May One Love A Rasha??

לרפואת כ"ק אדמו"ר שליט"א - אוהב ישראל אמיתי, בתוך שאר חולי ישראל

The Rav ztz"l writes beautifully about loving all Jews. I have often asked myself how much we fulfill the most famous dictum of the Torah "ואהבת לרעך כמוך". Do we REALLY love EVERY JEW as much as we love ourselves?? If we did - the VAST MAJORITY of our problems, both material, emotional and spiritual would be solved. 

Materially - there would be no more poor people in Klal Yisrael who lack the basics. There are enough resources to make sure that everyone has what they need and if people cared enough  - כמוך - it would happen. 

This is true on a global scale as well. If the world wanted, we could solve the terrible problems of hunger, much disease and homelessness. But the world doesn't care enough [or often - at all]. As I wrote recently - אכזר [cruel] stems from אך זר - just a stranger. No כמוך! Instead of spending billions and billions of dollars on weapons and military every year - this same money could be used to feed children. And we would have a "side benefit" that people wouldn't be killing each other all the time:-)!

I know of numerous families where some members of the families - despite their best efforts - lack the basics. They have to skimp on food, walk around with toothaches because they can't afford a dentist etc. etc. while members of their own close family routinely go to five star hotels and live a very luxurious life. היתכן??!!! Can this be? It is. No כמוך. Not even close. אך זר. Good "frum" families -  until it comes to their wallets.

Emotionally and spiritually  - what would our world look like if there was a sense of כמוך. If people really loved and cared about each other? How many fewer divorces and broken homes, how many less rebellious kids etc. etc. How great a feeling of community and belonging. If the religious people would get their act together there would be a MASS teshuva movement. We are not all bad and have tons of tzdaka and chesed but there is MUCH left to be desired - especially in the כמוך area.  

Rav Kook writes in a number of places that one must love even the reshaim!!

Here he talks about the need of the great tzadikim [such as himself E.E.] to wear tefillin all day. These tzadikim see the light and goodness in all Jews, regardless of their actions.

ישנם צדיקים כאלה, שהם מרגישים צמאון פנימי להיות מעוטרים בתפילין כל היום, ואין מספיק להם התפילין שבשעת התפלה. והם צדיקים כאלה, שהדבקות האלהית בהתגלות הנפש היא מדתם הקבועה, ולא רק מזמן לזמן, וכל היום הנם בפנימיות רוחם מתפללים. וצדיקים יסודי עולם וחכמים עליונים כאלה, אף על פי שיזדמנו להם סיבות שלא יוציאו כל כך מן הכח אל הפועל את חפץ לבבם בהתגלות הקדושה והדבקות העליונה, ולפעמים גם חשקם בהנחת תפלין כל היום לא יעלה בידם מכמה מניעות, מכל מקום התשוקה הפנימית שבנשמתם לאור התפילין מאירה הרבה בעולם, ואור החסד מתפשט בעולם על ידם, להרבות מחילה וסליחה, וחנינה גדולה. והם הם אוהבי ישראל באמת, שנפשם צמאה לתשועת ד' ולבנין ארץ ישראל, והם נוטים כלפי חסד לכל, ומלמדים זכות על כל הפושעים, אפילו על הכופרים והמכעיסים היותר גדולים, כי הם רואים בתומת נפשם את הניצוץ של הטוב הגנוז בכל נפש, וקל וחומר בנפשות ישראל, וביותר בנפשות הדוגלים באהבת האומה בכלל, והם נוטים אל הטוב והיושר, שזכיותיהם גדולות. והתוכן של הדבקות האלהית הטבעית, שהיא ערכה של קדושת התפילין, היא היא אהבת ישראל, שהן תפילין דמארי עלמא, שכתוב בם שבחייהו דישראל, מי גוי גדול, ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. ואור התורה מאיר בנפשות הללו בצורה מבהקת, לא לפי מדת ידיעתם כלל, אלא לפי מדת סגולת נפשם הטהורה העליונה.

