
רצונו באמת ובתמים ללא חשבונות, בכל
התקופות והעיתים שווים לטובה.
שנות הילדות והבחרות
ביום כ“ג בכסלו תשי“ב נולד רבי ישראל
להוריו: אביו רבי יוסף ז“ל עולה מגרמניה,
שעלה לארץ ישראל עוד קודם המלחמה
בעלית הנוער יחד עם שני אחיו, וגדל
בקיבוץ ’חפץ חיים‘, ]קיבוץ של שומרי תורה
ומצוות שלא סרו קטנה או גדולה מהוראותיו
הפרטניות של מרן ה‘חזון איש‘ זצ“ל כנודע[, ואמו
מרת פוריה לאה ע“ה )לבית רוטשילד - אונגר(,
אשר התגוררה בפולין קודם המלחמה
ושתתה את כוס התרעלה בשנות הזעם.
היא עלתה לארץ ישראל לאחר השואה
והתחברה לרעיון הנתינה של הקיבוץ, ובאה
אף היא לקיבוץ ’חפץ חיים‘, וכך נישאו זה
לזה והקימו בית נאמן בישראל.
את ראשית דרכו בילדותו עשה רבי ישראל
בקיבוץ ’חפץ חיים‘, ולאחר שנוכחו הוריו
לראות כי רמת החינוך אינה מספקת
עבור ילדיהם, היגרה המשפחה לירושלים.
מסירות-נפש עצומה היתה כרוכה בעזיבת
ביתם ופרנסתם המסודרת והמעבר
לירושלים בידיים ריקניות, מאחר וכל מה
שהיה להם היה שייך לקיבוץ, אך טובתם
הרוחנית של ילדיהם עמדה לנגד עיניהם
יותר מכל שיקול אחר. הם נטלו הלוואות
לקניית בית ברחוב צפניה בשכונת ‘כרם
אברהם’ סמוך לבית הכנסת ’הר צבי‘,
כשהבן רבי ישראל עובר ללמוד בתלמוד
תורה ’שילה‘ )בהנהלת רבי ישראל אזרחי זצ“ל,
אביהם של האחים הגאונים מרן הגרב“מ זצ“ל
ויבלחט“א הגר“י שליט“א(, שם המשיך לצמוח
ולגדול בתורה ויראת-שמים.
בהלווייתו של האב רבי יוסף הספידו
המשגיח הגה“צ רבי דן סגל שליט“א והמליץ
עליו את הפסוק: ”הנסתרות לה’ אלוקינו
והנגלות לנו ולבנינו עד עולם“; ‘הנסתרות
לה’ אלוקינו’ - החלק הנסתר שלא הכרנו
זה נותר בינו לבין ה’ אלוקינו, ‘והנגלות לנו
ולבנינו עד עולם’ – החלק הגלוי הוא מה
שנראה לעין כל, זהו הבן המובחר שהעמיד
לעולם. והתבטא שהיה שווה לרבי יוסף
לבוא לעולם ולחיות כאן שבעים שנה ולו
רק בשביל להעמיד בן כמו רבי ישראל!
שקדן מופלא היה רבי ישראל כבר
מצעירותו. על כך שחה שכנתו מאותם
הימים הרבנית קופשיץ שתחי’, אשת חבר
להגאון רבי יוסף חיים קופשיץ זצ“ל, כי
בניה צמחו תלמידי-חכמים בזכות רבי
ישראל, משום שבבין הזמנים ובימי שישי
ומוצאי שבת היו רואים אותו הולך ללמוד
מוקדם ועושים חשבון אם ’ישראל סוקל‘
מהמשפחה יחסית ’פשוטה‘ הולך ללמוד
כבר בשעה כזו למשך שעות רבות, בני
משפחת קופשיץ החשובה לא ילכו?!... הם
היו מנסים להקדימו בבואם, אך תמיד הוא
זה שהקדימם.
היו בו שאיפות נעלות לגדול ולצמוח. בשנות
בחרותו המוקדמות הוא ניגש לשאול את
רבה של ירושלים הגאון רבי בצלאל זולט‘י
זצ“ל כיצד זוכים לגדול גדול בתורה? ורבי
בצלאל שיגרוס הרבה גמרות, ויכתוב כל
חידוש שעולה לו בסוגיא. החל מיני אז
השתדל רבי ישראל ליישם את העצה הלכה
ולמעשה, והיה מעלה על הכתב כל דבר
חידוש שעלה בראשו או ששמע מאחרים.
בדרך זו הוא הותיר אחריו מחברות רבות
ובהן אוצרות רבים ונפלאים שהתחדש
לו ושמע בכל ימי חייו, גם מה ששמע
ממרביצי תורה ויראה שצעירים משכבת
גילו. בין כתביו ישנה גם מחברת מעניינת
מימי צעירותו שערך לעצמו לפי סדר א’
ב’ חקירות ויסודות הראשונים והאחרונים
בסוגיות רבות ומסועפות.
לאחר סיום שנות לימודו בת“ת עלה
ונתעלה ללמוד בישיבת ’קול תורה‘
המפוארת. רבי ישראל הכיר טובה למלמד כתה
ח’ הג“ר זיסל חינסקי זצ“ל שעודדו
ללכת לישיבה זו. באותם ימים הוא נתברך
בברכה מיוחדת מכ“ק האדמו“ר בעל ה‘בית
ישראל‘ מגור זצ“ל שיתקבל לשורותיה
של הישיבה. ב’קול תורה’ עלה ונתעלה
במעלות התורה והיראה ודבק בכל עוז
בראשי הישיבה, ביחוד נקשר מאוד עם
ראש הישיבה מרן הגרש“ז אויערבאך זצ“ל.
