If you understand Hebrew - great. If not - don't feel bad. I don't either.
הרב אלישע אבינר
ישנו סיפור מפורסם על הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל (שנפטר בחודש כסלו לפני ששים שנה). הימים ימי טרום-המדינה. בשכונת "שערי חסד", שבה כיהן ר' יעקב משה כרב, היתה משפחה שאחד מבניה התרחק מתורה ומצוות והצטרף ל"הגנה", למגינת לב הוריו. הדברים הגיעו עד כדי כך שהבן נסע בשבת ברכב בשכונת שערי חסד. ההורים לא ידעו את נפשם והפצירו בבנם לפגוש את ר' יעקב משה בתקווה שהוא יצליח לרסן אותו. הבן סירב, אבל לאחר שהוריו לחצו ולחצו הוא נעתר להם. סמוך לכניסת השבת הוא דפק בדלת ביתו של ר' יעקב משה, אבל ר' יעקב משה לא היה בביתו. הוא הלך לטבול לכבוד שבת. הרבנית היא זו שקיבלה את פני הבחור. היא הגישה לו פרוסה מעוגת השבת. הבחור התפלא על היחס האדיב כלפיו והניח שאין מזהים אותו. הגיע ר' יעקב משה ואף הוא קיבל את פני האורח בחום, והתנצל על כך שהוא נאלץ להמתין לו. ר' יעקב משה השמיע באוזניו דברי הערכה מרובים על התנדבותו ב"הגנה" לטובת כלל ישראל, והוסיף: אני מניח שאתה נאלץ לנסוע בשבת ולחלל אותה בגלל פיקוח נפש, במסגרת פעילותך למען ה"הגנה". אבל, לא כולם יודעים שאתה נוסע בשבת בגלל פיקוח נפש, והם עלולים להפריע לך. לכן, כאשר תידרש להבא לנסוע בשבת, אבקש להצטרף לנסיעתך על מנת שלא יחשדו בך ולא יפריעו לך... לאחר שיחה זו, הבן כבר לא נסע בשבת...
את הסיפור הנ"ל ניתן לקרוא בשלושה היבטים: א. בסיפור הנ"ל באה לידי ביטוי אהבת ישראל גדולה ומופלאה של ר' יעקב משה. כעין זו שמיוחסת לר' לוי יצחק מברדיצ'יב שאהב כל יהודי ויהודי וחיבק גם את העבריינים הרחוקים ביותר. בבחינת "ישראל שחטא - ישראל הוא". ב. יחסו האוהד של ר' יעקב משה כלפי הבחור נבע מהשקפת עולם חיובית כלפי מעשיו ולא רק מרגש אהבה. כפי שלימדנו הראי"ה קוק זצ"ל שאהבת ישראל והסנגוריא עליהם אינן "עבודה הרגשית לבדה" אלא חכמה עמוקה ורחבה (אורות עמ' קמח). יש מי שאהבתו היא "רגשית", כהורים האוהבים את ילדיהם גם כאשר הם סורחים ומורדים בהם. שונה האהבה שבנויה על "חכמה", היא מצליחה לחשוף צדדים חיוביים בבן ולהצדיק את יחס האהבה כלפיו. ההערכה החיובית של מעשי הבן תלויה במבט, בהשקפת עולם, ב"חכמה". השקפת העולם של ר' יעקב משה על סדרי גאולת ישראל, גרמה לו לחבב את הבן שפעל למען כלל ישראל במסגרת ה"הגנה". השקפת עולם שיש לה סולם ערכים שונה מזו של ר' יעקב משה, היתה עשויה להוביל למסקנה הפוכה: פעילות ב"הגנה" איננה חיובית ואיננה מצדיקה אהבה. ג. בסיפור הנ"ל באה לידי ביטוי הפיקחות החינוכית של ר' יעקב משה. במקום לנזוף בבן על חוצפתו לנסוע בשבת בתוככי שכונת "שערי חסד" ולהשמיע באוזניו דברי תוכחה קשים, בחר ר' יעקב משה בסגנון מתוחכם הרבה יותר, שעשוי לחדור גם לאוזני מי שבועט בתורת ישראל. ואכן ר' יעקב משה הצליח להשפיע עליו.
נדמה שגישתו של ר' יעקב משה לבחור נבעה משילוב שלושת הגורמים שמנינו: א - אהבת ישראל אינסופית. ב - "חכמה" וסולם ערכים, המאפשרים למצוא זכויות ממשיות ולבסס עליהם את האהבה. ג - גישה חינוכית. אילו היתה חסרה חוליה אחת מתוך השלוש, לא היתה מתקבלת התגובה החינוכית של ר' יעקב משה כפי שהיא באה לידי ביטוי בסיפור הנ"ל.
ומכאן לכל הורה בביתו. לפעמים הבן/הבת אינם ממלאים את ציפיותינו מהם במישור הדתי. יחסנו כלפיהם צריך להיות מורכב משלוש החוליות שלמדנו בסיפור על ר' יעקב משה:
א. אהבה רגשית אינסופית. וכפי שרגילים לומר: יעשה הבן מה שיעשה, אנחנו נשארים הוריו. ההתנהגות שלו, כמה שתהיה מקוממת ומתריסה, לא תצליח לכבות את האהבה ההורית.
ב. "אהבה חכמה", הכרת הצדדים החיוביים באישיותו ומתן משקל להם, כדי להגיע להערכה חיובית כלפיו. לשם כך אנו נדרשים להביט עמוק יותר באישיותו, לא להתרשם מהקנקן אלא ממה שיש בתוכו. לפעמים נדרשים לאמץ סולם ערכים שונה מזה שהורגלנו אליו, ולהעריך תכונות ומידות טובות גם אם אין להן לבוש דתי מובהק, כגון: יושר, כנות, רגישות, חסד, התנדבות, שירות בצה"ל וכדו'.
ג. אהבה רגשית ואהבה חכמה לבדן אינן מספיקות. יש הורים האוהבים את ילדיהם ומעריכים אותם אבל אינם מצליחים לשדר להם את האהבה הזו, והם מתנגשים איתם שוב ושוב. חסרה להם גישה חינוכית המתאימה להתמודדות במצבים מורכבים. מצבים מורכבים מחייבים חשיבה חינוכית "מחוץ לקופסה" ובחירת דרכים לא שגרתיות.
