'יתיצב על דרך לא טוב רע לא ימאס '

כתיב בפרשתן (כ, יד-יח ) 'וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום וגו' נעברה נא בארצך וגו' ויאמר אליו

אדום לא תעבר בי פן בחרב אצא לקראתך'.

ופרש"י 'פן בחרב אצא לקראתך - אתם מתגאים בקול שהורישכם אביכם, אמרתם (דברים כו, ז) ונצעק אל ה' וישמע

קולנו, ואני אצא עליכם במה שהורישני אבי (בראשית כז, מ) ועל חרבך תחיה'.

בהמשך נאמר  'ויאמרו אליו בני ישראל במסילה נעלה וגו' רק אין דבר ברגלי אעברה. ויאמר לא תעבור ויצא

אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה '. ושם פירש"י 'וביד חזקה - בהבטחת זקננו והידים ידי עשו'.

מדוע לא יצא מלך אדום בחרבו כמו שאמר בתחילה

הנה כשנתבונן בדברי הפסוקים, נמצא שכשמשה רבינו ביקש ממלך אדום לעבור בארצו, איים עליו בחרב, וכמו

שאמר 'בחרב אצא לקראתך' . ואילו כשבני ישראל ביקשו לעבור בארצו, לא יצא אליהם בחרב , אלא 'בעם כבד וביד

חזקה . ' וצ"ע מדוע לא קיים את דברו ולא יצא אליהם בחרב כמו שאמר למשה רבינו.

והנה רש"י בתשובת מלך אדום למשה רבינו דייק וכתב 'שהורישני אבי ועל חרבך תחיה' ו. אילו לבסוף כשיצא מלך

אדום כתב רש"י 'בהבטחת זקננו והידים ידי עשו . ו' השינויים בדבריו הם פלא גדול, שבתשובה למשה רבינו נקט רש"י

לשון ירושה ' - שהורישני', וקרא ליצחק אבינו 'אבי' , וביאר שהירושה היא 'על חרבך תחיה'. ואילו בהמשך שינה רש"י

לשון ירושה ללשון הבטחה, ויצחק נקרא 'זקננו' ולא אבי, וההבטחה היא 'הידים ידי עשיו ' ולא הבטחת 'על חרבך

תחיה , ' ובוודאי יש חילוק גדול בין אב לזקן, בין הבטחה לירושה, בין חרבך לידי עשיו, והיא תימה רבתי מדוע שינה

רש"י לשונו, ומה פשר חילוקי הלשונות הללו.

בני ישראל וויתרו על ענני כבוד ונתחברו לרשע

והנה מצינו ביאור מחודש לכל אלו התמיהות בספר הקדוש 'שפת אמת ליקוטים,' שם הוסיף לתמוה כמה תמיהות

בדברי הפסוקים הללו, ותירץ ביסוד נפלא שישמש גם עבורנו, וזה לשונו 'ויאמרו אליו בני ישראל במסילה נעלה כו',

וקשה מה הוסיפו עתה על שליחות משה רבינו ע"ה, וגם מה פירוש ברגלי אעבורה אלא במאי, ויתכן לומר דאיתא

במדרש תנחומא (חקת סימן יד) ויסעו מקדש ויבאו כל העדה וגו' (כ, כב ,) זה שאמר הכתוב (דה"ב כ, לז) כ התחברך עם אחזיהו

פרץ ה' את מעשיך, על שנתחברו לרשע הזה לעבור בארצו חסרו לאותו צדיק, לכן נסמכה אסיפת אהרן אחר פרשת

מלך אדום , על ידי שנתחברו לאדום נלקח מהם אהרן, וקשה כי בודאי מה ששלח משה רבינו ע"ה היה על פי הדיבור ,

כדאיתא (רש"י במדבר יז, יג ד"ה ויעבור) אין משה רבינו ע"ה אומר כלום מפי עצמו, וגם קשה , כי הלא כל נסיעתם היה על פי

ענן ה', אם כן על כרחך שליחות משה רבינו ע"ה היה על פי הדיבור , והיו הולכים שם עם כל ענני כבוד, ולכן חזרו בני

ישראל ושלחו במסילה נעלה הוא שלא בענני כבוד , כי מחנה ישראל היה י"ב מיל (סוטה יג:) וזה אינו במסילה, רק שהיו

מרוצים לילך בלי ענני כבוד, והיינו דכתיב ברגלי אעבורה , שהיו סבורין שמיאן אדום מפני קדושת ענן ה', ועל זה

נענשו , כי לא היו צריכין להתרצות לילך בלי ענני כבוד, ואתי שפיר שנסתלק אהרן עם העננים (עי' תענית ט.) מדה במדה,

וחזרו על ידי משה רבינו ע"ה , כי הוא לא פגם בזה כמו שכתבתי' .

