רלב"ג תועלות בראשית כ"ד
(הקדמה) והנה התועלות המגיעים מזה הסיפור הם עשרים ואחד:
(ג) התועלת הראשון הוא בדעות, והוא שכבר העירנו בזה הסיפור שבכאן נמצא אחד, הוא התחלת השמים והתחלת הארץ, והוא מה שאמר: 'ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ' (בראשית כד, ג). והוא דבר טעו בו הרבה מהקודמים, וחשבו שהתחלת הדברים הנפסדים – והם הדברים אשר בעולם השפל – היא זולת התחלת הדברים הבלתי נפסדים – והם הגרמים השמימיים, לפי שהם חשבו שהתחלות הדברים המתחלפים ראוי שתהיינה מתחלפות, ולזה האמינו שבכאן שני אלוהות. אלא שעם החקירה יתבאר שזה הדעת הוא נפסד, כי אנחנו נראה המציאות כולו מתאחד ונקשר קצתו בקצתו, וזה ממה שיחייב שיהיה כולו מהתחלה אחת במספר, כמו שהתבאר במקומותיו.
התועלת השני הוא במידות, והוא שראוי לאדם להתרחק מֵהִתְחַבֵּר עם הפחותים לפי היכולת, ולזה הרחיק אברהם שיקח יצחק אשה מבנות הכנעני, להיות {עמ' 325} מנהגיהם פחותים מאד כמו שהתפרסם מדברי התורה. אמר: 'וכמעשה ארץ כנען... לא תעשו' (ויקרא יח, ג). ואמנם הוכרח לשבת בארצם בעבור מצות ה' יתעלה, לסיבה שזכרנו במה שקדם.
(ד) התועלת השלישי הוא במידות, והוא שראוי לאדם להתחבר עם משפחתו בענין הזיווג, כי בזה יִשלם יותר ההֵאוֹתוּת בין הזרעים אל שתהיה מהם הולדה נאותה, עם שההסכמה תִּשלם יותר בין האיש ובין האשה כשהיו ממשפחה אחת. ולזה שיבחו רבותינו ז"ל (יבמות סב, ב) הנושא את בת אחותו. וכבר העירנו בזה במה שציוה אל העבד ללכת אל ארצו ולבחור ממנה אשה ליצחק ממולדתו.
(ז) התועלת הרביעי הוא בדעות, והוא להעיר שהשגחת ה' יתעלה תדבק באוהביו, ובו יהיו נעזרים להשיג מה שיבקשו מהטוב. ולזה נשען אברהם בה' יתעלה שיעזרהו להשיג מבוקשו בשתהיה אשה ליצחק מבנות ארצו באופן שיתכן שיהיה לו זרע נאות לירושת הארץ כמו שייעד לו ה' יתעלה.
(ח) התועלת החמישי הוא במידות, והוא שכאשר לא יוכל האדם להשיג הטוב השלם, אין ראוי שיתרשל מההשתדלות בהשגת הטוב אשר למטה ממנו, אבל ראוי שישתדל לקנות מהטוב לפי מה שאפשר לו. ולזה התיר אברהם לאליעזר לקחת אשה ליצחק מבנות הכנעני – אם היה שלא ימצא לו אשה מארץ-אברהם שתֹאבֶה ללכת אחריו. וזהו מה שאמר לו, שאם לא תֹאבֶה האשה ללכת אחריו יהיה נקי משבועתו. אלא שאיך שיהיה הענין לא התיר לו להשיב יצחק שם, לפי שרצון ה' יתעלה היה שיעמוד בארץ כנען, להיותה מוכנת יותר אל השלמות כמו שביארנו במה שקדם.
(י) התועלת הששי הוא במידות, והוא שראוי לאדם כשיכוין בדבר-מה לתכלית-מה, שישתמש בזה בכל הסיבות העוזרות להגעת התכלית ההוא לפי מה שאפשר, כי בזה יִשלם לו יותר התכלית אשר כִּוֵּן אליו. ולזה תמצא שלקח עבד אברהם עשרה גמלים מגמלי אדוניו, ונשא עימו הרבה מטוּב אדוניו, להראות לאנשים הפלגת עושר אברהם, כדי שיתרצו יותר לתת לו בתם. ולזאת הסיבה גם כן נתן העבד לרבקה זאת המתנה שנתן לה, עם הודעתו לבית בתואל שהוא עבד אברהם, כי זה ממה שיְיַשב בנפשם עוצם עושר אברהם עד שכבר היה באופן שלא יקפיד על עבדו אם יתן כמו אלו המתנות. ולזאת הסיבה גם כן סיפר אליעזר ללבן ובתואל ענין השבועה שהשביע אותו אברהם שלא יקח ליצחק אשה מבנות הכנעני; וזה, כי {עמ' 326} לולא זה היה להם לחוש שמא לרוע מנהג יצחק או להעדר העושר מאברהם או לרוע מנהג ביתו לא מצא יצחק אשה בָּארץ אשר גר שם אברהם.