במשך עשרות שנים הוא הקפיד להקביל
פניו בימי המועד, ולימים כשנערכו ספרי
שיעוריו לקחו מכתביו כדי להוציאם לאור.
כן נקשר מאד עם מרן המשגיח הגה“צ
רבי גדליה אייזמן זצ“ל, והיה דבוק בדמותו
ובמוסרו כל הימים.
לאחר מספר שנים עבר ללמוד בישיבת
פוניבז’ המעטירה, כששמו הטוב הולך
לפניו כאחד האריות שבחבורה, בה שקע
בעיונה של תורה מתוך התמדה ועקביות.
לימים סיפר שהיה מקצר את שהותו בבית
הוריו בימי בין הזמנים והיה ממשיך את חוק
לימודיו בהיכל הישיבה גם לאחר תחילת בין
הזמנים. כן סיפר שידע מי היו חברי החדר
שלו אך למעשה מעולם הוא לא פגשם
בחדר, מכיון שדקות ספורות לאחר כניסתו
לחדר כבר עלה על יצועו. בשנות לימודיו
בפוניבז’ דבק בכל עוז בראשי הישיבה מרנן
ורבנן הגר“ד פוברסקי זצ“ל והגרא“מ שך
זצ“ל, והפך לתלמידם הנאמן ששתה בצמא
את דבריהם.
קשר פנימי עמוק התפתח בינו לבין מרן
ראש הישיבה הגר“ש רוזובסקי זצ“ל שהפך
לרבו המובהק שקיבל את דרך לימודו ממנו.
הוא היה מדבר איתו בלימוד כל יום לאחר
השיעור ומלווהו לביתו והיה יכול להימשך
מבלי לשים לב במשך שעה ארוכה.
לפעמים שוחחו עד שהגיע זמן סדר ב’. וגם
ביום ו’ היתה לו קביעות לבוא לביתו עם
החברותא ולדבר עמו בלימוד על הסוגיות
של הבקיאות, ורבי שמואל היה מרצה
בפניהם את השיעור כללי שעומד למסור
ביום א’. אגב, בערב שבועות כשבאו אמר
להם רבי שמואל שבערב שבועות לומדים
ולא מדברים בלימוד...
רבי שמואל העריך מאד את רבי ישראל ואף
ביקש ממנו את המחברות בהן רשם את
שיעוריו. לימים, אף יצא לאור ספר ‘שיעורי
רבי שמואל’ על מס’ סנהדרין מכתביו של
רבי ישראל.
רבי ישראל זכה לרכוש מרבו גם את הכלים
של אמירת השיעור, ותלמידים רבים
העידו שזכה במידת-מה להידמות לרבו
בכך. שיעוריו היו חטיבה אחת של קושיות
בעומק הסוגיא ובנית יסוד אחד שעל פיו
נתבארה כל הסוגיא, והסביר את הדברים
בבהירות מדהימה, שכל בחור משומעי
השיעור היה מבין הכל.
סיפור מיוחד במינו התרחש שנים רבות
לאחר שכבר נסתלק רבי שמואל לעולמו,
כאשר הגיע רבי ישראל ללמוד באחד מערבי
השבתות עם החברותא שלו המשגיח הגה“צ
רבי דן סגל שליט“א, הפתיע אותו רבי דן עם
ידיעה מעניינת: רבי דן סיפר לרבי ישראל
שבלילה נגלה אליו רבי שמואל בחלומו
וביקש ממנו ללכת ולבקר את אשתו
הרבנית רוזובסקי. הם החליטו ללכת יחד
ללכת ולבקרה, ובכל השבת שלאחריה היה
נסער מהגילוי השמימי של ’הרב‘ה’ שדרש
בשלום ובטובת רעייתו.
במהלך השנים הקפיד לכתוב את כל
שיעורי רבותיו באופן מסודר וברור להפליא
כשלימים נעזר בסיכומים אלו להכנת
יסודות השיעורים שמסר הוא בעצמו.
בעיקר היה מסדר את כתביו ביום שישי
אחה“צ, ובליל שבת היה הולך ללמוד בבית
המדרש אחר ששם פחות חשש שירדם.
לימים התבטא שרוב המהלכים של ‘קונטרס
השיעורים’ שהוציא לאור, התחדשו לו
בלימודו בסדר ג’ כשהלך הלוך ושוב
במרפסת הישיבה בפוניבז’ כשספרים בידו.
כמו“כ בבחרותו ערך קונטרס מפתחות על
ספר ‘מחנה אפריםק לצורך זיכוי הרבים.
הוא כתב אותם בשעות הלילה המאוחרות.
ביקוש החכמה
חז“ל אומרים )מדרש רבה בראשית צז ג(: ”מה
דגים שבים שמוקפים במים וכשיורדת
טיפת מים הם יוצאים לקבלה כמי שלא
טעמו טעם מים, כך ישראל שמוקפים
בתורה ושמחים על כל תורה חדשה
ששומעים כאילו לא שמעו תורה מעולם“.
וזה היה סודו של רבי ישראל, צמא היה לכל
דבר תורה. הצימאון הזה הוביל אותו בשנות
בחרותו בפוניבז’ לנסוע מידי שבוע במוצאי
שבת יחד עם קבוצת בחורים לישיבת מיר
בירושלים לשמוע שיעורים ממרן הגאון רבי
נחום פרצוביץ זצ“ל לקבל ממנו דרך נוספת
בלימוד. בנוסף לזה היה שומע שיעורים
בסדר קדשים מיבלח“א מרן רה“י הגרב“ד
פוברסקי שליט“א.
