ויהיו חיי שרה. איתא במס' ברכות [ח'.] על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא, חד אמר זה אשה וחד אמר זה תורה וחד אמר זה מיתה וחד אמר זו בית הכסא. הנה כל הדברים הנזכרים הם שהאדם נכנס בספק בדבר שאינו בידו ורק צריך להתפלל להש"י שיעזרו. חד אמר זה תורה, היינו כשעושה איזה מעשה יתפלל לה' שיאיר לו את דרך התורה אם ע"פ דרך התורה מותר לעשות. וחד אמר זו אשה, היינו שיהיה הש"י לנוכח תמיד שידע ג"כ עת לעשות לה' הפרו תורתיך וזהו ענין אשה כמו שנתבאר בפ' בראשית [ד"ה ויאמר האדם]. וחד אמר זה מיתה כי גם שם נכנס האדם בספק כמו שאמר ר' יוחנן (ברכות כ"ח:) שיש לפני שני דרכים, וכדאיתא (ברכות ח'.) לעולם יבקש אדם עד זבילא בתריתא. וחד אמר זה קבורה, כי בקבורה נמצא ג"כ עומק והאדם נכנס בספק כי הוא מפולש לחיי עוה"ב כדאיתא במדרש (בראשית רבה פרשה מ"ט,ו'). וחד אמר זה בית הכסא היינו בושה שיתפלל האדם שלא יצא מפיו דבר שיתבייש בה אח"כ. ואלו החמשה דברים נרמזין כאן בזו הסדרה, תורה מרומז בפ' ואברהם זקן כי זקן זה קנה חכמה. אשה מרומז ברבקה שנשא יצחק, וכן ויוסף אברהם ויקח אשה כי יש בזה עומק גדול מה שהוצרך להוליד אלו התולדות שאין להם שורש בקדושה, אך שיצחק ישלוט על כל אלו הכחות ועל כל יתגדל שמו ית'. קבורה מרומז בשרה. מיתה באברהם אבינו. בית הכסא היא פרשה אחרונה של בני ישמעאל שזה שהוציא אאע"ה מפיו לו ישמעאל יחיה לפניך נחשב לו לדבר בושה כמו דאיתא בזוה"ק (בראשית ר"ה:).
“And the life of Sarah was a hundred and twenty and seven years, these were the years of the life of Sarah.” (Bereshit, 23:1)
The Gemara (in Berachot, 8a) tells us, “On this every faithful man shall pray unto You at a time when you are found (Tehilim, 32:6). One says this refers to woman, one says this is Torah, one says this is death, and one says this is the toilet.” All of these concern times when a man is in a state of uncertainty over matters beyond his control, and he needs only to pray to God to help him. “One says Torah,” meaning that when he does something, he should pray to God to shine into him the way of Torah, and only act if the Torah permits. “One says that this is woman” means that God should always be before him. One must know, “it is a time to do for God, Your Torah has been made void” (Tehilim, 119:126), which concerns woman, the spouse, as was explained in Parshat Bereshit. “One says this is death,” for here too one enters into uncertainty. This is as Reb Yochanan said (Berachot, 28b), “there are two ways open before me,” and as it is said (Berachot, 8a), “a man should pray for peace even up to the last handful of earth thrown over his grave.” “One says this is burial,” for even once he is buried there is also a depth, and one enters into uncertainty for his way is open to the world to come, as stated in the Midrash (Bereshit Rabba, 42:6). “One says that this is the toilet,” meaning shame, so that one should pray that nothing he would later be ashamed of will leave his mouth.
