הקב"ה מחיה רק את מי שמאמין בתחיית המתים
בברכה שניה של שמונה עשרה, ברכת מחיה המתים, אנו אומרים
"ומקיים אמונתו לישני עפר". הקב“ה בורא כל העולמים ומקיים
אמונתו לישני עפר. הנוסח בברכה הוא ממש כמו שכתוב במשנה
בסנהדרין בתחילת פרק חלק "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא
וגו' ואלו שאין להם חלק לעולם הבא", הראשון בהם הוא "האומר
אין תחיית המתים מן התורה“, והגמרא אומרת על כך "וכל כך
למה, תנא, הוא כפר בתחיית המתים לפיכך אין לו חלק בתחיית
המתים".
כתוב כאן שתחיית המתים ניתנת למי שמאמין בה, כאן כתוב
"ומקיים אמונתו לישני עפר". הכוונה בזה, תחיית המתים היא למי
שכביכול בורא העולם נאמן עליו. הקדוש ברוך הוא לא מחיה מתים
בסתם, אלא הקדוש ברוך הוא מקיים אמונתו. אמונתו, זה היותו
נאמן. למי שהוא מאמין בתחיית המתים אז הקדוש ברוך הוא נאמן.
כשבני אדם מאמינים בו, אז הוא נאמן. זה קיום מיוחד למי שמאמין
בו. ההשפעה של המידה הזאת, של תחיית המתים, באה בצורה
של קיום אמונה. כך הוא גם בהמשך הברכה "ונאמן אתה להחיות
מתים". המידה הזאת של תחיית המתים מתגלה דרך אמונה. מי
שמאמין, זוכה לתחיית המתים.
במה שונה תחיית המתים שהיא מתקיימת רק על ידי אמונה
באמת, צריך להבין. למה זה כך. הלא חוץ מהמידה הזאת, בכל
מידותיו של הקדוש ברוך הוא, המידות שבורא עולם משפיע בהם,
לא מצאנו כך. הקדוש ברוך הוא נותן כל טוב שבעולם בין למי
שמאמין בנותן בין למי שלא מאמין בנותן, הקב"ה משפיע את
הכל. לפעמים הקדוש ברוך הוא משפיע למי שלא מאמין בו יותר
מלמי שכן מאמין בו. גם זה קורה. אבל בעיקר הדבר הקדוש ברוך
הוא משפיע בלי צורך באמונה ַּבַ ָדבָ ר. חוץ מתחיית המתים. תחיית
המתים מתקיימת רק על ידי אמונה. "הוא כפר בתחיית המתים
לפיכך לא יהא לו חלק בתחיית המתים", זוכים בתחיית המתים רק
מי שמאמינים בה.
באמת, ישנה שאלה נוספת. מדוע האומר אין תחיית המתים
מן התורה שונה מכל מי שלא מאמין בדברי חז"ל. הלא אם הוא
לא מאמין בתחיית המתים אם כן הוא לא מאמין בכל דברי חז"ל.
אולם על כל פנים, איך שיהיה, המשמעות הפשוטה כפי שכתוב
בפנינו שהכפירה בתחיית המתים זו כפירה בפני עצמה. זה לא נידון
עם הדין הכללי של אפיקורס. מי שכופר בתחית המתים הקדוש
ברוך הוא לא משפיע תחיית המתים, ההשפעה הזו מגיעה רק למי
שמאמין בזה. רק למי שמאמין בתחית המתים.
בגמרא כתוב שזו מידה כנגד מידה, אולם צריך להבין למה
המידה כנגד מידה תופסת רק פה. למה לא תהיה מידה כנגד מידה
למי שלא מאמין שהקדוש ברוך הוא נותן חיים, שהחיים מגיעים
מרצונו. מדוע הקדוש ברוך הוא לא ינהג בו מידה כנגד מידה ויקח
ממנו גם את החיים בעולם הזה. למה רק את החיים בעולם הבא.
הרי אנו יודעים שלצערנו מסתובבים בעולם הרבה אנשים
שלא מאמינים בקדוש ברוך הוא, לא מאמינים בבורא עולם, לא
מאמינים שהוא מקור החיים, לא מאמינים שהחיים באים ממנו,
לא מאמינים ב"כי עמך מקור חיים", והם חיים בכל זאת, והקדוש
ברוך הוא משפיע להם חיים. ולכאורה אם כן, הרי גם כאן, האדם
הזה מגיע לו לזכות לתחיית המתים, מכל הסיבות האחרות.