כמו“כ שמע שיעורים בסדר קדשים )לאחר
נישואיו( ממרן הגאון רבי יחיאל מיכל
פיינשטיין זצ“ל שלשם כך היה נוסע מידי יום
שישי לת“א ואף לאחר שהגרי“מ זצ“ל עבר
לב“ב המשיך להשתתף בקביעות בחבורות
אלו, בימי השבעה סיפר הגאון הגדול רבי
חיים פינשטיין שליט“א על החיבה יתירה
שחיבב אביו את תלמידו רבי ישראל.
מכיון שבעת זו מרן המשגיח רבי יחזקאל
לוינשטין זצ“ל היה באחרית ימיו ומיעט
באמירת שיחות, חיפש רבי ישראל להרוות
את צימאונו הגדול, והיה הולך לשמוע
וועדים מהגה“צ רבי יעקב גלינסקי זצ“ל
שכידוע היה חניך ישיבת נובהרדוק, והיו
עובדים כל שבוע על מידה אחת ומקבלים
קבלות ובודקים כמה עמדו בזה, והיה רושם
כמה הצליח בכל שבוע. ומעשה שהיה
שהחליט לעבוד על מידת הבטחון ונסע
יחד עם חברו לצפת ללא כסף ואוכל רק
עם תפילין וחובת הלבבות, ובכל שלב בדרך
הלוך וחזור, אמרו שאם הקב“ה מרוצה
מהדרגה שלהם הוא ישלח להם עזרה
בתוך שלושים דק’, ואכן היה להם סייעתא
דשמיא שכך היה והגיעו לצפת, ובחזור
התבטא ר“י לחברו שמרגיש את הקב“ה יותר
עם דודו מרן הגרמ''י ליפקוביץ זצ''ל מעשר אצבעותיו!. ]יש לציין שבני המשפחה
מצאו פנקסי קבלות רבים מצעירותו בהם רשם
את קבלותיו[, וכן היה הולך לשמוע שיחות
ממרן הגר“ח שמואלביץ זצ“ל כשהיה מגיע
למסור שיחות בבית המוסר בת“א. ואף למד
בספר ’קל“ח פתחי חכמה‘ אצל מרן המשגיח
הגר“ח פרידלנדר זצ“ל. ככלל הקפיד מאד
כל ימיו על לימוד בספרי מוסר רבים כל יום
ויום, ושנשאל ע“י הרבנית תליט“א למה הוא
צריך ללמוד מוסר הרי הוא כבר צדיק, השיב
כי אם לא לומדים מוסר מיד אפשר ליפול.
קשר מיוחד בלימוד היה לרבי ישראל עם
מרן ה’סטייפלער’ זצ“ל ואף קיבל ממנו
במתנה את ספרו ’קהילות יעקב‘, ובין
בתריו נמצא מכתב שהשיב ה’קהילות יעקב’
לקושיות שהפנה אליו בכתב.
רעים אהובים
קשר של קיימא נקשר בינו לבין המשגיח
הגה“צ רבי דן סגל שליט“א עוד בצעירותם.
הוא הכיר את רבי דן בתור אברך צעיר עובד
בישיבת פוניבז’, ורבי ישראל התחבר אליו
מאד, והיה משתתף בבית רבי דן בסעודה
שלישית שהיו משתתפים שם מבני הישיבה
והיה נושא מדברותיו. מאוחר יותר לאחר
נישואיו הוא למד בכולל ’ישמח משה‘
כשרבי דן כיהן שם כר“מ בישיבה, וקבע עמו
חברותא שנמשכה רבות בשנים. הם קבעו
לימוד מיוחד בספר ’קצות החושן‘, כשרבי
דן רואה ברבי ישראל כתלמידם הנאמן של
רבותיו וכמי שניחון בסברא ישרה חברותא
ללימוד בעומק העיון. בהלווייתו סיפר
הגאון רבי אבינועם פוסטבסקי שליט“א כי
בעת שהיו מתקשים בהבנת דברי ה’קצות’
היה אומר רבי דן שע“י ‘תשובה ותפילה
וצדקה’ אפשר לזכות להבנת הסוגיות, וכך
היו עושים והיו מבינים.
גם כאשר שהה המשגיח שליט“א בחו“ל לא
הפסיקו מקביעות לימודם דרך הטלפון,
כתבים רבים ישנם מלימוד זה שהעלם רבי
ישראל על גבי הכתב. כמו כן הקפיד מאוד
להשתתף בשיחותיו ולכותבן, והיה מקביל
את פניו בימי חג ומועד כתלמיד לפני
רבו בהתבטלות ובהכנעה. מספר פעמים
שניגשו תלמידיו למשגיח שליט“א אמר
להם שלו חכמו ישכילו ידבקו ברבי ישראל
בכל עוז ויראו איך לקבל ממנו מלא חופניים
תורת חיים.
עת דודים
בהגיעו לפרקו בשנת תשל“ד נשא רבי
ישראל את רעייתו שתחי’, בתו של הגאון
הגדול רבי שלמה הרשלר זצ“ל, חתנו של
הגאון רבי אברהם יצחק גרשנוביץ זצ“ל
אב“ד דז’בינקא ומדמויות ההוד בב“ב.
רעייתו הרבנית תחי’ נטלה על עצמה
את כל עול הנהגת הבית, כשהוא ממשיך
לעלות ולהתעלות בקנייני התורה בכולל
שע“י ישיבת פוניבז’. היא היתה אומרת
שהעזרה הגדולה ביותר בשבילה היא
שישב וילמד, ואף היה סימן מוסכם ביניהם
כי בעת שהילדים ירדמו תפרוש שמיכה על
חלון הבית, ורבי ישראל היה רואה מחלון
ביהכנ“ס דברי שיר את הסימן, ויודע כי
הילדים נמים כעת והוא יכול לשוב הביתה.
