א׳:ל״ג
בתוך עצמיות הנפש טמון וספון כל הנטיות היותר טובות.
A person’s best inclinations are all hidden and concealed in the core of his spirit.
אמנם צריך להוציאן אל הפועל, והפועל היותר טוב הוא הדיבור, הפועל על הרעיון והציור.
But they must be actualized. And the best action to accomplish that is speaking, which affects his thought and imagination.
ע"כ נכבדה היא מאד התפילה במה שעל ידה יוצאים אל הפועל רגשי לב היותר נעלים, והתפילה היא עשויה בצורה המתאמת לרגשי הלב, שדרך הקשבתם היא אחרת, לא כאותה הדרך של ההקשבה ההגיונית.
Thus, prayer is of preeminent importance, because it actualizes the highest feelings of the heart. Prayer’s form parallels the feelings of the heart, whose way of perception is different from that of logic.
אמנם כשהנפש הפרטית והלאומית בריאה, יודעת היא יפה את חילה ואינה מתפחדת כלל מפני הסתירות ההגיוניות, כי היא יודעת ששונות הן דרכי ההרצאה של ההגיון ושל ההרגשה הנשמתית.
When the spirit of the individual and of the nation is healthy, it has a fine awareness of its strength, and it is not at all afraid of logical contradictions, because it knows that the ways in which logic and soulful feeling express themselves differ.
וכשהמצב הוא כן, התפילה הולכת ופורחת, עולה היא כשלהבת העולה מאליה, בלא שום מחשבות זרות ובלא שום עצבון רוח.
Then prayer flowers. It rises of itself like a flame, without any foreign thoughts and sadness of the spirit.
אבל ע"י דלדול האומה נתמעט כח הרגש הלאומי, ותחתיו נשאר רק ההגיון, שעם כל לקותו הוא מסעד את הרגש.
But when the nation is impoverished and the power of national feeling is diminished, only logic remains in place and that, despite all of its deficiency, is what supports a person’s feeling.
אבל בכל זאת, כיון שהרגש הנשמתי במצב החולשה שלו, צריך הוא להיות סמוך על שולחן אחר ואינינו מתפרנס מתוכו, הסתירות מתגלות, והמלחמה מתעוררת בכל עת תפילה, המחשבות הולכות ומתטרפות, והתפילה אובדת את ערכה הגדול, להחיות את הנשמה בעצם, וממילא הכונה מתחלשת ונשארת היא מצות אנשים מלומדה.
Since the soul’s feeling is so weak that it must be supported at the table of another and it does not gain sustenance from within itself, contradictions appear, and a battle arises at every time of prayer, as a person’s thoughts grow ever more chaotic. Thus, his prayer loses its great value of reviving his soul at its core. His intent weakens, and all that remains is that which is “learned by rote” (Isaiah 29:13).
ומתוך שאינה מפרנסת יפה את הרגש, כשם שאינה מתפרנסת יפה ממנו, הולכת היא לנוע על אהלי השכל והחשבון. וכשהשכל מטפל הוא בידיו הקרות בתפילה החמה, בת האש השמימית, הוא מאבד את חילה וממעט ג"כ את אורו הבהיר והקר, ונעשו שניהם יחד לקויים.
His prayer does not nourish his feeling well, just as his feeling does not nourish his feeling well. Therefore, his prayer wanders to the tents of intellect and calculation. And when intellect places its cold hands on warm prayer, which is the recipient of heavenly fire, it destroys prayer’s power, and it diminishes as well its own clear and cold light, and both grow deficient.