(יב-כה) התועלת השביעי הוא במידות, והוא שהמשרת השלם ראוי שישגיח בענין השירות הראוי שיגיע ממנו קודם שיְצֻוֶּה עליו; שאם לא יהיה בזה מעורָר מעצמו – לא יִשלם ממנו השירות הראוי. ולזה תמצא שבחר אליעזר שתהיה תכונת האשה אשר יקח ליצחק זאת התכונה, כדי שיגיע ממנה שירות שלם ליצחק. וזה, כי מפני שהשגיחה מעצמה לעשות על צד החסד שירות לא בוקש ממנה, כל שכן שתהיה השגחתה בשירות בעלה – שהוא חוק עליה – באופן יותר שלם. וכבר הורה שזאת התכונה היתה חזקה מאד ברבקה, שכבר תמצא שאליעזר לא שאל ממנה שתשקהו מים כי אם אחר עלותה מהעין והַחֲזִיקָהּ בדרך לשוב לביתה, ולא נמנעה מפני זה מהשקות אליעזר מכדה ומלשאוב לכל גמליו; וזה גם כן עשתה אותו בזריזות ובחריצות גדול. ותמצא זה הענין נמשך מתכונתה בכל הענינים, עד שכאשר שאל לה אם יוכל ללין בבית אביה, השגיחה מעצמה בשאר הדברים הצריכים לו, ואמרה: 'גם תבן גם מספוא רב עמנו גם מקום ללון' (בראשית כד, כה).
(כב) התועלת השמיני הוא במידות, והוא שראוי לנכבד כשגמלוהו טוב, שישיב גמול לגומלים אותו ביותר משיעור הגמול שגמלוהו שיעור רב. ולזה תמצא שנתן אליעזר זאת המתנה לרבקה בעבור החסד שגמלתהו, ואילו לא היה זה דבר ראוי – היה מיוחס לאליעזר לסכלות לא לנדיבות וכבוד. ובכלל, הנה אם לא ישיב מקבל הטוב גמול כי אם בשיעור מה שקיבל, הנה ישיב מה שהיה מההטבה והחנינה על צד החסד במדרגת מה שיהיה בשכירות ובמחיר, ויהיה פוחת מדרגת מה שנעשה לו על צד החסד. ואולם כשהיה מה שיגמול על ההטבה ההיא שיעור רב מאד מההטבה ההיא – הנה לא יפחות מדרגת ההטבה הנעשית לו, אבל תישאר מדרגתה מדרגת מה שנעשה על צד החסד והכבוד, ובזה תהיה מדרגת הגמול שישיב על צד החסד והכבוד, ותתחזק האהבה בזה בין הנותן והמקבל. והוא מבואר שאין ראוי גם כן שישיב לו יותר מעט ממה שקיבל; וזה, כי כבר היטיב לו האחר קודם שיהיה לו עליו דבר יוכרח בעבורו אל שייטיב לו, וכאשר ישיב לו גמול הנה יוכרח עליו מפני מה שהקדימוֹ מההטבה; ולזה הוא מבואר שלא יספיק לו להראות שרצונו עם המיטיב לו במדרגת רצון המיטיב לו עימו, אם לא יוסיף במה שיגמלהו על השיעור שהגיע לו ממנו כמו השיעור ההוא או יותר, וזה מבואר בנפשו, כל שכן שאין ראוי לו שישיב מעט תחת הרבה. והוא מבואר שכל מה שהיתה מעלת הגומל יותר גדולה, ראוי שיהיה הגמול שישיב יותר גדול, כי האדם יַראה לחברו שהוא אוהבו בשיתן לו מה שהוא יקר ונכבד אצל הנותן.