ומספרים בני המשפחה שעל שני תפקידים
לא ויתר; על הכנת כוס קפה לרעייתו, ועל
פינוי האשפה. כן בהכנות לשבת תפקידו
היה להיטיב את הנרות לכבוד שבת.
בעל למופת היה, מכבדה היה יותר מגופו
ודואג תמיד לרווחתה וטובתה. הקפיד
בעצמו לרכוש עבורה מתנה לחג, אפילו
בשנים האחרונות כשהיה חלוש ותשוש. כל
פעם כשיצא לישיבה, היה מתקשר ומתעניין
בשלומה דקות ספורות לאחר שעזב את
הבית. ומספרים תלמידיו, ששאלו אותו מה
אפשר לתת לו מתנה, והשיב תביאו משהו
לרבנית, שלי ושלכם שלה היא!
ידיעת התורה
היה זה בשבת הגדול, קבוצת אברכים הלכו
לשמוע את דרשת מרן הגר“ש הלוי ואזנר
זצ“ל, וקיבלו חלישות הדעת מגודל בקיאותו
בכל מרחבי ים התלמוד, והחל לפעם בהם
הרצון לדעת ש“ס. בשנת תשל“ט עם
פתיחת כולל ש“ס שע“י ’מפעל הש“ס‘ בעצת
רבותיו לקח רבי ישראל פסק זמן מלימוד
העיון על מנת לרכוש בקיאות בסדר הש“ס,
שם נמנה על מייסדי הכולל יחד עם הגרי“ב
שרייבר שליט“א, הג“ר אבינועם פוסטבסקי
שליט“א, והג“ר יחיאל קלרמן שליט“א עמו
למד חברותא. בשנים אלו עמל ללא לאות
על סדרי הלימוד והמבחנים על שבעים דפי
גפ“ת מידי חודש ובמבחני הסיכום כאלף דפי
ש“ס בשלושה חודשים. כשבנוסף לכך היה
כותב לעצמו את הדינים העולים מהש“ס
כולו, וחידושים מלימוד הסוגיות. וכשסיימו
את כל הש“ס עשה כ“ק האדמו“ר בעל ה‘שפע
חיים‘ מצאנז-קלויזנבורג זצ“ל מעמד לכבודה
של תורה, ובקש מרבי ישראל לשבת במרכז
המזרח, עקב כך שהוא זה שקיבל את הציון
הגבוה במבחן, אך הוא מצידו סירב בכל
תוקף לשבת במרכז המזרח.
לאחר גמר לימוד כל הש“ס שני מחזורים, שב
ללימוד העיון וחיפש מקום בו יוכל לעמול
בתורה מבוקר עד לילה ללא מפריעים,
והלך לישיבת ’ישמח משה‘ שבראשות
הג“ר מרדכי ברוידא זצ“ל )השוכנת בגני תקווה(
כאשר שם הוא למד בצוותא עם הגרי“ב
שרייבר שליט“א, במקום זה אף נקשר ביותר
למשגיח הגר“ד סגל ששימש כר“מ בישיבה
ולמד עמו בחברותא )כמובא לעיל(.
בהרבצת תורה בישיבת ‘ברכת
יצחק‘ באור יהודה
בקיץ שנת תשמ“ח נפתחה ישיבת ‘ברכת
יצחק’ באור יהודה ע“י הגאון רבי יעקב
פרידמן שליט“א ובחורף שלאחר מכן נתבקש
על ידו להיכנס למסור שיעורים לתלמידים
יחד עם רה“י הגר“א פוסטבסקי שליט“א,
שם יצא שמו לתהילה בהרבצת התורה בשיעוריו הבהירים והעמיד תלמידים רבים
בקרן אורה.
מסירותו לתלמידיו הייתה מן המופלאות.
הוא שהה בישיבה החל מתפילת שחרית ועד
לאחר מעריב בחורף ומנחה בקיץ, כשתים
עשרה שעות ויותר, ובסדר ב’ למד בחברותא
בטלפון בחדר והיה יוצא לשיחות המשגיח
הגאון רבי חזקיהו מישקובסקי שליט“א או
לשיחות הגאון רבי יעקב פרידמן שליט“א
והיה מתיישב יחד עם הבחורים וכותב את
השיחות. ובימים בהם מסר חבורות לקיבוץ
היה נשאר גם כל הסדר ג’ והיה יוצא לביתו
רק בשעה אחת עשרה.
בחודש אב תשס“ד נפל ושבר את הקרסול
]וסבל הרבה ייסורים משבר זה שלא התאחה עד
סוף ימיו[, ובזמן אלול לא ויתר על מסירת
השיעורים והיה מגיע עם אמבולנס של
עזרא ומרפא עם כיסא גלגלים ומסר שיעור
כל יום וחבורות במסירות עצומה. וכך היה
שליט על עצמו גם בזמנים של קושי גדול.
ופעם סיפר שהיה לו שבר ברגלו והרגל
הייתה מגובסת לזמן ארוך ואחרי ארבעה
חודשים נכנס למרן רה“י הגראי“ל שטיינמן
זצ“ל, ודיבר עמו, ושאלו מדוע הוא עדיין עם
הגבס, ואמר לו רבי ישראל שאם רה“י יגיד
לי ללכת בלי הקביים, אני אעשה את זה,
וראש הישיבה אמר לו שילך בלי הקביים,
וסיפר רבי ישראל שכשיצא מבית הגראי“ל,
נעמד בלי הקביים והחל ללכת בלי הקביים!
והתבטא אל זה: “ועשית ככל אשר יורוך”...