הגמרא בסוף חולין אומרת "אין לך מצוה ומצוה שבתורה כו' שאין
תחיית המתים תלויה בה", והמשנה לומדת בקל וחומר משילוח
הקן שהיא מצוה קלה וכתוב בה "למען ייטב לך והארכת ימים",
קל וחומר למצוות חמורות, וה"והארכת ימים" זה ליום שכולו טוב,
יום שכולו ארוך. אולם בפועל אנו רואים שזה לא מספיק, צריך גם
את האמונה, וצריך להבין, למה האמונה זה הכלי שעל ידו אדם
זוכה לתחיית המתים. יש כאן משהו מיוחד בתחיית המתים, משהו
בפני עצמו.
השפעת מידת הרחמים היא על ידי המהימנותא – בכח האמונה
להבנת העניין נתבונן בלשון הספרא דצניעותא ]שהוא חלק
מהזוהר, ונמצא בפרשת תרומה[, בפרק ב' המתחיל במילים 'דיקנא
מהימנותא'. יש עניין הנקרא 'י"ג תיקוני דיקנא'. אחד האופנים
שבהם בורא עולם נתגלה הוא כזקן מלא רחמים. יש גילוי כבחור
עושה מלחמה ויש גילוי כזקן מלא רחמים. כתוב כאן שגילוי
הרחמים זה גילוי שבו כביכול הקדוש ברוך הוא נתגלה בתור זקֵן.
פירוש המילה תיקונים. כל תיקון שמתקן משהו, עושה אותו
כשיר לפעולה מסוימת. כל תיקון הוא דבר שיביא על ידי כך לאיזו
תכלית. כשקוראים לזה תיקוני דיקנא, הכוונה היא שאלה הם
הצינורות שעל ידם תגיע התכלית המיועדת. זה נקרא תיקון. תיקון
זה נקרא שהדבר, יביא לזה. זה נקרא תיקון. כל תיקון מתקן משהו
בלי התיקון השתבש כאן משהו, הכלי לא ראוי למלאכתו. הדבר לא
יעשה את מה שהוא צריך לעשות.
אלו הם התיקוני דיקנא, זה עניינם. התיקוני דיקנא מקבילים לי"ג
מידות הרחמים, וכמו שכתוב בספר תומר דבורה. יש תיקון א-ל,
תיקון ארך אפים, תיקון רחום, תיקון חנון, וכו'. אלה הם התיקונים.
התיקונים האלה רמוזים בפסוקי מי א-ל כמוך, והם מקבילים לי"ג
מידות הרחמים, כמו שכתוב במחזורים לראש השנה בתשליך,
כל התיקונים האלה מקבילים אחד לשני. מי א-ל כמוך כנגד א-ל
וכו'. הדברים עתיקים וידועים. כתוב כאן שהדיקנא נקראת דיקנא
מהימנותא. וצריך לבאר בזה, למה הדיקנא נקראת מהימנותא.
כתוב כאן שכביכול ההשפעה של מידת הרחמים זו השפעה של
מהימנותא.
בגאון שם בפירוש ספרא דצניעותא כותב על כך "מהימנותא,
כמו שאמרו באידרא רבא דף ק"ל עמוד ב' דיקנא כו' מהימנותא
דמהימנותא דכולא ושם בדף קל"א ע"א דיקנא יקירא מהימנא
שלימא" והגאון מסביר במילים ספורות ”ועניין מהימנותא, כמו
אמונת ישראל, שבה משיגים את אין סוף".
נשתדל להבין את דברי הגאון. כתוב כאן חידוש נורא ונפלא.
הכלי שלנו לתפוס, לקלוט אין סוף, זה דרך האמונה. אין לנו דרך
אחרת להבין בחינה שהיא מעבר לתפיסה שלנו. אין לנו דרך
להשתייך, לקלוט, לתפוס, להבין ]היינו, לא במובן הרגיל של
להבין, אלא שנוכל לקלוט זאת, שזה יהיה שייך אלינו[, אין דרך
בעולם שאנחנו נוכל להתחבר באיזה אופן שהוא למה שנקרא
אין סוף, אלא רק דרך אמונה. אחרת, אם אנחנו משתמשים בכל
הכלים האחרים שיש לנו, אין לנו שום שייכות לאין סוף. כל מה
שאנחנו תופסים ומבינים, הטעם, הדעת, התפיסה, ההבחנה,
ההבנה, כל הכלים של הפנימיות שלנו, כל הכלים של המוחין
שלנו, כל הכלים של ההרגשים שלנו, כל הכלים כולם, אין בהם
שום כלי שאפשר לתפוס בו, להשתייך לאין סוף, חוץ מאמונה.
לכן, כיוון שדיקנא זה גילוי פה של השפעה של מה שנקרא אין
סוף, זה בא ממידת הכתר, ובא ממידה שהיא כאן בעולם הזה
נקראת איִן.
