לע"נ הרב דוד בן ר' חיים
לרפואת הרב אברהם יוסף בן ר' משה חיים
The gemara [Shabbbos 67b] says that if one exchanges names with his wife - that is an idolatrous practice [דרכי אמורי]. What is the deeper meaning of this practice??
There is a fundamental difference between the JEWISH perspective on life and the IDOLATROUS [and post modern] perspectives on life. We view life as an continuous obligation to fulfill one's OBLIGATIONS. The idolatrous perspective on life was to view it as an opportunity to fulfill one's DESIRES! Obligations vs. desires. HUUUUGE difference:-).
A person's NAME symbolizes his PURPOSE [that is what it means that Adam gave all of the animals their names - meaning, he defined their purpose]. If I have a MALE name, that means that I have MALE obligations to fulfill. If I take my wife's name, I am saying that I don't want to fulfill my personal obligation. I don't want to learn too much Torah. Maybe a shiur once a month on the parsha [followed by challah baking and hafrashas challah]. No gemara. Too hard. I don't want to go to minyan every day. I will say a few words of davening and get the kids ready for school. I like to cook and take care of the home. I don't like earning a living. I want my wife to work 12 hour days and support us. In other words, I don't want to fulfill my personal obligations. I want to be a woman.
My wife wants to learn gemara bi-iyun [she doesn't - this is all hypothetical]. She loves reading through teshuvos of the Shaagas Aryeh. She doesn't want to get pregnant or all that stuff. She likes playing tackle football. She wants to be a man. Meaning, she doesn't want to fulfill her OBLIGATIONS as a woman. THAT is the way of the idolaters and post modernists. They have almost no boundaries because when you are focused on fulfilling your desires then boundaries just get in the way.
We don't define our purpose. It is ontological, built into creation and my very essence. To be Jewish is to seek out what my obligations are and to fulfill them.
In Hebrew - מילוי חובה as opposed to מילוי חפץ. Most of the rhetoric we hear today is about מילוי חפץ - DO WHAT YOU WANT, WHATEVER MAKES YOU FEEL GOOD. The Torah tells us STOP - what are your obligations in life?
Let us see the profound words of the Rav ztz"l:
יסוד דרך ד' הסלולה בישראל הוא מילוי החובה. התעודה האלהית היא מקפת את האדם למלאות את תכונתה. נוצר האדם על פי גורלו להיות איש או אשה - היינו למלא תפקיד ידוע בהוויה. השם המייחד את העצמיות של הנקרא, כולל בקרבו את הצד היותר יסודי שבהוויה. כיון שהוויה היא חובה, עבודה ומשמרת, אי אפשר להעלות על הלב כי אם להתפשט בשכלול החיים שבתוך החוג, המצוייר מהגורל העליון. דרכי האמורי נוסדו על ההנחה המגושמה שהחיים הם 'מילוי-החפץ', לא 'מילוי-חובה'. את החפצים אפשר להחליף על פי השפעת חפץ יותר מלבב. חיי המשפחה המוטבעים על פי מילוי החובה, מכוונים את התפקיד לכל צד, עד אשר עם כל ההשפעות שכל אחד מקבל מזולתו לא יומר היסוד של ההויה ותכונת החיים - שהוא יסוד השם. מה שאין כן דרכי האמורי התרים רק אחרי מילוי הרצון, ועם עדנת הרצון והרמת ערכו על פי החובה, אין להם כל עסק. הם מורים גם להחליף את עצם החיים שלהם כשהרוח יעלה להיות נוטה לזה. וכל האורחות היותר נלוזים, יכולים הם להיות מתפשטים על פי שילוח רסן מעל החיים, מאין לו (להם) תעודה וחובה, כי אם חפץ ומילוי שרירות לב. תכונת חיים כאלה מתעתקת מנפש לנפש באין מעמד, הולכים "כגלגל לפני סופה" "ושם רשעים ירקב".
להעמקה נוספת - כאן.