[קובץ א תנש"א]

Here he says that the more one seeks Hashem, the more he loves Jews - even the kofrim!

כל מה שדרישת ד' מתגברת ביותר בלבו של אדם, אהבת כל הבריות כולם מתרחבת בקרבו, והוא אוהב גם את הרשעים ואת הכופרים, וחפץ בתקנתם, מפני שהוא באמת מתקנם בגדולת אמונתו. אמנם בגלוי אין בכחו של האדם להראות אהבה כ"א למי שמוצאים בו ג"כ דבר טוב, שאז יוכל להדביק את אהבתו בצד הטוב, ולא יזיק אותו כלל הצד הרע והמכוער של אותן האנשים, שהוא אוהב אותם מצד מדתו הטובה של אהבת הבריות, הכוללת בקרבה להיות טוב ומטיב לרעים ולטובים.

[קובץ א מ"ח] 

Here he writes that love has to be spontaneous and natural and not a dry, contrived love in order "to be yotzei". Sometimes one has to go DEEEPPP down into the dark places to love people. In these dark places he finds the strongest and most free Light Of Hashem.

ממקור החסד צריכה אהבת הבריות להתפרץ, לא בתור חק מצוה, כי אז תאבד חלקה היותר ברור מזהרה, כי אם בתור תנועה נפשית פנימית עזה. והיא צריכה לעמוד בנסיונות קשים מאד, לנצח סתירות רבות, המפוזרות כצורי מכשול, במאמרים בודדים, בשטחיותן של כמה הלכות, ובהמון השקפות, הבאות מהצמצום שבחלק הגלוי של התורה, והמוסר הלאומי. אבל ברור הוא, שאך מתרחקת היא האהבה ממקורה האלהי, יקמל פרחה, והמקור האלהי מופיע הוא את אורו על ידי צינורות התורה והמעשה, ועל ידי הצמצום הלאומי המיוחד. ובזה באה עבודת רוח גדולה, איך לקיים את כל הצינורות במעמדם, ועם זה ישאוב מימי החסד בטהרתם והרחבתם המקורית. כמה פעמים מוכרחים לרדת למעמקי מחשכים, כדי לחפור דוקא משם את האורה היותר חפשית, היותר גדולה ועליונה.

[קובץ א' תקס"ד]

There is more he writes about this and I just quoted a few passages as examples. 

The problem is that CHAZAL tell us in numerous places to HATE the evil doers? Did Rav Kook not know that? Of course he did!! Here is one example of such a statement of Chazal:

ושנאת הבריות כיצד, מלמד שלא יכווין אדם לומר אהוב את החכמים ושנא את התלמידים, אהוב את התלמידים ושנא את עמי הארץ, אלא אהוב את כולם, ושנא את האפיקורסין והמסיתים ומדיחין, וכן המסורות. וכן דוד אמר (תהלים קלט) "משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי" הלא הוא אומר(ויקרא יט) "ואהבת לרעך כמוך אני ה" מה טעם "כי אני בראתיו", - ואם עושה מעשה עמך אתה אוהבו, ואם לאו אי אתה אוהבו.

So we even have a pasuk in tehillim that tells us to hate sinners. הלא משנאיך ה' אשנא!! What will Rav Kook answer to explain himself??

I found another passage בס"ד that sheds light on this dialectic. 