מדברי השפת אמת הללו נמצינו למדים דבר חידוש פלא עצום, והוא, שבני ישראל חזרו והציעו על דעת עצמם

לפני מלך אדום שיעברו בארצו ללא ענני הכבוד, אותם ענני כבוד שנשאו אותם ושמרו עליהם מכל משמר, וזו היתה

כוונתם באמרם 'ברגלי אעבורה', היינו שלא יהיו נישאים על גבי הענן , אלא ילכו ברגליהם הם, ובכך שנתרצו בני

ישראל לוותר על ענני הכבוד ולהסיר את המחיצות שביניהם לבין כל העולם כולו, נתחברו לרשע הזה מלך אדום, לעו

כן נענשו ונחסרו את הצדיק הזה אהרן כהנא קדישא , על כן נסתלקו ענני הכבוד שבאו בזכותו של אהרו, וחזר אח"כ

בזכותו של משה רבינו , שהוא לא פגם בזה, שהוא לא העלה על דעתו להתרצות לילך ללא שמירת הענן.

כל זמן שהקול קול יעקב אין הידים ידי עשיו שולטות

על פי דברים מופלאים אלו , נוכל להבין שכשמשה רבינו ביקש ממלך אדום לעבור בארצו יחד עם ענני הכבוד,

נענה מלך אדום ואמר לו 'בחרב אצא לקראתך' , וכפירש"י ' – אצא עליכם במה שהורישני אבי ועל חרבך תחיה'. וזאת

משום שבאותה שעה היו כל העדה כולם קדושים, ואז לא היה יכול מלך אדום קליפת עשיו לשלוט בהם בידיו ידי

עשיו, שהרי כבר אמרו חז"ל (עי' ב"ר סה, כ) 'כל זמן שהקול קול יעקב , אין הידים ידי עשיו שולטות' . ועל כן חשב מלך

אדום שאם יבוא כנגד עם בני ישראל בכוח הירושה שירש מאביו 'על חרבך תחיה ,' יוכל לצאת כנגד עם ישראל ולנצחם

רח"ל , אפילו בזמן שהקול הוא קול יעקב .

ובאמת כשנתבונן בפרשה בה נתן יצחק אבינו את הברכות ליעקב ועשיו, נשים לב שתיבות אלו 'הידים ידי עשיו',

לא נאמרו בתורת הבטחה, אלא נאמרו בתהייה, שיצחק אבינו תהה האם העומד לפניו הוא יעקב כיון שהקול קול

יעקב, או שמא הוא עשיו כיון שהידיים הם ידי עשיו, נמצא שתיבות אלו 'הידים ידי עשיו' נאמרו בכדי לתאר את

דמותו ומהותו של עשיו, משא"כ ברכת 'ועל חרבך תחיה' , זו היתה ברכה מפורשת שיצחק אבינו בירך את עשיו,

שהוריש לו את הכוח לשלוט על החרב, ונמצא שברכת החרב באה לעשיו ולבניו בתורת ירושה, ועל כן חשב מלך

אדום שעל אף שלא יצליח לנצח את עם בני ישראל בכוח ההבטחה של 'הידים ידי עשיו' שנאמרה באופן כללי, מ"מ

יצליח לנצחם אם יצא בכוח הירושה המפורשת 'של על חרבך תחיה .'

והיינו טעמא לכך שכאשר דיבר רש"י על הירושה של 'על חרבך תחיה' השתמש בתואר 'אבי', להורות שירושה היא

זו שבאה לו מיד אביו, ואילו כאשר דיבר על ההבטחה הכללית של 'הידים ידי עשיו' שנאמרה מקופיא ובאופן דממילא,

השתמש בתואר 'זקננו', לפי שאין זה בגדר ירושה, אלא בא להם באופן דממילא.

והנה 'על חרבך תחיה' נאמר בלשון יחיד, וזאת משום שירושה עוברת אך ורק ליחידים באופן פרטי מאב לבן, וזאת

ועוד שהמכה מכת חרב חייב המכה להיות קרוב אל המוכה, וצריך להכות כל יחיד ויחיד בפני עצמו, ואילו 'הידים ידי

עשיו' נאמר בלשון רבים, וזאת משום שהבטחה זו שנאמרה באופן דממילא אינה שייכת בירושה , וניתנה לכל אשר

בשם 'עם עשיו ' יכונה, גם אם אינו בן אחר בן לעשיו הרשע, וזאת ועוד 'ש , הידים ידי עשיו ' מתייחסים לכל מכה הבאה

מכוח עשיו, גם מכות כאלו שמשפיעות מרחוק, שלא כמו מכת החרב המוכרחת לבוא מקירוב מקום, לכל יחיד ויחיד

בפני עצמו.