These five matters are hinted at in this week’s Parsha. “Torah” is hinted at in “Avraham became old,” for “wisdom is acquired with age.” “Woman” is hinted at in Rivka marrying Yitzchak, and also in “and Avraham again took a wife,” for there is a great depth in that it was necessary for him to father all these generations whose roots are not in Kedusha. All the same, Yitzchak will control all these powers, and on all of them will exult the name of God. “One says burial” is hinted at with Sarah, and “death” with Avraham Avinu. “Toilet” is hinted at with the last section concerning the sons of Ishmael, on that which Avraham said, “would that Ishmael live before you,” which was considered as shaming Avraham, as said in the holy Zohar (Bereshit, 205b)
ויהיו חיי שרה. איתא במדרש (בראשית רבה פרשה נ"ח,א') יודע ה' ימי תמימים, כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים, אמר ר' יוחנן כהדא עגלתא תמימתא. ביאר הענין דהנה כתיב (תהלים א',ו') יודע ה' דרך צדיקים, היינו דרך של הצדיקים הוא לידע את ה' כלשון בני אדם לאן הדרך הזה הולך, כך דרך הצדיקים מסוקל מכל מניעות והבלי העולם רק לידיעות ה'. וכן הפי' יודע ה' ימי תמימים היינו שימי תמימים נמשכים והולכים לידיעת ה', כי ידיעה הוא לשון חבור ודבקות כמו וידע אדם, והיינו לחבר ולדבק עצמם בהש"י, וממילא בבואם לדרך הזה הוא התחלות חיותם. לזה פי' המדרש ויהיו חיי שרה היינו מעתה התחיל החיים שלה באמת, כי יודע ה' ימי תמימים ואמר ר' יוחנן כהדא עגלתא תמימתא, עגלתא פי' דבר עגול הנעשה בעיגול תם ושלם שאין לו שום סוף וקץ ובכל מקום היא ההתחלה לפי שהוא הקיף אחד ונעוץ סופו בתחילתו, ועתה כאשר שלמו ימי חייה בעוה"ז נאמר ויהיו חיי שרה היינו שהתחיל החיים שלה, כמו שמבואר בזוה"ק.
“And the life of Sarah was ….” (Bereshit, 23:1)
It is said in the Midrash (Bereshit Rabba, 38:1) on the verse (Tehilim, 37:18), “God knows the days of the whole-hearted [Temimim in Hebrew; also upright, honest, innocent],” “just as they are whole-hearted, so are their years whole. Reb Yochanan says, ‘like a whole unblemished and perfect heifer.’” The verse tells us (Tehilim, 1:6), “God knows the way of the Tsaddikim [righteous].” In other words, it is the way of the Tsaddikim to know God, in the language of mankind, where that way leads to, and thus the way of the Tsaddikim is cleared of barriers and vanities of this world, leading only to the knowledge of God. And so is the explanation of “God knows the way of the whole-hearted,” meaning that the way of the whole-hearted draws him to the knowledge of God. Knowledge signifies connection and intense cleaving, as in “and Adam knew his wife Chava.” The meaning is to connect and join intensely in God, and it follows that going in this way is the very beginning of their life. In this way the Midrash explains, “and these were the years of the life of Sarah,” meaning that now life truly began, for “God knows the days of the whole.” On this, Reb Yochanan said, “like a whole, perfect heifer.” Eglah in Hebrew, the same letters as agalah, a circle, something round, made in a perfect and complete circle, which has no end, and each point is its beginning, since is singularly encompassing, and “its end is wedged in its beginning” (Sefer Yetsira, ch. 1). Now that her days in this world had been completed, it says, “and these are the lives of Sarah,” for this is the beginning of her life, as explained in the holy Zohar.
ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל. כתיב (קהלת ב',י') וזה היה חלקי מכל עמלי ואיתא בגמ' (סנהדרין כ':) רב ושמואל חד אמר מקלו וחד אמר קידו. ובטח שלמה המלך ע"ה לא היה מתאונן ח"ו על אבדון שעשועי עוה"ז ממנו כי כל זה לא היה נחשב אצלו למאומה, אך התפאר בעצמו ואמר שאף שנראה שנלקח ממנו כל, עכ"ז התמצית העולה מכל חיי עוה"ז נשאר אצלו ובאלו השנים נמצא התמצית מכל חיי עוה"ז, וזה שאמר זה חלקי מכל עמלי, חד אמר מקלו, מקל רומז על חיים היינו כח החיים נשאר לו, ומצינו שמקל רומז על חיים כמ"ש [זכריה ח',ד'] ואיש משענתו בידו. וחד אמר קידו, קידו היינו כלי קבול היינו מוכן ומשתוקק עוד להוספה ובזה היה שעשועיו, כי זאת היא העיקר בחיי עוה"ז, וזה פי' הפסוק ואברהם זקן בא בימים, שבא אל שרשי החיים והיה כלי לקבל והשתוקק להוספות חיים מאת ה' בכל פעם יותר.