ומעשה שהיה בקבוצת בחורים בינונים
שבאו לישיבה, וקרא להם ואמר להם
בתחילת שיעור א’ ששמע אליהם שהם
בחורים מיוחדים מאד ושיבחם, והבחורים
התאמצו להוכיח שאכן הם בחורים
ברי מעלה. והיה אומר שבדורינו מכיון
שהבחורים מלקים את עצמם רבות, ועל
כן התפקיד של המג“ש זה לעודד ולהחמיא
להם.
ונהנין ממנו עצה ותושיה
בני הישיבה באור יהודה נקשרו לרבי
ישראל בעבותות אהבה וראו בו את רבם
המובהק והתייעצו עמו בכל תהלוכות
חייהם ובפרט סייע רבות לבחורים בבניית
ביתם נאמנה והיה שומע את כל הפרטים
ונותן לבחור את הכח להחליט את הדברים
בצורה חתוכה מאד. כמו“כ היה מסייע להם
להתקבל לכוללים חשובים, והיה מתקשר
לראשי הכוללים להמליץ עליהם.
היה קורא לחתנים לפני החתונה ונותן להם
עצה לקבלה טובה לחיים, לא’ אמר שהוא
בר הכי להקפיד על נתינת חומש מנכסיו,
לאחר אמר שילמד חמש דק’ מוסר עם
אשתו, ולתלמיד נוסף שיקפיד שישמע קול
התורה בבית. ]כמו“כ אמר לתלמידיו שיקפידו
על טבילת עזרא[.
היה יודע לעודד בחורים לפי טבעם לא’
שנמשך לבקיאות עודד אותו לסיים מסכת
אחרי מסכת, ולהיבחן אצל מרן שר התורה
הגר“ח קנייבסקי זצ“ל לאחר מכן, עד
שסיים בדרך זו את כל הש“ס. ובחור אחר
שלא כ“כ נמשך ללימוד, הוא ביקש ממנו
להיות אחראי לצלם כל בוקר את המראי
מקומות, והעיד אותו בחור שהוא שמר
אצלו את כל המראי מקומות, וע“י כך הוא
נשאר בעניינים. ורבים היה מעודד לכתוב
את השיעורים על ידי שהיה לוקח מהם
את המחברות והיה מרים טלפון להורים
]בעיקר לאימהות, באמרו שהן פחות שומעות את
הסברות הנפלאות של בנם כמו האבא, וכדאי יותר
לספר להן על כך.[ והיה משבח את הבחור
בצורה נעימה, והיה פעם א’ שהגיע לשיעור
בחור שאבא שלו היה חולה ולקח ממנו את
המחברת ואמר אתם רואים זה בחור שכותב
את השיעורים יותר טוב ממה שאני מוסר
אותם!.
היה בחור שהיה שתקן מאד ורבי ישראל
הצליח לתקשר איתו על ידי שלקח את
המחברת וכתב לו מילות הערכה ועל ידי
זה הוא נפתח והיום הוא פורח מאד ב“ה, וכך
היה מהלך לפי רוחו של כל תלמיד ברגש
אבהי חם לפי רחשי לבו של כל אחד.
דקדוק ההלכה
רבי ישראל היה אמן בלהעיר בחכמה את
תשומת לב ציבור בני הישיבה להלכה
ברוגע ובנעימות, כדוגמא לדבר הקפיד מאד
על זמן קר“ש מגן אברהם והיה אצלו חוק
ואל יעבור, והיה יודע איך גורמים שהמנין
המרכזי יהיה מגן אברהם גם בזמנים
שהבחורים עייפים, )כגון בשמחת תורה או
בקעמפ(. ]אנקדוטה מעניינת התרחשה בבוקר
הלווייתו של רבי ישראל זצ“ל, באברך שהתעורר
באמצע הלילה בליל הפטירה מאזעקות ומחמת
העייפות לא התעורר בבוקר בזמן הרגיל, בשמונה
בבוקר עבר הרמקול שהכריז על הלוויה והעיר
אותו לפני זמן קר“ש של מגן אברהם, ומיד קרא
קר“ש. ובוודאי שזה בזכות שבחייו הקפיד על כך[.
על הקפדתו זמני ההלכה בעת ששעון
החורף החל עוד קודם ליום כיפור היו
פעמים שחזרת הש“ץ בשחרית הסתיימה
אחרי סוף זמן תפילה, ורבי ישראל דאג
שהחזן יזדרז בשחרית לגמור את כל חזרת
הש“ץ קודם לזמן תפילה, שהרי יום כיפור
היום וכיצד ניתן לעבור על ההלכה, עוד דוג’
זה ההקפדה שלא לאכול לפני התקיעות
]מכיון שהוא הקפיד מאד על קידוש במקום
סעודה היה נוטל ידיים תמיד לקידושים, גם
בשבועות וש“ת[, וכיצד בר“ה שכולם רגילים
לעשות קידוש, גורמים לבחורים להימנע
מכך?, היה הוא אומר לבחורים ]שהיו בר הכי[
אתם יודעים שזה לא לכתחי’, והיה מציע
שישתו כוס קפה לפני התפילה ואחרי זה
עוד שתי כוסות מים, והרגיע אותם שהכל
יהיה בסדר והוסיף שגם הוא עושה ככה.
וכך היה הוא מחדיר את ההלכה בצורה
מונגשת ברוגע מוחלט.
הנהגות מיוחדת סיגל לעצמו והיה מקפיד
על מקוה ]קר[ בכל יום ובכל מצב, וכאשר
היה הוא בקעמפ של הישיבה שהיה בכל
מיני מקומות אשר לא הי’ בהם מקווה
פתוח, היה מחפש עם התלמידים איך אפשר
לקיים את המנהג, ותלמידיו היו נדהמים
איך תמיד מצא את האחראי או הגבאי
וקיבל את המפתח. ]יש לציין שהקעמפ של
רבי ישראל היה הספרים והמחברות שלו שהלך
עמם לכל מקום וישב וכתב כמה שעות בשקיעות
גדולה כי זה היה המנוחה והכיף שלו![. עוד דוג’
של זהירות היה בכל עת שהכניס שטר כסף
לכיסו היה מקפל זאת בצורה שלא יראו את
התמונה, שהרי אסור לראות רשעים.
