לזכות החברותא שלי ב"סקייפ" רבי אהרן ישראל בן ר' משה מרדכי [שעמו למדתי הקטע דלהלן] לברכה והצלחה בכל מעשי ידיו הוא אשתו וכל ילדיו כ"י!!!
The gemara [Brachos 35] says that if one eats without a bracha it is like he transgressed the sin of meilah - misappropriating the funds and possessions of the Beis Hamkdash. The way not to do this terrible sin is to go to a wise man and to learn brachos.
That seems severe. So we missed a bracha. It is certainly important to say thank you and show appreciation but how can we go so far as to compare it to מעילה. That applies only in the Beis Hamikdash, so what on earth is the gemara talking about??
We have to make a bracha before we eat because otherwise we lack gratitude. To be an ingrate is one of the worst middos we can have. But there is more. When we thank Hashem, we are using the pleasures of this world for His service. If we don't - then we are using the pleasures of this world for ourselves. Since all of the pleasures of this world are only here in order to edify us and to bring us closer to Hashem, if we misuse them for any other reason, it is exactly like מעילה. The concept of מעילה is שינוי - changing something from it's designed spiritual purpose for a less holy one. That is what one does when he eats without a bracha - he changes the purpose of the food from it's original spiritual value and lowers it to a means towards fulfilling one's own needs, G-d forbid.
The eitza is to go to a wise man while still young and at the beginning of his education and to learn that the purpose of life is to cling to Hashem and use all of His gifts for His purposes. Then he will do things right.
So we see that making a bracha is not just a "tax" we have to pay in order to eat but a reminder of the very purpose of our existence and that this world is in a way, a global Beis Hamikdash.
B'lashon HaRav ztz"l:
"ת"ר אסור לאדם שיהנה מן העוה"ז בלא כרכה, וכל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה מעל, מאי תקנתיה ילך אצל חכם כו' מעיקרא וילמדנו ברכות".
האיסור הוא מצד העדר הכרת הטובה שהוא יסוד עבודת השם ית', ע"כ אסור לאדם שיהנה בלא ברכה. אמנם יש עוד לדעת שכל ההנאות שבעולם לא ימלאו את תעודתם כ"א בהיותם משתמשים לההנאה המאושרה המוסרית, שהיא דעת אלהים בארץ. א"כ הנהנה בלא ברכה ומשתמש בהם רק לתעודת הנאתו החמרית, הוא מחליף את תעודת מציאותם, דומה ממש לנהנה מקדשי שמים שהם עומדים להשלים את האדם בהשלמתו המעולה העליונה הרוחנית והוא משפיל ערכם להשתמש בהם להנאות חומריות, שמעל ומשנה תעודתם, ואין מעילה אלא שינוי, כדברי חז"ל במעילה מהוכחת הפסוקים. ומזה יסתעף כל הזהירות של שינוי הקדש, ומכש"כ מקדושה חמורה לקדושה קלה. אמנם האדם הורגל ללכת אחרי עיניו ולבכר הנאות החושים, ע"כ לא יתעורר כלל לההשלמה הרוחנית שיוכל להוציא מכל מקרה של הנאה חושית שמזדמן לידו. ע"כ ילך אצל חכם מעיקרא, מתחילת חינוכו, טרם התגברו עליו קישור החושים למשכם אליו ביותר משורת השכל והצדק האלהי, וילמדנו ברכות, וישכילהו לעדן את רוחו, להרים קרן ביראת ד', עד שרגשי ההנאות הרוחניות יקדימו תמיד לההנאות הגשמיות, ואז ישכיל היטב את תעודת ההנאות והחיים בכלל ולא יבא לידי מעילה ובכל דרכיו ישכיל. כדברי הכתוב "בכל דרכיך דעהו", וכדברי בר קפרא שהיא פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה.