(כו-כז) {עמ' 327}
התועלת התשיעי הוא בדעות, והוא שראוי לאדם כשיִכּוֹנוּ מחשבותיו ויצליחו עניניו, שיודה לה' יתעלה אשר כל הטובות מאתו, כי בזה תועלת להתישר לעבודת ה' יתעלה ולהתקרב אליו כפי היכולת, רוצה לומר כי כשיתפרסם שה' יתעלה משגיח במין האנושי בזה האופן, ישתדלו האנשים לעבוד ה' יתעלה ולהתקרב אליו לפי מה שאפשר, כדי שיגיעם טוב ממנו מצד השגחתו בהם. ולזה תמצא שנתן אליעזר שבח והודאה לה' יתעלה על הטוב אשר גמל לאברהם בזה הענין.
(לג-נו) התועלת העשירי הוא במידות, והוא שראוי לאדם שלא יתעצל במה שיכוין אליו, אבל ראוי שישתדל בהגעתו בחריצות ובזריזות. כי העַצְלָה אולי תמנע ממנו התכלית שכִּוֵּן אליו. ולזה תמצא שלא רצה אליעזר לאכול עד שדיבר דבריו; עם שבזה היה תועלת שני; וזה, כי קודם שיקבל הטבה מהם היה לו חוק עליהם בעבור הטוב שהיטיב להם אל שישמעו אליו למה שיבקש מהם, יותר מהחוק שיהיה לו עליהם אחר קַבְּלוֹ ההטבה מהם. ולזה גם כן לא רצה לאכול עד כלותו הענין עימהם. והנה נמשך מזריזות אליעזר וחריצותו שלא רצה להתעכב שם אחר השיגוֹ מבוקשו, אבל אמר להם שישלחוהו וילך אל אדוניו.
(נז) התועלת האחד עשר הוא במידות, והוא שאין ראוי להשיא אשה אם לא לדעתה ורצונה, כי לא יאות שיכריחוה במה שלא תתרצה בו, שכבר יביאה זה לזנוֹת בית אישהּ, עם שאר ההפסדים אשר יימשכו מזה הענין בתיקון הבית. ולזה אמרו: 'נקרא לנערה ונשאלה את פיה' (בראשית כד, נז).
(סא) התועלת השנים עשר הוא במידות, והוא שראוי לאדם בלכתו עם אשה, שילך ראשון והיא אחריו, ואף על פי שתהיה באופן שיהיה ראוי לו לתת לה כבוד; שאם היתה האשה הולכת ראשונה, יהיו עיני האדם בה, ויביאהו זה לחשוק בה, ואולי יבואו לדבר עבירה. ולזה תמצא שהלכה רבקה ונערותיה אחרי האיש עד הגיעם קרוב למקום שהיה שם יצחק.
(סג) התועלת השלושה עשר הוא בדעות, והוא שכבר נתישר מתנועות הכוכבים על שיש שם מניע קודם להם, הוא האלוה יתעלה. ולזה תמצא ביצחק שהתפלל לה' יתעלה בעת הערב, כי אז יתבאר לאנשים שהשמש הוא מתנועע, ויחוייב מזה שיהיה שם מניע קודם לו יניעהו. ולזאת הסיבה בעינה התפלל אברהם לה' יתעלה בעת {עמ' 328} זריחת השמש. וזה, כי הכוכב אשר אפשר יותר שיטעו בו האנשים שיהיה אלוה הוא השמש, כי פעולותיו בזה העולם השפל מפורסמות תכלית הפרסום, ולזה טעו בו הרבה מהקודמים וחשבו בו שהוא האלוה. ולזה בחרו האבות הקדושים העתים אשר יתבאר בהם לאנשים שהשמש הוא מתנועע, להתפלל בהם לה' יתעלה; וזה, כי בעת הזריחה והעריבה יתבאר תכלית הביאור שהשמש הוא מתנועע, כי הוא זורח ביום אחד בזולת מקום זריחתו ביום השני, וכן הענין בשקיעה; ואם היה גלגל השמש קיים והארץ מתנועעת, כמו שחשבו אנשים, היתה זריחת השמש תמיד במקום אחד מהאופק, וכן הענין בשקיעתו; ולזה הוא מבואר שזריחת השמש ושקיעתו תורה על שהשמש הוא מתנועע, רוצה לומר גלגל השמש. והנה אברהם בחר עת הזריחה לזאת הסיבה. וכשראה יצחק שפועַל השמש הוא הולך וחזק בזה העת – והוא הצד אשר חשבו בעבורו הקודמים שיהיה השמש הוא האלוה – בחר עת שקיעת השמש להתפלל לה' יתעלה, לפי שאז יחלש פועַל השמש, וזה ממה שיורה שאין השמש הוא האלוה, כי לא ייתכן באלוה שיהיה חזק פעם וחלוש פעם. ואולם יעקב בחר להתפלל לה' יתעלה אחר שקיעת השמש – לפי מה שהבינו קצת רבותינו