“And Avraham waxed old, coming in age, and God blessed Avraham with everything.” (Bereshit, 24:1)
It is written (Kohollet, 2:10), “and this is my portion from all my toil,” and of this the Gemara says (Sanhedrin, 20b), “Rav and Shmuel [differ on the interpretation of what ‘this’ is in the verse], one says it is his staff, one says it is his water jug.” Certainly King Shlomo was not complaining, God forbid, about loosing the delights of the world, for they were considered as nothing before him, yet he praised himself and said that even though it seems that everything was taken from him, still the concentration of all the life of this world remained with him. In these two matters we find the concentration of all the life of this world, in that he said, “this is my portion from all my toil.” “One says his staff,” for a staff hints at life, meaning that the power of life remained with him, as it is written (Zechariya, 8:4), “[thus shall the old men and women dwell in Jerusalem], and each man his staff in hand.” “One says his water jug,” for a jug is a vessel of reception, meaning, ready and still longing to add to it. This was his delight, for this is the main point of the life of this world. And this is the meaning of the verse, “and Avraham was old, coming in days,” that he came to the roots of life, and he himself became a vessel of reception, yearning for God to increase his life at each moment.
ויצחק בא מבוא וכו' ויצא יצחק לשוח וכו' וירא והנה וכו'. היינו כי יצחק היה שורש לכל היראות שבעולם אף בשב ואל תעשה כמ"ש והוא יושב בארץ הנגב היינו מנוגב מכל חמדה, לזאת אברהם אבינו שהכיר את נפש יצחק בזה וידע כי מאד נמצא בו יראה לעשות איזה מעשה בקום ועשה, שלח הוא את עבדו לזווג לו זיווג. אך באמת מאת ה' היתה זאת, כי בא העת שישא יצחק אבינו אשה, וגם יצחק התחיל להתעורר בלבו לא תוהו בראה וכו', אך ביען שהיה ירא לעשות איזה מעשה בפועל לזאת יצא לשוח בשדה ולהתפלל להש"י שיעזרו בזה ויזמין לו זווגו, כי יש שזיווגו בא אצלו (מועד קטן י"ח:) ומיד נענה בתפלתו וישא עיניו וכו' כי טרם יקראו ואני אענה.
“And Yitzchak came from the way of the well ‘Lechai Roi,’ for he dwelt in the south country. And Yitzchak went out to meditate in the fields upon evening, and he raised his eyes, and saw, and behold, the camels were coming.” (Bereshit, 24:62)
Yitzchak was the root of all fear of God in the world, and even when (the mitzvah, or God’s will) involves “sitting” and refraining from action, as it says, “he dwelt [sat] in the south country [Negev]” or dry (menugav) from all desire not directed to Kedusha. And concerning this, since Avraham Avinu understood that the soul of Yitzchak had a great desire to serve God with active performance, he sent his servant to find him his soulmate. And here truly, “this has come from God” (Tehilim, 118:23), for the time had come for Yitzchak to marry a wife. Furthermore, Yitzchak’s heart woke to the understanding of (Yeshaya, 45:18), “God did not create a desolation for his creations,” yet since he feared the actual performance of something in this direction, he went out to meditate, to pour out his heart in the field and ask God to help him and to prepare his zivug (mate). “For some, their zivug comes to them,” (Moed Katan, 18b), and his prayer was answered immediately, “and he raised his eyes, and saw the camels coming,” for “before you cry out, I will answer you” (Yesahya, 65:24).