פן בחרב אצא לקראתך – לקראת משה לבדו

עפי"ז נבין שכאשר אמר מלך אדום למשה רבינו 'פן בחרב אצא לקראתך ,' נתכוין לומר שהוא לבדו יוכל לצאת

כנגד משה רבינו לבד ובכוח החרב , לפי שידע שלא יוכל להשתמש בכוח עמו בהבטחת 'הידים ידי עשיו כ ' נגד כל

ישראל, לפי שבאותו זמן היו כל ישראל בגדר של 'הקול קול יעקב ש ,' אז אין הידיים ידי עשיו שולטות, ועל כן חשב

שעל כל פנים בכוח ירושת החרב יוכל להתנגד למש"ר עצמו.

אמנם כאשר בני ישראל התרצו לילך בלא חומת ענני הכבוד שהפרידתם מעשיו, ופנו למלך אדום ואמרו 'ברגלי

אעבורה', הנה אז כיון שחטאו וויתרו על חומת המגן, יכל מלך אדום לצאת לקראת כל ישראל ולא רק כנגד משה

רבינו , וזהו שנאמר 'ויצא בעם כבד וביד חזקה ,' בעם כבד היינו שיצא בכוח כל עמו , שהוא כוח ביד חזקה - ההבטחה

של 'היד ים ידי עשיו', שכיון שחטאו וויתרו על ענני הכבוד, הבין שבני ישראל יצאו מגדר 'הקול קול יעקב', ומעתה

לכיו ו הידיים ידי עשיו לשלוט בהם, ואינו צריך לירושה מפורשת זו של על חרבך תחיה ולצאת רק נגד משה רבינו .

ומעתה מובן היטב, מדוע אמר מלך אדום למשה רבינו 'לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך' , ומדוע ביאר רש"י

שזוהי ירושת 'על חרבך תחיה' , ומדוע כתב 'אבי', ומובן גם מדו ע כשפנו אליו בני ישראל , מיד יצא בעם כבד וביד

חזקה , כי חשב שכבר יוכל להשתמש בכוח אותה הבטחה של הידיים ידי עשיו, על ידי כל עמו נגד כל עם ישראל.

שבעה ענני כבוד היו

מעתה אחר שהכל בא על מקומו בשלום, נוכל לבוא לעיקר הענין וללמוד מפרשתא הדא לקח טוב עבורנו, דהנה

חז"ל גילו לנו שענני הכבוד היו מגינים על ישראל מכל צדדיהם וצידי צדדיהם , וכמו שאמרו בספרי (בהעלותך פיסקא פג הובא

ברש"י לעיל בפר' בהעלותך עה"פ (י, לד) וענן ה ' עליהם יומם) 'שבעה עננים היו, ארבעה מארבע רוחותם ואחד מלמעלה ואחד מלמטה ואחד מלפניהם , הגבוה מנמיכו והנמוך מגביהו ומכה את הנחשים ואת העקרבים ומכבד ומרבץ לפניהם'.

'מכה את הנחשים והעקרבים' היינו, שהענן היה משמר את בני ישראל מכל דבר הרהור חטא ועוון שהנחש הקדמוני

משיא את האדם לחטוא, וכאשר ויתרו בני ישראל על השימור הזה, ונתרצו לילך בארץ אדום בלא אותה שמירה

מעולה שזכו לה בגשמיות ורוחניות, הנה בריצוי זה עצמו נתחברו לרשע, ונענשו שנחסרו את הצדיק הזה.

והנה מלחמת הקליפה בקדושה נערכת בב' האופנים הנזכרים לעיל, האופן הראשון הוא מלחמת 'על חרבך תחיה'

- מכת חרב הבאה מקרוב, והאופן השני הוא מלחמת 'הידים ידי עשיו' – מכות הבאות מכוח מעשי ידיו של עשיו

שמשפיעים גם למרחוק, וההגנה מפני ב' המלחמות הללו, נעשית גם היא בב' אופנים , קודם כל בהתרחקות הרחק

כמטחוי קשת מכל ענין של הפך הקדושה, ובנוסף בהקמת גדרים וסייגים, שישמרו מפני מכת החרב .