שנאת הרשעה, כשהיא עמוקה וגדולה, צריכה לבוא בתחילת ברייתה יחד עם שנאת הרשעים. רק אחר כך היא מתמתקת על ידי כח הדעת ומתבררת, עד שהיא עומדת על נקיונה האצילי, שאין כי אם שנאת הרשעה לבדה, והנושאים שלה, שהם הרשעים בעצמם, מתמלאים עליהם רחמים, ויתמו חטאים ולא חוטאים. אבל אם מתחילת ברייתה תבוא בצורתה האידיאלית, לכוין את מהותה רק על השנאה של הרשעה המופשטת, לעולם לא תצא אל פועל בכוחה אפילו בתור שנאת הרשעה, כי חסרון השנאה אל הרשעים יטשטש את השנאה של הרשעה עצמה, ואז כל אוצר הטוב מונח הוא בסכנה גדולה. וזה היה מקום המכשול של נפילים רבים, שנפלו מפני שהשתמשו בתחילת הוייתה של שנאת הרשעה במידה האצילית, והעדר שנאת הרשעים נתהפכה אחר כך לאהבתם, ומתוך אהבת הרשעים נפלו הם עצמם באהבת הרשעה עצמה. על כן מוכרחת היא המחשבה הראשונה להיות בתכונת הדין ואחר כך מידת הרחמים באה, וממתקת אותה בשיתופה.

[ח' רכ"ח] 

NIFLA!! First one must really hate the evil people. Otherwise there is a danger that he won't hate actual evil, which is itself evil. After hating the evil people, a tzadik advances to a point where he hates the evil in the abstract [as it says in Tanya chapter 32]. It is a progression. But if one STARTS by just hating  the evil and loving the evil doers there is a danger that he will come to love the evil of the evil doers and that is dangerous. 

Rav Moshe Tzuriel [Komemiut Li-artzeinu page 445 and see here as well] offered another resolution to this conundrum based on a different passage:

עבודה גדולה ומאירה היא להסיר את הכעס מן הלב לגמרי, להביט על הכל בעין יפה, בחמלה של חסד, שאין לה גבול, להדמות לעין העליונה, עינא עלאה, עינא דכולא חיורא, גם על מה שעושים הרשעים, גם על הרעים היותר מוחלטים ברשעות, לחמול על היותם נשקעים בבוץ הרשעה, ולמצא את הצד הטוב שבהם, ולמעט את הערך של החובה, ולהרבות את ערך הזכות גם על המסיתים והמדיחים, שעליהם נאמר לא תחמול ולא תכסה . זהו רק בעת שהמשפט נוגע למעשה, אבל בהצד העיוני יש לדון הרבה, למצא את הכונה הטובה, שהיא יכולה להיות גנוזה גם בהסתה והדחה, וכשמוצאים אותה הנקודה מסלקים בזה את כח הארסי שבהסתה עצמה, וכח המהרס שבה הולך ומתמעט, שסופן של רשעים כאלה גם הם להיות מתתקנים. וכשאנו מתבוננים על האגדה האומרת, מבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלם, מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק, אנו חודרים לעומק החסד, שאין לנו להסחף בזרם של שנאה גם על האויב היותר נורא. ומזה אנו דנים דין קל וחומר לאותם שהם גורמים לנו צער בדעותיהם ועניני הריסה שלהם, בשביל מטרות טובות לפי דעתם, וקל וחומר כשהמטרות הטובות הן יוצאות מן הכח אל הפועל ועושות דברים טובים ומתוקנים. אף על פי שעם הטוב יש בו גם כן רע וקלקול, אין הרע מבטל את הטוב. ועל ישרי לב, גבורי כח, העוסקים בעבודת הקודש, באמת ובתמים, לזכך את כל המחשבות, הפועלות בחיים ובמציאותם, מהשמרים שלהן, ולהעמידן על התוכן היותר צח וברור. ואז דוקא ממחשבות המעורבות ברשעה וטומאה יוצא אור גדול, שמחדש כח של חיים, העולה על גבי השמות הרגילים בעולם, ומתאים אל התכנים העצמיים, שהם יותר מבוררים ויותר חזקים במציאות, יותר מאמצים את הרוח, ויותר משפרים את החיים, ומרעננים אותם.

[ג' קנ"ח]

In practice one may not have mercy on the reshaim, as the pasuk says [Dvarim 13] about those who subvert to avoda zara לא תחמול ולא תכסה  - no mercy. 