באותן שנים הסוכנות היהודית, )הג’וינט(
היה לה תקציב למי שקבל סמיכה מרבותיו,
והוא בקש מרבו מרן הגר“ש רוזובסקי זצ“ל
שיכתוב עבורו, ורבי שמואל כתב עליו יותר
ממה שהוא כתב על אחרים, לאחר פטירתו
גילו בניו כי במשך השנים אף קיבל סמיכה
מהגאון הגדול רבי יעקב אדלשטין זצ“ל
והגאון הגדול רבי יצחק שיינר זצ“ל, והסתיר
זאת אפי’ מהמשפחה.
עבודת הלב
רבי ישראל היה מתפלל כעומד לפני המלך
והיה רגיל להתפלל מתוך סידור ‘כוונת
השם’, ]והקפיד להתפלל רק מסידור שכתוב
בו שם הוי“ה מלא ולא בקיצור[, תפילתו היתה
כמונה מעות, וכך היה בברכת המזון ובאשר
יצר ובכל הברכות, היה אומרם בכוונה
ובנחת כמי שיש לו את כל הזמן שבעולם,
]מספר בנו שבמוצ“ש א’ מיהרו למעריב ואחזו
באל יחסרנו, והציע שילכו לתפילה ללא הרחמן,
ואמר לבנו ’לעולם אל תוותר אל מנהג טוב‘[,
וניתן היה לקבל יראת שמים רק מלהסתכל
עליו מתפלל, היה זה מחזה מרהיב של
עבד קמיה מריה, ובכל התפילה הוא היה
בשקיעות גדולה ובחזרת הש“ץ הקפיד
שיהיה מתוך הסידור, וכשהיה ניגש לעמוד
בכל נדרי )בישיבת אור יהודה( היה מרטיט
את האנשים בצורה לא רגילה, וכן כשהיה
קורא את ההפטרה של ט’ באב היה מרגש
ומרטיט. והקפיד שלא לדבר שום דיבור
בטל עם תפילין רק מסמן בפה, והיה
תקופות אומר כל יום לאחר התפילה ה’
פרקי תהילים שבכך היה מסיים את הספר
תהילים בכל חודש. והיה מקפיד להתפלל
במקום קבוע. וככלל היה אדם מסודר מאד
בכל עניניו.
והיה אף מעתיר בתפילה עבור תלמידיו
שיזכו להקים בית ועל החולים הזקוקים
לרפואה, ואף החזיק ברשותו רשימת שמות
תלמידיו להתפלל אליהם. ואף תלמיד אחד
פגשו בקבר הרשב“י במירון ומצאו עומד
עם רשימת תלמידיו ומתפלל עליהם, ככלל
ראו אצלו בכל עת שהיה זקוק לאיזה ישועה
היה אומר בתחנונים פרק תהילים, ופעמים
רבות שמיד ראו שהתפילה פעלה במרומים.
בן אדם לחבירו
זהירותו בבן אדם לחבירו היתה מן
המופלאות, עד שאמר מקורבו הרב יהודה
שוורץ ]שהיה מקורב אליו שלושים ואחת שנה[
שמעולם בכל המצבים לא ראה אותו כועס
או מרים את הקול!, וזכה לעבור את העולם
בלי לפגוע באף אדם, והיה נזהר שלא לדבר
רע על אף א’, והיה לו קשה לשמוע רע על
השני ואם אמרו בפניו איזה שהוא טענה על
מישהו שלא נהג כלפיו כשורה, מצא תמיד
כיצד ניתן לדון אותו לכף זכות, וחינך בביתו
שזה לא טוב לדבר על אנשים אחרים בשום
אופן, ובוודאי שלא לדבר פוליטיקה.
היה לומד עם בניו של הרב שוורץ והיה
כותב להם פתקים עם הרבה מחמאות
למלמדים ולילדים בחכמה רבה, ואף היה
מלווה אותם לאחר הלימוד, כן מספר הרב
שוורץ שבכל פעם שחפץ להודות לו היה
מוצא נוסח של ברכה אחר לברך אותו, והיה
מכיר טובה גדול, והשתתף בכל השמחות
היה מגיע מתחילת השמחה ועד סופה כמו
אבא. וכך היה בא לכל שמחות מקורביו
ותלמידיו, אף בעת שהיה כרוך במאמצים
מרובים.
וכן היו ניכרות מידותיו המיוחדת בעת
מסירת השיעורים, שהיה מוסר הכל בענווה
ושיתוף הבחורים ’מה אתם אומרים?‘, והיה
מתייחס בנעימות לכל תלמיד ]גם לחלשים[
וכשהיה תלמיד שהתקשה שוב ושוב, היה
אומר בנחת נדבר אחרי זה.
והיה איזה תקופה שהיה זקוק למנוחה
בבוקר וביקש מא’ התלמידים את רשותו
לנוח מעט בחדרו בשעות הבוקר, ובירר
שבאמת לא מפריע, והיה נזהר אם נשאר
בחור מחמת חולי וכדו’ שלא לעשות
רעש, וכן היה בחדר קו טלפון של בזק של
הבחורים והשתמש בזה, ורצה תמיד לשלם
לבחורים אך הם כמובן סירבו לרבם בכך,
והיה מודה להם על נתינת החדר בכל עת.