ז"ל ממה שאמר: 'ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש' (בראשית כח, יא) – לפי שאז ייראו כוכבים רבים, וזה ממה שיורה שאינם אלוהות, כי לא יתכן שתִּשלם מאלוהות רבים הנהגת עולם אחד-במספר; וזה, כי ההנהגה בדבר אחד-במספר יחוייב שתהיה מסודרת מאחד-במספר. ולזה הוא מבואר שהוא ראוי שיהיו כל הכוכבים עלולים מעילה אחת, הוא האלוה, כי המאמר בשיהיה האחד מהם הוא הראשון והאחרים משרתים לו הוא מבואר הביטול, כי הם כולם מטבע אחד; עם שזה המאמר הוא גם כן מבואר הביטול לפי מה שביארנו בחלק השלישי מהמאמר החמישי מספר מלחמות ה' (פרק ח). והנה עם זה, כָּלַל זה העת שהתפלל בו יעקב ההוראה בשהכוכבים הם כולם מתנועעים, כי ייראה כשהשלים השמש הסיבוב היומי שלא ייראו הכוכבים הקיימים הזורחים בערב האחד שישובו לזרוח בערב השני, אבל ייראו גבוהים על האופק, וזה ממה שיורה שאין התנועה הנראית להם שוה לתנועה הנראית לשמש. ואילו היו הכוכבים קיימים והארץ מתנועעת, היתה התנועה הנראית לכוכבים כולם שוָה. והנה תמצא שלזאת הסיבה ציוה ה' יתעלה בהבאת הקרבן בראש חודש ובראש השנה, כי אלו העתים יורו על שהכוכבים מתנועעים, ושזאת {עמ' 329} התנועה תלך בסיבוב. וזה, כי בראש חודש ידבקו השמש והירח, ואחר יעבור הירח את השמש עד שישוב להתדבק עימו בראש החודש השני. וכן מקום זריחת השמש ושקיעתו בראש השנה תשוב במקום שהיתה בראש השנה השנית באופן ההוא שהיתה בשנה הקודמת. כאילו תאמר שתטה מעט מעט אל הדרום עד שתהיה בתכלית הנטייה הדרומית; עוד תטה מעט מעט אל הצפון עד שתהיה בתכלית הנטיה הצפונית; עוד תתקרב אל משוה היום, עד שתדבק בו בראש השנה.
(סה) התועלת הארבעה עשר הוא במידות, והוא שראוי לאשה שתבוש מבעלה, וכל שכן בתחילת לקיחתו אותה, יותר מבושתה משאר האנשים. לפי שהוא ידוע כי לקיחתה האיש הוא למשגל, והנה ראוי שתבוש האשה מזה. ולזה תמצא שכבר לקחה רבקה הצעיף ותתכס, כשידעה שהאיש ההולך בשדה לקראתם הוא יצחק. וזה, כי כשלא תהיה האשה בושה מזה, יורה שאין המשגל אצלה דבר ראוי שתבוש ממנו, ותהיה בזה ראיה על שלא הקפידה לשמור עצמה ממשכב דודים.
As for the last תועלת: Today people do just the opposite. Instead of convering up and Tzniyus, they go to makeup artists and have their hair done and take pictures to put on their dating resume. It is not only the girls fault. A lot of girls don't like it at all. It is because we live in a society where the girls external, transient, physical attractiveness plays far too important a factor in deciding whom to marry. There is ZERO relationship between a girl's middos, emotional stability, emotional intelligence, warmth, lovingness [until now - not a word. Now - a word], caring, personality, depth, Yiras Shomayim [אשה יראת השם היא תתהלל] etc. etc. and how physically attractive she may seem to be. There is nothing as ugly and unattractive as a critical, angry, vengeful, spiteful woman. So paradoxically a girl can look AMAZING on the picture but be really ugly inside and it will come out afterwards. There is a lot more to say about this but ואת צנועים חכמה.