זו התכונה והכח בנפש שאיתו אנו יכולים לתפוס ולהבין, וכמובן,
להבין, כלשון מושאל, אלא הכונה היא שזה הכח שעמו אנו יכולים
באיזה אופן שהוא שאין סוף יחול עלינו. האפשרות באיזה שהוא
אופן להתחבר אליו, להשתייך אליו. היא רק באופן הזה.
אמונה זו סמיכות דעת מלאה על הדבר – זה אברהם אבינו
בעומק הדברים, עד כמה שאנו יכולים להבין. הכח הזה בנפש
שנקרא אמונה, "ויאמן העם", אמונה, הכוונה היא סמיכות דעת על
מי שהוא נאמן עלינו. סמיכות דעת מלאה. זה נקרא נאמן. נאמן,
זה כמו שכתוב "מימיו נאמנים". נחל שהוא נאמן, פירוש הדבר,
שבכל פעם שיבואו לשם, אפילו בקיץ הגדול ביותר, אחרי שבעה
ימי חמסין כבד, ימצאו בו משהו של מים. אבל אם פעם אחת בשבע
שנים, אחרי חום כבד, תבוא לשם ותמצא אותו יבש, זה נקרא נחל
המכזב ]עי' במשנה מסכת פרה פ"ח מ"ט "המים המכזבים פסולין,
אלו הם המים המכזבים המכזבים אחד בשבוע[. זו לא אמת, הוא
שקרן, מכזב, הוא לא נאמן.
נאמן זה מי שאתה יכול לסמוך עליו בכל מקרה, בכל מצב, תמיד,
בכל עניין, בכל דבר. אני סומך עליו. ואם סמכת עליו לשווא, וטעית,
הוא איכזב, וכלשון הכתוב "אל תכזב בשפחתך", ממילא הוא כזבן.
זה נקרא נחל אכזב, זה לא נקרא מימיו נאמנים. זה לא ”אשר לא
יכזבו מימיו". אלו מים שאינם נאמנים. וכך הוא בלשון הפסוק
“ותקעתיו יתד במקום נאמן”. הפירוש הוא, שזה דבר שמה שנתלה
עליו לא יפול. זה דבר שאנו יכולים לסמוך עליו.
זו הכונה במה שכתוב על אברהם אבינו ”ומצאת את לבבו נאמן
לפניך". אברהם אבינו נקרא "ראש אמנה" ראש למאמינים. חז"ל
דורשים בבראשית רבה )ל"ט ג'( את הפסוק "אם חומה היא נבנה
עליה טירת כסף על אברהם אבינו "אם מעמיד דברים כחומה
יבנה עליה". והקדוש ברוך הוא בנה עליו את העולם, עליו נבנה
כל העולם כולו. בבראשית רבה דורשים חז"ל על הפסוק ”אלה
תולדות השמים והארץ בהיבראם", "באברהם". אברהם זה הבסיס,
זה היסוד. זה "ומצאת את לבבו נאמן לפניך", ועל האמונה של
אברהם הקדוש ברוך הוא בנה את כל העולם כולו.
אם מעמיד דברים כחומה, על זה נבנה כל העולם כולו. על
האמונה של אברהם. היסודות האלו הם א' ב'. על האמונה של
אברהם אבינו נבנה כל העולם כולו. העולם כולו בנוי על "ומצאת
את לבבו נאמן לפניך", עליו הקדוש ברוך הוא יכול לסמוך עם
סמיכות דעת מלאה, עליו אפשר לסמוך.
חז"ל דורשים בספרי בפרשת האזינו, על הפסוק "א-ל אמונה
ואין עול" שני דברים. דרשה אחת היא "א-ל אמונה" "בעל פיקדון".
היינו, שהוא נאמן. בעל פיקדון זה נקרא שמפקידים אצלו פיקדון
והוא נאמן, אפשר לסמוך עליו, הוא נאמן בפיקדונו. דרשה שניה
כתובה שם בחז"ל, "שהאמין בעולם ובראו". כתוב כאן דבר נורא,
שאם כביכול בורא העולם לא היה מוצא בעולם מישהו שהוא נאמן,
הוא לא היה בורא את העולם. האמין בעולם ובראו, זה ה"בהבראם"
של אברהם. אם לא היה בעולם מישהו שהקדוש ברוך הוא היה יכול
לסמוך עליו, העולם לא היה נברא.
זה פירוש "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם", משום שהיה
כאן אברהם אבינו שהקדוש ברוך הוא יכול לסמוך עליו במאה
אחוז. שום מקרה, שום דבר, שום חום היום ]שגורם למעיין שלא
יהיו מימיו נאמנים[ לא יסגור את הדלת. אין מציאות כזאת. הוא
נאמן תמיד. בכל מצב שהוא, תמיד הוא יבוא, תמיד הוא יהיה,
תמיד אפשר לסמוך. עליו העולם עומד.
הגרמ"ש זצ"ל