וכשהוזמן לחופה לברכה היה שואל האם
זה לא על חשבון איזה סבא, ולעיתים אף
היה מסדר קידושין והיה דואג לכך שיהיה
באווירה שמחה ושהחתן יהיה ברוגע.
היה מקדים שלום לכל אדם בסבר פנים
יפות, וסיפר תלמיד שהיה רואה בשעות
הבוקר את המנקה ]יהודי קשה יום[ מחכה
שרבי ישראל יבוא ויאמר לו בוקר טוב,
ועסק בגמילות חסדים מתוך סבלנות אין
קץ להחיות רוח שפלים ונדכאים ]וגרי
צדק[ שהיו סמוכים תדיר על שולחנו, פרק
מיוחד נודע בו שנות התמסרותו לחמותו
ע“ה שמאז שהתאלמנה התגוררה בביתו
כשלושים שנה והוא ורעייתו שתבדלחט“א
התמסרו אליה באופן מפליא לכל רואה.
כמו“כ השתדל רבות ועסק בקשרי שידוכים
וזכה להקים בתים רבים בישראל. ]יש
לציין כי הרבנית עזבה את עבודתה בתקופה זו
שנזקקה לסעוד את אמה, והיה מספר ר“י שבדיוק
בתקופה זו זכו לסגור כל חודש כמה שידוכים
ובכך התפרנסו[.
לאחר פטירת חמיו הקים לע“נ גמ“ח
למכשירים רפואיים, וזה היה הגמ“ח השני
בב“ב, )הראשון היה אצל הגרב“צ פלמן זצ“ל(,
וכך כל היום הבית הסתובב סביב חסד
ועזרה, כשכל רגע בחול ובשבתות באו
לבקש מכשירי אדים אנהלציות כסאות
גלגלים וחמצן וכדו’, וזה היה דוגמא אישית
שאדם לא נברא אלא בשביל להיטיב
לזולתו.
כבר מבחרותו בישיבת פוניבז’ היה שוקד
ועמל בתקנת חבירו והיה מאיר פנים
לכולם, והיה מחליף בכל יום את המגבות
לניגוב ידים, והיה אף מביא נייר חתוך
לשבת לרווחת הציבור, והיה שולח את
בניו לחלק נרות לעמוד הש“ץ בביהכנ“ס
בשכונתו.
הרבצת התורה בישיבת ‘בית
מדרש עליון‘
בחודש אלול תשע“ד החל בהרבצת התורה
בישיבת ’בית מדרש עליון‘ בב“ב, שבראשות
בן דודו הגאון הגדול רבי ירחמיאל אונגרישר
שליט“א, במשך השנים העמיד מאות רבות
של תלמידים והנחילם את דרכי העיון
מתוך עמל ויגיעה, תלמידיו דבקו בו בכל
עוז מתוך אהבה והערצה עצומה כשהוא
מראה להם אותות חיבה וקירבה יתירה
מתוך מסירות ללא גבול, והיה אמן בלתת
לכל יחיד את ההרגשה במעלתו הייחודית,
ואף היה קורא לתלמידים בשמם הפרטי,
והיה עבורם דמות מופת וחיקוי.
אלו בלטה מאד אהבתו
העצומה לתלמידים כאשר היה מראה
להם חיבה וקירבם, ואף היה מתקשר
להורי התלמידים לשבחם, ואף בשעת
הלווית אמו ע“ה, ראה הוא הוא אבא של
א’ מתלמידיו שזה עתה החל לשמוע ממנו
שיעורים, והחל הוא לשבח את תלמידו
הטרי בפני האב, ואף הם החזירו לו אהבה
והעריצוהו עד מאד.
ובתחילה היה הולך רגלית מביתו לישיבה
שנמצאת במרחק רב, ואמר שמעונין
לחזור על השיעור בדרך, ודבר זה להפליא,
כיצד ניתן לילך בטבורה של עיר ולהכין
שיעור?, היה הוא נמצא בעולם משלו
עולם שכולו תורה ויראה, אשרי תלמידיו
שזכו לרב’ה גדול שכזה.
רבי ישראל עודד והמריץ את בוגרי
הישיבה לקחת חלק בהחזקת הישיבה,
ולישא בעול רבם רה“י הנושא לבדו את
המשא העצום, ואכן בעידודו התמסד
’ועד הבוגרים‘ הפועל לשותפות הבוגרים
בהחזקת הישיבה, והיה עושה ומעשה
בדבר.
סיפור נפלא על נשיאתו בעול עם כל יחיד
ובפרט לתלמידים, שפעם א’ א’ מתלמידיו
שהיה צריך לפדות את בנו והיה מעונין
שרב פלוני יבא יפדות את בנו, והרב הנ“ל
סירב, ושמע על כך ר“י ואמר לתלמידיו
באו ונקבל על עצמנו יחזוק לזכות להוסיף
למשך 30 יום כל יום עשר דקות ללמוד
כדי שיאות הרב הכהן לבא! ומה שמח
לשמוע שאכן הרב הכהן נתרצה לבא
לפדות את בן תלמידו.
קונטרס השיעורים
פרק מרכזי בעבודת חייו הייתה כתיבת
ספרי שיעוריו וחידושיו ‘קונטרס
השיעורים’, )14 חלקים על המסכתות
הנלמדות בישיבות( כשעמל ויגע ללא לאות
להעלותם ע“ג הכתב בשפה ברורה ונעימה
מתוך עומק עיון הסוגיות. זכה וראה שכר
בעמלו ותורתו התפרסמה בקרב מבקשי
תורה ומרביצי תורה מפורסמים והוגים
בזה תדיר. ואמנם טובת עין מופלגת
ביותר היה נוהג בספריו כמו בכתביו שהיה
מעבירם בחפץ לב גם לאלו שהיו אומרים
את הדברים בשם עצמם טרם הודפסו
בספרים! וזכו הספרים להסכמותיהם
הנלהבות ממרנן גדולי ישראל זצ“ל
ויבדלחט“א.