ונמצינו למדים מפרשה זו , שהאדם המוכן לוותר על שמירת הריחוק, או על שמירת הגדרים והסייגים , אזי אף אם

עדיין לא נכשל במאומה, הנה ריצוי זה לוותר על השמירה, הוא כבר בגדר 'התחברות לרשע', וריצוי זה הינו פתיחת

פתח עבור אותו שטן המשחית שיוכל להיכנס בלבבנו רח"ל.

הסכמה לוויתור על החומות היא חיבור לרשע

והוא לימוד גדול לזמנינו אנו, וביותר בימי הקיץ, כי במשך כל השנה כולה האדם שמור פחות או יותר בין כתלי

ביתו וכתלי בית המדרש, אם זה בחור היושב בישיבה, ואם זה אברך היושב בכולל, או אדם היוצא להביא פרנסה

לביתו, הנה עול התורה וטרדות הפרנסה משמרין בדרך כלל, אך בימי הקיץ שבהם כוחו של אותו רשע היצר הרע

גובר, וביותר בימי בין הזמנים עצמם, הנה אז עלול האדם ליפול מטה מטה רח"ל, כיון שאין לו את הסדרים הרגילים

המשמרים אותו, ובכדי להינצל מחרב ו ומידי ו של עשיו הרשע , עלינו לעמוד על המשמר, ולהזהר בכל מיני זהירות

לשמר את כל החומות הגדרים והסייגים כולם, שלא רק שלא יהיו בהם פרצות, אלא אפילו שלא תהיה שום הסכמה

מועטת לזלזול באיזו שהיא מחיצה מן המחיצות הסובבות אותו, כגון לילך למקום שיש בו סכנה לראיה או שמיעה

שאינה הגונה, וכל כיוב"ז. כי כאמור בהסכמה זו לבדה נפתח הפתח לאותו רשע שיבוא ויכנס בתוך לבבו.

וכעין זה זכיתי לשמוע ממרן הבית ישראל עזי "א, ששח לי פעם תחת אחד השיחים, שדוד המלך כתב בספר תהלים

דיליה (לו, ה) 'יתיצב על דרך לא טוב, רע לא ימאס'. ודייק הרבי, דהנה דוד המלך לא אמר 'רע יעשה', אלא 'רע לא

ימאס', וכוונתו היתה לגלות לנו, שהמתייצב על דרך לא טוב, אינו בדווקא מי שעושה רע, אלא מי שאינו מואס ברע ,

כי הגם שלא נכשל ולא עבר שום עבירה, מ"מ אין לו את התריס המגן מפני הפורענות שהיא המאיסות מן העבירה,

וכשאדם אינו מואס בעבירה , הוא פותח פתח בלבבו לשטן המשחית שיוכל להיכנס בקרבו , וסופו לבוא לידי עבירה,

ועל כן מי שאינו מואס ברע , הוא כבר מתייצב על דרך ה'לא טוב' רח"ל .

שוחט משום מאי חייב משום צובע

והנה כבר נודע בשם הבעל שם טוב זיע"א, (עי' בן פורת יוסף קכז.) ש פירש את דברי חז"ל (שבת עה.) ' שוחט משום מה מיחייב משום צובע , ' השוחט היינו היצר הרע, שהוא חייב משום שהוא צובע את העבירה בצבעים המושכים ומפתים את לב

האדם .

ואנו צריכים ליקח ממנו לעבודת ה', שאם היצר הרע צובע את העבירה בצבעים המושכים את האדם, אזי עלינו

לצבוע את החומות הגדרים והסייגים בצבעים כאלו שימשכו אותנו ואת כל אשר לנו לתוך החומות, וכמה וכמה

נפשות שיקעו בחומות הללו, ש כיון שמאסו בחומות הגבוהות והבצורות, יצאו ורעו בשדות אחרים, ואילו רק היו

צובעים להם את החומות בצבעים המושכים את הלב, והיו מראים להם שהחומות הם חומות של כבוד, והם מחיצות

המבדילות בין טינופת סחי ומאוס, לבין כל חמודות תבל, כחומות בצורות של ארמון , אזי לא היו פורצים את החומות

והולכים לרעות בשדות זרים.

ובוודאי שלראש לכל אנו עצמנו ההורים והמחנכים צריכים לראות בחומות אלו, חומות שמצילים נפשות כפשוטו,

ואז נוכל לפעול גם בלב ילדינו שישמחו לישב בתוך החומות הללו.

אדמו"ר שליט"א