ואלה תולדת ישמעאל בן אברהם אשר ילדה הגר המצרית שפחת שרה לאברהם. כתיב (תהלים קי"א,ו') כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, היינו כי לישראל מצדם מאין הצורך להם לידע שום חכמות הטבע, כי ע"פ תורת ה' והתנהגות הש"י הם מתנהגים מבלי צורך להם כלל להתנהגות הטבעיות, רק מי שאמר לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וידליק. הש"י מאהבתו אותם רצה להודיעם גם חכמות הטבע וזאת ג"כ נמצא בהתורה, כמו שמצינו בגמ' (פסחים ל"ח:) לא ילעוס אדם חיטין בפסח להניח על גבי מכתו, ממילא נשמע אשר חיטין לעוסין יפה למכה וכמו שמצינו בכמה מקומות. ולזה כח מעשיו היינו התורה הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, כי נחלתם הוא הטבע וגם זאת נמצא בכח מעשיו אשר הגיד לעמו, וזהו ואלה תולדות ישמעאל וכו' שפחת שרה לאברהם, כי עיקר היחוס שלו הוא מפני שהיתה שפחת שרה, ובגלל זה נמצא בהם חכמים. כי שמותם מורה על חכמתם, נביות מורה שצריך האדם לראות שיהיה גופו נקי מלשון נבוב, וקדר הוא גוף מחומם, ואדבאל היינו לבל יאכל לשבעה, ומבשם היינו חמרי וריחני פקחין, זאת הוא חכמתם בעניני בריאות הגוף. וחכמתם בין אדם לחבירו הוא ומשמע, ודומא ומשא, היינו לשמוע ולשתוק ולסבול. ועל להבא חכמתם, חדד היינו אם תרצה לעשות דבר חדש, ותימא, וכל העולם יתפלאו על זה, יטור היינו תראה שיהיה מסודר יפה, נפיש היינו לשבות ולישב בדבר יפה, וקדמה היינו אם תראה שנכון הוא תקדים לעשות פן יקדמוך. אך כל חכמתם הם רק בענין הטבע וע"ז ישימו בטחונם, ולכן כתוב בו ועל פני כל אחיו נפל, ואצל ישראל שיודעים שהכל הוא מן השמים כתיב ישכון. [וזה דאיתא בגמ' (ברכות נ"ח.) הרואה חכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחכמתו ליריאיו, חכמי עכו"ם אומר ברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם וכן הוא החילוק בין מלכי ישראל למלכי עכו"ם, והיינו מפני שישראל הם חלק ממנו יתברך וחכמת עכו"ם הוא חכמת הטבע ואין לה שייכות להקדושה כי חכמת ישראל והתנהגותם הוא על פי תורת ה'. תשלום.]
“And these are the generations of Yishmael son of Avraham, who Hagar the Egyptian bore, the maidservant of Sarah, to Avraham.” (Bereshit, 25:12)
It is written (Tehilim, 111:6), “He told the power of His works to His people in giving them the inheritance of the nations.” That is to say, from the side of Israel, there is almost no need to know the sciences of the natural world, for they act according to the Torah of God and the conduct of God, with no need of the conduct of the natural world at all. Only, “He who said to the oil, “ignite!” can say to vinegar, “ignite!” (God could make anything He wants light, so the point is to be connected to the source rather than the effect.)” Out of His great love for them, God also wants them to know the sciences of nature, and this is also found in the Torah. We find an example in the Gemara (Mishna, Pesachim, 39b), “a man may not chew wheat and place it on his wound, because it turns into leaven,” and from this it is clear that chewed wheat is good for a wound, as we find in several places.
And to this, “the power of His works,” meaning the Torah, “He told to His people in giving them inheritance of the nations,” and this inheritance is nature (and its wisdom), and this is also found in the power of His works that He told to His people. This itself is, “these are the generations of Yishmael (son of Avraham, which Hagar the Egyptian) the handmaid of Sarah, bore to Avraham,” for his primary relation to her was that she was Sarah’s handmaid, and owing to this there are sages among them. Their names teach of their wisdom. Neviot teaches that a man must see that his body is clean, as it is related to the word navov, meaning empty, hence empty of impurity. Kedar is the heated body (such as k’dera, a cooking pot). Ad’bael meaning not to eat to become satisfied. Mivsham meaning wines and perfumes that make one wise (connected to bosem, perfume; see Yoma, 76b, “Rava said, wine and fragrant spices made me wise”). This concerns their wisdom in the realm of physical health. Concerning their wisdom in social relations are, “Mishma’, and Duma, and Massa,” mishma’, meaning the power of listening (shema); Duma, virtually the same word for silence; and Massa, meaning a load that is carried, meaning to be patient.
Concerning their wisdom in production, “Chadad” means if you want to bring something into the world (Chadad means to be sharp or fierce, essential to creativity), “Teima,” all the world will find it wondrous (Temiha, wonder or astonishment), “Y’toor,” so make sure that it is well-organized (Toor is a row). “Nafish” means to take time with the creation to make sure that it is beautiful (Nafash, to rest, to take the proper amount of time). “Kidma,” or, if you see it is proper to do it, then do it soon lest someone else does it before you (Lehakdim, to precede). Their wisdom is only in the realm of nature, and in this they place their trust. Therefore of Yishmael it is written (Bereshit, 25:18), “and he fell [died] in the presence of his brethren.” However, with Israel, who knows that all comes from Heaven, it is written (Bereshit, 16:12), “and he shall dwell in the presence of his brethren.”