מעניין לציין כי בעקבות כך שסבל ברגלו,
ביקש הוא ברכה ממרן שר התורה הגאון
רבי חיים קניבסקי זצוק“ל, והגר“ח אמר
לו לכתוב על כיצד הרגל כסגולה לרפואה,
וכשסיים אמר לו לכתוב על כיצד הרגל
בירושלמי, ואכן כך עשה, ולאחמ“כ אף
אמר לו לכתוב על התוספתא, וג“כ כך
עשה!, ואכן חל בסוף שיפור ברגלו.
כארי יתנשא
עומק גדלותו התגלתה במלואה, עת
נתגלה אצלו לפני כחמשה עשר שנים
מחלה קשה שאיימה להכריע את המשך
תפקודו, אך הוא התנשא כארי ובעוז רוח
ונלחם כל העת להמשיך את עבודת חייו
כאשר היה עמו מימים ימימה כשאין
קושי העומד בפניו. בשנותיו האחרונות
תכפה עליו מחלתו והיה אפוף בייסורים
ומכאובים רבים ומסר נפשו ללא גבול
להמשיך את הרבצת ויגיעת התורה
ועבודת השם, בתקופות שדיבורו היה
קשה עליו השקיע מאוד ע“מ שהשיעור
יובן לתלמידים והסביר הכל בצורה ברורה
ובהירה למרות עומקם הרב. הליכתו
למקווה בער“ש יכלה לקחת אף כשלוש
שעות, וכשנבצר ממנו לטבול הדבר גרם
לו לצער רב מאוד. בכל תקופת מחלתו
קיבל דין שמים באהבה גמורה כשלא
התלונן כלל על ייסוריו ומגבלותיו הרבים,
והצדיק עליו את הדין בדומיה שרוממה
את כל סובביו שלא ידעו על רוב מכאוביו,
ותמיד השרה סביבו אווירת נעימות
ושלוות ושמחת הנפש בלתי מצויה. והיה
מודה מאד לכל מי שהיה עוזר לו ואפי’
במעט.
ובני המשפחה ומקורביו מספרים כי לא
שמעו אותו מעולם נאנח או מתאונן על
כל שאת יסוריו, ודבר זה מהווה סמל ודוג’
לתלמידיו לא להיכנע לקשיים ולהתגבר
עם כל הכח.
ואף קידוש השם היה ביחסו המכבד
לרופאים ואחיות שטיפלו בו, עד
שפרופסורית גדולה בתל שומר אמרה
שלא מכירה כזה פציינט עדין מפרגן
ומכיר טובה בכל העולם!
ממית עצמו עליה
נביא תיאור נפלא של עמלו בתורה בשנים
אלו: יומו של רבי ישראל הי' עמוס וניצל
כל רגע ורגע לעמול ולעסק התורה הקד'
במסירות נפש שאין למעלה ממנה! וגם
כשהי' עייף או חלש מאד שאפי' להרים
יד לא היה בכוחו, ובוודאי שלא ללכת
בכוחות עצמו לנוח במיטה, תלמידיו היו
מסייעים לו לשכב במיטתו ומיד כשהי'
נשכב הי' מבקש להמשיך לעמול ולעסוק
בכל כוחו בתורה וכשנשאל שאולי קודם
ינוח מעט, אמר שהתורה זה המנוחה שלו,
ובחזרתו לביתו מיד התחיל ללמוד ולהכין
את שיעור המחר, ואף שהי' חלש ומותש
מהשיעור, הי' מנסה בכ"א להמשיך ולעמול
בתורה, והיה לומד למשך ארבע שעות עם
הפסקה באמצע למנוחה מועטה בת כ- 5
-10 דקות, ולאחריה המשיך ללמוד בשיא
המרץ.
ותלמיד א' פעם שאל אותו מדוע בחזרתו
לביתו אחר השיעור אינו מיד נח ואוכל,
בכדי שלאחמ"כ יוכל ללמוד ברציפות,
וענה בשיא הפשטות שהוא לומד,
וכשצריך אז נחים ואוכלים!.
נר אלוקים טרם יכבה
לפני כשנה נחלש מאוד ואושפז בביה“ח
וחדל ממסירת השיעורים, ובחסדי שמים
שב מעט לכוחותיו והיה מגיע לישיבה
מספר פעמים בשבוע, כמו“כ בכל הזדמנות
שהתאפשרה התפלל בביהכנ“ס במאמצים
מרובים אף שהיה ניתן לארגן מניינים
בביתו. כמו“כ המשיך להגות בתורה
ולהרביץ תורה אף שדיבורו היה קשה
עליו והאיר לתלמידיו הערות והארות
בהבנת הסוגיה. ועד יומו האחרון, כשבאו
תלמידיו ללמוד עמו בחברותא, היה דואג
להם לאכול ולשתות עד כדי שביעה. באור
לכ“א סיון תשפ“ה סמוך לשעת חצות לילה
השיב את נשמתו הטהורה ליוצרה לקול
קבלת עול מלכות שמים ופסוקי יחוד ה’
מפי בני המשפחה ותלמידיו הקרובים.
ומה מתאים להמליץ עליו את לשונו
הזהב של מרן החזו“א ‘אמנם האיש הזוכה
לידיעת התורה הוא הולך בין אנשים ונדמה
כבן אדם אבל באמת הוא מלאך הדר עם
בני תמותה וחי חיי אצילות ומרומם על
כל תהילה’.