But in the world of thought, we must know HOW MUST LIGHT EMERGES FROM DARKNESS!! Chazal tell us that the grandchildren of HAMAN were learning Torah in [of all places] BNEI BRAK!! A fellow in Ponivitch is giving chaburos in Kodshim and his zeide is none than Haman Ha-rasha [his nickname is actually "Hymie"]. And the grandchildren of Sisra learned Torah in Yerushalayim. One has to search out for the light deep in the souls of evil doers and extract it. If we are successful, then who knows how much good can emerge. 

As the Rav writes in his letters [cited by Rav Tzuriel]:

"וחלילה לנו שירד ערך הישוב של ארצנו הקדושה, אשר עיני ה' בה, בעינינו; מפני שאיזה צעירים מקלקלים את מעשיהם. שגם כל הקלקלה של הצעירים היא רק מפני מהומת הזמן, שאין מי שיאיר את עיניהם באור תורה ואהבת אמונה וקדושת שם השי"ת. ומובטחני שסוף כל סוף יחזרו הכל למוטב, ומכולם יתקדש קדוש ישראל, באמת ובצדקה (כהבטחת הנביא) 'ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב'. המה ישובו ויזכו להיות בוני חרבות עם ה' וארצנו הקדושה" 

(אגרות, ח"א דף רנד).


"כי כל זמן מאיר בתכונתו. ועצת ה' אשר יעץ להחל (להתחיל) אור גאולה, מעולפת במטמוני מסתרים (הוספת המעתיק: עצת ה' להביא את גאולתנו מעוטפת ומוסתרת בחיצוניות הפוכה) כמו שאנו רואים בעינינו, ומוקפת בהמון נגעים של עניי הדעת, סובלי חטאים רוחניים (הוספת המעתיק: כמו שהיו בימי שבי ציון בתחילת בנין בית שני, עיין "אגרות הראי"ה", ח"א עמ' שמח). ודאי לא יועילו כל חשבונות העולים בלב אדם שמחשבותיו הבל, נגד עצת ה' אשר דיבר טוב על ישראל, לכונן אור גאולה ודרך חיים לשאר עמו, העתידים להיות כולם שבי פשע. וכל חולשת נפש, פחדנות, רפיון רוח ומוגת לב, כליל יחלוף" עכ"ל ("אגרות", ח"ב עמ' לז).

There is going to be a happy ending!!

A GREAT place to start would be by loving regular Jews. Really loving. Then we can advance and work on our love of reshaim. 

And we conclude with a shtikel Rav Tzadok:

"אל יתמה האדם אם יראה רשעים מתרבים בעולם והולכים ומתגדלים בכל יום. כי ידע שהש"י הוא 'בעל הכרם' (בבא מציעא פג ע"ב) ויודע טיבו של כרם יותר ממנו, ומתקן צרכיו בכל עת ורגע. והנה רז"ל אמרו (סנהדרין צח.) שבן דוד אפשר שיבוא בדור שכולו חייב, דיעמיד (הקב"ה) מלך קשה כהמן שישובו בתשובה. והרי אמרו חז"ל (מדרש שה"ש זוטא, ב', הביאני אל בית היין, זה דורו של משיח, ואח"כ "ודגלו עלי אהבה") איזה דור חביב מכל הדורות? וכו' דורו של משיח ודאי יהיה חביב. ואפשר שיהיו 'כולו חייב' ויתהפכו לדור חביב ע"י שהש"י יביאם לתשובה (הערת המעתיק: ואז זדונותיהם נהפכות לזכיות). ועל כרחך ששרש נשמתם ממקום גבוה מכל הדורות. וכו' וכו' ויתגלה שגם מה שהיה מקודם, היה הכל לצורך" ("צדקת הצדיק", פסקא נ"ב).

ויש עוד להאריך!!!